המופע של C הרגש

 

סיטרואן C3, נדמה כי הדגם הזה נמצא עימנו מזה שנים בלי יותר מידי שינויים, אך האמת היא כי מאז הושק הדגם בשנת 2017  (ועם מתיחת פנים ב-2020), הסיטרואן הזאת משדרת מתיקות.

ומדוע אני חושב כך? (אגב, לא רק אני) מידותיה הנאות ועיצובה החיצוני הפרופורציונלי, הפכו אותה למכונית שנעים להסתכל אליה, ולהתאהב בה ברגע.

למה ?

כי היא מתוקה.

זאת בדיוק המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש בפגישה ראשונה, וכאשר אתה מגיע אל רכב שכובש אותך ברגע הראשון ומציף אותך ברגש, זהו משחק שתוצאותיו ידועות מראש.

צבע הטורקיז המהמם שמגיע עם רכב המבחן עושה לה רק טוב יותר, ובקשת הצבעים שיש לדגם להציע, הטורקיז הוא היפה ביותר, לטעמי.

סיטרואן c3  נמצאת בקטגוריה הנקראת סופר מיני.

אין הרבה נציגות של מותגים ברמה הזאת, ועל כן כאשר אני מסתכל על המתחרות אני רואה כי הסיטרואן מתחילה את ההשוואה עם יתרון היופי.

כמכונית בקטגוריה הזו הסיטרואן מגיעה ברמת אבזור אחידה, עם מנוע טורבו בנזין שמפיק 110 כוחות סוס ומומנט 20.9 קג"מ וגיר בעל 6 הילוכים.

 

נראה כי הימים בהם פתחנו והתנענו את הרכב בעזרת מפתח הולכים ונעלמים, שכן, גם ברמת המחיר הזאת, מקבלים מפתח חכם שחוסך זוטות כגון אלה.

מאידך, נוסעים שהתלוו אלי התלוננו על מחסור בולט של ידיות אחיזה  מעל הדלתות.

חסרונן של ידיות איזה בגג מורגש כמו גם נקודות חשמל לטעינת מכשירים ניידים.

בעידן בו כל נוסע מצוייד לפחות באביזר אחד  שזקוק לנקודת טעינה, שקע בודד של 12 וולט לא מספיק.

שקע usb נוסף שממוקם בקונסולה המרכזית משמש גם לטעינה וגם לחיבור למערכת המולטימדיה עם אנדרואיד אוטו/אפל קאר, וזה מעט מידי לכל הצרכים, ולכל מי שיסע בסיטרואן.

אם יש משהו בו סיטרואן מציגה עליונות, קידמה, ומוניטין רב שנים הרי שזוהי נוחות הנסיעה.

כאשר אומרים נוחות זהו שם כולל לתחושה תוך כדי ובסוף כל נסיעה. האם יוצאים כאובים ומתוחים מנסיעה ממושכת או בהרגשה של נועם.

אותה נוחות מושגת עם מערכת מתלים ומשככי זעזועים בצד המכני, ומושבים רכים ומחבקים שסופגים כחגורת ביטחון אחרונה, את מה שעובר על הרכב בטרם יגיע לנוסע.

ניסינו באמפרים, חריצים ובורות באספלט (בהפתעה לא מתוכננת כמובן), ובכל אלה עמדה הסיטרואן בכבוד.

סיטרואן מוכיחים כאן כי למרות ועל אף הגודל ורמת המחיר, על נוחות לא מוותרים.

מאידך לא בנמצא בקרת שיוט אדפטיבית, אלא רגילה בלבד, ולדעתי חבל שחוסכים באביזרי בטיחות ולא הופכים אותם לסטנדרט מתחייב בכל רמה.

מפרט הבטיחות הכולל בלימה אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב (ללא תיקון), עמעום תאורה אוטומטי וניטור שטחים מתים.

רמת בטיחות 4 (מתוך 8) , זה בסדר אבל לא מספיק.

כאשר אספתי את הרכב החלטתי לנסוע למקום שייתן רקע יפה למכונית היפה, ומה מתאים ביותר בעונה זו אם לא שדה חמניות עצום שעומדת בשיא פריחתו.

השמועות שלחו אותי לחפש (ולמצוא בקלות) אחד כזה בפאתי מושב טל שחר.

