צרפתייה ומחשמלת

 

 

בתחילת חודש אוגוסט נערכה השקה לרכב חשמלי חדש מבית היוצר של סיטרואן.

כל מי שמתעניין בתחום הרכב יודע כי השנה  האחרונה הובילה קפיצה גדולה בתחום החשמלי וההיברידי הנטען.

הנציגות של סיטרואן עד כה בישראל בסגמנט הקרוסאובר הפופולרי היו C3  ו C5

מסתבר כי את החור שבין הדגמים צריכה למלא פונקציה חדשה.

ואכן סיטרואן הציגה דגם חדש לחלוטין. כזה שאינו נשען על דגמים קודמים, אבל שואב השראה עיצובית מכל הקו שסיטרואן מובילה בשנים האחרונות.

לעיתונאים שהיו באירוע נמסר כי המכונית החדשה מציעה נוחות ללא פשרות. בידוד רעשים, רכות נסיעה, קלות שימוש ואבזור.

הרכב מאפשר טווח נסיעה 350 ק"מ בין טעינות.

אבזור בטיחות מתקדם ושפע תאי אחסון ונוחות.

היות ושוק הרכבים מונעי החשמל נמצא בראשית צמיחתו, מביא היבואן גם דגמים מקבילים המונעים במנועי בעירה פנימית של בנזין ודיזל.

כמי שכבר בחן יותר מדגם חשמלי אחד, אני יודע על בשרי עד כמה עניין הטווח שבין הטעינות הינו משמעותי, אבל בהיבט היומיומי, מעטים הם האנשים שזקוקים ליותר מ-350 ק"מ במהלך יומם, אבל האם הסי ארבע הזאת שנמסרה היום לידי עשויה להתאים למשפחה ישראלית ממוצעת?

ואת זה בדיוק אקדיש את סוף השבוע שתכננתי בו מכל טוב אפשרי.

סיטרואן התאמצו לעצב את חלל הנוסעים באופן עתידני וטכנולוגי, אבל אל דאגה לכל מי שחושש מעודף טכנולוגיה, כל השימושים הינם פשוטים לתפעול ואינטואיטיביים.

משום מה חסרה כאן האפשרות לחיבור הטלפון עם אפליקציה כמו אפל קאר או אנדרואיד אוטו.

תפעול כל אופרציה אפשרית ברכב מתבצע דרך מסך המולטימדיה הגדול, והכפתורים שעל ההגה.

מי שמכיר את ההיסטוריה של סיטרואן יודע כי תמיד יפתיעו אותך עם גימיק כזה או אחר. לפעמים זה גימיק חביב ולפעמים אתה לא מצליח להבין מה עבר בראש של המתכנן, והפעם, סיטרואן מפתיעים לטובה עם מגירה נסתרת שנמצאת מעל תא הכפפות של הנוסע שלצד הנהג, בתא הזה שוכן מסך טאבלט, עם מתקן מיוחד שיחזיק אותו.

למה מיועד הטאבלט הזה?

אני לא יודע, ברכב המבחן היה רק מסך דמה. אבל אם יש, כנראה גם יש סיבה.

פיצ'ר נוסף (וחשוב לבטיחות), הוא מסך תצוגה עילית שמתרומם ממקום מסתור, חוסך את הצורך להוריד את העין ממרכז השמשה אל  לוח השעונים,

כרגיל אצלי אני בוחן את מספר החיבורים החשמליים שהרכב מציע, ויש כאן מספר אפשרויות שונות.

שקע חשמל 12 וולט, שתי נקודות USB ושתי נקודות C TYPE, וכמובן גם משטח טעינה אלחוטי, כל אלו יביאו את הרכב לציון 7 במדד דר' וולט

בשל קלה טכנית נמסר לי הרכב עם 50% סוללה שאמורה להספיק לטווח של 100 ק"מ, עד לטעינה מלאה ומהירה יותר, אבל גם עם זה נגיע לעמדה הראשונה.

אנשים שרוכשים רכב חשמלי יצטרכו לסגל לעצמם שימוש באפליקציות ייעודיות לאיתור עמדות זמינות בדרכם, והזמינות היא רק שלב אחד מתוך כמה שקצת מסבכים את העניין.

