Your life is honey , honey: אומץ הוא עניין של בחירה.

לסוף שבוע הבאתי את העולה האחרונה מבית דוננפנג, ולעצמי חשבתי שזה בהחלט סוג של אומץ, לקחת רכב למבחן בסוף שבוע חורפי שיהיה בו גשם וסערה.

אבל מהו האומץ אם לא לדעת להתמודד עם כל אלה??

דוננפנג נולדה ב-1969 בבעלות ממשלתית מלאה.

הקונצרן נחשב לאחד מארבעת הגדולים בסין.

מדובר בענק ממשלתי ותיק שעבר בשנים האחרונות מהפכה של ממש – מיצרן משאיות ורכבי עבודה, לחלוץ בתחום הרכב החשמלי והיוקרתי.

פירוש השם: "דונגפנג" (Dongfeng) בסינית הוא "רוח מזרחית".

במשך עשורים דונגפנג הייתה השותפה הסינית של מותגים גלובליים כמו ניסאן, הונדה, פיג'ו וסיטרואן, מה שאפשר לה לצבור ידע טכנולוגי וסטנדרטים אירופאים ויפניים.

כמו כן דוננפנג משתפת פעולה עם catl. יצרן הסוללות הגדול בעולם.

דוננפנג מפתחת יכולות בין כלי רכב ותשתיות, ומטמיעה טכנולוגיות AI ברכבים,

דוננפנג היא חברת ענק עם 180 אלף עובדים, ויש לה מותגים בהם היא שותפה, או מייצרת מכללים.

דוננפנג מייצרת 3 רמות מחיר עבור שלושה קהלים שונים.

מותג וויה החל לפעול ב- 2020 בפיתוח רכבים לשוק הפרמיום על חשבון מותגי יוקרה מערביים.

הקהל המקומי בסין צורך יותר ויתר מותגי יוקרה מקומיים.

המותג מוטמע חזק בשוק הסיני.

לפני כשלוש שנים הושק דגם free בישראל, וזכה להצלחה מקומית יפה ושבר תקרת זכוכית שהוכיחה שאפשר למכור רכב יוקרה סיני במחיר גבוה.

בשוק הסיני יש שחיקה מהירה, ויש מרדף אינסופי אחר חידושים וטכנולוגיות.

במילים שלי אוסיף, כי לא מעט מאותם יצרנים, ברצותם לכבוש נתח ועוד נתח, מוסיפים גימיקים טכנולוגיים שונים במטרה להיות חריגים ולכבוש אהדה, אולם בסופו של דבר גימיק כזה או אחר הוא בסוף רק גימיק, ולא הוא לבדו יבדל רכב ויהפוך אותו למכונת מזומנים.

השוק היום תחרותי צפוף ואגרסיבי. עם צפיפות סגמנטים ודגמים חופפים האחד את השני.

הדמיון בין הדגמים השונים בא לידי ביטוי מעשי בעיקר בסמל שעל חזית הרכב, והמבחר עשוי לבלבל לא מעט, עובדה שגם אנחנו העיתונאים, הנחשפים תדיר לרכבים חדשים, מוצאים לפעמים את עצמנו עומדים תוהים למה דומה או מזכיר דגם חדש העומד לפנינו.

ובכל זאת הפעם זהו האומץ.

לעצמי אני חושב כי אצל היצרן, ואולי זה בכלל היבואן, שהתבלבל בסדר הטבעי של הדברים, ככל שזה נוגע למותג וויה.

תחילה הגיע לישראל דגם בשם חופש (FREE), אחר כך החלום (DREAM) ועכשיו הגיע האומץ (COUAGE).

בדרך כלל, ובדרכו של עולם, הסדר צריך להיות הפוך, אבל לך תבין את הסינים, שגם ככה הופכים מידי יום את העולם כולו.

בד"כ קודם חולמים, אחר כך אוזרים אומץ, וכך מגיעים אל החופש הנכסף. לא ככה?

אז מה מוצג בימים אלו באולם התצוגה היפה בהרצליה פיתוח?

זוהי הפלטפורמה (סגמנט D SUV הגדול), החדשנית של דוננפנג המציעה ממדים נדיבים, גם הדגמים שהגיעו כאמור לפניו מציעים מרחבי מחייה נוחים מאד.

