נושקת לאלפים

 
כאשר יצרן מכוניות מחליט ליצר דגם חדש, והוא בוחר (מסיבותיו) לתת לדגם שם, ולא אות או מספר חסרי פשר, הוא משתמש בקבוצות מיקוד, מחקרים והמון יצירתיות, בעיקר כאשר מדובר בדגם חדש שלא היה כאן קודם, מתוך רצון וכוונה ליצור אייקון, ודוגמאות לכך לא חסרות, מוסטאנג קורבט וחיפושית הן אחדות שלקחו את היצרן אל פסגות היכלי התהילה, לעיתים שם הדגם עולה על שם היצרן שנשכח מאחור.

והנה, בעולם בו הכול הופך לכפר גלובלי קטן, ויצרנים קטנים מתאחדים לקונגלומרט ענק, המייצג מספר מותגים, שכל אחד בו שומר על אופיו אך נהנה מעוצמת המיזוג, קם באירופה תאגיד סטלנטיס (הרביעי בגודלו בעולם !!!), המאגד תחת כנפיו מספר יצרנים כמו פיאט, קרייזלר, ג'יפ ומזראטי, ונוספו להם פיז'ו, סיטרואן, אופל, DS, ועוד, סה"כ 16 מותגי רכב שונים, ובהם גם אלפא רומיאו שיש לה מוניטין רב שנים ביצור מכוניות חשק.

מכוניות שעצם שמן לבדו מעביר בך רטט של ריגוש לדייט חושני ותאוותני, והנה עלתה לארץ לאחרונה הטונאלה, שהוא דגם חדש חדש של אלפא רומיאו, וראשון תחת כנפי סטלנטיס.

לא סתם כנראה בחרו אנשי אלפא בשם הזה שמשמעו מעבר טונאלה (באיטלקית: Passo del Tonale) והוא מעבר הרים גבוה (1,883 מטרים) בצפון איטליה לרוחב האלפים הרטיים.

אנשי אלפא רומיאו כיוונו אם כך גבוה, ומיקמו אולי בתת מודע, ואולי במכוון, את שאיפותיהם כלפי מעלה, והביאו לעולם את היצירה הנאה הזאת, אחות קטנה לסטלביו הגדול ממנה בכל פרמטר.

לישראל הגיעו נציגות ראשונות של אלו שיש להן מנוע צנום המייצר 130 סוסים ממנוע מוגדש של ליטר וחצי.

מקורות מהימנים מסרו כי ישנם דגמים חזקים משמעותית מזה הצנום, והם יגיעו בהמשך החודשים הבאים, בהתאם לאפשרויות היצור.

במעלה הדרך יש מנוע 160 כ"ס, ומעליו גרסת פלאג אין נטענת עם 275 כ"ס, שזה כבר יותר אלפא מרומיאו.

אבל, בינתיים אחנו כאן, עם העלמה שהגיעה בכחול זוהר שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים, כי קוויה נעימים לעין, מהחזית שיש בה מעין מבט סקרני, ועד לישבנה המעוצב.

רואים את המבט??

(אמרתי תאוותני מקודם, לא?).

לאיטלקים בכלל, ואלו באלפא בפרט, יש את הגישה האמנותית לעיצוב מוקפד ומושך, ולא בכדי יצא למכוניות האיטלקיות שם טוב בנושא הזה.

אבל, כאשר נכנסים אל חלל הרכב, שגם הוא הוא יפה לכשעצמו, שמים לב כי דווקא בנושא ריפוד, נבחר כאן (ברכב המבחן) צבע השחור למושבי העור, ועוד שחור וכהה מסביב ועל הגג, שאין לו תקרת זכוכית פנורמית, וכאן נרשמה אצלי נקודת אכזבה קטנה, כי הקדרות הזאת לא באה טוב בעין, וקצת יותר צבעים בהירים, כמו גם נגיעות צבע פה ושם, וגם גג שמש שמכניס אור, היו הופכים את החלל הזה להרבה יותר נעים.

הישיבה נוחה, וניתן כמובן (בגרסת הספציאלה הנבחנת כאן), גם לכוון חשמלית את צמד המושבים הקדמיים, אבל משום מה החלון הקדמי צר לטעמי מהמקובל.