יש לדעת כי כל עמדה מאפשרת טעינה בהספק שונה, ובהעדר תקן אחיד לתקעים ישנם גם תקעים שונים.

יש בישראל כיום שתי אפליקציות שאמורות לכלול את כל ספקי התשתית הקיימים וכמו כן כל ספק בנפרד מאפשר טעינה דרך האפליקציה שלו.

נשמע מסובך?

האמת שהרבה פחות כאשר מתרגלים לזה.

בכביש החוף, ליד קיבוץ יקום יש עמדת טעינה סופר מהירה (150 קווט"ש), ואני מנצל זמן קפה לטעינה שתביא אותי אל עיר הכרמל ומעבר לה.

45 דקות טעינה מלאו 92 אחוז ועל מד הטווח 316 ק"מ.

יספיק מן הסתם.

יש כאן שלושה מצבי נהיגה שההפרש ביניהם הוא 25 ק"מ בטווח. זאת אומרת אם תבחר לנסוע ספורטיבי, זה כיף ונחמד, אבל הוואטים יעופו יחד עם המהירות, מאידך אם תבחר בצד החסכוני תוכל למשוך יותר.

אנשים שיוותרו משום מה על שימוש במזגן (יש כאלה???) ירוויחו עוד כמה ק"מ במבחן התוצאה.

הצרפתייה הזאת נוחה ברמה שמחזירה את סיטרואן אל ימיה המפוארים כזו שמציבה רף נוחות נסיעה גבוה מכל מתחרה, ברמת המחיר שלה, ואף מעליה.

המושבים המעוצבים תומכים ותורמים את חלקם בשיכוך מהמורות (בעיקר באמפרים עירוניים), והמתלים המופלאים בולעים אל קירבם את התנודות, ומעבירים הלאה לנוסעים תחושה של שייט על פני מים רגועים.

על כביש החוף אל עיר הכרמל אני מקבע את המהירות ל-90 קמ"ש. אף אחד לא מחכה לי לפגישה דחופה אז אני יכול להתנהל באופן החסכוני ביותר מחד, אבל כזה שלא יעלה לי בבריאות הנפשית, מאידך.

אני יושב ברגליים פשוקות, נינוח מאד, אין כאן סאונד מנוע שמטפס אל פסגות הרי הסל"ד, כך שאפשר להתמקד במוזיקה או בשיחה  בין הנוסעים.

 

דווקא  באזורים העירוניים לסי 4 הזאת (אולי נעברת לה את השם לסי היימן ?) יש תכונה מלבבת ומפתיעה.

שים את מצב הנסיעה על חסכוני+B, וכך תראה איך 20 ק"מ כביש הופכים לעשרה ק"מ בצריכת האנרגיה.

זאת אומרת קצב ירידת הטווח יפתיע עד ידהים.

כתוצאה של הטעינה הרגרנטיבית (מה שנקרא אחזור אנרגיה), הרכב מחזיר חלק מהאנרגיה היוצאת בתור אנרגיה שחוזרת לסוללה, וכך הנסיעה גם שקטה ורגועה וגם מאד חסכונית.

ומדוע זה משמעותי בעיר ולא בכביש המהיר? היות והטעינה החוזרת משתמשת בבלימת הרכב כמקור לטעינה, הרי שרכב שנוסע ללא הפרעה בכביש מהיר לא יכול לבלום כדי ליצר את אותה אנרגיה.

בערים הרריות כמו חיפה וירושלים זה עובד נפלא, ולעיתים יתכן כי בסוף נסיעה יראה מד הטווח נתון גדול מזה שיצאת ממנו.

פלוס מאד גדול יש לומר.

החיסרון היחיד שמצאתי, ובא לידי ביטוי בנסיעה ארוכה ושבלונית שכזו, הוא השמשה האחורית העצומה למראה מבחוץ, אשר אינה באה לידי ביטוי ביכולת המבט החוצה, מתוך חלל הרכב, ובעיקר בשימוש במראה, וזאת בשל הזווית הנמוכה של השיפוע שנראה מאד יפה כחלק מהרכב, אבל פוגם כאמור ביעלות.

