כוח המגן

  

צילום רוסלן פאול

תרצה שאתאם לך את הדיפנדר החדש? שאל הקול בצד השני של הטלפון, כשהעיר אותי יום אחד מוקדם (מידי), ואם יש משהו שיכול להעיר אותי באופן מידי זו הבטחה ליטול לידי עוד נציג של רכב התשוקה הפרטי שלי, ואחרי שבחנתי את זה המצויד במנוע חשמלי יחד עם מנוע בנזין, מגיע חבר חדש, שהוא גרסת הכניסה למשפחת דיפנדר 110, ויש לו מנוע בעירה לוגם סולר שמנוני .זהו מנוע המפיק "רק" 200 סוסי עבודה בריטיים, אבל המומנט מספק 50 קג"מ.

(שזה נתון מבטיח, יש לומר).

האם אני רוצה סוכריה, גם אם היא דלת סוכר?

מסתבר שכן.

בטח ובוודאי, עניתי לקול ששאל.

יאללה, בוא נלך על זה.

משפחת הדיפנדר, מתחלקת (כמו בצבא) לשלושה, כאשר המבדילים ביניהם הם הגרסאות לפי מרחק הסרנים.

הגרסה הקצרה, בעלת שלושת הדלתות נקראת 90, אחריה 110, והגרסה הארוכה ביותר נקראת 130.

ומה עומד מאחורי המספרים הלכאורה אקראיים?

המספרים 90, 110 ו-130 שנבחרו לדגמי לנד רובר דיפנדר נובעים במקור מהתייחסות לאורך בסיס הגלגלים של הדגמים הראשונים בסדרה, שנמדד באינצ'ים (אורך בסיס הגלגלים הוא המרחק בין הציר הקדמי לציר האחורי).

ההקשר ההיסטורי:

כאשר לנד רובר הציגה את הרכבים האלה, המספרים ייצגו פחות או יותר את אורך בסיס הגלגלים:

 

1. דיפנדר 90 - בסיס גלגלים של כ-93 אינצ'ים.

2. דיפנדר 110 - בסיס גלגלים של כ-110 אינצ'ים.

3. דיפנדר 130 - בסיס גלגלים של כ-127 אינצ'ים (עוגל ל-130 לצורכי פשטות).

 

מדוע המספרים אינם מדויקים?

עם השנים, בשל שינויים בעיצוב, במבנה ובדרישות רגולטוריות, האורכים האמיתיים של בסיסי הגלגלים השתנו מעט, והם כבר אינם תואמים בדיוק את המספרים המקוריים. עם זאת, לנד רובר שמרה על השמות מסיבות מסורתיות ושיווקיות.

משמעות מעשית:

הבחירה במספרים הפשוטים: נועדה ליצור הבחנה ברורה בין הדגמים מבחינת גודל ושימושיות.

שימור המורשת: המספרים הפכו לחלק מהזהות ההיסטורית של דגמי הדיפנדר, וממשיכים לשמש גם בדגמים מודרניים.

 

אני בכלל מגרסה אחרת

בתוך משפחת 110 ישנן ארבע רמות גימור שונות, ובהתאם לזה המחירים.

גרסת s (זו שתואמה עבורי), הינה גרסת הכניסה, ואם המרכב החיצוני נראה זהה לשאר אחיו, מסתבר כי מעבר להפרש הכספי (המגיע אף לרבע מיליון שקלים, בערך), סעיפי התוספות הינם רבים, וכפי הנראה גם ישנו את

יכולותיו של הדגם, בהתאמה.

בשאר גרסאות המרכב, ניתן למצוא שורה שלישית של שני מושבים נוספים, גרסה זו מגיעה חסרת השורה הזאת, אך מאידך תא המטען גדול דיו להעמסת ציוד רב לטיולים מתבקשים.

גלגל חלופי בגודל מלא, נשאר במקומו הקבוע על הדלת, כך שאינו גוזל מקום בתא המטען או תחתיו, התשלום על מיקומו ההיסטורי הוא בראות המוגבלת לאחור, אך מרגע שהומצאה המצלמה האחורית, נדמה כי גם סוגיה זו באה על תיקונה.

