הקונצרט הקאמרי

אחרי שבדקנו את הראב4 המלהיב החליטה המועצה לבחירת עונג שבת (מועדון לחברים מורשים בלבד), להתמודד עם אותו מנוע וממסרת המותקנים בקאמרי היפהפיה.

בחניון היבואן חיכתה לי אחת בלבן פנינה מרהיב שעושה לה טוב, ברמת הגימור הגבוהה שיש בה פינוקים ונוחות, ורק על חסרונו המתבקש של גג שמש גדול אני אמשיך להתלונן, כי זה מסוג הדברים שחסרים לי בעין.

שמים פה את מיטב החומרים, ומשקיעים בעיצוב, לא יכולתם לתת טאץ' אחרון שמעניק "עוד משהו" ??

הקאמרי היא מסוג המכוניות עם נוכחות, אי אפשר להתעלם ממנה. היא מושכת מבטים סקרניים ומלאי הערכה.

 החלל הפנימי מרווח ומאובזר לעייפה, סלון ביתי מהזן הנעים.

208 כוחות סוס אמורים לקחת אותי לסוף שבוע ארוך שיש בו הרבה מכל דבר, אני אקדח טעון בריגושים לקראתו.

כל מי שסבור כי חייו של מי שבוחר לקום בשבת מוקדם כדי לבחון תכונותיה של מכונית חדישה בשלל תצורות דרכים סוגה בשושנים (כלומר "חי את החלום"), כנראה לא התנסה בזה באופן אישי.

אומנם זו בחירה אישית של התנהלות, ויש מי שיסתפק בסיבוב בשכונה מקסימום עד הים, ויש מי שהולך רחוק יותר (או נוסע, לשם הדיוק הספרותי), על מנת להיות נאמן לעצמו ולתוצרת אותה הוא מפיק.

שלושה מבחני דרכים רצופים שעשיתי בחודש האחרון גזלו באופן מודע את מנוחת השבת, עד כי הגוף שלי כבר הכין תכנית מילוט מעצמי.

חשבתי לי כי הנה מגיע חג שבועות, ואיתו סוף שבוע ארוך  וזאת הזדמנות לתת לגוף את המנוחה הראויה.

אז חשבתי...

ליקום תכניות אחרות בשבילי.

במייל הגיע אלי לפני כשבוע הודעה כי באופן חריג יפתח כביש 10 לתנועה אזרחית במהלך החג.

לא אחד כמוני יפספס הזדמנות שכזו.

כביש 10 למי שאינו יודע, מתחיל ליד כרם שלום בנקודה שנושקת לרצועת עזה ומצרים, ויורדת לאורך ובמקביל לגדר הגבול עד מפגש עם כביש 12 שממשיך עד אילת.

במרבית ימי השנה משמש כביש זה, ומה שבצדיו את הצבא, ואין אפשרות כניסה לאזרחים.

יופיו של הטבע המקומי רק ממתין לרגע בו נפתח השער, תרתי משמע, כדי שנסתער עליו.

דודתי המנוחה תקווה נהגה לגרור את משפחתה בכל הזדמנות חגיגית לכל כביש חדש שאך נפתח או לכזה שלא הייתה בו מזמן, וכנראה, למרות קשר הדם העקיף נדבקתי בחיידק.

שותפיי להיום הם חבריי לשולחן הקלפים (מה שנקרא אבירי השולחן), למעט הסטודנט שמשתמש בתירוץ הדהוי שמי שעושה חופש בלימודים יעשה לימודים בחופש, ונעדר מהאירוע עם פתק מזוגתו.

 

אנו מתחילים את הטיול למעשה במצפור אשלים המתנשא מעל שלושת שדות המראות המפיקות חשמל מן השמש בשלוש טכנולוגיות שונות.

בראש המגדל הגבוה בלב שדה המראות הראשון ניצב דוד ענק שמחמם מים, קרני השמש המכוונות אליו גורמות לו לזהור למרחקים עצומים, ועוד נשוב בהמשך היום לראות אותו מכיוונים שונים בטיול שלנו.