בנוסף, קו עיצובי שחוצה את החלון האחורי מפריע לטעמי האישי לתמונה מלאה של מה שקורה מאחור.

כאמור, נסיעה "מנהלתית" של הלוך וחזור על כביש החוף יכולה לתת רק היבט אחד של שימושיות, כזו שיש בה נוחות ורוך, חיסכון ובטיחות.

אבל את ההפתעות הרי אנחנו שומרים תמיד ליום שיש בו טיול מלא עם הפתעות רבות.

אבי ועודי ממועדון הגמלאים מצטרפים אלי בבוקר שבת.

אנחנו קובעים איסוף בתחנת הדלק בלטרון הצמודה למוזיאון השריון.

כאן יש עמדה מהירה של חב' אפקון שמאפשרת טעינה עד 150 קווט"ש.

תחנת הדלק בלטרון שוקקת חיים.

מגרש החניה עמוס בעשרות (אם לא יותר) רכבים של בעלי אופניים שהמקום מהווה להם נקודת יציאה וחזרה מכל מיני מסלולים בסביבה.

חבורות אופנועים שיוצאים למסע בכבישים המפותלים, מועדוני רכב שונים שגם הם מתחילים כאן סיור משותף, מטיילים וספורטאים שנקבצים לצומת המרכזי הזה ממנו יש אין ספור אפשרויות ליום מענג בתא שטח קטן.

 

הפסקה לקפה ומאפה, ועוד כמה דקות הביאה את הסוללה אל רמת המקסימום שלה, ועל מד הטווח יש לנו 358 ק"מ (במצב אקו כאמור) של שעשועים.

תחנה ראשונה נמצאת מעבר לכביש, על פי המלצה שלי מביקורים קודמים, אני מציע לשני אורחיי להציץ אל מנזר השתקנים.

"... מנזר לטרון הוא המנזר היחיד בארץ השייך למסדר הטרפיסטי וידוע בשם " מנזר השתקנים " , אורח החיים במנזר מתבסס על פשטות והרמוניה , נזירים שגזרו על עצמם את נדר השתיקה ומכאן השם מנזר השתקנים . הנזירים מתפרנסים מחקלאות ויקב הנמצא במנזר , מענבי הכרמים שבבעלותם הם מייצרים בשנה כרבע מיליון בקבוקי יין מסוגים שונים .היינות נמכרים בחנות המנזר לצד מוצרים חקלאיים כמו דבש , זיתים , שמן זית , מזכרות וספרים.

סדר יומם של הנזירים שמתחיל בשעה שלוש לפנות בוקר מוקדש לתפילה, לימוד, עבודה, ומדיטציה, נמנעים מאכילת בשר דגים וביצים .

חזית הכנסייה היא בנייה  מפוארת, ביחס לפנים הכנסייה המאופיינת בפשטות יחסית.

..

לטרון הוא שיבוש השם מצרפתית של מבצר צלבני שנקרא " לטורון דז שבאלייר " שפרושו  "מגדל האבירים ", המבצר נבנה ע"י הטמפלרים כחלק ממבצרים נוספים שאבטחו את הדרך העולה לירושלים, המבצר נהרס בתקופה המוסלמית .

 מנזר השתקנים שבלטרון נבנה בשנת 1890 והוא שייך למסדר הטראפיסטי .לא רחוק מהמנזר הוקמה תחנת משטרה בריטית מדגם טיגארט , ששמרה על הדרך מת"א לירושלים בתקופת המרד הערבי שהתרחש בין השנים 1936-1939. לטרון נכבשה ונתפסה ע"י הלגיון הירדני, כל ניסיונות הכיבוש של צה"ל נהדפו ונכשלו ולטרון נשארה בשליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים,

כיום, אזור לטרון ידוע כאזור תיירותי מפותח ומשגשג העוסק בחקלאות, במורשת ישראל, מורשת קרב של צה"ל ושל ארץ ישראל..."

