העולם המופלא

 

שוב "סידרו" אותי וקיבלתי לידי את הדגם החזק, כפול ההנעה, שהוא אומנם יותר חוויתי לנהג, אך פחות טווח לחרד, ואם הגעתי למקום בו אני מתלונן כי טוב לי מידי, יתכן ואני צריך לעשות ריסט לכלל המערכות שלי, שיודו לאלוהי החסדים הקטנים, המעניקים לחיי רגעים קסומים ומרגשים במיוחד, גם אם בכלל כיוונתי למקומות רגועים יותר.

היות וזה כבר מקרה שני תוך שבוע, אצטרך כנראה ללמוד לחיות עם זה.

 

המותג הבריטי MG נולד ב-1924, לפני 100 שנה.

למותג יש היסטוריה ומוניטין ארוך שנים, אבל כיום MG הינה יצרנית סינית המנסה לחזור אל שורשיה הבריטים בכל הקשור ליכולת הנדסית ורצון ליצור חווית נהיגה.

 MG הוא מותג רכב היצוא של קוצרן סאייק saic)), היצרן הגדול בסין ותאגיד הרכב השביעי בעולם.

דגם מארוול R שהגיע לישראל לפני מספר חודשים, מציע תמהיל הכולל עיצוב אלגנטי, תא נוסעים איכותי ומתקדם במיוחד, תחושת יוקרה, ביצועים מסחררים והתנהגות כביש מצוינת הודות לחלוקת משקל 50:50 בין הצירים ומרכז כובד נמוך.

ה-MARVEL R מוצע בשתי גרסאות: הראשונה, הנעה אחורית בהספק 180 כ"ס וברמת גימור Luxury. השנייה, הנעה כפולה AWD בהספק 288 כ"ס וברמת גימור Performance.

 

כל זה טוב ויפה עד שנמסר לידיך רכב מבחן.

288 סוסים שמתחבאים איפה שהוא בין צירי הגלגלים, מבטיחים מראש שתרשם כאן הנאה, אבל היכן הקטצ'?

מלבד 3 אותיות קטנות הרשומות על הישבן האחורי, אין הבדלים חיצוניים בין שתי רמות הגימור.

במתכוון רשמתי כפול הנעה ולא כפול מנועים, כיוון שבגרסת הנעה אחורית, יש לרכב שני מנועים (אחד לכל גלגל), ואילו זו של הנעה כפולה מקבלת מנוע שלישי (!) עבור צמד הגלגלים הקדמיים.

הבדלים משמעותיים מתגלים בתאוצות (מצב ספורט, ורגל כבדה על הדוושה), המעניקות לגרסה החזקה מומנט מאסיבי של 67.8 קג"מ, מול מומנט 41.8 קג"מ, שכל רכב עם מנוע בעירה פנימי היה מתגאה בו, במיוחד.

המומנט הזה אחראי בין היתר להזיז קרוב לשני טון, ממצב עמידה למאה קמ"ש ב-4.9 שניות.

ותאמינו לי, זה מהר, וחזק.

רכב עם מנוע בעירה היה עושה את זה ברעש של להק f-15 הממריא מנושאת מטוסים, בעוד שהמארוול ממלאה אגזוזה (החסר) באבקת שקט, ורק שריקת הרוח, והנוף המטושטש החולף מבעד לשמשה מבהיר שמשהו קורה בחוץ, והוא מאד מהיר.

הגרסה "האיטית" יותר תזדקק לשלוש שניות יותר כדי להגיע לאותה נקודה, וזה אגב, מכובד לא פחות, שכן הספקה של זו הוא "רק" 180 כוחות סוס.

 

רק לאחר שנסעתי מעל 200 ק"מ נסיעה, הבנתי מדוע טווח 402 ק"מ (של דגם הנעה אחורית) לא ירשם על מד הטווח של העלמה החסודה שהועמדה לרשותי, כי במקרה הטוב ביותר אצליח לגרד איתה 370 ק"מ, כהבטחת היצרן.

