הבלאדה על ארי ודרצ'י. צפון איטליה יוני 2024

 

חודש יוני הגיע.

הפייסבוק מעלה לי כל יום זיכרונות משנים קודמות, ולמעט מפגע הקורונה (מי עוד זוכר את החרא הזה?), סימן החודש הזה יותר מהכול מידי שנה את יציאתנו מעבדות לחו"ל.

השנה לא היה קורה כנראה כלום, אם זה היה תלוי בי, עקב נסיבות חיינו, אבל סמדר יושבת הראש של וועדת תרבות לחצה ללא הרף, ועם הבטחה כלשהי כי גיסה אלי ממליץ על טיול לצפון איטליה, בהדרכתו, "אולצנו" להצטרף.

(קשה לסרב למורה קשוחה בדימוס שידעה קהל קשה מאיתנו).

וכך מצאנו עצמנו באשמורת בוקר אחרונה מפליגים במונית חרישית לכיוון נמל הבית.

שניסע בשלום ונחזור בשלום, ואולי על הדרך גם נסיר את המועקה שהצטברה, וחלילה נשכח ולו לרגע את החטופים בעזה ואת והחיילים המאפשרים לנו את היציאה הזו.

 

טרמינל ג'טם איי לב יו

"וכבר חלף די זמן מאז שהיינו פה, שים לב איך משהו השתנה", שר הזמיר הארצי, ומאז שעברנו בדממה קורעת קרביים כשחזרנו באוקטובר הנורא, ובאמת התורים והמוני האנשים באולם משכיחים שיש ברקע מלחמה.

 
לפני עשר שנים בדיוק נסענו באמצע מבצע צוק איתן לטוסקנה, ונדמה שכלום לא השתנה בהרבה מאז.

 

שוב הדיסקו כאן.

מטוס של חברת אל על יוצא כמעט בזמן, ולפנינו טיסה של ארבע שעות לפני שננחת ליום ארוך שייקח אותנו משדה התעופה מזרחה לכיוון אגם גארדה.

לטיול תוכנית גמישה שתשתנה על פי תנאי מזג האוויר המבטיחים מצד אחד ימים חמים 22-30 מעלות, אבל עם צפי לגשם פה ושם, ואם נגייס את סעדיה חממה הזכור לטוב, עם אנא בכוח שלו, שכוחו הוכח בגירוש ענני גשם, אולי נצא יבשים מכל הגשפט האירופאי המוזר הזה.

 

שעה לטיסה הדיילים עוברים עם מה שקוראים לזה באל על "ארוחת בוקר" שתכלס זה סוג כריך מחומם עם גבינת מוצרלה או גאודה ובקבוקון מים.

מהגרועים בתולדותיי

מכאן רבותיי אתם יכולים רק לעלות,

כי בהשוואה של אוכל במטוסים, זה אפילו לא עובר את מבחן הכניסה הבסיסי.

לקראת שתיים עשרה נחתנו. בנמל היעד שמיים אפרוריים מקבלים את פנינו.

יצאנו ממילנו אחרי המתנה ארוכה לחסרי הדרכון הביומטרי, לכיוון סירמיונה.

 

בכניסה לסירמיונה מקבלים את פנינו שורות כרמים ירוקים, וסביבה מטופחת יחסית.

סירמיונה נמצאת בדרום אגם גארדה העצום ויושבת על לשון החודרת לאגם למרחק 7 ק"מ.

הגענו אל קצה הלשון, השארנו את האוטובוס בחנייה, וצעדנו רגלית אל המבצר.

לפני הכניסה לסמטאות, ירדנו לסירת מנוע שטוחה שהקיפה את הלשון, עם אלכס ההגאי האיטלקי ששמח אותנו במוזיקת סן רמו עליזה, והסביר בכל נקודת היי לייט מה רואים.