מערכת המולטימדיה קלה לניווט והתמצאות, ומתרגלים די מהר למצוא כל שבב מידע.

גם כאן ניתן למצוא את גלגל בורר ה-D.N.A שלך.

ומה המשמעות של זה?

מניסיוני הקודם למדתי כי אם אתה מחפש צרות מהסוג הטוב לא תחליף את הD- הזה גם עבור חופן דולרים.

ה-N הוא לאנשים נורמליים. כאלה שקמים לעבודה, לוקחים את הילדים לגן ולבית הספר, ובין הפקקים מגיעים בניחותא לעבודה.

לפעמים בסופי שבוע הם בוחרים גם לטייל קצת פה ושם.

נורמליים לחלוטין.

אם כך, מהו ה-A?

אהה.... מצב חיסכון, כזה שיוריד את צריכת הדלק בשורה התחתונה, אבל שיתרום לעולם גם בפליטת מזהמים פחותה יותר.

ריגושים מהזן המוטורי לא ימצאו ברמת הנהיגה הזאת.

ככה לפחות חשבתי, כאמור על סמך ניסיוני עם המותג בעבר.

אבל,

היות ויש לנו כאמור כאן מנוע צנום ולא נושך, לא מרגישים הרבה הבדלים בין המצבים, ההבדלים ניכרים בשינויי גוון לוח המכוונים וצריכת הדלק הלא ממש מחמיאה באופן כללי.

היות וזהו דגם חדש וחדיש הוא נעזר במערכת המתקראת מיקרו היבריד, שהיא תוספת מנוע חשמלי, ומצבר קטן לשיפור צריכת הדלק.

נותנים לך תיקח, אומר המשפט הידוע, ולא באנו לחפש פגמים אלא להבליט את מה שטוב, ומה שטוב הוא ברור וחד.

הטונאלה בנוי טוב, מחומרים טובים ואיכותיים. הסאונד הבוקע מרמקולים תוצרת הרמן קרדון מביאים צליל עשיר ועמוק אל חלל הנוסעים, בתנאי כמובן שמקור המוזיקה איכותי במידה זהה.

(המלצה, ספוטיפיי ותחנות רדיו אינטרנטיות עדיפות על רדיו FM, למשל).

כאשר מתניעים את הטונאלה, האורות נותנים שואו קצר של כיוונים, זה יפה מאד בחניון חשוך או בערב. כאן עדיין מאמינים בידית הילוכים שיש לה ארבעה מצבים, וכן הסתה הצידה מאפשרת שימוש ידני בהילוכים (ויש שבעה כאלו), כמו גם שימוש במנופים אשר מתחת לגלגל ההגה.

הפנסיונר המודאג של חברת החשמל מצא כאן שני שקעי הטענה USB רגיל, שניים של C-TYPE שני שקעים 12 וולט. (אחד מלפנים ועוד אחד בתא המטען) וכן משטח טעינה אלחוטי. מה שאומר שכנראה אף נוסע לא יישאר מרוקן מאנרגיה בסופה של נסיעה.

לאחר שכיוונו כל מה שדרוש, חיברנו את מכשיר הטלפון אל מערכת המולטימדיה באמצעות כבל ואנדרואיד אוטו\ אפל קר אשר מתממשק מיידית עם הרכב, אפשר להתחיל בנסיעה.

היות והטונאלה כאמור משמעו מעבר בהרי האלפים מן ההיגיון הוא לקחת את הכלה הכחולה להתעמת עם האלפים שלנו,

טוב, נו, לא ממש אלפים, אבל אם האלפא יודעת להתמודד עם כבישים אירופאים קרירים ומושלגים, נראה אותה עם הכבישים של עמק יזרעאל, שהוא מהאזורים היפים והמועדפים בארץ, או לחילופין אזור בית שאן, באוגוסט.

אורח אחד הצטרף אליי בחניון ביתי, ושני פגש אותנו על אם הדרך, ולשניהם, המכירים כבר את גחמותיי והעדפותיי הראיתי לאחר שהביעו כמובן את התלהבותם הברורה מהצבע והצורה, ומצאו איש איש את מקומו הראוי, את ה-גימיק של הטונאלה.