ואפרופו מצלמות, לרכב שלל מצלמות המכסות כל פינה שלו, ויש אפשרות גם לראות את הרכב בתנועה, כאשר הצילום של הרכב מבוצע כאילו מבחוץ, מאידך בשטח מורגש חסרונה הנחוץ של מצלמת גחון, ומצלמת חזית אינה משקפת את מלוא הצורך לדעת מה קורה מתחת לרכב.

כאשר יצרן מכריז על "רמת כניסה" למותג יוקרתי, מגיע המבקר הקפדן לראות איפה חסכו, והיכן השאירו את רוח האייקון, שלא יתבזה חלילה.

בל נשכח כי ברמת מחיר (החל מ-540,000 ₪) רמת כניסה של אחד, היא פסגה של אחר, וסכום זה הוא הרבה מאד כסף, ועל כן גם אם ביחס למתחרים מבית, אי אפשר לצפות להנחות בפרטים החשובים ביותר.

כאן מתרחש הקסם

מערכות לנסיעה בשטחים קשים כולל עשב, שלג, חול, בוץ וסלעים, זהות לדגמים היקרים, אבל המושבים של הנהג וזה שלצידו מוכוונים ידנית, כאילו עם הידיות האלה של פעם. מסך המולטימדיה הגדול מכיל המון אפשרויות ובניהן התממשקות למכשיר הטלפון, אבל בחיבור חוטי ולא אלחוטי, כמתבקש. (זה ככה גם בגרסאות היקרות).

כאן אין בנמצא מתלי אוויר, אבל המתלים משככים את הטלטלות בשטח, אבל כאשר הרכב מגיע לבורות בנתיב, גלגל אחד או יותר מריחים לפתע אוויר מכל צד.

חסרון מתלי האוויר לא מאפשר להגביה את המרכב יותר ממה שהוא.

מרווח הגחון של גרסה זו עומד על 23 ס"מ, בעוד שהיקרים יותר מתחילים מנקודה גבוהה יותר. (29 ס"מ לפני הגבהה נוספת).

רכבים המיועדים מראש לפרוש מכבישי האספלט לטובת מפגש עם הטבע במקומות הקשים יותר לגישה נוחה, צריכים לכלול מספר אלמנטים הכרחיים.

על כן מרווח גחון גבוה הוא תנאי בסיסי, כמו גם זוויות גישה ונטישה, שהם הזווית בה תפגוש הקרקע את הפגוש הקדמי או האחורי, וככל שהזווית גבוהה יותר כך הסיכוי להשאיר בדרכנו חלקי מרכב של הרכב, נמוך יותר.

אחרי הנתון הזה, מגיע המנוע עם הכוח והמומנט שהוא מספק, תצורת שלד הרכב, והמתלים. נעילות צירי הדיפרנציאל, וגיר שיש בו הילוכי כוח.

ואת כל הטוב הזה מביא הדיפנדר כנדוניה של הבטחה מראש.

לכל אלו משודכים צמיגים בשרניים, (אם כי מי שמבין אמר שיכל להיות טוב יותר), אבל גם הם כנראה סוג של פשרה בין שטח לכביש, אבל עם יותר כיוון לשטח.

כאמור, את הדגם הזה מזיז מנוע דיזל בנפח שלושה ליטרים, וכמו שגדל על מנועי דיזל שנשמעו מרחוק, הרי שהעלם הצעיר, מנועו שקט כל כך, עד כי לרגע חשבתי שאני מתנייע ברכב חשמלי ברחבי גבעתיים.

צילום: רוסלן פאול

מיותר לציין כי הבאמפרים העירוניים לא ממש דגדגו ליושבי הרכב.

מיכל דלק עצום (90 ליטר) מבטיח טווח נסיעה של כ- 800 ק"מ (לפחות), אומנם התרגלנו לבדוק טווחי נסיעה בעיקר ברכבים חשמליים, אך רכב שמתרחק מהכביש (ומתחנות דלק) צריך מספיק נשימה לשיטוט במרחבי המדבר ללא דאגות.

הדלתות המאסיביות נפתחות וחושפות תא נוסעים מרווח, מרופד בחומר דמוי עור, וכל הפלסטיקה מוקפדת ונעימה למגע.