הקוראג' מקבלת את פני הבא במאור גריל מהיפים שיש.

עשרות סמלי המותג (מזכירים את אלה של מרצדס, אגב), זוהרים כתוספת לפס תאורה העובר מפנס ראשי אחד למשהו לכל רוחב חזית הרכב.

אי אפשר להתעלם. נקודה.

הקוראג' מגיע בשתי גרסאות.

האחד עם מנוע אחורי, ושני עם צמד מנועים.

היה מנוע?

לשתי הרמות סוללה אחידה בקיבולת 77.3 קווט"ש.

לראשון עם המנוע הבודד טווח 476 ק"מ, והספק המנוע עומד על 288 כ"ס.

האח היקר ייקח אותך לטווח של 446 ק"מ, אך הספק צמד המנועים הוא חזק יותר ועומד על 430 כ"ס.

מי שיתעמק במפרט הטכני יגלה כי הנראות בין הדגמים זהה, וההבדלים בניהם הינם מינוריים בעיקרם, ולרכב שיש לו 288 כוחות סוס אין בכלל במה להתבייש, ואם הוא יותר זול ומגיע רחוק יותר, אז למה ללכת דווקא על הקצה?

לי הקצו את הגרסה החזקה, שיש לה בנוסף גם מתלי CDC אקטיביים – אשר מסנכרנים עם מצלמה הסורקת את פני הכביש ומתאימים עצמם בזמן אמת לתנאי הדרך ואופי הנהיגה.

ריפודים ידידותיים לסביבה דמויי עור ונעימים מאד למגע,

חימום גלגל הגה (שבאמת השתמשתי בו ברגע מסוים), וחימום מושבים אחוריים שלא באו לידי ביטוי במבחן שלי.

משנפתחה הדלת גיליתי עולם בהיר ומואר.

גג פנורמי ענק (נפתח גם בווילון גלילה חשמלי וגם בחלקו) בשילוב עם ריפוד בהיר בגוון בהיר ואפור עדין, משווים לרכב מראה נקי מאבזור יתר.

מאידך, זהו עיצוב המעביר את השימוש בכל המכללים אל מסך המולטימדיה הגדול.

אם משהו לא ברור, תמיד ניתן לומר בקול רם "היי וויה'", ולבקש את עזרת הבינה להפעיל או לבטל פעולה כלשהי, כך למשל כאשר לא מצאתי היכן מתפעלים את שינויי כיווני המראות ביקשתי את עזרתה, וחיש קל הופיע ההסבר על המסך.

אם לא תשאל, איך תדע?

איכות חומרי הבנייה של הרכב והרכבתם מעידים על חשיבה ותכנון לנוחות מרבית, וכך למשל ברורה לחלוטין תוספת העיסוי למושבים הקדמיים כולל חימום ואוורור.

בסיס גלגלים ענק של 290 ס"מ, מאפשר רווחה גדולה ליושבי השורה האחורית.

בסיס הגלגלים הזה גם יוצר תא מטען גדול המאפשר הובלת מטען רב.

תצוגת הנתונים על השמשה (head up display) ניתנת לשינויי גובה, זווית וצבע התצוגה.

תצוגה זו חיונית ביותר היות ומאחורי ההגה לא נמצא לוח מכוונים מסורתי, אלא רק פס צר של נתונים בפונט קטן, כך שעיקר הריכוז של הנהג/ת הוא במה שמשתקף מול על השמשה וללא הסטת המבטים למטה.

בפינת הגימיק התורן מככב המסך המרכזי, שיכול לנוע על ציר לרוחב הדש בורד.

ממרכזו אל צדו הימני לטובת הנוסע הקדמי (ולא ברור למה זה בכלל קיים).

חסרונו המורגש של אנדרואיד אוטו (יותקן בעתיד, כך הובטח לי), מונע שימוש בניווט על המסך הגדול, אפל קאר שאמור להתחבר לא עבד משום מה.

כך גם מורגש (בעיקר בימי גשם) חסרונו המתבקש של מגב אחורי. פשוט אין !

