16.12.2024 יום ב'.
בשעת בוקר
מאוחרת התייצבנו בשער הטרמינל האהוב.
חלפו יותר
מידי ימים מאז שביקרתי כאן לאחרונה.
בשמי הארץ
צייר הבוקר טייס אלמוני את סמל החטופים, בתקווה ותפילה לשובם המהיר.
תמונותיהם
ניצבות לאורך מורד היציאה, בואך דיוטי פרי.
לא לשכוח
את כל אלו בדרכך לחופשה.
 |
| שישובו כבר, כולם. |
הזמנו
דיל מעכשיו לאחר כך, שיכלול הכול בלי דאגות.
ניסיון
העבר מלפני שנתיים הותיר לנו טעם של עוד, מהאי הרגוע והנעים הזה.
מטוס הדרימליינר
המרווח חצה את הים בארבעים דקות טיסה מהירות, בהן הצוות הספיק לחלק בקבוקוני מים וחבילת
חטיפי עבאדי.
האמת,
יכלו להשקיע יותר.
.
לרנקה
הזעיפה פנים לקראתנו, קדרות אפרורית, קור ורסיסי מים שהפכו לגשם טורדני.
ככה מקבלים
פני אורחים חשובים?
מחר בבוקר
נזמרר את "אנא בכוח" לגרש ענני גשם, שיטוסו להרטיב את השכנים הטורקים.
לא זכור
לי ששילמתי על גשם.
מלון Lebay beach hotel בעל שתי הקומות
הוא מלון בוטיק חמוד הניצב על קו המים של הים.
בינו לרצועת
החוף מפריד שביל טיילת מבוטן, ובין הבריכה היפה לחוף מפרידים מטרים ספורים בלבד, ואין
גדר המפרידה בין השטח הציבורי למלון, מצד שני מיקומו לא במרכז העיר, אלא לצד פרבר מנומנם, מבטיח חניה חינמית וגישה נוחה.
החדר מרווח ואלגנטי.
17.12.2024
יום ג'
למרות
שהחדר לא פונה לצד הזריחה פס אור מצליח להתגנב לתוך החדר מוקדם מידי ולהעיר אותי.
נדמה שיש
קשר קונספירטיבי בין כל המלונות בעולם שהווילון הכפול אף פעם לא ייצר חשיכה מוחלטת.
השמש בחוץ
והשמים הנקיים מעננים מפצים על עוגמת הנפש בהשכמה המוקדמת.
איזה יופי.
שימשיך
כך ולא אתלונן על כלום.
שירי חג
מולד ואווירה סופר רגועה שורה על חדר האוכל המביט לים והטיילת.
ארוחת
הבוקר כוללת נקניקים, גבינות (האחת בטעם קרטון, והשנייה מלוחה ומאד דחוסה), פירות,
ירקות, קורנפלקס, ביצים, ועוגות.
סביר מאד.
"נצא
לשוטט בין הכפרים השונים ולספוג אווירה", כמו שאומרת הקברניטה שעל ההגה. (לא שהיה
לה רגע של מעורבות בתכנון מסלול כלשהו).
לפקרה (Lefkara) – כפר הררי במחוז לרנקה, מפורסם באמנות הרקמה המסורתית ועבודות הכסף. בכפר מתקיימים אירועים חגיגיים בעונה, והוא ידוע באווירה האותנטית והכנסת האורחים שלו.
ואכן, מייד בהגיענו נתקלנו בחנות תחרה ועבודות כסף, אולם עמידתן האיתנה של נשות ישראל לא אפשרה לנוכרייה לקמבן אותן, ועל כן הותרנו את הרכב במגרש החנייה הגדול, ויצאנו לשוטט בין הסמטאות הצרות שנדמה כי הזמן עצר בהן את הילוכו.
דילוג
אל מרכז. כפר חשף מדרחוב ציורי של חנויות נאות ומקושטות.
מכאן יצאנו אל נסיעה ארוכה (מידי) אל פיקרדו (Fikardou) – כפר במורדות הרי הטרודוס במחוז ניקוסיה. הכפר שימר מבנים מהמאה ה-18 והוכרז כאתר מורשת.
הדרך לשם
מטפסת ברכסי הרי הטרודוס העצומים.
הכביש
הצר מתפתל בעיקולים רבים ומלחיצים.
הכפר המיוחד הזה שריד מימים עברו, בנוי מאבנים שהונחו אחת אחת בעבודת נמלים.
הסמטאות
הנושנות נשמרו למען הדורות הבאים, וביקור כאן בהחלט שווה את הנסיעה המעיקה.
הדרך בחזרה
ללרנקה יורדת מהר מאד מההרים אל עבר המישור.
המשך הדרך פוגש אותנו עם אדמה חומה עליה כרמי זיתים.
לפתע,
מתוך הנוף לכאורה שבלוני מתפרצים צריחים מוזהבים של כנסיה רוסית.