אחרי שחזרנו למעגן, הלכנו אל אחת מתוך עשרות חנויות הגלידה הרבות, ועם גביע ביד ושמחה בלב,  שוטטנו כדרכם של תיירים.

מכאן, נצא אל המלון בו נתארח חמישה לילות, ונעצור לפני כן בסופרמרקט, לקניות קטנות.

את ארוחת הערב אנו עושים במסעדה מקומית שמגישה באוטומט תפריטים בעברית קצת משובשת אבל מובנית.

אכלנו, כתמיד, יותר מיד, ועם בטן מלאה אפשר ללכת לישון כמו שצריך.

 

19.6.2024

אחרי ארוחת בוקר משביעה יצאנו לדרך ארוכה אל אזור הדולומיטים.

מזג האוויר המובטח להיום אמור להיות חמים ונעים, גם כשמדובר באלפים.

את הטיול נתחיל באגם קראצ'ה, שם נרד לצעידה רגלית. כמובטח.

הדרך לשם אורכת כשלוש שעות כשהנוף מתחלף לכביש החולף בערוץ צר כשמשני צדדיו הרי גיר כבירים המהווים חלק מהאלפים האיטלקיים.

הנוף מורכב משורות כרמים ארוכות וירוקות, ומטעי תפוחים גדולים כאשר בניהם משובצים כפרים קטנים, כנסיות ישנות והמון חלקות חקלאיות מדורגות על צלעות הגבעות.

בשלב מסוים אנו יורדים מהאוטוסטרדה ועוברים לכביש צר בן שני נתיבים המתחיל לעלות לגובה בין חוות קטנות ובתים מבודדים על צלעות ההר.

למרגלות הכביש המתפתל עובר פלג מים המאופיין במפלונים קטנטנים.

הרי הדולומיטים

בין הגבעות המיוערות פורצים הדולומיטים האדירים המאופיינים ברכסי הרים קרחים שבאחרים מהם עדיין נשארו חלקות שלג לבן.

אגם קראצ'ה העונתי מתגלה כאגם שקוף של מי בדולח זכים ששביל הליכה מתון מקיף אותו לחצי שעה הליכה קלילה.

מקום מהמם.

מזג האוויר נעים מאד.

 

המשכנו בכביש מתפתל בין ההרים  הירוקים, עברנו על פני העיירה הקטנה והציורית ויגו די פאסה שבתיה בנויים כמיטב המסורת האוסטרית- גרמנית.

 

בקאנזי היפה עצרנו לארוחת צהרים וסיור מקומי, בעוד הקבוצה הסתערה על מסעדה מקומית, בחרה קבוצתנו המצומצמת להיכנס למכולת שכונתית על הכביש הראשי ולהסתפק בכריכים מצוינים עם גבינות ונקניקים, בקינוח סודה לימונית בטעם קינלי זכור לטוב.

הלכנו לטייל בסביבה הקרובה, התחלנו בירידה לאורך נחל געתון מקומי החוצה את הכביש הראשי במדרגות בנויות, והמים שהם הפשרת שלגים קרירים בהתאם, ובצעידה מתונה חזרנו דרך חצרות בתי הכפר אל האוטובוס הממתין.

 

יצאנו לפורטה דל אמורה (דלת האהבה) באגם מואנה.

זוהי תצפית דשא ועליה מבנה עץ בשם דלת האהבה לצילומי אוהבים עם נוף מדהים סביב.

מי האגם בצבע טורקיז מהמם, אבל הם לא צלולים אלא אטומים.

 

במפלי קבאלייזה עצרנו להתרשמות מהזרם החזק שיורד בתלילות עוצמתית כמעט בקו ישר וממשיך בפלג מים קרים במורד הערוץ.

חזרנו בכביש שונה מזה שהגענו, וכך אנו חולפים בעמק אורה, שנמצא בעמק בין הרים נישאים.

 

לעת ערב אחרי כ -12 שעות בדרכים חזרנו למלון, ארוחת ערב במסעדה הצמודה למלון וזכורה לטוב מאמש, מקלחת וללכת לישון.

תם יום ארוך.

 

מנה מנצחת, פה אחד

20.6.2024

מזג האוויר הצפוי להיום אמור להיות חם ולח עד 32 מעלות.

נקווה שנמצא היכן להצטנן.

את בוקר היום השלישי פתחנו, לאחר שיצאנו לדרך בחנות מעוצבת להפליא על אם הדרך בה טעמנו לימונצ'לו בשלל טעמים. (מלון, פיסטוק, קרמי ועוד).

מלבד אלו היו בחנות בשרים ותבלינים, גבינות ויינות.

הקבוצה הותירה שם ממיטב כספה.

המשכנו על כביש ss240  לצד שורות כרמים ארוכות. לכיוון מפלי וורונה (צליל סגול ב-נ' varone).

זהו אתר מטופח מאד ויפהפה, ואנו נכנסים אחרי שהתעטפנו בשכמיות ארוכות להגנה, אל חריץ בין הסלעים בהם פורץ המפל עם המים הקרים בשפע רסיסים מצננים.

שביל שעולה משם מוביל אל מרפסת נוספת שם נתז המים כבד יותר ומרטיב את מה שעוד נשאר יבש.

מזל שהגעתי היום במכנסיים קצרים דקים וסנדלים, כך שהנזק המקומי סביר ובהתאם לחום היום, שמייבש את שנרטב תוך דקות ספורות.

 

בריבה דל גארדה עצרנו לארוחת צהרים, ושיטוט בסמטאות.

מצאנו שווארמה טובה מאד וקינחנו בגלידה רכה וטובה.

געגועיי ללאפה

לפני שעלינו על ספינה לשייט באגם, החל טפטוף  גשם.

 

ללימונה סול גארדה הגענו עם הספינה, וירדנו לשוטט, ולטפס אל הקתדרלה.

המשכנו להסתובב בסמטאות התיירותיות במשך כשעה, חזרנו לרציף ויצאנו בהפלגה נוספת אל צידו המזרחי של האגם לכיוון העיירה מלזצ'ינה.

עוד עיירה צבעונית ותיירותית מאד.

שעה כאן, ואנחנו חוזרים לאוטובוס שנוסע על הגדה המזרחית של אגם גארדה, למרחק של 55 ק"מ עד למלון.

תם יום ארוך וחם סביב אגם גארדה.

היה מוי כיף.

 

שמן חריף

21.6.2024

היום נקדיש את היום כולו לוונציה, עיר האוהבים.

שנים אחרי ש"ביקרנו" בחיקוי האמריקאי בלאס ווגאס, הגיע הזמן לראות את המקור.

השמים אפורים אך מובטחות לנו 28 מעלות חינניות.

אנו עולים על כביש A4 החוצה את אירופה לכל רוחבה.

 

במחלף לפני העיר אנו מחליפים לאוטובוס שאטל שיכניס אותנו לוונציה.

בדרך חולפים ליד המספנה הענקית בה בונים את אוניות הקרוזים העצומות.

חם ולח בטירוף היום בוונציה.

ירדנו מהשאטל ועברנו לספינה מחניקה (סעמממק עליהם, עוד לא שמעו על מזגנים פה) שהכניסה אותנו פנימה, עברנו דרך הגטו היהודי הראשון בעולם, 

אנדרטת זיכרון לנרצחי השואה

משם בהליכה למזח שם חיכתה ספינה מחניקה נוספת שתלווה אותנו כל היום.

מכאן ניסע דרך הים חלפנו ליד האי מוראנו (אי מנפחי הזכוכית), אל האי הצפוני ביותר, בוראנו.

ירדנו לשעה וחצי של הסתובבות בין תעלות המים הצרות ובין הבתים הצבעוניים אשר ביחד יוצרים קומפוזיציה צבעונית מיוחדת.

האי מאופיין בחנויות ומסעדות לתיירים בצד בתי המקומיים המיוחדים.

חזרנו ל-Love boat שחיכתה לנו כדי לדלג אותנו אל וונציה.

ההגעה לשם ממשיכה בסירה המחניקה, ואין שום משב רוח מזגני שיקל במקצת את כל הפיכס הלוהט.

בדרכנו חלפנו על יד האי לידו, הנמל העתיק, וארמון הדוג'ים.

ירדנו ברציף, אלפי אנשים גודשים את המדרכות והסמטאות.

אין כאן (כמו ברומא) ספסלים לשבת לנוח, או שמשיות להצללה.

כיכר סן מרקו  הענקית והמפורסמת עמוסה וצפופה בתיירי כל העולם.

גשר ריא אלטו

נכנסנו אל הסמטאות הצרות, צפינו בתעלות המים עם הגונדולות הארוכות, והמשכנו עד גשר ריא אלטו, (הגדה הגבוהה), גשר האוהבים.

האמונה המקומית אומרת כי מי שמתנשק על הגשר אהבתו תחייה לנצח, שניקח את הסיכון מול המשימה הקלה?

שתינו כוס קפה מאושש המאפשר כניסה לשירותי המקום, וחזרנו נינוחים אל הרציף, ומשם בהפלגה עם ספינה גדולה בחזרה.

מזג האוויר השתפר ולמזלנו יכולנו לשבת בחרטום הפתוח ולנשום בריזה נעימה כל הדרך.

שעה וחצי מכאן עד למלון שלנו, וכך חלף יום חביב נוסף.

 

22.6.2024

שמש חזקה ושמים כחולים פוגשים אותנו בהשכמה לאחר סופת גשמים ורעמים עוצמתית שהייתה בלילה.

אין רע בלי טוב בקצה.

היום נתחיל עם ביקור בוורונה, עירם של רומיאו ויוליה.

התחלנו ביקור במצודה  היפהפייה של משפחת סקליג'רי (קסטלו ווקיו שפירושו המבצר הישן). במבצר זה התגוררה שושלת שליטי העיר.

קירות המבצר בנויות מלבנים אדומות והמבצר שמור להפליא.

כיכר ברה הגדולה והיפה נקיה מאד ומרשימה.

כאן נמצאת הארנה  דמוית הקולוסאום שהייתה בעבר זירת גלדיאטורים ומשמשת כיום כזירת מופעים.

"...הארנה נבנתה על ידי הרומאים בשנת 30 למאה הראשונה לספירה מחוץ לחומות העיר, בשלהי שלטונו של אוגוסטוס ובמימון האצולה המקומית. היא שימשה לקרבות גלדיאטורים ומשחקי-ציד בקנה מידה גדול... במאה ה-5 לספירה אסר הקיסר גאלנוס על קרבות גלדיאטורים ברבריים ובמאה הבאה נעלמו גם משחקי הצייד. בימי הביניים היה האתר למקום משכנם של עניים וחסרי-בית ותושבי העיר עשו אותו למזבלה.. הארנה הופעלה מחדש כתיאטרון בתקופת הרנסאנס ומאז 1913 ועד היום היא משמשת גם לקונצרטים ואופרות..." 

הקולוסיאום של וורונה-ויקיפדיה

בית הכנסת של וורונה

עברנו דרך ויה מזיני הוא מדרחוב מותגים מוצל המוביל אל האטרקציה המקומית בעלת הפרסום העולמי.

המרפסת של יוליה, שהייתה בכלל כזכור דמות ספרותית.

תור ארוך מוביל לסמטה המובילה לחצר קטנה בה יש כניסה לבית עם המרפסת (כמובן תור גם לזה) ודמותה של יוליה המפוסלת בחצר כאשר אלו המבקשים אהבה אוחזים בשדיה משום מה, וכהשפעה לזה הפסל מוזהב מרוב נגיעות אנושיות.

בכיכר הקרובה יש המון דוכני פיתוי לנשים, קרי, תיקים, ארנקים, בגדים וכו'.

חזרנו ועלינו לאוטובוס ונסענו כשעה וחצי לויצ'נזה, עירו של האדריכל אנדראה פאלדיו.

תחילה עלינו בכביש לתצפית על הסביבה.

נכנסנו אל העיר העתיקה בה נמצא ארמון פאלדייני בשם פאלצ'ו ריג'ונה (ארמון ההיגיון) המדהים, בעל העמודים הקורניטים.

לאחר ארוחת שווארמה חביבה, ובטרם מצעד הגאווה העירוני יצא לדרכו הרועשת והצבעונית, 

 נסענו לקניון בוורונה עקב דרישת הקהל, ומשם למלון.

היה היום חם מאד ולח לא פחות.

 

23.6.2024

בוקר אפור וגשום מקדם אותנו היום. אירופה במיטבה.

בנינו על סעדיה חממה עם "אנא בכוח" שהוכיח כוחו בסילוק גשמי מטרד במדינות עולם, אבל באיטליה העסק לא עובד, כנראה בשל השפעת הכנסייה.

עזבנו את המלון בו שהינו חמישה לילות ונצא לכיוון ברגמו ומילנו.

התחלנו עם ביקור בעיר פסקיירה שהיינו אמורים לבקר בה ביומנו הראשון, ולא התאפשר, לכן היום יש החזר חובות.

מי שבחר ירד מהאוטובוס בגשם שוטף לצפות במבצר השולט על מקורות המים, בשל הגשם כנראה, מרבית החנויות סגורות.

מי הנהר הסובב את המבצר ירוקים וטורקיזיים, מאד מיוחד.

מכאן נמשיך לברגמו.

ברגמו מקבלת אותנו בזעף פנים.

אפור וגשום כל הזמן.

אנו עוזבים את האוטובוס במקום המותר לו לעצירה, ומכאן בצעידה של 1.2 ק"מ, אל הפוניקולר המטפס אל העיר העליונה והעתיקה.

התור לפוניקולר

מכאן עולה סמטה בתלילות מתונה מרוצפת באבנים קטנות ומעוגלות.

פיאצה ווקיה

מודל הקתדרלה, מבט על.

בקצה העלייה נמצאת פיאצה ווקיה (הכיכר העתיקה), כאן נמצאת הקתדרלה הענקית, ואנו עוקפים אותה אל מרפסת הצופה על העיר.

שוב ניתן להיאנח ולהיעצב שיורד גשם כי המראה בוודאי יפה שבעתיים בימי שמש בהירים.

מצאנו דוכן שמכין לאפות טורטיות בשלל מילויים, לסתימת חור רעב צהרים.

דשדשנו בשלוליות ובגשם סוחף בחזרה לאוטובוס שייקח אותנו למילנו.

בכניסה למילנו הגשם פסק, וחזר, פסק, וחזר.

בקיצור, לא אפשר שעתיים נינוחות.

הרבה במילנו עצמה אין מה לעשות. 'סתובבנו מפה לשם ומשם לפה באזור הדואומו המרשים והמדרחוב הסואן, 

חזרנו מותשים לאוטובוס בשביל לנסוע שעה אל בית המלון ללינת לילה אחרון באיטליה.

המלון שנבחר, קרוב לשדה התעופה, (לא שזה פרט משמעותי עבורנו מחר), מהודר ומצויד בכל טוב, מה שפחות אפשר לומר על המלון שאירח אותנו 5 לילות ואין לו מכונת קרח למשל, או כוסות בחדר.

אבל מה שהיה נשכח, נלך לישון כי מחר יום ארוך.

 

24.6.2024

כפי שכתבתי אמש מלון היום האחרון הינו מהזן המשובח ועובדה זו מתחזקת עם ארוחת בוקר משובחת ומכילה יותר מהמלון הקודם בוורונה.

