הנסיכה הקסומה

 

אי אפשר לפתוח מכסה מנוע, אומר לי הנציג שמוסר לי את הEQE-, אין בשביל מה.

ניצבתי נדהם אפשר לומר מול האחות הקטנה של המלכה האם, שהגיע לבושה בשחור מט שכל כך הלם אותה, כשליבי החסיר פעימה.

יש לי חיבה גלויה למותג משטוטגארט, פעם אחר פעם הם מצליחים לעשות לי את זה.

הפייסבוק מזכיר לי נשכחות כי בדיוק לפני שנה נכחתי בהשקת הדגם, ועד שזו הגיעה לידי הספקתי לבחון אחרות, גם כאלו שמתחרות בה באותו הסגמנט.

קטגוריה E class היא קבוצת הליבה של היצרן. המאני מייקר של מרצדס.

בישראל, מרצדס מובילה את שוק היוקרה הכללי, ובעיקר בזכות הרכבים החשמליים.

מרצדס היא חלוצה בפיתוח רכבים, ומובילה חידושים רבים שזולגים ממנה אל יצרנים אחרים.

אחרי שנוהגים באחות הגדולה ויקרה מאד, ה-EQS המפוארת, האחות הקטנה מקבלת את פני האורח בידידותיות, ומשדרת יוקרה הפוגשת את אורחיה בגובה העיניים.

ממש כמו הבדל בין מפגש עם המלכה למפגש עם הנסיכה.

(ולא שיצא לי לפגוש את זו או את זו).

ברור ומתבקש כי עם מכונית כל כך מיוחדת, ראוי שאמצא משהו שיתחבר באוטומט עם הלאקצ'רי המדובר.

ושיהיה הכי מיוחד שאפשר.

פתחתי את הגוגל מאפס, כהרגלי, והתחלתי לחפש בתאי השטח השונים משהו שיתפוס לי את העין.

ופתאום זה פשוט קפץ לי לעין.

מזקקת הולנדר במושב בית מאיר.

קודם תוכיח שאין לך אחות, אחרי זה גם תתנצל על זה.

יצרתי קשר עם מי שענתה לי מעבר לקו וביקשתי להגיע להיכרות.

לקחתי את זו שאיתי, בהבטחה לחוויה מיוחדת, מבלי לדעת שתהיה כזו, ועם תירוץ שחייבים לעלות לירושלים, לבדוק את צריכת החשמל בעליות, ואת אחזור האנרגיה בירידות, ולא חשבתי שחלק מאותן אנרגיות יישארו גבוה בעננים מכל היום הזה.

ברגע שהחניתי את העלמה השחורה שקולטת מבטים סקרניים, בחזית מבנה המזקקה, יצאה לקראתנו נחמה, אשר במקום לומר שלום פלטה - מה זה הדבר הזה? ורק אחר כך החלנו בהיכרות.

התיישבנו ליד שולחן עץ כבד, מוקפים בבקבוקים צבעוניים, ומכשירים שונים ומשונים.

באוויר היה ריח של אלכוהול, ואנחנו היינו רעבים לסיפור.

זהו סיפור הבנוי מחומרים מהם הוליווד רוקחת דרמות זוכות אוסקר.

ואפרופו רוקחת...

נחמה, שאינה בת משפחה, שולטת ברזי השושלת ממנה החל הכול, כאילו והיו אלה בני משפחתה שלה, מספרת לנו את סיפור המזקקה.

על העסק משפחתי שהחל ב- 1930 ביצור אלכוהול בצ'כוסלובקיה שהחל הסבא-רבא שבא בכלל ממשפחת שיינפלד.

בתו, סבתא רוזה הבת של... התחתנה עם אייזיק הולנדר, והקימה יקב מודרני בשעתו בצ'כוסלובקיה.

לא זה המקום לספר את כל עוללות הגורל והמזל של המשפחה (שאין בנינו כל קשר, בינתיים עד שנמצא כזה), ולכן קפצנו לסוף הסיפור,

בגלגולים רבים הוקמה בישראל מזקקה, ובסוף שנת 2019 העסק הרשמי יצא לדרך.

