בחודש
מרץ חגגתי יום הולדת.
היו
לי תכניות לחגיגה, אבל אז בא הסיני הקטן ששיבש את כל העולם.
התייבשנו
בבית כמו כולם, ועכשיו הגיע תורה של זוגתי לחגוג.
אין
דבר שמשמח הורים יותר מקיבוץ משפחתם הקרובה, לאירוע כזה או אחר, ורצוי שיהיה גם
אוכל כסיבה מאחדת.
הסכימו
ילדיי הבוגרים (וזה מאד לא פשוט בימים אלו) לשריין שבת אחת ולארח לנו חברה בטיול
משפחתי. כמו פעם.
קיה
מצידם נידבו לנו את האולם הגדול שיש להם כאן באולמות התצוגה, ובעקבות המצב אנחנו
התחייבנו על ריחוק חברתי-משפחתי מתחייב. (לא ממש קשה במרחבים האלה ).
כבר
מזמן לא נסענו כולנו במיניוואן מגודל.
בארץ
האפשרויות הבלתי נגמרות משמשת נישת המיניוואנים את עקרות הבית בפרברים, להסעות
הילדים ולשופינג. כאשר אין בעיות חניה, וכבישים ארוכים ורחבים, מיניוואן הוא כלי
רכב הגיוני.
נוח
ומרווח, ובנוי לגמוע מרחקים בנוחיות מקסימלית.
שבעה
או שמונה נוסעים יכולים לנסוע מבלי להתלונן על צפיפות ומחנק.
כאן
בישראל משמשים רכבים כאלו בעיקר משפחות מרובות ילדים, כאשר אין הרבה אופציות אחרות
בשוק, בגודל, במחיר ובתמורה הכוללת.
לקרניבל
יצא שם טוב של כלי אמין להסעת המונים, וזו לנו לא הפעם הראשונה להתארח בין כתליו,
אבל אנחנו כאן כדי לדגום ולדווח על הקיים והנוכחי.
(דגם
חדש צפוי להחשף בשנה-שנתיים הקרובות).
אבל למה להקדים מוקדם
למאוחר?
אם הילדים שלנו מצפים
מאיתנו שנקפיץ אותם מידי פעם לחבר כזה או אחר, הרי זה רק טבעי שבתי תשאל אותי אם
אוכל להקפיץ אותה בבוקר יום שישי לחברה. חברה טובה.
הצרה שהחברה כרגע לא
בשכונה.
איפה היא? שאלתי.
עין יהב. תוכל? שאלה,
עם מבט מהסוג שאי אפשר לסרב לו.
יאללה.
גבעתיים-עין יהב.
קטן עלינו עם מי
שנועד לנסיעות שכאלו.
הביאה הצאצאית עוד
חברה, ובעוד הן מתפרקדות בנוחות על צמד כורסאות השורה שניה, ומרעישות בכרסומי
חטיפים, אני נותן לקרניבל לשוט עם בקרת השיוט האדפטיבית, ונהנה מכישוריי כקברניט
בנתיבי השייט על האספלט.
שעתים וחצי מנקודה
לנקודה חולפות בנועם.
זה יתרון הגודל.
מכונית גדולה, מנוע
גדול, כבישים ארוכים ארוכים.
עין יהב קיבלה את
פנינו בחמימות מהסוג "הלא כל כך נורא".
באמת לא נורא.
בעוד הבנות מבלות,
החלטתי להעביר את הזמן בהכרת הסביבה.
שלט הכוונה בתוך
המושב מוציא אותי החוצה אל פאתי המושב.
דרך אספלט צרה העוברת
בין החממות מובילה אל מצפור חופירה הניצב במרום גבעה נישאת בצמידות למוצב
נטוש.
באתר של קק"ל
מצאתי קצת הסבר נוסף:
.." תיאור: רחבת תצפית מקורה בפרגולה,
הנמנית עם אתרי "דרך השלום". מבט יפה על שדות מושב עין יהב, שפך נקרות
אל נחל הערבה, רכס חצרה ומעלה עקרבים במערב והרי אדום שבירדן. ניתן לזהות בהם את
ג'בל הארון, שבו, על פי המסורת, נקבר אהרון, אחי משה. במצפור מוצב לוח תצפית עם
הסברים. אין לנוע בדרך בשעות החשיכה.