היות ולא רק אני מוצא עניין בשדה ופרחיו הגדולים והצהובים, נראה כי המקום הומה מטיילים הבאים לאותה מטרה פחות או יותר.

שמנו את החמודה הטורקיזית ליד הפרחים, ונתנו למצלמה לצרף יופי ליופי.

חקלאי שעבר לידנו השים את תשומת ליבנו כי בדרכי עפר ליד שטחים חקלאיים, המשמשים לגידול צמחים, חשוב לנסוע לאט, שלא יעלה האבק מן הקרקע, יגיע אל הצמחים ויחנוק להם את החמצן הדרוש להתפתחותם.

כל יום לומדים משהו חדש.

הבטחנו להעביר את המסר החשוב הזה, בשטחים החקלאיים, אם כן, סעו לאט.

זה גם יותר נעים וגם פחות מזיק.

 

 בבוקר מתכנסים חברי "מועדון הגימלאים-אגף הגברים", (ע"ע).

שני חברים קבועים הבריזו, ואחד חדש הצטרף, התמקם במושב האחורי, ומיד התלונן כי אין לו איך להחזיק את היד,

אני, כזה שמתפקד כמדריך, מלווה, מורה דרך ומבוגר אחראי הודעתי מייד כי מי שמתלונן בחמש הדקות הראשונות יכול לחפש קבוצה אחרת.

החל מאותו רגע, נתנו למנוע הגמיש לזמר לנו טורים נמוכים בסולם הסל"ד, למזגן שיכול להעיף כל בלורית במצבו המקסימלי, לצנן את האווירה בדקות ספורות, ולמערכת המולטימדיה שמתחברת אל הטלפון באמצעות האפליקציה, לקחת אותנו הרחק לכיוון צפון.

יום חול, באמצע השבוע הכבישים המהירים ממלאים את תפקידם ככאלו.

אין הרבה תנועה לכיוון אליו אנחנו נוסעים, כך שאל התחנה הראשונה שתציין יום גדול על תא שטח מצומצם יחסית, הגענו תוך זמן סביר.

אודה ואתוודה, כי פעמים רבות חלפתי בכביש 866 ליד מושב אמירים, ואף פעם לא מצאתי סיבה להיכנס פנימה, שכן לא טבעוני ולא צמחוני אנוכי, ומקום זה שהתפרסם בעיקר בזכות אמונת תושביו, לא גרמו לי להתעניין יותר מידי במקום.

ברם, אולם, כאשר עשיתי שיעורי בית וחיפשתי אתרים ראויים ראיתי כי מסתתרת כאן תצפית נוף.

יש בי חיבה מיוחדת למצפורים ותצפיות, וכאלו שאני עוד לא מכיר בכלל מרגשות אותי יותר.

למרות, שכאילו במפה מופיע ציון ברור, הצוענייה המנווטת לא מצאה את היעד, וגם תושב מקומי כיוון אותנו בערך, למרות שהשם לא אמר לו דבר.

תצפית נוף מצפה מנחם, אמירים

"... מצפה מנחם הוקם לזכרו של הטייס סרן מנחם קשטן שנפל במלחמת יום הכיפורים. המצפה נמצא בקצהו המזרחי של מושב אמירים. המצפה הוקם בקצה רחוב האורנים, הרחוב העליון של הישוב. למזלם של אוהבי הטבע, המצפה עומד על אחת משלוחותיו של הר מצפה ימים. האנדרטה מעוצבת כמטוס אחד המורכב משברי מטוסים שונים (שחק, אוראגן ונשר). אחדים מחלקיו הובאו מהמטוס המקורי... מצפה מנחם הוקם לזכרו של הטייס סרן מנחם קשטן, בן המקום, שנפל במלחמת יום הכיפורים. השתתף בקרבות אוויר ובמבצעים שונים במלחמת ההתשה. מנחם קשטן היה מדריך בבית-הספר לטיסה, והצטיין בהדרכה. היה אהוב ונערץ על חניכיו, הדריך במטוסי "סקייהוק" והיה טייס-קרב בטייסת "מיראז". במלחמת יום כיפור מנחם היה טייס נשר מס' 36 בטייסת "הצרעה". בכ' תשרי תשל"ד 16.10.73 הוא נפגע מטיל נ"מ מעל דוור סוואר שליד תעלת סואץ והתרסק..."