כאן בתצפית, נעשו עבודות שונות מאז שהייתי כאן בפעם הקודמת, ונוספה סוכה מעוצבת עם לוחות הסבר.

זהו מצפור ראשון ליום שכולו מצפורי נוף מדברי.

עזוז.

עזוז לבשה חג כמאמר הגששים.

המוני בית ישראל עוצרים כאן בדרכם לאטרקציה המזומנת להם.

ספרנו כמה מועדוני רכב, ראם, אלפא, מוסטאנג ואופנועים של מועדון ב.מ.וו שנכנסו אל תחילת הנתיב בעזוז ברעם מנועים.

(לא סתם מתאימה כאן המילה עזוז, אני חושב לעצמי, עזוז = כוח, עוצמה וכו')

בעזוז עצרנו לקרפ וקפה בקפה עזוז הציורי שמתהדר בשירותים מבהיקים ובאווירה ייחודית.

מעזוז יורדת דרך עפר כבושה אל חניון בארותיים (סניף עזוז) וממנו מתחברת לכביש 10.

כאן בנקודת החיבור נוצר פקק מקומי.

חייל מבצע רישום ידני של כל רכב נכנס.

בהמשך הדרך נתקל בהמון כוחות צבא שמאבטחים כמובטח בפרסומים את מטיילי השבת.

בור מים ביר סבחה נמצא כמה דקות נסיעה מנקודת ההתחלה.

למרות שאין שילוט מוביל - רחבת חנייה מאובקת וסימני קוליסים באמצע הכלום חסר הייחוד מובילים אל בור מים חצוב בסלע והירידה לתוכו עם סולם חבלים.

מי שנכנס פנימה (ויצא רטוב כקרפדה) מדווח עם מים קרים במיוחד, ועל יופי המקום.

לא באנו ערוכים לטבילה אז נסתפק בדיווחים וצילומי אחרים.

אנחנו ממשיכים בעליה המפותלת אל התצפית הגבוהה  אשר על פיתחת קדש ברנע, כאן כבר אי אפשר לעבור. שיירת אופנועים כבדים עצרה כאן לתדרוך. 

הכביש למטה מתפתל כנחש, ונוף הבקעה משתרע אל מרחבי האופק אל מרחבי סיניי.

המשך הכביש לוקח אותנו גבוה גבוה אל מצפור הר חורשה המדהים, הר נישא גבוה בלב המסלול.

בכל פעם שעוצרים מתלהבים שוב ושוב מנוף הקדומים מלא ההוד וההדר של המדבר.

זו הנקודה הגבוהה ביותר בסביבה.

למרות שסוף חודש מאי-תחילת יוני, מזג האוויר מפתיע בנעימותו, וכאן והיום פשוט מזג אוויר מושלם.

על אף הבטחות, הנתיב של כביש  10 הסתיים עבורנו בנקודת החיבור עם כביש 171 שמוביל למצפה רמון, ולא ממשיך הלאה עד אילת.

החלטנו לקנח את היום באתנחתא מתוקה.

מדריך הקבוצה המיומן ניווט את הקבוצה אל תצפית הר הגמל במצפה רמון.

חבריי, שלא הכירו את האתר לא יכלו להסתיר התלהבותם, (ואי אפשר שלא) ועל פיסות אבטיח קר החלטנו על תום מסלול הטיול להיום.

היה עשר.

בבוקר הקאמרי מחכה ליום נוסף של ריגושים, 

מבחינתה מה שהיה אתמול נשאר אתמול, ומהיום מתחילים אירוע חדש.

אם עלי זה לא ניכר עד כה, אז עליה על אחת כמה וכמה.

כתיקון ופיצוי לזה שלא בא לטיול החברי בכביש 10 הדרומי, הזמנתי את יוסי שיצטרף אלי למסע צפוני שיש לו תכנית אב כללית אבל פתוחה לשינויים על הדרך.

למרות שאספתי אותו בשעה סבירה לאחר שיכל לשתות קפה של בוקר בביתו, הנוסע שלי התחיל לזמזם לי באוזן שחסר לו משהו.

כמה פעמים אפשר לחלוף בכביש 75 מצומת יוקנעם צפונה, ולהתעלם מהשלטים של "הג'חנון של סבתא יונה" שנמצא ממש כאן על הסיבוב בכניסה לרמת ישי?

היום נתחיל פה, אמרתי, ולא ידעתי שהמילה נתחיל תגרור המשכים מאוחר יותר.

יאיר מהג'חנון הנמצא בתחנת הדלק בכניסה  לרמת ישי מקבל את פנינו במאור פנים ובנמרצות חביבה.

מאפה הבצק שלו רך ונימוח ועם התוספות המקובלות (רסק וביצה) סוגר לנו פינה קטנה.

כאשר הקיבה מלאה וגם מיכל הדלק הגדול והמלא מבשר לנו תחזית של מעל 600 ק"מ של נסיעה רגועה.

במקום הראשון אליו כיוונתי נמנענו מלהיכנס אליו (פעם שנייה בתקופה האחרונה) גם בגלל הקורונה (שייקח אותה השד שהביא אותה), וגם בשל לבוש שאינו הולם. (מכנסיים קצרים אינם מתקבלים באהדה באף משכן דתי, מסתבר)

בלב העמק, שדה שיבולים קצור, ובלבו חבילות שאך נקצרו ונארזו אך לא נלקחו מכאן.

זוהי פנטזיה עתיקת יומין שלי להציב באמצע השדה בין הקוביות הצהובות מכונית נבחרת.

היאה הדוגמנית בעינכם?

הלאה משם חופי הכנרת גדושים מתרחצים ומכוניות חונות תחת כל פינה אפשרית.

מעודי לא הייתי במפל הנסתר של כפר נחום. העדרם של תיירים במקום מאפשר שימוש בחניית האוטובוסים.

ערימת אשפה מכוערת מקבלת את פני הבאים בשערי האתר (החינמי), לצערי הגדול הזוהמה והלכלוך ממשיכים גם במים, שם מקובצים כ-30 כלי שיט שונים, ורמקולים חזקים מתחרים זה בזה למי יש יותר גדול.

המים שפורצים לכנרת מתוך צינור גדול של מקורות למעין מפרץ יפהפה שקרקעיתו סלעים ושרידי צמחייה שצמחה כאן לגובה כאשר המים לא הגיעו עד לפה, עליית המפלס של האגם יצרה כאן מקום ראוי לטפח.

האם רק כניסה בתשלום תשפר ותייפה את המקום הזה?

חשבנו להיכנס להתרשמות בבית יגאל אלון בגינוסר, אבל גם כאן אומר לנו השומר החביב, חסרונם של תיירי החוץ גורם למקום להישאר סגור. מתרחצי שבת יכולים להיכנס בצורה חופשית אך להשאיר את רכבם בכניסה לקיבוץ.

חשבנו היכן עוד ניתן למצוא מקור מים קרירים משיבי רוח?

הקאמרי ניווטה אותנו אל כביש 888. רציתי לסור אל בריכת קצינים אחת (דרך עפר שאינה מתאימה לרכב נמוך), או אל בריכת המשושים (אתר סגור-קורונה), אבל יצא כי הספונטניות שחשבתי שתהא רק בת לוויה בטיול שלנו היום, תהיה זו שבסוף תקבע את כול ההתנהלות.

בכבישי רמת הגולן ניתן לבדוק את חזקותיו של המנוע הגמיש והנפלא של הקאמרי. בכבישים המהירים התרשמתי לטובה מהכוח המתפרץ הבא לידי ביטוי במהירויות גבוהות מ-90 קמ"ש, וגם ברמת הגולן, בכבישים בעלי החתך הרבגוני, אנו מתלהבים מאחיזת הכביש המופתית שאינה באה על חשבון הנוסעים.

