E המטמון

הוספת כיתוב

פעם, לפני המון המון זמן, (בשליש האחרון של חודש מרס), ובחיים אחרים שהיו פה, חל יום הולדתי.

תאריך יפה וגיל עגול ומכובד.

כיאות לגודל המעמד ביקשתי לקבל לאותו סוף שבוע ספינה מתאימה וראויה, שתעניק לי תחושת אוליגרך צעיר שהגיע למשהו בחייו.

אבל למציאות היו תכניות אחרות בשבילי, וההוא ששמו מבשר על סימן טוב, סימן לי איקס גדול בבחינת "זה סימן לא טוב בכלל".

מרצדס דגם E300e  שהובטחה לי אז, חיכתה וחיכתה בשקט (היברידית פלאג אין, אז השקט מתחייב, וגם המוצא הייקי אומר שלא מרעישים בין מרס למאי,כנראה) ליום אחר בו השמש תזרח, ועם תום מגבלות התנועה ופתיחת אתרי הטבע למטיילים, אוכל אף אני להתנהל אתה ברוגע, ולחשוב לעצמי, נו, יום הולדת זה רק מספר.

וכפי שנהוג בעונה זו לציין בתפילות: הנני מוכן ומזומן.

(את העניין הפעוט הזה עם המזומן אשאיר למישהו אחר).

 

בחניון היבואן חיכתה לי אחת כסופה, בסוג צבע שנע בין לבן אנמי לשחור הסופר אלגנטי.

כך או כך בכל מקרה אין ספק כי יש לה את זה, את "אפקט ההגעה".

אוניית מערכה ארוכה (כמעט 5 מטרים מפגוש לפגוש), ורחבה מרוב המשפחתיות על הכביש.

כול כולה אומר יוקרה וסטייל. הוד והדר.

זה מתחיל בריפוד העור הלבן, וממשיך בשילוב עור פלסטיק ועץ בדיפוני הדלתות ובדאש בורד.

מסכים צבעוניים מרובי מידע מול העיניים ורק מי שכבר נגע בשמיים בדגמים אחרים של היצרן יחוש שחזר הביתה למקום בטוח וידוע.

מי שזה חדש לו, יאלץ להתחיל להתרגל בפד נגיעה הנמצא בין המושבים הקידמיים, ובשניים הקטנטנים הנמצאים על גלגל ההגה מרובה הכפתורים והמתגים.

 

סוף שבוע אחד, גם אם הוא ארוך וגם למי שכבר מנוסה כאמור, לא יצלח לעבור על כול התפריטים ותתי התפריט, ובחינת כול השפעה על כול החלטה.

אפשר תמיד ללכת על אלו שהן ברירת המחדל, ולהתחיל לבחון בכול פעם שינוי אחד קטן.

אבל אלו, כפי שאומר המשפט הידוע, צרות של עשירים.

בין תל אביב לחיפה (ובחזרה) ה-300 משייטת בנינוחות.

תחילה בחנתי בעיר את הנסיעה על המנוע החשמלי בלבד שמאפשר נסיעה של כ-50 ק"מ רק על הכוח החשמלי. לא נרשמה אף תלונה של מחסור בכוח זמין, או ברעש מיותר.

על הכביש המהיר מקבעים את בקרת השיוט על המהירות הרצויה (והחוקית), ברמקולים המצוינים מתנגנת מוזיקה על פי בחירה, החיישנים לא יתנו לרכב לסטות מנתיבו, והנסיעה עצמה תעבור במהירות ובקלילות.

שום דבר מסעיר לא יקרה כאן.

אבל...

(בנקודה זו רשויות החוק מתבקשות לעצור ולא לעבור לשורות הבאות).

במידה ו..

משהו הפריע לשגרת השיירה השבלונית,

או,

נזכרתם לפתע באיזו נסיעה פרועה באוטובאן בגרמניה, וממש מרגישים צורך מיידי לשחזר את הרגע...

ל-300 מספר מצבי נהיגה.

