פורטוגל 2023

 

8.6.2023 יום ה'

 

ברגיל  אני נכנס אל הטרמינל כשבאוזניי מזמזם הטרמינל הנצחי של מאיר אריאל שידע לזקק את הרגע במילים מדוייקות על דלתות שיודעות לנחש את המגיע, לכן בשביל הגיוון אמרתי לעצמי, נדליק את הרדיו, ברגע שנגיע אל המקום הזה, ונראה מה יעלה הגורל, ואיך נתחבר.

ומה מנגן הרדיו? (ואני נשבע שככה היה).

מאיר אריאל, אבל בשיר על ההוא שמצאו אותו מתחת עץ התות. ("ארול").

כנראה זה הזמן שיראו לנו את הלבנונית.

או לפחות את הברקוד של הבורדינג פאס.

חודשיים אנחנו בארץ ונדמה כאילו נצח עבר מאז עברנו פה.

 

טיסת בוקר מאד מוקדמת מחייבת התייצבות באמצע הלילה וחוסר משווע בשעות שינה, לכן לא פלא כי עם עלייתנו למטוס הקטן, שמושביו דקים ואינם ניתנים להטייה, נפלתי שדוד ואפילו לא חשתי בהמראה.

שעה וחצי מאוחר יותר מצאתי עצמי ער אל מול מגש שהכיל סוג של ארוחת בוקר, שנעה בין סביר לבלתי ראוי.

החביתה עם הגבינה שהגיעה עם נקניקיה קטנה היתה חמה ואכילה. הלחמניה והקרואסון היו אסון (יבש כמו מדבר), מנת לבן של בית חולים וסלט פירות שהיו בו 4 קוביות אשכולית, תפוז, מלון ואבטיח, היו החלק המרענן והטוב ביותר.

את כל הטוב הזה שטפנו עם מיץ תפוזים מקרטון  שהיה בציר מצויין.

חזרנו לגנוב שעות שינה טרופה עד לחצי שעה לפני הנחיתה.

מבעד לחלון הקטן הציצו שמש ושמים כחולים.

לקראת נחיתה מודיע הקברניט כי בחוץ גשום. (?)

שנתחיל להתניע את האנטי דוט של עובדיה חממה שהוכח כמשבית גשמים?

ליסבון קיבלה את פנינו בקרירות מסויימת. 19 מעלות, אפרוריות ורסיסי גשם. לא קר אבל מעצבן.

יש לפורטוגל עכשיו 5 שעות להתאפס על עצמה ולפתוח לנו את השמש, ברור?

 

שדה התעופה של ליסבון הוא גדול ובמרכזו חנויות ומרכז מזון עצום, השירות מהיר ויעיל. אנחנו כאן בהמתנה לטיסת המשך.

מקדונלד'ס תמיד יהיו סוג של פשרה למשהו מהיר, סביר, שעונה על צורך מיידי.

 

תקלה מסתורית גרמה לנו לשבת במטוס ההמשך לפורטו כשעה וחצי על הקרקע בטרם המריא לטיסה הקצרה שתמשך כ 45 דקות.

 

פורטו קיבלה את פנינו בזעף.

אפור סמיך בחוץ, וגשום מאד.

אבל, 23 מעלות.

הליך קבלת הרכב מחברת ההשכרה, היה מהיר יחסית, ובניגוד ליפן כאן פקידי משרד הקבלה מדברים אנגלית טובה, וחיש קל יצאנו משערי חברת ההשכרה עם טויוטה קורולה סטיישן מרווחת שתלווה אותנו בימים הבאים.

 

הגענו אל מלון קליפ, מול מרכז קניות גדול (קורט אינגלז).

בקומה השמינית המתינו לנו 2 חדרים (היחידים בקומה).

חדרים גדולים מרווחים המהווים מיני סוויטה (כ"א מהם), עם סלון, מרפסת וחדר שינה.

אהבנו.

בעצת פקיד הקבלה יצאנו לארוחת ערב.

זה ששומר כשרות הסתפק בפיצה.

הטורפים סעדו במסעדת בשרים עממית בשם carpa.

צלעות כבש נורבגי נמוך, עוף בגריל, צ'יפס וסלט במחיר זול מאד. (פחות מ-80 שקלים לזוג).

המלצר שהמליץ על המנות אמר שצלעות החזיר זו מנה גדולה ליחיד.

עם כל ניסיונו הוא כנראה לא נתקל אף פעם בגבר רעב, מאד.

בסיומה של הארוחה התנוסס חזון העצמות היבשות על צלחתי.

עכשיו אפשר לפרוש לשנת היופי ולהחזיר לעצמנו שעות אבודות.

 

 

9.6.2023 יום ו'

 

בוקר אפור וקצת גשם מקדם את פנינו.

ארוחת בוקר סבירה במלון, ולאחריה אנחנו יוצאים באמצעות הרכבת הקלה, לכיכר מרכזית באמצע העיר. כאן נצא לסיור בעברית עם המדריך יותם מחברת פורטוגו שיקח אותנו לסיור עירוני.

כאן נחשפנו לאומנות פורטוגלית  יחודית האג'ולג'אוס- אריחים מצויירים לחיפוי בתים בצבעי כחול. בהמשך הטיול ניתקל בהם בסגנונות שונים ברחבי במדינה.

הסיור היה מקיף, על קובית  שטח קטנה, שהקפנו בה מכל פינה ראויה לאזכור.

לאחר 3 שעות הליכה אנו נפרדים מיותם בטיילת המרהיבה, ופונים לאכול צהרים במסעדת דגים חשוכה בסמטה קטנה.

היה טעים.

יצאנו בהליכה אל הפוניקולור המטפס בחדות בדופן ההר.

 

הלכנו לכיוון גשר לואיס שחוצה את הנהר, יש מפה נוף מרהיב של שתי הערים, פורטו מצד אחד וגאיה מעברו השני של הנהר.

 

ירדנו אל תחנת המטרו על מנת לחזור לשוק bohao  המרהיב והצבעוני, ולאחר ביקור בו וטעימת העוגיה הלאומית (הטעימה), ירדנו אל מרכז קניות גדול בשם "סנטה קטרינה שופינג סנטר".