אפשר לומר אפילו כי אף אלפיסט טהור לא יחשוב (כנראה) על שימוש באפשרות הזאת, אבל, היות ומדובר בדגם חדש מהניילון שקהל המטרה שלו הוא אחר מזה שהיה כאן לפניו, אולי דווקא פרט זה יקרוץ יותר. (מה שבטוח הוא כי מבחינה בטיחותית נטו מדובר בשחקן חיזוק).

כאשר מפעילים את בקרת השיוט האדפטיבית (והמצויינת), ומאפשרים לטונאלה לנסוע במצב סמי אוטונומי שכזה, ברגע שהרכב מזהה תמרור המורה על מהירות מסוימת בקטע הזה, הרכב ישנה מעצמו את מהירותו ליותר או מעט מזה שהיה קודם.

זאת אומרת שלא רק מהבחינה הבטיחות יש פה שיחוק אלא גם ברמה החוקית, בה אף שוטר לא יתפוס את זה שנוהג עם האופציה עובדת.

אני משוכנע כי יש אנשים הקוראים את הסקירה הזאת, ולאור התיאור הנ"ל, הם נשברים ונוטשים את האתר לאנחות, ועוברים לראות סרטונים של אלפא רומיאו בימים בהם לא היו שום בקרות ושכלולים, אלא רק נשמה, אבל כידוע העולם משתנה לנו יום ביומו, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה, ומה שיש הוא פרומו לבאות, שיהיו בו יותר טכנולוגיה מובנית ופחות יכולות אנושית.

 

על כביש 65, מול אנדרטת חטיבת כפיר ניצב מבנה מרהיב (כנראה בית כנסת), בתוך פארק ירוק גדול מוקף גדר.

מהמפה אני לומד כי זהו פארק עירוני עפולה, וחבל שהיה סגור, כי נראה לי שזהו מקום נעים לעצור בדרך במהלך טיול בסביבה.

פעם, כאשר ביקרתי במוזיאון נוסטלגי אחר לא הרחק מהיעד שבחרתי להיום, נשאלתי אם כבר ביקרתי במוזיאון הדוידקה שנמצא בקיבוץ בית אלפא.

כאשר עניתי בשלילה המליצו לי לבקר שם, וכך חיכיתי להזדמנות המתאימה שהגיעה השבוע.

יומיים קודם לביקור יצרתי קשר עם ניר, רכז התיירות של קיבוץ בית אלפא ( טל 0523867747), שתאם עבורי ביקור במוזיאון הדוידקה.

המכשפה שעל הניווט לוקחת אותנו סחור סחור דרך הבתים  הישנים של  קיבוץ חפציבה, שרק דיירי המקום יודעים מתי מסתיים קיבוץ אחד ומתחיל שני, ואין שום שילוט עד אשר מגיעים לחצר גדולה, ועם אוסף החפצים המפוזרים סביב ברור כי הגענו ליעד.

אל המוזיאון.

קשה לקרוא למקום מוזיאון כי למרות שפע המוצגים אין תיאור להם למעט שלושה.

זהו לא ממש מוזיאון כי אם מנהרת זמן ענקית שלוקחת את המבקר, ולא משנה מה גילו ומינו אל זמנים אחרים.

דוד נחום האוצר, והיוצר של לא מעט מהחפצים, פוגש אותנו לשיחת בוקר נינוחה, ומאחר ולכל חפץ כאן יש סיפור מאחוריו אנחנו נשאלים קודם כל כמה זמן עומד לרשותנו, ואני משיב לשאלה שכזאת בד"כ במשפט ששמעתי פעם :"כמה שאתה רוצה לדבר, אני מוכן להקשיב", ולכן אנחנו שוקעים כאן בשיחה ארוכה ומגלים שיש לנוכחים כמה צדדים משותפים ומפתיעים.

כל פינה במוזיאון הזה לוקחת את המבקר היותר מבוגר אל מחוזות ילדות, ואל רגעים קסומים שנשכחו עם חפץ כזה או אחר המדבר אל ליבו, ואילו הצעירים נשאבים אל התלבושות, והחפצים שמותר להרים ולמשש, לגעת ולהשתמש.

דוד נחום האוצר והיוצר, עם מספר טלפון מיוחד

ולכן, לקרוא לאתר מוזיאון יהיה פחות מדויק.

