בלכתך אל המדבר אל תשכח את הקרוס.

 

רכב שלישי תוך שבוע.

מי אמר שבחרתי עיסוק קל?

יש מי ששואל אותי איך אפשר לדלג בכזאת קלילות בין דגם לדגם, בעוד הוא בקושי מסתדר עם אחד קבוע?

ובכן, התשובה היא די קלה.

אם אתה אוהב את השינויים התכופים, ואת ההפתעות שכל אחד מביא אתו, אתה פשוט זורם עם זה.

הדבר היחיד שעשוי להטיל קושי מסוים הוא חיפוש מסלול שיחמיא לרכב, ויאפשר לי להגיע למסקנות מדויקות ככל שהמסלול יהיה מורכב, וכזה שיתאים לרכב הנבחן.

לא מזמן היא התגנבה לארץ כמעט בחשאי. השמועה עליה עברה מפה לאוזן, ובחטף ראיתי את רכב המבחן שעמדתי לקבל.

לפני שנה בחנתי את היאריס "הרגילה", שבאה עם אותו מנוע היברידי, אבל הקרוס מוצעת כאן עם שני מנועים לבחירה (בנזין והיברידי), ושלוש רמות גימור לכל מנוע, כך שטויוטה משתדלים לקלוע במדויק לטעם הלקוח עם רזולוציה של פרטים קטנים שעושים הבדל גדול.

טווח המחירים של הקרוס מתחיל ב-120,000 ₪ ומטפס עד 147,000 ש"ח.

בפעם הקודמת שבחנתי את היאריס החלטתי לבחון עד כמה חסכוני המנוע ההיברידי, ולא נסעתי רחוק מידי כדי לרדת אל תוצאה קרובה לזו שהיצרן מצהיר עליה.

הפעם החלטתי לנסוע רחוק הרבה יותר, ולראות כיצד והאם המספרים ישתנו אם לא אבחר רק באופציה החסכונית ביותר.

 

היאריס המוצלחת קיבלה גרסה מוגבהת עטופה קוסמטיקה של תוספות פלסטיק מושחר וג'נטים גדולים (קוטר 17 אינצ') שמעניקים לרכב מראה יותר אגרסיבי וקשוח, וגם שילוב הצבעים המהמם של רכב המבחן בזהב ושחור, לא יכול להשאיר אדיש אף צופה מהצד שבא להתעניין מה זאת המכונית הזאת.

יאריס ? וואלה, יאריס.

מזל שזה גם כתוב ברור על מדרגות הצד, ובדפנות הרכב.

חלל הנוסעים הרבה יותר צנוע, ויש בו יותר מידי צבע שחור לטעמי, קצת מהזהב החיצוני נכנס פנימה בשני פסים דקים ובקושי נראים, לו היה בפנים עוד כמה נגיעות בולטות שישברו את הקדרות, זה היה עושה נעים לעין, לטעמי האישי.

מערכת המולטימדיה המוכרת של טויוטה לדגמיה השונים, מותקנת גם כאן, והאנדרואיד אוטו מתחבר מיד (עדיין באמצעות כבל).

טווח נסיעה בין תדלוקים עומד על כ-630 ק"מ

לא משנה כמה זמן הרכב יהיה אצלך, תמיד תחפש היכן הידית של פתיחת הדלת, שנחבאת בתוך גומחה בדלת.

לעיתים הנדסה האנוש מנסה להיות יותר מידי מתוחכמת, והתוצאה פחות מוצלחת.

כולה ידית לפתוח את הדלת, למה לסבך?

 

מבחן החשמל של הבודק מצא כי ברכב יש את ההיצע הבא:

שקע אחד usb

צמד שקעי 12 וולט

ועוד אחד אלחוטי.

צנוע ביותר, ולא תמיד זה יספיק.

 

כפתור ההתנעה מעיר מנוע חשמלי שקט, (היברידי או לא?), אבל לחיצה על דוושת הגז בטורים נמוכים מידי או גבוהים מידי תוציא מהיאריס חרחור לא ברור, סטייל רכב ספורט שלא קיבל את מנת הסטרואידים הנכונה.

מאידך, לא זה מה שיפריע ליאריס הזאת לחצות את רף המהירות החוקי, רחוק מאד.

