קינג טוסון הרביעי

 

בבוקר יום שני נסעתי עד פתח תקווה על מנת לקבל לידיי המנוסות את הטוסון החדש לבית יונדאיי.

אך לפני פחות מחודשיים עלה לארץ, וכבר הגיע אלי למבחן דרכים.

 

זהו הדור הרביעי של הטוסון שפרץ לעולם לראשונה בשנת 2004, ומאז הפך לדגם הנמכר ביותר של חברת יונדאיי, בכול העולם. (לפי זאת שיודעת הכול).

הדור הנוכחי מכיל כרגע 5 דגמים שמיובאים לישראל והם אלו שמבוססים על שני מנועי בנזין.

הבסיסי ביותר הוא בעל מנוע אטמוספרי בנפח שני ליטר ו-156 כוחות סוס, וארבע דגמים בעלי רמות גימור שונות של מנוע 1.6 ליטר מוגדש טורבו שמפיק 180 סוסים נמרצים.

קשת המחירים נעה החל מ-160,000 ועד 194,307 ש"ח.

 

באולם ההשקה שנערכה בסוף אפריל, התרשמתי מאד מהדגם היקר ביותר, שלטעמי האישי מעוצב בצורה הנאה ביותר, אבל היות וכסף קונה מותרות, ראוי לדעת היכן כדאי לשים את הכסף, ועל מה.

גם גרסת הלאקצ'רי הממתינה לי ראויה ביותר.

אותי, באופן אישי, קל לשכנע בהיצע של מערכות בטיחות קיימות, וכמה שיותר, יותר טוב. בטוסון הגדילו להוסיף כרית בין מושב הנוסע לנהג, מערכת למניעת שכחת ילדים, ועוד.

היות ומדובר בדור רביעי שנולד מאפס, הרי שמדובר בדגם בעל עיצוב חיצוני מוחצן ביותר, וככזה שאי אפשר להתעלם ממנו.

אחד מעמיתיי כתב על העיצוב החיצוני כי הוא חלומו הרטוב של כל פחח רכב, שכן אפשר לאהוב או פחות, אבל אי אפשר להתעלם מהקווים והזוויות המקיפים את כל הרכב.

לעיתים משתמש בכך המעצב על מנת לתעתע את העין ולתת את התחושה שמדובר במשהו גדול יותר, לא שחלילה צפוף בתוך הטוסון, נהפוך הוא, מרווח ונוח על פי חוות דעתם של מי שזכה לשבת מאחור, אבל מי שמביט מבחוץ רואה רכב גדול.

הטוסון החדש עבר גם מהפיכת עיצוב פנים ששדרגה אותו, והתאימה אותו לימינו אלה.

כל הכפתורים פינו מקומם לתפעול מלוח המולטימדיה הגדול והשחור דמוי טבלט, וכל תא הנוסעים משדר פונקציונליות פרקטית ברמה גבוהה, והתחושה הכללית היא של רמה הנהוגה ברכבים יקרים הרבה יותר.

החומרים משובחים והבנייה בהתאם למעמדה של יונדאיי בעולם הרכב.

רמת הגימור לאקצ'רי מסתפקת בריפודי בד למושבים ותפעול ידני, באופן אישי יש לי העדפה לאלו שעשויים עור ומתופעלים חשמלית, אבל כפי שציינתי מקודם, על הנאות משלמים, ורק ברמת הגימור הגבוהה והיקרה ביותר מקבלים תוספות כגון אלו.

פתחתי את גג השמש הפנורמי הענק לרווחה, האור שטף את פנים חלל הנוסעים, המזגן זמזם חרישית.

לחצתי על כפתור דרייב (מקומן של ידיות ההילוכים הולך ונדחק החוצה), ויצאתי אל התנועה.

התחושה הראשונית היא גם זו שמלווה את כל הדרך בהמשך.

רכות נהיגה ונוחות כללית.

ומדוע זה חשוב ?

כאשר הנהג של הרכב לא צריך להילחם עם עצמו ועם הסביבה, אלא מרגיש בטוח ונינוח בתנועה עירונית צפופה, או בזו שזורמת מחוץ לעיר, או אפילו בפקקים, הנסיעה הופכת לסוג של חוויה, ולא כזו של טורח.