פרט מוזר שנמצא כאן, הוא בכיוון עוצמת השמע של המוזיקה מהטלפון, אשר ראשית מושפע מעוצמתו, בטלפון, ורק אחר כך ברכב עצמו.

כלומר, על מנת להגביר את העוצמה ברכב, יש להחליק את האצבעות מלמטה כלפי מעלה בשולי המסך הגדול (וזאת בתנאי שהעוצמה בטלפון מכוונת עד המקסימום).

איכות הסאונד מצוינת בעזרתם של 13 רמקולים פנימיים, ועוד ארבעה חיצוניים.

אפרופו סאונד, לרשות הנהג עומדת אפשרות לשנות את סאונד המנוע החשמלי, לכזה של חלליות, שורק, או למנוע אמריקאי וי 8 עמוק ומגרגר.

בעיקר פרט מיותר.

מאידך מגיעה מחמאה על גימיק חיובי (וואלה יש גם כאלה, לפעמים).

מגן שמש (לטובת הנהג והנוסע) המגיע בחלקו התחתון עם פלסטיק כהה ושקוף.

גם מסנן את השמש וגם לא מסתיר שדה ראיה.

לפעמים פתרון פשוט לבעיה שלא חשובה עליה אחרים, מעלה את התהייה למה לא כולם מאמצים את הרעיון הזה?

לפני שיצאתי לדרך גיליתי כי לרכב יש שבעה מצבי נהיגה שונים,

חסכוני.

חסכוני פלוס, בו ניתן לצמצם צריכת חשמל של מערכות כמו מיזוג, תאורת פנים, סאונד ועוד.

נוח,

ספורט,

שלג,

אאוטינג? מה זה?

ומתואם אישי.

הגשמים שירדו השבוע, והשמש שהפציעה בבוקר שבת, השפיעו לשני כיוונים.

שדות ירוקים וזרימות בנחלים, מה שמוביל לתנועה ערה בכבישים, שאני מקווה (חמסה חמסה), שלא תהפוך לעומסים כבדים בחזרה.

בדרך צפונה נכנסתי (לאחר תיאום כמובן) אל "מבשלת בירה בוטיק שושנ'ס" במושב בית הלוי, בשרון.

טיבם של מוסדות כאלו, הרוצים באמת להיות "בוטיקיים" הוא ברצונם של בעליהם לא לקפוץ מעל הפופיק, אלא לשמור על ייחודיות ובחירה מרצון להבדל מאחרים, ובכל זאת שמחתי קודם להכיר את מי שעומד מאחורי המבשלה, שאפילו השכנים בבית הסמוך לא יודעים על קיומה (אבל גוגל כן).

מה מסתתר כאן?

אני פוגש את גדי, הבעלים, וכשאנחנו יושבים במרפסת הקדמית של ביתו, הוא מספר לי על החלום שנולד אצלו כשאחרים חווים את משבר גיל הארבעים (וכאן בנקודה הזאת חיברתי בראשי את הרכב איתו הגעתי לכאן, לאומץ להגשמת חלום).

גדי, שהוא מהנדס בהשכלתו, חיפש משהו שיכניס עניין אחר לחייו, ולאחר ניסיונות ולמידה למד לבשל בירה ביתית בטעמים ייחודיים.

לצד ההצלחות היו גם לא מעט כישלונות בדרך, אולם בדרך של למידה מתמשכת ושיתוף אחרים בניסויי טעימות (כולל כמובן גם בני משפחה), הגיע לנבחרת של שישה טעמים אשר שונים זה מזה, וגם מאפשרים גיוון והעדפות אישיות לכל אחד.

זו מבשלה ביתית באווירה אינטימית. הביקור במקום כולל בדרך כלל הסברים של גדי על תהליכי הייצור, חשיפת חומרי הגלם וטעימות של הסגנונות השונים.

המבשלה זכתה לחשיפה משמעותית בעקבות פרויקט "בירה לזכרם". בשיתוף פעולה עם סטודנטים משנקר הנדסאים, גדי ייצר בירות מיוחדות לזכר נופלי ה-7 באוקטובר, כאשר כל בקבוק נושא תווית מעוצבת המנציחה את סיפורו של נופל.