החלטנו להדרים עד אילת באיסרו חג בלאק פריידיי, ולפני תחילת חופשת חנוכה, מה שבדיעבד הסתבר כהחלטה נבונה, שכן הכבישים היו ריקים מתנועה, וכל הדיבורים האלה על פקקים בלתי נסבלים, נשמעו כלקוחים ממדינה אחרת.

מערכות הבטיחות שכבר הפכו לסטנדרט, מובילות את הרכב בביטחון ובבטחה בכבישים.

לא נרשמת התרגשות או אכזבה. מי שמה שהוא צריך זה רכב שיסיע אותו ברוגע בין שתי נקודות ימצא ביאריס הזאת בת לוויה מושלמת על גבול השעמום.

מצד שני אני לא בא להתגרות עם הגורל המשטרתי שיושב בצד עם מצלמות ולייזרים, ובנסיעה שגרתית לאילת מה כבר יכול להיות אחרת?

בהתחלה חשבנו לנסוע בהרכב של ארבעה מבוגרים, והיה חשש מסוים לאי נוחות לנסיעה ארוכה כל כך, בכל זאת 2.56 מ' מרחק בין סרנים לא מעיד אל מרחב מחייה שיש ברכב משפחתי, לא שנורא צפוף מאחור, ילדים ייסעו ללא בעיה, מבוגרים וגבוהים קצת פחות.

דגם הקרוס מתגלה כמאוד פוטוגני בצילומים, ובשילוב הצבע המיוחד הוא מושך מבטים בכל חניה.

החל מדרום לבאר שבע יש הרבה מקומות לעצירה בהן היאריס תשתלב בנוף, תאפשר לרדת בנוחות מהאספלט אל צירי עפר כבוש (לא ארבע על ארבע), המתלים הקשיחים, והגובה מעבירים תחושת ביטחון שאפשר ללכת רחוק יותר.

העצירות שבדרך כמובן נותנות זמן למנוחה וחילוץ עצמות.

כזה למשל הוא האתר הראשון שבחרנו לעצור בו,

אבן מים רוח, ופארק סלעים, נמצא ממש עם הירידה ממצפה רמון למכתש.

" לצד חניית הרכב נמצאים סלעים צבעוניים - אבני חול שהובאו לכאן מרחבי מכתש רמון, והתקשו כתוצאה מחשיפתן לחום רב בעת התפרצות חומר געשי מותך לפני השטח, לפני כ- 130 מיליון שנה. כמו כן יש כאן שילוט הסבר על תהליך היווצרות המכתשים, כתוצאה מסחיפה מואצת של אבני חול שהצטברו בראשי הקמרים בהר הנגב.

עד לשנת 2001, שימש המקום כמחצבה של קאולין, שהוא מינרל בעל אופי חרסיתי בגוונים שונים, המשמש לתעשיית הקרמיקה.

האתר שוקם בשנים 2007-2005,.."

אבן מים רוח

בחורף מתמלאת המחצבה במי שיטפונות, (כרגע ריקה), כך שניתן לרדת אל הקרקעית.

אוסף הסלעים הצבעוניים במקום מרהיב, וכולל הסברים להיווצרותם.

 

 אילת חיכתה לנו, וקיבלה את פנינו בחמימות יש לומר.

30 מעלות בסוף נובמבר.

איזה עונג .

ממש חמים ונעים.

מי שבא מכיוון כביש 12 (ריק ונוח מאד לנסיעה) יכול בהיכנסו לעיר לסור אל מצפור הים האדום, שאינו מוכר דיו.

מצפור הים האדום היא תצפית הפונה אל נופי הים האדום והמדינות השכנות ירדן, סעודיה ומצרים באילת. התצפית ממוקמות בלב רובע 6 בשכונת שחמון וניתן ליהנות ממפה פנוראמית ולשמוע הסבר קולי דרך מערכת "מסבירן" על האתר. המצפור מהווה מרפסות נוף, והוא יושב על 2 גבעות סמוכות הדורשים טיפוס במדרגות אליהם. בשעות הערב מצפור הים האדום (Red Sea Viewpoint, Eilat) מואר בתאורת לילה עדינה והחניה הקרובה למצפור נמצאת ברחוב לבנדר, סמוך לגני הילדים.

(בווייז מצפור הים האדום).

 

הזמנתי לנו לילה במלון סוליי.

את תהליך הצ'ק אין אפשר לבצע בבית עוד לפני הגעה, כך שחוסכים המתנה מיותרת בהגעה.

אהבתי.

המלון הצנוע הזה שוכן בחוף הצפוני חמש דקות הליכה לכל מקום. וזהו יתרונו הגדול ביותר.

ואומר כל מי שנדל"ן קרוב אל ליבו- לוקיישן לוקיישן לוקיישן. וזה מה שעושה את ההבדל.

למלון אמנם אין חניון משלו, אבל שורת החנייה הקרובה למלון מיועדת לאורחיו, וחניה כאן פטורה מתשלום.

מקומות החניה אינם רבים (סביב 20, לא ספרתי), ואם כבר תפסת מקום, אפשר לא לזוז בכל שהותך במלון.

 

ממרפסת החדר הגדול בקומה הרביעית נשקף נוף של מה שהיה פעם מסלול שדה התעופה וכיום נמצא בהליכי פיתוח.

החוף הצפוני, קניון מול ים, הטיילת, הכל נגיש וקרוב.

מלון סוליי המוגדר כמלון בוטיק מציע חדרים נאים, ובקומה העליונה יש חדרים מרווחים עם מרפסת.

בחצר ישנה בריכה אובלית קטנה למי שמעדיף בריכה על פני הים, אבל בעונה זו מי הים נעימים יותר.

בעוד זוגתי בחרה לחוש את הדופק בחנויות אני בחרתי ליהנות מהחמימות הנעימה ולרדת אל החוף..

החוף דיי ריק מהמולת נופשים, כנראה ברגע שהתלמידים יצאו לחופשת חנוכה יתמלא כאן יותר.

הים האדום, שקט מתמיד ואפילו אין אוושת גלים. המים צלולים ונקיים, ועל מיטת השיזוף החיים מקבלים איזון נפלא.

היות ולא הגענו רק בשביל להתבטל בשמש , הגיעה העת  לראות מה התחדש בעיר.

נדמה כי אילת הפכה לעיר שהסבה את ענף תיירות המדבר והים לאלו שבאים לרכוש בה טלפונים סלולריים.

כל חנות שנייה מציעה את הדגמים האחרונים, ויש מצב כי גם בחנויות נעליים ובגדים, תמצא מדף בפינה עליו יהיה מכשיר או שניים.

אבל עם כל ההיצע איך זה יתכן שלאף אחד אין אייפון לבן ? (סתם שאלה של אב במשימה בלתי אפשרית).

 

לעת ערב בחרנו להגיע למסעדה אתיופית.

אני לא יודע למה אבל יותר ממסעדה אתיופית אחת בישראל בחרה בשם "חבש", כאילו, אין עוד אופציות יצירתיות?

זו שכאן, ממוקמת בבניין נטול הוד והדר בשדרות התמרים, בין חנות טלפונים לדוכן שווארמה, בחדר ארוך וצר מסתתרת מסעדה אתיופית עם תפריט מורכב יותר מזה המוכר לנו, ולא פחות טעים ומוצלח.

אנחנו הולכים על בטוח  ובוחרים מגש אינגירה צמחוני ועליו ערימות  ירקות מבושלים ומטבלים שישביע צמד רעבים.

מגש כזה עולה 50 שקלים.

בקבוק בירה קרה יוסיף עוד 12 שקלים לחשבון.

המלצה שלי! היה טעים מאד.

 

בבוקר המתינה לנו ארוחת בוקר רגועה.

חדר האוכל של המלון (שמגיש רק ארוחות בוקר) נמצא בחלק נפרד בבניין המלון וגישה אליו מבחוץ.

בניגוד למלונות אחרים כאן בכניסה מגישים לאורח פתק ובו הוא בוחר את אופן הכנת  החביתה הרצוי. (עין, מקושקשת וכו') ואת התוספות, ומוקש שבמקומות אחרים מעכיר את אווירת ארוחת הבוקר, הופך כאן לשירות המגיע לשולחן האורח ישירות מבלי להמתין בתור ארוך.

מצאנו במלון סוליי מקום חביב ונעים, נוח לגישה מכל מקום ולכל מקום. לא יומרני מידי ולא מנסה להיות כזה.

במקומות אחרים קוראים לזה "עממי". כאן המילה בוטיק מנסה לתת ערך מוסף.

תהליך הצ'ק אאוט היה קצר, ויצאנו אל הדרך במטרה למצוא בדרכנו מספר תחנות בעלות עניין.

עונת נדידת הציפורים עכשיו בשיאה,  ומה מתבקש יותר, אם לא לראות מה קורה במרכז הצפרות.

"... אילת היא אחד המקומות החשובים בעולם עבור הציפורים הנודדות. הגשר היבשתי היחיד המחבר את אירופה, אסיה ואפריקה הוא גם צוואר בקבוק המשרת מאות מיליונים של ציפורים נודדות. יתרה מכך, הציפורים הנוחתות באילת מתכוננות לאחת המשימות המאתגרות ביותר בחייהן – חציית מדבר הסהרה. הפיתוח המואץ של אזור אילת פגע קשה בבית הגידול העשיר – המלחה, שהיוותה "תחנת תדלוק" אחרונה בהחלט לפני המדבר עבור ציפורים אלו. עבודתנו העיקרית בפארק הצפרות היא לחדש את מקור המזון החשוב הזה עבור הציפורים הנודדות ולבצע מחקר שידע לכוון אותנו כיצד לשמור עליהן בצורה הטובה ביותר..."

מרכז צפרות, אילת

לצערנו, הציפורים, או שכבר נדדו הלאה, או שלא שמעו על בואנו, ולא התייחסו לכך בכבוד הראוי, ופשוט לא היו. הבריכות היו ריקות מבעלי כנף.

היות ונותרנו עם חצי מתאוותנו בידנו, המשכנו הלאה בתקווה  למצוא יותר.

לא הרחק משם, מרחק מספר דקות נסיעה נמצאות בריכות הפלמינגו, והדרך אליהן עוברת בין מטעי דקלים גבוהים, ועל דרך עפר כבוש.

גם כאן היאריס מתגלה כרכב שעובר בנקל ובנוחות על פני משטחים שאינם אספלט.

"... על אף שהפלמינגו הוא עוף נודד, בתחילת שנות התשעים קבעו כ-500 פלמינגואים את ביתם בבריכות המלח שבצפון אילת, כי למה להרחיק עד אפריקה כשיש כאן מזון בשפע? הפלמינגואים ניזונים מסרטני מים מלוחים ורכיכות, ולכן בריכות המלח היו עבורם מקום מושלם להתיישב בו (הסרטנים האלו הם גם אלו שמעניקים לפלמינגו את צבעם הוורוד, על ידי הפיגמנט שהם נושאים)..."

בריכות הפלמינגו, אילת- אתר טיולי

המקום מאד פופולארי מסתבר, והרבה מאד מטיילים פוקדים את המקום. אולם היות והפלמינגו זקוק לשקט ומנוחה (כנראה יש להם גנים של פולניות זקנות), אי אפשר להתקרב אליהם, והצפייה נעשית ממרחק.

אחת המטרות אליהן כיוונתי בנסיעה הזאת היא האגם הנסתר בתמנע.

לא פעם הייתי כאן, ובכל פעם משהו משתנה.

לשם הבטיחות מישהו הציב גדרות כמעט סביב כל האתר , אבל במקום אחד, הכי גבוה, ממש בכניסה לאתר ישנה תופעת טבע מרהיבה לא פחות והיא כבר מככבת בהרבה דפי אינסטגראם.

הקרקע המחורצת בחריצים גדולים ועמוקים יוצרים כאן מראה מהפנט.

"...בפתח התצפית על האגם הנעלם, נמצאת האדמה הסדוקה. מלמעלה זה נראה כמו בראוניז ענקי, מהקרקע- כל "שבר" הוא בגודל אדם או יותר.

תופעה מרתקת.

במקום בו נמצאים הסדקים, היה בעבר מכרה נחושת עתיק. לאחר שננטש, התמלא המכרה מים והתייבש בצורה של סדקי ענק..."