מצפה מנחם, אמירים

לצערנו האוויר היום דחוס ומלא אבק, כך שהראות אינה במיטבה, אבל כך או כך הנוף הנשקף מהמקום, מהפנט.

אל היעד הבא שהיה ההר הגבוה בישראל עד מלחמת ששת הימים הסיטרואן צריכה להפגין את כל יכולותיה הדינמיות.

הכביש ממשיך ועולה לגבהים, יורד לעמקים בכביש צר ומתפתל שאין בו מטר אחד של קו ישר ומפולס.

היות והאזנו למוזיקה עריבה בכלל לא שמנו לב אם הייתה איזו שהיא בעיה שניסתה להכשיל את הסיטרואן הזאת. אם היה או לא היה בכלל לא שמנו לב, משמע  ה-C שומרת על שיאה בכל עת.

החברים שמצטרפים אלי לא אוהבים (בלשון המעטה) , לצעוד הרבה תחת השמש הקופחת בשביל לראות חרגול מצוי, אבל כאשר אני מבטיח כי המאמץ ישתלם להם (בלי שתכל'ס ידעתי בעצמי), הם נותנים אמון במדריך.

בעליה להר מירון, אנו מגיעים כמעט עד הפסגה. כאן ישנו חניון גדול בעל השם המקורי "חניון הפסגה" ובו אוטובוסים רבים שהביאו הנה תלמידי בתי ספר בטיול שנתי.

שמנו את הרכב בפינה, ויצאנו על שביל העולה אל ההר.

בקצה ההר, בשטח הפתוח למטיילים נמצא שביל הפסגה.

שביל הפסגה- נוף טיפוסי

שביל הפסגה בהר מירון הוא מסלול מעגלי באורך של 1.5 קילומטר, המתאים לכל המשפחה ובכל עונה. השביל משקיף אל עבר הגליל העליון, בשביל מוסדרות מרפסות בהם נוח ליהנות מהתצפית הרחבה אל הרי הגליל העליון והלבנון,

אל אחת מהן- מצפור הלבנון אני מוביל את חבריי שמתלבטים אם להרוג אותי עכשיו או אחר כך, אבל כאשר אנחנו מגיעים תוך מספר דקות אל המצפור כל הרעיונות הזדוניים שלהם נעלמו.

"... אפשר לראות כאן היטב את "הקו הירוק": מול שפע החורש בתחומי ישראל, חשוף שטח לבנון כמעט לחלוטין מעצים עקב כריתה ורעיית יתר ממושכות. המצפור שוקם לזכרו של סגן אוריאל פרץ ז"ל שנפל בקרב בלבנון ב- 1998... מכאן ניתן לראות את הר אדיר, את לבנון ואת גבולה הצפוני של ישראל..."

שביל הפיסגה- מצפור הלבנון, הר מירון

גם כאן האוויר לא מאפשר ראות מעולה, אבל כך או כך, הנוף הניבט מעל משאיר את המבקר באלם.

אפשר לעמוד כאן זמן רב ולשוב ולהסתכל על כל פרט בנוף.

שביל הפסגה, למי שבא לטייל כאן ברובו עובר בתוך צמחייה שמגינה מקרני השמש, וגובה השביל (מעל 1100 מטר מעל פני הים), מאפשר לטייל בו גם בימים יותר חמים.

בחורף כידוע יורד כאן שלג, ומן הסתם הכול נראה אחרת לגמריי.

ירדנו מההר לנסיעה של פחות מחמש דקות נסיעה משם.

בקיבוץ סאסא הוקמה גלידריה ששמעה יצא למרחקים (וכן עוד שלושה סניפים).

גלידה בוזה, שוכנת בצד הקיבוץ, צמוד לגדר המקיפה, ולא רק אנחנו הגענו הנה כדי להצטנן מחום היום.

קשיופיאה-קווים לדמותה

בעוד אני בוחר את הקשיופיאה המלהיבה (שילוב של קשיו עם טופי מלוח), חבריי בחרו  בטעם ליאלי ביירות (פיסטוק, עוגת סולת, מי וורדים).

לא יעזור, בכל פעם שאני מגיע לבד או בחברותא אני מחליט לנסות גם טעמים אחרים ומפתיעים, אבל בסוף נופל שדוד מול האופי שלי הנחות, שאוהב את מה שעושה לו טוב. פעם אחר פעם.

