שיעור בגיאומטרי

 

"גאומטריה (מיוונית עתיקה – γεωμετρία. ‏γεω – "אדמה" או "קרקע"; μέτρον‏ – "מדידה") היא ענף של המתמטיקה העוסק בצורות ובמבנים, ובהם הישויות: נקודות, קווים ישרים, עקומות, משטחים, מעגלים ופאונים. הגאומטריה עוסקת בהוכחת טענות לגבי הישויות בעזרת משפטים, המתבססים על אקסיומות. "

גיאומטרי-הגדרה

כאשר באים לנתח רכב שיש לו שם מחייב כול כך, אני הולך קודם כל לחפש במקורות.

מה עומד מאחורי השם הזה? אולי זה ייתן לי כיוון להתחיל להבין את הג'ילי הזאת שהינה החשמלית הנמכרת ביותר בשנה האחרונה.

 

היות ובאנו מעולם המתימטיקה הלכנו אל הקוראת במספרים, להתחיל מהסוף.

כאשר עולה לארץ מכונית שלא הייתה כאן לפני כן, תהיה השאלה הראשונה שישאל כל לקוח פוטנציאלי, כמה?

ואחרי שידע את התשובה לכמה, ישאל על האיך.

היות ומחירי המכוניות בשנה האחרונה שוברים כל שיא, עוד ועוד רכבים חדשים שלא היו כאן מעולם עושים עלייה, ובעיקר כאלו המיוצרים בסין, ובעיקר מהעיקר של האלו, האטרקטיביים ביותר הן אלו שמונעים במנועי זוללי וואטים. הסתבר כי הקהל הישראלי הצביע ברגליים, ונהר אל אולמות התצוגה, ורכש את הג'ילי באלפי יחידות.

ברור כי אחת הסיבות העיקריות להצלחת הדגם, היא ביכולת היצרן לספק לשוק המקומי את הכמות המבוקשת, ובעידן בו יש מחסור עולמי, ולקוחות פוטנציאליים נדרשים להמתין חודשים רבים עד לקבלת רכב חדש, מי שיש לו מלאי זמין רואה כיצד המלאי שלו מתרוקן במהרה, לעומת יבואנים אחרים שפותחים הזמנות לרכבים שלא יודעים מתי יגיעו, ואם בכלל.

היות וכך, החלטתי כי איני יכול עוד להתעלם מן העדר, ולקחת על עצמי את משרת המבקר שבא נטול דעה קודמת, או עם סטריאוטיפ כזה או אחר, ולראות מה סוד הקסם.

כמה עולה? שאלתי, את איש המכירות הראשון שניגש אלי.

יש לדעת, ענה לי איש המכירות כי הג'ילי מגיעה בשלוש רמות גימור שונות, ושתי סוללות שונות המאפשרות טווחים שונים.

הדגם הבסיסי נקרא  PURE 350 ומחירו 143,000 ₪.

הדגם הבא נקרא PRO 350 ומחירו כבר מטפס ל -147,000 ₪. הדגם הבכיר נקרא PRO 460 ומחירו לצרכן 160,000 ₪.

אם כן, אמרתי, אשמח לקחת למבחן את גרסת הקצה, זו שהמספר שלה מעיד על טווח מקסימלי שניתן לנסוע איתה.

 

כבר אמרתי לא פעם, כי מבחינתי, אחרי שכבר בחנתי יותר מחשמלית או שתיים, כי רכב שיש לו אפשרות לנסוע מעל 400 ק"מ (אמיתיים) בין טעינות יכול לבוא בחשבון, וכל מי שעושה פחות מזה יחייב את בעליו לנהוג כל הזמן עם חצי עין על מד הטווח, ולחיות בחרדה קבועה האם זה יספיק או לא, למרות שבפועל מרבית האנשים המשתמשים ברכבם הפרטי לא נוסעים 300 ק"מ מידי יום, ולכן זה פחות מתחייב, אבל, זה אומר לנהוג על הקשקש ובלחץ כל הזמן.

460 ק"מ מאפשרים לי שגר במרכז הארץ, להגיע בנסיעה ישירה ובלי עיכובים לכל קצה במדינה, ומי שמתגורר בקצוות יזדקק לכל היותר לטעינה משלימה באמצע הדרך.

ולכן, רכב שפוטנציאלית מגיע למרחק נסיעה כזה, במחיר שעולה משפחתית מונעת בנזין בגודל מקביל, הוא בהחלט, על הנייר לפחות, דיל בריקר, כזה ששווה עיון מדוקדק.

על מנת לקבל משוב מקסימלי קבעתי שני טיולים שונים, אחד עם חברות "מועדון הגמלאיות-אגף הנשים", ושני עם חברי "מועדון הגמלאים-אגף הגברים", שני טיולי שונים, עם אנשים שונים שאקבל מהם פידבקים שידייקו ויזקקו את המסקנות שלי.

(למרות שתכל'ס כבר הגעתי למסקנות לבד, אבל על מנת שירגישו חשובים ונחוצים, אני נותן להם את זכות ההשתתפות).

 

אם יש משהו שמרגישים מייד כאשר נכנסים אל תא הנוסעים של הגיאומטרי, ומתחילים בנסיעה זה קלות.

המילה קל על הטיותיה השונות תלווה מעכשיו כל פעולה, עד שתהפוך לטבע שני.

קל להיכנס אל הרכב וקל לצאת ממנו. כל פעולה וכיוון מראש על מסך המולטימדיה הינו קל ואינטואיטיבי. קל להתמצא וקל לכוון. קל לצאת מהתפריט וקל לחזור אליו. מרגע "ההתנעה" תנועת הג'ילי קלה ונינוחה. קל מאד להתחבר אל הרכב מנסיעה ראשונה.

פשוט וקל.

כבר נקודת זכות גדולה לג'ילי.

 

התחשבתי עם הנשים הגמלאיות שאיתי אשר צועדות על קיבתן הקטנה, ודורשות תדלוק מרגע ההתנעה.

משהו קטן וקרוב, אמרתי להן, וכיוונתי את הגיאומטרי אל הכרמל.

אני לא זכר מתי הייתי לאחרונה בנחל המערות, סביר להניח שזה קרה כאשר הסיפרה 1 הייתה המספר הראשון בגיל שלי, ומאז עברו הרבה להקות ציפורים נודדות בשמי הכרמל, וגם רשות הטבע והגנים שיפרה, הנגישה ושיפצה אתרי טבע רבים.

צג קטנטן לעיני הנהג

כאמור עזבנו את המרכז כאשר על הצג הופיע כמובטח המספר 460, ובאופטימיות גדולה, אספתי 3 נשים דעתניות ליום גדוש.

על הכביש המהיר שאין בו צורך או אפשרות לחרוג מהרף החוקי, קיבעתי את בקרת השיוט, ובמצב חסכוני (רגיל, יש עוד אחד קיצוני יותר), נסענו רגועים לגמרי צפונה.

המנוע השקט מאפשר לרמקולים של BOSE להוכיח יעילותם, ורק ההגה הקטן זז כל הזמן במרכז הנתיב כאחד שלא ממש החליט היכן הוא רוצה להיות.

כמנוסה בנהיגת רכבים חשמליים נוכחתי לראות כי הגיאומטרי הזה מתחשב בנוסעיו, ולא גובה מהם מס מיותר ומהיר בצריכת חשמל, נהפוך הוא, מאד עדין ומתחשב.

"... במרכז רכס הכרמל נמצא נחל מערות, שהוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הנחל מוכר ומפורסם בזכות ארבע המערות שבו ("מערות הכרמל"), שבהן נמצאו שרידים חשובים המעידים על התיישבות אדם קדמון בכרמל כבר לפני 500 אלף שנה. לצד ביקור במערות ההיסטוריות, תמצאו כאן גם שלל מסלולים מעגליים על הרכס עם תצפית מרהיבה לים..."

נחל המערות

האתר מושקע, ומאד מענג לבלות בו שעה-שעתיים.

לא הרחק מהאתר נמצא במושב עין כרמל גן בזלתון.

גם לי וגם לאורחותיי הייתה זו פעם ראשונה במקום.

"... ביישוב האינטימי עין כרמל הנמצא סמוך לחוף נווה ים , נמצא גן פסלים רחב ידיים הנקרא בזלטון.

הייחודיות של גן הפסלים הזה בניגוד לגנים שכאילו הפזורים בשאר כנפות הארץ, טמון בכך שמדובר בפסלי ענק המתנשאים לגובה רב. והעובדה  שכולם, ללא יוצא מהכלל, נוצרו ע"י האמן דגן שקלובסקי באופן ידני בעזרת אזמל ופטיש פשוטים. הם ללא ספק מעוררי השראה..."

גן בזלתון

יופי של מקום.

אל היעד הבא לוקחת אותנו הצוענייה שעל הניווט (הג'יפסי), דרך כביש 721 העולה אל בית אורן, וזכור לכולנו מהשריפה הגדולה, לפני כמה שנים.

כאן בכביש הפתלתל העולה בהר מפגינה הג'ילי גמישות ונוחות כאחת.

מנועים חשמליים לא נזקקים לאוויר פסגות בטיפוס מתמשך כאחיהם לוגמי הבנזין, וכוחם עומד זמין לרשות הנהג בכל רגע שיחפוץ.

הג'ילי אינה שונה בכך מאף חשמלית אחרת ועולה כעז הרים צעירה אל ראש ההר.

בקצה הכביש אני פונה שמאלה ולוקח את אורחותיי אל הגשרים התלויים בנשר.

אפשר להגיע אל האתר בשתי דרכים.

הראשונה להגיע אל פארק נשר ברחוב החרוב, שם מחנים את הרכב ויוצאים למקטע הליכה של כ-10-15 דקות. או להמשיך עם כביש 705 אל מפרץ חנייה בו ניתן להחנות, לרדת מהכביש אל דרך עפר, ותוך שתיים עד שלוש דקות ניצבים על פתחו של הגשר המערבי.

"... שני הגשרים יוצרים יחד מסלול מעגלי של כמה מאות מטרים, שבסופו תגיעו חזרה אל נקודת ההתחלה של המסלול. מי שרוצה, יכול לעבור גשר אחד ולחזור בו מאותו כיוון. במהלך המסלול תיוודעו לנוף מיוער יפהפה. מתחת לגשרים בעומק היער עובר נחל קטיע שהוא נחל אכזב ולכן לרוב לא תראו בו מים..."

הגשרים התלויים בנשר

נו, מה עם האוכל? שמעתי רטינות חוזרות ונשנות בסאונד נשי.

אם תתאפקו נגיע לשם תוך דקות ספורות, עניתי.

היות וכבר ביקרנו בעבר במסעדת הריף בעוספייא, אנחנו כבר יודעים מה טעים לנו, ומה נרצה להזמין, וכך עם פה מזיל ריר הגענו בשארית כוחנו אל פתחה של המסעדה שהייתה ריקה מסועדים.

ספיחה היא מנת פתיחה של בצק חם ואוורירי הנאפה בטאבון, במקום, עליו שמים בשר טחון מתובל ואלוהים, כמה שזה טעים.

צלעות כבש נימוחות והמבורגר שהזמינה אחת לא אמיצה דייה, מילאו לכולנו את הבטן עד הפקק. מזל שהג'ילי ידעה את הדרך חזרה, כך שלא ממש התאמצנו בנהיגה.

קל, כבר אמרתי, לא?

כל הסיבוב הזה הותיר בסוללה טווח של 250 ק"מ, כך שנזקקתי לטעינה. העמדה הביתית האיטית שלי מילאה במשך הלילה את הסוללה כמעט עד תומה, ועם טווח של 438 ק"מ נצא בבוקר לשוטט בהרי ירושלים, ונחפש לנו הרפתקאות מהזן החביב.

חבריי הגברים יודעים לבוא סקרנים, אך סומכים על שיקול דעתי, וכאשר אני אומר שיהיה יום נחמד, הם לא מבקשים פרטים מעבר לזה, ולא מנסים לקבוע, פשוט זורמים.

ממש כמו הג'ילי.

כמי שכבר מנוסה לא פחות ממני, הם מביעים את דעתם החיובית, מכל מה שהם רואים ומרגישים.

המושב האחורי נוח ומרווח, המתלים משככים את המהמרות שפגשנו בדרכנו, השקט של המנוע מאפשר למוזיקה לענג את דרכנו, מה צריך יותר מזה?

היום אנחנו נוסעים מזרחה, כאשר הנתיב העיקרי יהיה על כביש 38 שמתחיל במחלף שער הגיא, ומגיע בסופו אל צומת בית גוברין.

בדרכנו, כרגיל אצלי פיקששתי פניה אחת, ופנייה אחרת שלחה אותי לפרסס, אבל כאשר ראיתי שלט הר יעלה, וכביש אספלט צר מטפס בהר, הפניתי את ההגה ועלינו אל מקום מפתיע שבראש הגבעה שלו ניצב (חסום!!) מגדל תצפית של קק"ל.

למרות זאת יש מכאן תצפית מקפת על כל האזור, אבל עננות כבדה מונעת מאיתנו היום לראות מעבר לאופק, אך צובעת את הצילומים בצבעים אירופאיים.

"... מצפה הר יעלה

מצפה הר יעלה מצוי על רכס נס הרים. פסגתו ברום 630 מטר מעל פני הים. על המורדות המערביים של הרכס אל כיוון שפלת יהודה. אל המצפה מוביל כביש סלול היטב. הכניסה אל מצפה הר יעלה יוצאת מצומת דרכים הידוע בשם: צומת הצ'לנג'ר. מן הצומת הזה יורד הכביש אל מערת הנטיפים (מערת שורק, מערת אבשלום) הסמוכה..."

הר יעלה

הסתובבנו, וירדנו במורד הכביש אל מצפה מגדלור.

היות ואין כאן ים בסביבה מוזר לראות מקום בשם זה, אבל מדובר במבנה חביב וקטן עליו ניתן לטפס, ולהשקיף אל הסביבה.

אין פה יותר מעבר לזה, לכן שבנו אל הרכב כדי לנסוע למנזר בית ג'מאל.

כביש 38 עובר בשנים האחרונות שינויים והרחבות, ומה שהיה פעם קל ופשוט לפנות שמאלה מנתיב נסיעה, מחייב עכשיו לעלות אל מחלף אחד, לעשות סיבובים ולרדת בצד השני על מנת לחזור אחורה בכיוון ממנו הגענו.

בכל עונה שאני מגיע אל מנזר בית ג'מאל אני מוצא את הסביבה אחרת, ולטעמי האזור הזה הינו ממש טוסקנה הישראלית.

כרמי זיתים עם עצים עתיקים משורגי גזעים, חלקות חקלאיות קטנות, וטבע אמיתי משובץ בניהן.

לצערנו המנזר סגור (כנראה בגלל יום חול, בשבתות פתוח תמיד), כך שהבטנו מרחוק וממעל, והמשכנו אל היעד הבא,

מצפה משואה הנמצא בהמשך הכביש.

"... מִצְפֶּה מַשּׂוּאָה הוא מגדל תצפית אש שבנתה הקרן הקיימת לישראל באזור רמת אבישור, ממערב ליישוב צפרירים.

המצפה ממוקם בפארק בריטניה. מגדל התצפית מתנשא לגובה של 8 מטרים מעל הקרקע ו-364 מטרים מעל פני הים. סמוך מאוד למגדל התצפית מצויים חניון ללינת שטח ושירותים שלא משתמשים במים (הפסולת עוברת בהם פירוק אורגני). המקום נגיש לרכב ומהווה אתר טיולים פופולרי..."

מצפה משואה

נחמד מאד להסתובב בימי חול, כאשר אין הרבה מטיילים נוספים, אמרתי לחבריי שאיתי, בטרם ניסע אל גולת הכותרת של טיולנו היום.

ב-18.11.2014 יצאתי עם חברי הבלוגר והמנטור רוני אקרמן (הפוסט הראשון) למה שהייתה הכתבה הראשונה בבלוג שלי, שהניחה למעשה את היסודות למה שקרה מאז ועד היום, ובטיול הספונטני שעשינו אז, הגענו אל מבשלת שריגים במושב שריגים לי און, ולכן מצאתי לנכון לחזור למקום שהיווה השראה, ולראות מה השתנה, וכיצד.

חשבתי שאין מטיילים, אבל מאז הקורונה הומים הרבה מאד אתרי תיירות ישראליים, בקבוצות ובודדים שלוקחים ימי כיף ומטיילים ברחבי הארץ, וגם המבשלה המתה מבקרים.

תומר, שאחראי על הפעילות התרבותית של המבשלה מצליח למצוא עבורנו זמן בין הקבוצות, ומלווה אותנו בהסברים מלומדים.

הוא מפרט בין 8 הבירות שהמבשלה מבשלת, מכיר לנו את עופר, אחד המייסדים והבעלים, (ואוהד שלא היה), ונותן לנו טעימות מכל בירה שיש כאן, בכוסיות קטנות.