בירה, דשא וערסל. צריך יותר מזה?

המקום פועל בעיקר כמרכז למכירה וסדנאות בתיאום מראש, ולא כפאב פתוח לישיבה רגילה.

במקום נערכות גם סדנאות לייצור בירה, מפגשי טעימות לקבוצות קטנות ומכירת מארזי בירה אישיים או לאירועים.

הבירות שלו נושאות שמות משעשעים שנגזרו משילוב של מוצא עדתי פולין ומרוקו, וכך כל בירה מקבלת מעבר לשם גם אופי מיוחד.

גדי פתח עבורי את זו הנושאת בשם "פוילשטיקית" , ולמרות שמונת אחוזי אלכוהוליה, היא עדינה מאד, פירותית רכה ומלטפת, זורמת בקלות ועושה טעם של עוד.

למעוניינים. גדי שושן 054-9225068.

כאמור, שבת בבוקר יום יפה. האורחת הקבועה ששמחה על כל רכב המגיע עם עיסוי מרגיע, מקבלת את תפקיד CO PAILOT (יעני טייס משנה) ודואגת שזרם הריטוטים לא יפסק.

למרות היציאה המוקדמת זרם התנועה צפונה הלך והתגבר ככל שהתקדמנו.

כאשר מגיעים לראש פינה, מזדקרת פסגתו הלבנה של החרמון, וברור שעם השלג הראשון שפותח את האתר כוולללם (כולל כולם), נוסעים "להראות שלג לילדים".

כמנהגנו, אני מקפיד להטעין כל רכב חשמלי שאיתי סמוך לנקודה הראשונה הרחוקה ביותר, מתוך כוונה לטייל מעכשיו והלאה בביטחון שלא נתקע בהמשך בעמדות טעינה עמוסות.

בעמדת הטעינה הקבועה שלנו בצומת מחניים קרה משהו שלא קרה לי מעולם.

התחלתי טעינה, הרכב בישר לי כי לפניי 45 דקות עד למילוי מלא. לקחנו את הזמן עם קפה ומאפה, ולאחר כחצי שעה באתי לעמדה לראות מה קורה, התברר כי הוטענו 2 אחוז בלבד, והטעינה פסקה.

עברתי לעמדה סמוכה. מהירות הטעינה הגיעה עד 132 קווט"ש, ושוב עצרה אחרי שני אחוז.

דילגנו אל עמדה חלופית בצומת גומא.

לפחות כאן יש גלידה מצוינת ושירותים הרבה יותר נעימים ונקיים מאלו המוזנחים תדיר שבמחניים.

למרות שגם זו עמדה מהירה, קצב הטעינה היה קצת יותר איטי, אבל עובד.

עם 99% סוללה וקרוב ל-433 ק"מ, קיוויתי כי נוכל למשוך יום שלם עד הבית. (ספויילר, זה לא קרה).

וכך למעשה התחלתי לחפש נקודות עניין לטיול, אך לכל אשר ניסיתי מכביש כזה או אחר העולה אל צפון רמת הגולן, הווייז נדלק באדום זוהר והזהיר מעומס יתר.

זה שהודיעו כבר באחת עשרה בבוקר כי אתר החרמון התמלא, לא עצר את אלו שעדיין מקווים להגיע לשם, ואם לא ממש עד השלג עצמו, אז לפחות אל עמדת הפיתה דרוזית-כנאפה או לא יודע מה.

הנסיעה בעונה זו של השנה ברחבי רמת הגולן חושפת את המבקר לנופים קסומים של ירוק טריים, מקווי מים שמתמלאים, שלוליות ודרכי בוץ כבד בצדי הכבישים.

פסטורליה של ממש.

האתר הראשון (והצפוני ביותר בסדר התנועה) הוא אנדרטת עז 7 בעמק הבכא, למרגלות קיבוץ אלרום והר החרמונית.