יש מכוניות שמרגישים בכך בשלבים מאוחרים יותר, יש מכוניות שלא מרגישים בהן כך בכלל, ויש כאלו, כמו הטוסון הזה, שזה בא מיד, עם הלחיצה הראשונה על דוושת הגז.

את מבחן הדרכים הזה החלטתי להקדיש לשני מועדוני גמלאים שהולכים ומתהווים סביבי.

היום יוקדש לאגף הנשים המטיילות.

בדרכנו אספנו את סמדר, שחיכתה לנו בחניון מוזיאון השריון בלטרון, ומשם השתלבנו במהירות בתנועה הזורמת אל הבירה.

ברדיו, מספרים לנו על חפיפות וחילופי תפקידים במערכת השלטונית, אבל כאן, במעלה הדרך לא מרגישים בכלל איזה מהלך מתחלף, ומה קורה בחוץ.

בקרת השיוט מתפקדת ביעילות רבה, מאיצה ובולמת בהתאם לתנועה, ישנן התראות לסכנות סביבתיות (כגון רכב בשטח מת, או סטייה ממרכז הנתיב), לא משהו שאנחנו לא מכירים, ובסך הכול שום דבר לא מעיב על שיחתן הקולחת של שתי אורחותיי להיום.

התחנה הראשונה שקבעתי היא בכניסה לחוף קלי"ה בצפון ים המלח.

"...גלריה מינוס 430

מצבו הרעוע של ים המלח הוביל קבוצת אמנים לעשות מעשה ולהעלות את המודעות לגסיסתו של ים המלח בדרך מקורית, ססגונית וצבעונית העונה לשם “גלריה מינוס 430”.

בכניסה לחוף קלי"ה עמדו מבנים נטושים שחלקם שימשו כבתים של ראשוני עובדי מפעל האשלג של ים המלח ומשפחותיהם, שהתגוררו כאן החל מראשית שנות ה-30’ ועד הקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה, כשהשטח עבר לחזקת הירדנים, הקימו כאן מחנה ירדני ונוספו עוד מבנים של המחנה. המחנה ננטש ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים.

מאוחר יותר הם שימשו את גרעין הנח”ל כהיאחזות, אך עם עזיבתם לפני למעלה מ-40 שנה המבנים עומדים גלמודים. בתחילת 2019 הפך המקום הנטוש לפרוייקט צבעוני. 40 אמנים שהגיעו מהארץ והעולם, קישטו את המבנים הנטושים האלה בצבעים ססגוניים ובציורי גרפיטי תוססים והפכו את השממה לגלריה מינוס 430..."

גלריה מינוס 430-טיולי

המקום הזה חביב על צלמים בכלל ואלו של עולם הרכב בפרט, שבאים לכאן בשל יופיו הייחודי של המקום והצבעוניות בלב השיממון, שמעניקות ערך מוסף לכל צילום.

גם האורחות שלי, שזו להן פעם ראשונה כאן, לא מסתירות את התלהבותן מכל היצירות.

כדי לא לעצור להן את ההתלהבות אני מכניס אותן אל מתחם הנופש (וחוף) ביאנקיני,

כפר הנופש ביאנקיני הוא חלומה של אישה אחת, דינה דגן,בעברה בעלת פאב ברחוב ביאנקיני בירושלים שהחליטה להעתיק את הפאב למקום נטוש בצפון ים המלח עם חלום ליצור מקום ייחודי לקרוב לבבות ודו קיום- מה שהוליד את כפר הנופש הייחודי ביאנקיני.

זהו אתר שנבנה בהשראה מרוקאית, מקום מיוחד ומאוד כיפי להתארח בו.

חזרנו אל הטוסון כדי להמשיך דרומה אל האטרקציה המרכזית להיום.

מול מלון ישרוטל בחוף עין בוקק ישנו כיום אתר עבודות עפר גדול. ברוח השינויים שכול החוף הזה עובר בשנים האחרונות הועתק הכביש שהיה לאורך השנים צמוד לקו החוף, אל מדרון ההר, יש כאן מצפורים לתצפית ומספיק מפרצי חניה. (צבועים כחול לבן).

השארנו את הטוסון להשקיף אל הנוף, ואנחנו ירדנו רגלית אל פיטריות ים המלח.