ומה רע לי ב-370?

כנראה שכלום.

הכיתוב AWD משמאל הוא ההבדל החיצוני הבולט בין הדגמים

לפי המפרט, ההבדל הבולט שעין יכולה לראות בין הדגמים הוא במערכת השמע המותקנת.

הגרסה היקרה והחזקה באה עם רמקולים משובחים מבית BOSE, החביבה עלי, ואילו אלו שמשלמים פחות מקבלים  מערכת noname, (שלא חייבת להיות נחותה, אגב).

את שתי רמות הגימור מניעה אותה סוללה המגיעה בנפח 70 קווט"ש.

 

ואם נחזור לרגע אל נקודת ההתחלה של ההתרשמות הראשונה של רגע המפגש, אספר כי מרגע שנפתחת הדלת הקדמית (ולא ממש משנה מאיזה צד), נגלה לנגד עיניך צג עצום מידות במרכז הקונסולה העולה בזווית עד הדשבורד.

חברים שביקרו כאן לפני ממליצים להצטייד במטלית רכה לניקוי טביעות אצבעות מסגירות, שנותרו כאן קודם.

ניקיון העדשה נהוג במשקפיים שעל אפי, וכאן זה נחוץ לא פחות.

גודלו של הצג לא מותיר מקום לחפצים אותם אנו נוהגים לשים בקרבתנו ובהישג יד, לכל אלו יש מדף תחתון לקונסולה המרכזית, שם גם נמצאים שקעי טעינה וחיבור לאנדרואיד אוטו.

בתחתית הצג שני מתגים, האחד לקביעות רמת אחזור האנרגיה  (ויש 3 רמות), והשני לקביעת סוג הנהיגה (חסכוני, רגיל, ספורט).

הכפתורים שאחראיים על המצב רוח

תא המטען מספק מספיק מרחב לכל הדרוש (357 ל'), ותחתיו ישנו עוד תא קטן לאכסון כבל טעינה.

בניגוד לרכבים חשמליים אחרים (וכן לגרסת ההנעה האחורית), אין תא אכסון נוסף בחזית הרכב.

רכב המבחן הגיע בריפוד עור שחור, כאשר לדגם זה יש אפשרות בחירה לעוד שני צבעים, עדיפים לטעמי האישי.

גג פנורמי ענק המכסה את כל חלקו העליון של המארוול מכניס הרבה אור אל חלל הנוסעים, אך אין כאן תריס גלילה פנימי, במידה ורוצים יותר צל.

מול עיני הנהג יש לוח מכוונים אלפסי עליו מוקרנים נתונים שונים, אבל באופן מוזר מרכז התצוגה נותר ריק.

רוכשי הרכב נהנים מאפליקציה ייעודית המאפשרת שליטה מרחוק, וצפיה בטעינה.

לרשות המבקר האקראי עומדת גם עוזרת אישית (בסגנון של סירי התפוחית), העונה לשם HEY MG.

כמרבית אחיותיה לתואר, גם זו לא עוזרת בדברים הנחוצים באמת. (החלפת גלגל נקור, הכנת קפה בזמן הנהיגה, שיחות עידוד והתמקחות אגרסיבית מול נציגי מס הכנסה וביטוח לאומי, למשל).

הכלה הגיעה בצבע תכלת בהיר מטלי, ומאה אחוז סוללה הבטיחו לי 368 ק"מ, (וזה עוד לפני שחשדתי שמשהו מוזר קורה כאן).

לפי ההבטחה, הרכב בנוי מחומרים טובים, וניכרת הקפדה על איכות ההרכבה.

אחרי שהתוודענו לכל זה נותר להתפלל למזג אויר נאה יותר מזה שהיה עם קבלת הרכב.

 

לפעמים מחשבות יוצרות מציאות ובקשות מתקבלות אצל האחראי, וממש לכבודנו ענני הגשם פינו מקומם בבוקר ליום טיול שמשי, שיהיה כפי הנראה כיפי.

