יחידת עילית

 

חברת BYD הסינית הוקמה בשנת 1995, ומשנת 2003 היא החלה ביצור רכבים, ובשנת 2008 הציגה החברה את הדגם ההיברידי הראשון שלה, ששווק בסין.

מאז הפכה BYD ליצרנית הגלובלית המובילה בעולם שייצרה עד כה יותר ממיליון כלי רכב חשמליים. בנוסף, BYD מחויבת לאספקת פתרונות אנרגיה נקיים ונטולי פליטת מזהמים, מייצור ואחסנה של אנרגיה ועד ליישומיה השונים.

החברה רואה עצמה כחברת טכנולוגיה מובילה, כאשר 80% מרכיבים המוצרים מתוכננים ומיוצרים בחברה.

BYD משחקת תפקיד משמעותי בתעשיות הרכב, האלקטרוניקה, האנרגיה המתחדשת והרכבות.

ישראל הייתה המדינה האירופאית הראשונה בה הופצו הרכבים, ובספטמבר 2022 החלה BYD לשווק את רכביה בישראל. במהלך שנת 2023 הפך דגם 3 ATTO לרכב הנמכר ביותר בישראל, ולרכב החשמלי הנמכר ביותר.

בשנה החולפת יצרה החברה מעל 3 מיליון רכבים, וברבעון האחרון עקפו את טסלה ונכנסו לעשיריה המובילה בעולם.

כאשר חברה ליצור רכבים מציגה בהשקת דגם חדש, את הסיפור על צמיחתה המטאורית וכיבוש שווקי יעד בזמן קצר, כאשר ישראל היא סוג של אבן בוחן, חש עצמו זה הבא לבדוק לעומק (יחסי) את דגמי החברה, כזה הבא נטול דעות קדומות, אשר בא לבדוק על בשרו ממש את הבטחות היצרן, נפלאות הקטלוג הצבעוני ושפע המפרט הטכני.

בניגוד ליצרנים אחרים המגיעים מעבר לחומה הגדולה, טוב עשו בחברת BYD (שאלו ראשי תיבות שמשמעותן "בנה את חלומך"), ובחרו שמות לדגמים, ולא אותיות וספרות סתמיות, וכך לארץ עלתה סדרת דגמים שהאוקיינוס מהווה להם השראה.

אני לא בטוח איך מישהו ראה קשר בין כלב הים (SEAL) החמוד לבין מכונית כלשהי, אבל מרגע שזה השם שנבחר נזרום עם הבחירה.

לשמחתי תואמה עבורי גרסת המנוע האחורי, זה שיש לו "רק" 312 כ"ס, שמנפקת סוללת 82.5 ועם טווח מובטח עד 570 ק"מ.

דגם ה-SEAL מעוצב כמכונית סלון נמוכה וארוכה מהרגיל.

עם אורך כללי של ארבעה מטרים ושמונים ס"מ ברור שזו מכונית עם תא נוסעים מרווח במיוחד, ואכן מרגע שבאים אל חללה נוכחים בעובדה זו.

כיוון שהיצרן מכוון אל השוק האירופאי, ניכר באיכות הבנייה וטיב החומרים כי זה הכיוון, במלוא הקיטור.

ישנה הקפדה על עיצוב נעים לעין, שילוב חומרים זמש, עור, פלסטיק, ומתכת, ובניה המרגישה איכותית.

מעל ראש הנוסעים ישנו גג פנורמי עצום שקוף אך אטום לשמש, שיש לו גם וילון נשלף בתא המטען.

כמוצר פרמיום שיש לו חותמת טכנולוגית הסיל מציגה יכולות בהתאם, כמו עדכוני תוכנה באוויר, ללא צורך הגעה למוסך.

BYD מפורסמת בעיקר בטיב הסוללות שהיא מייצרת, ועל כן סוללת הלהבים חזקה בטוחה ארוכת טווח ובעלת תוחלת חיים לשנים רבות.

כחלק אינטגרלי של בטיחות הסיל, הסוללה מוטמעת בגוף הרכב וסופגת אנרגיה בתאונה, ושומרת עקב כך טוב יותר על  חיי הנוסעים.