מצפור
חופירה נמצא בחלקה הדרומי של "דרך השלום" - נתיב נסיעה מרתק העובר לאורך
הגבול שבין מדינת ישראל לממלכת ירדן. לאורך הדרך יכולים המטיילים ליהנות ממראה
השדות החקלאיים של המושבים עידן, חצבה ועין יהב, ממצפורי נוף הצופים לעבר נופי נחל
הערבה והרי אדום, ממראה מאגרי המים המרווים את שדות הערבה ומסיורים בבתרונות
הציוריים של סלעי חוואר הלשון.
איך
להגיע: נכנסים לדרך השלום מקיבוץ עין יהב ונוסעים כשני קילומטרים בין החממות על פי
השילוט המכוון של דרך השלום..." מצפור חופירה
מושב עין יהב שהתפרסם
בתוצרי החקלאות שלו (מלונים ופלפלים) הרחיב את אפשרויות הפרנסה של חבריו ובנסיעה
איטית ברחבי המושב ניתן להבחין גם ביחידות אירוח מסוגים שונים.
בכניסה למושב נמצא מאגר
עין יהב או בשמו השני מאגר נקרות.
מצד אחד יש כאן אין
ספור שלטים המתריעים מסכנת טביעה, מצד שני באחד האתרים מצאתי דווקא המלצה לשחייה.
"... מאגר נקרות הוא המאגר הראשון שהוקם
בערבה, על מנת לתפוס את מי השיטפונות שזורמים בנחל נקרות, לווסת את זרימתם, להעשיר
את מי התהום ולהגן על מושב עין יהב והשטחים החקלאיים שסביבו מפני הצפות. זהו גם
המאגר הגדול ביותר שקיים בערבה, ולאחר שיטפונות בנחל נקרות נוצר כאן אגם ענק
ומרהיב ביופיו. מראה האגם התכול בתוך השטח המדברי הבתולי, הוא מראה קסום ועוצר
נשימה. ניתן להגיע למספר נקודות תצפית סביב האגם ולהשקיף עליו, ומומלץ במיוחד
להגיע למקום בו ניתן להיכנס אל המים, לשחות בין עצי האשל וליהנות מכל רגע. מכיוון
שהקרקע של האגם חולית, הכניסה למים נעשית דרך בוץ, אך ברגע שנמצאים בתוך המים אפשר
לשחות ללא הפרעה. לתשומת לבכם: גודל המאגר והמקומות מהם ניתן להיכנס אל המים
משתנים בהתאם לכמות מי השיטפונות שזרמו בנחל נקרות..."
בדבר אחד אני מסכים
עם הכותב- זהו אגם ענק מרהיב ביופיו, ובייחודו.
בשעת צהריים אנחנו
מחליטים לחזור אל המרכז.
הדרך חזרה חייבת
לעבור דרך חוף עין בוקק.
אחרי הרבה שנות
התעלמות והזנחה עובר כיום האזור כולו תהליך ארוך ומורכב של ייעול והתחדשות.
לאחר שחוף המלונות
שוקם והתייפה, עובר היום הכביש המוביל אל המלונות (זה שצמוד לקו החוף) מהפיכה של
ממש, ואל חוף עין בוקק ניתן להגיע רק דרך כביש 90 וכניסה מהצד הצפוני של מתחם
המלונות.
הבנות לקחו את זמנן
בקניון הממוזג, בעוד שאני המשכתי במסורת "צהרי שישי רטוב", שאני נוהג
בחודשי הקיץ.
תמיד כיף כאן, וכאשר
נקי מסודר ושקט כיף שבעתיים.
במעלה
כביש 31 העולה ממלונות ים המלח לערד מפגין הקרניבל את גמישות המנוע החזק, ששותה את
העלייה ופיתוליה במתינות ובקלילות.
שמונת
ההילוכים מסייעים לנסיעה חלקה, וכשרוצים, אם צריך, ניתן להסיט את ידית ההילוכים
הצידה ולשחק עם ההילוכים לפי תנאי הדרך, ועומסי התנועה.
אפשר
ברגוע, ואפשר במהיר ועצבני, רק חשוב לזכור את הגודל והמשקל, אחרת הסיבוב החד יהפוך
לקו ישר, (ודי לחכימא ברמיזא).