לטרון

על מנת לאתגר את הסיטרואן החשמלית בדרכים יותר מענייניות, פנינו לכיוון שער הגיא, בו פנינו ימינה על כביש 38 לכיוון דרום, במחלף אשתאול פנינו מזרחה אל כביש 395 שעולה לכיוון צובה.

בניגוד לפעמים בהם אנו עולים בכביש הצר והיפהפה הזה (מומלץ בעיקר אחרי ירידת שלגים), פנינו באפשרות הראשונה שמאלה אל תחילתו של יער הקדושים.

אני מכוון אותנו על כביש האספלט הצר אל מערת בני ברית.

"... מערה טבעית קרסטית נמצאת  באפיק נחל כסלון, המערה הוכשרה ע"י ארגון בני ברית וקק"ל ,כאתר הנצחה ומקום התייחדות עם זכר קורבנות השואה בטקסים רשמיים . בשנת 1951 ניטע היער ובו שישה מיליון עצים לזכרם של ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה , והוא נקרא יער הקדושים .

מערת בני ברית (אשר סגורה בשער ומנעול), היא האתר המרכזי באפיק נחל כסלון, לאורך אפיק הנחל מוזכרים שמות של קהילות שונות שנכחדו בשואה. משמאל למערה חצובות מדרגות מסודרות שמובילות לתצפית ממרומי ההר (הטיפוס במדרגות  קשה ומתאים לבעלי כושר סביר) תצפית מרשימה ומדהימה. לאורך השביל הוקמו נקודות הסבר הקשורים לסיפורה של אנה פרנק כולל ציטוט של הסופר פרימו לוי....

מערת בני ברית, נמצאת באי ירוק שכולו שלווה ושקט, פנינת טבע קסומה של עצי חורש, אורן וחרוב, אלון ולבנה רפואי. בחודשי פברואר – מרץ, פריחה מדהימה של עצי שקד (שקדיות ), מרבדי פריחת רקפות וכלניות, סמוך לרחבת המערה קק"ל הכשירה שבילים מסודרים ושולחנות לפיקניק,חניון המשמש נקודת יציאה לטיולים ביער הקדושים וגם חניון ללילה, המקום מוצל ונעים עם גישה נוחה, כביש סלול עד לרחבת המערה..."

מערת בני ברית

שיר המעלות

היות ואנחנו אנשים שגם זמנם בידם וגם כושרם ברגליהם (כך אני מאמין), ולאחר המלצה ממשפחה מטיילת, פנינו בעקבות ההמלצה אל המדרגות העולות ומטפסות בהר.

קל זה לא היה.

הטיפוס מייגע ומחייב הפסקות להסדרת הנשימה.

אבל הנוף הניבט מעל של כל העמק הירוק, עם השקט הזה מעיד כי היה שווה מאד.

אנחנו חוזרים אל הסיטרואן שהמתינה לנו בצל, וממשיכים בדרכנו בדרך נוף יער הקדושים.

דרך הנוף אשר חלקה רבודה אספלט וחלקה בעפר כבוש ומהודק, אינה מהווה אתגר לצרפתייה שמתליה המופלאים עוצרים כל רטט בדרכו אל תא הנוסעים, וגם גובהה היחסי מהווה כאן יתרון, למרות שאין בעיית מעבר לכל כלי רכב, אבל הסיטרואן "שלנו" עושה את הדרך הזאת בנעימים.

הנוף הירוק מתחיל לאט לאט להתחלף עם עצים שרופים שנשארו זקופים גם לאחר שוך הלהבות שהיו כאן אך לפני כחודש.

השריפה העצומה כילתה אזורים שלמים בסביבה, והמראה של גבעות שהיו בשיא לבלובם והפכו לשחורות, מעציב מאד.

אני מכוון אותנו אל מקום ששמעתי עליו, הנוסעים שאיתי יודעים כי לכל טיול רצוי שיביאו בגד ים ומגבת, כי אין כמו טבילה מקרית באמצע טיול קיצי.

מעין עין רזיאל נמצא סמוך לישוב רמת רזיאל שהלהבות הגיעו אל סף ביתם.