משאבת חום שומרת על הסוללה בתנאי קיצון, ומבטיחה שהטווח המובטח יתקיים גם אם הטמפרטורות החיצוניות חריגות.

על מנת לבחון האם כל זה אכן מתקיים, בחרתי לטייל בשני מסלולים שונים, האחד קרוב יחסית ושני קצת רחוק יותר.

היות ומדובר ברכב נמוך (1.46 מ'), ישנה תחושה ראשונית שיש צורך להתכופף, (ולא שמדובר באדם גבוה מידי), אבל התחושה הראשונית התחלפה די מהר לסוג של הרגל שכבר לא שמים לב אליו.

החלון אחורי צר מידי לטעמי, ובקושי ניתן לראות ממנו את הנעשה מאחור, מאידך אפשרות להפעיל מצלמה אחורית גם בזמן נסיעה קדימה עוזר לפתור את הבעיה.

לאחר שכיוונתי את כל הנדרש אפשר לצאת לסוף שבוע של פינוקים.

יקב שורק הנמצא בקיבוץ נחשון הזמין את חובבי היין לסבב טעימות אביב של שלושה יינות לבנים חדשים.

ברחבת הכניסה ליקב התמקמה עמדת מאכלים דרוזים שהציגה שפע מטעמים מעוררי תיאבון מלוחים ומתוקים.

מאחורי היקב ישנה חצר גדולה ובה שולחנות וכסאות למי שבוחר להוסיף לכל אותם מטעמים גם בקבוק או שניים, ולהאריך את הבוקר הזה לבילוי של מספר שעות נעימות.

השטחים הציבוריים של קיבוץ נחשון מרובי פסלים שונים וצמחייה פרחונית, כך שהוספנו לחוויית הביקור בקיבוץ גם ערך מוסף של למידה.

כך למשל הוא אוהל ראשונים אשר נראה אוהל ממרחק, אבל כשמתקרבים מתגלה מבנה יצוק, ובו סיפור ראשית הקיבוץ.

אנשים שמטיילים איתי לא מעט מתגלים לעיתים ככאלו שלא ביקרו מעודם באתרים מסוימים, ועל כן, היות ואנחנו כבר כאן, נכנסנו לביקור במנזר השתקנים הסמוך.

"... בשנת 1875 רכשו נזירות  כרמליתיות  שטחים חקלאיים מתושבי הכפר עמאוס, שהתקיים מצפון ללטרון. באותו הזמן לערך, שני יזמים אמריקאים, בנו בית מלון  על שרידי מבצר צלבני, ( המבצר נבנה על גבעת לטרון במטרה להגן על הדרך העולה מירושלים ליפו והוא נשלט ע"י המסדר הטמפלרי).

המלון נקרא " מלון המכבים ", והוא שירת את הנוסעים בדרכים שעלו מיפו לירושלים, מסע שארך כיומיים.

בשנת 1892 נחנך קו הרכבת מיפו לירושלים, תנועת הנוסעים בכרכרות פחתה מאוד והמלון נסגר. נזיר טרפיסטי רכש את המלון ויחד עם נזירים נוספים ייסדו בו את המנזר, נטעו עצי זית, כרמים, גינת ירק, נטעו עצי אורן וברוש, הקימו מרפאה וספרייה ..."

מנזר השתקנים

אין לי הסבר מדוע המנזר ריק ממבקרים בשעה זו של היום, הסתפקנו בהצצה לכנסייה היפה, והריקה מסממנים נוצריים בעיקר, סיבוב קצר בחנות המנזר (יינות מצוינים, אגב), ודילוג אל פארק קנדה הסמוך.

פנינו אל צדו המזרחי של הפארק ונסענו עם הכביש אל עמק המעיינות.

כאן לצד הכביש נמצא בריכת מעיין התמרים שהיא בעצם בריכת אגירה של נקבת אבן שנבנתה לטובת מפעל השקיה עתיק, ומיוחס לזמן שלטון הרומים בארץ ישראל.

