רומן עם לביאה

 
מחר בבוקר נצא מוקדם, הודעתי לשתי השותפות שלי, חברות "חוג הגימלאים-אגף הנשים", ואל תפתחו ציפיות גדולות מידי כי אני מצרף הפעם צרפתייה, בשביל המנאז' א- טרואה, כמו שאומרים שם.

בבוקר האתמול, חיכתה לי זו שיש לה מבט מפתה בפנסים.

החלטתי לזרום עם התחושות שלי.

פיז'ו 208 מגיעה לכאן בשתי רמות גימור, ביקשתי וקיבלתי את הבכירה יותר, זו ששתי אותיות GT מתנוססות על דפנותיה ועל אחוריה, מתוך גאווה.

איפה הימים שהיה כאן עוד איי? איי איי, חשבתי בליבי, בצער יש לומר, וחבל שאינה מיובאת עוד, מאידך אני יודע עם מי שאני נוסע, לכן, לתת מנוע סילון למי שפרופלור מספק אותן, יהיה בבחינת צער בעלי חיים. כלומר לי, במקרה הזה.

208 הנוכחית נבחרה בשנה שעברה בישראל למכונית השנה, על ידי העיתונאים המסקרים את הענף, ומאחר והתגלגלה לידי באיחור אופנתי קל, אני כאן על מנת לבחון את השיקולים.

ההבדלים בין שתי רמות הגימור מסתכמות בפער של 10,000 ש"ח, ונוגעות בקוסמטיקה חיצונית, במערכת בטיחות ובאבזור פנימי, אך המנועים בין הרמות, זהים.

מנוע טורבו בנזין (עדיין, למרות שיש גם גרסה חשמלית מלאה), בנפח 1.2 ל', המפיק 130 כוחות סוס, ומומנט 23.4 קג"מ, ועל הנייר יחס משקל להספק ומומנט, מבטיחים ששעמום לא ירשם כאן, אם אכן ניתן לצרפתייה הזאת להוכיח את יכולותיה.

וכאמור החלטתי לקחת עימי שתי נשים, יקרות לליבי, אך לא מאלו שיתנו לי ללחוץ על דוושת הגז בסיבובים חדים על מנת לשחרר קריאות גיל.

הקריאות היחידות שישמעו במקרים כאלו יתחרו בצופרי האזעקות בעתות חירום.

ה-208 יושבת נמוך על הכביש, ובגובה של מטר ארבעים ושלוש צריך להתכופף על מנת להיכנס אל חללה.

מי שכבר רגיל לגובה של רכבי הפנאי הנפוצים, עלול למצוא עצמו בבעיה, אך מרגע שנחת ישבנך על המושב המרופד המחבק והעוטף, כל השאר מתגמד.

היצרן מעדיף לקרוא לעיצוב חלל הפנים – קוקפיט, מתוך כוונה ליצור לנהג תחושה שהכול בהישג יד וקל להתמצאות תוך כדי נהיגה.

את פני הנהג מקבל הגה קטן אליפסי וקטום, מהיכרות עם ההגה הזה בדגמים אחרים של היצרן, אני יודע כמה שהוא מדויק, חד, וקל לניהוג.

החיסרון היחיד בו הוא הזוויות בהן ניתן להטותו, אם יהיה גבוה מידי יסתיר את לוח השעונים התלת הממדי המיוחד, ואם נמוך מידי יהיה כמעט בגובה הרגליים.

מצאתי כאן תא כפפות (מישהו שם בתא הזה כפפות לאחרונה ששמו נשמר בכל קטגוריות הרכבים?), עמוק במיוחד, ושימושי לצרכים הנדרשים.

מבקר החשמל המודאג חיפש ומצא שני חיבורי usb  לחיבור הטלפון מלפנים, כאשר אחד מהם משמש קבוע לחיבור אנדרואיד אוטו או אפל קאר בכבל, והשני c-type)), להטענה, ובנוסף שקע 12 וולט, ואילו יושבי השורה מאחור יוכלו להטעין את הניידים שלהם משני התקני  usb נוספים.

ואם כבר בטלפון עסקינן, המהנדסים חשבו על העניין, ומדף שנפתח מאפשר העמדה של המכשיר הסלולרי, לנוחות המשתמשים.