למדנו והחכמנו כי בירה הוא משקה טעים ולא משמין (כ 40 קלוריות). מה שמשמין זה מה שמצטרף לבירה. הבירה תוססת בין 4 ל- 6 שבועות.

הבירה של מבשלת שריגים לא מפוסטרת ולא מסוננת, ולא מקבלת תוספת הגזזה, כתוצאה מכך תקופת המדף קצרה יותר, אבל הבירה טעימה יותר.

בירה מחבית תוצרת הארץ, לא מפוסטרת. כי היא טרייה וטעימה יותר.

מבשלת שריגים מייצרת שתי סדרות של בירה. סדרת בירה רונן מאופיינת בטעמים אמריקאיים חזקים. סדרת עמק האלה מזכירה בירות אירופאיות.

הבירות שכאן זכו לשמות ציוריים כמו החיטה המחוצפת, הכהה המרושעת ועוד.

מרבית הבירות של מבשלת שריגים נעות בין 5.1-6.5 אחוזי אלכוהול סבירים ורגועים, אבל זאת שנקראת טריפל בלגי (והייתי מצפה לפגוש כאן מפגש פסגה שוקולדי), אוחזת ב- 9.2% אלכוהול.

וכאן אני מצרף אזהרה והמלצה.

זוהי בירה ערמומית ונבזית, כי היא כל כך טעימה, נעימה וכיפית, אבל אחרי כרבע שעה משתיית חצי ליטר, אתה מבין כי או שתמצא צימר ללילה הקרוב בסביבה, או שתמצא נהג תורן.

אני בכלל הייתי קורא לה מזל"ט לאירן, באה בשקט גורמת נזק, ונעלמת עוד לפני שהבנת.

הפטיש הבלגי הזה נוחת עליך בהפתעה, בלי שוקולדים בכלל, ועכשיו נשאר להבין שנורא נעים, ורוצים קצת שנ"צ.

מזל שאני גר מספיק רחוק כדי לא לחזור ולהתחבר לברז הזה ישירות כל יום.

אוף, בא לי עוד חצי ליטר עכשיו, לא זוכר למה.

מבשלת בירה שריגים

אחרי שבילינו עם הג'ילי 425 ק"מ, אני חושב ששורות הסיכום הפעם קלות מתמיד.

(אמרתי שהמילה קל תחזור, נכון?)

עם צריכה ממוצעת של 15.5 קווט"ש לכל מאה ק"מ, הגיאומטרי נותנת שיעור בצרכנות חסכונית שלא נובעת מפשרה או ויתור, כי

א. מה שאתה משלם זה מה שאתה מקבל,

ב. מה שאתה מקבל הוא מוצר טוב מאד, שיחסוך לך כסף בקניה (בהיותה אחת החשמליות הזולות ), ובשימושיות לאורך זמן.

סך היתרונות של הג'ילי עולה על מגרעותיה, וללקוח הממוצע יקסמו כל אלו.

במשוואה של ערך לכסף הג'ילי נותנת שיעור, שגם אנשים כמוני שאיבדו את האיקס הנעלם בגיל 15, יכולים לקלוט מהר.

הגילי קלה לניהוג. קלה זורמת וכיפית.

התחושה הזאת מגיעה מייד עם התנועה הראשונה, וממשיכה כל הזמן, ונוסכת בנהג(ת) המון ביטחון.

גם ביכולות, גם בתכונותיה הדינמיות, וגם בידיעה כי הטווח העומד לרשותך יספיק לך למרבית הנסיעות שתבחר.

 

לאור האמור קל להבין את הצלחת המותג בכבישי ישראל.

ג'ילי גיאומטרי, קל להתאהב בה, קל לנהוג בה.

איך השיעור הגיאומטרי במילה אחת?

קל.

 

ירון הולנדר (שירה, סמדר, מירה, אבי, ומושיק)

ג'ילי גיאומטרי C PRO  .460

מנוע חשמלי

הספק 204 כ"ס.

מומנט 31.6 קג"מ.

קיבולת סוללה 70 קווט"ש

טווח נסיעה 460 ק"מ.

מחיר 160,000 ש"ח

 

 

 

 

נחל המערות

גן בזלתון

הגשרים התלויים

מסעדת ריף

 

הר יעלה

מצפה מגדלור, מחסיה

מנזר בית ג'אמל

מצפה משואה

מבשלת שריגים