"... בהיסטוריה של מדינת ישראל, "עמק הבכא" הוא כינוי של עמק נרחב ברמת הגולן הנפרש מעט מצפון לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון, שדרכו ניסו לפרוץ הדיוויזיות הסוריות במלחמת יום הכיפורים. טנקים של חטיבה 7 ושל חטיבה 188 בעזרת סיוע של גדוד 405 בלמו שם את כוחות השריון הסורים, בקרב דמים קשה שנמשך כארבע יממות. הכוח הישראלי מנה 150 טנקים ומולו התייצבו כ-450 טנקים סוריים. הודות לקרב בלימה שנוהל על ידי מפקד גדוד 77 של חטיבה 7, סא"ל אביגדור קהלני, נכשלה המתקפה של הצבא הסורי והושמדו כ- 300 טנקים סוריים. צה"ל איבד 76 לוחמים ולזכרם הוקמה אנדרטת גדוד עז 77. לקרב ניתן הכינוי קרב עמק הבכא. עמק הבכא מכונה גם פתחת קוניטרה וזהו האזור שבו הצבא הסורי הפעיל את לחצו העיקרי..."

אנדרטת עז 77 עמק הבכא

הביקור באנדרטה המכובדת שהוסיפה לרשימת הנופלים את אלו שנפלו בשורות הגדוד עד ימינו אלו, מותיר את המבקר בתחושה כבדה, שכן בנוסף למחיר האנושי שגבו המלחמות, האתר זרוע טינופת ולכלוך בכל עבר, באופן המבזה את זכרם של כל אותם גיבורים.

פשוט בושה.

בשנתיים האחרונות לא ירדו גשמים בחלק זה של הארץ, מה שגם לנחלים רבים לדלל זרימה, וחלק מהמעיינות בגולן פשוט התייבשו כתוצאה ממחסור במים.

קיוויתי כי אולי הגשמים האחרונים נתנו איזו דחיפה כפי שניתן היה לראות בסרטונים רבים את מפל סער שהתפרץ כאילו מישהו שחרר לו את הברז הראשי.

אחד מאותם אלו הוא עין מוקש.

"... בסמוך לשרידי הכפר הצרקסי הנטוש עין זיוואן, נמצא מעיין שמימיו נובעים אל תוך בריכה מלאכותית יפה ומרשימה בקוטר של כעשרה מטרים. הבריכה העגולה בנויה סביב אבני בזלת, וגרם מדרגות עקלתוני מאפשר לעלות ולרדת אליה. מי הבריכה עמוקים מאוד והם קרירים ונעימים לשחייה... המעיין קיבל את שמו משדות המוקשים שבהם הוא מוקף. רק בשנת 2011, לאחר שמטיילים רבים סיכנו את חייהם, פינה חיל ההנדסה מעבר בטוח מכביש 98 למעיין, שבו ניתן ללכת כדי להנות משחייה מרעננת. עם זאת, האזור מסביב עדיין זרוע מוקשים וגדרות מסמנות באופן ברור את האזורים שאין לעבור. בצמוד לבריכה, ניתן לראות אבוס ששימש להשקיית עדרים..."

עין מוקש

"קרירים" זה באנדרסטייטמנט לקרים מאד, בעיקר ביום חם מאד. המים בבריכה הזאת קפואים !!!.

כיום הבריכה ריקה, ובתחתיתה העמוקה (שבעה-שמונה מטרים בהערכה), מים ירוקים ודלוחים.

אולי מישהו ייטול יוזמה כל עוד הבריכה ריקה, ויבנה סולם או מדרגות טובות מאלה הנמצאות שם מיום בניית הבריכה?

הגישה לבריכה מהכביש היא דרך עפר צרה המאפשרת מעבר לרכב אחד בלבד, כך שאם רכב אחד רוצה להיכנס ושני לצאת, אחד מהם יאלץ לנסוע אחורנית כמה מאות מטרים, לכן עדיף להשאיר את הרכב בחניה המסודרת בכניסה וללכת ברגל את השביל הצר.

המשכנו משם לכיוון דרום על כביש 98, כשלפתע בצומת קטן ניצב עוד טנק צנטוריון (מוכר יותר בשם הצהלי "שוט-קל"), ורק לאחר שהעמדתי את האומץ בחניה וראיתי את שם האתר חייכתי וסיפרתי לזו שאיתי בדיוק את מה שמביר בקולו מוטי קירשנבויים המנוח בעמדת המסבירן.

