14.8.2026
אז מה אתה לוקח הפעם, נשאלתי.
האמת שאני לא יודע, עניתי, אבל אני מאמין שיהיה שק קטן עם כמה חדלי אישים המרכיבים את השלטון הנוכחי שיודעים שאין להם סיכוי, והם מחפשים כבר עכשיו מקלט מדיני רחוק ושקט, ואם אכן יש כאלה בשק, מצידי שישארו שם לשאת את עונשם.
עניתי בחן למתעניינים, שפערו עיני עגל, הרי רק חזרת, ומה פתאום ש...
נו, אז פתאום ש...
(וזה נכתב כנבואה עוד לפני הפריימריז בליכוד).
 |
| מישהו נתן לך משהו להעביר? דווקא כן |
בתוכניות שלי היתה דווקא כוונה לכבוש צרפתייה קטנה בסוף השבוע, והנה אני בדרכי לכבוש יעד שיש בו מן הצרפתיות אולללה, ולא ביקרתי בו מעודי, וטוב שישנן הזדמנויות כאלו לראות עולם אחר, וזה שבקושי חלפו שבועיים מאז שריחפנו מעל האוקיינוס, והנה מגיעה הזדמנות לעופף שוב מעליו, כאילו והייתי איש צוות אויר, או ציפור בשיר של שלמה ארצי הנערץ.
אומרים שמונטריאול יפה בעונה הזאת, וכל עוד לא נמדדות בה טמפרטורות סביב האפס, ניתן אפילו ליהנות באוויר החופשי. התחזית מבשרת נעימות אביבית בישראל, ואין כמו מפלט מחום יוליאוגוסט (שאני דווקא אוהב), למקום שפוי יותר, לפחות כך אומרות השמועות.
המטוס הגרמני שלוקח אותי מכאן, מחזיר אותי לשאלה, האם בשביל זה חיכינו שקבוצת לופטהאנזה תחזור?
אפילו לא מסך של שעון דוקסה.
מילא זו הייתה חברת לואו קוסט, אבל במחירים שהם גובים הם יכולים לתת (קצת) יותר.
יאללה מילר, או בקנבאואר, אה ביט אה שוונץ ביטה, שלחתי קוד לחזית המטוס, בוא נצא, כי יום ארוך לפני, והקנדים במתח.
קפטיין יורגן, או פרנץ, חילק הוראות אחרונות בלי תרגום מובנה, באירופאית מדוברת, והוא ציין כי המטוס עוצר לעצירה קצרה באתונה כי הצוות עייף מכל האזיאתים האלה, ושעה וחצי בטוח תשבור אותם, אז הם חייבים חילוף.
לשאלה האם הנוסעים יתוגמלו באוזו בזמן הזה, או שיצטרכו לשבור צלחות, ענו הדיילות בחיוך חינני, כאילו היו שר הביטחון של מדינה קטנה באגן הימתיכון.
צוות המטוס משחק אותה באיכפתיות לפני שהוא הולך לשבור הלילה צלחות באתונה, ועובר עם עגלת משקאות חמים וקרים זמן קצר לאחר ההמראה.
תה חם באשמורת ראשונה אולי יביא את השינה המתבקשת.
לאחר שעתיים של נסיעה בשמיים משובשים זרועי עננים, נחתנו באתונה, הצוות רץ להתחלף, ואני מקווה שהמשמרת החדשה תגיע עם מוטיבציה טרייה.
לא רק שהצוות החליף בלונדינית אחת באחרת, אלא אפילו זכינו לתדלוק חיוני, מה זה ההפקרות הזאת? הטייס לא בודק דלק לפני טיסה? הרי זה האלף בית של הגימל דלד, כמו שאומרים
שעה לנחיתה בגרמניה, מחלקים את הארוחה הראשונה להיום.
 |
| ?Haven't the Jewish people suffered enough |
מגש קטן ועליו קערה קטנה עם שני זיתים, חריץ גבינ"צ, כמה קוביות של בולגרית, חצי עגבניה שרי וריח של מלפפון. בצד קציצה חומה בטעם נורא. לחמנייה קטנה, סלט פירות טריים, מאפין חמאה וריבה, היוו את מה שקוראים לזה "ארוחת בוקר".
