החזרה של הגדול

 

שלוש שנים תמימות חלפו מאז שקיבלתי לידי את הקיה סורנטו  (הדור הקודם) לבילוי סוף שבוע ארוך, מים רבים זרמו באוקיינוסים ורוחות חדשות מנשבות מאז בעולם, והזיכרון מאותו סוף שבוע שחור (תרתי משמע) ומענג, לא נשכח. 

(מבחן דרכים לקיה סורנטו בנזין 3.6)

ובכל זאת, בעוד עמיתי הכתבים מקבלים לידיהם את המילה האחרונה של הדגם החדש, אני זכיתי לדגום את זה שלוגם סולר, ונמצא שני ברמות התמחור של הדגם החדש, במחיר לא צנוע בעליל אשר יאלץ את קונהו לוותר על 248,255 שקלים טבין וטקילין.

לא מעט.

בדרך כלל נוהגים העיתונאים לכתוב על כל מה שחדש ומפתיע, אך אני אתייחס לזה שמבחינת אבזורו נמצא אומנם נחות מאחיו העשירים, אבל אני בטוח כי יהיה לו קהל משלו.

ומיהו אותו קהל יעד?

יצאתי אל הכבישים כדי לברר בדיוק את הנקודות האלה.

לפני שנכנסים אל הרכב אי אפשר ללא קצת פרטים טכניים מתחייבים, בכל זאת, היצרן מתהדר בחידושים ושינויים, ואני צולל אל נבכי המפרט כדי למצוא את מה שקיבלתי.

מנוע  הטורבו דיזל הזה בנפח 2,151 סמ"ק, מייצר כוח של 202 סוסים ומומנט אדיר של 45 קג"מ, וכל זאת בסיועם של 8 הילוכים.

הדגם החדש (על שלל תת הדגם) הפך לגדול יותר ומרווח יותר, וגם ברמת הגימור הזולה נמצא מערכות בטיחות חשובות, ורשימת האבזור מלאה בכאלו שחשובים יותר או פחות, (תלוי למי), אבל מרשימה ביותר.

כאשר נכנסים אל חלל הנוסעים מתרשמים מיד מהנדסת האנוש המוכרת של קיה, מאיכות היצור, ובתחושה כי יש תמורה לכל שקל.

התנעה בלחיצת כפתור ומנוע הדיזל מתעורר לחיים.

בתוך חלל הנוסעים לא שומעים כלום לעומת רחש המנוע שנשמע כאשר עומדים מחוץ לרכב כשהוא במצב מונע.

כבר במגע הראשון עם המסך הגדול אהבתי לפגוש שם את הווייז המובנה, ואת האין צורך להתממשק בכבל עם אפליקציית אנדרואיד אוטו הנוראית.

לאור הימים החמים בהם אנו נמצאים השבוע, אני חייב לציין לטובה את הנדסת האנוש החכמה שקיבעה 8 (!!) פתחי מיזוג עם מגוון כיוונונים שונים, וזה רק מלפנים, עוד שניים לשוכני השורה השנייה, ועוד שניים לשורה השלישית, כולל אפשרות שליטה על עוצמה, וגם במבחן נקודות הטעינה הסורנטו מקבל ציון גבוה עם  שישה חיבורי USB, ועוד שתי נקודות של 12 וולט. מכובד ומספיק.(ציון 9 בסולם דר' וולט).

ישנה פריחה מסוימת עכשיו בסגמנט הזה שמאפשר ניוד שבעה נוסעים, וגם הסורנטו מאפשר זאת, אבל כאשר השורה השלישית פתוחה מרחב המטען מצטמצם מאוד, ולהיפך.

ליושבי השורה השנייה יהיה מרחב מחייה נוח, אני לא בטוח עד איזה גיל וגובה יהיה נוח בהתאם גם ליושבי השורה השלישית, אבל זה הנתון.

עכשיו אפשר לצאת לדרך.

