הקסם השלישי

 

 היום, כאשר אתה רוצה לדעת משהו, אתה כבר לא פותח אנציקלופדיות מאובקות, או הולך לחפש תשובות במרתפים אפלים, ואפילו לא מנסה את מזלך עם גוגל שכבר חשבת שהוא יודע הכול, אלא פשוט פותח פניה לבינה המלאכותית החביבה עליך, מנסח שאלה הדורשת ידע בסיסי, על מנת לקבל את התשובה הטובה ביותר, וכאשר אנחנו עומדים בפתחו של יום מיוחד בו נמסר לידי דגם חדש לחלוטין, המגיע מעבר לים, אני רוצה ללמוד על מקור השראתו. מהיכן הגיע ומה יש ב-A.N.D של המותג שכבר מסתובב כאן אי אלו שנים בהצלחה רבה.

וככה סיפרה לי בינהל'ה (שם שהמצאתי).

"חברת מוריס גארג' (MG) נוסדה ב-1924 על ידי ססיל קימבר, שעבד באותה תקופה עבור חברת הרכב של וויליאם מוריס. החברה החלה את דרכה בהתמקדות ברכבים מותאמים אישית, אך במהרה התבלטה בזכות מכוניות ספורט קלות משקל, נגישות וחדשניות. דגם ה-MG הראשון, ה-MG 14/28, ייצג גישה חדשה לרכב ספורט בריטי: שילוב בין עיצוב אלגנטי, ניידות גבוהה וביצועים מרשימים יחסית לתקופה.

המותג סימל תמיד ערך של ספורטיביות, ואת הדרך לשם התחיל כבר בשנות ה-30.

MG הייתה מעורבת בתחרויות מוטוריות רבות, במיוחד במרוצים שנערכו על מסלול ה-Brooklands המפורסם באנגליה.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, MG הפכה לשם נרדף למכוניות ספורט נגישות, שהיו פופולריות במיוחד בארצות הברית.

דגמי MG היו פופולריים בקרב סלבריטאים כמו אלביס פרסלי ורבים אחרים, שהפכו אותם לסמל סטטוס בריטי באמריקה.

MG זכתה להופיע בסרטי קולנוע וסדרות, כשם נרדף לסטייל בריטי ונהיגה עם נשמה.

MG השתתפה במגוון רחב של תחרויות מוטוריות ברחבי העולם.

רכישת MG על ידי תאגיד SAIC הסיני בשנת 2006 החזירה את החברה למוקד תשומת הלב העולמית. בעוד שהדגש הועבר לייצור מכוניות חשמליות וידידותיות לסביבה, MG לא זנחה את השורשים הספורטיביים שלה".

 

עכשיו, כאשר ברורה לנו הרוח שיש לה מוניטין רב, וכאשר התוודענו לביצועים של הרכבים החשמליים (מלא ופלאג אין) ולאחר שהכרנו גם דגמים לוגמי בנזין, הגיעה זמנה של החברה להוסיף דגמים שיקלעו בול בפוני בסגמנטים מסוימים, שנדמה שיש בהם סוג של קיפאון והחזקה על ידי מותגים שביססו לעצמם את פסגת הנישה.

במסגרת ההתפתחות הרוחבית ולשם הגדלת ההיצע, החברה בחרה להתמודד בהתמקדות היברידית.

סדרת הדגמים החדשה נקראת הייבריד+

ומדוע הפלוס?

אם עד היום הייתה התפשרות בין המנוע ההיברידי, לביצועים וחדוות הנהיגה, הרי שכיום המנוע החדש מאפשר גם וגם.

בהתאם למורשת, ועל מנת לבדל את הרכב ממתחרות, פותח מנוע בנזין משולב הנעה חשמלית, שמוציא מקרבו הספק של 194 כוחות סוס. (וזה ממש המון לרכב בממדים שכאלה).

המנוע החשמלי הוא זה המניע את הרכב, בעוד מנוע הבנזין משמש כגנרטור להטענת הסוללה.

מטרת המהנדסים שפיתחו את הרכב הייתה להוציא תחת ידם רכב ספורטיבי, אתלטי, מעוצב וחסכוני.

כמוצר המגיע מסין, ולאור ההיכרות שלנו עם המותגים עתירי הטכנולוגיות והגימיקים (בעיקר בעולם החשמלי), ברור כי גם הרכב החדש יציע באמתחתו כמה מאלו שיהוו גיים-צאנג'ר.

היות וכאמור כיוונו בסאיק את דגם ה-3 להתמודד בגזרת סופר מיני, נקבעו הפרמטרים בהם המכונית צריכה להיות יותר מכל מתחרה ישירה שלה.