המבקר שרק רוצה לחזור הביתה בשלום מעניק בזאת את הציון 4 כנפונים, למשהו שהקפה היה החלק הטוב ביותר, וגם הוא לא משהו.
אך גם ברגעים קשים כאלו נזכור את אלו שלא מגישים אפילו כוס מים.
בעשרה לשבע נחתנו בפרנקפורט הטובלת בתאורת זריחה כתומה.
עומדות לפני 4 שעות התאוששות לפני שנמשיך הלאה.
אם חברת התעופה החליטה לחסוך על הנוסעים, אני החלטתי לא לחסוך על עצמי, כי אי אפשר לסמוך על הנס. נקניקיה בגרמניה לא יכולה להיות משהו רע, לא ככה?
האח, הידד.
מסוג הדברים הקטנים שעושים הבדל גדול.
עוד הבדל קטן מגיע עם הדייל שעוד בטרם המראה בא לשאול מה נבחר לאכול כשהבחירה בין עוף לפסטה.
הפעם אתן לפסטה את הזכות להפתיע.
5870 ק"מ, ושבע שעות טיסה לפניי.
יאללה קפטיין פייר, תראה לנו מה אתה יודע.
שוב נרדמתי על המסלול, והתעוררתי לאחר כשעה, שני דיילים מופקדים על המחלקה הקטנה ומציעים הפתעות, כמו חטיפים, או הצעות לשתיה קלה.
המושבים הללו מגיעים עם שולחן גדול יותר, והשתיה מוגשת עם כוסות זכוכית.
קל להתרגל לנוחות של הפרטים הקטנים.
ואז הוגשה ארוחת הצהרים.
מגש ועליו צלחות חרסינה, חמישה כלי סכו"ם מברזל נותנים פרומו של שדרוג.
חמישה כיסוני בצק ברוטב זוקיני שהיו בסדר, סלט ירקות טרי, מפתיע בגודלו, עוגת גבינה שלוש שכבות (טעימה מאד), בירה molson canadian טובה, ויין שרדונה בהחלט סייעו למערכת העיכול שלי.
המבקר הקפדן שנהנה מהשירות ומרמת המזון העניק בקלות את הציון המתבקש 8.5 כנפונים בדרך לגאולה.
 |
| כוס זכוכית לבירה קרה. ככה צריך |
אני, שמגיע ממחלקות התיירות הצנועות, יודע להוקיר איכות כשאני נפגש בה, ואם למישהו נוצר הספק אודות ההתלהבות, זה נובע מחווית הגילוי המפתיע. גם בגילי המתקדם זו לא בושה לדעת מה ההבדל, ונכון שכסף עושה את החיים נוחים יותר, ואם מישהו אחר משלם עליך זה בכלל הופך את כל הגשפט הזה למענג יותר. (אופס, התפלקה לי הפולניות לרגע), והכל טוב.
האם בעקבות השפע תגיע גם מנוחת הסועד הלום האלכוהול?
שעה לנחיתה, ושוב הדיילים עוברים ומציעים פיצה או משהו לא ברור אחר, אם התחלתי בפסטה למה שלא אמשיך?
ריבוע פיצה מרגריטה שאין מה לספר עליה הלאה, וכוס פפסי סגרו פינה שאולי נפתחה.
זמן נחיתה משוער אמור להיות סביב אחת וחצי בצהריים, במקום כזכור שעתיים קודם לכן.
מרגע הנחיתה החל מסע מסוייט.
האיר טאג האישי שלי דיווח על נוכחותו בפרנקפורט גרמניה, כאילו, למי מחכה שם המזוודה שלי?
וכאילו זה לא מספיק, גם המשלוח המיועד להגיע עוד היום לאוטווה, נשאר להנעים את זמנה של המזוודה שלי, בגרמניה, ביחד.
ריצות ובירורים העלו סברה על סמך נתונים, כי שני האייטמים יגיעו מחר, ביחד לאוטווה, שם ממילא הייתה כוונה למסור אחד מהם.