שבת בבוקר הגיע.
לא קל להעיר בשבת
בבוקר שני חיילים ואח בוגר, אבל המשמעת של ההבטחה לזמן איכות משפחתי עושה את שלה.
כל אחד מוצא את מקומו
הנוח ברחבי האנייה הגדולה, בעוד הקרניבל שועט בשקט צפונה.
מנוע שלושת הליטרים
ושליש נוהם עם התנעתו בצליל שאי אפשר לטעות בו, אך על הכביש המהיר בקצב אחיד
(ובמהירות החוקית) זהו חרחור מתון ועדין.
מסלול היום נבחר
בהמלצתה החמה של מזכירת רשות ניקוז נחלים ירדן דרומי שמתפקדת (למי ששכח, לא ידע,
או התעלם), כיועצת
שלי לענייני עמקים וטיולים, וכמו כל המלצה שאני מקבל אני בונה מסלול שיש בו מקום
לספונטניות על אם הדרך.
את
שלושת צאצאיי הערתי בהגיענו לנקודת ההתחלה.
קל
להבין כמה קל היה להם לישון בניחותא במשך שעה וחצי לערך.
זה
ממש לא ברור מאליו במכונית משפחתית ממוצעת.
כאן
זה קל ואפשרי.
דרך
נוף גאון הירדן
מתחילה היכן שהוא סמוך לכניסה לקיבוץ טירת צבי.
מכיוון
שאין שילוט הכוונה ברור, הכי קל להגיע דרך כביש צר העובר בין מטעי הדקלים עד גדר
המערכת עצמה, ואז לפנות צפונה על הציר עצמו עד שמגיעים למרפסת תצפית ראשונה.
כאן
אפשר לעצור, לעלות אל התצפית הראשונה (מתוך כמה) המשקיפות אל העמק שנמצא בין ישראל
לירדן.
מנקודה
זו נפרדת דרך הנוף מציר המערכת וממשיכה כדרך אספלט צרה מאד (רוחב מכונית) ולא הכי משובחת, (קצת בורות ואספלט שבור מדי
פעם), אבל תוואי הדרך יפהפה וסביר להניח שלא יהיו בו פקקים כלשהם.
המרפסת
השנייה בדרך הנוף ניצבת על תל כרפס. זהו תל עתיק השולט על מעברות הירדן
ונקרא על שם צמח הגדל בנחלי האזור.
גם
כאן תצפית על העמק הפורה שבין המדינות.
המרפסת
הבאה בדרך כבר צופה אל מעבר הגבול עם ירדן וממנה יוצאת דרך הנוף ומסתיימת בקיבוץ
מעוז חיים.
המשכנו
לפי ההמלצות אל מאגר חמדיה.
דרך
משובשת מאד (עבירה לרכב גבוה או בנהיגה מאד זהירה), מובילה אל המאגר הזה. אלו
שיושבים בקצה הקרניבל מבקשים התחשבות בשל הטלטולים והמתלים הרכים שטובים לכביש אך כאן הם לא בולמים כראוי
את הבורות.
מספר
מכוניות בחניה מעידות יותר מהכול כי יש סיבה להגיע הנה.
גדר
מתכת מקיפה את המאגר עד לפתח מסודר.
חום
היום (38 מעלות) מביא לכאן את אלו שחפצים להתרענן במים הירקרקים. אנחנו היום לא
בקטע.
באנו,
ראינו, והבטחנו לבוא למטרה זו בפעם אחרת.
משטרת
גשר
הישנה היא סיבה טובה לעצור ולתת לנוער קצת הסבר על היסטוריה ציונית, שלא יגידו שלטיולים
שלי אין ערך מוסף.
..." משטרת גשר היא מבנה משטרה שנבנה על ידי
הבריטים, בתקופת המנדט, לפי מודל מצודות טגארט. המשטרה נמצאת ליד קיבוץ גשר ונועדה
לשמור על תחנת הרכבת של גשר (שהייתה חלק מרכבת העמק) ועל הגשרים שעל הירדן בג'יסר
אל מג'מעה. בתקופת מלחמת העצמאות נערכו במקום קרבות קשים נגד הלגיון הערבי וחיל
המשלוח העיראקי..."