החל מ- 2022 מתחילים להגיע מבקרים.

במזקקה מתמחים ביצור אלכוהול מפירות ישראליים. שמגיעים למזקקה בשיא בשלותם.

איכות חומר הגלם משפיעה על התוצר הסופי. הפירות המעובדים במזקקה מגיעים לפי עונות השנה.

הפירות עוברים ריסוק, עוברים למכלי תסיסה, נוצר יין של 13% אלכוהול. הנוזל עובר זיקוק על מנת להעלות את אחוז האלכוהול, בתהליך הפרדת חלקיקי האלכוהול באידוי, של מספר תהליכי עיבוד עד קבלת 87% אלכוהול.

המזקקה מייצרת ליקרים בריכוז 18% אלכוהול, ושיכר (שנאפס) של אלכוהול נקי, וכן ברנדי מענבים.

לאחר הסיור המלומד יצאנו אל אחורי המבנה, שם נבנתה מרפסת שצופה אל נוף מרהיב, שנפתח בדיוק לכבודנו עקב שינוי מזג האוויר האפרורי, ושמש חייכנית יצאה, נחמה הביאה דלי עם בקבוקי דגימה, וכוסות ייעודיות.

מסתבר כי השמש לא נמצאת רק בשמים אלא נכנסת לכל בקבוק ובקבוק, ואורה מגיע עם כל לגימה.

דגמנו 6 טעמים שונים, שמעולם לא טעמתי כמותם, כל טעם נרקח בידיה המיומנות של רני הולנדר (הנכדה של...) אשר מפתחת ומייצרת תזקיקים אלכוהוליים משובחים ואיכותיים.

השנאפס הפירותי מחדד את טעם הפרי, יחד עם חריפות האלכוהול המעקצץ, אבל אהדתנו נלקחה בשבי מיידי עם פתיחת בקבוקי הליקר.

פעם, אי אז, המילה ליקר נקשרה למשהו של זקנים, מעדה מסוימת, שמוציאים רק כשמגיעים אורחים מיוחדים.

הליקרים של מזקקת הולנדר מתהדרים בצבעים עליזים ומזמינים. יש בהם ריחות מעוררים, וטעם כובש.

הליקרים מבוססים על שילובים מפתיעים כמו קוקוס ודלעת או כשות ואשכולית אדומה, ויוצרים הרמוניה ממכרת.

יצאנו שבויים, וכמובן גם עם הבטחה שנחזור.

מזקקת הולנדר

עכשיו, כשמצב הרוח שלנו מרומם קצת יותר, המשכנו אל עיר הבירה, לסיבוב טעימות בשוק מחנה יהודה.

נתתי לנסיכה השחורה לנוח בחניון סמוך, ויצאנו להסתובב בסביבה.

מאוחר יותר, כשהבטן הייתה יותר רגועה וכללה שקיות אשר נדבקו לנו לידיים באופן לא מודע, פנינו לחזור למרכז, בנסיעה מדודה ורגועה.

מרצדס, כפי שציינתי לא מפסיקים להפתיע אותי, ואם זה היה עם רכבי הבנזין החסכוניים, רציתי לראות מה יגידו המספרים.

 

יצאנו לירושלים מגבעתיים כשהטווח עמד על 444 ק"מ, וכאשר הגענו לבירה עם כל העליות והסיבובים נותרו על המד 333 ק"מ.

אבל, בנסיעה הרגועה בחזרה אל המרכז נותרתי עם....334 ק"מ.

כלומר, פעולת אחזור האנרגיה אפשרה נסיעה "על אוויר", אפשר לומר.

כמובן שהנהיגה שלי כללה שימוש במערכות הבטיחות המשובחות של ה-EQE כמו בקרת השיוט האדפטיבית, ובקרת שמירת נתיב, וכך, שמתי לב גם כי בעלי רכבי יוקרה נוהגים הרבה יותר מתון ורגוע, ועכשיו אני גם מבין מדוע.

כי פשוט הרבה יותר נעים ככה.

