Your life is honey , honey: המנון לאייקון

יוני 2020

לאחר אירוע השקה של הדיפנדר החדש של לנד רובר כתבתי לעצמי את השורות הבאות.

"איך נראית פנטזיה כאשר היא מתגשמת ?

האם פנטזיה היא ברת מימוש או רק רעיון ערטילאי? שהרי אם נממש אותה היא כבר לא תהיה פנטזיה.

לא ככה?

אז היום אני בבעיה עם עצמי.

גילוי נאות, אני מכור למותג.

מעתה, כל מה שייכתב להלן צריך להילקח בחשבון כי הכותב מאוהב מקדמת דנא. יעני עוד הרבה הרבה לפני שפגשתי היום את הדגם החדש, המחודש, המשודרג והמדהים.

אני שם עוד מתקופת הברזל.

הדיפנדר היה תמיד סמל של ספרטניות עם אפס בהנדסת אנוש, אבל כלי מכני שיודע להתגבר על כל מכשול שהטבע מציב והאדם רוצה לעבור.

המחיר שזה גבה מבני האדם אמר כך- אתה רוצה לכבוש ג'ונגלים באמזונס ? מדבריות באפריקה וקרחונים באיסלנד ? זה אפשרי, אבל ....

והדיפנדר אכן צלח את כל אלה, ויותר אבל תא הנוסעים הזכיר יותר נ"נ צה"לי מאשר רכב מפנק.

ברזל, כבר אמרנו, לא ?

והדיפנדר אכן קנה את עולמו בהתמודדויות ראווה של מסעות קאמל טרופי למשל, שפיארו ורוממו את המותג. רכב קשיח לאנשים שהולכים על הקצוות.

בעיקר מול גברים מחוספסים וקשוחים שסלעים בוץ, בורות, חולות טובעניים פאנצ'רים ושאר נזיקין רק עושים להם חיוך תמידי, בתנאי שיש קפה בוץ בקצה האתגר.

למשפחת לאנד רובר יש דגמים יקרים יותר, מפוארים (עד כמה שזה אפשרי) יותר ובכל זאת הדיפנדר הוא שהטביע את חותם המותג בכל הקשיים שהוזכרו לעיל כדי למכור את הילת הגיבור לכל שאר בני המשפחה שנבנו בצילו ובהשראתו.

כבר כתבתי כתבות משתפכות ומפרגנות על מכוניות שהתאהבתי בהן מרגע שהתנעתי אותן. לאף אחת מהן לא הגעתי מתוך תשוקה רבת שנים שלא באה אל סיפוקה, ומה קורה כאשר מושא התשוקה שלך מגיע אל ידיך?

אתה פשוט מותח את הזמן שאתם ביחד, ונוצר כל שנייה.

בדיוק כפי שזה קורה עם מי שאנחנו בוחרים לחלוק את חיינו יחד ולבנות משפחה לשנים רבות.

כל רגע ורגע נשמר לנצח.

כי באהבה יש כללים אחרים."

קיבלנו בהשקה את הקטלוג המפואר וימים רבים הוא היה מונח על שולחני במשרד, כסוג של הבטחה.

כאשר כתבתי את הדברים האלה לא ידעתי כי התשוקה תאלץ להימתח על כמעט עוד 4 שנים של המתנה ארוכה על מנת שתבוא אל מימושה, אבל מרגע שהיא כאן, אני מרגיש מצד אחד כנביא, כשתיארתי בדיוק את ההרגשה, וגם כיעקב אבינו שחיכה שנים לזו שתחייה איתו.

מאידך, באותן השנים שחלפו הדיפנדר נשאר חיצונית ופנימית כשהיה בהשקתו, אולם היצע המנועים השתנה והורחב, וכיום ניתן לקבל את הדגם עם מנוע פלאג אין נטען, שגם מוסיף עוד "קצת" כוח, וגם מאפשר נסיעות חשמליות נקיות מפליטת מזהמים עד טווח 40 ק"מ.