בשעת
צהריים התייצבנו במסעדת "צל תמר" בכניסה לקיבוץ אשדות יעקב (לפי המלצתה
של "ההיא"). באנו רעבים, ויצאנו שבעים, ונינוחים הרבה יותר.
אתר
נהריים
נמצא חמש דקות (או פחות) משם וזו סיבה טובה להגיע שוב לכאן.
בניגוד
מוחלט לפעם הקודמת שהייתי כאן (בחודש פברואר),כנראה בשל הקורונה האתר סגור, ואין
שום אפשרות לרדת שוב אל הערוץ.
על
מנת לתת לכל הטיול איזה אופק חיובי טיפסנו במעלה הכביש המוביל אל מצפה נוח
כנרתי ממנו נשקף בשעה זו של היום נוף נרחב, ממרכז הכנרת מצפון אל דרומו של עמק
בית שאן.
רוח
קלה מנשבת כאן, ולמרגלות המאגר בצילה של סוכה גדולה ושולחן אפשר לקנח את היום בקפה
ומאפה ושיחה משפחתית קלילה.
מכאן נתתי לצוענייה
להחליט עבורנו כיצד נחזור אל המרכז, כאשר עומדות בפנינו מספר אפשרויות.
אלו הידועות והמוכרות
ואלו שפחות.
כביש
אלון 578
שמתחיל מכביש 90 בצומת מחולה ומתחבר בהמשכו ל- 508 הוא בעיני אחד מהכבישים הכי
יפים (וכיפיים) שבאפשרותנו לנסוע בהם.
יש
בו נוף ייחודי שאין בשום מקום אחר בישראל, מרבית השטח ריק מתושבים (למעט מספר
ישובים יהודיים לאורך הכביש) ויופיו הטבעי, כמו שהוא פשוט מרנין.
הקרניבל
השתלב בנופים בקלילות, גומע את העליות ומתגמש בפיתולים.
אין
ספק כי מכונית ספורטיבית תוציא כאן מהנהג(ת) גניחות מעולם אחר, אבל מי שמתנייע עם
משפחה שלמה צריך להתאפק ולשמור על איזונים.
הילדים שלנו נתנו לנו
בשבת הזאת עת עצמם, אפשרו לנו לחזור לימים בהם היינו מטיילים כולנו, מחפשים
אטרקציות שיש בהם עניין ורצון להיות ביחד, ובעיקר לא לצאת בסיומה של נסיעה כזאת
בתחושה שמישהו סבל.
בטיולים בארצות ניכר
כבר התרגלנו להשתמש במובילים גדולים בבחינת מה שגדול פחות מגביל, ויותר מרצה.
הקרניבל, כמוביל גדול
למרחקים גדולים עונה בדיוק להגדרה.
בכביש המהיר ולמרחקים
ארוכים הוא מתגלה במלוא איכותו. רך נוח וקליל. בעיר קצת יותר קשה למצוא חניות
מתאימות, מאידך יש לו כושר תמרון לא רע בכלל.
כמוה גם צריכת הדלק.
1:9.5 ק"מ\ל'
ירון (וכל משפחת)
הולנדר
יוני 2020
קיה
קרניבל אוט' EX
מנוע
3.3 ל'. 8 הילוכים.
276
כ"ס.
34.3
קג"מ.
248,266
ש"ח (על הכביש)
מצפור
חופירה
מאגר
עין יהב
חוף
עין בוקק
דרך נוף גאון הירדן
תל כרפס
מאגר חמדיה
משטרת גשר
מסעדת צל תמר
נהריים
מצפה נוח כנרתי
כביש אלון 578
מרשים ביותר ירון. אתה צריך לפתוח לך פינה גם בטלויזיה. רוצה שאדבר עם ורשבסקי? אני מכיר אותו...
השבמחקתודה על ההצעה, אני בדיעה שכל אחד יעסוק במה שהוא טוב בו.
השבמחקאבל אם אתה כבר פוגש את מי שהצעת תזכיר לו את השם שלי, מפלוגה ח'.
(היינו שם יחד)
נהדר.נהנתי מהטיול(הוורטואלי בשבילי). במכונית כזאת. ומהאתרים. כל הכבוד
השבמחק