זהות מחשמלת

 

 

כידוע, בשנים האחרונות, עולם הרכב עבר שינוי משמעותי עם הגדלת הביקוש לרכבים חשמליים. בעידן של מודעות סביבתית והתחזקות רגולציות אקולוגיות, חברת פולקסווגן לא רצתה להישאר מאחור, ונתנה דגש לפיתוח טכנולוגיות חשמליות כדי להתחרות בשוק הרכב של העתיד.

בשנת 2015, פולקסווגן נתפסה בשערוריית "דיזלגייט", בה נמצא כי החברה התקינה תוכנה שמטרתה להונות את מערכות הבדיקה של פליטת הגזים במנועי דיזל. הסערה הזו פגעה בצורה קשה במוניטין של החברה, והאיצה את הצורך בשינוי כיוון לעבר רכבים חשמליים ולמותג יותר ירוק וחדשני.

ה-ID.5 הוא חלק ממאמץ רחב יותר של פולקסווגן להפוך למובילה בתחום הרכב החשמלי, כחלק מסדרת ה-ID שלה (כולל ID.3, ID.4 ו-ID. Buzz). דגם ה-ID.5, שנחשף בשנת 2021, הוא רכבי פנאי-קופה חשמלי, הראשון בסוגו של פולקסווגן, שמשלב עיצוב ספורטיבי עם טכנולוגיה חשמלית מתקדמת. הרכב מציע מנוע חשמלי עם ביצועים מרשימים וטווח נסיעה משמעותי, דבר שמהווה צעד נוסף בהפיכת פולקסווגן למובילה בתחום הרכב החשמלי.

ה-ID.5 נועד להוות פתרון למי שמעוניין בשילוב של עיצוב מודרני, ביצועים ותחבורה ירוקה. הוא מבטא את הכיוון החדש של החברה, שבו טכנולוגיה מתקדמת פוגשת את הצרכים של דור חדש שדורש גם סגנון וגם קיימות.

וואלה, אמרתי לעצמי כאשר קראתי את כל המלל הזה, אני חייב להשיג לעצמי לכמה ימים את הדגם החדש הזה שעלה אומנם לארץ לפני מספר חודשים אך טרם צלל אל בין זרועותיי.

וכך, לאחר מספר תיאומים ושינויים, הגיע המועד לנסוע ולאסוף את המיועד למשך סוף השבוע.

כפי שאני משתדל באופן תדיר לעשות, השהות ההדדית תתחלק לשניים,

היום הראשון יוקדש לנסיעה פשוטה, מנהלתית, בה נערוך היכרות עם המערכות השונות, נעמוד על אופי צריכת האנרגיה, ונראה אם הם הגרמנים, הידועים בדייקנות שלהם יעמדו בטווח המוצהר, בעיקר אם אני מצדי אשתדל לנהוג במתינות יתרה, ואילו ביום השני אבצע נסיעה ארוכה יותר שתכלול מתווים שונים של דרכים על מנת לקבל נתון יותר קרוב למציאות של משתמשים ממוצעים.

ראשית, נעשה סיבוב חיצוני ופנימי.

פולקסווגן, חברה הנחשבת שמרנית בד"כ, לא נוהגת להתפרע בעיצובים פנימיים וחיצוניים, ובכל זאת הממדים של החמש מבפנים ומבחוץ הינם נדיבים, והמראה הכולל עובר בציון טוב מאד.

הרכב נראה גדול, מספיק, מרווח, מספיק, ונאה באופן שתאהב בכל בוקר שתבוא לפגוש בו.

הצבעים המוצעים (לפחות בישראל) לטעמי דווקא עושים לו עוול מסוים.

צבע רכב המבחן נקרא אפור (בניגוד ליצירתיות בשמות הצבעים האחרים כמו לבן קרח מטאלי, כחול אבן מטאלי), זה "סתם" אפור.

צבעים עליזים ומלאי שמחה יכלו לקחת את הדגם למחוזות נחשקים.

אם אפור זה נאה, אזי כתום, סגול, כחול וכו' יכלו לעשות לו טוב יותר.

מבט מקרוב על פנסי הדרך הקדמיים, ועל הפנסים האחוריים חושף מראה עתידני ושונה מהמקובל.

הקווים של ה- ID.5 חדים, אך עם רוך כזה שלא מרגיש קפדני מדי. הגג המשתפל לאחור גורם לו להיראות כמו רכב קופה ספורטיבי, כזה שיש לו סוד שמחכה להתגלות.

 

חלל הנוסעים מציג עיצוב פנים שמרני ומאופק, כל פרט פנימי מעוצב בקפידה, עם דגש על מינימליזם מודרני.

הכפתורים? אינם בנמצא, כי הם כולם בטאצ'.

רוצים לשנות טמפרטורה? מוזיקה?

זוכרים את הפרסומת ההיא? "תן לאצבעות ללכת במקומך"?  אז כאן זה על המסך.

 

החומרים? איכותיים ומרשימים. מושבים עם תפירה עדינה הנראית כמו עבודה של אומן. נגיעות של עור ופלסטיק איכותי בכל פינה, יוצרים אווירה של יוקרה שמרמזת – "זה לא רק רכב, זה סגנון חיים".

בפולקסווגן אין אפס.

הכול יצוק ומחובר ברמת שאי אפשר לצפות לפחות מזה.

לי מפריע השליטה הכהה, הכאילו "מכובדת" בכל גווני אבזור פנים הרכב.

כמו במותגים אחרים הנוהגים כך, הייתי שמח לראות נקודות צבע, פה פס תאורת אווירה (שתראה גם באור יום ולא רק בחניונים חשוכים), כאן עיטור כזה או אחר בצבע שונה, שיוסיפו חיים לתא הפונקציונלי-בנאלי הזה.

הכול בסדר, באמת, הנדסת האנוש, החומרים, העיצוב, אבל שחור-אפור לא ממש עושה שמח בלב בבוקר. (ואולי זה רק אני הבעייתי ולא הרכב).

 

לחצני אורות

מאידך, וכמצופה הכול עובד מצוין.

הרכב מזהה מיד את הטלפון ומבצע התממשקות מהירה לאנדרואיד.

מול עיני הנהג ישנו מסך מכוונים פצפון, אשר באופן אישי מזכיר לי מותג סיני זול, אבל כל המידע ברור וחד.

במרכז הדשבורד ניצב מסך מולטימדיה מרכזי גדול וחד גם כן.

הגה העור המינימליסטי מכיל בשני חישוריו את הכפתורים המיועדים לשליטה במערכת בקרת מהירות בצד אחד, ושליטה בעוצמת מוזיקה, צפייה בין נתוני נסיעה, ותפעול טלפון בשני.

 

70% סוללה מבטיחים טווח 348 ק"מ, כך אני רואה במעמד קבלת הרכב.

אני קיבלתי את גרסת הפרו (הזולה בין שתי רמות הגימור) לה יש טווח 522 ק"מ, בעוד שהגרסה הבכירה (פרמיום) מוסיפה 22 ק"מ נוספים לטווח ומגיעה עם גג שמש פנורמי, מושבי ספורט (מה זה אומר?) וחישוקים גדולים באינץ'

 

אגב שמות.

הגיעה הזמן שיהיה איזה קשר (לדעתי) בין רמות הגימור למוצר.

האם פרו משמעו למקצוענים? ואם כן, במה באה לידי ביטוי אותה מקצוענות?

האם רצף מומחה זכאי לרכב פרו?

האם שיננית מתמחה יכולה לרכוש את גרסת האנלימיטד? האם רמת גימור אקזקיוטיב למשל מיועדת רק למי שמנהל בחייו משהו, אפילו דוכן לממכר גזוז? או שזה מוגבל למנכ"ל ברמה של מיקרוסופט, נניח?

האם רמת גימור אדוונצ'ר תיקח אותך בכל יום להרפתקה בנתיבי איילון. והאם יהיה פקק או לא, ואם יהיה כמה זמן נבלה בו? (סוג של אדוונצ'ר, לא?)