מזה זמן רב לא יצאתי לטייל בגפי, יש בזה מן היתרונות שאין צורך לרצות אף אחד, ולא לעמוד באף לוח זמנים כזה או אחר.

לצערי אף אחד לא יכל להצטרף אלי, ובדיעבד בהחלט נרשם הפסד ליום שכולו כיף טהור, אבל למה להקדים פרומו לעלילה שלמה?

החלטתי על יעדים שברצוני להגיע אליהם מתוך ידיעה ברורה כי כל תכנית היא בסיס לשינויים.

יצאתי לכיוון הזריחה, ובליבי מתנגנים שירים.

כביש 44 בשבת בבוקר הוא אחד מכרי האימונים של דבוקות רוכבי אופניים, שמנצלים את הכביש הרב גוני הזה לסבב הכרחי. רצוי מאד להיזהר ולא לפגוע באף אחד מהם.

בפאתי הישוב כרמי יוסף לכיוון דרום מזרח נמצא יער המגינים.

הגעתי לכאן על מנת להביא את הסורנטו אל שרידי מטוס נורד ישן שהונח כאן לפני שנים, צמד רוכבי אופנועי שטח שיצאו מהיער סיפרו כי שרידי המטוס נלקחו מכאן, מזמן.

דרך האספלט החד כיוונית של יער המגינים סובבת את כולו, בנופי טבע משתנים. הכביש הזה מתפתל בפיתולים ובפני שטח שגורמים לכל רכב להפגין את כל מה שיש לו במערכות המתלים והמשככים.

יער המגינים, כשמו, מוקדש לאלו שהקריבו חייהם למען הארץ והוא מכיל בקרבו אנדרטאות ופינות הנצחה לנופלים.

בלב היער על גבעה רמה ניצב מצפה שרת.

כאן, בלב קרחת יער מתגלה מגדל תצפית רם מעל נוף עמק איילון, אבל לצערי הרב הגישה למגדל חסומה בריתוך מאסיבי, ואני קורא לרשות הטבע והגנים לשפץ ולהנגיש מגדלי תצפית שכאלו. לא סתם הם כבר ניצבים פה.

בעקבות מצפורים יפים יגיע גם הקהל. שווה להשקיע.

גם תנועת הצופים נוכחת היום ביער עם מחנה חניכים שלא נרתעים מאבק, חום ולינה במאהל מאולתר.

אני סבור כי יש עתיד למדינה אם זה הנוער שמתחבר אליה כך.

בדרכי אני חולף גם על פני אנדרטת "משבר לתקווה", המיוחדת.

"... אנדרטת מִשֶבֶר לתקווה היא אנדרטה הניצבת ביער המגינים שבקרבת לטרון. היא מנציחה את שמותיהם של 436 לוחמים, אנשי נצר אחרון - שהיו שריד אחרון למשפחתם שנספתה בשואה ונפלו בקרבות מלחמת העצמאות.

האנדרטה ממוקמת בשטח פתוח בסמוך לשוליו של יער המגינים. היא הוקמה בנקודה הצופה אל עמק איילון ולטרון, שדות קרב שבהם נפלו חיילי צה"ל ניצולי שואה רבים.

במרכז האנדרטה ניצב עץ זית, ששלושה סלעים טבעיים זקופים סדורים ברווחים שווים על גבי מעגל דמיוני העובר סביבו. בין שלושת הסלעים לבין גזע העץ הוצבו לוחות אבן חלקים שעל גבי צידי כל אחד מהם נחרטו שמות החללים. השמות מסודרים בקבוצות לפי ארצות מוצאם של הנופלים. העץ הצומח ממרכזה של האנדרטה וכביכול מתוך האבן מיועד לבטא תקווה לעתיד. מעגל רחב של אבנים לבנות מקיף את האנדרטה..."

אנדרטת משבר לתקווה, יער המגינים

 

בעבר נכנסתי במקרה אל מנזר השתקנים בלטרון והבטחתי לעצמי לחזור לכאן לסיור.