רמת הגולן משנה צבעיה כל ימות השנה. ירוקה ובוצית בחורף, צהובה ומאובקת בקיץ, ובין לבין תמיד מלהיבה ומפתיעה. אנחנו לא לבד בכבישים, ואם רציתי הוכחה ברורה לכך עלינו אל תצפית הר בנטל (1,165 מטר מעל פני הים), שם בינות להמונים (הרבה אבל לא צפוף) צפינו אל שכנינו ואל עורפנו. יום בהיר ושמים נקיים מאפשרים מבט למרחקים.

עונת הדובדבנים לא תשאיר אותנו ללא התייחסות, מהר בנטל והלאה לכיוון מג'דל שמס ניצב בכל כניסה למטע או ירידה לדרך עפר, דוכן עם הצעה לקטיף עצמי או רכישה און ליין במקום.

דובדבנים גדולים עסיסיים וטריים, אי אפשר לחלוף ולא לקנות.

חיפשנו מקום שאפשר לנגוס משהו וגם לחנות לצדו. 

יש בג'דל שמס מספר מסעדות שיש בהן עומס בכל ימות השנה והן מפורסמות בקרב מטיילי השבת, ויש מקומיות ואלמוניות.

החלטנו להמר על באגט נאג'י שמבטיחה אוכל מזרחי קליל.

בחרנו בשאוורמה והמבורגר סבירים שסתמו אותנו כמעט עד הפקק.

הנוסע שלי רצה קפה, לקינוח

שאלתי אותו אם כנאפה ליד הקפה באה בחשבון.

פקק פקק אבל כנאפה זאת מגירה צדדית.

בממתקי אל ג'בל כבר ביקרתי בעבר, כך שיש לי מידע היכן אפשר לקבל גם קפה וגם מאפה מקומי טוב.

הכביש העולה מנווה אטי"ב לחרמון בשיפוצים, והוא כרגע צר ובעל נתיב לכול כיוון. זה לא מונע ממי שרוצה לעצור כאן למנה מתוקה לעצור על נתיב הנסיעה ומי שעולה או יורד מתגמש ועוקף בלי לעשות מזה דרמה גדולה.

לא צפצופים ולא צעקות.

מכאן למרכז הווייז מודיע על למעלה משעתיים נסיעה אבל בפועל זה היה יותר.

גם הקאמרי לא צפצפה ולא רעשה מהדרך העמוסה.

ככה מסיימים סיבוב ארוך. במתיקות ובנועם.

כששואלים את דעתי על מכונית מסוימת אני מחפש את המדד.

נסעתי ב-48 שעות למעלה מ-1200 ק"מ, ולא יצאתי מזה מפורק וכאוב.

היה לי (ולנוסעים שלי) נוח, וכיף.

לאף אחד לא היו תלונות.

אני רואה בזה את התשובה המוחלטת.

חיפשתי במילון את הפירוש המדוייק למילה קאמרי, ומצאתי כי זו תזמורת של כמה כלים בודדים.

המכונית הנקראת כך מפיקה קונצרט שלם מכלי אחד.

הקאמרי בנויה לנסיעות ארוכות שלא יתישו את הנהג ולא את הנוסעים. גם בנסיעות עירוניות היא מענגת ונוחה מאד.

אבל למה אין גג שמש, למה?

·       * גימיק חביב- אם זגזגת יותר מידי פעמים בתוך שולי הנתיב (כאשר מערכת התרעה על שמירת נתיב פעילה), יופיע לך אייקון כתום במרכז לוח הבקרה שמייעץ לך לעצור לקפה מרענן. נחמד מאוד.

הפעם לקחתי על עצמי תפקיד נוסף ולצרף לנסיעה נוסעת סמויה של ממש - מצלמת דרך, לבחון ולהתרשם מיכולותיה ושימושיה.

