RUN FOREST, RUN

 

כולנו זוכרים את הסצנה שהובילה את כל הסרט המפורסם "פורסט גאמפ", עם טום הנקס הנפלא בתפקיד ילד נכה, שמתחיל לרוץ בעידודה של חברתו, על מנת לברוח מסכנות שמאיימות עליו.

 

ולמה נזכרתי דווקא בסצנה הזאת?

בשבוע שעבר עת טיילתי ברחבי מדבר יהודה (למי ששכח   https://dvashlife.blogspot.com/2021/08/blog-post_15.html ), היו עמנו בקבוצה שני רכבי סובארו פורסטר שהפליאו במעברי המכשולים, ובדרכי העפר הרבות בהן נסענו.

והנה, מרגע שהתבשרתי כי אני אקבל לידיי לסוף השבוע, את הגרסה החזקה שבין הארבע, התמלאתי תקווה לנוכח הצפוי לי, וכפרפרזה  ישר קפצה מול עיני אותה שורה מהסרט,

ומליבי בקעה זעקת הקרב:

Run, forest, run.

ועל מנת להוכיח עד כמה יש קרבה בין הסרט לרכב (למרות שלא צריך להיות כל דימיון), הכנתי לי לו"ז צפוף עמוס וגדוש בכל טוב.

יאללה, שירוץ.

 

באולם התצוגה של סמל"ת בתל אביב עומדות שתי נציגות מתוך ארבע רמות הגימור, לכול הגרסאות מנוע זהה ממנו פורצים 182 סוסים יפניים, ומומנט של 24.3 קג"מ.

ביחס לרכבי שטח  "אמיתיים" שבחנתי לאחרונה נתון זה מאופק, יש לומר, שכן הוא מצביע על יכולות, אבל מכיוון שכבר נוכחתי ביכולות אלו אך לפני ימים מספר, אני יודע כי למרות חששותיי יש לפורסטר פוטנציאל גדול לתת הרבה שעות עונג לבעליו.

 

גם הצבעים של הדגמים באולם פחות מדברים אלי, אך כאשר יצאתי החוצה לקבל את רכב המבחן אורו עיניי.

אני אוהב את השחור הזה, עם הפס האדום, שמדגיש כי זוהי רמה אחת מעל השאר.

בניגוד לדעתו של הנרי פורד, אני לא חושב ששחור הוא צבע ברירת המחדל לכל רכב. במקרה הזה, ובגוון הזה של השחור, הצבע מחמיא לרכב ומבליט את עיצובו.

שמחתי לגלות כי הרכב מגיע עם גלגל חלופי תקני.

בעליו של רכב, שבמהותו נועד לרדת מהאספלט, לא יכול להרשות לעצמו את הפריווילגיה של גלגל חלופי קטן, או חמור מכך ערכת ניפוח שכל כך חביבה על היצרנים בשנתיים האחרונות.

גם ערכת ניפוח וגם גלגל חלופי קטן טובים אך ורק לרכבים שנוסעים על כבישים, והסיכוי היחיד שלהם לתקר בצמיג, הוא ממסמר או בורג שינעץ בהם.

מי שמטייל בין נקיקים וסלעים לא יכול להתפשר בנושא כל כך חשוב.

רמת הגימור ספורט היקרה בין הארבע, מציע חלל תא נוסעים מעוצב וצבעוני יותר משאר הדגמים. נגיעות של צבע כתום סביב מסגרות פתחי המיזוג וסביב אזור השעשועים (כפי שאני קורא לו), בנוסף לתפרים אדומים בין חלקי הריפוד והדאש בורד יוצרים תא נוסעים שמח ומקבל פנים

תוספת גג פנורמי ענק מכניסה אור פנימה והופכת את החוויה לטובה הרבה יותר.

המנוע מתעורר  לחיים בלחיצת כפתור ההתנעה, והפורסטר מתגלגל ברכות מהחנייה.