כמובן
שאנחנו נכנסים אל מתחם, שבמפת הגוגל כתוב שזה הפלנטריום של לרנקה.
מתחם ענק
שמצדו האחד מבנה הכנסייה המרשים, בצדו האחר ארמון ענק, ובטווח רחבה גדולה עליה דוכנים
(ריקים לצערנו), ושלל קישוטים ומתנפחים לחג.
פשוט יפה.
פנים הכנסייה מוזהב בקיטיצ'יות אופיינית לזרם הזה של הנצרות.
הגענו
לעיר בדמדומים ושמנו את יעד ההגעה אל טיילת פיניקודס (Finikoudes Beach)- זוהי הטיילת המפורסמת של לרנקה. זהו אזור תוסס
עם חוף ים, מסעדות, ובתי קפה.
מצאנו
את מסעדת takis
kebab house בה כולנו מצאנו מה לאכול בה, ולאחר שוטטות סתמית
(ועקב צניחת המעלות) חזרנו למלון.
 |
| מנת פתיחה, טחינה עם יוגורט (מעולה), פיסות בשר מעושן, גבינה חסרת טעם, חמוצים ורצועות קולורבי |
 |
| צלע של חיה חביבה. |
 |
| מוסקה, אמרו שהייתה טובה. אני לא אוהב חצילים. |
 |
| קינוח טעים עם גבינה בתוכו |
 |
| כי אי אפשר בלי בירה קרה |
 |
| קבב |
יום קליל
שגבה מחיר.
18.12.2024
יום ד-
שוב מקדמת
את פנינו בבוקר שמש חייכנית.
שתישאר
כזאת.
היום נצא
להכיר את העיר המארחת.
יום רגוע
לפנינו.
קבענו
מספר יעדי סיור קרובים.
השניים
הראשונים צמודים זה לזה.
אגם המלח
של לרנקה (Salt
Lake):
בדצמבר יש סיכוי גבוה לראות להקות פלמינגו באגם המלח. זהו מקום מושלם לטיול בוקר ולצפייה
בטבע.
מסגד הלה
סולטן (Hala
Sultan Tekke):
מסגד מרשים סמוך לאגם המלח. זהו אתר דתי חשוב עם גנים נעימים ואווירה שלווה.
כל מילה
בתיאור שהעתקתי נכונה.
מקום שלו
ונעים על שפת האגם.
רק לא
ברור ההקשר המוסלמי לקפריסין הנוצרית.
בדרכנו
החוצה מהאזור, התעכבנו על גדת האגם לצפות בפלמינגו הביישניים המתרחקים מהמבקרים באגם.
חזרנו
לעיר, אל אזור הטיילת.
מצאנו
חניה חינמית באיזה מגרש וצעדנו בסמטאות שהן שילוב של נווה צדק וג'יבאליה, בעזה.
אי אפשר
לומר שהתאהבנו ולא שהתאכזבנו.
ניצלנו
את הזמן להיכנס למבצר לרנקה, עליו נכתב כך.
מצודת לרנקה (Larnaca Castle)- המצודה מהמאה ה-14. כיום המקום משמש כמוזיאון ומציע תצוגות היסטוריות מעניינות ונופים מקסימים לים.
היות ונפלנו בין הזמנים בהם הכנסייה הבאה בתור פתוחה, יצאנו לשוטט על שפת הים, מתחרדנים בשמש הנעימה, בצעידה עד המארינה, ובחזרה בזמן שהכנסייה העתיקה נפתחה למבקרים.
כנסיית
סנט לזרוס (Church
of Saint Lazarus):
כנסייה מהמאה ה-9 עם עיצוב ביזנטי מדהים.
מכאן, זהו זמן הנשים שאיתי.
קניון
מטרופוליס הגדול (והיחיד בעיר), בזמן שאני יושב באזור המסעדות, עורך סרטונים וכותב
את תמצית היום.
מזל שיש כאן מסעדה של רשת אמריקאית בשם FRIDAY'S שאני מכיר אבל אף פעם לא דגמתי.
אז למה שלא אנסה סופסוף?
 |
| להלן האתגר |
 |
| זיכרונו לברכה |
מה נגלה
שם??
19.12.2024
יום ה'.
טיל תימני
ששוגר לישראל העיר אותנו בשתיים לפנות בוקר (התראות בטלפון שמישהי שכחה לכבות), ולאחריו
שינה שהתנדנדה בין ערות לשינה.
בקיצור
לא חוויה נעימה באופן אישי.
כאמור,
נצא היום לכיוון מערב, לאורך הים לאזור העיר לימסול.
נראה כי
האיום להשתמש בנשק יום הדין של "אנא בכוח" כנגד גשמים עבד לנו נפלא עד כה.
נסיעה
שארכה כשעה וחצי, במהלכה עקפנו את לימסול, והגענו אל האתר הארכיאולוגי המומלץ.
העיר העתיקה
של קוריון (Kourion)
אתר ארכיאולוגי
חשוב עם תיאטרון רומי עתיק, פסיפסים יפיפיים ונוף מדהים לים.