העניין הנוסף הוא שהוזמנו לי להיום שתי טיסות המשך, אחת לאוטווה, לעניין השליחות, וחזרה לאחר מכן למונטריאול.
ריצה מפה לשם, ומפקיד לפקיד שחלקם היו מלאי כוונות טובות, אבל אף אחד לא הצליח להזיז את שתי הטיסות, למחר, עד שהגיע המושיע, העונה לשם עמוס, ודיבר איתי בעברית רהוטה, סידר את כל העניינים, הפנה אותי לקולגות שלו לפתיחת דיווח לביטוח, ונתן לי את הטלפון האישי שלו, לכל מקרה שאזדקק.
מכירים את האמרה שאם דלת אחת נסגרת, אחרת תפתח?
להלן דוגמא מוחשית.
גם במחלקת האבדות היו סופר אדיבים ויעילים, ועכשיו הכדור נמצא אצל אלוהי הגורלות.
 |
| למרות שחשדתי, לא לי הן חיכו. |
לאחר כארבע שעות בשדה ועל מנת לצאת משדה התעופה צריך להשתחל אל נחיל אדם בתור למוניות. תור שזז כל הזמן ואחרי כחצי שעה נוספת, מצאתי את עצמי במוניתו של טוניסאי חביב, שהביא אותי בנועם למלון הממוקם במרכז העיר.
היות ואין לי בגדים נקיים, חברת הביטוח כבר העבירה מקדמה ממנה אוכל להתחיל למזער נזקים.
סמוך למלון נמצא רחוב סנטה קטרינה בו יש מבחר מותגים מוכרים, וככזה גם יוניקלו האהוב.
שלושה פריטים שלקחתי הביאו חשבון של כ-160 שקלים.
לא ממש זול כמו יפן.
מסעדה אסיאתית בסגנון סיני היתה הכי קרובה, ולכן נתתי צאנס להימורים קולינאריים.
מרק עם שלושה דמפלינג שרימפס, לא רע.
צלחת לוהטת עם פיסות עוף רך במיוחד עם פטריות וירקות יושבת על מצע אורז פריך, היה מפתיע ואחר. (וגם טעים כמובן).
את האספרסו כבר שתיתי בחדר לפני שאפול לשינה ארוכה ונדרשת.
מחר יום חדש.
15.8.2026
מה עושים כשהשינה החסרה כל כך מסתיימת בשעה 4 בבוקר, ואין מה לעשות מלבד לשכב במיטה ולחכות לאור יום?
בגבעתיים יש עכשיו 33 מעלות חינניות, ואילו במונטריאול באותו הזמן, המד בטלפון מספר לי על 15 מעלות בלבד.
אביב, כבר אמרתי, לא?
באפליקציה אני רואה את המטוס האמור להביא את המזוודות שלי אי שם מעל האוקיינוס, וזה מנחם לראות שיצא הפעם בזמן ואמור לנחות פה בערך באחת עשרה בבוקר.
בוקר צונן מקדם את פני כשיצאתי לחפש סופר קרוב להצטיידות נחוצה בפיטים קטנים שישאירו אותי שבע.
במרחק 5 דקות הליכה, מצאתי את שרציתי, וחזרתי למלון עד זמן היציאה לשדה.
בעשר וחצי הזמני מונית אובר שאמורה לעשות את המרחק בעשרים דקות.
אני בכוונה לוקח מרחבי טווח ביטחון לכל צרה טפו טפו שלא תבוא.
מזג האוויר מעונן עם אופציה להתחממות בהמשך.
באוטווה מזג האוויר דומה ולא צפויות הפתעות.
באחת ורבע בצהריים, המטוס החל לזוז על רחבת החניה.
צפויה טיסה קצרה של 25 דקות זמן אוויר ועוד 20 דקות על הקרקע..
סיל ווה פלה מיסייה ג'אן ג'אק, פניתי בתחינה נואשת לקברניט של המונית המעופפת בצרפתית רהוטה. אן דה טרואה, תפדלו. (יש הרבה מוסלמים בקנדה, אי אפשר לדעת אולי הטייס מבין גם שפות נוספות).