בקומת המזון העליונה מצאנו נקודה להטענת הטלפון והגוף.

 

סמוך לשוק אותו אנחנו מכירים נמצאת תחנה קו 200 שיביא אותנו במרחק 6 תחנות נסיעה אל גן ארמון הקריסטל.

הגן מתגלה כפנינה מקסימה של העיר וממנה נשקף נופה של העיר.

 

לעת דמדומים (סביב שעה 21:00), אנחנו יוצאים מהגן, בקושי מספיקים לתפוס אוטובוס כלשהוא שיקח אותנו אל תחנת מטרו, משם ניקח רכבת שתביא אותנו שוב אל גשר לואיס.

עכשיו בלילה העיר הצבעונית מקבלת תאורה מחמיאה והמראה מעל הגשר יפה לא פחות מזה של אור יום.

 

חזרנו לחדר, והתעלפנו מעייפות.

מחר, יום טיול מחוץ לפורטו.

 

10.6.2023 יום שבת.

שמש זורחת מקבלת את פנינו, אין ספק, זה הולך להיות יום יפה.

היום נחוג כאן " יום פורטוגל", לציון יום פטירתו של המשורר הלאומי, יום שמקביל ליום העצמאות.

זהו יום חג שלא עובדים בו, ושמנו לב לכך רק לאחר שהזמנו את הטיול הזה, ואני מקווה כי מחוץ לעיר תהיה לזה השפעה קטנה.

 

היום נצא לטייל אל עמק הדורו המפורסם, ונחפש הרפתקאות.

 

לפעמים אני כותב לפני שהדברים קורים בבחינת השערה, מבלי לדעת כי כתיבה יוצרת מציאות, וכך הגענו ל puco negro.

הדרך המובילה לנקודה מתחילה דרך כפר ציורי עם רחובות צרים במיוחד, ממשיכה דרך אספלט ישן לתוך מעבה יער שמתחלף לדרך עפר כבושה, עד לנקודה בה המעבר אפשרי רק לרכב שטח מוגבה.

היות ולא מחפשי צרות אנחנו, השארנו כאן את הלימוזינה, ויצאנו לתור רגלית את המקום. אחרי כ 500 מטר הגענו למעין חניון רחב אליו היינו צריכים להגיע.

מכאן אנו יוצאים למסלול הליכה קצר על צלע ההר, היופי כאן מהפנט.

הסלעים מושפעים ממתכות בקרקע וכך הצבעים נעים בין כתום וצהוב לחום, ויחד עם הצמחיה הירוקה ורחש המים הזורמים בערוץ, יוצרים הרמוניה צבעונית מרגיעה.

בדרכנו חזרה אנו מתעכבים ליד סכר אשר מעבר לנהר בוקעת מוזיקה עליזה מאחד הכפרים.

לצד הדרך יש חניה ופארק חמוד המשמש דייגים חובבי בירה.

 

באמצע הדרך הנשים שאיתנו ביקשו/החליטו על שינויים בלו"ז, היות וכך נדהר לכיוון עיירה בשם פינאו שהיה מי שהחליט/ה שסטיה של 120 ק"מ שווה הגעה דווקא לשם.

מכיוון שויתרתי מראש על תקן המתכנן, הנמכתי אגו, וזרמתי עם השינוי, ומבחינתי כל נוף יפה ושווה בפני עצמו.

ושוב תוך נסיעה מתקבלת החלטה לשינויים על הדרך, וכך אנחנו עוברים דרך כפרים קטנים ועיירות זעירות כאשר בצידי הדרך יש טרסות של גפנים, ונהר הדורו רחב הידיים חותך את העמק, והמון נקודות תצפית לעצירה להתבשם מהנוף היפה.

 

הדרך אל אטרקצית השיא עוברת בכביש צר ומפותל בתוך יער אקליפטוסים צפוף, בגובה רב מערוץ הנהר בין בתים בודדים בטיז אל נאבי שאנשים בחרו לגור בהם מסיבות השמורות רק להם, וגפנים הגדלות בחצרות, ובחלקות קטנות.

החננו את הרכב ליד הכנסיה ובעזרת אנשים טובים וגוגל MAPS צעדנו דרך הבתים, בשביל אבנים (לא ישרות ולא מסותתות) קצת יותר מקילומטר, עד שבין העצים התגלו לנגד עיננו שני עמודי בטון עצומים המחזיקים בגשר תלוי ממתכת שאורכו 516 מטר, ומכאן שמו.

אך אויה, התברר כי היה צורך ברישום מוקדם באינטרנט, ומי שלא עשה כך לא יכול לעלות אפילו מטר.

לא עזרו התחנונים וההשפלות, עד כי אפשרו לנו במרווח בין אנשים צילום זריז בכניסה לגשר, וזהו.

על טעויות רבותי, משלמים.

 

אין דבר המנחם יותר מאוכל, ולכן בדרכנו חזרה פנינו לפוד טראק חמוד שניצב בתוך חורש צפוף, אכלנו פסטל ברזילאי שהתגלה ככיסון בצק דק ממולא בשר ומטוגן, והיה טעים להפליא.

מנוחמים קמעא חזרנו אל הרכב, והקברניט הבכיר הוביל את הקבוצה, בניגוד לאופוזיציה הקולנית מאחור, במעלה ההר, דרך כביש צר שעלה ועלה ועלה, עד שהגיע לישורת גבוהה כמעט כעננים, וכאן, בינות לשבשבות ענק ליצור חשמל, ניצב מגדלור, ולידו מרפסת מעוגלת המשקיפה על כל הסביבה מגובה רם.

המראה היה נהדר ומושלם, והשכיח את כל מה שהצליח לנו פחות, היום.

מכאן בחזרה לפורטו דרך הכביש המהיר, נדרשה מאיתנו שעת נסיעה, לחזור למלון באור יום, למנוחה, לפני שנצא אל ארוחת הערב.

11.6.2023

בבוקר אנחנו יוצאים, ונוסעים לאביירו. ונציה הפורטוגלית.

עיר שטוחה, צבעונית במיוחד ומאד תיירותית.