המושב האחורי די צפוף לשני נוסעים מבוגרים, ילדים ובני נוער יסתדרו מן הסתם יותר בקלות, אבל היות ומדובר ברכב הנמצא בקטגוריה של סופר מיני, וקהל היעד מן הסתם יהיה זוגות או משפחות צעירות או אלו שמסיעים את הנכדים.

 

המכונית הזאת משדרת לך את המסר הבא.

אתה רואה אותי ??

כנס פנימה, סדר לעצמך את הזווית הנוחה לך על המושב הנוח הזה, ולמרות שבמצבי הנסיעה יש שני מצבים של אקו ונורמל, אם אתה אוהב אותי באמת אל תהיה אחד מאלה.

אל תהיה נורמלי !!!

שים מצב ספורט, ונצא אל הכבישים המרגשים שם שנינו נענג אחד את השנייה.

 

שני המצבים הראשונים הם אלו שינהלו אותך ביום יום העירוני, אבל כשתרצה זמן התייחדות תעביר לספורט, ושכח את הבלי העולם הזה.

זה לא שה-208 הופכת פתאום לצ'יטה מהירה, אלא התחושות חדות יותר, אני לא יודע להצביע במדויק מה קורה ברמת הברגים והאלקטרוניקה, אבל מורגש ערך מוסף, ומהו חיוך אווילי ברגע האמת אם לא ערך מוסף?

מערכות הבטיחות מתגלות כיעילות ומהירות, אולם זו המרשימה ביותר היא זו שאחראית על שמירת נתיב הנסיעה. ההגה נטוע במרכז הנתיב ולא מאפשר שינוי כיוון אלא אם משתמשים באיתות לשינוי נתיב. כל עוד זה לא קורה ההגה ממש קשה והתחושה שיש מי שנלחם בך, במובן הטוב של הלחימה.

שתי האורחות שלי כאמור לא מגלות התלהבות יתרה ממה שמוביל אותן, כל עוד זה מוביל נוח, וכל עוד אין תלונות אני מניח שהכול תקין.

אני רוצה להגיע לרמת הגולן, אמרה לי לאחרונה אחת מהן, בדיוק התחילה עונת הדובדבנים.

בפעם האחרונה שנסענו לכיוון, זה בגלל שהתחשק לה לראות את פריחת הדובדבן, עכשיו, כאשר הפרחים הפכו לפרי, היא רוצה לחזור אל המקורות.

כאמור יצאנו בשעה שמרבית הגמלאים עדיין נמים את שנתם, כיוון שהכנתי תכנית ליום ארוך ומפרך, שאומנם מתוכנן, אבל פתוח לשינויים על הדרך.

שינוי לא מתוכנן שכזה מתרחש אצלי תדיר כאשר אני נוסע צפונה על כביש 65.

כאשר מגיעים אל פניה ימינה אל קיבוץ רביד,(אל מצפה ארבל) או לפנות ולעלות מיד עם הכביש אל הגשר החוצה את הכביש ומוביל אל הישוב הקהילתי מסד.

זו שיודעת הכול מספרת לנו כי מסד הוא יישוב קהילתי ישראלי הממוקם על אחת משלוחותיו של הר קוץ ושייך למועצה האזורית הגליל התחתון  בה הוא מהווה כיישוב הצפוני ביותר.

כמרבית הישובים בישראל גם ישוב זה מוקף גדר ושער חשמלי, בו נדרשים להתקשר אל אחד התושבים, או אל בית הקפה, על מנת להיכנס, או להמתין שמישהו יכנס או ייצא, כך או כך, לאחר שנכנסים מחפשים את הכביש שמוביל אל חלקו העליון של הישוב. כאן בסוף הרחוב ישנה מרפסת תצפית מרהיבה על מאגר צלמון וכל העמק שפרוש למטה.

היום התמזל מזלנו והאוויר צלול (יחסית לעונה, ובכלל) ורוח קלה מבדרת, והנוף הניבט מכאן משכר וממלא.

צילומים מתחייבים ואנו חוזרים בדרכנו אל היעד הבא.