גשמי החורף האחרון מלאו את מי הבריכה, אך הם עכורים למראה, ולא מעוררים חשק אפילו לטבילת רגליים.

סיבוב קצר במעלה אמת המים היבשה הבהיר כי איחרנו כנראה את תקופת השיא של האתר.

סבב יומי זה נתן לי פרומו מקדים על הסיל, אבל כדי לרדת לרזולוציות עמוקות יותר הזמנתי את אפרת, שתטייל איתי למקומות רחוקים יותר.

אפרת, כמטיילת וותיקה בחברתי, לא מתלוננת על הווליום ברכב (המממממ...) וכך יוצא ששנינו נהנים מהאקוסטיקה המשובחת שמייצרים הרמקולים המצוינים של DYNAUDIO  המותקנים ברכב, ומשתדלת לא לצעוק כאשר אני מעביר למצב ספורט כדי לבחון האם יש אמת בזינוק למאה קמ"ש בפחות משש שניות, או לתאוצות מפתיעות בעקיפה זריזה.

על הכביש המהיר, אני מקבע כהרגלי את המהירות, ושם לב כי דווקא הייתה מתבקשת פה תצוגה עילית, כיוון שהסיל, מרובת גימיקים כמו סיבוב המסך (לא בזמן ניווט), השמעת צלילי טבע חיצוניים לרכב בזמן נסיעה כדי "לשבור" את השקט החשמלי, או כיוונוני מזגן לפי תנועות גוף או בשימוש אצבעות על המסך להסטת זרמי הרוח.

כבר ביום האתמול הבחנתי כי נסיעה רגועה וקבועה (כפי שמרבית נהגי החשמליות נוסעים), שומרת על רמת צריכה סבירה, וכי יעד היצרן 570 ק"מ הוא די ריאלי, ויש קשר בין צריכה למרחק.

בהחלטה ספונטנית של רגע ומעבר לתוכנית הטיול, סטיתי מדרכנו בכביש 722 ונכנסתי אל שיכון אלה ולכביש 7226 על מנת להגיע אל הגן הלאומי בית שערים.

משהו טוב עובר על רשות הטבע והגנים בשנים האחרונות שמשפרים ומנגישים אתרי טבע רבים, והופכים אותם לנעימים ונקיים יותר.

"...ביקור בבית שערים הוא חוויה מרתקת.

העיירה היהודית העתיקה שכנה על גבעה נמוכה בגליל התחתון המערבי, והגיעה לשיא פריחתה במאות השנייה עד הרביעית לספירה.

בבטן האדמה, עמוק במדרון הגבעה, חצבו תושבי בית שערים עיר קברים מפוארת. המבקר עובר דרך חצרות קדומות, מסדרונות ומדרגות לתוך אולמות גדולים, שבהם חצובים תאי קבורה ולצידם ארונות קבורה מאבן. החדרים וארונות המתים משופעים בתבליטים, בכתובות ובציורי קיר. דלתות חצובות באבן, המחקות בצורתן דלתות עץ, סוגרות על חלק מפתחי המערות...."

גן לאומי בית שערים

כמתואר בציטוט לעיל הסיור בתוך אולמות הקבורה העתיקים מרהיב במיוחד, ונראה הרבה יותר טוב ממה שזכור לי מלפני מספר עשורים כשביקרתי כאן.

גם סביבת הגן כולו נעימה, פורחת ומרובת מקומות המאפשרים למשפחות רבות לבלות שעות רבות של בילוי באתר.

ביציאה מתחומי הגן נתקלנו בבעיה גדולה של תושבי האזור.

שיבושי GPS שולחים אותנו לאלתר אתרים, כיוון שבאמת קשה לי ללכת על פי נתיב שמתחיל בביירות.

מצאתי במפת גוגל (בבית) מקום ששמו "עולם הולך ונעלם" המרכז למורשת הבדואים שמסומן בישוב בסמת טבעון, ומכיוון שלא ניתן להסתמך על ניווט, צריך לחזור לשיטה הישנה ולשאול מקומיים.

