חכם, מה הוא אומר?

 

כשמתחילים לגדול קשה לעצור, כתב אחד מעמיתיי המכובדים בתחילת סקירתו של דגם החמש שהגיע (גם) אליי למבחן.

לאחר שכבר הכרתי את דגם #1 הקטן "החדש" בסדרה, ואת זה שהגיע אחריו בסדר עולה ונקרא (כמובן) #3, מגיע הנוכחי הנושא בגאווה את מספר #5

.

כולנו זוכרים את דגמי סמארט הקטנטנים, שבעיקר "עיצבנו" בשל יכולתם לחנות בניצב לכביש מבלי לחסום נתיב נסיעה.

מותג המכוניות שפעם היה מזוהה עם "רכב בגודל של קופסת נעליים שיכול לחנות לרוחב" עבר מוטציה מטורפת.

קבלו את ה-סמארט #5 (Smart #5) – הרכב שהחליט שמשבר גיל הארבעים שלו כולל מנוי קבוע לחדר כושר, אבקת חלבון וטיול תרמילאים אחרי צבא.

פעם, בשנות ה-90 העליזות, חברת השעונים סווטש (Swatch) ומרצדס שילבו כוחות כדי ליצור את ה-Smart Fortwo. הרעיון היה פשוט, רכב עירוני מיקרוסקופי לשני אנשים, שתוכל להחנות בין שני פחי זבל ולצאת מחויך.

אבל אז הגיעו שנות ה-2020. מרצדס הבינו שקופסאות שימורים עירוניות זה חמוד, אבל הסינים קונים רכבי פנאי (SUV) והרבה. אז הם חברו לענקית הסינית ג'ילי (Geely), הקימו מיזם משותף, ואמרו לסמארט: "חמודים, גדלתם. מעכשיו אתם מייצרים רכבים חשמליים אמיתיים".

 

אחרי ה-#1 וה-#3 (ה-#2 וה-#4, כנראה הלכו לאיבוד בסין), הגיעה ה-#5 והחליטה לשבור את הכלים. זו כבר לא מכונית עירונית – זה SUV קשוח בגודל בינוני (אורך של כ-4.7 מטרים!). היא חולקת פלטפורמה עם רכבים כמו זיקר (Zeekr), מה שאומר שהקשר בינה לבין הסמארט המקורית הוא בעיקר הלוגו... וגם הוא עבר מתיחת פנים.

ערכי המותג של סמארט מתבססים על מותג פרמיום אחר ושונה.

היות ולרכב יש הורים חזקים משני הצדדים, העיצוב של מרצדס בנץ, מגיע עם אמירה ברורה של מאפייני סמארט (מצד האב), וטכנולוגיה וחדשנות של ג'ילי (מצד האם, או להיפך).

מבחינה שיווקית סמארט בוררת את שווקיה בעולם.

ישראל היא מהשווקים הראשונים בעולם בהן הרכב משווק, וכיום ישנם כבר 34 שווקים עולמיים.

השוק הישראלי אינו דומה לאף שוק דומה.

דגם #5 מגיע עם נתונים קומפקטיים של suv משפחתי לא שגרתי.

ראשית, הגודל. עם אורך כולל של  4.70 מ', ומרווח גחון קרוב ל-20 ס"מ זהו רכב שבולט בסביבה.

אי אפשר להתעלם ממנו היות וזהו מראה לא שיגרתי המבדיל אותו לחלוטין מכל העדר מסביב.

שנית, כאשר בין זוג הצמיגים הקדמי, לאלו האחוריים מפרידים 290 סנטימטרים, ברור מאליו כי חלל הנוסעים יהיה סופר מרווח.

כל מי שבחן חיצונית את הרכב, והביע סוג של עניין, הזמנתי אותו לפתוח דלת ולהיכנס פנימה.

שם כבר חיכה "השוס".

מסך זכוכית ענק מציג שני צגים גדולים (שטח תצוגה כולל 26.2 אינצ'). האחד לשימוש הנוסע, והוא זה שיכול למשל לבחור את המוזיקה שתתנגן מחשבון הספוטיפיי שלו, בעוד המסך המרכזי ישמש את הנהג לניווט או שימוש במידע נדרש.