וכך המריא המטוס הקטן כשיעדו מערבית למונטריאול.
אפילו בטיסה כל כך קצרה מצאו הדיילים זמן ורצון לעבור ולחלק חטיפים ומים, שילמדו הקמצנים של איר אירופה מה זה שירות.
אכן בסוף זו באמת טיסה קצרה ובנחיתה אין מחיאות כפיים. מה זה ההתנהגות הזאת?
מהות היום הזה היא לפגוש את המזוודות האבודות, להצהיר במכס על התוכן הנכנס למדינה, לנסוע ליעד באוטווה, למסור מה שצריך, ולחזור למונטריאול.
אם נסכם את זמן הפעילות כולה שיעמוד על שעה, שעה וחצי, ובפועל שורף יום שלם.
וכך מצאתי את עצמי במונטריאול, בשעה שמונה וחצי בערב נטול כל חובה, ומעכשיו זה זמן לתענוגות, ידווח הבלדר לחמשת מעריציו העוקבים אחר מסעותיו.
אבל אם חשבתי (בטעות), כי תמו יסוריי, הבלאגן חגג בשדה התעופה, והטיסה איתה הגעתי לא הופיעה על קרוסלות המזוודות ושעה ארוכה ומורטת עצבים חלפה עד שאירע איחוד מרגש בפעם השנייה היום.
מכאן במונית למלון אליו אגיע בעשר בלילה אחרי יום לא קל.
בשל השעה המאוחרת (הקנדים לא מתעקשים להשאר עד מאוחר), אפשרויות ההסעדה שלי צומצמו למה שזמין, וכך שלוש יחידות טאקו מקסיקני עם בשר וירקות, סגרו לי פינה של רעב, שנשרוד לפחות עד הבוקר.
כאן ירון הולנדר, הבלדר המעופף, מונטריאול.
16.8.2026
לאחר שנת לילה ארוכה סוף סוף, ירדתי לפתוח את היום בארוחת הבוקר של המלון, שהיא בסדר גמור. יש מבחר מה לאכול, אבל באופן מוזר כל קפה שהוא בתשלום נפרד.
כאילו, מה??
יצאתי ברגל לגלות את העיר.
בזיליקה נוטרדם נחשבת כאחד מיעדי החובה בעיר, אבל היא נפתחת לביקור בימי א' רק אחרי 12:30.
רכשתי כרטיס לביקור, והלכתי להסתובב בשכונה מסביב.
תור ארוך המתין לי כאשר התייצבתי בזמן, וכשאני אומר ארוך הכוונה לכמה מאות אנשים, אך למרבה הפליאה, תוך תשע דקות בלבד, התור כולו נכנס לכנסייה הענקית, ונבלע בו.
נראה כי מעטים המבקרים באים מתוך האמונה ויותר נכנסים לצלם ולהצטלם..
מהי הכנסייה המרשימה הזאת, שאלתי את החברה ג'מיניי, וזה מה שאמרה
"בזיליקת נוטרדאם של מונטריאול (Basilique Notre-Dame de Montréal) היא אחד מסמליה הבולטים והמרשימים ביותר של העיר, ואחת מיצירות המופת המרהיבות ביותר של האדריכלות הנאו-גותית בצפון אמריקה. היא ממוקמת בלב העיר העתיקה (Vieux-Montréal) ברחוב נוטרדאם, ומושכת אליה מיליוני מבקרים ומתפללים מדי שנה.
1. היסטוריה והקמה
השורשים (המאה ה-17): הכנסייה המקורית באתר הוקמה כבר בשנת 1672 על ידי מסדר הסולפיסיאנים הקתולי (Sulpicians), שהיה בעל השפעה רבה על התפתחותה של מונטריאול.
הבנייה מחדש (1824–1829): בתחילת המאה ה-19, הגידול המהיר באוכלוסיית הקהילה דרש מבנה גדול בהרבה. המסדר שכר את שירותיו של האדריכל האירי-אמריקאי ג'יימס אודונל (James O'Donnell), שהיה פרוטסטנטי מניו יורק. אודונל תכנן את המבנה בסגנון התחייה הגותית (Gothic Revival).