הסדקים באגם הנעלם, תמנע

כאילו לא הספיק לנו עד עכשיו המשכנו הלאה.

בצומת נאות סמדר, ליד בית הקפה, פנינו שמאלה אל כביש 12 לכיוון דרום, ובצומת הראשון פנינו שוב שמאלה בכביש ללא שם אל שחרות.

זהו כביש אספלט צר שממשיך והופך לצר יותר בהמשך הדרך שעוברת בערוץ של גבעות מדבר נמוכות.

מלון חדש מפואר ומדובר מאד הוקם כאן לאחרונה, ובעקבות השמועה רצינו לחזות בו. וכאשר מגיעים עד פתחו כמעט ולא ניתן לראות אותו שכן אחד המאפיינים בבנייתו היה השילוב בסביבה.

השומר החביב בכניסה סיפר כי רק אורחים יכולים להיכנס, ואורחים לרגע לא נחשבים לכאלה.

המלון הזה לא היה הסיבה היחידה לשמה באנו עד כאן.

מישהו סיפר לי על דיונה גדולה וקסומה בלב המדבר.

ולמה להתלהב? האם מדבר לא מאופיין בדיונות?

ובכן התשובה היא לא.

אנחנו, שרגילים לראות מדבר (נגב, יהודה, ערבה), יודעים כי מרבית השטח סלעי, ודיונות כמו בסהרה באמצע המדבר זה הרבה יותר נדיר.

אבל בכל זאת חולות כיסוי, שנמצאים ממש כאן, כשני קילומטר מהכביש אל תוך השטח, הם דיונה צהובה של חול זך ונקי שנותן לכל הנוף מראה אחר.

כמובן שהיאריס המוזהבת השתלבה כאן כאילו זהו מקומה הטבעי.

משפחות עם ילדים יכולים לבלות פה זמן של משחקים  טיפוס וגלישה, והמקום נמצא על תוואי שביל ישראל.

הגישה הנוחה לכל רכב היא מהכביש ממנו הגענו.

אנשים שיורדים לאילת ורוצים לעצור לקפה בדרך עושים זאת בד"כ או בארומה בעבדת או בקפה ג'ו בתחנת הדלק במצפה רמון, סמוך למלון בראשית.

אבל הפעם למדתי (ואני חולק כאן סוד, כנראה שאתחרט עליו) ממש ממול, במרכז קניות קטן מסתתר במפלס תחתון סניף ארומה מאד רגוע, עם חניה ועם השירותים הכי מבריקים שראיתי בסביבה.

ועל כך לבד מגיע להם שאפו  ושישמרו על הרמה הגבוהה.

 

הנסיעה הפעם עם היאריס קרוס לקחה אותי 780 ק"מ, ואומנם נסענו בכבישים מהירים במרבית הדרך, אבל גם כאשר לא הקפדתי במיוחד על נסיעה חסכונית הגעתי לנתון צריכה מדהים של ליטר נוזל מאובנים לכל 22 קילומטר נסיעה.

גם היאריס עשויה אם כן להתגלות כאצנית למרחקים ארוכים, למרות שתחום המחייה הטבעי שלה יהיה בערים, אבל בשל אופייה "הקרבי" והקשיח אפשר לצאת אתה גם אל השבילים  והטבע שסביב לעיר.

דגם הקרוס שבחנתי אינו הזול שבהיצע, אבל מעבר לחסכוניות של המנוע ההברידי מקבלים לוק ייחודי ושונה בנוף.

וגם זה משהו.

 

ירון הולנדר (ושירה)

נובמבר 2021

 

טויוטה יאריס קרוס HYBRID PREMIERE

מנוע :1.5 ל'

הספק (משולב)  116 כ"ס.

מומנט: (משולב)14.4 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן): 1:22 ק"מ\ל'.

מחיר: 147,000 ₪ (לפני אגרה).

 

 

אבן מים רוח, פארק סלעים.

מצפור הים האדום

מלון סוליי.

חבש, מסעדה אתיופית.

מרכז צפרות

בריכות פלמינגו

האגם הנסתר תמנע

מלון סיקס סנסס.

שחרות

חולות כיסוי.

ארומה מצפה רמון, שירותים מצוחצחים.