לתת בראש

 

למרבית כלי הרכב הנעים על הכביש יש כפתור או מתג המשפיע על מצבי הנהיגה השונים.

בדרך כלל רשימת המצבים יכללו מצב "אקו", לנהיגה מתונה וחסכונית במיוחד, מצב "נוחות ו/או נורמל", בו ההגה המתלים והמנוע כויילו לתת באמת סוג של פשרה במחיר של צריכת אנרגיה גבוהה יותר, ישנו מצב "ספורט" שבמרבית כל הרכב נותן תחושה יותר משוחררת (אם אפשר לקרוא לזה ככה). במכוניות שיש להן אופי ספורטיבי אמיתי אפשר למצוא מצב "ספורט פלוס" שמבטל בדרך כלל את כל הבקרות הבטיחותיות, ומחזיר לנהג המיומן את השליטה המוחלטת ברכב, ויש גם מצב "התאמה אישית", בו ניתן לבצע קונפיגורציה של המכלולים השונים על פי טעם אישי.

ולמה אני פותח ככה?

משום שבמרבית כלי הרכב המגיעים אלי, אני משתמש בעיקר באופי החסכוני, ולעיתים אפילו מרחיק עד מצב הנוחות, כיוון שאני לא מאלו שפותחים מצערת בכל רמזור, ויותר משמעותית עבורי במבחן התוצאה של הנהיגה החסכונית ביותר עבור הנהג.

למעט מקרים ש...

כמו הסוכריה הצ'כית שחונה אצלי בחניון לימים הקרובים והגיעה לבושה בירוק-ליים זוהר, שאי אפשר להתעלם ממנה, וששתי אותיות קטנות על ישבנה מודיעות לעולם כי אוקטביה זו באה לתת בראש, ועל כן שמה המתחייבת RS, כלומר, בשפת העם, גרסת הרייס, יעני המירוצים.

וברכב הנאה הזה יש גם את הכפתור הזה שמנווט בין חמש אפשרויות, אבל זה שרוכש את האקסמפלר הנ"ל לא ירכוש אותה כפי הנראה בשביל החיסכון הכספי.

הוא ינווט בין הנורמל לספורט (או לחילופין למצב התאמה אישי), ויעדיף מן הסתם את האחרון בכל כביש אפשרי, שכן לנוע בפקקי העיר במצב ספורטיבי לא תורם לכלום.

בעבר הוצע הדגם החזק למשפחת אוקטביה עם אפשרות לבחור את סוג השמע הנפלט מהאגזוז למען ההנאה, וכיום העברה למצב ספורט נותנת לנהג את התחושה של "תחזיקו אותי לפני שאני משתולל", כי הקו המפריד בין השפיות לפזיזות הוא דק עד מאד, ובמצב ספורט היצר הרע רובץ לך על הכתף ומבקש בקול מפתה "שחרר אותי".

על כן והיות וכך, היומיים שהוקצבו לי לבלות ביחד יהיו במצב ספורט (גם אם לא ממש צריך).

למה?

כי אפשר, וכל השאר זה רק תשלום למחבקי עצים למינם.

אז במה שונה דגם זה משאר אחיו למשפחה?

משפחת אוקטביה "הרגילה" מגיעה לישראל בארבע רמות גימור ועם מנוע טורבו בנזין בנפח 1.5 ל' ועם הספקי מנוע הנעים בין 115 כ"ס ל-150 כ"ס.

אלו הם רכבים מוצלחים מאד שיספקו כל משפחה ממוצעת ונהגי מוניות לרוב.

אבל, דגם RS שאיתי בא להצהיר שאומנם הוא בן למשפחה, אבל הבן החריג לפי כל קנה מידה.

(ולפעמים להיות חריג זו לא מילה גסה).

עם הצבע הכי בולט על הכביש אי אפשר לפספס את האוקטביה הזאת.

גם לא באף חנייה. היא זוהרת למרחק.

חייבים לאהוב את זה.

בחזית הרכב מותקן מנוע טורבו בנזין בנפח שני ליטרים ממנו בוקעים 265 סוסים תוססים ועליזים במיוחד, ומומנט של 37.7 קג"מ, והוא האחראי על חטיבת השמחה.

פתיחת הדלת תחשוף למבקר כי עליו להתכופף על מנת להיכנס אל ההיכל של האוקטביה.

"היא תוריד אותך נמוך בשביל להרים אותך גבוה" חשבתי לעצמי, לו הייתי הפרסומאי שצריך לשלוח סלוגן מתחכם לעולם.

במוצרים מבית סקודה תמיד הייתה תחושה של שימוש בחומרים הטובים והעמידים ביותר.

העיצוב מאופק, אלגנטי ושומר על קו עדכני.

באופן אישי הייתי שמח לראות עוד נקודות צבע בתוך השחור הקודר של תא הנוסעים.

נגיעות קרבון בדשבורד (להקניית תחושת היוקרה והייחודיות), לצד עור רך ופלסטיקה חזקה ואיכותית למגע.

גרסה זו צריכה להציג פן ייחודי של סקודה, על כן הושקעה כאן מחשבה בפרטים הכי קטנים והגדולים, כאחד.

למשל מושבי באקט אוחזים ואורטופדיים, מרובדים בדוגמאות מעויינות בתפירה אדומה על עור (אני מאד מקווה אמיתי ולא "טבעוני"), שחור.

באופן מוזר ניתן לומר (למרות שלא נבדק מחקרית) כי בשורה השנייה ישבו רק שני מבוגרים בנוחות.

מקומו של שלישי מוטל בספק, בשל תעלת גל ההינע החוצה את התא ויוצרת סוג של מכשול המעיב על הנוחות הכללית.

 

תמיד התפעלתי מכושר ההמצאה הצ'כי שהופך פיסות קטנות שאף אחד לא חשב עליהן להגיוניות לפתע (SIMPLY CLEVER, זוכרים?), אך באותה נשימת התפעלות אני לא מצליח להסביר את אחיזת היצרן באותה פיסת פלסטיק קטנטנה על השמשה בצד של הנהג, שפעם שימשה לתלות כרטיסי חניה מנייר, ואילו היום ישמשו  במקרה הקיצוני ביותר שאני יכול לחשוב עליו, הוא להשארת פתק בסגנון "פקח אני פורק עצבים אצל השכנה, אנא התחשב", או משהו כזה.

 

רכב כזה מחייב לטעמי האישי הילוכים ידניים לזקק את תחושת השליטה האישית, ומנופי השליטה מתחת להגה זה לא ממש הילוכים ידניים רבותיי המכובדים. אם אין שימוש לרגל שמאל, כל שם כזה או אחר שאינו ידני טהור גזע, חוטא לאמת.

ואילו אמצעים נמצא כאן שיסייעו לנהג לחוש נוחות מסוימת בחיי היומיום שלו?

התממשקות אלחוטית עם מכשיר הטלפון, שנעשית מידית.

חניה אוטונומית, עניין המצריך סוג של למידה והתמקצעות, ואני חייב לציין כי תמיד אני יושב מוכן ודרוך להחזיר לידיי את השליטה, בהיגוי ובבלימה אם משהו יצא מכלל שליטה, אבל כשהדברים נעשים בדרך הנכונה והרגועה, צריך לתת לרכב את הקרדיט על ביצוע מושלם, ששם קץ לוויכוח תמידי בין בני זוג "איך חניתי?".

אבזור בטיחות מעניק לרכב את ציון 7 (מתוך 8), אך במבחן זיהום האוויר מקבלת האוקטביה את הציון הגבוה ביותר שמקביל פחות או יותר לציון של קטר דיזל.

כנראה זה המחיר עבור שריריי בעירה פנימית.

כוח רב = זיהום אוויר.

ובל נשכח את יתרונה היחסי של סקודה הלא מעורער.

סקודה אלופים בתכנון תאי מטען ענקיים, ואני מאמין כי תכנון כל רכב בסקודה מתחיל בתא המטען וסביבו בונים את המכונית.

יעידו נהגי המוניות ושאר אלו הזקוקים למרחב גדול מאחור מדוע הם בוחרים שוב ושוב את רכבי המותג.

פשוט פלא הנדסי.

בתחתית תא המטען אגב, כיאה לרכב עם מנוע לוגם מי מאובנים, נמצא גלגל חלופי ולא הקשקוש הזה של ערכות ניפוח.

בדברים מסוימים אני מוכן להישמע כאחרון השמרנים.

באנו לתת בראש, ויאללה, יצאנו "לבדוק".

 

אחרי שהתלהבתי מכל מה שיש לרכב להציע מבחינה ויזואלית פנימית וחיצונית, הגיע הרגע לו חיכיתי לא מעט זמן, ולצאת לדרך, כי כבר זמן רב אני כמה לשמוע איזה פררר חושני ועמוק, וכולי תקווה כי האוקטביה שאיתי תעשה קולות חושניים שיטריפו לי את הסל"ד.

כפתור ההתנעה נמצא על עמוד ההגה, ומול עיני יש לוח מכוונים עם תצוגות משתנות על פי בחירה, ומימין מסך מגע גדול, ותחתיו פסנתר כפתורי תפעול שונים.

מיכל הדלק מלא ומאפשר נסיעה מעל 500 ק"מ.

מי חשב אי פעם כי נציין נתון שכזה כאילו מדובר ברכב חשמלי?

נגמר הדלק? נכנסים לתחנה וממלאים. בלי שום דרמה ולחכות יותר מידי זמן.

יש יתרונות לעולם הישן.

 

כזכור, יש כפתור ייעודי לשינויי מצבי הנהיגה ואת השלושה הראשונים אשאיר לחלשים.

אני באתי בשביל הספורט (לא שאני הולך פה להשתולל, כן?).

את ההבדלים המהותיים ארגיש מאוחר יותר בכבישים המאפשרים לפתוח מבער.

על ההגה יש כפתור המפעיל את מערכת בקרת השיוט האדפטיבית, ומתחת להגה משמאל נחבא מוט קצר, אתו מקבעים את המהירויות הנחוצות,

אבל משהו חייב להיאמר בנושא.

להשתמש במכונה המופלאה הזאת בבקרת שיוט אדפטיבית זה כמו שאמר הסופר הנערץ (אם כי בהקשר אחר לחלוטין) דן בן אמוץ, "להתקלח עם מעיל גשם".

זאת אומרת, אפשר, אבל איפה הכיף?

בינתיים הגוף כלוא בתוך המושב האוחז בכל פינה, וברור כי אם אמצא בדרכי איזו פנייה חדה עם ירידה או עלייה, המושב הזה לא יאפשר לגוף שלי להחליק הצידה, אלא ישמור עליו במקומו.

הכביש המהיר בישראל מאפשר לי לנשום עמוק, ולתת לרכב לעוף.

הראש רוצה ומוריד פקודה להגביר לחץ, ועל כן לחיצה כבדה ברגל ימין מקפיצה את מחט הסל"ד ל- 4000 סיבובים וקצת, ומוציאה מהמנוע הזה גניחות מעולם אחר, חשוב לציין כי במקרים כאלו המהירות לשלילת רישיון הנהיגה עולה בקו מקביל.

אבל, אם נניח נסעת במהירות שיוט קבועה 100 קמ"ש  (מסיבה לא ברורה, כמובן), ואותו שד שמשכנע אותך שאתה לבד על כביש בודד באור יום מלא, ללחוץ הכי חזק, ואתה משתכנע לעשות כן, המחט מזנקת אל קו החמשת אלפים (ומעבר לו), ובעיטה מוחשית מאד פוגעת לך בחלק התחתון של הגב, ומרוב שזה כל כך נחמד, אתה חוזר על התרגיל הזה שוב ושוב.

זהו לא מנוע וי 8 עם קול באס עמוק ששולח לך סימפוניה עוצמתית לאוזניים, אלא יותר פררררר מחוספס שמתעורר משנת הטורים הנמוכים.

צריך לשמוע בשביל להבין.

בטורים הנמוכים שוכנת נפש מטרוסקסואלית עדינה ומתורבתת, בעוד שלחיצה אגרסיבית בימין תעורר שד קדמון אלים וקולני מרבצו.

השניות הללו של המהפך, כל כך דרמטיות ועוצמתיות שמשאירות אותך מופתע מכוח הריגוש שיש לו ביטוי מוחשי מעבר לסאונד.

לא מומלץ אגב לנסות ליד ניידות משטרה.

 

מידי פעם, כשיש משהו עונתי, אני חוזר ומבקר את דגנית פוקס במושב עין עירון.

מאז שהכרנו, הפכנו לחברים ששמחים להיפגש על חופן גרגרי רימון מתוקים או גויאבות ריחניות (ודגנית בכלל אומרת שאין ריח, אבל גויאבות בלי ריח זה כמו ים בלי דגים), ובכל פעם אני יוצא עם שקיות של ממתקים מהטבע.

עכשיו זו העונה של פירות חגי תשרי, ואין טובים מאלו.

משק פוקס השדות, עין עירון. (ולא לשכוח לספר לדגנית מי שלח אתכם...)

העצירה הזאת היא רק מבוא ליום שלם שכולו מתיקות באופנים שונים.

שמורת עין ארובות הגובלת בפאתי מושב עין עירון הייתה עד לא מזמן נגישה לציבור הרחב, בין אם דרך שערי המושב (שניתן היה להתפלח עם תושב מזדמן) או בצעידה מחנייה סמוכה.

צולם בשנת 2022

הייתה שם בריכת מי טורקיז צלולים שנבנתה בימי המנדט, והמון צמחייה סבוכה.

לאחרונה הפקיעה רשות הטבע והגנים את האתר, ומבצעת בו שינויים, שנדמים בעיני למה שקרה בעין יהודה בקיבוץ עין הנצי"ב.

יש כוונות טובות בעניין, אבל לקחת את הטבע הפראי והבתולי, ולהנדס אותו ליצירת טבע מלאכותי על מנת להנגיש אותו, הוא יאבד את אופיו וייחודו. (ואולי אני טועה).

החניה בה הותרתי את העלמה הירקרקה הוא החניה של אנדרטת מג"ב.

"... האנדרטה לחללי משמר הגבול היא אנדרטה ואתר הנצחה לחללי משמר הגבול. את האנדרטה תכנן האדריכל יחיאל ערד והיא נחנכה ב-28 באוקטובר 1980... האנדרטה ניצבת על גבעה מעל מחלף עירון על כביש 65, מול קיבוץ ברקאי ומחלף משמר הגבול... מיקום האנדרטה נבחר בשל קרבתו למשטרת כרכור, בו ישבה פלוגה ב', אחת מפלוגות משמר הגבול שהוקמו בשנת 1951... במתחם האנדרטה קיים בית מורשת והנצחה על שם רב ניצב פנחס קופל, מפקד מג"ב הראשון. המתחם כולל מוזיאון, ארכיון, אודיטוריום, וחדרי הנצחה. כמו כן יושבת באתר יחידת ההיסטוריה של משמר הגבול. במקום נערכות סדנאות חינוך, ימי עיון ואירועים הקשורים לחיל..."

אנדרטת משמר הגבול

יצאתי מהאנדרטה ופניתי אל כביש 65 החוצה את וואדי ערה.

אני מודה ומתוודה כי מעולם לא חשתי צורך להיכנס לאום אל פאחם.

חלקנו מונע מדעות קדומות, חששות מהבלתי מוכר והלא ידוע, ולשם הביטחון האישי אנחנו לא נכנסים "לשם".

היום מצאתי סיבה, ולהפתעתי העיר הגדולה חושפת בפני המבקר סוג של נורמליות, אם זה בכיכר הכניסה עם שער הכניסה, ואם זה ניסיון לטפח את המרחב הציבורי, ואם זה בשדרות חנויות של רשתות הנמצאות בכל עיר כמעט.

עליתי עם הכביש המטפס וחיפשתי את הגלריה לאומנות.

מצאתי חנייה סמוכה, ונכנסתי לבניין שחזותו החיצונית אינה מרמזת במאום על פנימיותו, ורק הדלת הפתוחה, מזמינה את הבאים להיכנס.

את פני בכניסה קיבל פואד אגבריה, המנהל האדמיניסטרטיבי של המקום, ואמן בזכות עצמו (עם תערוכה עכשווית בגבעת חביבה).

הוא מלווה אותי בסיור, ומסביר כי הגלריה בשיפוצים לקראת הפיכתה למוזיאון. שיפתח בנובמבר.

מדינת ישראל קבעה סטנדרטים המגדירים מקום כמוזיאון, כמו למשל התקנת שלטי הכוונה חיצוניים, אופי תצוגות ועוד, ועל כן עוברת כיום הגלריה סדרת התאמות לכללים.

פואד מספר לי כי למוזיאון יש אוסף משלו וכן משמש לתצוגת תערוכות מתחלפות.

האולמות הגדולים עוברים מהפך מהצורך המתבקש, ואני נחשף גם לאחורי הקלעים שם מאוחסנות יצירות רבות.

בקומה העליונה של המבנה יש סדנאות קרמיקה לקבוצות (בעיקר נשים), ובהן עומדים לרשות היוצרים (והיוצרות), כל הציוד הנדרש ליצירה.

בחדר צדדי יש כיתת לימוד מלאכת פסיפס בשיתוף עם בצלאל.

אנחנו מטפסים אל קומת הגג בה תפתח בעתיד קפיטריה, ואל המרפסת הגבוהה יותר המשמשת כתצפית לכל העיר.

בנוסף משמש המקום גם כארכיון וואדי ערה לתיעודים של האזור. צילומים ומסמכים., וכן מרכז ומאגר מידע על אומנות פלסטינאית.

פואד מספר לי כי חשיפת האחר לתרבות דרך האומנות, משמשת כאמצעי גישור ושבירת מוסכמות וסטיגמות לשני הצדדים.

מידי שנה מתקיים באום אל פאחם פרויקט בתים פתוחים (במשך חודשיים), בהם מוצגים פריטי אומנות בבתים מקומיים, וכך נחשפים המבקרים לחיי היומיום של התושבים המקומיים, ומוסרות מחיצות תרבותיות.

קבענו שאחזור לבקר שוב לאחר שהמוזיאון יפתח שעריו מחדש.

מוזיאון אום אל פאחם לאמנות

כביש 65 התחדש מעפולה עד צומת דברת בשני נתיבים מופרדים. ואני מייחל ליום שאבשר כי הכביש כולו הפך למהיר ובטיחותי יותר לכל אורכו.

ליד קיבוץ רביד נכנסתי לביקור קצרצר בעקבות השלט של חוות מתניה  ומצפה ארבל, הפעם גילית בסמוך למתקן של חברת החשמל עוד נקודה מעניינת לביקור.

 

מלון מגדלא הוא מלון פרטי ויפהפה על חוף הכנרת, דרכו ניתן להיכנס אל האתר הארכיאולוגי.

וכך מספר ידידי צ'אט.

"מגדלא (לעיתים מזוהה עם מגדל נוניא) היא יישוב קדום הממוקם על חוף מערב הכנרת, בסמוך ליישוב המודרני מגדל, צפונית לטבריה. המקום נודע הן מהמקורות היהודיים והן מהמסורת הנוצרית.

בתקופת בית שני – מגדלא הייתה עיר דייגים יהודית חשובה. שמה קשור כנראה במילה "מגדל" ובקשר שלה לדיג ("מגדל הדגים").

במקורות יהודיים – יוסף בן מתתיהו מתאר את מגדלא (טאריכאה היוונית) כעיר מבוצרת, שנכבשה ונחרבה במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 67 לספירה.

במסורת הנוצרית – מגדלא מזוהה כמקום מוצאה של מרים המגדלית (מריה מגדלנה), דמות מרכזית בברית החדשה שהייתה מתלמידות ישו.

בחפירות שנערכו במתחם מגדלא בעשור האחרון התגלו ממצאים מרשימים:

בית כנסת מן המאה הראשונה לספירה – אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר הידועים בארץ ישראל, ובו פסיפסים ועיטורים.

אבן ייחודית המכונה "אבן מגדלא" – שעליה תבליטים המזוהים עם מנורת בית המקדש וכלי פולחן.

שרידי שוק, בתי מגורים, מקוואות ומתקני דיג, המעידים על קהילה יהודית שוקקת ועיר נמל משגשגת.

עבור יהודים – מגדלא היא עדות לחיים היהודיים סביב הכנרת בתקופת בית שני, עם בית כנסת שנבנה עוד לפני חורבן המקדש.

כיום האתר הארכאולוגי פתוח למבקרים ומהווה מוקד תיירותי וצלייני מרכזי בצפון.

 

בית הכנסת במגדלא

התגלה בשנת 2009 ונחשב לאחד מבתי הכנסת הקדומים ביותר הידועים בארץ ישראל – מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה־1 לספירה (לפני חורבן בית המקדש השני).

זהו אחד משבעת בתי הכנסת בלבד בארץ מאותה תקופה.

המבנה מלבני, עם ספסלים בנויים לאורך הקירות, ועמודים שתמכו בתקרה.

באמצע נמצא שולחן/אבן ייחודית – "אבן מגדלא" – שעליה תבליט של מנורת שבעת הקנים (המנורה של בית המקדש בירושלים), צורת שופר וכלי פולחן נוספים.

יש בו גם רצפת פסיפס צבעונית עם דגמים גיאומטריים.

המשמעות: בית הכנסת הזה היה מרכז קהילתי–דתי פעיל בזמן שישו פעל בגליל, מה שמושך תשומת לב רבה מצד חוקרים ונוצרים כאחד.

 

מרים המגדלית (מריה מגדלנה)

אחת הדמויות הבולטות בברית החדשה. שמה נגזר ממקום מוצאה – מגדלא.

מתוארת כאישה שהצטרפה לישו לאחר שנרפאה מ"שבעה שדים" (ייתכן מטפורה למחלה קשה).

נחשבת לאחת מתלמידותיו הקרובות: ליוותה אותו במסעותיו בגליל, הייתה עדה לצליבתו, ולפי המסורת – הראשונה שראתה אותו לאחר תחייתו.

בנצרות היא סמל של מסירות, אמונה וחזרה בתשובה. בזרמים מסוימים כינו אותה "שליחת השליחים".

במגדלא של ימינו הקימו נוצרים קתוליים מרכז רוחני בשם Duc in Altum – הכולל כנסייה ואולמות תפילה המעוטרים ביצירות אמנות המתארות את מרים המגדלית ונשים אחרות שפעלו לצד ישו."

המלון הזה, שאינו מחובר לשום רשת מוכרת, משרה אווירה קסומה ומאד רגועה, ומאד נעים להתהלך באזוריו הציבוריים.

לא יכולתי אגב להתאפק ונכנסתי גם אל הכנסייה המאד מיוחדת, שאינה דומה לאף כנסייה בה ביקרתי מימי, ובעת ביקורי התכוננו שם לקראת חתונה צפויה, בארגון וסידור תפאורה הולמת של פרחים וקישוטים.

 

משפת הכנרת הסמוכה למלון, ניכרת נסיגת המפלס בשנתיים האחרונות, שחשפה צמחייה שצמחה במקום בו היו מים וקו החוף התרחק בערך במאתיים מטרים.

ממש סמוך לשם נמצא מקום חביב בשם עין נון.

"... דמיינו , מעיין רחב ידיים, קריר ומרענן, נסתר מעיני כל, מוצל עם אקליפטוסים גדולים. שמו דומה ליהושע בן-נון אבל מסתבר שאין קשר בין השניים לפחות לא נסיבתי, אז עין נון עונה בהחלט לקריטריונים, זהו מעיין אינטימי, ללא הרבה אנשים, בריכת מים ענקית בעומק של כ- 50 ס”מ, בעבר היה אפשר להתרחץ בו אך כיום הרחצה בו אסורה...

עין נון

הבריכה המרכזית

האמת היא שדמיינתי שאפשר להגיע ולטבול קצת בשביל הריענון, אבל הבצורת פגעה גם במקור המים של המעיין, והבריכות ריקות ממים כבר שנה שלמה, וזה המקום לאחל לשנה טובה וגשומה, שתמלא את כל הבורות הנחלים ומקווי המים בארץ.

הביקור במקום הזה העלה בי תהייה גדולה. כביש הגישה לאתר מתחיל במגדל בדרך אספלט זרועה בורות, וממשיכה בדרך עפר (עבירה לכל רכב) עד לחנייה החדשה, מסודרת ומרובדת אספלט, עם שלט גדול המכריז על חנייה בתשלום בכל ימות השבוע.

וכאן נשאלת שאלה מתחייבת.

אם אתם כבר גובים כסף, למה לא להפנות אותו לשיפור הגישה למקום? לא הגיוני עדיף ונכון?

 

את הטבילה הראשונה מבין השתיים עשיתי בחוף כפר נחום.

חנייה מסודרת מאפשרת להשאיר את הרכב מוגן, ולרדת אל קו המים דרך חוף זרוע אבנים גדולות, וגם בתוך המים עצמם חייבים להיכנס עם נעליים או סנדלים.

זהו חוף חביב שיכול להיות שקט יותר אלמלא הוקם שם מאהל שמח. אחרים מיקמו בו קראוון גדול, ונמצאים שם כפי הנראה יותר מכמה שעות.

 

את הסוכריה של היום השארתי לסוף.

למרות שיש בעיות חניה בסביבה שווה להתאמץ, ואולי קצת ללכת ברגל, כי מעבר לכביש יש מקום, אולם שפת האספלט גבוהה ועלולה לפגוע בתחתית רכבים נמוכים, אבל עין איוב (המפל הנסתר) הוא היום המקום הכי כיפי ושווה באזור הכנרת.

נכון שהערסים עם אופנועי הים נאלצים להשאיר רחוק את הכלים, אבל זה לא מפריע לרמקולים עתירי עוצמה להבהיר לעולם מה העדפותיו המוזיקליות של בעליו, ולפעמים אני חושב לעצמי, לו היה לי RPG, לרגע קט...

בכל מקרה, המים הנופלים מגובה משני מקורות סמוכים, צוננים וחזקים.

סביבם נוצרו לגונות צלולות לרביצה ושכשוך.

"... עין איוב, הידוע גם כעין שבע, הוא מעיין הממוקם סמוך לחוף הצפוני של הכנרת, בין כנסיית פטרוס לבין כפר נחום בתוך שטח הגן הלאומי. המעיין ידוע לא רק מוקד קסום לפיקניק וטיול, אלא גם בשל סגולות הריפוי שלו. על פי האמונה, איוב המקראי התרחץ במי המעיין כדי להירפא ממחלותיו. המעיין כולל בריכת אבן עגולה מהתקופה הרומית-ביזנטית, שבעבר הייתה מתמלאת עד גדותיה ומשמשת להשקיית השדות החקלאיים השרועים למרגלות המעיין. כיום, בעקבות קידוחים מלאכותיים שנערכו במקום, מי המעיין אינם ממלאים את הבריכה, אלא פורצים החוצה בצורת שני מפלים עוצמתיים במיוחד הזורמים אל הכנרת..."

עין איוב

המים הפורצים קרירים יותר ממימי הכנרת (יש להם טמפרטורה קבועה כל השנה), וכשחם בחוץ זה רק לברכה.

בקיצור, עין איוב. כיף גדול.

 

יש מכוניות העושות את מלאכתו של הבוחן קלה, כיוון שהן מתמסרות מנגיעה ראשונה, ומעבירות את כל המידע הנדרש תוך דקות, ומאותו רגע נשארים רק רגעי השעשוע.

סקודה אוקטביה RS היא אחת מיחידות הסגולה שנוטעות בלב הנהג ציפייה לקראת כל נסיעה ארוכה איתן, בידיעה כי הריגוש הזה לא יפסק אף פעם, (אלא אם היצרן ישדרג את המוצר בטוב ממנו).

בזמן שהעולם מחפש אלטרנטיבות שיטיבו לשמור על איכות האוויר והפחתה של מזהמים, ישנם עוד כאלו שיוותרו על הפוליטקלי קורקט והנימוס, יגידו "פאק איט", וימשכו ללחוץ כאילו אין מחר.

כי מהו המחר אם לא ניתן בראש, היום?

 

ירון הולנדר

ספטמבר 2025

סקודה אוקטביה RS

 

מנוע טורבו בנזין 2 ל'.

הספק 245 כ"ס.

מומנט 37.7 קג"מ.

צריכת דלק (יצרן) 14.3 ק"מ/ל'.

צריכת דלק (מבחן) 9.8 ק"מ/ל'

מחיר 277,493 ש"ח

 

 

משק פוקס עין עירון

עין ארובות

אנדרטת מג"ב

מוזיאון אמנות כפר קאסם

חוות מתניה

מגדלא

עין נון

חוף כפר נחום

עין איוב