רבים מתושבי המקום בכלל לא שמעו עליו, ואחרים שלחו אותנו לכל מיני סמטאות עלומות (רמז, בישוב זה והסמוכים לו הרחובות אינם נושאים בשמות הרצל, נורדאו או העצמאות, למשל), ועד שמצאנו את ביתו של מי שאמור להיות מפעיל האתר, לא היה קול ולא עונה, וחבל.

בדרכנו חלפנו ליד הישוב נופית, שכשמו נופים יפים לו סביבו.

 

כאשר דלת אחת נסגרת אחרת נפתחת, אומר המשפט הידוע, ולכן החלטתי לנסוע למקום גלוי וידוע.

אנשים רבים מכירים, אבל אפרת ואני טרם ביקרנו בעינות ציפורי, אשר נמצאים סמוך לגן הלאומי ציפורי.

גם כאן נדרש מאיתנו לגייס את חוכמת ההמונים ששלחו אותנו אל מקום בו חנו מספר רכבים, ושלושה אנשים שיושבים סתם ככה בצל העצים ליד זרזיף מים שחוצה את הכביש.

סמוך לחניית הרכבים ישנה שלולית רדודה של מים זורמים ובה שרידי בניה רומית (!), הליכה קצרה במעלה הזרם (או על הגדה שלו), מביאה את המטייל לשלוש בריכות רדודות של מים צלולים להפליא, ונעימים מאד. הנביעה עצמה מוקפת צמחיה נמוכה המטילה צל חלקי על הבריכות.

עבודות פיתוח הנעשות מעבר לכביש מראות כי המקום הולך להיות מוסדר ונעים לביקור, ולדעתי תוך מספר חודשים כבר תראה התוצאה הסופית.

שכשוך הרגליים במים הצוננים עשתה לנו חשק ליותר מזה גם אם זה מחייב לחזור על עקבותינו.

עין יבקא (או בשמו המוכר מעיין הסוסים), נמצא אף הוא כחלק מנחל ציפורי, והכניסה למקום דרך הישוב כעביה, ממנה יוצאת דרך עפר למעיין.

יום חם היום, ותנועה רבה נכנסת ויוצאת. אחד מאלו שיוצאים נתן לנו תקווה כשאמר שהאתר לא מלא, כנראה "לא מלא" זה עניין יחסי, כיוון שכאשר הגענו רחבת החניה הייתה מלאה בעשרות כלי רכב, בריכת המעיין הגדולה הייתה מלאה  בהמוני מבלים, ומימיה הצלולים בד"כ, לא היו כאלה בכלל.

אווירת שוק (לא מהזן הכיפי) שררה במקום, כך שלא נדרש הרבה כדי לחשב מסלול מחדש, ולסגת לתוכנית חלופית.

זו שאיתי, הציעה לקפוץ לעיר הסמוכה נצרת, לחוש אווירת חג כלשהו. (פסחא ורמדאן).

החניתי את כלב הים בחניה יבשה, ויצאנו לשוטט במעלה הרחוב העולה לשוק.

בדרכנו נכנסנו אל כנסיית הבשורה, שיש לה יופי וייחודיות יוצאת דופן.

בימים חמים מומלץ להיכנס אל ההיכל הגדול בעל המבנה המשושה והריצוף המיוחד, ולו בשביל הקרירות.

השוק של העיר העתיקה ריק מתיירות ומטיילים. מרבית החנויות סגורות על בריח, ועגמומיות של אזור נטוש שורה על הסמטאות שבימים כתיקונם הומות אדם.

אפרת מבטיחה לי חוויה קולינרית יוצאת דופן אצל אבו אשרף.

גם את המקום הזה צריך למצוא על פי השמועה, אך משהגעת למקום אי אפשר לטעות בו.

חנותו של אבו אשרף היא קודם כל מעין מוזיאון אספנות של חפצים מימים עברו. החפצים תלויים ומפוזרים בחוסר סדר מדויק, אנרכיה מסודרת מראש, אבל חפצים אלו הם רק התפאורה לאירוע שלשמו התכנסנו.

אבו אשרף זכה בפרסום בשל הקטאייף שהוא מכין.