"... אל החופים שלאורך מלונות ים המלח מצטרפת אטרקציה טבעית עשויה כולה מלח. בתוך ים המלח, בקו המקביל לרצועת חוף עין בוקק, ניצבות להן 15 פטריות מלח, היוצרות שביל לא שיגרתי לאורך 400 מ’. תופעת המלח המתגבש לצורת פטריות מרשימה במיוחד בגלל הגודל העצום של כל פטרייה – גובה של כמטר מעל קרקעית ים המלח.

אחרי שתגיעו לחוף לא תפספסו את המראה המהפנט של פטריות המלח, הנמצאות בים המלח, במרחק של כ-20 מטר מהחוף. אם אתם מעוניינים לטפס או לשבת עליהן תצטרכו לצעוד בתוך המים כ-5 דקות. קחו בחשבון שמדובר שהמים מגיעים לגובה של מעל קו המותניים ולא כדאי להכנס יחפים למים, כדי להימנע מפציעות..."

פיטריות ים המלח-טיולי

כל תיאור כתוב של המקום אינו יכול ליופיו הטבעי והמרהיב.

אני מאמין ומקווה כי הרשויות ידעו לנצל את האטרקציה ולהנגיש אותה לכלל הציבור.

למרות שלטי האזהרה, יש מי שבוחר להגיע עם הרכב סמוך לקו המים, צדיקים כמונו שירדו רגלית לאתר למרות החום (37 מעלות) נדירים הרבה יותר.

קרדיט לצילום: https://lifestyle.yaaritrabel.com/dead-sea-mushrooms/

ביציאה משם עברנו דרך חוף עין בוקק היפהפה כדי להתקלח ולהוריד את השמנוניות הזאת מהגוף, ועל מנת להתרענן יותר הפנינו את הגה הטוסון צפונה בדרך חזרה.

כאן נעצור בעיינות צוקים הידועה לנו יותר בשם עין פשח'ה.

הגן הלאומי הזה עובר בימים אלו מתיחות פנים שמחדשות ומעדכנות את האתר. הבריכה הגדולה מתברר לנו אינה פעילה בימות אמצע השבוע, אלא מתמלאת בכל שבוע לקראת סוף השבוע בלבד, כך שנותרנו עם בריכות השכשוך הרדודות, בהן ניתן לרבוץ כמו ג'מוס באגמי אפריקה.

בכל טיול שאנחנו עושים לא משנה מה נביא איתנו, תמיד ימתין בצד איזה רעב לא מוסבר שצריך להתמלא.

שנעצור בחבש? שאלתי בחיוך את האורחות שלי, ריר החל לזלוג להן למשמע ההצעה שלי.

סע סע, האיצו בי, שלא נתחרט בדרך.

מסעדת חבש, שגילינו בירושלים מרובת סניפים על אותה משבצת קרקע. אבל לנו עדיפות לזו שגילינו במקרה, וסוס מנצח, אומר המשפט לא מחליפים. (תזכרו את המשפט החשוב הזה, אשתמש בו שוב בהמשך).

כבר כתבתי בעבר על המקום הפשוט הזה שמבשל אוכל אתיופי מצויין, למסעדה שתי מנות לבחירה. צמחונית ובשרית.

וזהו.

אל השולחן מגיע מגש מתכת עגול וגדול עליו פרושה אינג'ירה, הוא הלחם האתיופי מקמח טף, חמצמצה ואוורירית, עליה סלט טרי ומטבלי קיטניות צבעוניים טעימים להפליא.

מנה לזוג עולה 50 שקלים והיא משביעה וממלאת.

באושר ובהקלה יצאנו משם אל שוק מחנה יהודה הקרוב לסיבוב של תיירים.

 

יום שלישי הוא יומם של הגמלאים אגף הגברים. לנו כבר קבעתי סיור הרבה יותר קשוח.

בבוקר אני אוסף את מושיק ואבי, חבריי לתאגיד, ובדרך ממתין לנו עודי, שבילה איתי ימים ולילות ארוכים במארבים ובבט"ש על הגנת המולדת.

לאור לקחי העבר, כשאחד מחברי המשלחת המכובדת מבקש לצמצם עד למינימום את הקטעים שבין המזגן הקוריאני המצוין שמלווה אותנו, אל כל אתר בדרך, אני בוחר את היעדים שלי בקפידה.

לאחרונה בכל טיול אני אומר לחבריי להביא מגבת ובגד ים, ומכל הסיבות שבעולם אנחנו לא מגיעים לרטיבות המיוחלת.