בחירה בזה שכתוב עליו ספורט + יגרום ברגע בו רגלך תלחץ בכובד על דוושת הגז לגב שלך להדבק אל גב המושב.

ה-300 תפתח מבער, וכך תבין באופן הכי מוחשי מהו מומנט בשרני, ואיך מרגישים את הפיזיקה של אפס למאה בפחות מ-6 שניות,(או ממאה לאין סוף בפחות מזה).

בצידי הרכב תבחין באופן מטושטש בעצמים שזזים מהר מידי, בעוד הכביש עצמו הפך לקו שחור ארוך והמכוניות  שעליו עומדות באופן מוזר מאחר ואתה הוא זה שנוסע.

הפיתוי למעשים מגונים עומד בכל רגע נתון למבחן, ומהי גבורה אם לא לעמוד אל מול הפיתוי ולכבוש את היצר ?

מערכות הבטיחות כאן הן מהמשובחות שדגמתי אי פעם. חדות ורגישות, ומהירות תגובה.

ה-300 מרובת חיישנים, מצלמות והתראות לכל סיטואציה שתאפשר לנהג שקט נפשי לנהיגה בטוחה, שקטה ורגועה.

אני לא מכיר הרבה מכוניות (ואני בהחלט נמנה על אלו שמכירים), בהן אתה מתחיל נסיעה עם טווח מסויים שמופיע על הצג, נוסע שעה-שעתיים, (בנהיגה חסכונית ונורמטיבית), ובסוף הנסיעה אתה מגלה כי הטווח לא רק שלא הצטמצם, אלא אפילו גבוה מזה שהופיע כאשר יצאת לדרך.

אכן פלא הנדסי.

 

שבת בבוקר.

בנות הלוויה שלי ביקשו שאתחשב במזג האוויר ואמצא להן מסלול נינוח רגוע ויפה, רצוי גם שיהיה נעים.

בעוד החזאי מבטיח שיהיה היום חום קיצוני של 37-39 מעלות, אנו מתנחמים בקרירות אירופאית בתוך הסלון המרווח.

התחשבתי באלו שהסכימו להצטרף, ותכננתי מסלול שיענה בדיוק על הדרישות הללו.

אני בטוח שיצליח לי.

השתדלתי לבחור מקומות בהם אף אני לא ביקרתי מעודי, כדי שאהיה שותף להתרגשות הגילוי. 

                                           

הנשים שאיתי היום אינן רגילות כמוני לסטייל וללקצ'רי, ומביעות התלהבות רועשת ומובנה מכול גילוי שהן נחשפות אליו.

לי זה כבר ברור מאליו.

כי אי אפשר שלא.

מאידך אני יודע, כי הבעיה תחמיר (מאוד) כאשר יצטרכו לחזור אל קרקע המציאות.

(זוכרים את הסיפור של סינדרלה והכירכרה?)

התחלנו ברגוע.

מכיוון שנפסלה מראש כול אופציה לרטיבות בדרכים החלטתי על טיול נופים.

מסיבה לא ברורה הובטחה לדרומית שבנינו נסיעה צפונית שיהיו בה כמה שיותר הפתעות וגיוונים.

על כביש 65 המוביל צפונה לקרית שמונה, סמוך לקיבוץ רביד ישנו מצפה ארבל.

בכל פעם שאני חולף כאן עם אורח\ת חדש אני נכנס למקום המקסים הזה.

בפעם האחרונה שהייתי כאן בחורף, היה המקום עטוף בפריחה חורפית, עכשיו היובש נותן אותותיו, אבל הנוף נשאר כשהיה.

שווה ביותר.

חזרנו אל הכביש כדי לכוון את עצמנו אל תחנתנו הראשונה במסלול – מצפור יפתח.

יש כבישים שנוצרו כאילו למכוניות מסויימות.