מאכל זה הוא סוג של כיסון ממולא גבינה מלוחה או  במחית אגוזים מתובלת בקינמון, בטיגון זהיר ומתיקות מתונה המעניק לכל ביס טעם של עולם מלא.

יחד עם כוס קפה (או תה עם נענע במקרה שלנו) מגלים טעמים חדשים ולא מוכרים.

אם מבקשים יפה ובאדיבות, אבו אשרף מרשה לצלם את אוסף הפריטים שאינם למכירה.

ביציאה שמנו לב כי יש כאן מאכלים נוספים שניתן להזמין, אך לשם כך נצטרך לשוב בהזדמנות אחרת.

מכיוון שגם חם וגם בירות קרות ממתינות בצידניות לזמנן להישלף, סרנו אל הר הקפיצה שאינו מאכזב אף פעם, רק מצער לראות כי הדרך לאתר תיירות בעל חשיבות עולמית, עוברת בתוך אזור תעשייה מלוכלך, מלא בסחי וטינופת שלא מוסיפים כבוד לאתר.

"... הר הקפיצה שוכן בדרומה של העיר נצרת, והוא משקיף דרומה אל עמק יזרעאל ומזרחה אל הר תבור, הכנרת ורמת הגולן. מקור הכינוי להר במסורת המייחסת לישו קפיצה מההר אל העמק עת נמלט ממבקשי נפשו..."

הר הקפיצה

מצאנו ספסל מוצל מול נוף העמק השלו, ועם הבירה הקרה סיכמתי שורות סיכום.

 

הדגם החדיש ביותר של BYD שעלה ארצה מתאפיין במצוינות. הוא גדול, נוח, מרווח, מתהדר באיכות חומרים טובה ונעימה, ובאופן מוזר ניתן לחיות עם הגימיקים שלו בידידות. הם לא מהסוג המעיק והלא ברור.

ביצועי הכביש מספקים כל מה שיבקש מי שנוהג כמוני, למשל.

הצמיגים הגדולים בעלי חתך נמוך (235/45/R19) אוחזים היטב באספלט ומעניקים לנסיעה נוחות מרבית.

9 כריות אוויר, הן חלק מחבילה גדולה של אביזרי בטיחות המקנה לרכב את הציון המקסימלי, בשילוב חמישה כוכבי ריסוק, מבטיחים רכב בטוח המגן על נוסעיו בכל היבט אפשרי.

גרסת המנוע האחורי מספקת די כוח לכל גחמה ורצון, ולא תיתן לנהג (והנהגת) את התחושה כי חסר לה אוויר.

הסוללה הגדולה, והטכנולוגיה הטובה יאפשרו נסיעות לטווחים בהם אין חשש להיתקע בדרך.

אומנם לסיל יש אח גדול וחזק יותר, אבל 17,000 ₪ זהו פער של הרבה כסף, ועוד לא מצאתי סיבה הגיונית לשלם יותר, בעיקר כאשר גרסת הבסיס מקיפה ומספקת.

בעידן בו רכבים חשמליים הם גם טרנד אופנתי, גם סוג של אמירה חברתית, וגם סוג של רצון להראות כמי שמאמץ חדשנות טכנולוגית, הסיל מציע חבילה שלמה ואיכותית במחיר נגיש.

 

ירון הולנדר (שירה, ריקי ואפרת)

מרץ 2024

 

BYD SEAL

רמת גימור Design.

מנוע חשמלי אחורי.

הספק 312 כ"ס.

מומנט 36 קג"מ.

קיבולת סוללה 82.5 קווט"ש.

טווח נסיעה (יצרן) 570 ק"מ.

צריכת חשמל (יצרן) 16.6 לכל מאה ק"מ.

מחיר: 217,557 ₪ (כולל אגרה).

 

 

יקב שורק

קיבוץ נחשון

מנזר לטרון

פארק קנדה. עמק המעיינות

 

בית שערים.

מרכז המורשת הבדואית בסמת טבעון.

נופית.

עינות ציפורי.

מעיין הסוסים, עין יבקע.

נצרת.

כנסיית הבשורה.

אבו אשרף.

הר הקפיצה.