היום זה יקרה אם תרצו או אם לא.

כידוע הדרך אל האושר רצופה כוונות טובות, ועל מנת להבטיח את ההצלחה יש לבנות ציפיה.

באחד ממבחני הדרכים שעשיתי בעבר הגעתי עם רכב נמוך מידי אל דרך נוף יבניאל מנחמיה.

אז בחרתי שלא לגרום לרכב נזקים אפשריים וחיכיתי לרכב גבוה יותר.

הטוסון הזה, בכיר בליגת ה-SUV הפופולארית, משמש משפחות רבות שרוכשות אותו לטיולי נופש ופנאי גם מעבר לאספלט, ואין שום מניעה לשייט איתו על דרכי עפר כבוש.

דרך הנוף הזאת, כשמה כן היא, עוברת בתוואי נוף מופלא ויש בה כמה אטרקציות שוות ביותר. (העץ של גולני, מצפור לוי אשכול, חניון האלות, ועוד)

יותר פרטים ניתן למצוא בקישור הבא:

דרך נוף יבניאל-מנחמיה. אי ירוק

המשך הדרך ביציאה ממנחמיה, ניתן לפנות מהכביש שמאלה אל מורד הירדן.

זוהי פינת חמד של ממש. יש כאן אנשים שבאים להטיל חכה, או סתם לשבת מול המים הזורמים כאן בשלווה ולהתענג מהשקט.

דרך עפר עוברת במקביל לתוואי הירדן עד ליציאה אל כביש אספלט.

בהחלטה של רגע, ולאור נוכחותם של שלושה גמלאי התאגיד החשמלי, אני לוקח אותנו אל גשר הישנה-אל נהריים בגשר.

"... נהריים בגשר – מייצרים חזון. במסע בזמן בו תחשפו למורשתם של אנשים בעלי עוז ורוח – חלוצי גשר ופנחס רוטנברג, שצלחו באומץ אתגרים מורכבים וקרבות קשים, בחתירה להגשמת חלומם.

חוויית נהריים-מייצג המשלב חזון ומעשה. סיפורו של "הזקן מנהריים", בדגם דינאמי גדול ויוצא דופן, המשלב סכרים, מים, צלילים וצבע, והמספר איך הפך מדבר צחיח לסמל למימוש חזון ולפיתוח תעשייה עברית בארץ ישראל.

גשר הישנה –סיפור הקיבוץ וסיפורם המיוחד של החלוצים שהתיישבו במקום, לחמו בעוז, נאחזו בקרקע ובנו את ביתם. סרט מולטימדיה במבנה אבן משוחזר, ביקור בבונקר לוחמים מקורי ובבית ילדים משוחזר.."

נהריים בגשר

די לי בתיאורים הללו על מנת שאשתכנע בביקור כאן, אך היות ולא תיאמתי מראש, ולא וידאתי שאכן יש פעילות כאן היום (בד"כ בצמוד לקבוצות מאורגנות), הסתפקנו בשיחה עם הנציגה החיננית שקיבלה את פנינו בכניסה, עם קצת הסברים וסיור עצמי באתר. נצטרך להגיע ביום אחר למלוא החוויה.

הלאה משם, במרחק של כרבע שעה נסיעה ממתינה לנו נקודת המים הראשונה להיום. (רמז, יהיו, כנראה עוד).

כאן בכביש 90 המתפתל למרגלות ההרים הטוסון מוכיח את גמישות המנוע החרישי שלו, זה שיש לו כוח זמין ומתפרץ בכל רגע שנבקש, וכל זאת ברוגע שמאפשר לארבע גברים לנהל וויכוחים הרי גורל בנושאים אזוטריים וחסרי חשיבות בעליל.

כאלה אנחנו.

מאידך, כאשר המוביל שלנו מאפשר זאת מבלי להשמיע קול מחאה ברור שיש כאן מישהו ששומר על זכות השתיקה הרועמת שלו.

עין יהודה שנמצא במרכז קיבוץ עין הנצי"ב, פתוח למבקרים בימות חול בלבד.

משום מה עוד לא נמצא בעל החזון שישים עין וקצת ממון כדי להפוך את המקום המקסים הזה לפנינת נופש שווה, ולמען האמת לא צריך יותר מידי. קצת נוחות גישה, קצת דשא, שולחנות, ירידה נוחה אל המים, וזהו.