על הנייר הרעיון נשמע פשוט, ועל כן מגיע מבחן מעשי לראות במה דברים אמורים, והאם אכן יש כאן טוענת ראויה לכתר.

אני מעריך יבואנים אמיצים אשר אינם חוששים לייבא לישראל דגמים שאינם רק בצבע לבן-שחור-כסוף שבלוניים, אלא גם כאלו המוסיפים חן וצבע לכבישים, וכאשר מסתכלים על הקטלוגים של היצרנים, ניתן להבחין בקלות בהעדפות היצרן, ולראות עד כמה הצבע משמעותי במקרים רבים.

בנוסף, כבר מזמן טענתי באוזני כל מי שרצה לשמוע, כי יצרן המאמין באיכות מוצריו, נותן להם אחריות רחוקה יותר ממתחריו, וכך התבשרנו במעמד חשיפת הרכבים כי לדגם יש שבע (!!) שנות אחריות לרכב, ושמונה שנים לסוללה.

אם ברכב חשמלי נרשמה (פעם) חרדת טווח מיכולתו של הרכב לגמוע מרחקים, נדמה כי במקרה זה נרשמת צפירת הרגעה עם הורדת מפלס החרדה מאחריות היצרן.

 

אם יש משהו שהיצרנים הסינים חלשים בו זו בחירת שמות לדגמים. במקום להתאמץ יצירתית, ולבנות תהילת עולם לחיפושית, דה שבו, גולף וכו' משלהם, הם הולכים על הפתרון הקל ומסתפקים באות או מספר לציין שם דגם, על כן מה שנותר לי בכל פעם זה לכתוב  - 3.

התייצבתי אם כן בצהרי היום לאסוף את זו ששוריינה עבורי.

דגם ה-3 מגיע בשתי רמות גימור, כאשר הפער בין הדגמים עומד על אלף שקלים בלבד, בתוספות קוסמטיות.

מנוע הבנזין בנפח 1.5 ל' מגיע עם תי

בת הילוכים בה יש שלושה הילוכים בלבד, ללא כל אפשרות שליטה בהם, ואת עיקר המאמץ מבצע המנוע החשמלי, כאשר מחשב הרכב מפעיל את המערכת ההיברידית בהתאם למצב הנבחר בצורה אופטימלית.

בחנית היבואן המתינה לי נציגה באדום בוהק (וזה כבר העלה לי את מפלס השמחה, שכן בבית חונה לי חשמלית אדומה כדם, בצבע מאד דומה (כמובן שמתחייבת תמונה של שתיהן, לא?)),

ראי ראי שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?

 ומעבר לחיצוניות הצבעונית הרי שחלל הרכב מבהיק בלובן הריפוד ובדיפונים.

בניגוד למתחרה הישירה (אליה מכוונת כל האש) המגיעה בשחור קודר ללא כל זריקת צבע, האמג'י החביבה כל כך מוארת בזכות הבחירה בצבע הבהיר, ובזכות גג שמש די קטן (אחרי שהורגלנו בגגות פנורמיים ענקיים).

אחד אפס לסינים.

קפיצות הדור המהירות שהיצרנים הסינים עוברים לא פוסחים על מסכי המולטימדיה.

אם בדגמים הראשונים הם היו קטנים ומסנוורים ללא שליטה, היום כבר אפשר למצוא מסכים איכותיים בגדלים שונים, וזה שכאן הותאם לגודלה הפיזי של ה-3, והוא מלבני צר וארוך, ומאחורי ההגה נמצא לוח מכוונים קטן יותר, וכאשר מתחברים עם כבל לרכב, אפליקציית אנדרואיד אוטו עובדת מיד בצורה חלקה.

ואם הזכרתי את החיבה הסינית לגימיקים וטכנולוגיה, הרי שכאן פיתחו אפליקציה לטלפון המשפרת את חווית הנהיגה בצורה פשוטה ואלגנטית, ומאפשרת רמה חדשה של אינטראקציה עם המכונית דרך הטלפון הנייד בקלות ובנוחות.

שתיים אפס לסין.

הקונסולה המרכזית העוברת בין המושבים הקדמיים אינה מעיקה בנוכחותה, ומכילה מספר קטן של מתגים, ובורר מצבי נהיגה עגול וגדול.

לחיצה על מתג ההתנעה, מדליקה את כל האורות והמסכים, נשמע צרצור של מנוע חשמלי שכבה לאחר המטרים הראשונים, ומי שרגיל למנועים היברידיים יודע כי בדרך כלל התהליך הפוך.