גן לאומי כורזים.

אף אחד מהנוכחים לא היה כאן מעולם, וזו סיבה מספקת לסטות מהכביש הישר ולהגיע לכאן.

"... בגן הלאומי נכללים שרידי העיר היהודית הקדומה כורזים.

יש המציעים לזהות במקום יישוב בשם "כרזיים" המוזכר במשנה כידוע בחיטה הטובה שגדלה בו, אולם לפי ההקשר בטקסט, מדובר על יישוב באזור ירושלים.

כורזים נזכרת בברית החדשה, כיישוב שקולל בידי ישו הנוצרי, ביחד עם בית ציידה וכפר נחום, כיוון שתושביו סירבו לקבל את תורתו - "אוי לך כורזין! אוי לך בית צידה!" (מתי י"א 21). בספרו של אוסביוס, האונומסטיקון, שנכתב בתחילת המאה הרביעית לספירה, מוזכרת כורזים כעיר חרבה.

שטחה של העיר כ- 100 דונם, הכוללים חמישה רבעי מגורים. ברובע המרכזי נמצא בית כנסת עתיק (הוסרה גישה לנכים עד הכניסה אליו)... היישוב בכורזים היה יישוב פרזות שהוקם על השלוחה ממזרח לנחל כורזים, ללא חומה וללא תכנון מרכזי.

באתר בוצעו מספר חפירות ארכיאולוגיות. בית הכנסת העתיק התגלה ע"י משלחת גרמנית שעבדה באתר בשנים 1907-1905. החפירות העיקריות באתר נערכו בשנים 1962-1965, ובשנים 1980-1983 בוצע שחזור האתר בפרויקט משותף של רשות הגנים הלאומיים ואגף העתיקות והמוזיאונים... האתר שוכן בשוליה הדרומיים של רמת כורזים, אזור בזלתי המכוסה בזלת מתצורת ירדה. אופיו של המרחב הוא אזור בתה עשבונית, בו גדלים פה ושם עצי בר מעטים, בעיקר עצי שיזף מצוי..."

גן לאומי כורזים

אנחנו מצאנו בין הסלעים הגדולים פריחה של קוצי דרדר סגלגלים ויפים, וכן פרח לוף צהוב שעלה מתוך האבנים.

כמרבית האתרים של רשות הטבע והגנים, גם פה מורגשת יד תכנונית שהסדירה נוחות הגעה ושיטוט בין העתיקות.

אל היעד הבא אני בוחר לטפס דרך כביש 99, אליו אני מתחבר מחורשת טל. כאן הכביש מתחיל לעלות אל מרמת הגולן.

זהו כביש צר ומתפתל בו מתגלים חוזקותיה של ה-208 (ואני עדין למי שזוכר), אבל כאשר מגיעה פניה הדוקה שיש בה גם עיקול וגם זווית בעליה, ושיפוע אני לא יכול להתאפק, ושיצעקו הבנות שאיתי.

או הו, ואיך שהן צעקו.

ה-208 על צמיגיה הרחבים נדבקת לאספלט, המנוע הגמיש מאפשר תאוצות מהירות, או לחילופין שימוש ידני במנופי ההילוכים שנמצאים מתחת להגה, מאפשרים שניות של התפרצות אדרנלין מתונה.

בישוב הדרוזי עין קיניא, נמצא גשר הידידות.

כמו כל הסקרנים לפשר שמו, פניתי שוב אל המקורות כדי לדעת על מה נקרא כך הגשר.

גשר הידידות הוא הגשר העובר מעל נחל סער בכביש הגישה לעין קנייא מדרום. במלחמת ששת הימים נהרס הגשר על ידי הסורים כדי להקשות על הצבא הישראלי להתקדם לעברם.

לאחר המלחמה, הורה שר הביטחון דאז, משה דיין, לשקם את הגשר כמחווה של רצון טוב כלפי הדרוזים הגרים בגולן. על-שם מחווה זו ניתן לגשר שמו.