הגעתי בדיוק בשעה (10:30) בה יוצא סיור, נפרדתי מ-55 שקלים והצטרפתי לקבוצה.

התכבדנו בקפה עם הל, ובסוכה המוצלת החל הסיור המודרך שנמשך כשעה וחצי, לערך.

נזיר צעיר סיפר על אורח החיים במנזר, וכיצד בכלל מגיע אדם נורמטיבי להחלטה להפוך לנזיר, על כל המשתמע מכך.

מאד מעניין ומסקרן.

התמזל מזלנו וזכינו גם בהזדמנות ביקור בכנסיה התת קרקעית של המנזר.

הכנסייה הזאת צנועה למראה ומשמשת את נזירי המנזר במקביל לשימוש בכנסיה העליונה המפוארת יותר, שנבנתה בשילוב טכניקות אדריכלות.

הסיור כולל טעימות יין (מצוינים, אגב, ובמחיר סביר), שנמכרים בחנות המנזר, המשמשת כמפרנס העיקרי של המנזר, וסרט על המקום.

בתוספת מחיר ניתן להצטרף לקונצרט שנערך במוזיאון השריון, בצד השני של הכביש.

 

על האתר הבא בדרכי לא ידעתי דבר, ולמרבה הפלא רבים מחבריי ומכרי שמכירים את הארץ לא שמעו עליו מעולם.

על המשך הכביש צפונה לכיוון פארק איילון-קנדה, שוכנת כנסיית אמאוס ניקופוליס.

במקום יש עתיקות, מערות קברי יהודים, כנסיה צנועה ומנזר, וכן מוזיאון המספר את תולדות המקום רווי ההיסטוריה והקרבות.

המקום היה בעבר עיר חשובה על ציר הדרך לירושלים, שקמה ונחרבה מספר פעמים. באמונה הנוצרית יש למקום חשיבות היסטורית מהמעלה הראשונה.

היות וכאמור לא ידעתי כלום פניתי לעזרתה של זו שיודעת הכי טוב.

וכך היא אומרת:

"... אמאוס ניקופוליס (יוונית Εμμαούς Νικὀπολις; לטינית Emmaus Nicopolis; ערבית: عِمواس‎) הייתה עיר מחוז רומית-ביזנטית בשפלה, ששכנה בשוליו המזרחיים של עמק איילון, בסמוך ממזרח למחלף לטרון. שמה המקורי של העיר היה "חמת", על שם מעיינות המרפא החמים שבה, ושם זה שובש בתקופה הרומית לשם היווני "אמאוס". בעיר התקיימה קהילה יהודית גדולה, והיא נזכרת רבות בכתבי חז"ל. העיר חרבה במהלך הכיבוש הערבי של ארץ ישראל. העיר נודעה בשל המסורת הנוצרית המזהה אותה כאחד המקומות בהם התגלה ישו לשניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה, ובשל כך הוקמו בסביבתה לאורך השנים כנסיות, מנזרים וביצורים..."

אמאוס ניקופוליס

למתעניינים אמליץ להעמיק ולקרוא על האתר, ואף לבקר בו.

האתר מונגש לבעלי מוגבלות וכניסה (רגלית) אליו עולה 7 שקלים.

 

יצאתי משם והמשכתי בדרכי.

מכיוון שקראתי כי אמאוס ניקופוליס הוקם ליד אתר טבילה רומי, יצאתי לחפש אותו.

אולי זה החום שמנע היום מאלפי מבלים לפקוד את פארק איילון, אבל אני, מ'כפת לי ? כמעט אין כאן איש, וזה סבבה לגמרי.

ממש סמוך לכניסה מפנה המפה את המבקר לסור אל בית מרחץ רומי.

המקום מתגלה כבריכת אגירה גדולה שאוצרת מי מעיינות הנובעים אליה על גבי הקרקע בתעלות פתוחות.