כביש אספלט צר יורד שמאלה אל מורד ההר, ובין לול שרוף אחד למחסן שרוף אחר, אנו משאירים את הרכב ויורדים עם ההכוונה לחפש מעיין.

הניווט מבשר שאנחנו במרחק דקות צעידה, וקשה להאמין כי באמצע מה שנראה כשדה לאחר קרב תתגלה בריכה. אבל ממש כך, משום מקום, בין העצים והשיחים השחורים, מבצבצות שתי בריכות קטנות שמישהו דאג להקים כאן.

המים ירקרקים ולא משכנעים טבילה מלאה, אבל בשביל לטבול רגליים זה מספיק. אנחנו רואים במים דגי זהב גדולים ומבחינים כי המקום עובר שיקום איטי.

גם הטבע כבר מתחיל להחזיר את עצמו לחיים, ותחילתם של צמחים צעירים כבר מופיעים פה ושם.

צהרי היום, השמש הקופחת, והבטן שמקרקרת גורמים לי להחליט ספונטנית על היעד הבא שימלא כמה ריגושים בבת אחת.

אל יקב מוני שנמצא בדיר ראפאת כבר התוודעתי בעבר, אבל לא דגמתי את מה שיש להם להציע.

אורחיי שלא מכירים את המקום לבטח יתלהבו, אני חושב לעצמי.

"... היקב, שנקרא על שמו של ד"ר מוני ערטול, בן המשפחה, הוקם בשנת 2001, ומאז ועד היום מייצר יין ושמן זית תוך שימת דגש חזק על האיכות. יקב מוני הוא יקב מודרני ובעל טכנולוגיות ייצור יין עדכניות, אשר מייצר מגוון רחב של יינות – יינות אדומים, לבנים, יינות רוזה ויינות קינוח איכותיים במספר סדרות. חלק מיינות היקב מתיישנים בחביות עץ הנמצאות במערת גיר טבעית וציורית, אשר מספקת את התנאים האידיאליים להתבגרות היין: 17 מעלות צלזיוס, ו-80 אחוזי לחות.

ייחודו של יקב מוני בא לידי ביטוי בשילוב של כרמי גפן משובחים עם מגוון רחב של זני ענבים  הגדלים למרגלות עמק שורק, עם אנשים ייחודיים המייצרים אותו, ועם המיקום הייחודי של המקום:.."

יקב מוני

ליקב מוני שתי מעלות (עיקריות) שמהוות את קיסמו של המקום מעבר ליין עצמו.

מרפסת שצופה אל העמק מחד, והמערה שבלב חנות היקב מאידך.

בשבתות נעימות שכאלו קשה מאד לתפוס פה שולחן פנוי, (ויש המון), והדיל מאד פשוט.

בחנות היקב ישנו מקרר גדול ובו מבחר גבינות עיזים קשות במחיר אחיד של 35 שקלים.

בוחרים מספר גבינות ונגשים לדלפק בו חותכים עבורנו את הגבינות, אנו בוחרים יין אחרי טעימה. אוספים בדרך בייגלה ירושלמי מלא שומשום, זיתים וקערת שמן זית.

לוקחים את כל הטוב הזה לשולחן שבחרנו, (שתי אפשרויות, זוכרים?), ובין ביס ללגימה נאנחים ואומרים לעצמנו כמה שהחיים יכולים להיות פשוט יפים או יפים ופשוטים.

יין טעים, גבינה משובחת (אחת או יותר) חברה טובה, נוף מדהים. ולא צריך שום דבר מעבר לזה.

אפשר להעביר פה שעה שעתיים או שבוע בלי לשים לב.

קצת אחרי שחשבתי שכבר הגענו אל השיא, חזרנו את הסי רק על מנת לאפשר לה להדהים אותנו עוד.

בדרך חזרה, במקום לחזור אל כביש 38 בחרתי לפנות אל דרך הפסלים שחוצה את כל ההר.

בדרכנו עצרנו בתל צרעה.

"...התל נמצא בליבו של יער צרעה. כאן, על פי הזיהוי המקובל, שכנה צרעה המקראית. במורדות התל נמצאו מערות, קברים, בורות מים וגתות עתיקות המעידות שייצור יין היה אחד הענפים החקלאיים החשובים בצרעה הקדומה. במרומי התל מוצבים ציונים של קבר שמשון ומנוח אביו. המצבות דמויות שני קמרונות חבית. באתר ספרי קודש, כסאות ושולחנות, ומים לשתייה לטובת המבקרים. מרחבת ציון הבקרים תצפית מרשימה לכיוון מזרח, אל מורדות הרי ירושלים, העיר בית שמש ונחל כסלון.

 מצפון לתל צרעה הקימה קק"ל מרפסת עץ לתצפית, הקרויה "מצפה צרעה", דמוית חרטום של סירה. ממנה נשקפים הנופים של עמק נחל שורק והרי יהודה. למרגלות המצפה גת קדומה ובורות מים קדומים..."

תל צרעה ודרך הפסלים-ויקיפדיה

דרך הפסלים - חוצה את יער צרעה לכל אורכו, מתפתלת בין אתרי היער לאורך כתשעה ק"מ. הפסלים גולפו על ידי אמנים, שקק"ל סיפקה להם גושי סלעים. היצירות הוצבו לאורך הדרך והפכו למכלול מיוחד של פיסול סביבתי. יצירות אחדות מדגישות את השתלבותן בנוף ואחרות את עברו של האזור.

גם כאן חלק מהדרך הוא כביש אספלט או עפר כבוש, ועביר לכל רכב.

גם הדרך הזאת לא מהווה כל אתגר לסי החשמלית ששומרת על איפוק ודממה, ומשתלבת להפליא בדממת הטבע.

ירוק, אני אומר לחברי, ברגע של יצירתיות, זה לא רק טבע.

בעמדת הטעינה בלטרון מד הטווח מבשר כי הגענו לכאן לאחר 150 ק"מ של טיול ארוך.

אין ספק כי הנסיעה הרגועה, הירידות והסיבובים בהם הרכב בלם את עצמו ואחזר אנרגיה הוסיפו עוד קצת למרחק האמיתי אותו נסענו.

 

דווקא ברגע בו לא נזקקתי לכבלי החיסכון, בזמן החזרת הרכב אל חניון היבואן, שחררתי את הסוסים לדהור, ואז באמת מורגש הכוח החשמלי במלוא תפארתו. מלוא עוצמת המומנט מאפשרת לצרפתייה להדגים כוח מתפרץ מהו.

ההיגוי החד והמדויק, מערכות הבטיחות שמגבות כל פעולה, המתלים שמשככים  כל מהמורה הופכים כל נסיעה לחוויה מענגת.

עברתי עם סי4 החשמלית כ-450 ק"מ, והתנסיתי במספר אופנים של טעינה כחלק מהמבחן עצמו,  

עמדת טעינה ביתית היא גיים צ'אנגר, וזאת בשל העובדה הפשוטה  האומרת כי מרבית האנשים לא נוסעים כל יום 350 ק"מ, אי לכך ברגע שקמים בבוקר עם סוללה מלאה, סביר מאד להניח כי זה יספיק ליום מלא, ומי שנוסע רחוק יותר יאלץ מן הסתם לתכנן נסיעה עם עצירה לטעינה.

העולם הירוק הוא הרבה יותר שקט, ויש בו אופטימיות לעולם טוב יותר.

 ירון הולנדר (אבי ועודי)

ספטמבר 2021

 

סיטרואן e4C

הספק מנוע 136 כ"ס

מומנט 26.5 קג"מ

נפח סוללה 50 קוט"ש

טווח מקסימלי בין טעינות 358 ק"מ.

מחירים:

בנזין 139,000

דיזל 147,000

חשמלי 165,000

תוספת גג שמש בחשמל 4000, בבנזין ודיזל 6,000

תוספת מחיר צבע מטאלי

לרכב החשמלי אחריות כוללת 5 שנים ולסוללה 8 שנים

 

 

 

לטרון.

מנזר השתקנים.

יער הקדושים.

מערת בני ברית.

מדרגות במעלה ההר.

דרך נוף יער הקדושים.

עין רזיאל.

יקב מוני.

תל צרעה.

דרך הפסלים.