עוד משהו שעושה לי טוב היום עומדת בשקט בצל, מחכה שנקדיש לה עוד קצת תשומת לב.

הייתה לנו ברירה?

אל היעד הבא הגענו ממש במקרה, ומה שקורה לא מתוכנן סופו שיצא הכי טוב.

בדרכנו על כביש 89 הבחנתי ליד מושב ספסופה בשלט גדול המכריז כי כאן נמצא פארק ספסופה.

הסקרנות שולחת אותי לעצור ברחבה ולראות במה מדובר.

את פנינו מקבל שלומי, מנהל האתר הזה שמשמש כאגם לדיג.

למרות שיש כאן אגם ידוע כבר הרבה שנים הרי שרק לפני כ-6 שנים הוא החליט להרים את המיזם המיועד למשפחות, ומטיילים המגיעים לאזור לחופשה, ומחפשים מקום חביב לנופש פעיל.

באגם ניתן לדוג קרפיונים ובס אותם שלומי מביא לכאן.

סביב האגם מפוזרים שולחנות וספסלים, וכן  אפשרויות רבות לפעילויות לילדים.

המקום סגור בשבתות וחגים.

פארק ספסופה

אם אנחנו כבר כאן שאלתי את שלומי. אתה מכיר את מסלול הצ'יף?

אתה מתכוון שדה התעופה הישן? ענה. זה כאן למעלה.

 

מכביש 89 נכנסים לישוב ג'יש ופונים ימינה בכניסה, ונוסעים כל הזמן ישר.

הכביש עולה וחולף על פני שדה תעופה ישן מוקף גדר. במפה של גוגל כתוב ששם המקום "מסלול הצ'יף", ולצערי כאמור המקום סגור מכל עבר, בצד ימין של הכביש (מצדו השני של המסלול) ישנה חורשה קטנה לחנייה ממנה מתחיל "שביל הדו קיום".

שביל זה אורכו כשניים וחצי ק"מ וצמוד אל מאגר דלתון, ושווה ביקור וסיקור בפעם אחרת.

צלצול של הטלפון קוטע לנו את השיח בחלל הרכב בדיוק באמצע הדיון החשוב "מנוע בעירה פנימי או חשמלי", וקול נשי נעים אומר.

היי זאת בילי מיקב דלתון, אתם בדרך? כי אנחנו מחכים לכם.

הייתי צריך לצלם את פניהם המופתעות של חבריי למסע שלא הבינו איך באמצע היום הזה שהתנהל כולו באווירה של חידושים ופלאות, מגיע משום מקום היעד הזה שנשמר בסוד.

אנחנו כבר קרובים, עניתי עוד כמה דקות.

יקב דלתון נמצא באזור תעשייה, ליד מושב דלתון.

כאן שוכנים מספר יקבים ומפעלים אזוריים.

יקב דלתון הינו יקב גדול וידוע מאד, שטרם פקדתי ובחנתי.

מהחניה יוצא שביל קצר המוביל אל מרכז מבקרים בתוך חצר יפה ומטופחת, ובה סככה גדולה ומוצללת, ועם ריח שנישא באוויר שאין לטעות בו.

זה שאומר אין דבר כזה-מסתבר שיש

"... יקב דלתון ממוקם בלב הגליל, סמוך למושב כרם בן זמרה היפהפה. זוהי פנינה בצפון הארץ, השואבת את גישת המצוינות מהאנשים וממנחות הטבע הסובבים אותה. את היקב ייסדו ב־1995 האב מתי הרוני ובנו אלכס, שזיהו  את הפוטנציאל הטמון בגליל העליון וראו בו אזור לייצור יינות איכותיים ברמה הגבוהה ביותר... דלתון מוגדר כיקב אסטייט, מה שמאפשר לשמור על סטנדרטים גבוהים ביותר של איכות ולהקפיד על כל בקבוק..."

יקב דלתון

את פנינו מקבל עדיאל , מנהל מרכז המבקרים, שמפתיע למרות גילו הצעיר בידע הרב שהוא מפגין, ובשליטתו בכל מידע שאנחנו שמחים לחלוק.