עיקר ההשפעה של המנוע החשמלי בשוטף הוא בהורדת צריכת הדלק הכללית, וגם זה חשוב לא פחות, אם כי מי שמפקיד ערימת מצלצלין בקופת היבואן, עניין החיסכון, איך נאמר בעדינות, הוא פחות משמעותי לגביו, שכן הדיפנדר הוא נכס נדל"ני פר אקסלנס.

רכב יקר ויוקרתי.

אבל, באותה נשימה, נזכיר כי כסף קונה מותג, שיש לו תהילת עבר, והווה מפוארות, ומי שרוצה את זה, שישלם.

ופה רבותי יש תמורת רבתי לאגרה, שהיא מעבר לסמל עצמו.

רשימת התוספות והאבזורים הרבים ארוכה מאד מכילה הרבה ראשי תיבות לבטיחות, נוחות ותפעול הרכב.

מארס 2024.

כאשר הרכב נמסר לרשותי לסוף שבוע ארוך ומיוחד ניגשתי אל הדיפנדר כמו בוקר הניגש אל סוסו האהוב.

ליטפתי את מכסה המנוע העצום, ואת הכנפיים תחתם ניצבים גלגלים גדולים ומאסיביים, את ידית הכניסה לאולם התצוגה המרשים פתחתי בעדינות והתרגשות כאחת, והנפתי את עצמי במעלה המדרגה אל האוכף שיכיל אותי בימים הקרובים. זהו מושב נוח ותומך ומיועד להעביר שעות רבות בנוחות מקסימאלית.

הדיפנדר גבוה, גבוה מאד ומתנשא מעל שאר הרכבים בסביבה, וגם בכבישים אתה שם לב לעובדה שאתה לא זבוב שניתן להזיז, אלא בעל נוכחות מרשימה, מאידך, החלון האחורי מוסתר בחציו עם הגלגל החלופי העצום, והתנועה מאחור מוסתרת בחלקה, אין מה לדאוג שכן חיישנים רבים יתריעו על כל איום סביבתי.

שקע חשמל ביתי

רמת הגימור איכותית ומשובחת, ואי אפשר לצפות לפחות מכך כשמדובר במותג כל כך מפורסם וידוע.

הדלתות כבדות ומאסיביות ומראות הצד רבועות וגדולות.

אנדרואיד אוטו עובד כאן עם כבל, ומתממשק מידית עם כל טלפון.

הדיפנדר הנוכחי כבר אינו מכיל חוגות מצבי נהיגה כי אם לחצן שיש בו שבעה מצבים כאלו, שיחלצו אותך מכל בור וצרה.

גם אין צורך יותר בהעברה מכנית של ידית הילוכים שתשלב הנעה קדמית להנעת כל הגלגלים שכן כיום הרכב נוסע קבוע במצב זה, והאלקטרוניקה יודעת להכווין בשטח איזה סרן לנעול לטובת עבירות טובה יותר, והנהג רק צריך להחליט על אופי השטח (בוץ, חול, מים, סלעים ושטח כללי).

לטובת הנ"ל יש גם כפתור ייעודי לסיוע בירידה במדרון, כפתורים להגבהה והנמכה של המרכב, וכפתור העברה למצב LOW שזה בכלל מצב קיצוני בו נדרשים לכוח רב.

מסך המולטימדיה קטן באופן יחסי למה שמתחולל כיום בעולם הרכב, ולטעמי לו היה גדול יותר (עוד 2-3 אינצ') היה אפילו טוב יותר.

כיאה לרכב משוכלל ומדוגם, יש לרכב שפע מצלמות לניטור סביבתו, כולל אלו שיציגו את תחתית המרכב בזמן נסיעת שטח, ויראו לנהג כל מכשול הניצב בדרכו.

לחיצה על מתג ההתנעה לא תחולל שום צליל מנוע, שכן המנוע החשמלי הוא זה שנותן את הדחיפה הראשונית (ולא משנה באיזה מצב נהיגה תבחר), כך שלמעט תצוגות מסכים לא תדע שהרכב מונע.

ידית ההילוכים הקצרה בעלת משבת עליו צריכים ללחוץ למען העברה למצב נסיעה קדימה או אחורה, והסטה הצידה מאפשרת שליטה ידנית בהילוכים.