הוא אומנם גבוה (מרווח גחון מכובד של 22 ס"מ), אבל לא גבוה מידי, כך שכל עכבר עיר יחוש איתו בטוח בסמטאות  הכרך, ולא יחשוש בטיול משפחתי.

תנוחת הישיבה נוחה מאד ואוחזת היטב את כל צידי הגוף.

שנצא לדרך?

כמידי סוף שבוע ארוך נחלקו ימיי לשני אירועים שונים, אבל במפתיע (ולא מתוכנן) הם התרכזו על אותה קוביית שטח דיי מתוחמת.

 

שישי בבוקר אני אוסף (כרגיל) את אפרת השותפה שלי בדרך, ואנחנו נוסעים עד מישור אדומים לסיור במקום שסגור במרבית השנה למבקרים.

כבר ציינתי לא פעם את כמיהתי להיכנס לשרידי מנזר אבטימיוס אשר נמצא באזור תעשייה מישור אדומים.

פעמים רבות חלפתי ליד השלט החום, והתמלאתי סקרנות. חברתנו סמדר שיודעת למצוא עבורנו אטרקציות מתחת לאדמה, הצליחה לדווח כי נפתח צוהר קטן של סיורים שיש צורך להירשם אליהם,

בערך חודש לפני היום המיועד ,כבר שריינו לעצמנו סיור, מתוך ידיעה ברורה כי בחודש אוגוסט חם בישראל, ובאזור ים המלח חם יותר

אז מה?

"...אותימיוס (או אבטימיוס -

Euthymius ) נולד בארמניה בשנת 377 לספירה ונפטר בשנת 473. על פי המסורת, נולד לאישה עקרה שרק לאחר תפילות רבות התבשרה בחיזיון על הולדת בנהּ יחידה.  את שמו, אבטימיוס, קיבל במתנה מאימו שכן בעברית פירושו " עודד ". אוטימיוס נחשב לאחד מראשוני הנזירים במדבר יהודה ומהחשובים שבהם וכמו כן היה מייסדם של מספר מנזרים מסוג שיתופיים (קוינוביון) ומתבודדים (לאורה / הרמיטים)... עבודות חפירה רבות שנעשו במקום בידי קמ"ט ארכיאולוגיה יהודה ושומרון, חשפו את סיפורו של המנזר ואת החיים בו. מטיילים ושוחרי ארכיאולוגיה מוזמנים לבקר באתר,.."

מנזר אבטימיוס

שרידי האתר מרשימים, וחבל שהמקום לא נמצא תחת שליטה של רשות הטבע והגנים, כך שהאתר לא מפותח דיו, אבל גם מול הממצאים והסיפורים יוצאים נפעמים. 

שיא הביקור מוביל לבור מים עצום, שנבנה כאמור לפני מאות שנים בטכניקות בנייה והובלת מי שיטפונות מעוררות התפעלות.

יצאנו מהאתר ונכנסנו אל הרכבים, שכן הסיור ממשיך אל מנזר אחר שנמצא בלב שכונות מגורים במעלה אדומים.

מנזר מרטיריוס,

"... מנזר מרטיריוס הוא המנזר השני בגודלו במדבר יהודה אחרי מנזר תיאודוסיוס. המנזר שוכן בראש גבעה בדרך הראשית, הדרומית, בין יריחו לירושלים. שטחו הכולל של המנזר הוא כעשרה דונם ומסביבו שטח חקלאי רחב.

מרטיריוס שהה כמתבודד יחד עם אליאס מהר ניטריה שבמצרים במנזרו של אותימיוס... מרטיריוס מצא מערה ממערב ללאורה של אותימיוס, התבודד בה, ושם הקים את מנזרו.

ברבות הימים, מרטיריוס מונה לפטריארך של ירושלים (486-478). מינויו עשוי להסביר את מקור המשאבים הרבים שהושקעו בהקמת מפעל יקר זה. פארו הרב של המנזר, עבודות האמנות המרהיבות וכן התכנון הכולל של המנזר, מביאים להשערה כי רק בתקופה שבה מרטיריוס כיהן כפטריארך מפעל יקר מעין זה יכול היה לקום..."

מנזר מרטיריוס

גם באתר זה יש שיא ביקור, והוא נמצא בחלל הגדול של חדר האוכל של המנזר הנמצא תחת גג מקורה, שמגן על רצפת פסיפס מרהיבה.

לצערי לא הורשתי לצלם עם הרחפן בשני האתרים, וחבל, כי אני בטוח שצילומים שכאלו יעודדו רבים להגיע למקום שפתוח כיום לביקורים בימי שישי בלבד, ואחרי תיאום מראש.

בתום הסיור בין שרידי מבנים בני 1500 שנה, שמשאירים אותך פעור פה, ממציאות חיים של דוחק וצמצום, חוזרים אל נקודת התחלת היום, ובקרבת מנזר אבטימיוס נמצא אחד מיהלומי המסחר בישראל, מתחם DCITY.

גם כאן נשארים פעורי פה, הפעם מעיצוב יוקרתי ומדוקדק למנעמי החיים.

מי שמזדמן למקום יכול לנצל את הכניסה החופשית, והחנייה המוצלת, ולשוטט בין סמטאות המתחם ולהצטנן בגלידה.

אחרים שמחפשים חנויות לעיצוב הבית ימצאו כאן את כל מה שהם צריכים.

אנחנו פחות צריכים את זה, ויותר צריכים הנאות אחרות, כבר ביקרנו במנזר סנט ג'ורג' הסמוך מספר פעמים ובכל פעם באופן שונה.

הפעם הזאת החלטתי שנביט על המנזר מלמעלה.

כאשר מגיעים אל שער המנזר ממנו יורד שביל תלול מטה ואל הצד השני של הערוץ, אל המנזר עצמו, משאירים את הרכב,  ופונים שמאלה אל דופן הגבעה, ממנו מושך שביל עפר של 300 מטר לכל היותר אל מרפסת תצפית  מוצלת, ממנה נשקף נוף הערוץ כולו.

לא משנה כמה פעמים מגיעים לכאן, זה מראה עוצר נשימה. מי שירד למטה נשימתו תיעצר לבטח בדרך התלולה בחזרה. לא מומלץ בצהרי אוגוסט.(אמר אחד שכבר חווה את הניסיון).

מרפסת התצפית לסנט ג'ורג'

היות ובאמת חם כאן, אין דבר טוב יותר מטבילה צוננת, וכפי שבדיוק לפני שבוע סיימתי טיול אחד בעיינות צוקים, כך חשתי גם היום לסיים שם עם שותפתי לטיול.

עיינות צוקים (עין פשחה) נמצא במרחק נסיעה קצר מכאן ושווה את המאמץ.

 

מי שלא התרגש כל היום הזה הוא המוביל שלי בשחור עם הפס האדום.

על הכבישים המהירים יש לפורסטר התנהגות כביש נינוחה. מערכות הבטיחות עובדות ביעילות ומצילות מכל צרה בדרך.

המנוע שקט (בד"כ) אלא אם התעורר צורך פתאומי ללחוץ חזק מידי, ואז הסל"ד הגבוה אומר את דברו, אבל סתם ככה, ממש נעים ונוח מאד.

 

שבת בבוקר הוא יום חדש, ובו נאסוף הרפתקאות מהסוג הקשוח יותר.

חברי עזרא, ששירת איתי כתף אל כתף בימים טרופי ביטחון, רכש לעצמו לאחרונה את הפורסטר ברמת גימור Z (הבסיסית ביותר), הצעתי לו שנצא יחדיו, לחקור את נפלאות מנוע הבוקסר ומערכת ההנעה הכפולה.