האם באמת פרמיום, כשכל ההבדל זה בסוג הריפוד, או צורת חישוקי הגלגלים נותנת תחושת יוקרה אשר בשבילה צריך להוסיף עוד כך וכך אלפי שקלים?

בקיצור, עולם הפרסום מוכר אשליות במיתוג שאין בהן ממש.

זה היה רגע של פריקת עצבים רגעית שאינה קשורה לרכב הנבחן.

 

ביצועים וטווח נסיעה:

ה-ID.5 מצויד במנוע חשמלי בהספק של 286 כ"ס, המאפשר תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-6.7 שניות ומהירות מרבית של 180 קמ"ש. סוללת 82 קוט"ש מספקת טווח נסיעה רשמי של עד 546 ק"מ, כאשר במציאות ניתן לצפות לטווח של כ-460 ק"מ בנהיגה מתונה.

לרכב 3 מצבי נהיגה מובנים חסכוני, נוח, וספורט ועוד מצב להתאמה אישית.

יש כאן פטנט מוזר לתפעול חלונות הרכב, עם שני כפתורים בלבד.

מסתבר כי תמיד פותחים את הצד הלא נכון.

ראיה לאחור מוגבלת בשל חלון אחורי צר מידי.

התקנאו כנראה המהנדסים הגרמנים בעמיתיהם הסיניים ובחרו להתפרע באיזה גימיק "מטורף".

וכמו ברכב שטח שדגמתי לא מזמן, גם כאן יש אופציה להפעלת מתג מים שישפריץ על המצלמה האחורית, לשיפור הראיה לאחור.

תלחץ כאן

נכון שזה חביב, ולעיתים ממש נדרש, אבל עצם זה שהפרט לא מופיע אצל מרבית היצרנים שלא רואים את החשיבות, כאן זה ממוצב בפינת הגימיק התורן.

 

כפי שציינתי, בחרתי לנסוע לעיר הכרמל.

זוהי נסיעה בכביש ישר ברובו, ללא עצירות, ללא עליות ומורדות. במהירות שיוט קבועה בקצב 90 קמ"ש, וכך הגעתי לנתון צריכה ממוצעת של 14.9 קווט"ש, ללא מזגן.

(היצרן מצהיר על נתון של 17 קווט"ש לכל מאה ק"מ, כאשר יש לזכור כי הפרמטר כולל מהירויות משתנות).

אגב, חבר, שחלף על פני במהירות כמעט כפולה. זיהה אותי, ולא הבין למה אני נוהג "כמו דודה זקנה" לדבריו.

לך תסביר....

 

בחזרה למרכז, לאחר טעינת הסוללה למצבה המלא, הטווח המובטח  540 ק"מ ללא מזגן, 509 ק"מ, עם.

עכשיו, (ז"א למחרת) אפשר לצאת לטייל קצת.

בשל אירועים ביטחוניים נמנעתי כמרבית העם לחצות בחודשים האחרונים את קו חיפה- טבריה צפונה, אך בשל השינויים, ודחיפת הגבול, ראיתי לנכון רצון לחזור לטייל בחבל הארץ האהוב.

אלי הצטרף היום מושיק, שחזר מקרוז מפנק במזרח הרחוק, ועל סיפון החשמלית הוא מתרווח במושבו, ומספר לי כי התנודות באוניה המושקעת היו כמעט זהות למה שאני חווים על הכביש. (אני מניח כי אפשר לראות בזה סוג של מחמאה).

עד צומת מחניים המרחק מהמרכז הוא כ-170 ק"מ, אך מד המרחק החשמלי הוסיף עוד כחמישים ק"מ משום מה, למרות (שעדיין) נהגתי במהירויות שאינן חורגות מרף החוק.

על מנת שלא נזדקק חלילה לדחיפה מרמת הגולן בחזרה למרכז, בחרתי להיכנס אל תחנת הדלק במחניים (בה אגב יש עמדות של שני ספקים שונים) בשעת הבוקר.