מסתבר כי סוף שבוע אחד שיהיה ארוך ככל האפשר לא מאפשר עדיין לרדת לכל סודותיו וקסמיו של הדיפנדר הענק הזה.

נוכל מקסימום לחשוף טפח כזה או אחר, ועל כן בשישי יצאנו למשחק מקדים עם חברים, כדי להתחיל להבין עם מי יש לנו עסק.

בכבישים המהירים בחרנו במצב נהיגה חסכונית כי אין ממש טעם ללחוץ סתם ולמהר, וגם על מנת להבין את יעילות התוספת החשמלית, ועם הירידה לשטח התחלנו עם מצב השטח הראשון, ועל הצג שמולנו ניצב מצב הסרנים בכל רגע נתון.

האלקטרוניקה מחליטה מתי לנעול את הסרן האחורי, לטובת העבירות ומתי לשחרר. נגמרו הימים בהם הנהג היה צריך לקבל החלטות מהותיות בחייו.

טוב שיש בבית, וו גרירה נשלף

נכון שלא בחרתי נתיב שיאלץ אותנו להתמודד עם קשיים מרובים, שכן לרגע איני שוכח כי מתחת לרגלי הימנית מתנועע נכס יקר ערך, ואין שום סיבה בעולם לגרום לו נזק כלשהו, אבל שבילי עפר מחורצים שבאחדים מהם יש עוד סימני בוץ הם התחלה טובה לבדיקת מתלי האוויר.

דיפנדר ותל

תל צפית הסמוך לקריית מלאכי נבחר להיות זה ממנו נתחיל.

"... תל צפית הוא גבעה לבנה ובולטת החולשת על דרך המסתעפת מדרך הים העתיקה. התל נקרא על שם הכפר הערבי תל א-צאפי שהיה כאן עד למלחמת השחרור. פירוש השם א-צאפי הוא התל הבוהק כיוון שכשתגיעו לכאן תוכלו לראות את מצוקי קירטון הלבנים והמרשימים כבר מרחוק. תל צפית הוא אחד מבין חמשת ערי הגת הפלישתים והייתה לביתו של גוליית – משם יצא למלחמתו אל מול דוד. העיר צפית מוזכרת בתנ”ך מספר רב של פעמים גם בתקופתו של שלמה המלך...

תל צפית

עלייה מסוכנת (ראינו נהג אופנוע שהחליק והתרסק בירידה)

במקום לטפס רגלית בחניה של גן לאומי תל צפית (הרי באנו עם רכבי שטח כדי לטפס, לא?) סבבנו את התל עד אשר מצאנו דרך בין צמחיה שאחרים נסעו לפנינו עד שהגענו למרגלות התל מדרום.

הדרך עולה מכאן בזווית מפחידה שתחילה בדרדרת אבנים וסיומה במרום התל עם בורות עמוקים, וכאן הפעלנו שיקול דעת של אנשים בוגרים המעדיפים לחזור הביתה שלמים בגוף וברכוש, מאשר עם אגו מנופח במקרה המוצלח או חרטה על תאונות שניתן למנוע במקרה הרע.

הנוף הנשקף מראש התל מרהיב, ומזג האוויר משחק לטובתנו.

מכאן הדרך יוצאת בלב שדות שעורה ירוקה וגבוהה לכיוון מושב לוזית.

אלו לא דרכים שהדיפנדר יצטרך להפעיל בהם שרירים אבל עדיף לעבור כאן ברכב עם יכולות.

דילגנו בהמשך אל פארק בריטניה, בו יש לא מעט דרכי עפר כבוש העבירים לכל רכב, פנינו באחת הפניות מהן פרצנו לעברנו טרקטורונים, ושם מצאנו מסלעה קטנה שגרמה לי להעביר למצב זחילת סלעים, והדיפנדר כעז הרים מיומנת דילג מעליהם ללא כל בעיה. בראש הגבעה מצאו הנשים שפע פרחי בר שהצדיקו את הצטרפותן לטיול "האתגרי".