חלקי הפלסטיק השונים מגיעים בגוונים שונים של צבע, כמו למשל השילוב בהגה, ונראים כיחידה מושלמת אחת וגם נעימים לעין.

ליושבי השורה השנייה מובטח מקום רב ונוחות, בזכות הרצפה השטוחה.

רכב המבחן מגיע לבוש ירוק מט מרהיב ומיוחד, ועם כמה שאני בעד הירוק הקלאסי של לנד רובר, מגיע זה עם המט המהפנט שמוסיף טאצ' יוקרתי, ומשלים טוב יותר את המראה הכללי, ולטעמי גם אבק המדבר פחות מורגש עליו.

צילום רוסלן פאול

השאלה המתבקשת, לאור כל מה שנראה ונקרא לעין, האם המנוע המעודן (יחסית), לא יטביע את תהילת המותג אל העמוק בערוצי מדבר יהודה?

על כן, כמנהגי, יום אחד הוקדש לכביש וטיפה משעולי דרכים, בשביל הטעימה והרגשה כללית, ויום אחר כבר שחייה במים עמוקים.

את היום הראשון לבילוי המשותף התחלנו ביער בן שמן.

הזמנתי את חברי הצלם המוכשר בטירוף רוסלן פאול, לרקיחת צילומי אווירה בין סלעים ומשעולים, ואפילו בנתיבים עירוניים ריקים יחסית מצאנו הזדמנות לתת למצלמה לאהוב את ירוק המרכב.

לאחר השלמת הבוק, החלפתי את הצלם בזוגתי הנצחית, ויחד שמנו פעמינו אל הדרום.

בטרם נגיע אל מחוז חפצנו החלטתי לנצל את ההזדמנות (ואת הרכב הגבוה) וסטיתי מדרך המלך, על מנת להביא אותה אל שרידי גשר הרכבת הטורקי בשמורת פורה.

"... במלחמת העולם הראשונה ניסה הצבא העות'מאני להחזיק מעמד בארץ ישראל מול הצבא הבריטי, שהתבסס במצרים. בגלל הדרכים הרעועות ניתן היה להעביר תגבורת ואספקה לגייסות הלוחמים רק ברכבות. לפיכך, ג'מאל פשה, מפקד החזית התורכית, תכנן לבנות מסילת ברזל מארץ ישראל לסיני. הוא הטיל את המשימה על המהנדס הגרמני היינריך מייסנר, שבנה קודם לכן מסילות ברזל ביעילות מדהימה ברחבי הממלכה העות'מאנית.

לרשותו של מייסנר עמד קצה של מסילת ברזל בשומרון. זו הייתה מסילת הברזל שבנה בשנת 1913 בתוואי עפולה - ירושלים, אך בנייתה נעצרה בסילת א-זהר, מצפון לשכם. בשנת 1914 המשיך מייסנר את המסילה דרך טול כרם ולוד לעבר נחל פורה ומשם לבאר שבע, שהייתה הבסיס התורכי הראשי בדרום הארץ. משם המשיך לבנות את המסילה לעוג'ה אל-חפיר (ניצנה) והגיע לקוסיימה שבקדמת סיני כבר בקיץ 1916..."

גשר הרכבת הטורקי - שמורת פורה

אומנם סביבות הגשר רוויות עדויות של כל כלי שטח כלשהו שירד וטיפס מסביב בכל צורה אפשרית, אך היות ולא הגענו לאתגר, אלא רק לראות, הסתפקנו בצפייה בטרקטורונים היורדים אל הערוץ, מדלגים על השלולית שנוצרה כאן בימים האחרונים, ומטפסים לגדה השנייה.

את מטרת הנסיעה קל לפספס אם לא מגיעים לכאן בזמן הנכון, שכן פריחת החלמוניות הצהובות הינה קצרת מועד, וישנם רק מקומות ספורים בארץ בהם ניתן לחזות בפלא.

"... בצד המזרחי של הישוב להבים שבנגב הצפוני פורחות מדי שנה, בחודש נובמבר, החלמונויות שצובעות כאן את האיזור בצהוב. חניון להבים הוא חניון יום מסודר של קק”ל ובו תמצאו חורשת עצים וספסלי פיקניק. בסמוך לאיזור הפיקניק תוכלו לפגוש גם את פריחת הסתווניות שמקשטות את האיזור בסגול, ומאוחר יותר את פריחת החלמונויות הצהובות..."