"... במקום זה, בלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר 1973, הלילה הראשון של ‘מלחמת יום הכיפורים’, התרחש אחד הקרבות הנועזים של המלחמה – קרב שזכה לכינוי “מארב הלילה של טייגר” .

במארב זה התנהל קרב שריון מתוחכם ונועז, של מעטים מול רבים – קרב מפואר שנלמד עד היום בבתי ספר לשריון בצבאות העולם.

אתר זה מביא את סיפורם של לוחמי ומפקדי ‘פלוגת טייגר’ כעדוּת לתעוזתם, נחישותם ותושייתם של הלוקחים בו חלק .

‘כוח טייגר’ היה הכינוי ב’קשר’ של פלוגה ג’ מגדוד 82 של חטיבה 7 – פלוגה מבצעית שמנתה עשרה טנקים מסוג ‘צנטוריון’ – אשר נקראו ‘שוט קל’. על הפלוגה פיקד סרן מאיר זמיר שהכין אותה באופן יסודי למלחמה..."

כוח טייגר

מעבר לסיפור המארב החכם שביצע הכוח, ייזכר מאיר זמיר מפקד הכוח (אז מ"פ), בעובדה כי כל חייליו שבו בשלום לביתם לאחר המלחמה.

לא הרחק מהאנדרטה הזאת על אותו כביש ממש, במרחק כמה מאות מטרים יש פנייה ימינה אל רחבה כבושה וממנה יוצא שביל בטון מסודר, אך ללא כל שילוט מסביר מה יש כאן.

רק לאחר ירידה בשביל הקצר אך בנוי בפיתולים מגיעים לרחבה קטנה ובה שלטי הסבר, ועץ ארז ענק נטוע בלב שרידי נגמ"ש צה"לי.

המקום מופיע במספר וארציות שונות בשמו. יש מי שקורא לו אנדרטת ארז והשמונה (גוגל מאפס). אחרים "התאנה והארז", או "הנגמ"ש התאנה והארז", וכולם מספרים את אותו סיפור עצוב.

"...ביום רביעי 10 באוקטובר נסוגו הסורים מהגולן, ולוחמי הנגמ”שים סרקו את גזרת הלחימה על מנת לאתר חיילים סורים. בסוף היום התכנסו הלוחמים במקום זה לחניון לילה, וחלקם אף הספיקו ליהנות מפירותיו של עץ התאנה.

תוך כדי מנוחה והתארגנות התחילה הפגזה מדויקת על החניון, והלוחמים קיבלו הוראה לעלות על כלי הרכב ולהתפזר. הנגמ”ש, לידו אנחנו עומדים, ספג פגיעה מטיל קטיושה שפגע ישירות במיכל הדלק והתפוצץ. כל שמונת הלוחמים שהיו בו נהרגו...

לאחר המלחמה הפכו הלוחמים את הנגמ”ש הפגוע לאנדרטה לזכרם של הנופלים. הקטיושה שפגעה בו יצרה בור בתחתית הנגמ”ש, וחבר הכנסת לשעבר מוסה פלד, נטע עץ ארז בבור, התוצאה מתנשאת לפניכם..."

אנדרטת הארז והשמונה

בשעה זו של היום, השמש כבר שולחת קרניים ארוכות שצובעות את רמת הגולן בצבעים רכים של כתום לקראת שקיעה קרובה, החלטנו לנסות להקדים את הפקקים ולהשתדל לעקוף את מרביתם. הצוענייה שעל הניווט בחרה עבורי נתיב נסיעה העובר בתוך העיר טבריה.

צילום אפרת פינקלר

נסיעה מחושבת ברכב חשמלי מביאה עימה הפתעות נעימות וכך למשל הירידה מאלרום עד לגשר אריק לא גבתה את מחירה החשמלי, ואלא אף הוסיפה מספר אחוזים זעום אל הטווח, אולם כל זאת לא הבטיח לי הגעה בטוחה ממש עד הבית.

ליתר ביטחון עצרנו ביוקנעם לתת בוסט של עוד מאה קילומטרים שהתגלו כהכרחיים לסיים יום גדוש, גם אם בשעה מאוחרת יחסית.