בצומת מסובים חנכו לאחרונה את עמדת הטעינה המהירה בארץ, עד 360 קווט"ש, בהבטחה.

החלטתי לבדוק.

מיקומה בשולי העיר, מבטיח נכון להיום, כי יש סיכוי גדול להגיע אליה ולמצוא אותה פנויה.

בצידה, עומדת עמדה "רגילה" במהירות 50 קווט"ש

הגעתי עם 68% סוללה ו- 330 ק"מ טווח.

החלטתי לתת לה צ'אנס ולראות כמה יתמלא ובכמה זמן.

מכיוון שלא הייתי בודד בעמדה קצב הטעינה עמד על 110 קווט"ש, ולאחר שהגיע תוך דקות ל- 80% הקצב ירד ל50 קווט"ש.

(ככה מבטיחים חיי סוללה ארוכים יותר בטעינה מהירה בטווחים של 20-80 אחוז, כאשר הקצב יורד מעבר ל-80).

תוך כחצי שעה התמלאה הסוללה עד הפקק, וכעת עומדים לרשותי, לטיול המחר 510 ק"מ, כאשר היצרן מצהיר על טווח מקסימלי של 580 ק"מ.

היות והועמדה לרשותי מכונית חדשדשה לגמרי עם 600 ק"מ בלבד, הרי שטרם הושחתה על ידי נהגים פוחזים מחד, ועדיין לא נקבע בה רף אמיתי של נהגים מיומנים ורגועים, מאידך, כך שצריכת האנרגיה עדיין לא צרובה, ועניין הטווח הוא לגמרי גמיש, ורכב שקיבלתי בבוקר עם טווח קצר השתפר הרבה יותר אפילו לאחר נסיעה של 150 ק"מ בלבד. מחר ניסע רחוק יותר, ונתמודד עם יותר אתגרים.

בבוקר אני אוסף את אבי, אורח קבוע, ומרקו ארגנטינאי במקור, חבר מימי הטירונות והשירות הסדיר, שהגיע לבקר מהולנד הקרה, ובדרכנו נאסוף את עודי, עוד חבר במועדון הגמלאים.

מי שיושב מאחור טוען כי הנסיעה קופצנית ולא נעימה, שיטוט על הצג הענק, ובחירה במצב נהיגה אישי, בו בחרתי את מצב המתלים וההיגוי לספורטיבי, שיפר משמעותית את התחשה, ומעתה ואילך נשמעו כאן רק מחמאות.

יתכן כי הצמיגים הגדולים (20 אינצ') והחתך הנמוך תורמים את חלקם לנוחות.

מכיוון ול-EQE יש גם היגוי אחורי בפניות הדוקות, וגם מנוע חזק שאינו מפחד לתת תאוצות מרהיבות כשלוחצים עליו, החברים שאיתי שוקעים בהעלאת זיכרונות מהאוב, ולא שמים לב לדרך החולפת מול עיניהם.

מול העיניים שלי מוצגים נתוני הדרך המשתקפים בתצוגה עילית מלאת פרטים כך שלא צריך להוריד עיניים מהדרך שלפניי.

התחנה הראשונה שעצרנו בה, נבחרה ספונטנית על הדרך.

היות ואנו עוצרים תדיר בתחנת הדלק בצומת אלונים, חשבתי כי תהיה זו בחירה נכונה לכמה צילומים יפים של ה-EQE בבית לחם הגלילית הציורית והיפה.

ואכן מצאתי לוקיישן נאה, אבל בצאתנו חזרה ראיתי את השלט המפנה אל אלוני אבא, וכאן לא הייתי אף פעם.(וזו סיבה טובה להיכנס גם לכאן).