האורח שלי היום, חזר השבוע מתאילנד, נינוח ורגוע מהרגיל (טוב, נו, הוא עוד לא ממש נחת פה), ובאופן רגיל אינו מאלה המתנגדים לזה שאני מגביר את הווליום ברכב, על מנת למצות את מלוא ההנאה מהרמקולים  המשובחים שעושים פה עבודה מצוינת.

את היום הזה בחרתי להקדיש לתא שטח אשר באופן מוזר לא ממש פקדתי ובחנתי, למרות שיש כאן לא מעט נקודות עניין, היסטוריות, גיאוגרפיות ואנושיות.

יש פה פסיפס

הכנתי לי רשימה של כמה כאלו מתוך תקווה להספיק לפקוד את כולם, וגם אם לא, לא נורא.

הויקיפדיה שיודעת הכול מספרת לי כי "עמק האלה הוא עמק קטן בשפלת יהודה, מדרום לבית שמש, שנודע כמקום קרב דוד וגוליית על-פי המסופר בתנ"ך. עמק האלה נחשב לאחד האזורים הפוריים ביותר בארץ ישראל, והוא מקשר בין השפלה להרי יהודה וחבל עדולם, ומכאן חשיבותו לאורך השנים. עד ימינו בולטים בעמק ובסביבתו מספר רב של אתרים ארכאולוגיים ותלים מקראיים".

המקום הראשון בו עצרנו נקרא חורבת שוכה, אבל המשפחות המטיילות מכירות אותו יותר בשם גבעת התורמוסים, ואין טיול משפחות כיתתי שלם באביב, אם לא מבקרים בגבעה הזאת, הנמצאת בצד ימים של כביש 375.

כאמור, בתנ"ך מוזכר המקום כזה בו נאסף צבא שאול למפגש עם גוליית וצבא הפלישתים. אבל אנחנו כאן היום בענייני שלום ושלווה.

עצרנו ברחבה הגדולה לצד הכביש (שעוד לא הייתה עמוסה במיוחד), בתחתית המדרון ישנו פסיפס צנוע מכותר גדר, ובהמשך המסלול והתחלנו לטפס במדרון התלול.

מתנשפים עקב המאמץ, הגענו אל מרום התל ממנו נשקף נוף הסביבה צלול ויפה.

באביב, כאמור, כל ההר פורח והמראה יפה שבעתיים.

המשכנו בשביל היורד ומקיף את התל.

סה"כ צעידה נעימה בבוקר שטוף שמש וציוצי ציפורים.

המשכה של הדרך מוביל אותנו אל הכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה.

סיפורה של מחלקת הפלמ"ח שנחלצה במלחמת העצמאות לעזור ליישובי גוש עציון, חרוט כאן בכל פינה, והקיבוץ הנושא בשם חללי המחלקה, הוא הראשון שבהם.

בכניסה לקיבוץ ניצבת אנדרטה לזכרם.

"...מחלקת הל"ה / שיירת הל"ה, הורכבה מלוחמי מחלקת ההר של הפלמ"ח ולוחמי חי"ש ( חיל שדה )ממחלקת הסטודנטים, שהיו כוח מגויס של ההגנה, מפקד מחלקת ההר היה דני מס.

סיפור קרב הל"ה הפך למיתוס גבורה ומופת ל"טוהר הנשק"...מה שקרה בהמשך המסע והקרב נשאר בגדר השערות הנשענות על מספר מקורות, אך המסקנה היא שהקרב לא היה רציף. הכוח התגלה בוואדי גדור, הלוחמים עזבו את הוואדי והסתתרו בין הסלעים בנחל עציונה. בשעות הצהריים הכוח עלה משם ל"גבעת הקרב" וניהל קרב עקוב מדם עד ללוחם האחרון ..."

הל"ה

תכננתי להמשיך לעוד אתרים הקשורים לסיפור הל"ה, אבל בשל האירועים שקרו בהמשך נותיר אותם להזדמנות אחרת.

במפת הגוגל ראיתי אזכור למדרגות רומיות עתיקות הנמצאות סמוך לציר הדרך, אבל הכביש נטול השוליים לא מאפשר עצירה בצד הכביש, על כן הגענו עד כניסה לחורבת חנות, וחנינו שם.

"...שמה של חרבת חנות (חרבת אל חאן) והממצאים שנמצאו בה מעידים על כך שבעבר הייתה תחנת דרכים בדרך שעברה מעמק האלה בואכה ירושלים - הדרך שנקראת דרך הקיסר. בחרבת חנות נמצא מבנה קדום ובו רצפת פסיפס, מאגר מים קדום וגת בעלת משטח דריכה מרוצף בפסיפס לבן. הפסיפס הינו שריד לכניסה ביזנטית מהמאה השישית לספירה שנבנתה במקום, לפני הפיכת המקום לחאן. הפסיפס בחרבת חנות נשאר כפי שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות ולא הועבר למוזיאון, כדי לשמור על אותנטיות המבנה..."

חרבת חנות

הסתובבנו באתר החביב עד שנתקלנו בשלט המפנה לשביל למטיבי לכת היורדת לעין מטע.

היות ולא ביקרתי במקום אף פעם, ואני מחשיב עצמי למטיב לכת (בעיקר למסעדות), ומכיוון ששותפי למסע כבר עבר עימי כמה הרפתקאות מאתגרות במיוחד, זרמנו בירידה.

אורכו של הנתיב כמה מאות מטרים בירידה, ובסופה, בערוץ נתקלים קודם כל בעץ אקליפטוס ענק ומופלא שצומח בצורה אופקית.

המצאות עץ אקליפטוס מעיד בד"כ על מים, ואכן למרגלותיו ניצבת שכשוכית קטנה, היעילה בוודאי בימות הקיץ.

עין מטע

יש כאן חורבה מסתורית, אבל שביל היוצא ממנה מוביל למטע דקלי וושינגטוניה גבוהים וצפופים שניטעו כאן ויצרו מקום ציורי ומיוחד במינו.

יער הדקלים הזה כל יפה, שווה להתאמץ ולהגיע לכאן.

כאשר חזרנו לחניה שם המתינה לנו המארוול היפה, שלחתי הודעה לאלו שכיוונתי את יומנו להיפגש איתם.

האם זו שעה נוחה להגיע?

כל הדרכים מובילות לרומא..האומנם?

קוראיי הקבועים יודעים כי הטיולים שלי הם כיסוי לבחינת רכבים חדשים, ונועדו לתפיסתי לקחת אותי לטייל במקומות מרגשים, כדי לראות נופים ואתרים עם סיפור היסטורי, להריח את הפריחות, לטעום דברים מיוחדים, ולפגוש אנשים מעוררי עניין והשראה.

וכאלה הם ישי ושרון כהן, בעלי יקב רוגלית.

בשבתות רגילות, הם מספרים לי כשנפגשנו במרפסת הגדולה עם הנוף הנהדר הצמודה לביתם בישוב נווה מיכאל (לשעבר מושב רוגלית), אנחנו מארחים מבקרים הבאים לכאן, לטעום ולקנות יין שאנחנו מייצרים ביקב, אבל מכיוון שאתמול ירדו גשמים, חשבנו שגם היום יהיה גשום, ולכן ביטלנו ביקורים ולקחנו יום חופש.

זה שהיום דווקא שמשי ונטול עננים משחק לטובתי, ואנחנו מקבלים יחס אישי, ומהר מאד השיחות שלנו גולשות לממד החברתי והנעים.

שרון מביאה לשולחן שני בקבוקי יין צוננים.

הראשון, רוזה, בציר 2022, שהוא שילוב של ענבי קברנה סוביניון וסירה.

מה שתופס בו את העין הוא הצבע הכתום-זהוב, שנראה כל כך מדהים לאור השמש, אחר כך הריח הטרי של יין נעים, ולבסוף הטעם שכובש אותך בעדינות, ומושך אותנו לגמור את הבקבוק הזה די מהר.

זהו יין מאד חברותי.

