בעזרת השם

 

לפני ימים אחדים הזכיר לי ספר הספרים כי את צעדי בתחום סיקור הרכבים התחלתי בדיוק לפני 11 שנה עם דוגמנית צהובה, ונדמה מאז, כי כל אחת מהן שהגיע אלי עם הצבע הזה, זכתה (אולי) ליחס מועדף, כנראה מאותן סיבות שלגברים יש חולשה לבלונדיניות.

זה עושה לי את זה.

ולא רק לי, מסתבר.

כנראה לפני המבטים בצמתים וברחובות, לא מעט לוטשים עיניים. ראשית בגלל הצבע, ואז בגלל הערגה, למשהו מפעם, שהיה סמל של תקופה.

אנשים בגילנו, אמרתי לשכן שבא להתעניין, נדלקים על הקטע הנוסטלגי.

כן, הוא אומר לי, גם לאמא שלי הייתה רנו חמש.

לכן, מי שמזהה בא בגלל השם, ויש מי שהצבע עושה לו את זה.

לכל אחד יש הרנו חמש הזאת בחייו.

אותי, למשל היא ליוותה במסע ירח הדבש באירופה הקלאסית, וכמה שהייתה קטנה לזמנה, קלטה עוד ועוד שקיות של שופינג חסר אבחנה אשר לא נודעו כי באו אל קירבה.

כמה שנים קודם לכן, בטיול טרמפים בנורבגיה הקפואה, אספה אותי נהגת חמודה ברנו אדומה (איך אפשר אחרת?) מחוממת מאד, שלקחה אותי מאיי שם אחד, לאיי שם אחר שאין לו שם אפילו, וזכר אותם רגעים מחממים שמור עימי עד היום, ואולי היקום רצה להזכיר לי נשכחות, כאשר שידך לי מזג אוויר סקנדינבי ליום מבחן, אך לכך אגיע בהמשך.

 

נדמה כי העולם הפנים כי אינו יכול להתמודד עם היכולות הסיניות בתחום הרכבים החשמליים, אלא רק לנסות לדלוק אחריהם, אך מה שאין לסינים, ויש דווקא לאירופאים, ובשפע, זו הנוסטלגיה לרכבים אייקוניים שהטביעו חותם. יש מדינות בעולם בהם הם עדיין נוכחים ובועטים, וממש נוכחתי בזה, בביקור שערכתי לאחרונה בארגנטינה, בה נוסעות עדיין מכוניות כמו פיאט 127, רנו 4 (כן, כן ההיא עם ידית ההילוכים המיוחדת), פיאט פנדה, רנו ,18 ואחרות מאותה תקופה. (שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת).

בשם אותה נוסטלגיה מנסים האירופאים לתת פייט לסינים בקרב שתוצאותיו כבר ידועות מראש.

(וגם לכך אגיע בהמשך).

לא תמיד ניסיון להחיות מחדש אייקון תרבותי מצליח, אך נדמה כי המתכננים של החמש ניגשו למשימה בחרדת קודש של ממש, אשר מצד אחד ימשיך את הקווים והנראות של החמש עליה השלום, אבל מצד שני יפגיש את העולם בחדשנות, בטכנולוגיה עכשווית, בבטיחות (שאז לא הייתה קיימת) ובמראה, שגם יזכיר את המורשת, אבל גם ישדר נוכחות אופנתית.

ובמה שקשור לאופנה, ידוע שאין על הצרפתים.

וכך אני מוצא את עצמי באולם התצוגה, מול יפהפייה צהובה (ולידה אחותה הכאילו תואמת מבית אלפין, וזו כבר נושא לשיחה אחרת), זוהרת בלב אולם התצוגה.

האלפין מציצה בפינה השמאלית

מי שיפתח יו טיוב וסקירות מכל העולם יבחין ללא קושי כי גם בעולם הגדול, מרבית מבחני הדרכים לחמש החדשה, נעשו על זו הלבושה בצהוב זוהר.

הצבע הזה עושה לה טוב, ומי שרצה תשומת לב קיבל אותה במקסימום.

רנו חמש החדשה מגיעה עם שני סוגי סוללה, וזו אולי המגרעת הבולטת ביותר של הרכב.

גרסת URBAN RANGE עם סוללה בנפח 40 קווט"ש והספק 120 כ"ס צנוע עם טווח רשמי של 306 ק"מ, וכן בגרסת COMFORT RANGE  עם סוללה בקיבולת 52 קווט"ש, המספקת טווח עד 407 ק"מ, והספק של 150 כ"ס.

בעולמות הסיניים אלו היו סוללות של הדגמים הראשונים שהגיעו לישראל, וכאשר דגמים בסיסיים מגיעים כיום עם טווחי כניסה סביב 500 ק"מ, נראה כי נפח הסוללה הנוכחי עלול להרתיע את החושקים.

ומדוע טווח של 400 ק"מ (רשמיים) אינו מספיק?

ראשית, ברור שמספיק ודי למרביתנו, ליומיום הרגיל של נסיעות לעבודה, קניות, בילויים וכו'.

אז איפה הבעיה?

נסיעה פשוטה מהמרכז צפונה לחיפה (לא אמרתי רמת הגולן נניח) או לבאר שבע, ובחזרה באותו יום, עלולה לא להספיק, ותידרש עצירה להטענה קטנה בדרך. נסיעות ארוכות מאלו ידרשו זאת ללא ספק.

גם מי שנוהג מתון (כמוני למשל), ולא לוחץ, יגלה כי הנתון הרשמי מאד אופטימי.

אבל זו שורת הביקורת העיקרית, בעוד שורות המחמאות יהיו ארוכות הרבה יותר.

ברכת WELLCOME חיצונית, ופנימית מקבלת את הבא בשעריה.

מבחוץ אלה האורות וסמל 5 מואר, שהוא אגב גם מדד לקיבולת הסוללה מבחוץ, ועל שני המסכים בפנים ישנה תצוגה צהובה ומרצדת.

350 ק"מ טווח עומד לרשותך, מודיע לי הצג, ונציג הבינה העונה לשם "היי רנו" (דווקא גברי לשם שינוי), יודע כי זה בוקר, ומברך אותי בבוקר טוב.

באופן אישי הייתי שמח לשמוע בונז'ור מתנגן, שמזכיר מנין הגיעה היפהפייה הזו.

זה שנכנס מסתכל סביב לקלוט כל פרט עיצובי שנבנה ביד אומן.

הדש בורד, וריפוד המושבים עשוי מג'ינס, (המושבים משולבים בתחליף עור סינטטי).

צג מולטימדיה (דובר עברית) מוטה בזווית כלפי הנהג, וצג מכוונים צבעוני ברור וגדול מאחורי ההגה.

על מוט ההגה מימין ישנם שלושה מנופים שונים.

הארגונומיה שלהם עשויה להטעות, שכן לא פעם מצאתי את עצמי מפעיל וישרים במקום להעביר את מצב ההילוכים מנסיעה קדימה לאחור, למשל.

בורר מוזיקה ועוצמת הסאונד

ידית הילוכים

ידית תפעול מגבים (מעוגל למטה)

אפרופו נהיגה, לרכב ארבעה מצבי נהיגה. חסכוני, ספורטיבי, רגיל ומתואם אישית.

הספסל האחורי, יכיל שני מבוגרים שישבו בצפיפות כי זה מה שמאפשר בסיס גלגלים של 254 סנטימטרים, וגם התקרה די נמוכה לגבהיי קומה. מאידך, מי שיחבוט ראשו בתקרה יגלה כי הריפוד שלה דמוי קוביות רך ונעים למגע.

הטלפון מתחבר בכבל (רמז אולי לעבר??) ומתממשק עם אנדרואיד אוטו ואפל קאר.

איכות הסאונד ברמקולים (שישה במספר) ברורה וצלולה, ולרשות הנזקקים לחיבורי הטענה יש שני חיבורי C TYPE (כאשר אחד כמובן משמש לניווט), שקע 12 וולט מסורתי וכן משטח טעינה אלחוטי.

אלה שיושבים מאחור יצטרכו להביא טלפון טעון או סוללה ניידת כי להם לא הוקצה שקע.

מי שמשתמש קבוע בידיות אחיזה המותקנות תדיר מעל הדלתות, יופתע לגלות את חסרונן של אלו.

מיקום המצלמה האחורית (שיודעת לזוז ימינה ושמאלה לפי ההגה), מתגלה כנמוך מידי, והיא סופגת רסיסי גשם שפוגמים בראות לאחור.

לחיצה על מתג ההתנעה פותח קרנבל צבעוני על שני הצגים, בוחרים את אופי הנהיגה הרצוי ואפשר לצאת לדרך.

כפתור מעבר בין מצבי נהיגה

הלחצנים של ההגה מצד שמאל הופכים להיות הנחוצים ביותר לתפעול בקרת שיוט אדפטיבית יעילה וטובה, וכן כפתור פלא המתאים את מהירות הרכב המקסימלית בהתאם למרורי המהירות של אותו מקטע.

מי שגורל רישיון הנהיגה שלו יקר לליבו (תרתי משמע) יאמץ את הכפתור הזה ויעשה בו שימוש קבוע.

כאמור, החורף נוכח פה וכך יצאתי ליום טיול אשר בו הגשם יכתיב את נתיב הטיול, לרקוד בין הטיפות, אשכרה ככה.

על כן אנסה להקדים אותו בכל אתר. נבחר.

בתוך העיר החמש זזה כמצופה מרכב עירוני קטן, באופן גמיש ונעים. היא מדלגת על הבאמפרים, מבלי להעביר את הרטט הלאה לנוסעים, מזגזגת בין הנתיבים העמוסים (או אולי זה הכבוד שנותנים לה נהגים מופתעים?), היא משדרת קלילות ואופי צעיר, יודעת להאיץ בקצב העירוני, ולהתמזג בין הרמזורים.

לא פעם ולא פעם הרים לי נהג (או נהגת) אגודל למעלה או מבט שאומר הערכה.

ולזה ידידיי לא זוכים מרבית הרכבים הסיניים שלא נבדלים הרבה אחד לשני.

מחוץ לעיר מאה וחמישים הסוסים מושכים את הכרכרה הזאת לא בכוח מתפרץ אלא בעוצמה נוכחת.

זו לא מכונית ספורטיבית, אבל אם צריך היא תפתח מבער קטן. וזה מספיק, כשנדרש.

 

אין גלגל חלופח

תא מטען בהתאם

10% סוללה הביאו אותי עד אשדוד, ועוד כחמישה עד לאשקלון הסמוכה.

הטיילת הצפונית היפה של אשקלון שנבנתה בשוליה של שכונה חדשה, ראויה ליום יפה יותר, ופחות סחוף רוחות עזות וסערה מהיום אליו הגעתי אליה.

הים מכה גלים גבוהים ואפורים מלאי רוע, והרוח מקציפה את הגלים מעניקה להם דרמטיות של יום חורפי אמיתי.

שעון השמש הוא מונומנט מרשים מאד אבל יום כזה הוא אנטיתזה מן הסתם לשמש אליה הוא מכוון.

" מה זה פסל שעון השמש?

שעון שמש הוא מבנה ציבורי שמודד את הזמן באמצעות צללים שיוצאים מקרני השמש הנופלים על גופו – רעיון קדום שמקורו בשעוני שמש מסורתיים.

במצפור הצפוני של טיילת אשקלון הוצב מבנה פיסולי גדול שמשמש גם כשעון שמש – הצל של גוף ניצב מרכזי משתנה לאורך היום ומסמן את השעה לפי מיקום השמש בשמיים.

מבנה השעון כולל גולם או כדור מתכת ומזרקה סמוכה, המוצבים כחלק מהקומפוזיציה הפיסולית על המצפור מול הים.

הפסל עצמו איננו רק מכשיר למדידת זמן – הוא גם אלמנט דקורטיבי ואמנותי שמוסיף לאווירה של הטיילת ומציע נקודת עניין ויזואלית למבקרים. "

עוצמת הרוח הבלתי אפשרית מנעה ממני להתייחס למקום יותר זמן ממה שרציתי, על כן המשכתי בנסיעה דרך רחובות אשקלון לכיוון דרום.

התקנאה אשקלון באחותה צפונית הסמוכה ואף היא מתהדרת בשלל כיכרות יפים ומעניינים, שגם עוזרים בוויסות התנועה הזורמת, וגם מעניקים אופי מיוחד לכל כיכר.

דילגתי משם למקום בו יש פחות רוחות כי הוא כבר לא בקו ראשון לים.

בדרך לדרך נוף נחל שקמה כמעט חציתי לעזה דרך הפתח בגדר, ולולא חיילנו האמיצים שעצרו אותי בגופם, כנראה הייתי שם את הצהובה החיננית ליד הריסות כיכר פלשתין.

בכל מקרה, דרך נוף שקמה מובילה למאגר שקמה המתמלא, ולסכר שקמה שכרגע עוד לא גולש.

"... מאגר שקמה הוא מאגר מים מדרום לזיקים. המאגר הוא חלק ממפעל נחל שקמה, הכולל את המאגר, תחנת שאיבה, מערכת להולכת מים באמצעות צינורות ותעלות, אגני החדרה ומתקני הפקת מים.

אפילו הפריחה...צהובה

במאגר נאספים מי שיטפונות מנחל שקמה באמצעות סכר שאורכו כקילומטר. הסכר בנוי סוללת עפר שבתוכה מגלש בטון המאפשר גלישת מים אל הים כאשר המאגר עולה על גדותיו.

סכר שקמה

המים הנאגרים נשאבים אל אגני החדרה בחולות אשקלון, ושם מוחדרים למי התהום שבאקוויפר החוף..."

מאגר שקמה

בעקבות הגשמים שירדו לאחרונה באזור הדרום התמלא המאגר במים רבים והמראה משובב, חבל שהרשויות הקיפו אותו בגדרות למניעת כניסת אנשים לא אחראיים, ולא הקימו כתחליף מרפסות תצפית ראויות.

מכאן בחרתי לנסוע בכביש רוחב ארוך שמתחיל בצומת יד מרדכי ומסתיים בבאר שבע.

מנתיבות הופך הכביש לזה הנושא במספר 25 והנוסע בכביש נחשף לשדות נרחבים שהנצו עשביה ירוקה רעננה, ויחד עם אפרוריות היום הזה מתקבל מראה משל היינו באירלנד או סקוטלנד.

אם לא הייתי חושש משקיעה בבוץ מיותר הייתי שם את הצהוב שאיתי בלב הירוק הזה, לתמונה מנצחת, אך ההיגיון גבר על האגו, וכך הגעתי בבטחה אל מוזיאון חיל האוויר בחצרים.

"עם שאינו זוכר את עברו – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." אמר פעם יגאל אלון, והוא מבטא את החשיבות של זיכרון היסטורי ועיסוק בעבר כבסיס לזהות, להבנת ההווה ולעיצוב העתיד.

וזהו למעשה הרעיון לבניית מוזיאון המוקדש לכלי הטייס השונים ששירותו בחיל האוויר הישראלי מיום הקמתו (וקצת לפני כן).

"... זהו מרכז לאומי שתפקידו לשמר את מורשת חיל-האוויר, לחקור אותה, להציג ולהנחיל אותה, לציבור ישראל ככלל ולדורות הבאים של לוחמי וחיילי חיל-האוויר בפרט, על מנת לקרב אותם לחיל ולמורשתו תוך יצירת זיקה ויחסי גומלין ביניהם.

מראשית דרכו הכניס חיל-האוויר לשירותו כלי טיס מסוגים שונים. במלחמות וברגיעה חידש את פניו, ובאופן טבעי קלט מטוסים מתקדמים יותר אשר תפסו את מקומם של המטוסים הוותיקים... ב-20 ביוני 1991 נפתח מוזיאון חיל-האוויר באופן רשמי לקהל הרחב. מטרתו העיקרית הינה להוות מרכז לאומי שתפקידו לשמר את מורשת חיל-האוויר, לחקור אותה, להציג אותה, ולהנחיל אותה לציבור בישראל ככלל, ולדורות הבאים של לוחמי וחיילי חיל-האוויר בפרט. זאת, על-מנת לקרב אותם לחיל ולמורשתו, תוך יצירת זיקה ויחסי גומלין..."

מוזיאון חיל האוויר, חצרים

 

לאחרונה עבר המוזיאון שיקום ושיפוץ, נסללו דרכי גישה חדשים והוקמו סככות (במרבית השנה השמש קופחת) הצללה, אך בחיל האוויר ששם דגש על בטיחות מעל הכול ומניעת תאונות צפויות מראש, מזג האוויר הסוער לא מאפשר גישה אל אותם שבילים סלולים, ולמבקרים מותרת גישה היקפית בלבד.

גם כך וגם כך, התצוגה מרשימה מאד, וכאשר זוכרים כי כל כלי טייס הניצב פה, מספר סיפור שלם של מורשת, השתתפות במבצעים ומשימות היסטוריים, חשוב קיומו של המוזיאון הזה לעין שיעור.

המוזיאון פתוח לביקורים בימי חול בלבד, ונדרש תיאום ביקור מראש.

ישנה הדרכה במקום על ידי חיילים וחיילות, והמוזאון הזה (כמקבילים לו בעולם הגדול) מעניין ומלמד.

 פרטים בטלפון 08-990-6888

052-901-7284 (ניתן לתאם גם בוואטסאפ).

 ביציאה מהמוזיאון נתקלתי בשלט חום מהזן החביב עלי.

דרך הפסלים של יער חצרים מודיע השלט.

"... "דרך הפסלים" ביער חצרים היא דרך נופית קצרה המתאימה לכל רכב ומסתיימת בכניסה למוזיאון חיל האוויר בחצרים.

 

לאורך הדרך הוצבו כ- 40 פסלים גדולים, עשויי מתכת ואבן, המהווים אטרקציה למבקרים (שבעה מהפסלים נגנבו מאז פתיחת הפארק למבקרים).

במסלול שולבו גם מספר שרידים היסטוריים ותצפיות נוף.

המסלול מתאים במיוחד כטיול רכוב קצר לכל המשפחה. ניתן לבצעו גם כמסלול הליכה רגלי אולם לא מעגלי ומחייב הקפצת רכבים..."

דרך הפסלים חצרים

שעת צהרים הגיעה ולפני עמדו שלוש עובדות.

הראשונה, הרעב המקרקר דרש התייחסות מהירה.

שנית הקרבה לבאר שבע, מאפשרת פתרון לשתי הבעיות, שהן החזרת אנרגיה.

שלישית, על מנת שאגיע הבייתה רגוע, רצוי שאוסיף לטווח החשמלי עוד 100-150 ק"מ, ולכן אחרי שאטעין את גופי, אחפש היכן להוסיף אנרגיה לסוללה.

אחד ממוסדות הגאווה הבאר שבעית (יש דבר כזה), הוא קבב אמונה בעיר העתיקה.

מדובר במסעדה מקומית במחירים סבירים ביותר, שפרסומה הגיעה מקציצות מתובלות המגיעות (במקרה שלי) בתוך לאפה רכה, וסגר לי פינת רעב מהירה ומשביעת רצון ללא ספק.

אם כבר עסקתי בגשמים ובסערה, נחל באר שבע החוצה את העיר מדרומה, זכה לזרימה מכובדת של מי שיטפונות, והמראה של הערוץ הבוצי והרחב עם מים זורמים בו, מביא למחשבה כמה היה מתאים לערוץ הזה להיות מלא כולו במים וסירות שטות בו, ואולי עוד יגיע היום הזה בעתיד.

אל הנחל מגיעים דרך טיילת נחל באר שבע שנבנתה על הגדה צמוד לשכונת נווה נוי.

אחרי שהטענתי את הגוף והנפש, הגיע הזמן כאמור למלא קצת אלקטרונים לצרפתייה שאיתי.

וכאן רבותי נרשמה מקריות בועטת.

ומהי אותה מקריות?

בדיוק כשאלי לוזון פתח את פיו לשיר את השיר "גשם", נפתחו ארובות הזעף, וממטר כבד כיסה את באר שבע.

אשכרה!!!

מיד אחריו  החל שיר ששואל מנין יבוא עזרי. (שיר למעלות של להקת שבע).

ואני נשבע שכל זה אמיתי לחלוטין.

לכן, צריך להקשיב ליקום, ולרדיו.

ולדעת לחבר ביניהם (ובעיקר כשמדובר בדיווחי מזג האוויר).

וכל זאת אגב, כשאני מחפש עמדת טעינה (שהסתבר שאינה קיימת יותר) בתנועה צפופה וסואנת.

לבסוף, לאחר שיטוטים רבים הגעתי לאתר מוכר בו הייתה עמדה מהירה, פנויה ויבשה.

חצי שעת טעינה ואפשר לחזור הביתה אל המרכז.

וכך יסכם הבוחן את חמש מאות (פלוס) הקילומטרים שבילה עם החמש הזאת.

חמסה חמסה חמסה, אפשר לומר בחיוך קל שמסביר את הכול.

ראשית היא חמודה, באמת חמודה.

היא שיקית (כן, יש מילה כזאת), אופנתית תמיד, וכיפית, והיא אחת מהמכוניות האלה שגורמות לך לחייך כל בוקר, וזה לא מעט.

היצרן אומר כי הצריכה הממוצעת שלה עומדת על 15.8 קווט"ש לכל מאה קילומטר. אני הצלחתי להוריד את הנתון הזה, שאגב נותן טווח נסיעה סביר של כ-360 ק"מ, בתנאי דרך ומזג אוויר משתנים.

 

לחמש יש מספר צבעים לבחירה, וכולן יפים עליה, אבל הבלונד הזוהר, לטעמי האישי, מוסיף לה נקודת זכות גדולה.

אני יודע שיש כאלו שצהוב לא יכנס אליהם הביתה, כאילו, גם אם אתם אוהדי "הפועל" לכו על צהוב הזה, כי זה הצבע "הנכון", המתאים וההולם ביותר. לפחות עד שתהיה גרסה אדומה.

 

ירון הולנדר

דצמבר 2025

 

רנו 5 חשמלית.

גרסת COMFORT RANGE

הנעה קדמית.

סוללה בקיבולת 52 קווט"ש.

טווח מירבי עד 407 ק"מ.

הספק 150 כ"ס.

מומנט 25 קג"מ.

צריכת אנרגיה (מבחן) 14.4 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

ציון בטיחות 7 (מתוך 8).

מחיר (רכב מבחן) 182,000 ₪.

 

שעון שמש מצפה צפוני טיילת אשקלון

דרך נוף נחל שקמה

מאגר שקמה

סכר שקמה

כביש 25

מוזיאון חיל האוויר

דרך הפסלים, קק"ל

קבב אמונה ב"ש

טיילת נחל באר שבע

 

עמדת טעינה 1 רחוב היצירה רמת גן

עמדת טעינה 2 ישפרו באר שבע.