לאחר הפסקת קפה מתחייבת לקחתי את החברים שאיתי אל נחל ירמות הזורם בפאתי רמות בית שמש, ולפני כניסת השבת מצאנו את עין מעיין, מקום בו המים הזורמים ניקווים לשלולית גדולה.

כל היום החביב הזה היה בבחינת פרומו ליום המחר.

בסיוע אתר השטח הישראלי 4X4 (https://www.4x4.co.il) החלטתי להצטרף לטיול שבת שמדריך גיא זילברמן.

למרות שהטיול מוגדר "משפחתי", ולא קשוח או כזה המחייב התמודדות קיצונית, הובטח לי שיהיה כיפי ומעניין.

זוכרים כמה היינו מתרגשים פעם לפני דייט מבטיח?

זו בדיוק אותה תחושה ממכרת שמפריעה לישון בלילה וגורמת להתעוררות מוקדמת ללא כל בעיה, שכן יש לנו כברת דרך לנסוע לפני תחילת המפגש.

הצטיידנו בכל מה שצריך לשרוד בטבע בערך שבוע (סוג של טראומה קדומה כנראה), תא המטען המרווח של הדיפנדר מתוכנן להכיל הרבה, אז שלא ננצל זאת?

שניים מהנוכחים בעלי עבר טנקיסטי, וככאלו הם יודעים מה צריך וכמה, ועל זה מוסיפים עוד 20% בשביל הביטחון, גם אם מדובר בכמה שעות. רעבים לא נצא מפה.

מזג האוויר מעונן עם הבטחה לשיפור במהלך היום.

הקבוצה אליה נחבור היום ממתינה ומתאספת מול הכניסה למושב רמת צבי שנמצא בין בית שאן לעפולה.

מפה מתחילה דרך נוף רמת צבאים.

דרך זו, ראשיתה עפר כבוש החולפת בסמיכות לחממות ומטעים מגודרים מגיעה לתחנה הראשונה בה נעצור לתצפית במקום בשם מצפה יוס ודוד.

"... מצפור המתנשא מעל רכס הגבעות מצפון- מזרח לקיבוץ בית השיטה, שממנו נפרס נוף מרהיב אל רכסי הגלבוע, הכרמל, גבעת המורה, הר תבור, הרי הגליל, החרמון רכס הגלעד ושדות העמק. בסמוך מצוי חניון מטיילים בצל עצי חרוב... ממצפה זה נשקפים היוזמה, האמונה בצדקת הדרך, והדבקות ברעיון הציוני, שהביא ליצירתו של "עמק תפארת" הפרוש מול עיניכם...."

מצפור יוס ודוד

חזרנו לרכבים והתחלנו בנסעה לכיוון נחל יששכר.

"... נחל יששכר הוא הדרומי בנחלים הגדולים של הגליל התחתון, ואורכו כ- 21 ק"מ. ראשיתו של הנחל באזור גבעת גזית, והוא יורד במתינות לכיוון דרום-מזרח דרך רמות יששכר הבזלתיות. כמה קילומטרים ממזרח למושב מולדת מעמיק הנחל ומדרונותיו אינם מעובדים. אזור זה, הנכלל בשמורה, מהווה המשך רציף לשמורת נחל תבור הסמוכה. חלקו התחתון של הנחל, מחוץ לגבולות השמורה, חולף בעמק הירדן בדרכו לנהר הירדן..."

נחל יששכר

גם באזור זה דרכי העפר עוברות בין חלקות שדה מעובדות, לבין חלקות שנשארו טבעיות ללא מגע אדם, וגם בהן זורח האביב במלוא עוזו, כאשר הצבע הירוק הרענן מקיף אותנו מכל עבר.

דרך העפר הופכת לעיתים קצת יותר בעייתית, הירידה המתונה הופכת למדרון שסופו בערוץ נובע מים, שעלייה ממנו עלולה להחליק את הרכבים על פני הסלעים הרטובים, אבל מתברר לי כי האלקטרוניקה יודעת הכי טוב מה צריך, ואני רק זה שמנווט מעל, ובודק שהכול עובד כמו שצריך.

מעלה הדרך הופך לסלעי ודורש הקפדה היכן להניח את הצמיגים העבים שהתרשמו הרבה פחות ממני, ולא העבירו כל רמז כאילו התקשו במאמץ.