למצלמות דרך יש תפקיד אחד עיקרי.

להיות תעודת ביטוח.

לתעד כל משהו שעלול להיות נגדנו במהלך נסיעה, או מצד שני כאמצעי פיקוח של הורים לנהגים צעירים.

גם ויכוח עם שוטר על עבירה או אי עבירה עשוי להסתיים בשלב ההוכחות.

רשת האינטרנט מלאה סרטונים שבהם מתועדים כל קשת המקרים הסבירים, והבלתי סבירים שקורים במהלך נסיעה.

החל מתאונות דרכים וניסיונות הונאה של הולכי רגל "תמימים", וכלה באירועים שאינם קשורים לתנועת מכוניות, כמו נחיתת מטוס על כביש, חיות בר שמופיעות יש מאין ועוד ועוד.

היות וכבר יש לי ניסיון רב עם מצלמות דרך אנונימיות תוצרת סין שמחיריהן נעו מ 20$-100$, והגיעו (איך לא) מאליאקספרס, נטלתי על עצמי משימת בוחן מצלמות איכותיות יותר.

והנה נחתה לאחרונה על שולחני, כמאמר הקלישאה, המצלמה הזאת תוצרת מוטורולה דגם  MDC150, ומחירה לצרכן 349 שקלים.

במבט ובמגע ראשוני היא משדרת איכות יצור וחומר מהסוג היותר משובח.

בניגוד למה שאני מכיר ממצלמות אחרות, המצלמה מתברגת לבסיס למען יתר יציבות ותמיכה. (וזו כבר נקודת זכות משמעותית).

בהפעלה ראשונה עולה מערכת תפריטים קלה וברורה (באנגלית ושפות נוספות, ללא עברית).

הגלילה קלה מהירה וברורה.

כאשר התקנתי את המצלמה לצד זו הפרטית שלי noname סיני כלשהו נקל להבחין בחיסרון הבולט של זו הממותגת.

מסך קטנטן (2 אינצ') שיש קושי של ממש לראות מה מצולם בזמן אמת.

למצלמה הסינית מסך כמעט כפול.

מאידך למוצר שתפקידו  להיות מרבית הזמן מוסתר, לקוטן יש יתרון, ובטח בנהיגה בחשיכה.

ולסיכום: מה ואיך רואים?

בסופו של דבר ובמבחן התוצאה רואים כי המצלמה איכותית, הצילומים חדים ביותר,(FULL HD), גם באור יום וגם בלילה, יש אמנם מצלמות שמספקות זווית רחבה יותר מזו הנבחנת אבל גם כך טווח הצילום מכסה שטח רחב. הקלטת סאונד פנים הרכב מזכירה נשכחות טרנזיסטורים משנות השישים, אבל זוהי תוספת חסרת משמעות בעיקר.

למצלמה יש סנסור רגיש המפעיל הקלטה בתאונה ונועל את הקבצים המוקלטים.

ללא ספק יש זולות ממנה ויש יקרות, אבל מרגע ההתקנה אפשר לשכוח מנוכחותה עד לרגע בו נזדקק לתוצריה האיכותיים.

לאיכות יש מחיר, ו - 349 שקלים יכולים לחסוך הרבה יותר ברגע האמת.

ירון הולנדר (קובי, אלון ויוסי)

מאי-יוני 2020

טויוטה קאמרי היברידי XLE

מנוע 2.5 ל', 208 כ"ס(משולב)

צריכת דלק 1:16.5 ק"מ\ל'

מחיר 207,317 ש"ח

מצלמת דרך של מוטורולה

מסלול דרומי

מצפה אשלים

קפה עזוז, עזוז

ביר סבחה

תצפית הר הגמל

מסלול צפוני

ג'חנון "של סבתא יונה", רמת ישי

המפל הנסתר, כפר נחום, כנרת.

גנוסר

תצפית הר בנטל

בגט נאג'י

ממתקי אל ג'בר, מג'דל שמס