יש עם מה להתחיל את הבוקר

הגשם חלף עבר לו (אינשאללה), ואני מקווה שלא יפתיע בהמשך.

היום נטייל עד שעות הערב עת נתנייד לשדה התעופה לטיסה חזרה הביתה.

 

נצא מכאן לאגם מאג'ורה ליד העיר סטרזה.

השמים משומשים (זרועי שמש, כמובן) ומקבצי עננים מוסיפים הדר ודרמה לכל צילום.

שיישארו ככה עם הגשם בתוכם.

סירה שלקחנו לשיט באגם לוקחת אותנו אל אי הדייגים הציורי.

שוטטנו בין הסמטאות ועל קו החוף המקיף את האי שיש בו חנויות קטנות, בתי קפה ומסעדות לתיירים.

המים  לוכחים את שפת האי ואדוות הגלים מכות בעדינות את קו החוף.

הספינה חזרה ודילגה אותנו לאיזולה בלה. אי גדול יותר עם ארמון גדול באחד מקצותיו וגן פורח בקצהו האחר.

זהו אי תיירותי מאד, ולדעת קבוצתנו המצומצמת אי הדייגים היה יפה יותר.

חזרנו ליבשה להסתובב בתוככי סטרזה השלווה.

אמארנה ופיסטוק, יאמי.

מצאנו גלידריה משובחת ובצל העצים חיכינו שכל הרעבים ישבעו בטרם. נצא לדרך אל קניון איל סנטרו, פסגת השאיפות של חובבות תרבות הצריכה. (זה שמתחיל במשפט "אני צריכה").

בקניון הזה אולצנו להעביר כשלוש שעות שנוצלו לארוחה שתחזיק אותנו עד לטיסה, וכנראה לאחריה, כי לבנות על הכריך המאוד לא משהו של אל על, קשה.

לא לוקחים צ'אנסים לטיסה שכריך הוא פסגת הקולינריה בה.

קצת קניות הכרחיות בסופר של גבינות ונקניקים "כדי שיהיה משהו בבית", ואנחנו יכולים לנסוע אל שדה התעופה.

האיטלקים כידוע לא אוהבים לעבוד בכלל ובנמרצות בפרט, וכך השתרך תור ארוך של נוסעי הטיסה בכל עמדה בדרך.

החל מהבידוק הראשוני, דרך הכירטוס וכלה בבידוק ביטחוני.

לאט לאט כאילו כלום לא ממש חשוב.

אבל, ברור כי המטוס לא ימריא ללא כל נוסעיו, ולקח כמה שלקח אבל הטיסה יצאה בזמן.

כריך העוף של אל על, כמצופה, היה הפרט היחיד בו החברה מקבלת נכשל.

פשוט לא טעים.

המטוס שקע בשינת לילה בטיסתו לארץ הקודש.

נתראה שם ונסכם את הטיול הזה, שהחל בסקרנות והסתיים באנחת רווחה.

בוקר טוב ישראל.

היה טיול יפה. הייתה קבוצה של אנשים מסיבירי פנים וחברותיים, היה מדריך משובח, ידען אחראי ומנוסה ביותר, ובסך הכול הנאה לטיול סביר, שיש לו מעלות ומגרעות אבל כיוון השכול ידוע מראש אי אפשר להתלונן.

יצאנו לטיול בעיצומה של תקופה מורכבת וריגשית, ולא שכחנו לרגע את אלו שלא יכולים לקום ולטייל בעולם כעניין טבעי ומקובל.

על כן אסיים בתפילה ואיחול שכל החטופים והחיילים ישובו לביתם בשלום ובמהרה.

גילוי הטיול.

גלידה בטעם אמרנה (דובדבנים). קלף מנצח של זו שאיתי.

אממה, רק כזאת המגיעה עם חלקי פרי אמיתי בקרבה.

 וקצת צילומי אחרים לקינוח.

פריט חובה

שלא נשכח לרגע