גיא מבשר במכשיר הקשר כי הוא כבר מריח את הקפה של הבוקר, ועד מהרה אנו ניצבים בחניון גדול המשקיף על נוף עמק הירדן, ומעבר לו.

זהו מצפור על שם דביר לניר, שנפל באסון המסוקים.

המצפור נמצא מדרום למבצר העתיק כוכב הירדן וצמוד לאחוזת שושנה (של מאיר הר ציון), נשקף ממנו נוף נרחב לכל העברים. במקום כמה פינות ישיבה, במרכז השטח רחבה ובה ספסלי בזלת מסודרים בחצי גורן לפני לוח מוארך שבו תבליטים והסברים אודות הנוף הנשקף.

כל הג'יפאים פורסים שולחנות ומפעילים כירות גז לקפה ריחני, וארוחות בוקר קלות. לא רק הצבא צועד על קיבתו.

באופק אנו רואים עננים מורידים גשמים, ואצלנו כרגע מעונן וטיפות קלות יורדות מידי פעם.

לאחר שכולם תידלקו והתרוקנו בהתאם, יצאנו אל החלק הכי כיפי ומאתגר של המסלול היום.

חריצים עמוקים ומסוכנים

השלט בדרך מבשר כי אנו נכנסים אל שמורת נחל תבור, וזה רבותיי הקוראים גן עדן לכל חובב טבע באשר הוא.

אנו מתחילים לרדת בשביל הצר אל הערוץ בו רואים ממעל רכבים עומדים, וזה אומר או שיש אטרקציה, או שיש פקק בשל בעיה.

המסוקסים שבנינו מעדיפים את הסוג השני, בעוד המטייל הצמא לאדרנלין יבקש דווקא את הראשונה.

ואכן, מעבר מים עמוק וחלקלק לפנינו, אחד מיני רבים שנפגוש מעתה ואילך.

למרות השביל הצר, מתברר כי יש תנועה דו סטרית למגוון כלי הרכב האפשריים, ומי שלא בא עם רכב הולך כאן רגלית, ויכול למעברים גם אם זה מחייב הרטבת פלג גוף תחתון.

כל הרכבים בשיירה עוברים בסך, ולא נרשמת אף עצירה בעייתית.

ריבוי הרכבים והאנשים חושף את הפנים היפות של המטיילים שלא צופרים ולא עוקפים ומכבדים את באי הדרך, ואם נוצרת בעיה של תנועה נגדית בנתיב הצר, תמיד יהיה מי שיוותר ויזוז הצידה או ייסע לאחור למען מעבר אחרים.

מי הנחל חומים ועכורים ואני לא בטוח אם זה בגלל תנועת הרכבים או שזה מצב המים הקבוע, אבל אין ספק כי גשמי הברכה שירדו כאן לאחרונה הוסיפו לזרימה לא מעט.

"צוות אנו עולים לעמדת תצפית", צעק, זה ששכח שימיו כמט"ק מרכבה חלפו לפני עשורים, אולי כהתעלמות ניתקתי קשר פנים, שמרתי על סל"ד קבוע והתקדמתי בזחילה איטית בעקבות רכבים שנסעו לפניי אל רמפה ממנה נשקף הנוף.

בליבי הצטערתי שלא נשמעה הפקודה, צוות בזוקה, אש, ובמקומה נשמעה בחלל אנחת רווחה מסוימת.

החברים שאיתי, באים בשביל הכיף ומתעלמים לעיתים מתפקידם בהנצחת הרגעים המשמחים, ועל כן נדרש הקברניט לנזוף בהם ולהחזירם לכשירות מבצעית.

לפחות בסוף יצאו צילומים מרהיבים.

יצאנו מהלונה פארק הבוצי, טיפסנו בדרך העפר נגד המוני המטיילים שירדו רגלית אל הערוץ, פנינו ליד קיבוץ גזית לכיוון רמות סירין, שוב הדרך עוברת דרך שדות חקלאיים, ושוב נשמע בקשר כמיהה לקפה חם.