ההמלצה
הבאה שולחת אותנו לגלוש עם הכביש אל קו המים הסמוך.
חוף קוריון
(Kourion Beach)
אידיאלי
לשחייה ולגלישה, ממוקם קרוב לאתר הארכיאולוגי של קוריון.
זוהי רצועת
חוף מרהיבה, הגלים הקטנים לוחכים מעדנות בחוף החולי.
שלווה
ממכרת שורה כאן.
אני מהמר
כי בקיץ המקום עמוס.
מכאן בחרנו
לנסוע אל העיר לימסול.
לימסול,
עיר חוף בקפריסין, היא יעד נהדר המציע שילוב של היסטוריה, תרבות, אוכל משובח וחופים
נהדרים.
לפי ההמלצות
יצאנו לחפש את טירת לימסול.
שמנו את
הרכב בחניון ציבורי גדול, ותמורת שני אירו קנינו 3 שעות רגועות.
הטירה הממוקמת בלב הרובע הישן היא טירה עתיקה כיום היא משמשת כמוזיאון ימי המספר את ההיסטוריה של יוון.
הנשקיה
כל המתחם של הטירה נקי ומסודר למופת.
יצאנו משם להליכה נינוחה בסמטאות הציוריות של הרובע, משוטטים כדרכם של תיירים שאינם ממהרים לשום מקום.
באחת הפניות
הגענו לבניין גדול שהכיל מסעדות מהירות של כל מיני מטבחים.
זו הייתה
הזדמנות לסגור פינה רעבה לכל הנוכחים.
 |
| נתחי עוף חמוץ מתוק על מצע אורז עם ירקות |
 |
| גיוזה עוף |
הבנות חפצו להגיע אל הקניון המקומי (my mall), להדגשת החג הקרב, ואני תפסתי פינה בה הטלפון שלי מתאושש חשמלית, ואני יכול לסכם כבר את אירועי היום.
הילדים
המקומיים ניגשים לכל שולחן, אוחזים קופסה קטנה, והם מתחילים לשיר שירי כריסמס על מנת
ללקט כסף קטן.
הרמתי
תרומה צנועה ליזם הצעיר.
כל הקבוצה
הסכימה כי לימסול שווה התייחסות נפרדת למספר ימים.
מכאן נצא
בחזרה ללרנקה, ללילה אחרון במלון.
ירון הולנדר (שירה, נועה וריקי)
דצמבר 2024
מסקנות
ביקור בלרנקה דצמבר 2024
1. מלון
lebay beach
hotel.
מלון בוטיקי
חביב על שפת הים, בריכה נאה.
מרוחק
ממרכז העיר, מסעדות ומרכזי בילוי.
חניה חינמית.
ארוחת בוקר סבירה.
2. ג'מבו.
שומר נפשו
ירחק, נשים עפות על החנות הסופר מיותרת הזאת.
הנדסת
אנוש גרועה. נתיב התקדמות אחד ללא דרכי מילוט או קיצור.
מוצרי
שמונצ'ס שלא באמת צריכים.
"אבל
איזה מחיר", נו.
3. לרנקה.
טיילת
נאה מלאה מסעדות לתיירים. רצועת חוף מרהיבה, נקיה ומסודרת, ים צלול.
שכונות
שהן הכלאה של עזה עם נווה צדק (לפני הבום הנדל"ני).
לא משהו
שמעבר לבטן גב צד בים, מעבר לזה קשה למשוך יותר מיומיים.
קניון
אחד גדול.
4. הרי
הטרודוס.
רכס עצום
במרכז האי בו נחבאים כפרים בעלי ייחוד ומראה.
כבישים
צרים ומפותלים.
לא מומלצים
לפחדנים ומי שסובל ממחלת ים.
5. דצמבר.
יום גשום
ומבאס בהגיענו.
שאר הימים
עם שמש נעימה עד שעה שלוש לערך, אז מתחילה צניחת הטמפרטורות.
בערב קר.
6. חתולים.
החתולים
הקפריסאים ידידותיים מאד ובאים להתלטף בקלות.
7. אזרחים
ותיקים. (מעל 60)
זוכים
להנחה או לפטור מתשלום בכניסה לאתרים שונים.
8. לימסול.
נראית
שווה הרבה יותר
עיר עתיקה
נחמדה, סמטאות ציוריות.
9.
חברת התעופה הקפריסאית קמצנים, אפילו מים לא הגישו. הכול אצלם בתשלום נוסף.
אם
אלעל נותנים בקבוק מים וחטיף, גם הם יכולים.
10. רכב שכור.
חובה וגם מומלץ.
שכרנו דרך BOOKING רכב מחברת ALAMO.
604 ש"ח לארבעה ימי שכירות.
חניות בחינם או בתשלום זעום.
דלק, כמו בישראל.
רכב, יונדאיי I30 היברידי חסכוני מאד. מתאים לארבעה מבוגרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל