מכונית המאה

 

 

כל שאדם זקוק זה מישהו שיאמין בו וייתן לו צ'אנס, ומישהו שייתן לו את ההשראה, וזכיתי גם לכך וגם בכך.

ותודתי לעולם תהיה לשתי נשים, עדי סייג-פאנינג שעבדה בקיה ישראל, ושרית גבאי אשת יחסי הציבור, וחברי מזה שנים רוני אקרמן, (החיים הטובים על פי רוני אקרמן) שתרמו כל אחד מהם להצלחה וההתקדמות שלי.

בדרך הכרתי עוד אנשים שחיזקו ושיפרו ותרמו בלב רחב כמו ענת דניאל, מלכת הכביש הנצחית (מלכת הכביש), וגברים ונשים שפרגנו בדרכם על כל כתבה וצילום שהיה מאחוריהם הרבה מחשבה ותכנון.

והנה הגיע זמן לציון כברת דרך משמעותית, (לפחות בעיני).

לפני זמן מה פניתי אל אנשי יחסי הציבור עימם אני בקשר וזרקתי להם פיתיון.

שיציעו את זו הראויה להיות מכונית המאה שלי, זו שתציין מאה כתבות רכב, בדרכי האופיינית.

המציאות העכשווית הוכיחה כי אי אפשר לתכנן דברים כפי שאנחנו רוצים, וישנם דברים שקורים מעצמם.

אני נשבע לכם כי קיוויתי שלא אצטרך לבצע מניפולציות כלשהן על מנת לכוון למותג ספציפי, אלא להניח לדברים להתנהל מעצמם, ולתת לגורל להכריע, אבל מאד שמחתי שהמותג שהיה הראשון לפתוח לי את הדלת, ולתת לי את הצ'אנס הזה להשתלב בין כתבי הרכב בישראל, הוא זה שיככב בכתבה המיוחדת והמציינת את האירוע.

וגם המכונית עצמה, היא גם אחת מאלו שמציינות חדשנות פורצת דרך בתחומה, וארחיב על כך בהמשך.

ולפני הכול, רגע מתחייב של גילוי נאות.

למרות שיש מי שסבור כי אני סוכן שתול של הקוריאנים, (ואני לא), אני כן רכשתי מהם הרבה מאד רכבים חדשים מהניילון בפרק זמן קצר, יחסית, ובחרתי להתקדם איתם ועם הדגמים שלהם.

בשנת 2017 התחדשנו בנירו ההיברידית והמשובחת, ובשנה שעברה החלפנו אותה בדגם היברידי נטען (פלאג אין).

האם ההיסטוריה תחזור על עצמה ואת הדגם הנטען בעל מנוע הבעירה הפנימית תחליף זו החשמלית המלאה בבית משפחת הולנדר?

ימים יגידו.

דבר אחד בטוח עוד לפני שאני מנסה את מתג ההתנעה.

דגם הנירו של קיה הוא רכב מוצלח מאד. נקודה.

הוא נותן להרבה אנשים בדיוק את מה שהם צריכים.

עיצוב נעים, נוחות נסיעה, חלל מרווח, אמינות, שימושיות, דינמיות חיסכון ובטיחות.

חבילה מושלמת עבור כל שקל.

ומה אנחנו צריכים יותר מזה ?

היות וכך נקבע יצא כי קיה נירו חשמלית היא מכונית המאה שלי.

 

בקשת הצבעים של הנירו אני מוצא את הכחול עם גוון הסגול כזה ההולם והיפה ביותר., ולשמחתי הוא גם זה שקיבלתי ברכב המבחן.

לעומת  גוון הטורקיז שהיה של הדגם ההיברידי, הכחול הזה אצילי יותר ונעים למבט. אני, שיש לי חיבה לא ברורה לכחול, אוהב מאד את הצבע במיוחד הזה, וכך גם מי שיפגוש אותנו במהלך סוף השבוע יביע בקול רם את התלהבותו.

היות וכבר בחנתי מספר רכבים חשמליים הגעתי למסקנה כי יש מספר אחד שמהווה לדידי שובר שוויון. זה המציין כי מדובר ברכב שמצדיק את רכישתו, ולא משנה מי היצרן, כמשתמש  ברכב חשמלי שנדלק על הטכנולוגיה, ורוצה להשאיר אחריו עולם נקי יותר, כל רכב שיש לו טווח מעל 400 ק"מ טווח נסיעה בין טעינות הוא מועמד פוטנציאלי לרכישה.

400 ק"מ ומעלה יאפשרו התניידות לכל נקודה בישראל עם מעט מאד חששות  לעצירה בשל חוסר חשמל.

כאשר אני מקבל את הרכב לידי, עובר איתי נציג היבואן על כל המפרט והכפתורים, ואני למד כי שימוש במזגן גוזל כעשרה אחוז מהטווח, וההבדל בין שלושת מצבי הנהיגה ייתן או ייקח עשרים ק"מ נוספים.(ובעברת פשוטה- בין מצב נסיעה חסכוני ללא מזגן לזה הספורטיבי עם מזגן יפרידו 70 ק"מ טווח, לא מעט, בהתחשב בעובדה החשובה לא פחות כי במצב חיסכון ישנה טעינה חוזרת שמגדליה את הטווח).

אני שמח לגלות כי במצב חסכוני הנירו מציעה טווח נסיעה של 451 ק"מ, עם אפשרות אפילו ליותר.

מצב נהיגה חסכוני ללא מזגן.

בנוסף אפשר לקבוע את רמת איחזור האנרגיה בין שלוש רמות, בבחירה ידנית קבועה או במצב אוטומטי שמנווט בין שלושתן כך שהטווח עשוי להשתנות לטובה בהתאם לדרך ובאופן הנהיגה.

נשמע קצת מדע מסובך, וקללה לטכנופובים אבל אפשר להסתפק בקביעה אחת לתמיד.

הנירו הזאת מושכת מבטים ושאלות בכל עמדת טעינה, גם מטעינים של רכבים חשמליים  אחרים שרואים עצמם כרגע כחלוצים לפני המחנה, מגלים עניין, והתפעלות מהטווח הגדול שהנירו מציעה.

אחרים שרואים רכב חשמלי עומד בעמדת טעינה מסתקרנים ושואלים שאלות כלליות.

אין ספק, הרכבים החשמליים מתחילים ליצור שינוי בדעת הקהל, ועוד אות לכך הן עמדות הטעינה הפנויות, גם במקומות עמוסים במיוחד, שלא נתפסים על ידי צרכני חנייה.

נדמה לי (ואולי זה רק לי ?), כי רכבים חשמליים מעבירים מנינוחות הנסיעה בהם משהו לנוהגים בהן, שההתנהלות שלהם עם הרכב הרבה יותר מכילה ומתחשבת בסביבתם הממונעת. יש משהו בשקט הזה שמחלחל בחזרה וממתן תגובות, ואת אופי השימוש.

ואם זה מה שישנה את דרך ההתנהגות הציבורית, דיינו.

 

תאורת אווירה כמו בדגמים יוקרתיים

ברוח התחושה הזאת החלטתי לקחת את חברי מועדון הגמלאים (אותם אלו משלישי בשלייקס), ולהוביל אותם בטיול מסוג אחר. נינוח ורגוע.

בשבוע שעבר ביקש אבי שנצפין אל אזור אכזיב, אז שאאכזב אותו?

יאללה, מזמן לא היינו כאן.

בשבת בבוקר על הכביש הכי מהיר בישראל אפשר לבחון את הדקויות, אלו שעושות את ההבדלים.(לא שאני מאלו שמתפרעים כידוע, אלא בגבולות החוק בלבד).

כאן למשל אני מרשה לעצמי להדגים לחבריי למה הכוונה במומנט מתפרץ.

התאוצה שלה הפילה להם את הלסת, לחיצה על דוושת התאוצה במצב ספורט מוציאה את המומנט מדעתו, ואת הנוסעים מכניסה למתח הלקוח מעולם הספורט.

הדחיפה הזאת שמגיעה מהגב התחתון ומבשרת לך כי משהו מהיר מתרחש בגחון של הרכב. שריקה חרישית היא זו שמודיעה שהחללית הקוריאנית  מביאה עצמה למצב שיגור.

יקב מוצלח ומשובח שפגשתי בהזדמנויות אחרות היה סגור כתוצאה ממחסור ביין, (כנראה בשל הביקורים שלי אצלו), כך שנאלץ לחזור בעוד כחודשיים, ובלית ברירה, כאשר אין יין למסיבה, אנו מכוונים את הנירו אל עין חרדלית שנמצאת בנחל כזיב.

נחל כזיב והחניון (הקטן) 

שמעתי רבות על המקום אך כלום לא הכין אותי לקראת הצפוי.

כביש צר מוביל את מגרש חנייה אחד, ולעוד אחד אחריו שהיה עמוס וגדוש. חזרנו אל הראשון והגדול יותר בו היו מקומות פנויים. עצלים שלא רצו להיכנס אל המגרש בחרו להחנות רכבם בשול הדרך הצרה.

לאור כמות הרכבים חששתי מאד שהנחל עצמו יהיה עמוס ומלוכלך כמרבית אתרי הטבע החופשיים בישראל בשנה האחרונה.

הופתעתי מאד כאשר לשני הפחדים שלי לא היה ממש.

אורך המסלול ומספר האפשרויות לטייל בערוץ או בצדדיו, גרמו לכך שההליכה לא לוותה בנחיל מטיילים, ואפילו לא נתקלנו בלכלוך מאסיבי. רק מעט מאד מאד. (ערימת פסולת קטנה ארוזה בשקית ושאריות טישו). נכון שזה עדיין יותר מידי אבל ביחס לאתרים פופולאריים אחרים המצב טוב למדי, וחבל שאין גוף שמרכז  את מי שבוחר לעשות שירות אזרחי במקום שירות צבא, לתרום בניקוי אתרי טבע. (מי מרים את הכפפה?)

מי הנחל נעימים בקרירותם, זורמים בשצף, אך אינם עמוקים מידי. (הכי עמוק היה מעל הברך), ובמרבית המסלול  ניתן להבחין בדגים אפורים שמזגזגים בין האבנים.

מרבית הערוץ מוצל על ידי עצים ושיחים ירוקים שסוככים על הערוץ ומעניקים לו קסם של ג'ונגל טבעי, כך שגם אם מגיעים בימים חמים אפשר לבנות על הליכה מוצלת.

אנשים משקיעים במיוחד סוחבים עימם שולחנות, כסאות. צידניות וכל טוב על מנת לארגן לעצמם זולה עם קו אפס למים. אנחנו הסתפקנו בבירה קרה שלקחנו עימנו, ולאחר השוק הראשוני במגע של כל הגוף עם המים הקרירים, אפשר להוריד דופק ולהתענג מיפי המקום.

הלכנו כאמור את מרבית הנחל עד לבריכה גדולה בה רואים נביעה פורצת מהקרקע דרך שבכת ברזל.

חזרנו אל החניון בהליכה חוזרת בערוץ הנחל שמגיע ממש אל פאתי החניון בו השארנו את הרכב מוקדם יותר.

מול מושב לימן יש כביש שמפנה את המבקרים אל החוף.  כאשר מגיעים אל קו המים ישנה צומת, פניה ימינה (וצפונה) מובילה אל חוף הרחצה, ופניה שמאלה לוקחת את המבקרים אל כביש נופי צמוד לקו הים שמגיע בקצהו הדרומי אל גן לאומי אכזיב, בינות למפרצים קסומים ומחורצי סלעים. בימים של ים שקט, אלו הן לגונות של ים צלול, וכאשר הים זועף מתנפצים כאן הגלים במופע מהפנט, כך שתמיד יפה פה.

מצאנו לנו מפרץ שכזה בו שלפנו עוד בירה צוננת לשבת מול הגלים ולבהות בכחול הזה שמתחרה בזה שהביא אותנו הנה.

היות וחלף זמן מאז שנרטבנו לאחרונה, חיפשנו חוף ראוי לטבילת צהריים מאוחרת. לא הרחק משם במרחק מספר דקות נסיעה נמצא חוף שבי ציון.

בשעה זו של אחר צהריים מרבית מגרש החנייה ריק, המפרץ היפה לא הומה מתרחצים, ואפשר ללכת על החוף עם הסלעים הציוריים והמיוחדים, ועל הזיפזיף הרך שיש כאן, עד לאנדרטה לזכר חללי השייטת.

"... השם הרשמי של המקום הוא "יד לחללי אסון השייטת" והוא הוקם לזכרם של 11 לוחמים ורופא שנהרגו במבצע שירת הצפצפה – שהיה מיועד להיות פעולה חשאית לעבר יעדי מחבלים באיזור אנסריה שבדרום לבנון. אחד המטענים של הכח התפוצץ וכתוצאה  מכך נהרגון 12 מלוחמי הכח ו 4 נפצעו. ועדות חקירה שבדקו את התקרית קבעו שהפיצוץ אירוע כתוצאה מפיצוץ מטעני צד של חיזבאללה שהבינו שמשהו עומד לקרות על ציר הפעולה בזכות זה שהם יירטו מידע ששודר ממזל"ט באיזור.

 מה יש באנדרטת השייטת בשבי ציון?

 12 משטחי כורכר – לזכרם של 12 הנופלים באסון – ולצידם ספסל התיחדות"...

אנדרטת חללי השייטת, שבי ציון

חבריי שלא שבעו נופי ים ומים, משכנעים אותי להמשיך בדרכנו ולהתעכב  לדמדומי שקיעה בחוף אחרון.

אני בוחר להגיע אל חוף הסוסים בעכו, אשר לו מגרש חניה גדול בין חומות העיר העצומות.

בשעה זו של היום, כאשר השמש מטילה קרניים אחרונות וארוכות של אור מקבלת רצועת החוף המאוד מיוחדת הזאת אופי שונה, מזה ששימש אותה בכל שעות האור.

גלים שקטים לוחכים את קו החוף, ועם האוויר החמים אנחנו יושבים ומסכמים יום טיולים שונה ואחר מכל מה שעשינו עד כה.

בדיוק כמו זאת שהביא אותנו לכאן.

 

ביחס לחשמליות אחרות בהן כבר נהגתי, הקוריאנית הזאת נאמנה מאד לטווח המוצג ולזה שנצרך, אפשר לסמוך עליה שתיקח אותך בהתאם למה שמופיע על הצג, ו- 471 ק"מ המקסימליים (ללא מזגן), הם טווח ראוי ומספיק לכל מטרה.

 

כשבוחנים את המספרים היבשים הנירו מציגה מספרים מצויינים.

קיבולת סוללה 64 קילווורט. 204 סוסים חשמליים ומומנט מדהים של 40 קג"מ.

במחיר שלה אין אף רכב שיכול להתחרות בעוצמת המומנט הזה. בעצם, גם קצת מעל המחיר מעטים הם הרכבים ה"עממיים" שיכולים להתחרות בזה.

את עוצמת המומנט מרגישים בכל האצה , ובעיקר במעבר למצב נהיגה ספורטיבי, בו הנירו מחזירה חיוכים ששמורים למתקני האקסטרים בלונה פארק.

המנועים החשמליים (כולם, בכל המותגים), מאפשרים לרכב לבטא את מלוא המומנט בכל רגע נתון.

העדר תיבת הילוכים תורם את חלקו בתאוצה החלקה, והשקט שחסר צריחת סל"ד בטורים הגבוהים, מזכירה לי את השקט (היחסי), שיש היום בבתי קזינו, שפעם התאפיינו בצלצול מטבעות  נופלות ממכונות ההימורים, וכיום כבר לא.(אנשים שמבקרים במוסדות הללו יבינו על מה אני מדבר)

מבקר נקודות הטעינה מוצא בנירו שתי נקודות USB מלפנים, כשאחת מהן תשמש בד"כ גם כזו המחברת את הטלפון למסך המולטימדיה באמצעות האפליקציות הייעודיות (אנדרואיד אוטו ואפל קאר), עוד נקודה בתא בין המושבים, ובנוסף שקע 12 וולט, ומשטח טעינה אלחוטי.

לנוסעים באגף האחורי אין שום אופציית טעינה, וכאב לשלושה ילדים אני יודע כמה חשוב ומשמעותי עניין הטעינה בנסיעות ארוכות ליושבי השורה האחורית.

זהו לטעמי החיסרון היחיד שמצאתי בנירו הזאת. ציון 6 בסולם הדוקטור. עובר, אבל בקושי.

 

בשורה התחתונה. שימושיות חסכונית.

אנשים שרוצים, אך נרתעים מרכישת רכב חשמלי יקר יותר מדגמים מקבילים מונעי בנזין וסולר, צריכים לזכור פרט משמעותי וחשוב.

רכב חשמלי מוזיל את עלות השימוש בעשרות אחוזים (אם לא יותר מזה), כך שהרכישה מתקזזת עם עלות אחזקה אפסית ושימוש יומיומי זול מאד.

כמה זול ? בערך רבע מעלויות נוזלי מאובנים.

ובניגוד לרכבי מנועי בעירה פנימית ככל שתשתמש יותר כך תקזז הרבה יותר ממחיר הרכישה ותהפוך את הרכישה לכדאית יותר.

וכמובן תתרום את חלקך לעולם ירוק יותר. גם זה משהו.

 

 

 

קיה נירו חשמלית היא מכונית מצוינת. חד וחלק.

במבחן תמורה לכל שקל היא נותנת המון.

אני לא יודע איך, (ואני כאמור מכיר את הנירו כבר מספיק זמן), בזאת הנוכחית יש תחושה של יותר מקום במושב האחורי. מהנדסי קיה הצליחו אפילו לשדרג את תא המטען וכעת הוא עמוק בעוד כ-10 ס"מ נוספים שעושים את ההבדל.

יש בה נוחות רבה לנהג ולנוסעים, מערכות בטיחות מתקדמות ויעילות, צריכת החשמל אמיתית, וטווח מרשים של עד 471 ק"מ, בנסיעה משולבת ו-615 ק"מ בנסיעה עירונית  מאפשר המון נסיעות ללא חרדת טווח, שאופיינית לרכבים חשמליים חלשים יותר. השימושיות של הנירו מאפשרת גמישות בצרכי היום יום, וכן, גם אחרי שהתרגלנו לראות את דגמי הנירו השונים על הכבישים, גם הדגם החשמלי מושך מבטים ונאה מאד מבחוץ.

כן, ממש נאה, אבל בעיקר הכחול הזה עושה את העבודה.

וכמובן, ואפילו נהנים מאד מהנהיגה בה.

חלקה, שקטה, מהירה(כשצריך), בטיחותית ונוחה.

 

הגורל ששלח לי את הנירו להיות מכונית המאה שלי, לא יכל לבחור טוב יותר.

קיה נירו חשמלית. מאה אחוז הצלחה. מאה אחוז הנאה.

מכונית שכולה מאה.

 

ירון הולנדר (עודי אבי ומושיק)

אוקטובר 2021

 

קיה נירו חשמלי

מנוע 150 קוו"ט

הספק 204 כ"ס

מומנט 40.3 קג"מ

נפח סוללה 64 קוו"ט

טווח נסיעה בין טעינות 450-615 ק"מ

מחיר : 180,430 ש"ח

 

יקב ....

עין חרדלית, נחל כזיב

רצועת חוף אכזיב

חוף שבי ציון

חוף הסוסים