הבקבוק השני הוא לבן, יבש, מזן בשם רוסאן.

הפעם זה יין בהיר מאד, שקוף וריחני.

גם הוא פירותי וטעים מאד.

היינות של ישי ושרון ממזריים.

הם תופסים אותך בקלילות ובאופיים הנוח, שכנראה שאבו אותו מאלו המייצרים אותו, והופכים אותם לבני ביתך וחבריך במהירות.

יקב רוגלית הוא יקב בוטיקי, בדיוק כפי שיקב בוטיק צריך להיות.

הבעלים הגיעו לחיות באזור, לאחר שהחליטו לעקור מהעיר למקום יותר רגוע, וללכת בעקבות הלב.

לא מספיק לרצות לעשות שינויים בחיים, צריך גם ללמוד את מה שרוצים לעסוק בו, להתמחות ביקב מוכר, ולהתמקצע בתחום. ואכן מזה 12 שנה היקב שלהם פעיל, ומוכר בין חובבי היין.

המיקום שלהם בלב מושב וותיק, נטוע בלב אזור מוריק ושופע, עם היסטוריה רבה של יקבים וכרמים. הם מייצרים בין 8000-10,000 בקבוקים בשנה, מזנים שונים שהם מגדלים, כעשרה סוגים שונים (תלוי בתוצר השנתי), ומרבית התוצרת שלהם נמכרת במקום.

מחירי היין שלהם שפויים, ונמכרים סביב 85 שקלים.

בסופי שבוע הם מארחים כאמור מבקרים, ואני בטוח כי מי שמגיע מתמכר.

למקום, ליין, לשרון וישי.

אנשים טובים שעושים יין משובח, ולהיפך

עכשיו יש להם שני חברים חדשים.

יקב רוגלית

רציתי כזכור להגיע לעוד מקומות, אבל חצי שעה הפכה לשעתיים, וטעימה הפכה ללגימה, וכל כך יפה וכיף היום, אז למה למהר?

ככה גם המארוול הזאת, בין אם יש בקרבה שני מנועים מאחור, או שלושה שמאיצים לך את הלב, ומרגיעים אותו אם תבחר כך.

אזור המחיה שלך יהיה תמיד נוח ומפנק, ותוכל להגיע לכל שתבחר בדרך הנעימה ביותר.

בין אם יעמדו לרשותך 370 או 402 ק"מ. ככה בדיוק הם יעברו.

 

נסיעה של סוף שבוע לא יכולה אף פעם להעיד על הכלל, אבל נתקלתי במשהו מאד מוזר, שטרם קרה לי עם רכב חשמלי כלשהו.

טעינות שביצעתי בעמדות מהירות (250-360 קווט"ש) לא הצליחו להטעין את הרכב במהירות גבוהה מ- 47 קווט"ש, אך לעומת זאת שקע טעינה ביתי (לא עמדה, רק שקע) מילא 25-30% סוללה, עד הפקק בשבע-שמונה שעות טעינה, שזה יפה מאד.

דגם מארוול R הוא בהחלט תוצר מכובד של יצרן שכבר הוכיח יכולות, וצבר מוניטין מקומי ראוי.

לאחרונה הוריד היבואן את מחירי כלל הרכבים תוצרת MG כך שרכישת רכב מתוצרת זו כדאית מתמיד.

 

 

ירון הולנדר (ואבי)

MARVEL R PERFORMANCE

הספק 288 כ"ס.

מומנט (משולב) 67.8 קג"מ.

נפח סוללה 70 קווט"ש.

טווח (יצרן) 370 ק"מ.

טווח מקסימלי (ע"פ מבחן) 330 ק"מ.

צריכת חשמל (במבחן) 21.3 קווט"ש

מחיר 214,888 שקל,.

 

גבעת התורמוסים.

חורבת שוכה.

פסיפס, חורבת שוכה

אנדרטת הל"ה

חורבת חנות

עין מטע

יקב רוגלית, מושב נוה מיכאל, משק 46, עמק האלה.