אבל כנראה ככה זה בעונת הגשמים או סמוך לסיומה, כיום התעלות יבשות והמים בבריכה צלולים אך אסורים לטבילה.

כנראה התקופה המומלצת להגיע לכאן היא לקראת סוף החורף, בחודשים פברואר מרץ, כזה.

שבילי הפארק העצום מאפשרים למצוא המון פינות חמד נגישות לכל רכב, כמעט.

יש אין ספור מקומות בהם יכולה כל משפחה למצוא לעצמה אי של שקט, לפיקניק נינוח.

הסורנטו, שנהנה ממרווח גחון גבוה לא מתרגש בכלל מהמהמורות והבורות באספלט הסובב את הפארק, גם כאשר הכביש מסתיים והופך לדרך עפר כבוש, הסורנטו, משדר אדישות, והנוסעים לא חשים כלל בהבדל.

חם היום, 35 מעלות בחוץ, ואם אני כבר באזור מדוע לא אקפוץ לדגום מעיין שמדובר בו לא מעט.

רכס לבן בשיפולי ירושלים מיועד להפוך לעוד שכונת בטון ומגדלים, כאן נמצא עין לבן.

בתקשורת מדווחים מעת לעת על מאבקים בין שומרי הטבע החרדים לקיומו, ובין הרשויות שחומדות את הקרקע, כאילו הייתה מוצא אחרון.

על מנת להגיע למקום מכוונים את הרכב לכביש שמוביל אל גן החיות התנ"כי והאקווריום הישראלי, וממשיכים הלאה בכביש צר בעל מסלול אחד עד לחניה מרווחת על צלע ההר.

כאן אפשר להחנות את הרכב ולטפס כחמש דקות במעלה המדרון עם השביל העולה או דרך המדרגות.

זהו אתר נעים וחביב ובו שתי בריכות עם מים ירקרקים, אך צוננים במידה.

לפי הפופולאריות של המקום נראה לי כי זהו כנראה הים של ירושלים, היום, למרות החום, די הומה אך לא צפוף.

באופן יחסי המקום נשמר בניקיונו, ולא מצאתי כאן הררי זבל ושאריות בילוי.

"... עין לבן נובע בתחומי גן לאומי נחל רפאים בירושלים. מי הנביעה מתנקזים מתוך ניקבה קצרה דרך תעלה אל בריכה גדולה ויפה מעשה ידי אדם, שגודלה 4x8 מטרים, ועומק המים בה כ-1.5 מטר.

עין לבן עבר שינויים רבים בשנים האחרונות כחלק מתהליך שיקום ארוך. המקום הוכרז כגן לאומי ומאז שוקמו כאן טרסות ומדרגות, ניטעו עצים וצמחי תבלין, סודרו שבילי גישה, שוקמו בריכות המים ואמות המשמשות להשקיית שלחין, ובנוסף נחנכה ברכה נוספת לקטנטנים.

המעיין שימש את תושבי הכפר וואלג'ה, ששכן בגדה הזו של נחל רפאים עד 1948, עד שהועתק על ידי הירדנים לגדה השנייה. כיום המעיין נקרא על שם רכס לבן שבו הוא נובע..."

עין לבן-אתר טיולי

מהחנייה של עין לבן ראיתי בצד השני של העמק קבוצת רכבים גדולה עומדת. ניסיוני בחיים לימד אותי כי היכן שעומדים רבים כנראה יש לכך סיבה.

ביציאה הווייז שולח אותי בדרך בה הגעתי עד לרמזור הראשון.

פניתי ימינה וימינה אל כביש 3755 שעובר בצמידות למסילת הרכבת בתוך ערוץ נחל רפאים.

יש כאן טיילת נאה למרחק קצר, ובהמשך הכביש, אחרי עמדת מעבר של מג"ב. יש שלט גדול המבשר כי זהו גן לאומי נחל רפאים, המהווה חלק מפארק ירושלים.