חלמוניות להבים

גם סיתוונית וורדרדה

אומנם לשם הגעה לחניון אין צורך ברכב שטח שעולה חצי מיליון שקלים, אבל ללא ספק נוח יותר.

פריחת החלמוניות צובעת את הערוץ בו הן פורחות בנקודות צהובות בולטות על רקע אדמת המדבר החומה-אפורה.

מעל הערוץ נמצא מצפור על שם אור אסרף, זהו מצפור נאה, טיפה מוזנח, אשר דרך עפר כבוש מגיעה עד לפתחו, ומעבר לשם במעלה הגבעה, על כן ניתן להגיע עם הרכב ולרדת לערוץ או להחנות בחניון ולטייל בסביבה.

 

בוקר שבת מעיר אותי (שוב) מוקדם מהרגיל.

על מנת להתחיל טיול בתשע בבוקר מערד, תושבי המרכז יתעוררו שעתיים לפני כן, ומי שמצטרף מהצפון יחסיר עוד שעתיים משעות השינה שלו.

עודי שמצטרף אלי בוחר להתנתק מהשכמות הבוקר של החיזבאללה (שלא התחשב), ושיגר אותו לממ"ד רבע שעה לפני שהיה אמור להתעורר בכל מקרה.

יחד נצטרף היום לטיול שמעביר גיא זילברמן מאתר השטח הישראלי.

זה לא הטיול הראשון או השני שאני משתתף עם גיא וחבורת מטיילים אקראית, כך שיש צורך לפגוש אנשים לא מוכרים.

בתחנת הדלק פז מתאספים כל שרוטי השטח, קבוצות קבוצות, אנחנו מזהים אחד את השני על פי הרכבים.

מכיוון שמדובר באנשים אחראים מטבעם, הגיעו כולם עוד לפני הזמן הנקוב, כך שיכולנו לצאת אל שבילי המדבר בשעה היעודה.

עונה זו של השנה, היא עונה מושלמת מבחינת מזג אוויר נעים לטיול במדבר יהודה, עם שמש זורחת אבל לא קופחת, ברם שעות האור הקצרות, מחייבות עמידה בזמנים, למען לא ניכנס לנסיעת שטח בחשיכה מוחלטת.

שזה, הרבה פחות נעים.

 

יצאנו ונסענו אל מנחת ערד הסמוך.

חצינו אותו ונכנסנו לציר הנקרא "ציר הגז" היות ונתיבו של צינור גז עובר מתחת לקרקע, וקל לזהות את הנתיב לפי עמודי סימון צהובים, בכל כמה עשרות מטרים.

מטרת העמודים אגב לעזור באיתור הצנרת במקרה תקלה, או למנוע כזו מחפירות לא אחראיות.

נתיב ציר הגז חולף על פני "היאחזות" בדואים זמנית, שצינורות מים דקים מובילים אליה, ואנו ממשיכים עד לעצירה ראשונה על הר יהל.

כאן אנחנו עוצרים לחילוץ עצמות קצר, ותצפית נוף.

גיא מראה לנוכחים את הסביבה הנשקפת למרחק, אם כי אובך הבוקר לא מאפשר עדיין תצפית נקייה, ובכל זאת כבר ניתן להתרשם מיופיו של המדבר הצחיח.

המשך הנתיב לא מהווה אתגר לאף רכב, שכן מדובר על דרך עפר סלולה, אשר נעצרת בפתחת ערוץ המנקז מי שיטפונות (לפני הגדות המבוצרות במסלעות בנויות), ובמעביר מים בעל מספר פתחים מתחת לכביש 258 כאן התרכזה הקבוצה בצל, לצורך ארוחת בוקר.

אין כמו ג'יפאים היוצאים אל השטח, וסוחבים עימם מועקות של עם נרדף ונודד, על כן, לעולם אין לדעת מתי תזדקק לשמיכה, 6 ארוחות, מקלחת ושירותים, וחצי קילו צלעות כבש (למשל), ולכן תמיד בנקודות עצירה בטיולים כגון אלו, נשלפים שולחנות וכסאות, גזייה לקפה, ומישהו שמעביר ג'חנון שחומם כל הלילה, או סלט טרי שנקצץ ממש במקום.