ההיגיון שלי אומר כי כנראה בשעות אחר הצהריים המאוחרות העמדות תהיינה עמוסות ברכבים החוזרים למרכז, ואם נדאג עכשיו, לא נחשוש אחר כך. ולכן, במשך ארבעים דקות בהן הסוללה התמלאה עד הפקק, אנחנו שיחררנו לחצים טבעיים, שתינו קפה ואכלנו סנדוויץ' קטן, כי אי אפשר לטייל רעבים, מה עוד שבאופק תמתין לנו הפתעה קולינרית.

ואפרופו ההפתעה.

כדי להימנע מעוגמת נפש יצרנו קשר מוקדם עם המסעדה אליה נגיע מאוחר יותר, ומכיוון שהיא עובדת בשבת רק ארבע שעות, רצוי להבטיח מקום מראש.

חמש דקות נסיעה משם (ויתכן כי אף פחות) בעיקול כביש 91 היורד אל גשר בנות יעקב, ישנה פנייה ימינה אל דרך עפר קצרה.

כאן נרד מהרכב, נטפס אל שרידי מצד עטרת ונרד לטייל לאורך הגדה של הירדן ההררי.

"... בשנת 1177 נחל סלאח אדין (האיובי) תבוסה בקרב גזר כנגד הצבא הצלבני ששלט בא"י, ואז נחתם בין הצדדים הסכם לפיו הצדדים ישמרו על סטטוס קוו ובין היתר, סוכם שהצלבנים לא יבצרו את אזור נהר הירדן. באוקטובר 1178 החלו הצלבנים לבנות מבצר במקום, בניגוד להסכם עם סלאח אדין ולמרות התנגדותו.

בתחילת ינואר 1179, כאשר סלאח אדין גילה שהצלבנים בונים את המבצר, הוא תבע שיפסיקו את הבנייה. המלך בולדווין סירב לקבל את ההצעה... ב־24 באוגוסט חזר סלאח אדין, והפעם נקט בתכסיס. הוא חפר מתחת לחומה בפינה הצפון-מזרחית, הציב תומכות מעץ, והצית אותן כדי להביא לקריסת החומה.

כאשר שמע בלדווין הרביעי על המצור המוסלמי הוא יצא לעזרת

הנצורים, אולם ב־30 באוגוסט, בהיותו בטבריה, הגיעה לאוזניו הידיעה על נפילתו הסופית של המבצר.

לאחר קרב שנמשך 6 ימים כבש סלאח אדין את המבצר... לאחר התבוסה המוחצת שהנחילו לצלבנים, החלו המוסלמים מכנים את המקום "קַסְר אֶלעַתְרָה" מבצר הכישלון, שכן גם האיוביים ספגו אבדות כבדות עקב מגיפה שפרצה. כיום קרוי המבצר בשם העברי "מצד עתרת", שנגזר מהשם הערבי אל- עת'רת..."

מצד עטרת

בירידה מהמצד אל גדת הירדן, ביום שמשי ונפלא, כמו היום, אנו פוגשים משפחות שחשבו בדיוק אותו הדבר.

למרות שטרם ירדו גשמים רבים השנה, מי הירדן שוצפים במורד, ונקווים לאגן רחב יותר שסכר מווסת ממנו את המשך הזרימה.

אנו חוזרים אל הרכב האפור שהמתין לנו בדומיה, ובאותה דומיה, ממשיך בדרכו לאחר שלחצתי על מתג ההתנעה.

למנוע החזק אין שום בעיה ללגום את העלייה התלולה לרמת הגולן כאילו הייתה מישור, גם הסיבובים בכביש העולה לא הותירו רושם על הפולקסווגן היציב, וכאילו שהיינו צריכים להיות מופתעים, מיכולות שכזו מחברה שיש לה מוניטין של עשרות שנים בבניית רכבים משובחים.

נפילת המשטר הסורי, והשקט בגזרה שהתייצב מושך יחד אתנו עוד מטיילים רבים המצפינים עד למקומות בהן שררה הסכנה עד ממש לא מזמן.

בדרכנו אנו עוצרים באנדרטת כוח נתי.