אל השולחן שאירגנו לכבודנו, מגיעים מספר בקבוקים צוננים של יינות לבנים, ולצידם גבינות מעולות של מחלבת בת הרים מקיבוץ מלכיה (רשמתי לעצמי ביקור במקום), מטבלים שונים ומאפה בצק בשרני ורך שלוקח מכל הטוב הזה, כמשלים מצויין את החוויה.

אנחנו מייצרים כמיליון ושלוש מאות אלף בקבוקים בשנה, משתף אותנו עדיאל בפרט החשוב הזה, ומחשבה שעוברת לי בראש אומרת, או קיי, בוא נראה מתי הם ישברו... אבל עדיאל מפתיע אותנו שוב ושוב כאשר הוא מצרף עוד ועוד ממבחר היקב, כולל בקבוקים מסדרות ממוספרות, וורמוט וברוט (יין מבעבע), ואפילו ליקר מוסקט עם צבע ריח וטעם שאי אפשר להתעלם  מהם.

היינות כולם טעימים וחלקים, ולא צריך להיות מבין גדול בתחום כדי ליהנות מיין איכותי, וכל יין שדגמנו טעים מזה שקדם לו.

כבר ביקרתי בהרבה יקבים בארץ, ומאד מפתיע לראות כיצד יקבים גדולים כקטנים קובעים כאן נורמות להצלחה עולמית, ומביאים את שמה הטוב של ישראל, תרתי משמע, אל כל קצות עולם.

גם כאן כרבע (ויותר) מכלל התוצרת מופנית ליצוא, והכמות שנמכרת בארץ מלמדת על עידון החך של הקהל הישראלי, שהחל אי אז לפני שנות דור עם שפריץ של סודה ויין הוק, עד לימים בהם בקבוקי יין ישראלי עומדים בכבוד מול מתחרים מכל העולם, ואלו של דלתון הם ללא ספק מהמובחרים של המובחרים.

ניתן לערוך בחצר היפה גם כנסים של ארגונים או אירועים פרטיים, מספרים לנו עוד פרט חשוב אולם

חבריי ואני הגענו למסקנה כי כל מה שחסר כאן במרכז המבקרים זו בקתה קטנה ונעימה לאיזה שלאף שטונדה מול הנוף לאחר כל היינות הגבינות והטעמים הנפלאים שחווינו.

ואם אנחנו חווינו את כל אלה, זה לא מקרי, כל אחד (ואחת) מוזמנים להגיע לכאן, ולחוות את מה שחווינו ולצאת מכל לא רק שמחים ועליזים יותר מכפי שמגיעים, אלא עם שלל התוצרת הנמכרת כאן במחירים סבירים ביותר.

כוס קפה שחור לפני היציאה בדרכנו חזרה מסכמת עונג של יום ארוך שהביא אותנו אל מקומות בהם מעולם לא היינו.

טבע גלילי, עם פינות זיכרון ומורשת, אתרים שנפלא לבקר בהם ואנשים מהזן החביב והמארח מכל הלב.

 

איך אמר לי האורח הטרי

"נהניתי היום מאד מאד מאד".

כאילו שאנחנו לא...

 

מי שירכוש את הסיטרואן יחווה מן הסתם הנאות דומות לאלו שאנחנו חווינו, אבל, היות וכאמור הכול כאן מידתי, צריך לקחת בחשבון כי בסופו של דבר ישנו כאן ערך לכסף.

לרמת המחיר יש מחיר. ובשביל הצ'ק שמעבירים ליבואן, המוצר מראש מניח את הדעת, עוד בטרם לחצנו על כפתור ההתנעה.

הסיטרואן הזאת יכולה להפוך כל יום, להיות יום שיא.

לאן תיקח אותה זאת כבר ההחלטה שלך.

 

 ירון הולנדר (מושיק וזאב)

יוני 2022

 

סיטרואן  C3  SHINE PACK

מנוע 1,200 סמ"ק

הספק 110 כ"ס.

מומנט 20.9 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:13.8 ק"מ\ל'

מחיר 110,536 ₪.

 

שדה חמניות במושב טל שחר.

 

תצפית נוף מצפה מנחם, אמירים

מצפור הלבנון הר מירון

גלידה בוזה, סאסא

שלומי פארק ספסופה

שביל הדו קיום

מסלול הציף

יקב דלתון