מנגיעה ראשונית מתברר כי זו מכונית קלילה, נוחה וזריזה.

בדיעבד, ולאחר אי אלו קילומטרים, שמתי לב כי אם משנים את רמת אחזור האנרגיה (הרגנרציה), למידה החלשה, אולי הסוללה תיטען לאט יותר, אך מצד שני בלימות הרכב לא יהיו אגרסיביות, ולהיפך.

בירידות מירושלים השתמשתי ברמה הגבוהה על מנת לחסוך דלק, באמצעות בלימה מבוקרת.

בינתיים, היות וחניון היבואן נמצא באזור תעשיה של ראשון לציון, והבטן הרגישה במחסור חמור של ויטמינים חשובים, החלטתי בו במקום לקחת אותי ואת אורי, שהתלווה אלי, לעצירת חובה.

אם מכונית היברידית זקוקה לחשמל ובנזין, הרי שאני כבנאדם היברידי זקוק לתדלוק של חומוס משובח עם בירה שחורה על יד.

 

מזה זמן רב אני שומע ברשתות דברי שבח על חומוסייה צנועה הנמצאת בתחנת דלק באזור הקניונים של ראשון לציון.

אם היקום מסדר לי חנייה פנויה, אני נוהג לומר לזוגתי, אני לא יכול להתכחש לרצונו.

תומס

בטן ריקה, מכונית אדומה, חניה פנויה, ודודא חריפה לחומוס מיידי, יוצרים תמהיל שקשה להפסיד בו.

וכך נכנסנו בשערי חומוס שייקל'ה, מוסד צנוע הקיים "רק"  16 שנה, ולי זו פעם ראשונה כאן.

את פנינו קיבלו בשמחה תומס ואמיר, כאילו ניגבנו מאותו המסטינג, ולשם הקלת הבחירה ניתנו לנו גם מנות דגימה של מרק ירקות סמיך ועשיר בכוסית צ'ייסר (אחלה גימיק, אגב, צ'ייסר מרק), ופול נימוח.

צ'ייסר מרק

כאשר כל אחד בחר את אשר על ליבו, הגיע חיש מהר מגש ובו מבחר מנצח של חומוס משחתי רך וקטיפתי, פיתות בשרניות וסלט ירקות טרי, אשר סגרו לנו פינה בתוספת מעמול וקפה לקינוח.

מורגשת כאן יד מקצועיות, והקפדה על רכיבים משובחים, המייצרים חוויה גם אם מדובר רק בחומוס.

עכשיו, ידידיי, כשהבטן מתפוצצת מכל טוב, נוסעים מהר הביתה לשנ"צ, כי יום המחר יהיה מלא יותר.

 

אמיר  ימטוביץ, ותומס

מישהו אמר לי שמישהו אחר סיפר לו שה-3 הטרייה מתקשה בעליות למרות כוחה הרב, ומכיוון שנורא כיף להזים שמועות לא נכונות (בטרם יהפכו לקונספירציה), קיבלתי על עצמי החלטה לאתגר את הקטנה עם הקשה שבעליות בהן התברכה ארצנו, הלוא היא העלייה לירושלים.

יאללה, לירושלים

עובדה היסטורית עוד מימי קדם, כי בזמן העלייה לרגל לקחו בני ישראל שבוע חופש לעצמם כדי לעמוד במשימה, וכי אנחנו לא נסתפק בשעה וקצת למען אותה מטרה??

בשעות הבוקר המאוחרות יצאנו לדרך עם כוונה להגיע ליעד בעייתי.

כנסיית מריה מגדלנה בעלת צריחי הבצל המוזהבים פותחת שעריה למבקרים רק פעמיים בשבוע (ימים ב' ו-ה') לשעות ספורות בלבד. ואם פספסת תצטרך להגיע שוב.

זוגתי ואני, אכן לא הצלחנו להגיע בעבר בול בזמן, על כן התעוררנו מוקדם לצמד פנסיונרים שזמנם בידם, והתאמצנו במיוחד.

גם כאן היקום שידר לנו אופטימיות רבה, כשפינה עבורנו חנייה מושלמת בתחילת מעלה הרחוב הבעייתי העמוס לעייפה (כביש 417) העולה אל הר הזיתים.