ניר לוקח אותנו לסיבוב בקיבוץ וממליץ להגיע ביום פחות חם, לעמוד בצד הדרך של הגדר ההיקפית ליד גן פורח במקום בו יש שער לגדר, וממנו ניתן לטפס אל מצפה גברוש.

" מצפה גברוש הוקם על ידי קיבוץ בית אלפא יחד עם הקרן לשיקום מחצבות. מצפה הנוף ממוקם מעל בית אלפא, על מדרון הגלבוע, בגובה של כ-100 מטרים מעל העמק."

מצפה גברוש

מסתבר על פי קריאת האמור כי האיש האמור ראוי לסקירה נפרדת בפעם אחרת בה נגיע לבקר במצפה, רשמתי לעצמי.

בינתיים אנחנו ממשיכים אל מרכז הקיבוץ, וכאן סמוך לחדר האוכל המיתולוגי וליד מגדל המים, בחלל שקשה לשים לב אליו, אם לא יודעים מסתתר בית התה של בית אלפא.

אלו שהיו פה בשנות השבעים של המאה הקודמת, זוכרים את התקופה הזאת בה צצו בתי תה בכל פינה, שהקימו בוגרי דור הפרחים, אבל מה שכאן הוא שונה בתכלית.

את פנינו מקבל שמעון שרבף שהקים כאן חנות ומרכז מבקרים לפני כארבע שנים.

שמעון שהחיים לקחו אותו לסין, ומאוחר יותר החליט להקים חוות גידול תה במדינות שונות באסיה, כיוון שצמח התה דורש תנאי גידול ייחודיים וטיפול ידני.

אנחנו למדים כי ייחודיות התה הוא בהיותו טבעי ובריא, בהתאמה לבעיות רפואיות.

תה הוא צמח אחד עם שיש לו שישה זנים בלבד מהם מפיקים תה.

כל השאר המוצרים שאנחנו מוצאים בחנויות שלא באו ממקור תה הן חליטות.

שמעון שהגיע במקריות לעיסוק בתה, בגידולו והפצתו מלא ידע מעניין ומסקרן, והתה שאנו טועמים פה מריח אחרת וטעים.

קשה לסיים ביקור ללא רכישה של אחד מהמוצרים (אם לא יותר), במקום ניתן לרכוש גם ערכות יאלולה, שהם צעצועי יצירה בהרכבה עצמית.

בית התה, בית אלפא

יאללה, טחנו לנו את השכל, רטנו חבריי, שחום הצהריים הוריד להם את מפלס הסבלנות, גם הבאנו בירות קרות, אמרו כאילו שיש צורך לדרבן אותי, תמצא לנו מקום ראוי לשכשוך או שאנחנו...

יורדים? שאלתי בסקרנות.

מה פתאום? נראה לך בחום הזה? יאללה, שים גז ונראה מה הטונאלה הזאת יודעת לעשות. ענו.

הייתה לי ברירה?

חשבתי לעצור להירגע בחוף הירוק שנפתח על גדת האסי בניר דוד, אבל הצפיפות בחניון הזכירה לי את הילולת הר מירון, ולכן המשכתי בכביש אל מקום שאולי יהיה רגוע יותר.

עמק בית שאן רווי מעיינות ומקווי מים ידועים יותר ונסתרים פחות, ותמיד יהיה את ההוא שעוד לא בדקנו לעומקו, וכך ירדנו מהכביש אל דרך כורכר לבנה בעקבות נהגים אחרים שידעו כנראה טוב ממני לאן הם רוצים להגיע.

דווקא כאן על משטח שאינו אספלט הטונאלה הפגינה נוחות נסיעה משובחת, שום מהמורה ובור לא חדרו אל תא הנוסעים. המתלים שיככו כל גל הלם בדרכו מעלה, ובסך הכול נרשמה כאן שביעות רצון גדולה מאד.

תצורת SUV פופולרית מאפשרת ירידה מן האספלט אל צדי הדרך לחפש הרפתקאות וטבע, ועכשיו הזמן שלנו לנסוע על גדת נחל אבוקה, ולחפש לנו פינות חמד.

