הארמון הקסום

 

 בוקר יום ראשון.

אלוהי היקום עדיין לא פקח עין צהובה, ואנחנו כבר מתארגנים לנסיעה ארוכה אל עיר השמש הנצחית, כפי שהטיב לתאר אורי בץ החזאי המיתולוגי.

הזוגית שאיתי הזמינה לנו מלון מפנק לשלושה ימים, ובעוד היא תתרוצץ כאחוזת אמוק, במטרה לשפר את כלכלת העיר כמיטב יכולה, אני מצידי אעשה את המיטב המתבקש מהיותי מותג להנאות החיים, ואנצל את  החופשה כמיטב יכולתי ואפשרותי.

קצת ים, קצת בריכה, ובין לבין אולי מקום חביב לסעודה קטנה, כי כל אחד מפרש חופשה באופן שונה.

(ביני לבין עצמי אני שואל מה שונה היום יום של פנסיונר מ"חופשה"? הרי הוא יצא לחופש הגדול כבר לפני שנים...)

ובכל זאת, חופשה, זמן של פינוקים.

 

רתמנו את הכרכרה האדומה הפרטית שלנו (לאחר שווידאתי כי כול מה שלא צריך להיות בתא המטען נשאר בבית), מילאנו את הסוללה עד הפקק באלקטרונים טריים שיספיקו לכמה שיותר, ויצאנו לדרך מלאים אופטימיות זהירה.

הנסיעה דרומה בבוקרו של יום, ובתחילתו של שבוע, מול מרבית ההמונים אשר סביבנו, אשר נראים ממהרים מי למקום עבודתו, ומי במשימות חשובות לא פחות, מוטרדים ולחוצים, ואילו אצלנו איוושת המזגן הנעים והפלייליסט ברקע מעבירים אותנו למוד שאנטי, לקראת העומד לבוא.

 

אין לי ספק כי לפי אופי הנהיגה הרגוע, וקיבולת הסוללה שלנו, יכולנו לנסוע ONE SHOOT, ללא עצירה בכלל, עד אילת, אך לשם חילוץ העצמות המתבקש, הפסקה לנשנוש קל, ותחזוקה שוטפת (תיאור מכובס ללחץ פנימי הדורש שירותים), עצרנו בתחנת "דלק" במצפה רמון, גם בשביל השקט הנפשי שלא נתקע על אדי סוללה אחרונים, חלילה.

(אגב, גם בנסיעה עם רכב מנוע בעירה פנימית אני נוהג לעשות הפסקה מכל הטעמים שלעיל).

כאן נמצאות עמדות טעינה של ZEN שתעריף הטעינה בהן אמור להיות הזול ביותר מכל ספקי הטעינה. (למעט אלו של טסלה).

ממצפה רמון, הכביש מרובה בירידות בגובה, מה שמאפשר לכרכרה הקוריאנית לאחזר אנרגיה במקום לבזבז אותה, ומי שיודע ואינו לחוץ, יוכל להפיק מהמקטע הזה צריכת אנרגיה נמוכה מהרגיל.

ואכן, לקראת שעת צהרים מוקדמת כבר עמדנו בפתחה של העיר שלא מפסיקה להשתנות מביקור לביקור.

 

מזמן לא התארחתי במלונות אילת בכלל, ובאלו של רשת פטאל בפרט, ועל כן יהיה מעניין לראות מבעד עיני המבקר לרגע, את כל מה שיש למלון הזה להציע.

מיקומו של המלון הנושא בשם "יו מאג'יק פאלאס" בין מרכזי קניות, יקל בוודאי על עמידה בלו"ז המשימות הצפוי, והבטחת מקום חניה (חינמי במתחם, ובתשלום יומי קבוע בתת קרקעי מוגן ושמור), יעזור לנו ללא ספק.

אגב, במתחם התת קרקעי יש עמדות טעינה לרכבים חשמליים (איטיות של חברת EV EDGE), בתשלום נפרד, כמובן.

 

אם יש לאילת נכס שאי אפשר לקחת ממנה, ואני לא מתכוון למחירי הטלפונים הנמוכים בעולם, הרי שזהו זה הים.