זה שיוצאים לחצי יום טיול לא אומר שצריך לסבול חלילה בדרך. לא ככה?

הצבא צועד על קיבתו אומר המשפט, על כן לאחר שכל הנוכחים מילאו והתרוקנו אפשר סופסוף להתחיל לטייל, "באמת".

 

דרך העפר ממשיכה ומובילה אותנו אל אחד מהאתגרים הראשונים – הר קומות.

גיא מטפס ראשון, בהכירו את השטח, מתייצב בפסגה, ומכוון אישית את העולים אחד – אחד בזהירות ובאיטיות למען מניעת תקלות לא רצויות.

זהו מעלה משופע ומרובה דרדרת אבנים שמדרגת סלע נמצאת בקצהו. לא משהו מאיים, אבל זו עליה המצריכה מיקוד, טיפוס קבוע בהילוך נמוך בלחיצה מתונה על דוושת הגז.

צילום עומר זילברמן

הדיפנדר שאיתי, יודע לשלב באופן אוטומטי את נעילות הדיפרנציאל המרכזית והאחורית למען אחיזת קרקע טובה. מצב LOW מרכז את עוצמת הכוח, ואני חושב שחסרה כאן אפשרות לבחירת הילוכים ידנית.

קצת דפיקות לב מואצות ואנחנו מטפסים אל מרומי הגבעה, ומייד יורדים לצלם וללמוד מכל כלי העולה אחרינו.

איתנו בשיירה אגב כלים ממותגים שונים וגם בגילאים שונים.

יש עימנו את הפאג'רו של גיא, סוזוקי ג'ימיני, שנדמה שאין קבוצת ג'יפאים אחת היוצאת לשטח שלא יהיה בה נציג (או יותר) של הדגם הזה, ג'יפ גרנד צ'ירוקי, כמה טויוטה לנד קרוזר, איסוזו רודיאו, איסוזו דימקס, ואהרון עם השברולט בלייזר הקשיש, שמדלג כמו יעל על כל המכשולים כאילו הוא נוסע על כביש ישר.

חוויות טיולי השטח מתחלקות לתתי סעיפים כמו הריגושים של הנהגים, הצפייה והצילום מהצד, העצות שמקבלים ממנוסים ממך, והלמידה תוך כדי תנועה, ובעיקר הכרת שטחים פחות מוכרים ופחות נגישים.

צילומים מזוויות שונות של אותו אירוע נותנות לעיתים פרספקטיבה לכל מהלך טכני, כיצד להגיע אליו, וכיצד לצלוח אותו במינימום נזקים לגוף ולרכוש.

אנחנו ממשיכים עם הנתיב המסומן, חולפים בתצפית מעל על נחל חמרמר שהוא שלוחה של נחל חימר הגדול יותר.

המשך המסלול מוביל אל נחל עזגד, ואת מעלה עזגד ירדנו בזהירות, שכן מרובים בו הבורות הגורמים לגלגלים להתרומם מעל הקרקע.

גם בסיטואציות כאלה יש לנהוג בזהירות ומתינות למניעת פגיעות בתחתית מרכב הרכב.

הנתיב ממשיך אל מישור עמיעז שם בחר מורה הדרך (תואר בעל משמעות) נקודת עצירה לחבורה הרעבה, שלא אכלה כלום מלבד אבק בשעתיים האחרונות.

שני טנקיסטים במיל. יוצאים לטייל. בקטנה.

שוב מתגלה נפחו הגדול של תא המטען של הדיפנדר שאפשר להעמיס מכל טוב בלי לחשוב על נחיצותו של כל פריט. עדיף שיהיה מאשר שנצטער, יאמר לך כל בקיא בהלכות שולחן ערוך, פרק במדבר.

 

צלם, עושים פה חיים משוגעים

מסלול היום ממשיך מהפסקת הצהרים שנמתחה קצת מעל הרצוי, ואנחנו נכנסים אל תוואי נחל פרצים עליון.

אם עד עכשיו התמודדנו עם מעלות ומורדות מסולעים, מגיע הנתיב, אשר רובו נחצב באבן גיר לבנה, ואין בו רגע משעמם או מפולס אחד.

פודרה לבנה מאבקת את הרכבים שחייבים לנסוע כאן בשיא הזהירות וברוגע גדול, שכן כל החלטה לא נכונה יכולה להפוך יום טיול מענג להרבה פחות מזה.

בסיכום בדיעבד החלטתי כי נסיעה בנתיב זה היא פרק בנהיגת שטח מתקדמת, שכן כל מהמורה, חריץ או אבן בולטת עלולה לחרוץ את המשך הטיול, על כן הריכוז פה מתחייב שבעתיים.

מצד אחד כיף גדול, מצד שני הרבה מכשולים המחייבים תנועה איטית יותר.

לשמחתכם, אומר לנו גיא, אין כאן לאן להתהפך, שכן מספר מעברים בעייתיים עוברים בתוך ערוץ תחום קירות משני צדדיו.

שים גז וסע, אין אופציה אחרת.

שעות האור הקצרות הולכות ומתמעטות ככל שממשיכים בנתיב, וגורמות לטיול להסתיים בתנועה איטית לאור פנסים, שכן אפלה גדולה יורדת על המדבר.

 

טיול מוצלח מסתיים כאשר כל האנשים והרכבים יוצאים בשלמותם מיום שכולו מאמץ, ולמעט נקר אחד שחייב החלפת צמיג מהירה (ודיר באלק להיכנס לשטח ללא צמיג נוסף), לא נרשמה לשמחתנו אף תקלה שחייבה עצירה ומציאת פתרונות.

חכם לא ניכנס למקומות מהם פיקח יודע לצאת, וזה נכון שבעתיים כאשר בוחרים נתיב תנועה מושכל, מתוך החלטה בוגרת שעדיף אגו פגוע מציר שבור.

בטח ובעיקר כאשר זהו לא רכב שלך.

 

יתרונו הגדול של יום ארוך שכזה הוא במילוי מצבר ענק של אדרנלין שיספיק לפחות עד הטיול הבא.

הדיפנדר שסחב אותנו לאורך 650 ק"מ, בתוואי שטח משתנים, בכבישים מהירים וברחובות צרים של גבעתיים, יודע לספוג בשקט את כל מה שמעוללים לו במודע, ושלא.

כל החלקים מחוברים כהלכה, וכל הטלטלות שרכב ההדגמה עבר איתי, ועם כל מי שקדם לי (שבוודאי לא ריחם), לא גרמו לשחיקה ושבר, כך שניתן להעיד על חוסן מבני ראוי.

540 אלפי השקלים הם כאמור כרטיס כניסה ללונה פארק, ואם אני מבין את הכיוון השיווקי, גרסת הבסיס תיתן תיאבון להמשיך קדימה אל הדגמים החזקים והמאובזרים יותר.

עם צריכת דלק של עשרה ק"מ לכל ליטר, ברור שהדיפנדר לא רכב חסכוני, אבל גם תג המחיר שלו לא מציב אותו מראש בגזרת אלו החושבים על חיסכון.

מול שאלת המחיר עומד הערך המוסף של מה נשאר לאחר עוד יום במחיצתו, וכל שנשאר הוא לחפש את הטיול הבא.

מתי יוצאים?

 

ירון הולנדר (רוסלן, שירה ועודי)

נובמבר 2024

 

לנד רובר דיפנדר 110 S

מנוע טורבו דיזל

נפח 3 ליטר.

הספק 200 כ"ס.

מומנט 50 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 9.43 ק"מ/ל'.

מחיר 540,300 ₪.

 

זמין להצעות לשמש פרזנטור

תודה מיוחדת לגיא זילברמן ולאתר השטח הישראלי 4X4

https://www.4x4.co.il

 

 

גשר הרכבת הטורקי בשמורת פורה

חלמוניות להבים

מצפור על שם אור אסרף,

 

ציר הגז

הר יהל

מעבר מים

כביש 258

הר קומות

נחל חמרמר

נחל עזגד

מעלה עזגד

מישור עמיעז

נחל פרצים עליון

נחל לוט