למעשה, כל מי שמגיע לישוב לא יבחין בגשר הנמצא בתחתית הערוץ, אלא אם יעצור בעונת החורף, וילך אל מפל הרסיסים, שנמצא בטווח צעידה מהכביש, לחזות במים הרבים והשוצפים, היום אנחנו רואים כאן מספר שפני סלע ביישנים, שממהרים להתחבא בין הסלעים.

ניתן לעצור בתחילת הפניה מכביש 99 אל עין קיניא, לתצפית יפהפייה על כל העמק שנמצא כאן. ספויילר, יהיו עוד כאלו בהמשך היום.

באזור זה בכול צומת ועל כל מאה מטר כביש יש שלט המודיע על קטיף עצמי של דובדבנים, אך היות ואנחנו מגיעים ביום חול, מרבית האתרים סגורים, ואנחנו ממשיכים אל אזור עמק יעפורי בישוב מסעדה, שנמצא למרגלות ברכת רם.

כאן בנמצא דוכני פירות צבעוניים בצד הכביש. משמשים כתומים, שזיפי בוסר ירוקים שהמקומיים נוהגים לאכול עם מלח !! ודובדבנים, המון דובדבנים בגווני אדום שונים בגודל ובמחירים משתנים.

הכתומים חמוצים יותר, ואלו בגוון סגול עמוק הם המתוקים ביותר.

המחירים כאן הרבה יותר זולים כמובן לאלו שבשווקים.

האזור כולו טובל במטעי דובדבן עמוסי פרי, ולא צריך לחפש הרבה כדי למצוא מקום בו אפשר לצלם את הפרי על העצים באשכולות אדומים.

אנחנו מחפשים את הדרך לרדת ממש אל קו המים של ברכת רם.

מוזר, כי עד היום לא נמצא היזם או הרשות שתשכיל ליצור כביש היקפי מעניין סביב האגם, יזמות מקומית כבר בונה במקום יחידות נופש, וסירה הפועלת כמסעדה צפה, שפעלה בעבר אינה פעילה כיום, וחבל.

"... בריכת רם היא חידה שטרם נפתרה וישנן כל מיני הערכות לגבי מקורות המים שלה. סברה אחת טוענת שישנם מעיינות תת-קרקעיים בתחתית ובדפנות האגם המזינים אותו ללא הרף. סברה אחרת מתייחסת שבירכת רם שכידוע הינו לועו של הר געש קדום שאינו פעיל. ניזונה בכלל ממי הגשמים וממי הפשרת שלגי החרמון.

 

ברכת רם נמצאת בבקעת יעפורי אשר בצפון רמת הגולן. היא נמצאת בגובה של כ -1000 מטרים מעל פני הים. תופעה שאין לה אח ורעה בישראל. אורכה של הבריכה כ -900 מטרים לערך ורוחבה עומד על כ 650 מטרים. קערת הענק הזו מכילה כ -7 מיליון מטרים מעוקבים .סברה גיאולוגית נוספת היא שבריכת רם היא בכלל דולינה – כלומר בתחתית שלה ישנם חללים גדולים בהם נאגרים המים וזו הסיבה שהבריכה אינה מתאדה וכל הזמן עולים משם המים כלפי מעלה..."

ברכת רם

כאן זה המקום להתייעץ עם בני המקום על המלצה שלהם לסעודה טובה.

אחד מהם מפנה אותנו אל מסעדת TOMIX  אשר נמצאת במרחק דקות נסיעה מהאגם.

הדרך לשם עוברת בכביש אספלט משובש בין מטעי הפרי השונים.

המסעדה עצמה מרווחת מאד, ולה מגרש חניה גדול בו חונה אוטובוס מטיילים.

בחלל המסעדה שולחנות גדולים, וצמחיה רבה הופכת את השהות בה לנעימה.

בשיחה עם צוות המקום מספרים לי כי המסעדה משרתת הרבה קבוצות שמגיעות לכאן, ובודדים.

היות והקבוצה שהיתה כאן בדיוק סיימה, מפנק אותנו השף אמיר בסלטים טריים וטעימים מאד שנותרו ללא שימוש, ללא חיוב נוסף, והמנות שהזמנו הגיעו במהירות ראויה לציון והיו טריות וטעימות.

החשבון היה סביר ביותר, ולא נותר לי אלא להמליץ על כל מבקר בסביבה להיכנס לכאן.