אנדרטה זו נקראת על שמו של תא"ל נתי גולן – קצין שריון בעל עיטור הגבורה (ממלחמת ששת הימים), אשר נקרא לחזור לארץ מטיול ביער השחור בגרמניה, בעת פרוץ מלחמת יום הכיפורים, כדי לסייע למערך הכוח הסדיר במלחמה מול סוריה בגולן.

נתי הקים גדוד משימה לוחם, שהיה מורכב מכל חיילי המילואים. שחזרו מחו"ל לשירות מילואים קרבי במלחמה זו.

הכוח איבד 22 לוחמים, ולזכרם הוקמה האנדרטה הזאת.

אנדרטת נתי גולן

באופן אישי הכרתי את תא"ל נתי גולן שהיה מפקד נערץ בתקופת השירות הסדיר שלי.

מהמצפה הזה נשקף נוף של בקעת קונייטרה שהייתה בכותרות בימים האחרונים, והשלווה והשקט באוויר לא יכולים לקחת את הדמיון שזה היה אחרת עד לא מזמן.

 במעבר חד, ואולי לא כל כך, אנחנו ממשיכים מכאן אל בניין מפקדת המודיעין הסורי.

"...בניית המבנה החלה בשנת 1960 והסתיימה כעבור שנתיים, בשנת 1962. המבנה הוקם בסיוע סובייטי והוא בנוי ברובו מבטון, כשפינות המבנה מחופות באבן. המפקדה בנויה בצורת 'ח', אורכה 120 מטרים ורוחבה 30 מטרים. למבנה שתי קומות ובנוסף אליהן קומת מרתף וקומת גג, חצר פנימית אחורית וחניה מקורה.

מדרגות רחבות מובילות אל הכניסה הראשית למפקדה. מאולם הכניסה מתפצלים שני מסדרונות המוליכים לחדרים הרבים. באולם הכניסה ישנו מבנה מדרגות לולייניות המוביל לקומה השנייה ולגג. בסך הכל מכיל המבנה מאות חדרים. המבנה שימש את הצבא הסורי ובו ישבה המפקדה הסורית של אזור קוניטרה ורמת הגולן..."

מפקדת המודיעין הסורי, קונייטרה

כמו פרפרים הנמשכים אל האור, כך הבניין הזה מושך אמני גרפיטי שונים שמותירים את רישומם הצבעונים במסדרונות ובקירות. חלקם סתם קשקושים וחלקם יצירות של ממש.

וכך גם המבקרים הרבים המגיעים לכאן בכל עת.

אם יש שיא לטיול היום שלנו הרי שהוא נמצא ממש כאן, ונחלק לשניים שונים במהותם.

תחילה אנחנו נכנסים אל קיבוץ מרום גולן.

בכניסה פונים ימינה ומגיעים לחניה ומסעדה במרכזה.

נורדן.

דגמנו בירה מצוינת, נקניקיה מבשר לבן, וצ'ייסר מתנה.

נקניקית בשר לבן

נקניקית בקר

התפריט אגב מציע מנות נוספות מבוססות על בשר בקר ועוף.

למרות שאכלנו מנה שמספיקה ללא ספק, אם היינו לוקחים עוד מנה כזו היא הייתה מחליקה בקלילות.

המקום פתוח רק מספר שעות מוגבל ביום, לכן כזכור חשוב להזמין מקום מראש.

אביב, הנחמד מאד, בעל המקום פוגש אותנו מספר שהמקום מתפקד ככה בגלל מחסור בעובדים.

הבירה 6.5%, טעימה מאד ומיוצרת במקום, כך גם הנקניקיות המשובחות.

המחירים סבירים מאד, המקום מקסים, והאווירה נהדרת,

מקום מומלץ בחום.

 

1+1

החיים נראים נפלא מרגע זה, אבל עד כמה שחשבנו ככה, לא הבנו איך הם הולכים להמריא מכאן.

לא פעם ולא פעמיים ביקרתי במאגר בנטל, בעיקר לתצפית.