שני מסכי המולטימדיה הם חלק מהתוספות של אלו שמשלמים יותר ומקבלים יותר.

רכב ההדגמה ברמת גימור פרמיום (השלישית מתוך ארבע), מגיע עם 20 רמקולים מבית sennheiser, כולל רמקול מרכזי שמתרומם מתוך הדשבורד.

הצליל  בחלל הרכב צלול ונקי, בהמלצה לקחת איתך תמיד את אלו שהמוזיקה מזיזה אותם, תמיד.

מאחורי ההגה מסתתר צג קטן יותר המשקף את נתוניו על השמשה הקדמית בשילוב מציאות רבודה.

ישנה הקפדה על כל פרט עיצובי שהושקעה בו מחשבה רבה.

לרכב שטחי אחסון (כולל תא מקורר בין המושבים הקדמיים), ועוד תא מטען קדמי, (הרשעים יגידו שזה מקום לילד מרגיז במיוחד, שירגע),  וכן תא מטען  מכובד מאחור.

ניתן לקפל את שורת מושבי השורה השנייה למשטח אחיד וישר לצורך לינה, למשל בקמפינג, או להובלה כלשהי.

גם במהלכו של סוף שבוע ארוך מצאתי את עצמי מגלה עוד ועוד הפתעות קטנות שהקסימו אותי, שכידוע כבר קשה להפתיע, ובכל זאת...

דגם #5 מגיע לישראל בארבע רמות גימור ובשתי סוללות.

רמת הכניסה מגיעה עם סוללה בקיבולת 76 קווט"ש וטווח נסיעה של 465 ק"מ, רמה מעל מגיעה עם סוללה של 100 קווט"ש וטווח 590 ק"מ, דגם פרמיום (שזה רכב המבחן) עם סוללה של 100 קווט"ש וטווח עד 590 ק"מ, והרחק מעל, דגם סדנת בראבוס עם הנעה כפולה, עוצמה של 646 כוחות סוס וטווח עד 540 ק"מ, ותוספות קוסמטיקה שמביאות את מחיר הדגם מעל 300 אלף שקלים.

לסמארט חמישה כוכבי בטיחות, כאשר הסמארט קיבלה את הציון המשוקלל הגבוה ביותר בקטגוריה שלה.

 

בבוקר, מחכים לי 94 אחוז סוללה, וטווח מובטח של 575 ק"מ לפניי.

שנצא לדרך?

היעד הראשון מרוחק כ- 180 ק"מ מביתי.

על הכביש המהיר (והריק בשעה זו של היום) אפשר לשחק עם שלושת מצבי הנהיגה, ולבחון את השפעת השינויים בניהם.

על ההגה לצד כפתורי תפעול בקרת השיוט האדפטיבית נמצא כפתור שלחיצה עליו מקבעת את המהירות בהתאמה לתמרור המהירות של אותו מקטע.

363 סוסים עצבניים שוכנים בליבו של המנוע האחורי שמפיק בהתאמה מומנט בשרני בסך 37.3 קג"מ, ותוך שש וחצי שניות עפים מעמידה אל המאה הנכסף.

מצב ספורט מוציא את עדר הסוסים הגדול (363 במספר למי ששכח), וכל לחיצה טיפה חזקה על הדוושה מאיצה את הסמארט הזאת למהירות לא חכמה בכלל, אל עבר הקשת בענן, תוך כדי דחיפה אגרסיבית בגבו של הנהג/ת.

קשה לומר שזה לא נחמד למדי, אבל הסיכון גדול מידי.

בקיצור, לא מומלץ לבעלי לב חלש.

(ובנקודה זו אני אפילו לא יכול לחשוב מהי החוויה המקבילה ברמת הבראבוס החזקה).

מצב קומפורט ימשיך את התנהגותה הדינמית של המכונית רק ללא האגרסיביות של התאוצה, ואילו מצב אקו, שאמור להיות חסכוני, דואג לנסיעה מתונה, אבל גם בו, ניתן לזגזג בין נתיבים בקלילות של חתול ספורטיבי.