עוד חמש דקות נגיע...עוד 3 דקות אנחנו שם...עוד שתי דקות עוצרים, שב ואומר הקול במכשיר הקשר שאינו מסונכרן לחלוטין עם שעון אמיתי, ולבסוף ליד מקום בוצי במיוחד שאינו עביר לבני אדם (כרגע) שנקרא עין אולם, יש רחבה עשירה בעשבייה בה נאספים כל הרכבים, וכל המשפחות פורקות שולחנות, כיסאות, גזיות וצידניות עמוסות כל טוב לארוחת צהרים.

"... עין אולם, זהו מבנה שאת חלקו העליון נראה כשנגיע למקום וגם את השליש הראשון של קירותיו [אותם נראה מהצד]. גודל המבנה כ - 3X3 מ'.

בגג המבנה של עין אולם 2 פתחים דרכם אפשר להיכנס לתוך מי הבריכה. עומק הבריכה משתנה ונע בין מטר ל- 2 מטר במקום הכי עמוק.

מחוץ למבנה של עין אולם יש בריכה אליה נאספים עודפי המים של המעיין. העודפים זורמים החוצה דרך סדקון קטן בקיר המבנה ויוצרים פלג שלאורכו ישנה צמחייה רבה..."

עין אולם

כאמור, בשל בעיית נגישות לא הצלחנו אפילו לצלם את המקום אליו כנראה מגיעים בתקופות בהן הקרקע יבשה יותר.

לאחר כשעה של ארוחה נינוחה הגיעה העת לחזור אל המקטע האחרון של המסע.

"... פעם, לפני שנים רבות, שימש מגדל ננסי זה להקרנת סרטים תחת כיפת השמים בקיבוץ אפיקים. כאשר טרנד הקרנת סרטים תחת כיפת השמים עבר מן העולם (וחבל שכך), המגדל הועבר אחר כבוד לכאן, ככל הנראה בכדי להוסיף טוויסט סוריאליסטי לתצפית הנוף שלכם. ומאז אותו יום, הוא פשוט קרוי "החללית"..."

מצפור החללית

מצפור החללית ממנו נשקף נוף בקעת יבניאל והכנרת הווה את נקודת הסיום של הטיול, וכאן ניתן לאסוף את כל הקבוצה הנפלאה איתה טיילנו היום לצילום פרידה.

ולנו בדרכנו הארוכה הביתה נותר לסכם את החוויה הנהדרת שעברנו במהלך היומיים האחרונים,

הדיפנדר הגבוה (והמגביה עוד יותר) הוא קודם כל רכב שמעביר שעות רבות של עונג בכביש, ובעיקר מעבר לו.

נדמה כי אין מכשול טבעי שיכול לעצור את הג'מוס (כינוי חובה וחביב), ולעיתים נדמה כי האומץ שלי נגמר הרבה לפני היכולות שלו.

זה שרוכש את הדיפנדר כאמור זכה להיות זה שממונו בידו, ופחות מוטרד מעלויות זניחות של דלק, אבל לאחר כ-700 ק"מ של דרכים משתנות הגעתי לצריכה ממוצעת של 8.7 ק"מ לליטר.

שמתי לב כי נסיעה עירונית מבוססת חשמל משפיעה דרמטית על הצריכה הכוללת ויכולה להגיע אפילו לנתון של ליטר דלק לכל 15 ק"מ, אך מרגע שהחשמל אוזל צריכת הדלק קופצת.

לא נשכח כמובן כי נסיעה בשטח משפיעה רבות והתוצאה הסופית בהתחשב בכל שעברנו לא נוראית כל כך.

הדיפנדר הוא רכב אשר בראש ובראשונה הוא אגדת שטח, שם נרדף להרפתקנות וריגושים אין סופיים, אייקון בפני עצמו. מאפיין גבריות על סטרואידים ומאצ'ואיזם.

סימני בוץ הם עיטורי הגבורה שכל ג'יפאי מסוקס יכול להתהדר בהם לאחר סופשבוע פרוע, וככל שיש יותר משמעו שהטיול היה אתגרי ומחשל, וצלחת אותו בכבוד.