על צינור המים החמים שמעתי כאותן פעמים, אך בפעם שבאמת התכוונו לטבול שם היה יום גשום וקר, האתר היה בוצי מאד וללא מקום יבש אחד בו ניתן לשים תיק קטן אפילו, לכן, היום, באנו מוכנים.

היות וכאמור הגולן מלא מטיילים נדמה כי כולם , כולל כולם, ניידו עצמם להגיע לכאן, למרות שעת הצהריים המאוחרת (יחסית), המה המקום, וחלק מהמגיעים העדיף להחנות את הרכב על שולי הכביש הצר.

לנו היה מזל גדול וחניה שבדיוק התפנתה, כך שיכולנו להחנות בנוחות, ולרדת אל בורות המים.

למרות שלא היה קר, כמו שרמת הגולן יודעת להיות, המעבר לרביצה במים מעלי האדים בתוך אמבטיות טבעיות שנוצרו שם, היא חוויה מעלפת.

ברגע בו שוקע הגוף במים, רוצים להישאר שם ולא ללכת לשום מקום. אם היה ניתן לישון בתוך המים כנראה אנשים רבים היו נוהגים כך.

זהו עונג ששולח את כל השרירים לחופשה, והתחושה הכללית היא כי היינו צריכים בכלל להזמין מקום לינה במרום גולן הסמוכה, כדי שלא נצטרך להתאמץ בדרך חזרה, אלא ישר נלך לישון.

אבל, לחיים יש תוכניות אחרות, על כן בחרתי לרדת מרמת הגולן באור אחרון דרך כביש 959, שיורד עד לצומת גומא, ומשם לכביש 90, וישר למרכז, ביחד עם ההמונים שסתמו את כביש 6.

לשמחתי לא נאלצנו למלא את הסוללה לא בתחנת הדלק בגומא, ולא על כביש 6, וחזרנו אל המרכז כאשר נותרו עוד 50% סוללה המספיקים ל-266 ק"מ.

וזוהי למעשה התורה כולה על רגל אחת.

התנהלות נכונה בנסיעה עם רכב חשמלי, ובחירת טעינה לא כאשר הסוללה ריקה אלא כאשר ריקה רק בחלקה העליון, מאפשרת נסיעה (כמעט) רציפה לכל מקום בביטחון מוחלט.

 

אחרי 650 ק"מ מצטברים בסוף השבוע הגעתי לצריכה ממוצעת של 15.7 קווט"ש, שזה שיפור מסוים לנתון היצרן, ומהווה סוג של אינדיקציה לשימושיות הרכב.

ה- ID.5 מקבעת זהות חדשה למותג פולקסווגן.

מצד אחד זוהי זהות מוכרת של מוניטין מוכח, מצד שני זו זהות חדשה של עולם טכנולוגי עכשווי המדבר בשפה מובנית וקורצת לשכבות גיל רבות, הנמצאות בדיוק בתפר הזה של אלו הרוצים לאמץ טכנולוגיה חדשה יחד עם אלגנטיות ומכובדות, בתוספת מראה ספורטיבי ואמירה חברתית.

במחיר שלה, ID.5 ממצבת עצמה גבוה מעל מתחרות המגיעות מסין, אך נמוך ממותגים יוקרתיים המציעים בערך את אותו דבר.

לאיפוק השמרני המכובד יש שם.

קוראים לו ID.5.

 

ירון הולנדר (ומושיק)

דצמבר 2024

 פולקסוואגן 5ID

רמת גימור PRO

מנוע חשמלי, אחורי.

הספק 286 כ"ס.

מומנט 55 קג"מ.

קיבולת סוללה 82 קווט"ש.

טווח מירבי עד 522 ק"מ.

צריכת אנרגיה (יצרן) 17 קווט"ש למאה ק"מ.

צריכת אנרגיה (מבחן) 15.7 קווט"ש למאה ק"מ.

מחיר 259,900 ₪.

 

טעינה (אפקון) במחניים.

מצד עטרת.

הירדן ההררי.

אנדרטת כוח נתי.

מפקדת המודיעין הסורי.

נורדן, בירה ונקניקיות במרום גולן.

מאגר בנטל.

כביש 959.