ואם אני רוצה לנסוע לאילת?

 

 כולנו (כנראה) קמים כל בוקר בכמיהה עזה לנסוע לאילת דווקא.

סתם ככה, כל יום.

לא לחופשה, לא לעבודה, לא לטיול. סתם נסיעה יומיומית.

צילום רונן טופלברג. הנהג הוא הכותב.

נשמע מוזר? לי לא, כי זאת השאלה הראשונה שאני נוהג לשמוע, מכל מי שאני מספר לו בשבחי רכב חשמלי כזה או אחר, שפגשתי, ונהניתי ממנו.

כאילו, כל אחד מאיתנו קם כל בוקר ונוסע לאילת, כאשר החיים שלנו (ולא משנה היכן הם) סובבים סביב 150 ק"מ, גג ביום. (ואני מתכוון לאנשים "נורמליים", שלא מבלים כל היום בכבישים).

ותכל'ס, חוץ מים מדהים באילת, כמה טלפונים משפחה אחת צריכה?

או, מה יש לנו לחפש באילת? חם שם, יקר שם, וזה נורא רחוק.

צילום רונן טופלברג

ולמה מגיעה השאלה (הרלוונטית לכשעצמה)? כי עדיין מרחפת מעל הראש איזו חרדה קטנה לגבי טווח הנסיעה, ומה עושים אם נגמרת הסוללה באמצע המדבר? (רמז, רק גרר), וכדי לענות על השאלה, ביקשתי וקיבלתי לכבוד תחילת השנה החדשה את זו שיתכן ותעבור לשכון בחניה הפרטית שלי, כי על הניר יש לה את המתכון המנצח.

לוק מעניין, טכנולוגיה מתקדמת, טווח גדול מובטח, ומחיר, שאולי נוכל לחיות אתו לאור השימושיות המוזלת.

אם כך, מבחן דרכים שיצא מגבעתיים לאילת, בתקווה שלא יהיה צורך בגרר.

 

מראש אני יודע, ומסביר למתעניינים, כי נסיעה ארוכה ברכב חשמלי דורשת לעיתים תכנון מראש.

יתכן וצריך לעצור בדרך לאיזה בוסט אנרגיה קטן, לכן נעצור לקפה ופיפי היכן שיש עמדה פנויה, ובזמן שאחד מתרוקן, השני יתמלא.

לא אמורה להיות בעיה לאף אחד.

חברים שכבר רכשו לעצמם רכב חשמלי שהטווח שלו מעל 450 ק"מ, לא נתקלו עד היום באף מכשול לטיולים ארוכים במיוחד.

 

אני אוסף את הסרס 5 מחניון היבואן בת"א, כאשר עומדים לרשותי 482 ק"מ, ובאופטימיות זהירה אנו יוצאים לדרך.

האנדרואיד אוטו עובד כאן אלחוטית, וזה סימן מעודד לבאות.

 

סרס היא יצרנית צעירה ביותר שהוקמה ב־2016 בקליפורניה ארה"ב, כאשר המייסדים והבעלות סינים. בעלת הבית כיום היא קבוצת סוקון ששינתה את שמה לקבוצת סרס, והקבוצה פועלת בתחום חלפי הרכב, ייצור מכוניות, אופנועים ורכב מסחרי.

למי שאינו זוכר, או אינו יודע כלל, הסרס הראשונות שעלו לישראל לפני כשנתיים נקראות סרס 3 והן רכב צנוע וקטן יותר שהתבסס על דגם מונע בנזין.

הכמויות שהגיעו מסין לא זעזעו את ביצת הרכבים, ולא הותירו משקע כלשהו (לחיוב או לשלילה), וזהות מיידית שכל מי ששומע יודע במה מדובר.

דגם ה-5 הושק בישראל באוגוסט האחרון, והוא בשונה מאחיו הצעיר, בהיותו דגם חשמלי חדש לחלוטין שלא מבוסס על פלטפורמה אחרת.

לארץ הגיעו שתי רמות גימור אחידות ועשירות, המשתמשות בסוללה זהה של 80 קווט"ש.

אבל בעוד דגם אחד (נקרא לו "החלש"), הינו בעל מנוע אחד המפיק 295 כ"ס ומומנט 42.5 קג"מ, שאמור להספיק לטווח עד 500 ק"מ, מגיע הדגם השני ("החזק"), עם צמד המנועים (הנעה קדמית ואחורית), שהספק מנועיו הכולל עומד על 576 כ"ס ומומנט בשרני מאוד של 95.8 קג"מ, אך בשל הצורך הכפול באנרגיה הטווח המוצהר שלו נחות ב-17 ק"מ, ויגיע עד 483 ק"מ.

פערי המחיר בין שני הדגמים עומדים על 20,000 ₪.

הרכבים מגיעים ב-7 צבעים חיצוניים לבחירה, ו-3 צבעי פנים.

 

הועמד לרשותי זה עם המנוע הכפול, למרות שאני בעד הטווח המוגדל, ולדעתי 295 סוסים הם כוח מספק ועוצמתי, הרי שלצורך החוויה המשותפת קיבלתי את זה שמגיע למאה קמ"ש מעמידה תוך 4.2 שניות ולא כמו ה"איטי" שעושה זאת בשתיים וחצי שניות יותר.

רכב המבחן מגיע בצבע כסוף וריפוד שחור.

אהבתי יותר בהשקה את  זה המגיע בריפוד בצבע חום בהיר שמוסיף ממד שיקי, מואר ונעים יותר.

חייבים להודות בפה מלא כי המתכנן מרטין אברהרד, (אחד משני מייסדי טסלה ), אשר חתום באופן אישי על התכנון ההנדסי של ה־SF5. עיצב את הסרס 5, ועשה עבודה טובה מאד. תכנון רכב שנראה מצוין, ובתור מחמאה אפשר לציין שיש ל-5 הזאת לוק אירופאי, ומזכירה מותגים מוכרים ויקרים יותר.

 

כאשר נפתחת הדלת נגלה לעיני המבקר מסך עצום במרכז הדשבורד, חד וברור, שכל פעולות תפעול הרכב (כמעט) מבוצעות דרכו.

איכות חומרים משובחת, נאה, ואיכותית למגע.

פתחי מיזוג נראים כאלו שלא ניתן לשלוט על שינויי הזווית שלהם, מה שיסתבר בדיעבד אחרת לגמרי.

פתחי המיזוג

צמד משטחי טעינה אלחוטיים על הקונסולה המרכזית, שקע 12 וולט ונקודת USB נמצאים החלל פתוח מתחת לקונסולה.

לרשות יושבי השורה אחורית יש צמד שקעים.

 

גג פנורמי גדול מידות

גג פנורמי עצום מכניס המון אור אל חלל הנוסעים, ללא וילון גלילה פנימי, ולחוששים מקרני השמש, נסיעה לאילת הוכיחה כי השמש לא חודרת ולא מחממת, אבל, כזכור אנחנו בחודש ינואר, ולא באמצע הקיץ, ומומלץ לרכוש וילון פנימי שניתן להרכיב ולהסיר.

לצורך המבחן שנועד כזכור לבחון יכולות טווח, הקפדתי לנסוע במהירות שיוט קבועה 90 קמ"ש, (למעט כביש 6 שם עליתי ל-110), מזגן שנקבע ל-20 מעלות (למרות שלא נראה שינוי בין הפעלה של המזגן לבין ביטול פעולתו), ורמת אחזור אנרגיה מקסימלית, שיהיה רלוונטי בעיקר בירידות למכתב רמון, ובהמשך הדרך.

במהלך הנסיעה השבלונית אנחנו שמים לב כי קצב התרוקנות הסוללה אחיד בד"כ, ועומד על אחוז אחד לכל 4-5 ק"מ.

בכניסה למצפה רמון יש מספר עמדות מהירות של חברת EDGE-EV בקצב עד 60 קווט"ש, הסרס לוגמת בקצב 43, ועצרנו כאן כי בסוללה נותרו 38% ופחות מ-200 ק"מ טווח.

עצרנו לקפה וטעינה קצרה שתבטיח את הגיענו למחוז חפצנו.

חצי שעת הפסקה הוסיפו לטווח כמות מספקת שתביא אותנו לאילת בביטחון מוחלט.

במקטע הדרך בין כביש 40 לכביש 90 סטיתי ימינה אל מצפור הר עיט, שבמרומיו מוצב צבאי נטוש מוקף גדרות חלודות.

הר עיט

וכאן עלתה במוחי השאלה, האם לא הגיע הזמן, אם המקום כבר אינו בשימוש צבאי, להחזירו לאזרחים, ולסלק את המפגע המכוער?

 

אני לא יודע מה התקשורת מספרת, אבל במבט ראשון רואים כי אילת עוברת תנופת בניה גדולה, בעיקר במה שהיה שדה התעופה, שיהיה מתחם חדש לחלוטין. הרבה מבנים חדשים, כולל בתי מלון שכבר מזמן לא נבנו בעיר, הנתפסת כיקרה לנופש ובילוי, שיפור והרחבת הקיים, ובשיחות שערכנו עם מוכרים בחנויות עלתה התמונה כי להבדיל משנים קודמות בהן עונה זו הייתה שיא של תיירות מקומית של כנסים ארגונים והשתלמויות, השנה בשל המלחמה המצב קשה יותר ונרשמת פחות פעילות עסקית.

אני בטוח לאור לקחי העבר, כי במהלך השעות הקרובות נגרום לכמה עסקים להוסיף שורות חיוביות למאזן העסקי שלהן.

מגבעתיים עד אילת נסענו בערך 350 ק"מ.

השומר החביב של מלון רויאל גרדן מכניס אותי אל מגרש החניה של המלון, שם ניצבת עמדת טעינה פנויה של חברת EDGE-EV שממלאת את המצבר בזמן שאנחנו מרוקנים את מצבור הממון שלנו.

שעה נדרשה למלא את הסוללה עד הפקק, ושוב מופיע הנתון האופטימי 482 ק"מ, טווח.

 

לארוחת ערב קלה בחרנו בקפה אופטימי הנמצא בטיילת ליד מול ים, בחוף הצפוני.

לפי כמות השולחנות ניכר כי זוהי מסעדה פעילה ושוקקת, אם כי הערב קצת פחות, ולא הייתה בעיה להגיע ולהתיישב ללא הזמנה מראש.

בחרנו בפיצה גדולה ופיש אנד צ'יפס, הכול היה טעים ובמחיר סביר.

קפה אופטימי, אילת

 

כבר מזמן טענתי כי עיר תיירות כמו אילת לא יכולה להסתפק רק במלונות גדולים ויקרים שיש בהם תמהיל ידוע של בריכה-לובי-ים-צוות בידור ושפע ארוחות, אלא חייבת לדאוג גם לסוג תיירות אחר, שלו ורגוע שלא זקוק לכל המסביב, אלא יסתפק במינימום הגיוני. שיהיה נקי, בטוח, ונעים לשהייה של לילה או שניים.

מלון מליו שבחרנו להעביר בו את  הלילה, הינו מלון צנוע וחביב העונה בדיוק למאפיינים שציינתי, ונמצא בעיר ליד סניף המשביר. קיבלנו חדר סביר ונקי שיש לו חדר נוסף, שהיה סגור כי זו יחידה המתאימה למשפחה.

סכום של 250 שקלים לחדר, עבור לינה בלבד, נראה לי סביר לחלוטין, שכן אין לנו צורך בצוות בידור ובריכה גדולה.

החניה, ברחוב, או ברחבה קטנה המיועדת לשני רכבים.

בלובי הנאה יש מכונת קפה, חופשי, וממש ליד יש מינימרקט לצרכים בסיסיים.

מלון מליו, אילת

בבוקר התעוררנו ביקיצה טבעית, והחלטנו לנצל את הדרך חזרה לטיול במקומות נבחרים.

455 ק"מ, ו-94% סוללה מקבלים אותנו בבוקר, נראה לאן נגיע איתם בהמשך הדרך.

הראשון שבהם הוא הגן הבוטני של אילת.

 

כמה עשרות פעמים ביקרנו באילת, ולא ביקרנו במקום הכול כך מיוחד הזה?

מסתבר כמאמר המשפט כי תמיד תהיה פעם ראשונה.

הגן הבוטני של אילת הינו גן אורגני אקולוגי היחיד מסוגו בעולם!

הגן הפרטי הוקם בשנת 98, על בסיס מוצב נטוש של צהל.

"...הסיפור של הגן מתחיל עוד בשנות ה-80, כאשר אחד השותפים, גנן במקצועו, סירב לקבל את הגזרה שסוגי הצמחייה שניתן לגדל באזורנו מוגבל מאוד ואין מספיק ידע בנושא.

לכן הגה את הפתרון- הקמת חווה חקלאית שתגדל ותאקלם צמחייה לתנאי מדבר ותשלב מחקר ומעקב..."

הגן הבוטני, אילת

ומה מסתבר?

פכפוך מי המפל, קן האוהבים היפהפה, יער הגשם הקריר, פינות נוי וחמד יצרו כאן גן מקסים ומיוחד, שמהווה עוד אטרקציה תיירותית, שאין שני לה.

אפשר להגיע בכל שעה משעות הפתיחה, ולמצוא בגן אי של שקט ובריחה, ושינוי מרענן ללו"ז הקבוע של חופשה באילת.

במקום פועלת גם משתלה מיוחדת ויפה.

מכיוון שקשה להסתפק בנקודת עניין אחת הרגשתי צורך, אחרי מספר פעמים בעבר שלא הצלחתי, לפגוש סופסוף את האנשים העומדים מאחורי יקב הים האדום.

בין שורות גפנים צמח מרכז מבקרים חדש ויפהפה.

שולחנות ערוכים בצל שמשיות גדולות, מזמינות אורחים לבוקר שישי בנירוונה של רוגע ושלווה.

זהו היקב הדרומי ביותר בישראל, ולמעשה היקב הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני.

אני פוגש את אורי, יזם הכרם, מגדל הגפנים ואחראי על יצור היין, ואת אשתו החביבה.

אני מקבל הסבר על המקום שמצליח להניב פרי שמביא ליין מדליות והערכות בכל העולם. מזג האויר והפריחה המאוחרת יותר, משפיעים על הגפנים, ועל איכותם.

אורי, החל ליצר יין ממש במקרה, כיקב בוטיק אחרי שעסק בכלי כתיבה מעל 20 שנה והחליט לשנות כיוון בחיים.

אחרי עבודה קשה כנגד כל הסיכויים, הוא זכה לראות הצלחה רבה בעשייתו, ומביא כבוד גדול בתחרויות רבות לעיר וליין.

במקום לא מגדלים את כל הגפנים ממנו מייצרים את היין.

היות ומדובר ביקב בוטיק קטן מייצרים כאן כ-8000 בקבוקים בשנה, ומחירי בקבוקים מתחילים ב-100 ש"ח ומעלה.

יקב הים האדום. אילת

בדרך שמנו לב לתופעה מוזרה שיש לסרס הזאת.

בנסיעה, חיברתי את הטלפון לכבל טעינה, ובאופן מוזר הרכב לא הטעין את הטלפון (למרות שהראה שכן), אלא אפילו ירדו אחוזים בסוללה, ועלתה השערה בקרב נוסעי הסרס, שמא הטלפון מטעין בנסיעה את הרכב.

 

עצירה מתחייבת נוספת לפני העלייה למצפה רמון, והיא ביקור בגן לאומי צבעי רמון.

לא ברור לי מדוע למגיעים מאילת אין שילוט ברור לכניסה לאתר, ומדוע בין כביש 40 לכביש הגישה יש 10-20 מטרים לא סלולים??

"... לא ייאמן שבאזור כה חשוב, מיוחד ורגיש מבחינה גיאולוגית ואקולוגית פעלו מחצבות ששינו את פני הנוף ללא הכר. אין ספק שכיום לא היו מעלים על הדעת פעילות שכזו... ציר צבעי הרמון נחנך בשתי פעימות. הראשונה בשנת 2016, אז נסללה דרך עפר והונגשו מאגרי מים וחניונים. השנייה בשנת 2020, בה נסלל כביש אספלט, הוקמו ציליות ושולחנות לנוחות המטיילים, השילוט תוגבר, החניונים שופרו והונחו אבנים לאורך הדרכים..."

גן לאומי צבעי רומון

כנראה לא היו השנה מספיק גשמים למלא את המאגר שהתרוקן איכשהו, אבל גם ללא המים, המקום הזה שווה את העצירה בין אם נוסעים לאילת ובין אם חוזרים ממנה.

 

ברקע, "הר היחידה" הלוא הוא הר קטום.

בתחנת דלק דבירה יש עמדות טעינה מהירה מאד של חברת אפקון ON ומהירותן בין 175-250 קווט"ש, מילוי של 25% שיביאו אותנו בבטחה הביתה לקח כרבע שעה.

 

בנסיעות ארוכות שכגון זאת רצוי לא לשכוח להפעיל את אופציית העיסויים במושב הנהג, או זה שלצידו.

היושבים במושב האחורי יכולים ליהנות בימים קרים מחימום המושבים שלהם בנוסף.

תא מטען קדמי (כי אין מנוע). מילוי מים למגבים נסתר מצד שמאל.

זוכרים שציינתי את חוסר האפשרות לקביעות שינויי זרימת אוויר המזגן? מסתבר כי על הצג, היכן שנראים הפתחים ואפשרויות כיוון המעלות, ניתן עם האצבעות לשנות את הכיוון הרצוי של זרימת האוויר.

ניתן לסגור לחלוטין צד אחד, ולשנות בצד השני את הכיוונים איך שמתחשק.

מגניב.

דבר נוסף וחריג שפגשנו פה הוא תזכורת לא לשכוח את הטלפון, ביציאה.

ילד אפשר כנראה לשכוח, אבל טלפון? חס וחלילה.

אני מצפה לשדרוג המערכת של הרכב שתשנה את התזכורת לאדם נוסף מאחור ולא את הטלפון.

ואם כבר עסקנו בתזכורות, הרכב מתריע בכל הזדמנות על כל מה שנראה לו חריג, כמו הורדת ידיים מההגה (חשוב מאד), סטיה מנתיב, הפעלת בקרת שיוט ועוד ועוד...כמובן שניתן לנטרל את רובן.

 

תצוגה עילית על השמשה

 ביום יום הסרס ישרת נאמנה את רוכשו, שכן מעלותיו רבים, אבל, אם אחזור לשאלה איתה פתחתי את הכתבה, נסיעות ארוכות מטווח 300 ק"מ, יאלצו תכנון מראש לעצירה, שכן הטווח המוצהר לא עומד במבחן המציאות.

 

נסעתי עם הסרס החזקה 810 ק"מ באופן שקול, חסכוני וקבוע, בכבישים משתנים ברמת החיסכון המרבית והצריכה הממוצעת שהצלחתי להפיק מהרכב עומדת על 21.6 קווט"ש לכל מאה קילומטר.

בהשוואה לרכבים חשמליים אחרים (גדלים ודגמים שונים), צריכה זו גבוהה ממרבית הרכבים, וזה אולי מסביר את הפער בין הצהרת היצרן לתוצאת האמת.

כאשר באים להשוות צריכת חשמל ברכבים חשמליים מחלקים את גודל הסוללה (80 קווט"ש), בנתון הצריכה הממוצע, לכל מאה ק"מ, לכן התוצאה המתקבלת היא 370 ק"מ, ולא 500.

חוצמזה, הרכב נעים מרווח ונוח מאד, וגם נסיעה ארוכה לאילת ובחזרה לא תגבה מהנוסעים תחושות אי נוחות כלשהי.

התמונה לצורך המחשה בלבד

אגב, היה גם הרבה מקום לכל מה שקונים באילת, אם כבר נמצאים שם.

 

ירון הולנדר (ושירה)

ינואר 2024

 

סרס 5.

AWD.

סוללה 80 קווט"ש.

576 כ"ס.

מומנט 95.8 קג"מ.

טווח מקסימלי (יצרן) 483 ק"מ.

צריכת חשמל (במבחן) 21.7 קווט"ש לכל 100 ק"מ.

מחיר 240,458 ש"ח (כולל אגרה).

 

 

הר עיט

קפה אופטימי

מלון מליו

 

הגן הבוטני, כרמל 14, אילת 8:30-15:00

יקב הים האדום  (8:00-13:00 כל יום).

גן לאומי צבעי רמון.

 

עמדות טעינה של חברות:

אפקון ON

EDGE-EV