בסופי שבוע החניה חינמית, והאנשים כאן מסבירי פנים לתיירים, שהם המנוע מספר אחד בכלכלת העיר.

סיבוב בתעלות העיר אורך 45 דקות. היה חביב מאד.

יצאנו להסתובב בסמטאות הצרות והיפות, לספוג אווירת סופש רגוע.

 

לאחר שמיצינו יצאנו לדרך של שעתיים נסיעה וכ- 140 ק"מ אל Parqu natural da Serra do Estrela.

הדרך עוברת דרך כפרים קטנים טובלים בכרמים ירוקים.

יש שלווה כזאת באוויר, אולי זה יום א' או קבוע כאן אצל אנשים חסרים דאגות.

 

הדרך מושכת אותנו במעלה רכס הרים, והאוויר מתחיל להצטנן ולהתאפר.

עצרנו למרגלות קיר עצום ומסותת, שהתגלה לאחר שטיפסנו אל שביל במרומיו, כמאגר מים ענק.

הדרך ממשיכה לעלות והאוויר מתחיל להצטופף ולהפוך לערפל כבד.

מעת לעת נפתחים השמים לרגע או שניים על מנת לגנוב הצצה מטה, ולהתלהב מהנוף.

Torra זו הנקודה הגבוהה ביותר בפורטוגל וגובהה כ-2000 מטרים. כאן בפסגה החשופה יש מתקן לסקי בחורף, ושתי חנויות בהן אפשר לקנות ציוד, מעדנים, ושוקו חם נדרש.

אחד המקומיים ממליץ לנו להגיע למקום בשם Covão da ametade, אשר לאחר נסיעה בכביש שומם וצר, מגיעים לחורשה מרהיבה גדולה שנחל מים שקופים חוצה אותה.

מקום יפהפה במיוחד.

ניצלנו את הסיטואציה ובלסנו לחם וגבינה מקומית.

 

בירידה מההר עוטף אותנו ערפל סמיך מגביל ראות לאפס, ומכתיב קצב נסיעה של 20 קמ"ש לערך במשך כחצי שעה.

רק לאחר שירדנו בגובה ההר כמה מאות מטרים נפתחו  השמים, וכל נוף הסביבה נגלה לעינינו.

המלון שהזמנתי להלילה נמצא בכפר קטנטן, והתגלה כמלון מכובד ומושקע.

(אם אספר כמה עולה כאן לינת לילה, אסתכן בנידוי מכל מלון בישראל).

ארוחת ערב (טעימה מאד) במסעדת שף המלון סגרה לנו את כל הפינות לפני פרישה לשנת היופי.

מחר יום חדש.

 

12.6.2023 יום ב'

שמש ושמים כחולים מקדמים את פנינו. או כפי שאמרה לנו אמש פקידת הקבלה, בבוקר שמש ובערב גשם.

ההשכמה היום קצת יותר מאוחרת כי ארוחת הבוקר מוגשת החל משמונה בבוקר.

בחדר האוכל האלגנטי יש מבחר קטן של מאפים, יוגורט ופירות, והמלצרית אומרת שביצה מקושקשת גבינות ונקניקים מוגשים לשולחן.

 

יצאנו אל כפר הציפחה piodao, תחילה טיפסנו בחזרה אל רכס Serra do Estrela, הבוקר, כאשר אין ערפל הראות למרחקים צלולה וככל שהדרך ירדה כך התבהר יותר.

 

חצינו ערוצים עמוקים, ואז הדרך הפכה צרה וישנה ומעל דופן ההר ניתן לראות לאורך הערוצים טרסות של חקלאות מהסוג הישן יותר, זאת שנעשית ללא כל מיכון מודרני.

הערוצים כאן עמוקים ותלולים, ולא ברורה הסיבה ההגיונית מדוע אנשים בוחרים מרצונם לחיות פה, מעבר לעובדה שזה כל כך יפה ושלו.

הגענו אל הכפר העתיק שבתיו מצופים צפחה בשלל גווני צבע חום.

כאן ישנה חניה מסודרת, ואנחנו יוצאים לסיבוב של תיירים.

כפר זה מדורג כאחד היפים, אם לא היפה מכולם, ומכיוון ולא עברנו אחד אחד, אנחנו יכולים להעיד על מה שראינו.

הכפר המאד מיוחד הזה, שווה את הדרך הלא קלה להגיע אליו.

יש בו סימטאות צרות ותלולות, ובתים עשויים מאבן הצפחה, כאשר כל הדלתות והחלונות צבועים בכחול בהיר.

למרות היותו תיירותי הוא לא סואן ורועש, ורק ציוץ הציפורים ממלא את העמק שטובל בצמחיה ירוקה שלווה.

מכאן עומדת לפנינו שעה נסיעה לעיר האונברסיטאית קוימברה.

קשה למצוא חניה בעיר הזאת, והסתובבנו סביב עצמנו עד שבחרנו לזוז קצת ממרכז המטרה, וליד אמת המים הגדולה, מצאנו שכונה שקטה שניתן לחנות ברחובותיה ללא כל בעיה, או תשלום.

יצאנו להסתובב בין הבניינים העתיקים, ובתקווה להיכנס לסיור בספריה המפורסמת, אך לצערנו הגענו כאשר כל הכרטיסים נמכרו, ויכולנו רק להמשיך ולשוטט בקמפוס.

 

בדרכנו חזרה לרכב נכנסנו (במקרה) לגן הבוטני המקסים של קוימברה.

אתר  שהוא פחות must  במדריכי התיירים, אבל אם אנחנו כבר כאן...יש פה בין היתר שירותים נקיים, ושפע מקומות יפים למנוחה.

הגן הזה גדול מאד, אך לא מוקפד ומטופח. למרות הפוטנציאל הגדול.

 

יצאנו לכיוון יער בוסאקו, לראות את מלון ארמון פאלאס, שהזמנו בו חדר, וביטלנו, כי בחדרים אין מזגנים.

הגענו לשם, ונפלה לנו הלסת.

ארמון אירופאי קלאסי, שכולו עיטורים ופסלים.

זו שביטלה, ביכתה את יגונה, ולהקלת כאבה ישבנו בלובי המסוגנן, שתינו קפה, ואכלנו עוגיות פורטוגליות.

לפני פיזור יצאנו לסיבוב רגלי בגן הארמון היפה.

מכאן יצאנו לעיירה לוסו למלון סנטרל שהוא כל מה שלא פאלאס הוטל, אבל היי, יש מזגן בחדר.

זהו מלון קטנטן וצנוע, אך החדר גדול ונקי. החניה, ברחוב.

יצאנו לחפש מקום לארוחת ערב.

גרנד הוטל דה לוסו נבחר להיות זה שיאכיל אותנו ארוחת ערב היות וכל המסעדות בלוסו סגורות, ועד שמצאנו מישהו שמוכן להאכיל אותנו, ניקח גם ארוחת מניו שלם במחיר 25 אירו לאדם.

פתחנו במרק קרם צרפתי ואספרגוס מוקרם.

עברנו למנת גד מוסר ים עדין עם ירקות ופוזילי עם פיטריות, וקינחנו בפאי פירות יער ומגש פרי טרי.

הכל היה טעים מאד, לדעת כולם.

מכאן נחזור להתעלף בחדר, לקראת המחר.

 

13.6.2023

אנא בכוח פותח לנו את הבוקר, כנגד הגשם שירד בחוץ.

מה זה? שילמנו על זה? לא!!

"הצימר המפנק" של היום לא כולל ארוחת בוקר, מה שאומר שנצטרך למצוא משהו בחוץ.

בית קפה מקומי סיפק כריכים וקרואסון שסגרו פינה שלא נהיה רעבים.

מילאנו בקבוקים במי מעיין זכים שכל העיר באה למלא ממנו כדים ענקיים, ויצאנו לדרך.

היום בתוכנית ביקור ב 3 ערים שכל אחת היא אטרקציה קטנה, ובתוספות על הדרך.

בדרכנו ספגנו עוד כמה מטחי גשם, עד שההשפעה של עובדיה חממה התחילה לעבוד, ואפרוריות השמים התחלפה בשמש נעימה.

כנראה בעיות הקליטה הן אלו שמשפיעות בין המזמור לתוצאה המיוחלת.

 

האטרקציה הראשונה על הדרך היא זאת שנקראת, Aqueduto Dos Pegões-sociedade Agrícola Unipessoal Lda

אמת מים זו, שאורכה כ -6 ק"מ, מהגדולות והמרשימות ביותר בפורטוגל - נתמכת על ידי 180 קשתות פשוטות, עם שכבה כפולה של קשתות באזורים העמוקים ביותר, ומגיעה לגובה מרבי של 30 מטר. 

אמת המים של פאגוס הייתה אחת העבודות הציבוריות העיקריות שנבנו במאה ה -17 בפורטוגל. יצירה מונומנטלית זו תוכננה על ידי האדריכל פיליפה טרזי (Filipe Terzi), במטרה לספק מים למנזר של ישו מהכפר פאגוס שבפאתי טומאר.

לדעתנו המשותפת זו אמת מים מרשימה ביותר.

 

מכאן עוד 25 דקות נסיעה אל פאטימה.

ומה מסופר שיש בפאטימה?

המתחם המקודש של גבירתנו של פאטימה (Santuário de Fátima)

הוא המקום שבו אירע האירוע של גבירתנו מפאטימה, כאן הוקם מתחם מקודש, הנקרא בשם "המתחם המקודש של גבירתנו מפאטימה". עבור קתולים רבים, ביקור בכיכר הענקית הזו הוא משאלת לב עמוקה. המתחם הזה כולל שלושה מבנים עיקריים.

בזיליקה ענקית ומרשימה ביותר.

הקפלה של ההתגלויות (Capelinha das Aparições)

על פי האמונה הקפלה נבנתה במקום המדויק של ההתגלות והיא בעלת סגולות מרפא.

בזיליקת השילוש הקדוש (Basilica da Santissima Trindade)

הבזיליקה המרשימה והחדשה הזו נחנכה בשנת 2007.

בין שלושת המבנים נמצאת רחבה עצומת מימדים לאירועים המוניים, אבל הדבר המרשים והמצמרר ביותר הוא שביל שיש ארוך שאורכו כמה מאות מטרים עליו המאמינים הסבורים כי חטאו, עוברים את מסלולו היורד בזוית כלפי מטה, כאשר הם עושים זאת על ברכיהם.

זהו אקט של אמונה שקשה לראות מהצד, שכן מדובר בסבל, מבחירה.

יצאנו משם ודילגנו אל העיר הקטנה Batalha

עיר קטנה ומקסימה.

כאן נמצא Monastery of Batalha

אחד המבנים המיוחדים והמרשימים ביותר בפורטוגל – מנזר באטליה.

גם זו כנסיה ענקית ומרשימה בלב עיר חיננית במיוחד.

לא צריך להיות כאן יותר ממחצית השעה, שכן בעיר הבאה כבר נבלה יותר זמן.

נזארה (היא נצרת בפורטוגזית)

Nazare

כיום היא ידועה בתור יעד תיירותי נחשב, בעיקר בקרב גולשי גלים –  שכן בנזארה נמדדו הגלים הגבוהים ביותר בעולם.

אנחנו מחנים את הרכב באחד ממגרשי החניה (בחינם), וזורמים עם התיירים שהולכים כולם לכיוון אחד.

אל המגדלור הנמצא על קצה צוק שבולט מהיבשה אל תוך הים. כאן מצד אחד רואים מפרץ ארוך שמימיו שקטים והוא מהווה את חוף העיר, ומצד שני של אותה לשון גלים ארוכים וגבוהים נוצרים בתוך קניון תת ימי עמוק.

לצערנו היום אלו לא גלים שסוחפים גולשים, אך המראה ממעל מרשים ביותר.

חזרנו אל הרכב על מנת לדלג איתו אל העיר התחתונה והטיילת.

באחת הסימטאות הצרות נתקלנו בשלט של מסעדה הודית, ולפעמים צריך גיוון בחיים (ובטיול), לכן נכנסנו, הזמנו יותר אוכל ממה שכלל האוכלים יכלו להתמודד איתו, אבל היה טעים אש, ומשביע את רצון כולם.