אתה יכול להיות הנהג הכי רגוע ביומיום שלך, אבל מרגע שיזדמן לך כביש מפותל, מסובב, שיש בו עליות וירידות חדות, וברשותך מכונית שיכולה להתמודד איתו בשמחה, או אז הרציונל יוצא לחל"ת, וזמן הריגושים מגיע.

ה-300 נותנת בדיוק את התחושה המדהימה הזאת של רכב כבד מצד אחד, אבל דבוק לקו האספלט עם סופר גלו, ורק מפציר בנהג לתת את הכי טוב שלו, מצד שני.

אתה לוחץ, וה-300 צוחקת. זה הכי טוב שלך? תמשיך מותק. אתה שומע את הדוושה לוחשת לך.

תמשיך.

ברגעים שכאלה תשתדל שלא יהיו איתך משביתי שמחות שירעמו בקולי קולות:

"איך אתה נוהג ? החלטת להרוג אותנו?"

הניסיון אומר שעד היום זה עוד לא קרה, אז מדוע דווקא היום?

את גבולות המעטפת אפשר לבדוק (תמיד) רק במקומות בהם הכביש ריק מתנועה, או בכזה שאפשר להתמודד איתה (כביש דו מסלולי עם גדר הפרדה, למשל).

השניות היקרות מפז הן שעושות נסיעה ארוכה ומשמימה ללא ריגושים, למשהו אחר, ואת החיוך יהיה קשה למחוק גם אחרי שהנסיעה הסתיימה.

לך תסביר למה כולך זוהר.

עליות וסיבובים, זה למה.

וכביש 899 הוא בדיוק כביש כזה.

תחילתו בפניה מכביש 90 המגיע בצפון עד מטולה, וקצהו אי שם במערב בחיבור עם כביש 4, אולם לא נדרש זמן רב עד שנפנה לכביש 886 כדי להגיע אל מצפור יפתח.

כאן, על רחבת עפר גדולה אפשר להחנות את הרכב, לקחת צידנית וערכת קפה אל השולחנות אשר מתחת לעצים הגדולים המטילים צל כבד, ועם נוף הבקעה שמתחת, אפשר לפתוח את התיאבון עם ארוחת בוקר גדולה ומפנקת.

בימים פחות חמים אפשר לצאת גם למסלול רגלי קצר.

היום כאמור חם מידי והלו"ז צפוף ועמוס.

אנו חוזרים לסלון שנדרשות לו מספר דקות על מנת לחזור אל קרירותו, רק כדי לדלג אל התחנה המסומנת הבאה.

הדרך העולה אל מצפה חוסיין צרה ומרובת חתחתים (יעני בורות ומהמורות).

ניתן להשאיר את הרכב בתחילתה ולעלות ברגל, או לעלות עם הרכב, בזהירות.

כמו כל האתרים שנבחרו היום מעודי לא הייתי כאן.

זהו אתר הבנוי כמרפסת עצומה (חלקה מוצל בגג) ממנה ניבט הנוף למרחקים.

גם כאן יש עץ גדול עם שולחנות למטיילים המגיעים לכאן.

..."המצפה ממוקם מול יישובי צפון עמק החולה, ומאפשר תצפית לעבר החרמון, מצודת נמרוד, צפון הגולן, אגמון החולה ומקומות רבים נוספים.

 התצפית מנציחה את זכרו של סא"ל חוסיין עאמר ז"ל, בן הכפר ג'וליס ומפקד גדוד "ברק" בחטיבת גולני, שנהרג יחד עם שלושה מחייליו ב-4 במרץ 1996, כתוצאה מפיצוץ מטען ע"י מחבלים בכפר חולה שבדרום לבנון, קילומטרים בודדים ממערב לקיבוץ מנרה..."

מצפה חוסיין

מטרת הטיול היום בעיקרה היא דרך נוף הרי נפתלי. (כאן עובר גם מסלול שביל ישראל).

לשם כך חזרנו דרומה כחמישה ק"מ על הכביש ממנו הגענו, פנינו שמאלה אל הדרך שהכשירה הקרן הקיימת לישראל, ובנויה חלקה באספלט וחלקה בכורכר כבוש.(נגיש לכל רכב).