"... ראשוני המתיישבים באתר היישוב אלוני אבא היו בני הדור השני של תנועת הטמפלרים הגרמנים, אשר רכשו את האדמות מידי משפחת טואני (ת'ווייני) הלבנונית והקימו במקום בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה "ולדהיים" (Waldheim, בגרמנית: "נווה-יער"). המושבה הוקמה בסמוך ליישוב הטמפלרי הנוסף בית לחם, ושניהם נעזבו כמעט לגמרי עם גירושם של הטמפלרים מארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי... ביוני 1951, בגלל אי שביעות רצון מפעילות חדר האוכל המשותף והחינוך המשותף לילדים, וכן בשל אי התאמה של בתי מושבת הטמפלרים, המרוחקים זה מזה, לחיי קיבוץ, הכריזו התושבים על היישוב כעל מושב שיתופי, ושינו את שמו ל"אלוני אבא"..."

אלוני אבא-ולדהיים

כמו כל ישוב בו חיו הטמפלרים בארץ ישראל, גם באלוני אבא חשים באופי המיוחד באזור של הבתים הישנים, ובעיקר ליד הכנסייה הישנה והמיוחדת.

 

היות ומזג האויר חם, בחרתי לחפש מקומות שיצננו אותנו, רצוי גם כאלו שאני מכיר פחות.

כזה הוא למשל אגם מעלה השחר, שנמצא כל כך קרוב לכביש ועדיין סמוי ממנו.

"... ממש ליד האגם ישנה מחצבה פעילה , שטח זה בו נוצר האגם היה בעבר מחצבה בה נוצר מעין מכתש , בור ענקי באדמה.

מימיו של נחל דליות , נחל שמתחיל את דרכו מעין אורחה שבדרום רמת הגולן, ממשיך ומתמזג עם נחל בזלת ונחל גמלא וזורם במורדות הגולן לכיוון צפון הכנרת, עובר ליד מעיין כנף עד שמגיע אל המג'רסה.

בדרך לשם מימיו של הנחל מצטברים בתוך אגם מעלה השחר. שנמצא בטווח בין כביש 92 לבין דרום רמת הגולן. ומשם זורמים המים אל אזור הלגונות..."

אגם מעלה השחר

על מנת להגיע לאגם הקטן יש להגיע מכיוון כורסי וחוף גופרה, וכאשר רואים רחבה גדולה וירידה אליה בדרך עפר, יש לפנות ימינה, ולהגיע סמוך אל קו המים.

יש מקומות בהם אתה רואה מים אתה רוצה לזנק אל תוכם, ויש מקומות שפחות עושים את זה. במקרה של האגם, לי אישית פחות התחשק לטבול, למרות שקל לרדת אל המים, ויחסית לא נורא מלוכלך כאן, הסתפקנו בהפסקה לנשנוש קל ובירה קרה, קצת תמונות יפות ובחירת היעד הבא.

היות ולא נרגע עד שנרטב, בחרתי לעלות אל רמת הגולן דרך כביש 789 הפתלתל, כאן אפשר לתת למרצדס להפגין יכולות, ומסתבר כי גם האומץ שלי הרבה יותר קצר מגבולות המעטפת של הגרמנייה שאתנו.

עין פיק.

עד מלחמת ששת הימים שכן כאן כפר סורי גדול, שננטש על ידי תושביו. מהחנייה יוצאים בשביל מסודר ומשולט אל חורבות הכפר פיק ואל מרפסת תצפית מרהיבה, ומכאן יורדים במדרגות העוברות בסבך של עצי תאנה ופטל אל המעיין.

הנביעה נאגרת בבריכה קטנטנה עם מים ירקרקים עומדים, שגם כאן לא עושה חשק להיכנס לתוכם.

רשמנו וי (קטן) ומאוכזב, וחזרנו אל הרכב.

אי אפשר לטייל ברמת הגולן מבלי לחזור עם תחושת גילוי של מקום מיוחד שאינו נמצא במסלול המטיילים הרבים, וכך המשכנו בדרכנו אל אנדרטת החמישה.

ממשיכים לעלות על כביש 98, ובין הישובים נוב לחיספין ישנה פניה ימינה על כביש אספלט צר. נוסעים אתו עד פנייה שמאלה לדרך עפר כבושה בין החלקות החקלאיות.

למרות שנהגתי בזהירות, מתלי האוויר של המרצדס באים לידי ביטוי בשיכוך התנודות.