המים קרירים ונעימים, (טוב, נו, 35 מעלות בחוץ), והמקום מספיק גדול כדי שלא יהיה צפוף מידי.

גם מפלס הניקיון כאן סביר בהחלט, כנראה בשל העובדה כי המקום נמצא בלב ישוב.

קצת התרעננות וחזרנו אל הטוסון, שקיבל את פנינו בקרירות אופיינית.

עמק המעיינות הוא אטרקציה מרכזית בעמק בית שאן.

הגישה החופשית והנוחה, שפע המים, ויופיו של האתר מושכים לכאן המונים בסופי שבוע וקצת פחות בימות החול.

ארבעה גברים שכבר ראו דבר או שניים בחייהם, מעדיפים כיום את הנוחות, היות וכך, שכרנו במקום עגלת גולף חשמלית, וכיאה לאלו שמשתתפים במבחן דרכים מוטורי, לקחנו גם את העגלה הזאת שתנעים את זמננו ותקצר דרכים.

האוויר היום חמים ויבש, ככזה שיוצא ממייבש כביסה, עצירה ראשונה להתרעננות מחייבת ומידית אנחנו מבצעים בעין שוקק.

עין שוקק

זוהי בריכה גדולה למדי, עם מים נעימים וצלולים, דגים קטנים שמנקרים את כפות הרגליים, והרבה מקום סביב.

המשך השביל הסלול לוקח אותנו אל הבריכה הבאה, בריכת הטחנה.

בריכת טחנת הקמח

שם הבריכה נגזר מטחנת קמח ישנה ששרידיה נמצאים בקרבת מקום.

המשך הדרך חוצה את בריכות הדגים הגדולות, וסיומו בעין מודע.

עין מודע

גם עין מודע היא בריכה גדולה, ויפה. ניתן להגיע אליה ישירות, והכניסה ללא תשלום.

חזרנו באותה דרך בה הגענו, חלפנו בכניסה ליד עין מגדל, שזה המקום הכי צלול בנחל הקיבוצים שיוצא מהסח'נה,

יש מי שנקודה זו מספיקה לו, ולא ממשיך מכאן הלאה.

פארק עמק המעיינות הוא אחד המקומות הכי יפים, מיוחדים וכיפיים בישראל, ואני אוהב לשוב אליו בכל הזדמנות.

פארק עמק המעיינות

מועדון הגמלאים-אגף הגברים

גברים מקשישים אנחנו, וכמו אורחותיי, גם אני לא יכול להשאיר את חבריי עם חצי תאוותם בידם.

ואם יישארו רעבים פעם אחר פעם, איך ימשיכו להצטרף אלי בעתיד?

בצומת אלונים נפרדנו מעודי שאץ לדרכו, ואנחנו הרעבים הסתערנו על חומוס, בסניף המקומי של חומוס אליהו שנמצא שם.

על בטן מלאה ובדרך חזרה הגיעה עת הסיכומים.

 

כבר ציינתי קודם ובהקשר אחר כי סוס מנצח לא מחליפים, והטוסון הזה מוכיח זאת הלכה למעשה. לא מחליפים אבל בהחלט משדרגים ומשביחים את העדר.

ובמקרה של טוסון הצליח להם.

ובגדול.

לא סתם זהו הדגם המצליח ביותר של היצרן, שיודע לשים את האצבע על המקומות הנכונים, ולהפיק את המירב לקהל הלקוחות שלו.

המלך מת יחי המלך החדש.

 

 ירון הולנדר (שירה,סמדר, מושיק, עודי ואבי)

יונאיי טוסון לאקצ'רי

מנוע 1.6 ליטר

הספק 180 כ"ס

מומנט 27 קג"מ

צריכת דלק במבחן : 1:11.4 ק"מ\ל'

מחיר (רכב מבחן):184,307 ש"ח

 

גלריה מינוס 430 חוף קליה

כפר הנופש ביאנקיני

פטריות ים המלח

עינות צוקים.

מסעדת חבש, ירושלים.

(משיח ברוכוף 5, ירושלים,

054-876-8528, פתוח גם בשבת)

 

דרך נוף יבניאל מנחמיה

מורד הירדן

גשר הישנה

עין יהודה

עמק המעיינות

עין שוקק

עין תחנת הקמח

עין מודע

חומוס אליהו צומת אלונים