קצת מזה והרבה מזה.

הנוף כאן לא מפסיק להפעים ולהדהים.

זוהי דרך פתלתלה הממוקמת על דפנות הרכס.

בין לבין, הדרך מרובת חניונים ומצפורים בהם ניתן לעצור לפקנק בצל העצים או סתם לנוח.

אחד מאלו הוא מצפור א"ח ע"ש אמיר שייך וחי קלומיטי ז"ל שיש בו ארגז עץ גדול עם ספרי קריאה למטיילי שביל ישראל.

                                        

פ(נ)ינת חמד של ממש.

בחניון עין רועים הגדול שתי בריכות מים ירקרקים, תעלות בטון שנועדו לנקז אותם, שולחנות ומקום נרחב למטיילים ומבלים בטבע.

דרך הנוף מסתיימת ליד מחצבות כפר גלעדי על כביש 9977.

אנחנו פונים שמאלה ועולים לכיוון מושב מרגליות.

כאן בכניסה יש שתי אטרקציות. זו מול זו.

הראשונה מצפור על שמו של אמנון ליפקין שחק ז"ל, הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל.

עוד מצפור גבוה ורם, המשקיף על הבקעה ומעבר לה.

בצידו השני של הכביש עומדת מצודת הונין.

עד שלא התעמקתי בתכנון המסלול לא ידעתי בכלל על קיומה של המצודה הזאת, וכדי שגם הקורא שהגיע עד כאן מבלי להכיר את המקום אצרף קצת מידע שליקטתי.

..." מצודת הונין, או בשמה העתיק שאטו נף (Chateau Neuf - המצודה החדשה בצרפתית), היא שריד למבצר עתיק מהמאה ה-12. המבצר הוקם על ידי הצלבנים בשנת 1,107 ושימש כנקודת הגנה על דרך המסחר שחיברה בין דמשק וצור ועברה בחלקה הצפוני של הממלכה הצלבנית. המבצר נכבש לראשונה בשנת 1,167 על ידי נור א-דין, שלא הצליח להחזיק בו לאורך זמן, ובהמשך הוא נכבש פעם נוספת על ידי אלמלך אלעאדל, אחיו של צלאח א-דין, שכבש אותו לאחר כחצי שנה של מצור. בשנת 1,240 המבצר שוקם שנית, אך גם הפעם לא לתקופה ארוכה, שכן הוא נהרס בשנת 1,266 על ידי ביבארס הממלוכי.

בשיאו התפרש המבצר על פני שטח של X7090 מטר עם חפיר (תעלת מגן) שרוחבו הגיע במקומות מסויימים ל-14 מטרים.

במאה ה-18 הוקם המבצר מחדש על שרידי המבצר הצלבני, ככל הנראה על ידי אציל שיעי מקומי, כחלק מהתחדשות הכפר הונין. במסגרת זו נבנו בית השער הקיים וכן שולבו חרכי ירי בחומה. השיפוץ לא שרד את רעידת האדמה של 1837, ובהמשך פורקו אבני המבצר על ידי תושבי הכפר הערבי הונין, שהשתמשו בהן לבניית בתיהם. כפר הונין נעזב בשנת 1948 במלחמת השחרור..."

מצודת הונין

בדרך אל הנקודה הצפונית בטיול שלנו סמוך לקיבוץ משגב עם אנו סרים אל מצפור בנייה על שם בנייה ריין ז"ל.

..." האתר משקיף אל הרי הגולן ואל עמק החולה, ונמצא בסמוך לגדר המערכת בגבול הלבנון. המצפה, שגובהו 740 מטרים מעל פני הים, ממוקם בלבו של יער שנשרף במהלך ימי המלחמה, בנקודה שממנה יצא בניה לפעולת החילוץ האחרונה, וממנה לא שב. בני משפחתו וחבריו, בסיוע קק"ל, הקימו את המצפה לזכרו..."