עין צמד

כאן, ראינו שעצרו מספר משפחות עם זאטוטים קטנים שברכת השכשוך הרדודה התאימה למידתם, חבריי אניני הטעם עיקמו את האף ודרשו שאמשיך, דרך הכורכר ממשיכה לאורך גדת הנחל, ובמקום בו חנו מכוניות רבות עצרנו אף אנחנו מתוך ידיעה כי אם חונים פה הרבה כנראה יש סיבה.

במקום הנקראה במפות ברכת אבוקה, הנחל הופך לנהר רחב, והוא גם עמוק יותר וגם יש בו יותר מקומות עם צל שאפשר לרדת מהם אל המים הצוננים.

חבל שלא השכילו לשים כאן גם מקומות עם שולחנות פיקניק.

חוכמת ההמונים מסתבר לא מאכזבת אף פעם.

יש הרבה מכוניות, תעצרו. זה לא סתם!

יש מי שבוחר להגיע בדרך ממנה יצאנו והיא סמוך לקיבוץ כפר רופין.

יצאנו בדרכנו חזרה, ועבודות על כביש 71 יכולות לגרום לזמן ללכת אחורנית. הפקק כאן הוא אין סופי. מזל שחברה נעימה והמוזיקה המתנגנת במערכת המולטימדיה הופכת את הלימון ללימונדה, וגם במקומות בהם הטונאלה דווקא נוסעת פחות היא מתגלה ככלי שנעים לשהות בו סתם כך.

חורשת גדעון סמוך לקיבוץ עין חרוד, הינה המלצה שהתוודעתי אליה לאחרונה. גם כאן מדובר בנחל זורם שחלקו עבר פיתוח ונוחות הגעה, וחבל שמטיילים ומבלים השאירו כאן יותר מידי מזכרות משהייתם במקום החינני הזה.

כמה אפשר לבקש שאם יצרתם לכלוך קחו אותו לפח, שנמצא ממש בחניה של האתר.

 

470 ק"מ עברתי עם הטונאלה ביומיים האחרונים. חלקם על כבישים מהירים וחלקם בתוך ערים, על אספלט ומעבר לו, ובשורת הסיכום אני מוצא עצמי מתלבט.

באופן גורף וחד משמעי, מדובר קודם כל במכונית נאה ביותר שקשה שלא לסובב אחריה את הראש, בעיקר כאשר היא מתייצבת בצבעים שעוזרים במשימה כמו הירוק המהמם או הכחול המלכותי.

גם הירוק הזה הולם אותה להפליא

לו הייתה הטונאלה פאר יצירתו של יצרן אחר נגיד טויוטה, הונדה, פורד או סיאט (סתם בחרתי אקראית), הייתי אומר חד משמעית כי הצליח להם מעל ומעבר למשוער.

אבל, כאשר מקבלים אלפא רומיאו לידיים יש ציפייה לריגוש, לאקסטזה כלשהי שתפרפר את חדרי הלב בפעימות נמרצות בכל בוקר, וכאן המנוע הזה עוצר את ההתלהבות.

יש לטונאלה את כל מה שצריך על מנת להיות להיט מכירות, מלבד הלהט שיביא את הקונים.

המנוע הזה פשוט קטן עליה, תרתי משמע.

אני בטוח ומשוכנע כי הדגמים החזקים יותר שיעשו עליה, ישנו את המשוואה לחלוטין, כי ככה הטונאלה יפה וסבבה.

אבל לא תמיד זה מספיק.

או כמו שהמורים בבית הספר נהגו לומר לי "ממך אנחנו מצפים ליותר".

 

ירון הולנדר (מושיק ועודי)

אוגוסט 2022

 

אלפא רומיאו טונאלה רמת גימור ספציאלה

מנוע טורבו 4 צילינדרים 1.5 ליטר.

הספק 130 כ"ס.

מומנט 24.5 קג"מ.

צריכת הדלק (במבחן) 1:12 ק"מ\ל'

מחיר (דגם נבחן) 258,402 ש"ח

 

פארק עירוני עפולה

מוזיאון  נוסטלגי- הדווידקה קיבוץ בית אלפא

מצפה גברוש

בית התה

עין צמד

ברכת אבוקה/עין אבוקה (דרך משובשת).צמוד לכפר רופין.

חורשת גדעון בנחל חרוד