עזרא הביא את איריס אשתו והלל בתו, ואני אספתי את ברק, חבר משותף של שנינו מאותן נסיבות חיים.

אורחיי להיום, סמכו את בחירות שעשיתי ואפשרו לי להוביל אותם אל הלא נודע והלא מוכר.(בחלקו גם לי).

כביש 5 שיוצא ממרכז הארץ אל המזרח חוצה את השומרון.

היו ימים בהם חששתי משום מה לחדור אל חלק הארץ הזאת, שנופיה מרשימים ומיוחדים, ומשתנים בכל עונה.

בשעת בוקר, האוויר מעובה ולא נקי מספיק כדי לראות למרחקים, אבל גם כך אפשר להתרשם.

אל אנדרטת המערה מפנה שלט קטן על צד הדרך. דרך עפר (עבירה לכל רכב) קצרה מביאה את המבקר אל קוביות בטון שחוסמות את המעבר הלאה.

חמש דקות הליכה אל חורשת עצים אשר במרכזה עומדת אנדרטת אבן קטנה שמשמרת זיכרון של קרב קצר בו נפלו שלושה חיילי צה"ל.

אנדרטת המערה

למרות שהסתובבתי אנה ואנה על הגבעה,  לא הצלחתי לאתר את המערה, שהיא ככל הנראה סוג של קפל קרקע לא בולט.

המשכנו לרדת בכביש 505 אל צומת פצאל, כאן החלטתי לעשות שינוי קטן בתכנית היומית ולהעפיל אל אנדרטת הבקעה המרשימה.

לצערנו האתר סגור בימי שישי ושבת, וחבל.

אחד מהאתרים שבחרתי להגיע אליהם הוא העוג'ה. אותה תעלת בטון מובילה מים שוצפים, שזכורה לרבים מבני גילי כזו שהקדימה את המגלשות בפארקי המים שצצו כישראל שנים מאוחר יותר, ואני לא זוכר אם הייתי כאן אי פעם, אל היום באנו, בעקבות החום.

מגיעים אל הישוב ייט"ב, אבל במקום לפנות לקיבוץ, בוחרים בדרך השמאלית שמובילה את מגלשת הבטון.

כבר בדרך לשם, בתעלה האופקית שבצד הדרך אפשר לקבל פרומו של המקום עצמו.

העוג'ה יכלה להיות אתר נפלא לטיולים ובילויים, אולם זוהמה, לכלוך וטינופת מעשה ידי אדם מעיבים על ההנאה.

בקבוקים, שקיות ניילון, שרידי ארוחות ועוד. במים ומחוצה להם, מורידים כל חשק לטבול במים הקרירים.

אבל לא באנו הנה רק לטבול אלא גם לדגום יכולות, כאמור.

לפורסטר טבעת קסם מוקפת בפס כתום זועק עם הכתובת X-MODE. זוהי מערכת הפלא של הפורסטר שגם כך משתמש במערכת הנעה כפולה, אולם מערכת הזאת מאפשרת נסיעה בטוחה ועוצמתית היכן שהטבע (או האדם) הערימו מכשולים, וזו השיטה לנצח, ולצלוח כל אחד מהם.

צילום:ברק פיקרסקי

צילום:ברק פיקרסקי

העלייה למרומי גבעת המגלשה תלולה, זרועה אבנים ובורות של מי שעלה כאן בעבר, ומכיוון שיש סימנים שזה אפשרי גם אני בודק את הרכב, ואת עצמי, בזהירות, והיכן שצריך עם הכוונה קרקעית על מנת לעלות ולטפס עד למעלה הגבעה, וכל זאת למה?

כדי לראות את הנוף ולרדת בחזרה.