היצרן כזכור מבטיח 590 ק"מ נסיעה על סוללה מלאה במלוא 100 קווט"שיה, ואין לי תוכניות לקלקל לו את הסטטיסטיקה, ועל כן אני מתנהל כפנסיונר רגוע, למגינת רוחם של אלו הממהרים אפילו בבוקר שבת, לשעוט ליעד לא ברור.

בדרך הארוכה אני מנסה להפיג את השעמום בשיחה עם מי שתמיד נמצא כאן.

העוזר האישי (כאן זה גבר, משום מה), תמיד נשמע כמו גבר נשוי שרק רוצה לשבת מול הטלוויזיה, בלי שיטרידו אותו יותר מידי.

"נו, מה אתה רוצה עכשיו?" שמעתי אותו לוחש בקול בריטון עמוק ספק גוער, כאילו הפרעתי לו באמצע השנ"צ, וזה היה בכלל בתשע בבוקר.

"תעזוב" אמרתי, "אני כבר אסתדר לבד".

נהיה לא נעים כל הגשפט הזה עם העוזרים הווקאליים.

אולי צריך להטמיע בהם איזו חדווה ימתיכונית.

"אח שלי, בחיאת דינאק פתח קצת את הווילון הזה של הסאנרופ, נגן לנו מוזיקה צ'יל, ואם אפשר תקפיץ שתי בירות..."

מסובך?? קשה?? מה כבר ביקשנו שהטכנולוגיה עוד לא יודעת לעשות??

 

 על כביש 65 ליד מצפה ארבל עומדת עגלת בורקס טורקי עם תרד מול הנוף.

בדרך כלל אני מתעלם, היום, כאשר הלו"ז שלי גמיש ופתוח לשינויים, אני מחליט לעצור, ולדגום.

בהתלבטות בין מאפה טורקי לצינור התימני, ניצח הפעם הבלקן.

בעלות 35 שקלים קיבלתי בורקס תרד עם גבינה, אשר מגיע עם רסק עגבניות, זיתים תוצרת בית וסחוג, על הביצה וויתרתי, אבל לא על הנוף הפתוח מול הארבל והכנרת שאפופים בבוקר בהילה עכורה.

 

מנוחה קצרה ואני חוזר לדרך שהפעם מקבלת שינוי, ובפניה לכיוון צפת מכביש 90 אל כביש 89 העולה לכיוון צפת מתוך כוונה להגיע אל גשר עלמה.

כביש 886 לכיוון צפון עובר בנוף גלילי של הרים, גבעות עצי זית, ומושבים חקלאים.

זהו אזור פורה במיוחד, ורבים בו היקבים הגדולים והקטנים.

בגשר עלמה לאחר 181 ק"מ אמיתיים (שאפו לווייז על הדיוק), נותרו לי בסוללה 67% שיספיקו לעוד 392 ק"מ.

יפה מאד.

בירידות החדות הבחנתי כי אחזור האנרגיה מושפע מייד ומוסיף גם טווח וגם אחוזים למרות הדרך שממשיכה קדימה.

בכניסה לשמורת טבע נחל דישון לכיוון גב שונדי ניצבות קוביית בטון של מרחב מוגן בתוך שמורת טבע. מציאות הזויה!!

 

למה הגעתי לכאן ומה יש לי לחפש פה?

גב שונדי כיכב השנה בהמון סרטונים ברשתות, כמקום בו המים שוצפים וקוצפים וניתן אפילו לשחות במקטע עמוק, אולם רמז לבאות קיבלתי כבר בכניסה לדרך העפר המובילה לאורך גדת נחל דישון.

ערוץ הנחל יבש, ללא כל זרימה.

אז מה?

שאוותר על הליכה נעימה בשלושים מעלות בשמש קופחת, למרחק של 1.7 ק"מ, רק כדי להיווכח שאכן אין מים???

ברור שלא.

אהבת הארץ, אמר פעם מישהו . נקנית בייסורים.

 

דרך העפר הזאת עבירה לכל רכב גבוה, וזה לא שרכב נמוך לא יכול להגיע, אבל למה לחפש צרות אם ניתן להימנע מהן?