פארק ההנצחה לחמשת הצעירים שנפלו כאן ב-1970, מתגלה במקום קסום ומטופח במיוחד.

אולי ריחוקו מדרך המלך, ומיעוט האנשים היודעים על קיומו מאפשרים את קיומו המושקע והמסודר.

מקום מיוחד במינו, ובהחלט מומלץ לעצירה.

 

הבטחת לנו מים, סתם הבאנו מגבות? שמעתי רטינה בוקעת מהספסל האחורי.

יאללה בואו ניסע למקום בטוח, עניתי.

עין דבשה שנמצא על כביש 918 מרוחק בסך הכול כ-45 דקות נסיעה, ומהן דקות אלו אם לא עוד זמן איכות מפנק. שוב יש בדרכנו כבישים מהזן שהמרצדס הזאת נהנית מהם יותר, ובעיקר מירידות בהן אנחנו מחזירים קילומטרים חשמליים לטווח.

"... מסלול עין דבשה נמצא בין עמק החולה למרגלות הגולן כחלק משמורת הטבע מורדות הגולן. מדובר במסלול פשוט מאוד וקצרצר, מה שהופך אותו לטיול אטרקטיבי מאוד למשפחות עם ילדים קטנים. המסלול הוא בתוואי נוח של הליכה בתוך זרם מים רדוד מאוד ונעים, במיוחד בימים חמים. לאורך המסלול יש פינות ישיבה מוצלות נחמדות, תחת העצים..."

עין דבשה

אמנם, כמובטח וכצפוי בכניסה למסלול אנו הולכים בתוך הצמחייה, מדשדשים במים הנעימים הזורמים. ישנה תחושה כאילו יש פחות מים ממה שחווינו בפעמים קודמות.

אנו עולים במעלה השביל במטרה להגיע אל מעין אמבט בטון ארוך אליו מתנקזים המים, אבל בהגיענו לשם מסתבר כי תחושתנו אכן נכונה, ואותו אמבט ריק ממים, ויש בו קצת מים מעופשים עומדים.

נותרנו עם תאוותנו בידנו, ולא נותר אלא פשוט לחזור אל אחת מפינות הצל, ולשכב פרקדן במים רדודים במיוחד.

יתכן כי יש מי שמווסת כאן את הזרימה ומאפשר יותר בסופי שבוע המוניים, ופחות בימים בהם יש פחות מטיילים.

היות וחסרה לנו אנרגיה לחזור למרכז בבטחה, אנו עוצרים בתחנת הדלק מחניים, ובעוד ה-EQE אוגרת וואטים מעמדת הטעינה, אנו נכנסים אל ההמבורגריה הכי מפורסמת באזור (ולשם שינוי גם ריקה יחסית וללא תור), כי אין נחמה גדולה מזו לחבורת גברים רעבה.

אפילו הארגנטינאי שאתנו מסכם שהיה טעים מאד.

ה-EQE350  (בשמה המלא) מקיימת כל הבטחה ליוקרה וסטייל, נוחות בטיחות ושקט, שמופרע רק כאשר מערכת הסאונד האיכותית של Burmester (עם 15 רמקולים!!!) משמיעה מוזיקה צלולה.

חווית הנסיעה הופכת כמשמעה כל נסיעה לחוויה.

 

ירון הולנדר (שירה, אבי, מרקו ועודי).

מאי 2023

 

מרצדס EQE350

רמת גימור ELECTRIC ART

הספק 292 כ"ס

מומנט 56.5 קג"מ.

מאפס למאה 6.4 ש'.

טווח (יצרן) 580 ק"מ.

קיבולת סוללה 89 קווט"ש.

צריכת חשמל (במבחן) 19.7 קווט"ש לכל 100 ק"מ.

מחיר (דגם במבחן) 650,458 ש"ח.

מחיר עם תוספות

 

מזקקת הולנדר.

אלוני אבא/ולדהיים.

מאגר מעלה השחר.

עין פיק.

אנדרטת החמישה.

עין דבשה.

כביש 90.