לא צריך הרבה כדי לחוות ריגושים מחד וריח גומי חרוך מאידך. לפורסטר מנגנון חכם של התגברות על מכשולים ואחיזה מקסימלית של כל ארבעת הגלגלים בקרקע, וכאשר אחד מהם (או אפילו שניים) מוצאים עצמם באוויר כתוצאה מתוואי בעייתי, הרכב יודע בעצמו להעביר את הכוח לאלו שאוחזים כדי לצאת בצורה בטוחה מכל בעיה שכזו.

בניגוד לכל רכבי שטח שיש להם הילוכי כוח ודיפרנציאליים ננעלים כאן הכל בידי המכונה המופלאה שמחליטה לבד איך להתנהל.

זה אחר ושונה מכל רכב שטח שאני מכיר.

גם הפעמים הללו בהם הרכב מאבד אחיזה לרגע מורגש, ומורגשת גם הפעולה שמסיימת את האירוע ללא כל דרמה.

מרווח הגחון הגבוה בא לידי ביטוי ככזה שמתרחק מכל נגע ופגע די בקלות.

חזרנו אל הכביש רק כדי לנסוע אל אנדרטה נוספת בדרכנו, סטייה קלה בדרך שהובילה אותנו אל חוות עיינות קדם, הביאה אותנו אל מתחם מגודר בו רעו איילים בשלווה.

הפתעה נחמדה בלב מדבר.

כאן בשטח, לצמד הפורסטרים  לא הייתה שום בעיה לרחף על דרכי העפר שחוצות גבעות צהובות מכל עבר.

על אחת מהגבעות הללו ניצבת אנדרטת נ"ד.

המקום מטופח מאד, ואפילו חניון מוצל למספר כלי רכב, ומטיילי שבת שבוחרים במקום לפתוח שולחנות לפיקניק של בוקר שבת.

"... אנדרטת הנ"ד נמצאת בבקעת הירדן כקילומטר דרומית מזרחית לייט"ב. היא הוקמה לזכר 54 חיילי צה"ל שנהרגו בהתרסק מסוק בבקעת הירדן ב-10 במאי 1977.

האנדרטה מנציחה את 54 הנופלים באסון הנ"ד. האנדרטה הוקמה בשנת 1978 ביוזמת המשפחות השכולות על "גבעת הנ"ד" בבקעת הירדן - מקום התרסקות המסוק. היא בנויה מלוחות אבן היוצרים את האותיות נ"ד ועוצבה בידי הצייר אריה מוסקוביץ.

במקום ניטעה חורשה של 54 עצי זית וליד כל עץ נחקקו שמות הנספים באבן..."

אנדרטת הנ"ד

הבטחתי למטיילים שאיתי כי לא נסבול רק מהחום, תהיה גם טבילה במים.

מתי שהוא.

כביש 449 שיוצא  מהאנדרטה מושך אל כיוון דרום מערב. חשבתי כי הצוענייה תיקח אותי אל כביש 90, אבל לשמחתי והפתעתי  פנינו אל הכביש הזה שלא היה מוכר לאף אחד מאתנו, זהו כביש צר ברובו ופתלתל מאד, ונחפר על דפנות ההרים. בסרטים שראיתי ממדינות נחשלות בדרום אמריקה קוראים לדרכים כאלו "דרך המוות", כאן אמנם כביש סלול ומסודר אבל בפיתוליו הרבים ובגובה אליו הוא מטפס צריך לנהוג במתינות, גם אם לפניך מקטעת משאית נושנה.

מנוע הסובארו גמיש דיו כך שלא מבחינים מתי ההילוכים הוירטואליים מתחלפים (זהו גיר רציף), ועוצמת המנוע מאפשרת מסע רגוע גם כאשר פני השטח הסלולים אינם אחידים.

קרוב ל-40 מעלות חום, וחצי שעת נסיעה מביאה אותנו בצהרי היום אל "גן לאומי עין פרת". הירידה אל החניונים היא בכביש צר ומפותל מאד.

למקום שני חניונים.