"... בתוך ערוצו של נחל דישון נחבאת קבוצת בריכות, שמכונה בשם המשעשע "גב שונדי" (היפוך של האותיות בשם הנחל – די-שון). המים שזורמים בנחל בימות החורף והאביב יורדים במפלון קטן, וממלאים בריכה מאורכת וצרה, שהמים בה מגיעים לעומק של עד כ-2 מטר. לאחר מכן מתרחבת הבריכה והופכת רדודה יותר, ותענוג להיכנס אליה וליהנות מרחצה במימיה. סביב הבריכה ישנם משטחי סלע עליהם אפשר לשבת, ומי שמחפש מקום מוצל, ימצא אותו תחת סלעים גדולים שנמצאים בקצה הבריכה. לאחר הבילוי בבריכות אפשר להמשיך ולהתקדם במורד הערוץ, ולהגיע לעוד בריכות רדודות יפהפיות, שבדרך כלל יש בהן פחות מטיילים..."

גב שונדי

היות ואני קורא מידע רק לאחר שאני מבקר באתר, אני אצטרף להמלצה להגיע לכאן במרץ-אפריל, לאחר גשמי החורף. בחודשי הקיץ אין מים.

לא נורא, אמרתי לעצמי כשחזרתי לסמארט שהמתין מבויש לבדו, בחנייה. הכנתי לעצמי אתרים רוויי נוזלים רחוקים יותר ולא יקרה שאצא יבש היום.

באמת שלא ממש התכונתי. אבל בירידה לצומת כוח על כביש 90, ראיתי את הפנייה המובילה לעין תאו המופלא, שאוותר על התרעננות??

חלילה.

זה מגיע בדיוק בזמן שהמנוע שלי עדיין רותח.

הגעתי אל הרחבה שלפני הבריכה הקטנה, והייתי לגמרי לבד.

דקה אחר כך הופיע טרקטורון מאובק.

בחור נחמד וחביב ממושב בסביבה ירד מהטרקטורון, והציע מייד בירה קרה לאדם זר.

שאוותר??

חלילה.

פרסומת סמויה לאתר טבע קסום

דברים טובים קורים כשיוצאים לחפש אותם, והם צצים מעצמם.

הדגיגונים הקטנים גדלו לאחרונה (אולי כי אף אחד לא הפריע להם) לממדים גדולים, והם מנקרים בכפות הרגליים בלי להתבייש. אין לכם משהו טוב יותר לאכול פה?

המים קרירים במידה נעימה ועומקם עד המותן. צלולים וזכים.

פינת קסם של ממש, ונקייה מלכלוך וזוהמה.

"... עין תאו, שמכונה גם עין ג'חולה, נמצא במערב עמק החולה ומזין בריכה מרשימה, שנחפרה על ידי בני קיבוץ כפר גלעדי כדי לספק מים לשדותיהם בשנות החמישים (המקום הוכרז כשמורת טבע בשנת 1967). טמפרטורת מי הבריכה גבוהה יחסית, ומאפשרת במקום קיום של שלל מיני חי וצומח, ובהם גם כאלו נדירים... בסמוך לשמורה נמצא מתקן שאיבת מים של קיבוץ כפר גלעדי, ולצידו בריכת מים קטנה שבה מותר להתרחץ. הבריכה מוצלת ומוקפת בצמחיית מים יפהפייה. לצידה יש מקום לעשות פיקניק או לנוח בצל..."

עין תאו

 

לא הרחק משם בצומת גומא עצרתי להתרעננות בגלידה בוזה המצוינת, בזמן שהחכמה שאיתי שתתה אלקטרונים בקצב מהיר, למען המשך טיול רגוע במיוחד.

בעמדת הטעינה המהירה קיבלתי קצב טעינה סביב 170 קווט"ש, ובזמן אכילת הגלידה הסוללה החזירה לעצמה את מרבית כוחה.

מערכת ההטענה מנתקת את אקדח הטעינה כאשר יש זיהוי למילוי מלא, או דרך אופציית הפסקת הטעינה במסך.

 

פעמים רבות נכנסתי אל קיבוץ הגושרים היפהפה היושב סביב פלגי מים, חיפשתי בעבר מקום המופיע במפות תחת הערך "עמק הנהר הנעלם" אבל כנראה שהוא הסתתר כל כך טוב שלא מצאתי (ולמען האמת לא חיפשתי ברצינות).

היום אמצא את הפארק הזה, שידרתי לעצמי אופטימיות זהירה.

"... נחל קורן הוא נחל אנונימי וכמעט שאינו מוכר ע"י ציבור המטיילים הישראלי.  הוא זורם לאורך 6 ק"מ – תחילתו כחצי קילומטר מכאן , סמוך לקיבוץ הגושרים... המסלול של עמק הנהר הנעלם בגושרים . מתחיל סמוך לאזור החנייה של בית המלון גושרים (מלון בטבע)...השביל עובר בתוך אזור מוצל לחלוטין הגדוש בצמחיית קנה מצוי שאוהבת נחלים. רחשי הנחל הסולל את דרכו בתוך הערוץ נשמע היטב וגם נראה מהר מאוד... בתוואי המסלול יש מעקות ברזל ,גשרונים מעל הנחל ופלטות עץ עליהם הולכים מעל וליד הנחל. במהלך המסלול ישנם מפלוני מים ותחנת קמח עתיקה. מי הנחל מאוד רדודים וניתן לשכשך בהם..."

עמק הנהר הנעלם

כאן במסלול המוצל שקול פכפוך המים מלווה אותך כל הזמן, הטמפרטורה צונחת בכמה מעלות, ומאד נעים לעבור את כל המסלול.

ביציאה, הגעתי סמוך לבריכת השחייה של המלון ממנו מתחיל פלג מים בעומקים שונים, לצד טיילת ומדשאות.

כאן אפשר לשבת או לטבול, או גם וגם.

טיילת זו מגיעה עד שכונת ההרחבה בה הפלג מתרחב לבריכה עמוקה יותר.

אזהרה!!!

המים קרים נורא.

קרים עד כאב.

אבל מרגע שעוברים את הסף מגלים את העונג בטבילה המרעננת ואפשר להיכנס ולצאת שוב ושוב מבלי לקבל את ההלם הראשוני.

 

סמארט #5 שליוותה אותי בכל סוף השבוע הוכיחה כי תמיד אפשר להפתיע גם שועל קשיש.

ניתן לסמוך על הדיוק הגרמני שמבטיח טווח נסיעה ועומד בו, וניתן לבטוח בשותפים הסינים שיודעים לבנות מכוניות איכותיות ברמת שאינה נופלת מזו האירופאית, וניתן לתת אמון במוצר הזה שנולד משיתוף פעולה של עיצוב, חדשנות טכנולוגית, ובטיחות מתקדמת לכלל מכונית משובחת.

נכון, 280 אלף שקלים נושקים כבר לרף הפרמיום, שכאן הוא לא מילה נבובה אלא אחת כזו המגיעה עם ערך מוסף.

רכב חשמלי מרווח, מעוצב, שונה ואחר מכל מה שיש לשכנים שלכם יביא לכם לא רק גאווה וייחודיות, אלא תחושה של מי שהולך נגד הזרם למרות, ואל אף.

אל תהיו צודקים, היו חכמים.

סמארט #5 היא בינתיים ההוכחה לזה.

 

ירון הולנדר

יולי 2026

סמארט #5

רמת גימור פרמיום.

הנעה חשמלית אחורית

הספק 363 כ"ס.

מומנט 37.5 קג"מ.

קיבולת סוללה 100 קווט"ש.

צריכת אנרגיה (מצטברת רכב מבחן) 19.1 קווט"ש לכל 100 ק"מ.

אחריות 3 שנים לרכב

8 שנים או 200,000 ק"מ לסוללה.

מחיר 279,990

 

מחירון לדגם הבסיס

בורקס העגלה.

כביש 886.

נחל דישון.

גב שונדי.

עין תאו.

צומת גומא, גלידה בוזה.

עמק הנהר הנעלם, הגושרים.

החצבני הגושרים.