הים האדום, חף מגלים מרבית ימות השנה, צלול ונעים, ומהווה מפלט חיוני וחשוב מהחום.

שנים רבות, כשהעיר המתה תיירות זרה, ומטוסים נחתו בשדה הקטן כל מספר דקות, יכולת לשמוע על החוף יותר שפות זרות מעברית מדוברת, אך מאז שפסק זרם התיירות הזה, נותרה רצועת החוף הצפוני נחלתם של הילידים, ובכוונתי לנצל זאת כמה שיותר.

אני יכול (וכבר עשיתי זאת המון פעמים, גם כתושב העיר), לבלות בחוף מבוקר ועד שהמציל הולך הביתה, ולא להשתעמם מהשעמום.

אין על הים האדום!!!

 

ובכל זאת, המלון הנבחר מדורג גבוה במדד שבעי הרצון, והביקורות מהללות.

 

אילת ביום החופש הגדול האחרון  נראית חצי נטושה, ואין תנועת נופשים רבה ברחובות ובחנויות הראשונות אליהן נכנסנו.

אולי באמת לתאריך יש השפעה, אך צוות הבידור של המלון נערך לשגרת החופש עם מופע בערב, וקבלת פנים בלובי כשהם לבושים בתחפושות צבעוניות, לקראת נופשים כמונו.

כמו כן, את פני הבאים מקבל בופה עוגיות מסוגים שונים, ומכלי זכוכית צבעוניים עם שתיה קרה ומרעננת.

 

בלובי מותקן סוג של מסוף אוטומטי לביצוע צ'ק-אין וקבלת מפתח מבלי לעמוד בתור, מסיבות לא ברורות הוא לא עבד, על כן עמדנו בתור כאחד האורחים.

לאחר ביצוע הצ'ק אין מתקבלת במכשיר הטלפון הודעת טקסט המפנה את האורח להתקנת אפליקציה שימושית להתנהלות במלון, וכן מידעים שונים הנחוצים למשך השהייה.

 

"... מלון יו מג'יק פאלאס אילת הוא בית מלון הממוקם בחלק הצפוני של העיר אילת על שפת הלגונה. המלון כולל 324 חדרים שרובם משקיפים אל בריכת המלון. המלון מנוהל על ידי רשת מלונות פתאל.

במלון קיימות 2 מסעדות - מסעדת המלון הראשית שמגישה אוכל בערב ובבוקר ומסעדה הפועלת בכל שעות היום. במלון קיימים 2 ברים בבריכה החיצונית. בנוסף, המלון כולל מכון כושר הפתוח 24 שעות ביממה. במלון שירותי ספא.

בראשית שנת 2000 כשהוקם נקרא המלון מג'יק פאלאס, בשנת 2013 במסגרת מיתוג מחודש של רשת "פתאל" מותג בשמו החדש "יו מג'יק פאלאס"..."

מלון יו מג'יק פאלאס, אילת

מה לא היינו עושים בלי ויקיפדיה שיודעת הכול?

 המלון הנאה מתהדר במגוון סוגי חדרים וסוויטות, כולל:

חדרי סטנדרט / U Superior — חדר בסיסי עם מיטה זוגית וספה נפתחת, לעיתים עם מרפסת ונוף לבריכה

חדרי U Superior עם מרפסת / נוף לבריכה

Deluxe Panoramic Room – חדר עם מבט פנורמי, מרפסת/מרפסת פתוחה.

Palace Suite – סוויטה מפוארת עם ג’קוזי חיצוני, מרפסת, נופים למרינה ולבריכה.

Junior Premium Suite / Royal Premium Suite —סוויטות גדולות עם חללי מגורים נפרדים.

 

אנחנו שוכנו בחדר דלוקס בקומה השמינית, שהיה מאד גדול ויפה (לאחר שיפוץ שבוצע לאחרונה), נטול מרפסת, אך פונה לבריכה ואל הים.

השמועה על בואו של הגורו, הכתה בתדהמה את הנהלת המלון, שיצאה מגדרה לרגל האירוע, וכהוקרה מיוחדת, קיבלו את פנינו בחדר הנאה והמרווח מאד, שני ברבורי מגבת חינניים.

(יש לנו עובד ירדני מומחה לעניין, סיפרה לי בגאווה אירה, מנהלת יחסי הציבור של המלון).

זה כל כך יפה שחבל לפרק את זה בשביל מקלחת, אז או שנציף את החדר במים למען אגם הברבורים, או ש...נחפש רעיון יצירתי משלנו להוקיר תודה.

 

בעוד הקניינית שאיתי התארגנה לתחילת המסע שלה, ירדתי לחקור את מה שיש למלון להציע.

אל הבריכה של המלון (שזו האטרקציה העיקרית) מובילות שתי דרכים.

האחת ביציאה ישירה מהלובי, ושנייה דרך מפלס נמוך יותר, שם גם מקבלים מגבות לשימוש בבריכה.

מעבר לזה משמש המסדרון הזה להצגת גיבורי התרבות הישראלית.

שזה אומר, במסגרות, על הקירות, מוצגים פריטי לבוש ואקססוריז שונים של אמנים מוכרים, מביצועים בלתי נשכחים, שרוכזו כאן לרצף ססגוני.

כך למשל מוצגות התלבושות (כנראה המקוריות) של שלישיית הגשש החיוור, מהופעתם בפסטיבל הזמר עם השיר "מים לדוד המלך" המיתולוגי, פריטים של אביב גפן, עברי לידר, צביקה פיק ואחרים.

המשך המסדרון מוביל לאזור ספא וחדר כושר (בתשלום נוסף).

בריכת המלון אינה גדולה מאד, אך מספקת לטבילה מרעננת, וסביבה פזורות שמשיות רבות להגנה מהשמש הקופחת.

למרות שלטים האוסרים זאת, בולטת נוכחותם של מעשנים המצפצפים בגלוי על האיסור.

חשבתי כי אנשים רבים כבר הפנימו את המפגע במרחב הציבורי, אך מסתבר שלא.

נאמר לי כי הנהלת המלון מנסה להילחם בתופעה הדוחה, אך ללא הועיל.

(לי יש כמה רעיונות מעשיים, אך לא נראה לי כי יאומצו).

 

אילת מעמידה בפני התייר המקומי דילמה.

מצד אחד חניה חינמית במלון, מצד שני תחבורה ציבורית נוחה מהמלון אל רחבי העיר, ובחזרה, חוסכת את הרצון להזיז את הרכב עבור סתם נסיעות מיותרות.

ועל כן, מה הדילמה?

אם תזיז את הרכב ממקומו, כנראה לא תמצא אחרת כשתחזור, אבל אילת היא עור חמה, ומי שמגיע(ה) למסע רכישות יזדקק לתא מטען מן הסתם.

אכן דילמה, ומזל שאינה שלי.

לובי קומתי

בעוד זוגתי מכלה את ממוננו בחנויות שונות, אני תופס פינה רגועה בבריכה, תחת שמשיה מצלה, ועם ספר משובח שהבאתי מהבית.

 

הדיל עמו הגענו, כולל ארוחת ערב, וכך נחשפנו אל חדר האוכל הגדול, ואל שפע הטעמים השונים המאפשר לכל סועד למצוא את מה שהוא אוהב.

בשרים, עופות ודגים, בשלל אופני הכנה, תוספות שונות, סלטים, מאפים ומטבלים שונים, מעמידים את האורח בבעיה מה לא לאכול.

רעבים לא יוצאים מהמופע הזה. נקודה.

כמובן שהעומס הזה מצריך יציאה לשיטוט שליו בחוץ, כשלהט השמש הצטנן והאוויר הנעים והיבש עופף כשמיכה רכה.

סתם הליכה רגועה לאורך הטיילת בואכה קניון מול ים (אולי יש איזה מבצע שלא שמענו עליו קודם לכן?), ובחזרה.

 

יום שני.

לא יודע איך זה קורה, אבל עוד לא הומצא המלון בו קרני השמש נחסמות ואינן פוגעות בול בפוני של האורח הישן.

זה קורה אפילו במדינות חסרות שמש עם גשם 24 שעות ביממה.

האלו, סטארט אפ ניישן, מישהו רוצה לקחת את הפטנט הנדרש הלאה?

טוב נו, קמנו, וזה שאכלנו בליל אמש לשובע, לא אומר שבבוקר אין מקום בבטן אפילו לבוטן.

נכון?

אז זהו שיש, ואפילו הרבה.

קמים וישר יורדים אל חדר האוכל, כאילו מישהו הולך לחסל כאן את האוכל ולא יישאר כלום למאחרי קום.

לארוחת הבוקר יש יעד, להחזיק אותנו כמה שיותר מלאים לכמה שיותר זמן, כי יום גדוש לפנינו.

ארוחת הערב נתנה פרומו למה שקורה בשעות הבוקר במלון.

אותו דבר רק עם תפריט חלבי.

ארוחות הבוקר של מלונות אילת כבר נודעו בעולם כולו כסמל לשפע בלתי הגיוני, ובכל זאת תמיד נעמוד בתור לחביתות,

ונבקש שישימו לנו מזה ומזה, ומההוא שם, כאילו כך אנו נוהגים ביומיום שלנו הקבוע, וניקח לחם כזה, ולחמנייה כזו, ולא נפספס אף פרוסת לחם קלויה, וגבינה רגילה, וגבינת לאבנה, וגבינה בולגרית, וגבינה צהובה, וסלט, ועוד סלט ועוד סלט, ו...

אפשר עוד בורקס קטן לקינוח?

אה, יש גם קינוחים..., נו.

חייבים לא?

נרזה כבר בבית.

גם כאן השפע מבלבל, ומצריך החלטות קשות על מה לוותר.

 

את היום שלי אני מתכוון להעביר בחוף הצפוני של העיר, מרחק הליכה מהמלון של כ-10 דקות.

מצאתי גם כאן שמשיה פנויה, שילמתי למישהו 15 שקלים עבור מיטת שיזוף, פרשתי מגבת לנוחות ובין טבילה מרעננת לטבילה מרעננת אחרת, רבצתי בחוסר מעש מופלא ורגוע, אל מול הרי אדום.

יש דברים שלא נעלמים מהנוף הזה כמו מוכר התמרהינדי הקולני, או המים הצלולים והנעימים, או התחושה שחופשה זה ככה, ולא להתרוצץ כמו עכבר מורעל מחנות לחנות.

 

יומיים שכאלו ממלאים את המצברים הנפשיים של כל אחד (לפי הבנתו והכיף שלו), ובכל זאת מצאתי את מלון יו מאג'יק פאלאס ככזה העונה על כל הדרישות והצרכים שלי. (ושל אחרים כמוני, ללא ספק).

המיקום המצוין, החנייה, תחנת תחבורה ציבורית, מרחק ההליכה הקרוב לשפע נקודות מרכזיות סביבו, החדר הנאה (ואני מקווה שכל השאר באותה רמה, לא בדקתי את כולם כמובן), איכות המזון והכמויות, יחס אנשי הצוות הקשוב והיעיל, עושים כל שהות לחופשה מהסוג הנעים והבטוח.

אבל מה יהיה עם בעיית העישון בבריכה?

 

לפני שעזבנו את העיר מילאתי את הסוללה בחשמל מוזל, בידיעה ברורה כי גם בחזור נעצור בדרך, ואת עצירת הרענון ביצענו הפעם בפז עבדת, ובזמן הקפה בארומה צברנו מספיק קילומטרים להגיע הבייתה בבטחה.

היה כיף.

 

ירון הולנדר (ושירה)

ספטמבר 2025

 

מלון יו מאג'יק פאלאס

אילת

 

טעינה ראשונה.

זן מצפה רמון 53.31 עבור  20.58 קווט"ש לפי 2.59 ש"ח לקווט"ש. זמן טעינה 25 דקות.

 

טעינה שניה.

זן אילת, 68.26 ש"ח עבור 32.3 קווט"ש, לפי 1.99 ש"ח לקווט"ש.

 

טעינה שלישית

פז, תחנת עבדת. 39.24 ש"ח  עבור 14.8 קווט"ש, לפי  2.59 ש"ח לקווט"ש. זמן טעינה 16 דקות.

 

מי שיעשה חשבון ייווכח כמה עלות הנסיעה החשמלית (גם אם משתמשים בטעינה ציבורית מהירה ויקרה) עדיין זולה משמעותית מזו של מנועי הבעירה הפנימית.