על רצועת החוף הרחבה מתקיים טורניר כדורגל חופים בינלאומי, והאווירה כאן תוססת במיוחד.

מאד כיף ונעים להסתובב כאן, בתחושת ביטחון שלמה.

החלטנו להגיע כל המלון שהזמנו באור יום, ושוב נסיעה של 25 דקות אל קרבת העיר אובידוש.

לאחר התמקמות יצאנו בדמדומי ערב לתור את המצודה והעיר העתיקה, וכפי הנראה נשטב לכאן בבוקר, כי האתר הזה הוא אחת האטרקציות המרכזיות של אובידוש.

לאחר יום מפרך צפויה לנו לינה טובה ועמוקה.

נתראה בבוקר.

 

14.6.2023

 

את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר צנועה, אך סבירה במלון שזכה לכינוי "איקאה", וזאת על שום תחושת המותג, של הכל בסדר ומודרני, אבל בצניעות.

צמוד למלון יש סניף סופרמרקט, וסופסוף זכינו קצת לעונג מקובל של סיבוב מתחייב.

אלו שמבינות יותר, אמרו שהמחירים דומים לישראל.

 

יצאנו ונסענו לסיבוב בטירת אובידש, בה ביקרנו אמש.

החננו במגרש חניה גדול וזרמנו עם ההמון.

מה אגיד? הבדל של יום ולילה.

המצודה והעיר העתיקה מקבלים גוון אחר ושונה באור יום. חנויות פתוחות עם שלל פיתויי תיירים, ובראשם ברנדי הדובדבנים המקומי שנקרא ג'ינג'יניה (ginjinha).

טעים מאד. נקודה.

שעה וחצי הספיקה לנו כדי שנצא וניסע אל מקום פחות מתוייר במסלול החומוס, ותודה למי שהפנה אותנו לשם.

מרחק של כעשרים דקות נסיעה בכיוון לליסבון ואנחנו באים בשערי בודהה עדן גרדנס.

הכניסה למקום קצת קיטשית, צריחים מחודדים ומוזהבים לא רומזים ולו ברמז על העתיד לבוא.

אנחנו נכנסים ויורדים בשביל תלול בגן פורח ויפהפה ובו דמויות בודהה רבות בשלל הבעות.

על ראש אחת הגבעות יש גם בודהה שוכב.

הגן הזה כולו הקפדה על כל פרט, ולא משעמם בכלל, אך כאשר הגענו לצדו המרוחק, זה שבקצהו אגם קטן נגלה אלינו יופיו היותר יחודי.

פסלי מתכת של בעלי חיים מאפריקה, ומאות פסלי אבן אבסטרקטיים מופלאים.

לחץ זמן גרם לנו לקצר את שהייתנו בגן הזה, ולהרגיש שנותר בנו טעם של עוד.

 

קבענו סיור בליסבון בשעה 15:30, אי לכך החניך תורן קצב זמנים, ודרבן את הקבוצה הסוררת להשמע להוראות.

תוך שעה הגענו לליסבון והעדפנו לבצע צ'ק אין מהיר, להחנות את הרכב בחניון המלון, ולהסתייע בתחב"צ להגיע לסיור.

ברחבה גדולה על שפת הים חיכה לנו תום המדריך שאסף קבוצה גדולה של ישראלים לסיור רגלי בשכונות ליסבון.

למדנו ממנו כי באיישה, היא  העיר התחתית של ליסבון, וכי באיירו אלטו-הינה השכונה העליונה.

התעכבנו ליד מעלית סנטה ג'וסטה  שעולה לרובע שיאדו. וכמה שזו אטרקציה תיירותית אך לא מומלצת. (כי יש מעקף יעיל יותר וללא תור).

גם איתו הגענו לדוכן טעימות ג'ינג'יניה, והמשכנו בטיפוס במעלה הרחובות, עד לרחבה גדולה עם מוזיקה שמחה, דוכני מזון ומרפסת גדולה שצופה על העיר.

ישבנו על מגש פיצה, בירה קרה ואננסים ממולאים בשייק אננס, ובריזה קלה שאוששה אותנו.

כאן נפרדנו מתום, ותפסנו אוטובוס שיורד אל הטיילת היפה ושוקקת החיים הצופה אל הים, וממנה לקחנו אוטובוס נוסף אל אנדרטת התגליות המיוחדת במינה.

מכאן באוטובוס נוסף שמגיע ישירות למלון סיימנו יום מפרך במיוחד.

וכמה מילים על מלון פניקס ליסבואה שהוא אחד מתוך שלושת מלונות פניקס באותו בניין.

ראשית, החניה, כניסה צרה במיוחד מובילה לחניון תת קרקעי שיש בו מספיק חניות, במחיר 17 אירו ליממה.

לא זול, אבל שווה ביותר.

החדרים שקיבלנו גדולים, מפוארים, מרווחים מאד ומצויידים בכל מה שצריך, ויותר.

מחיר חדר כאן בסביבות 150 אירו ללילה, אבל איזה פינוק...!

15.6.2023 יום ד'.

היום נוסעים לסינטרה, אחד מהאיקסים המחויבים בכל נסיעה לפורטוגל, במרחק חצי שעה נסיעה מליסבון. הזמנו כרטיסים לפני כחודש לשעה עשר בבוקר, ולכן קמנו מוקדם על מנת להגיע בזמן.

ארוחת הבוקר במלון המשובח היתה מגוונת מאד ועשירה.

השמים כחולים ועתיד להיות חם (נעים לטעמי האישי).

אכן הגענו לסינטרה בשעה מספיק מוקדמת, זוהי עיר עתיקה, מתויירת מאד, עם רחובות צרים במיוחד כשרובם אסורים לכניסת מי שאינו מורשה.

בקיצור באלגן מתוכנן מראש.

מצאנו מקום חניה, 4 אירו לשלוש שעות נראה סביר.

מכאן חייבים לתפוס עוד סוג של תחבורה, או אוטובוס או מונית או טוקטוק שיעלה אותנו עד הארמון, או לעלות ברגל שעה וחצי.

מכיוון ומדובר במקשישים שמעדיפים נוחות, שילמנו לטוקטוקאי שיעלה אותנו, וגם יוריד בהמשך.

כרטיס הכניסה כולל שירות שאטל שמעלה אותנו מהכניסה לאתר עד לארמון עצמו.

מכיוון שהתמהמנו והגענו מעבר לשעה המוזמנת נקנסנו ב 6.5 אירו נוספים לאדם, כדי שיכניסו אותנו לארמון ברגע זה. (וזו עקיצה ראשונה להיום, בדיעבד).

אבל, היות והתאמצנו, והגענו, שנוותר בגלל כמה שקלים??

הארמון הציורי של פנה מזכיר את כל הדיסני'ס שביקרנו בהם במשך הדורות.

ארמון צבעוני במיוחד, מקושט בשלל דמויות ותבליטים באבן. החדרים האינסופיים מכיל פריטי ריהוט ישנים (ונאמין ששימשו מלך כזה או אחר), והנוף הנשקף מעל הוא של מרבדי יערות עצומים המקיפים את כל האתר.

חיכינו בזמן לטוקטוקאי שהגיע והוריד אותנו בדרך האבנים המקפצות.

היה fun.

 

הנקודה הבאה נקראית קאבו דה רוקה.

לו הייתי אירופאי הייתי קורא לה "סוף העולם".

המקום הזה הוא הנקודה המערבית ביותר באירופה, וממול נפרש האוקיינוס האטלנטי עד צידו השני בארה"ב וקנדה.

 

כאן בחניה המתין בחור גבוה שכיוון את הרכב, והצהיר שהוא עובד כאן בשמירה על הרכבים תמורת 10 אירו לשעה.

לאחר מעשה הבנו כי זו פשוט פעולת סחיטת דמי חסות של בחור חצוף. שלטים המוצבים במקום  מ ז ה י ר י ם מכאלו, ומי שלא קורא שלטים, שישלם.

 

בדרכנו החוצה משם עצרנו בכפר לארוחת צהרים במסעדה נעימה ומלצר אדיב.

היום אוכלים דגים.

היה טעים מאד מאד.

 

עכשיו, כשכולם רגועים הגיע זמן להפתעות.

ראשונה היא בוקה דו אינפרנו.

ומה יש לנו לחפש שם?

החננו את הרכב במקום מיועד, וירדנו עם השביל אל מרפסת הצופה אל צוקים שבורים, ים טורקיז מרהיב, ומערות בסלע.

השמש צרבה אותנו ולאחר גלידה בטעם פאשטל דנאטה מתוקה, המשכנו אל אזור בו הסלע השחור מפורר לסלעים יותר קטנים מחורצים בתוך חול לבן.

ציורי ביותר, ומזכיר מאד את איסלנד.(ועם 900 מעלות יותר).

 

כמה דקות משם ואנחנו מגיעים לקשקאיש, עיר קטנה מיוחדת ויפהפיה.

יש כאן טיילת נאה, מעגן יאכטות, חוף רחצה, בתי קפה ומסעדות ואווירה משוחררת ורגועה.

הרבה יותר נעים מליסבון.

 

חזרנו לליסבון באור יום, מקלחת לרענון, קפה ועוגות בבלקון של המרפסת, ואנחנו מוכנים לצאת לטרוף את העיר.

מיקומו של המלון שלנו בקצה השדרה המרכזית של העיר (וזה לא המרום לשאול אותי לשמה), מאפשר לנו לצאת ולרדת 1.3 ק"מ אל הקצה השני, שם, אמרה לנו פקידת הקבלה, נמצאים החיים התוססים של העיר.

ירדנו בניחותא את השדרה הרחבה והיפה, עד שהגענו לכיכר גדולה, ושוממת.

איפה החיים התוססים שהבטיחו לנו? שאלנו, ובמיקריות מפתיעה סטינו לרחוב מקביל שם נמצאות שלל מסעדות ודוכני מזון בהם יושבים אלו שלוקחים את הזמן.

מצאנו מסעדה שמציעה מנות טאפס באירו אחד, ובירה באירו וחצי.

פשוט לא להאמין מה אפשר לאכול בכלום כסף.

מכאן בחזרה למלון, לשנת לילה.

היה לנו אחלה יום.

 

16.6.2023 יום ה

 

יום שיוקדש לליסבון.

נצא אחרי ארוחת הבוקר לסיור רכוב ברחבי העיר.

 

אלמדה, העיר שנמצאת ממול ליסבון, בצד השני של הנהר, אליה מוביל גשר שהוא העתק של שער הזהב מסן פרנסיסקו,

ושמו כיום הוא "גשר ה-25 באפריל" (יום מהפיכה, Ponte 25 de Abril).

כאן במקום הזה נמצא פסל ישו, דומה לזה שמוצב בריו דה ג'נרו בברזיל.

שילמנו 8 אירו לאדם ועלינו במעלית ומדרגות אל מרפסת תצפית גבוהה, ממנה נשקף נוף הסביבה, ובעיקר הנוף של ליסבון.

למטה, ברחבה הגדולה נשקף אותו נוף רק מזוית שטוחה יותר.

חזרנו לעיר אל התחנה הבאה, מגדל בלם.

"מגדל בלן (Torre de belém) ממוקם על גדת נהר הטז’ו (Tejo) בשכונת בלם שבמערב ליסבון. המגדל נבנה בשנת 1515 על ידי המלך מנואל ה-1, זמן קצר לאחר שמגלה הארצות ואשקו דה גמה (Vasco de Gama) גילה את הנתיב הימי להודו. בעת הקמתו ניצב המגדל על אי קטן סמוך לגדה הצפונית של הנהר, והימאים שהיו שטים מבלם אל עבר הים היו מתארים את המגדל כנקודה האחרונה שהיו רואים מחופי פורטוגל, והנקודה הראשונה שהיו רואים כאשר היו חוזרים אליה".

ככה ראיתי שכתוב באחד האתרים, ובמבנה מיוחד ובולט בטיילת של ליסבון.

כאשר הגענו נתקלנו בשני גברים שמווסתים מקומות חניה, אך מי שנעקץ פעם אחת מגלה רגישות להבא, לכן מצאנו מקום ללא עזרת הצדיקים..השמש כבר ליהטה בשמים ומד המעלות הראה 34 מעלות כאשר ירדנו לצלם ולהצטלם בקרבת המגדל.

המשכנו משם רגלית אל עבר אנדרטת התגליות (שראינו בליל שלשום), ושוב, מה שרואים בלילה נראים אחרת באור יום.

דילגנו עם הרכב עוד כמה דקות נסיעה, שכן הבנות דרשו במפגיע להגיע אל היצרן "המקורי" של הפאשטל דה נאטה שנמצא בחנות מפונפנת ( pasteis de belem) דקות משם, העדויות אמרו שזו הגרסה הטריה ביותר. (האם גם הטובה ביותר??).

ניסיון לעלות לרובע אלפאמה המומלץ נתקל בחוסר מציאת חניה, אי לכך החלטנו לוותר, ובעצת תום המדריך יצאנו מליסבון לכיוון דרום מזרח.

בדרך הנוף השתנה, וכל מה שהורגלנו לראות כירוק בוהק וגבוה, הפך ככל שהתקדמנו לירוק, דהוי ונמוך.

פחות עצים ויותר שיחים.

גם נקודות הישוב הפכו לכפרים חקלאיים ועיירות קטנות.

45 ק"מ מפרידים בין ליסבון ל- portinho da arrabida.

תום אמר שזהו חוף יפהפה ופחות מתוייר.

הדרך לשם מסתיימת בכביש מאד צר, שהתנועה בו מנוהלת על ידי רמזור שמווסת את התנועה פנימה והחוצה.

אנשים פאסימיים מחנים את מכוניותיהם במורד הכביש וממשיכים רגלית. אלו שבאו מארץ הקודש, מלאים באמונות ואופטימיות המשיכו הלאה.

למטה, מתגלה לנגד עינינו מפרץ שלו בו עוגנות סירות ומפרשיות, במי טורקיז צלולים כבדולח, ישרים ללא גלים ואדוות, מסעדה ומספר בתים של אנשים שחיים מול נוף גלויות.

היינו המומים מול היופי הזה.

אפילו הדגים ממלאים פיהם מים.

המלצה נוספת שולחת אותנו הלאה משם אל מסעדה בכפר בשם Azeitao.

בכפר הנידח הזה יש בתים שעולים גם מליון אירו, ויותר ומכוניות יוקרה עוברים בו כבשגרה. המסעדה המומלצת לא התאימה לנו, לכן, לאחר חיפוש קצר בחרנו במסעדת דגים שבדיוק החלה במשמרת ערב.

בחרנו דג וסרדינים. המנות הגיעו עם תפוחי אדמה וסלט מרענן והיו טעימות, וזולות להחריד.

( 9 סרדינים ותוספות בעשרה אירו, שזה פחות מ- 40 שקל).

את הדרך חזרה לליסבון כבר עברנו עם קרניים אחרונות של שמש.

 

בליסבון החלטנו לרדת שוב אל חנות הטאפסים המוצלחת מליל אמש, אבל בדרכנו התעכבנו במסיבה שכונתית עליזה במיוחד, ובעוד כיכר (סתמית), שפיספסנו, וכאשר הגענו לאותה מסעדה, התברר כי המטבח סגור, ואפשר לקחת רק שתיה.

גם חצי ליטר בירה יכולים להוות נחמה פורתא לםעמים.

חזרה למלון עם המטרו לקחה 2 דקות נסיעה וחמש דקות לרכוש את הכרטיסים.

מחר, נחזור לפורטו, לקראת חזרה לארץ.

 

17.6.2023 יום שבת

אחרי ארוחת בוקר, אנחנו יוצאים לכיוון פורטו, ואם נמצא משהו על הדרך, אז הנסיעה תתארך.

אבל, מכיוון שבחרנו בכביש האגרה המהיר, לא סטינו ולא עצרנו למעט הפסקת תדלוק ופיפי, וכך עמדנו בשערי גאיה תוך פחות מארבע שעות מצאתנו מליסבון.

ביצענו צ'ק אין מהיר במלון ויצאנו לאזור הטיילת, בה אמורים להיות חנויות יקבים.

מצאנו חניה באחת הסמטאות, ויצאנו לשוטט.

יום חג וחופש סופ"ש כאן, והאווירה (והאוויר) כל כך שונה ממה שחווינו כאן בדיוק לפני שבוע.

הרבה יותר קריר ונעים מליסבון הרותחת, והגענו להחלטה פה אחד כי פורטו יותר נעימה ומסבירת פנים מליסבון.

כאן בטיילת אפשר למצוא למשל חנות צבעונית במיוחד שכול כולה מוקדשת לשימורי דגים בכלל, וסרדינים בפרט.

החנות מעוצבת ומקושטת כמו חנות צעצועים/ממתקים, או כפי שהטבתי להגדיר אותה "דיסנילנד של הסרדינים".

אני בטוח כי אם היו כאן גם טעימות, זה היה מכפיל ומשלש את המכירות שלהם.

למשל, קופסת הסרדינים היקרה ביותר מעוצבת כמטיל זהב, יש בה סרדינים נקיים מעור ועצמות עם עלי זהב.

מחיר כל קופסה כזאת 25 אירו (כמאה שקלים), היות וכל קופסה היא עבודת יד, ונדרשת שעת עבודה להכין אותה, לדברי המוכרת, שלא ביקרה בתל אביב ולא יודעת שככה עולה שווארמה ממותגת או שתי סופגניות בחנוכה.

אפרופו ישראל, בחנות יש דברי הסבר בשפות שונות בפירוט מלא על 24 שימורי הדגים שלהם, גם בעברית צחה.

 

לפתע, הגיחה חבורת גברים, מתופפים במרץ רב, מאחת הסימטאות.

צעדנו אחריהם ועם שמחת החיים הסוחפת שלהם, עד שסיימו את הצעידה במטח תופים מהיר, קיצבי ורועש.

(ומי שזכה לראות זאת בשידור חי בפייסבוק, הרוויח).

 

כשהחלטנו כי גם לקיבה מותר להתאושש, חיפשנו את הסניף המקומי של טאפס 100, ומאד הופתענו כאשר לאחר הליכה מאומצת הגענו....אל מול המלון שלנו, בחנות הכולבו קורט אינגלז המוכרת.

התפרענו על חצי תפריט (בערך), כדי לסדר את הקיבה, והראש.

חזרנו עם החשמלית לטיילת (תחנה לפני הגשר), בדיוק כדי לתפוס להקות מחוללים ומחוללות הבאים למצעד ססגוני בטיילת.

 

משום מה, כשהגענו לשם סביב השעה 19:00 הם החלו להתארגן ועד שעה 22:00 הם עוד לא ממש נכנסו לאקסטזה של ריקודים ומוזיקה ברחבה הגדולה בסוף הטיילת.

משהבנו כי הקרנבל של ריו כבר לא יתקיים כאן היום, טיפסנו במעלה ההר אל הקורולה שהמתינה בסבלנות כל היום, כדי שתיקח אותנו חמש דקות נסיעה, אל המלון, ואל המיטה הנקיה והנוחה.

מחר חוזרים לארץ, ויום ארוך לפנינו.

לילה טוב.

 

ומילה חמה והמלצה על המלון שלנו בפורטו.

מלון קליפ (clip hotel) ממוקם למעשה בגאיה, שנמצאת מעברו השני של הנהר, מול פורטו.

לנו במלון הזה בימים הראשונים של הטיול, ובחרנו לבלות בו גם את הלילה האחרון.

זהו מלון נעים, נקי, מודרני ומטופח, בסביבה שקטה אבל מספיק קרובה למרכז התוסס.

יש תחנת חשמלית קרובה, ולמלון יש חניון.

החדרים הראשונים היו בקומה השמינית והיו גדולים במיוחד, החדר של הלילה האחרון היה פחות גדול, אבל באותה רמת נוחות ונעימות.

המחיר כולל כרוחת בוקר סבירה, והמלון נמצא כ- 20 דקות משדה. תעופה.

מומלץ בחום.

 

18.6.2023

 

בוקר של סיכום טיול בדרכנו חזרה.

תהליך מסירת הרכב היה מהיר, וגם השאטל הקצר בין סוכנויות השכרת הרכב, לטרמינל קצר ומהיר.

נסענו במהלך השבוע האחרון 1644 ק"מ, בצריכת דלק ממוצעת של 17.5 ק"מ/ליטר.

(כתב רכב או לא??).

הטויוטה קורולה סטיישן הייתה המכונית המתאימה לצרכינו, ושרתה אותנו ללא כל תלונה.

 

הגענו לשדה התעופה שעתיים לפני המראה לקונקשן בליסבון, אזור הדיוטי פרי של פורטו הומה, אינו שווה גודל לזה העצום של ליסבון.

 

נחתנו לשלוש שעות קונקשן בליסבון, יש כאן שדה ענק, עם המון חנויות, ואפשרויות הסעדה.

זה שנקבל ארוחה בטיסה לא אמור להפריע לנו לאכול כדבעי לפני כן, כי בטיסה הלוך האוכל היה גורם לניב גלבוע לעזוב בטריקת דלת, אפילו אם זה מעל אלבניה, נניח.

לשמחתנו, המטוס היה מלא רק בחציו, כך שבמרבית השורות היה לפחות מושב אחד פנוי או יותר, וכך גם האווירה במטוס היתה רגועה וננימה יותר, כך שהטיסה עברה בנעימים.

 

לאחר שעה וחצי באוויר הוגשה ארוחת צהרים, ושוב, לא משנה שאכלנו בשדה לפני ההמראה, בטיסה מתגלה רעב.

בחרנו בפסטה תרד עם רוטב עגבניות, סלט גרגרי חומוס, מלפפון וכרוב, גבינת קרם,, קרקרים ולקינוח פודינג אורז, שלטעמי היה הפריט הפחות מוצלח בארוחה. שטפנו הכל עם בירה sagres, שהיתה בדיוק במקום.

יש לציין לחיוב את חברת TAP הפורטוגזית שמגישה את האוכל עם סכו"ם ממתכת ולא חד פעמי.

 

באזור איטליה השמים התבהרו וכך ראינו את סרדיניה ממעל, אחר כך כבר שקעתי בסרט אקשן כמעט עד הארץ.

 

אז מה היה לנו?

ראינו ארץ יפה ומעניינת, עם אנשים עליזים בדרך כלל, ומאד ידידותיים, ורובם מבינים וגם מדברים אנגלית. (סוג של טראומה יפנית).

בשבוע אחד חווינו (כמעט) את כל סוגי מזג האוויר.

התחלנו באפור סגרירי, עברנו לקור ערפילי, אחר כך לאביב נעים, והמשכנו לקיץ לוהט, ולקינוח בפורטו, שוב סתיו נעים.

צילמנו המון תמונות יפות, אכלנו יותר מידי פאשטל דנטה, ופחות מידי חיות.

נסענו הרבה, ובעיקר נהנינו מחברותה נעימה וטיול חברי נעים, ועל כך תודה לסמדר ויוסי שסבלו בעיקר אותי.

(אם הם לא התייאשו מזה בשלושים וכמה שנות היכרות, אז או שאנחנו כבר פחות מתייחסים לשטויות, או שיותר מקבלים את האחר).

בקיצור מוי כיף.

עכשיו ננוח עד הטיול הגדול הבא.

 

וכמה תובנות פורטוגל.

                            _____________

משום מה באף מסעדה אין מלח על השולחן, צריך לבקש.

 

לא נתקלנו בפקקים או עומסי תנועה, למעט בליסבון.

 

בערים הקטנות אין בעיית חניה.

 

פאשטל דה נאטה - העוגיה הלאומית.

 

סרדינים על האש, טעימים מאד.

 

מילים שימושיות:

 

בום דיה -בוקר טוב.

אובריגדו - תודה.

 

ליסבון יותר חמה, אך פחות אטרקטיבית (בעינינו) מפורטו.

בליסבון יותר מלחיץ להיות תייר (כייסים, עוקצים וכו'), ובפורטו יותר נינוח ורגוע.

פורטו פחות המונית, וקלה יותר להתמצאות.