באתי, כי כאמור ראיתי המון מכוניות חונות פה. המקום עין ח'ניה.

מה כבר יכול להיות ?

גן לאומי עין חניה, עוד אתר יפהפה שהכשירה לאחרונה רשות הטבע והגנים, בחניה אפשר למצוא רכבים עם לוחיות שאינן צהובות, כך שלמראית עין אפשר לדמיין איזה חו"ל במרחק שעה מהמרכז.

שתי בריכות של מי מעיין צוננים ונעימים שפורצים מתוך ניקבה חשוכה, ניתן להיכנס אל תוך הניקבה ממש ולראות כיצד המים פורצים מבטן האדמה.

"... עין חניה הוא פינת חמד המשלבת מעיין ובריכה עתיקה מלאה מים, אתר ארכיאולוגי ונוף תרבות של חקלאות מסורתית. אמות משוחזרות מוליכות את המים לבריכת השקיה עתיקה, המשמשת לרחצה.

בחפירות ארכיאולוגיות שערכה רשות העתיקות נחשפו מערכת מים מהמרשימות בישראל, שתי בריכות מים מהתקופה הביזנטית ונימפיאון (מזרקת מים) מהתקופה הרומית. מערכת המים מזינה את הבריכות שבמקום כבימים עברו.

רשות הטבע והגנים, המנהלת את האתר, שיקמה את הטרסות הישנות שבמקום, נטעה בהן עצי בוסתן ומתכננת לשחזר טרסה של חקלאות מסורתית.

עין חניה הוא מקום קדוש ואתר עלייה לרגל למאמיני הכנסייה הארמנית והכנסייה האתיופית. האזור שמסביב לבריכה ולנימפיאון הוא רכושה של הכנסייה הארמנית..."

עין ח'ניה

האתר החדש נפתח לציבור בחודש מרץ האחרון והוא ממש חדש חדש. האתר מונגש ונעים מאד.

מכיוון שזהו אתר שמנוהל על ידי רשות הטבע והגנים וכניסה אליו בתשלום, המקום מבריק מכל פסולת ולכלוך, אולי זאת השיטה לנקות את הארץ.

איזה כיף לגלות כאלו.

במהלך סוף השבוע נסעתי עם הסורנטו כ-400 ק"מ, בכבישים שונים, ובתנאי דרך משתנים.

מצאתי בסורנטו שותף נעים חזק ונוח, כזה שייתן ערך מוסף לבעליו הגאה.

 

אני חושב (בניגוד לדעתם של אחרים שאני מעריך), כי קהל היעד של הסורנטו הזה הם אנשים שצריכים מרחב שיכול להכיל עד 7 נוסעים, בנוחיות ובביטחון.

האנשים האלה הם לא חיות שטח שחייבים בכל סוף שבוע לחצות מדבריות, ולבלוס את סלעי מדבר יהודה על הבוקר, אבל מן הסתם הם ירצו לקחת את משפחתם הענפה לפיקניק ביער קנדה, או לראות פריחת כלניות בבדרונות רוחמה, ולזה הסורנטו יתאים ככפפה.

לא לנסות להוציא ממנו משהו שהוא לא.

אפשר להתנחם בהחלט בכל נקודות החוזקה שלו, והן לא מועטות בכלל.

 

עכשיו אמתין לגרסאות היותר מעניינות ואטרקטיביות, כי יש למה לחכות.

 

ירון הולנדר.

יולי 2021.

קיה סורנטו אורבן טורבו דיזל.

מנוע 2.1 ליטר.

הספק 202 כ"ס.

מומנט 45 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:14 ק"מ\ ליטר

מחיר: 248,255

 

 

 

יער המגינים.

מצפה שרת.

אנדרטת משבר לתקווה.

מנזר השתקנים, לטרון.

אמאוס ניקופוליס. כנסיה, עתיקות ומוזיאון.

פארק איילון קנדה.

בית מרחץ רומי.

עין לבן.

גן לאומי עין ח'ניה.