מצפור בנייה- אתר קק"ל

 

נטלי ובאדי מפעילי מרכז המבקרים הנחמדים ממרכז המבקרים של משגב עם מאפשרים לנו להיכנס למקום שסגור כרגע למבקרים, ובאדי מתנדב לתת לנו סקירה והסברים מעמיקים על המקום הגיאוגרפיה וההיסטוריה.           

הוא אוחז במספר כובעים כמדריך וגנן ואחראי מרכז המבקרים, ועקב המצב הוא מובטל ממלאכה.

קיבוץ משגב עם יושב על רכס נישא שצופה אל ארץ הארזים במרחק יריקה. (כביטוי בלבד המתאר קירבה).

הנוף (כמה אפשר למחזר קלישאות?) מקסים ויפהפה, אבל זוכרים כי בכל רגע המצב יכול  להתהפך ברגע, בינתיים שליו ונינוח להדהים.

באדי מספר לנו כי בישוב יש תנופת התרחבות  מסתבר שיש דברים שחזקים מפחד וחשש.

מרכז המבקרים של משגב עם נשען על תיירות פנים וחוץ, וכל עוד יש מגבלות ואיסורים נמנע מהם להמשיך בעיסוקם ופרנסתם נפגעת מכך. אני מאחל להם לחזור במהרה לפעילות מלאה ורציפה.

כאן, אל מול השלווה והנופים שאי אפשר להפסיק להתפעל מהם מגיע הטיול אל קצהו, אבל לא אל סופו.

כאן, במרומי ההר החום פחות מורגש, אבל כל זאת לא מפריע לנו לחזור אל זו שהביאה אותנו היום אל כול ההפתעות והקסם.

אורחותיי אינן יודעות וגם לא שואלות אבל אני מכין להן עוד משהו קטן לקינוח. (תרתי משמע)

מכאן, בדרכנו אל המרכז הן מנצלות את הנוחות שה-300 מספקת, את השקט של המנוע החרישי, את קרירותו של המזגן ואת זה שנוהג ביד איתנה ובוטחת, ואינן שמות לב כי אחרי צומת המוביל בכביש 77 סטיתי ימינה אל כביש 79, ולאחר כמה דקות שוב פניתי ימינה אל הכפר ביר אל מכסור.

מפי השמועה שמעתי על מקום הנקרא "וניל שוקולד לילוש", לא מצאתי הרבה פרטים מעבר לכמה תמונות שיש בהן פיתוי מתוק.

לא נזקקתי למאמץ רב לאתר את המקום שמוכר עוגות ומאפים והוא בכלל פיצריה בשם מילאנו.

ביר אל מכסור הוא כפר שתושביו בדואיים, וכימטב המסורת שמחנו להכיר אנשים חייכניים ומכניסי אורחים.

מי שחולף בסביבה, ורעב, שירים טלפון לצ'וצ'ו 0523227062, שיארגן לו משהו.

 

המתיקות שקיבלנו לקינוח הטיבה לתאר את כול מה שעברנו עד כה עם ה-300 המפוארת.

מתיקות וכיף. הרבה סטייל  והמון הנאה.

חבילה מושלמת.

וכמתנה ליום הולדת (עגול ומכובד, זוכרים ?), זה רעיון לא רע בכלל.

 

ירון הולנדר (שירה וריקי)

מאי 2020

 מרצדס E300e (היברידי פלאג אין).

490,000  ש"ח.

מנוע 2 ל', 333 כ"ס.  35.7 קג"מ (שילוב מנועים)

צריכת דלק (במבחן) 1:12.5 ק"מ\ל'

 

מצפה ארבל.

מצפור יפתח.

מצפה חוסיין.

דרך נוף הרי נפתלי.

חניון עין רועים.

מצודת הונין.

מצפה בנייה.

מרכז מבקרים משגב עם.

וניל שוקולד לילוש, פיצריית מילאנו ביר אל מכסור.