העלייה בסמטה הצרה לא מעידה על כלום

"... במורדות הר הזיתים שוכנת כנסייה, שבצליה הזהובים נראים למרחוק. זוהי כנסיית מריה מגדלנה, הידועה גם בשם 'כנסיית הבצלים'. הכנסייה נבנתה בשנת 1888 על ידי החברה האימפריאלית הפרבוסלאבית הרוסית בארץ-ישראל, והקדשה לזכרה של מריה מגדלנה (מרים המגדלית), תלמידתו של ישוע שליוותה אותו בדרכו לצליבה, והייתה הראשונה לראותו לאחר שקם לתחייה... פנים הכנסייה צנוע בהרבה מחזותה, והיא מרוהטת באופן מינימאלי. קירות הכנסייה מעוטרים באיקונות של קדושים, ובקיר המזרחי מופיע הציור הגדול ביותר, המתאר את מריה מגדלנה עומדת בפני הקיסר הרומי..."

כנסיית מאריה מגדלנה

לראות את הר הבית הפעם מהצד הזה

יש משהו מתעתע בין יופייה החיצוני של הכנסייה לפנימיותה, כמו גם השקט והשלווה בהליכה בגנים הסובבים אותה, אל מול כל אי השקט המתפרץ מידי פעם בצד השני של ההר, בהר הבית ומסגדיו.

בירידה בחזרה אל הרכב החונה, נכנסנו אל גן עצי הזית העתיקים "גת שמנים" (להערכתי הבלתי מקצועית מעל אלף שנים) המהווים את שער הכניסה אל כנסיית כל העמים.

גת שמנים, חצר עם עצי זית עתיקים מאד

"... כנסייה פרנציסקנית השוכנת בגת שמנים שבנחל קדרון, על מורדותיו המערביים של הר הזיתים בירושלים. שמה הרשמי הוא כנסיית היגון (Chiesa dell’Agonia), אולם היות שהוקמה בכספי תרומות שנאספו מרחבי העולם הקתולי, היא זכתה לשם "כנסיית כל האומות" או "כנסיית כל העמים"... הכנסייה שוכנת בשטח הגן בגת שמנים, שבו על-פי המסורת הנוצרית התפלל ישו את תפילתו האחרונה והתייסר, קודם להסגרתו לידי הרומאים בידי יהודה איש קריות. בכנסייה שוכן "סלע היגון" שעליו התפלל ישו את תפילתו..."

כנסיית כל העמים

להבדיל מהכנסייה הקודמת זו מרהיבה בפנימיותה.

הכניסה לכנסייה

תקרה מקומרת וגבוהה, נתמכת על עמודי צד גבוהים, מעוטרת בשילובי צבעים של כחול וזהב, האור מבחוץ חודר פנימה דרך חלונות ויטראז' צבעוניים. הריצוף הממורק מעוטר בדוגמאות גיאומטריות רבות עם סימבולים מגוונים.

זו אחת הכנסיות היפות שיש בישראל.

עוד מקום שנורא רציתי להגיע אליו, אם אנחנו כבר בירושלים, וגם אליו יש צורך להזמין סיור זמן רב מראש, היא הספרייה הלאומית, בה מעולם (לבושתי) לא ביקרתי.

באופן מקרי למדי השתתפתי לאחרונה בסקר כלשהו, ולמרות כי חשבתי שידעתי מהו יעודה של הספרייה, למדתי באותה הזדמנות כי הספרייה מקווה מקום בו נשמרת תעודת הזהות של התרבות היהודית-ישראלית.

הויקיפדיה אומרת כי יעודה העיקרי של הספרייה הלאומית הוא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובמיוחד כאלו שיש להם זיקה לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל.

ומה זה אומר?

לא רק שכאן נשמרים כל כתבי יד שנכתבו בעברית, בין אם זה עלון קיבוץ ובין אם ספר נדיר שיצא בהוצאה מוגבלת.

כאן נשמרים תעודים של מחול ומוזיקה, ארכיטקטורה וכל יצירה הנוגעת לפן התרבותי של המדינה והזהות של כולנו.

מעבר להיותו הגנזך הלאומי בו נשמרים היטב גם כתבי יד של אנשי רוח, משמשת הספרייה כמקום חי ותוסס של מחקר ולימוד, וכך יחד עמנו נכנסו אל אולם התצוגה תלמידי בתי ספר משכונה ערבית דווקא.

במקום נערכים גם מופעים שונים וסיורים במגוון נושאים.

חנייה חינמית נמצאת מול מוזיאון ארצות המקרא הסמוך.

היות וכאמור לא הזמנתי סיור מראש, הסתפקנו בסיור הצצה של תצוגה קבועה.

כאן אפשר לחוש את יופייה וייחודה של הספרייה.

תצוגות אינטראקטיביות חדשניות מאפשרות הצצה אל עולמות קדומים.

בתערוכה הקבועה מוצגים כתבי יד עתיקים, אבל בשל המלחמה חלקם (הנדיר כפי הנראה) הוצאו למשמר.

במרכז האולם, ניצב שולחן זכוכית ארוך וענק המאפשר באמצעים טכנולוגיים, חשיפה למספר שניות לכתבי יד מקוריים של אנשי רוח שעיצבו את התרבות הישראלית- יהודית בשירה, סיפורת והגות.

אין ספק כי נחזור לסיור מעמיק ומלמד בהזדמנות קרובה.

 

היות ואנו כבר חונים בחנייה נוחה וקרובה ומול מוסד הספרייה ניצב בניין כנסת ישראל על מחוקקיו, (גם שם טרם ביקרתי, אולי בגלל סלידה מכל הפוליטיקאים?), אבל גן הוורדים קורץ לביקור קצר.

המקום כיום נמצא בשלבי שיפוץ ושיקום, כך שלמעט חסר בית, היינו היחידים שהסתובבו בו.

חלקת הוורדים פורחת בצבע, וריחם נישא למרחק.

בדרכנו חזרה אל הרכב. סרנו אל גן האותיות.

זוהי כיכר עגולה גדולה הצמודה לספרייה ובה פסלי סלע גדולים בצורת אותיות האלף-בית העבריות.

מסעדה קטנה, בסגנון אסיאתי שמצאנו על הדרך, אפשרה לנו לחזור אל השפלה מרוממים מעוד יום קליל של נסיעה קצרה עם הרבה תוכן.

 

לשם שינוי לא נסעתי עם האמג'י הזאת יותר מידי, אבל קל מאד להתאהב בה, על יכולותיה ומידותיה הטובות, ולגבש דעה גם אחרי מאתיים קילומטרים בלבד.

בסיכום של דבר מדובר ברכב חביב, חד משמעית.

המנוע חרישי בדרך כלל אבל כאשר רוצים יותר (ורוצים, לא?) לוחצים, והרכב נענה בקלות לגחמות של רגע.

חבל שאין יכולת לשלוט בהילוכים, כי לעיתים יש תחושה שהרכב תקוע בהילוך הלא נכון, יתכן כי שלושה הילוכים זה מעט מידי.

זוגתי הנצחית הביעה תרעומת על צפצופי ההתראות הרבים שנשמעים בחלל הרכב.

אני מניח כי את חלקם ניתן להשתיק, או לדעת על מה הם מתריעים, וללמוד להימנע מכל פעולה שתגרום להפעלתם.

קשה לקבוע מסקנות רבות מטווח נסיעה קצר מידי, אבל ה-3 היפה (כן, השילוב של האדום החיצוני עם הלבן הפנימי (תות-וניל) הוא שילוב מנצח לטעמי), מרווחת למדי, זריזה כמצופה, קלילה לנהיגה מחוץ לעיר ועוד יותר בתוכה.

בל נשכח כי בקטגוריה של סופר מיני עסקינן, ובשל כך ישנן יתרונות יחסיים לעולה החדשה מסין כלפי עצמה, ובוודאי מול מתחרות אחרות בסגמנט.

המחיר אטרקטיבי וסל היתרונות ממצב אותה כקניה אידיאלית.

היצרן מצהיר על צריכת דלק של 4.4 ליטר לכל מאה קילומטר, וכפי שציינתי לא הספקתי לגמוע מרחקים אבל גם כך הגעתי ל-4.9 ליטרים לכל מאה קילומטר, וזה נתון מכובד למדי.

האמג'י 3 היא בחירה הגיונית, כאשר מלכת הכיתה בסגמנט שמתחת, נמכרת בפער של 20 אלף שקל בלבד. פער ששווה לכסות עבור המלכה החדשה בשכונה.

 

ירון הולנדר (אורי ושירה)

3MG

רמת גימור LUXURY.

מנוע בנזין בנפח 1.5 ל'

הספק משולב 194 כ"ס.

מומנט (משולב) 31.9 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן 4.4 ל'/100 ק"מ.

צריכת דלק (מבחן) 4.9 ל'/100 ק"מ.

7 שנות אחריות או 150,000 ק"מ.

מחיר 129,548 ₪ (כולל אגרה ותוספת צבע).

 

חומוס שייקלה, ראשון לציון.

 

כנסיה מאריה מגדלנה.

גת שמנים.

כנסיית כל העמים.

הספרייה הלאומית.

גן הוורדים.

גן האותיות.

מסעדת מיין נודלס.