מה עכשיו? נשאלתי, והסברתי כי אם אנחנו כאן, אני מתכוון לקחת אותן למקום אליו אין סיכוי בחיים שיגיעו לבד.

שוב, כמה דקות נסיעה ואני מכוון את ה-208 אל הפסגות הגבוהות בסביבה.

על מנת להגיע לשם יש לכוון את הרכב אל נמרוד, והדרך לשם עוברת בכביש 9898, וכאשר מופיע פניה שמאלה אל כביש ללא שם, פונים לכיוון שהוגדר בווייז- עין חרמון (או עין נמרוד).

כאשר עצרתי את הרכב ליד פתח בגדר הצופה לעמק עמוק, ובישרתי לבנות כי כאן צריך לרדת, וללכת אל חורשת הארזים הרחוקה במרחק של כעשר דקות הליכה במדרון, הן סברו שאני מתלוצץ.

על מדרון ההר הירוק רועות פרות בשלווה, בתוך נוף שוויצרי פסטורלי.

ברכת עין חרמון היא אחת הבריכות עם הנוף הכי יפה בארץ. לא הייתי כאן מעולם בחורף, וכנראה גם לא אהיה, אבל טבילה בה ביום קיץ חם היא חוויה נעימה. גם אם המים לא צלולים ופרות נוהגות לשתות ממנה.

באינסטגראם יש שלל צילומים בכל עונה ובכל שעה משעות היממה, ומי שמגיע לכאן בפעם הראשונה לא יכול שלא להתלהב.

ריחוקה מן הנתיבים המתויירים בידי ההמון, מותיר את המקום נקי מפסולת ולכלוך.

"... המעיין ממוקם ליד היישוב נמרוד, בגובה של 1,018 מטר מעל פני הים. הוא נובע אל תוך בריכה המרובעת שגודלה בערך 2x3 מטרים, ועומקה כמטר.

מימיו של עין חרמון ממלאים את הבריכה לאורך כל השנה והם קרים ומרעננים, אך חשוב לציין שבקרקעית הבריכה יש בוץ עמוק..."

עין חרמון-טיולי

לקינוח של כל היופי הזה המשכנו עם הכביש אל פתח נמרוד, שהוא הישוב היהודי הגבוה בישראל, מכאן ניבט נוף מרהיב של הבקעה עם ברכת רם בתחתיתה, ועם רכס החרמון המתנוסס מעל.

 

נדמה כי כבישי רמת הגולן נתפרו כולם למידותיה של הצרפתייה הקטנה.

כבישים צרים עקלתונים בהם הרכב מפגין מהי צמידות לקרקע.

אלו הרגעים בהם חיוך מטופש מתפשט על פניי, וזוגתי מחווירה אל נוכח הרגעים הללו, אשר מושכים לי את הרגל ללחוץ על דוושת הגז במקום הבלם דווקא.

כל עוד האספלט אינו מחורץ ומלא בורות ה208 מעבירה שיעור בצניעות, והפגנת יכולות כיצד היא יכולה להצטרף בקלילות לקאסט רוקדים עם כוכבים.

אבל, אין צורך להעפיל דווקא אל כבישי הגולן כדי לגלות את יכולותיה, שמן הסתם הן אלו שעמיתי זיהו אותן כאלו שזיכו אותה בתואר המכובד מכונית השנה, למרות שהיא לא שיא הטכנולוגיה, העיצוב או החדשנות.

מכלול התכונות שיש לה להציע מציב אותה בפסגת הקטגוריה, כקניה טובה ומענגת.

לא צריך לחפש 208 סיבות לכך.

ה-208 היא סיבה אחת להצלחה.

 

ירון הולנדר (שירה וסמדר)

יוני 2022

פיז'ו GT208

מנוע 1.2 ל' טורבו בנזין

הספק 130כ"ס

מומנט 23.4 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:15 ק"מ\ל'

מחיר 135,824 ש"ח

 

מצפור מסד

גן לאומי כורזים

גשר הידידות

מפל רסיסים

דובדבנים בעמק יעפור

ברכת רם

מסעדה TOMIX

עין חרמון.

נמרוד