עליון, מרווח ובו מקום להרבה רכבים אבל דורש הליכה ברגל אל תחתית הערוץ (עניין של כעשר דקות הליכה), ותחתון שקרוב אל המים, צפוף יותר, וצריך מזל כדי למצוא בו מקום.

אלוהים אהב אותנו וחסך לנו את ההליכה, כך שמהרכב אל המים הגישה קלה ומהירה, ובמקום יש גם שירותים נוחים להחלפת בגדים,

ערוץ נחל פרת מרובה בריכות שכשוך בעומקים משתנים, המון דגים באים לנקר את רגלי המתרחצים, ומספיק מקום להכיל הרבה מאד מבקרים שכל אחד מוצא את המקום המתאים לו.

כאן בקרבת החניון יש מרפסת מוגבהת מעל הערוץ ובה שולחנות למבקרים.

מכיוון שזהו גן סגור ומנוהל היטב המקום נקי.

פשוט תענוג.

רבצנו במים כהיפופוטמים, לגמנו בירה קרה, והגענו למסקנה כי זה לא נורא כל כך.

אפשר לשבת ככה חצי שעה ואפשר גם יום שלם, כאשר אין שום דבר שמפריע , לזמן אין משמעות חוץ משעת הסגירה של האתר.

ביציאה נפרדנו מחברנו והמשכנו אל אתר הטבילה קאסר אל יאהוד.

לא פעם ולא פעמיים כבר ביקרתי במקום הקסום הזה, אבל היום באתי רק בשביל כמה צילומים יפים.

יש משהו באוויר ובאווירה של המקום שעושה חשק לחזור לכאן בכל הזדמנות.

בתקופות של תיירות פורחת זה מרהיב, היום השקט הזה מזכיר לנו כמה שזה אחרת, שהעולם נעצר, בדיוק כמו המנזרים הנטושים סביב , שיש רק הזדמנויות נדירות בהן אפשר להגיע אליהם.

אדם חכם ידע לא להחמיץ אף הזדמנות, ורעב יוצר ציפייה להזדמנות לפתרונות קולינאריים.

ברק מכוון אותנו אל שווארמה בייקר, שנמצאת על כביש 90, סמוך לכפר עוג'ה. (כשם האתר הסמוך).

שווארמה סבירה במחיר שערורייה (לא עודכן מהכיבוש ב-67), בערך, ומה צריך הבנאדם יותר מבטן מלאה, יום טיול נפלא בנופים משכרים, רכב מוצלח במיוחד שהביא אותו לכל אלה בנוחות ובביטחון, וחברים שהולכים איתו לכל אלה?

 

הפורסטר שדגמתי לאורך 600 ק"מ בכל סוף השבוע התגלה כמוביל נוח, בטיחותי וחזק.

אפשר לסמוך על אמינות סובארו  שיש לה שם ומוניטין של עשרות שנים, ועל ניסיונם של אחרים שידעו לכוון ולקחת כל אחד למחוזות שהוא לא מכיר ולא יודע שהם קיימים.

האם הפורסטר יודע לרוץ?

קחו אותו אל הפנטזיות שלכם והוא כבר יראה איך הוא ייקח אתכם לשם.

 

ירון הולנדר (אפרת, וברק)

אוגוסט 2021

 

סובארו פורסטר רמת גימור ספורט

מנוע: 2.5 ל'

הספק: 182 כ"ס

מומנ:ט 24.3 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:10 ק"מ\ ליטר.

מחיר (לרכב מבחן) 212,307 ₪

 

 

מנזר חאן אל אחמאר (אבטימיוס)

מנזר מרטיריוס

מתחם דיסיטי

מנזר סנט ג'ורג'

עיינות צוקים

 

אנדרטת המערה

אנדרטת הבקעה

עין עוג'ה ליד ייט"ב.

עיינות קדם

אנדרטת נ"ד

כביש 449

עין פרת

קאסר אל יאהוד.

שווארמה בייקר