מעמד בזיליקה: בשנת 1982 העניק האפיפיור יוחנן פאולוס השני למבנה מעמד רשמי של בזיליקה מינורית (Basilica Minor), בזכות חשיבותה הדתית, ההיסטורית והארכיטקטונית.
2. אדריכלות ועיצוב פנים
אם מבחוץ הבזיליקה נראית מרשימה אך מאופקת מאבן גיר אפורה, הפנים שלה מציע חוויה ויזואלית יוצאת דופן:
לוח הצבעים והתקרה: בניגוד לקתדרלות אירופאיות רבות המאופיינות באבן חשופה וגוונים כהים, פנים הנוטרדאם במונטריאול עשיר בצבעים עזים – גוונים עמוקים של כחול עמוק, טורקיז, אדום, סגול ועלי זהב של 24 קראט. תקרת הקמרונות מעוטרת במאות כוכבי זהב המדמים שמי לילה מוארים.
מזבח העץ המפוסל: המזבח המרכזי (Altarpiece) מגולף כולו מעץ עשיר ומציג סצנות מורכבות מהברית החדשה והישנה, כשבמרכזו ישו המוכתר.
הוויטראז'ים הייחודיים: בשונה מרוב הכנסיות שבהן הוויטראז'ים מציגים בעיקר סצנות תנ"כיות, חלונות הזכוכית הצבעונית של נוטרדאם (שהותקנו בתחילת המאה ה-20) מתארים את ההיסטוריה הדתית והאזרחית של מונטריאול ושל מתיישביה הראשונים.
עבודות העץ והפיסול: כמעט כל עבודות הגילוף באולם המרכזי עשויות מעץ אגוז וארז שגולפו ביד אמן על ידי אמנים מקומיים (בראשם הפסל ויקטור בורז'ו)".
צעידה אל אזור הנמל הביאה אותי למזח ממנו הפלגתי לאיים הנמצאים במרכז הנהר הגדול, כאן יש בעיקר פארק עירוני מרשים.
"פארק ז'אן-דראפאו (Parc Jean-Drapeau) הוא אחד ממתחמי הפנאי, הטבע והתרבות המרכזיים והאייקוניים ביותר של מונטריאול. הפארק משתרע על פני שני איים בנהר סנט לורנס — האי סנט-הלן (Île Sainte-Hélène) והאי נוטרדאם (Île Notre-Dame) — ומציע שילוב של היסטוריה, אטרקציות מובילות, אירועי ספורט ומרחבים ירוקים.
רקע והיסטוריה
תערוכת אקספו 67': הפארק התפרסם בעיקר כשהפך לאתר המרכזי של התערוכה העולמית האגדית Expo 67. כדי לארח את האירוע, האי סנט-הלן הורחב והאי נוטרדאם נוצר כולו באופן מלאכותי ממיליוני טונות של אדמה וסלעים שנחפרו במהלך הקמת מערכת המטרו של מונטריאול.
המקור לשם: נקרא במקור Parc des Îles, ובשנת 1999 שונה שמו לפארק ז'אן-דראפאו על שם ראש עיריית מונטריאול המיתולוגי, ז'אן דראפאו, שיזם את קיום האקספו ואת אולימפיאדת מונטריאול 1976.
מוקדי עניין ואטרקציות מרכזיות
הביוספירה (Biosphère):
המבנה האייקוני ביותר בפארק — כיפה גיאודזית ענקית שתוכננה על ידי האדריכל בקמינסטר פולר כביתן האמריקאי לתערוכת 1967.
כיום המקום משמש כמוזיאון אינטראקטיבי המוקדש לסביבה, משבר האקלים ואקולוגיה.
מסלול ז'יל וילנב (Circuit Gilles Villeneuve):
מסלול המרוצים המפורסם באי נוטרדאם שמארח מדי שנה את מרוץ הגרנד פרי הקנדי של פורמולה 1.
ביתר ימות השנה, חלקים נרחבים מהמסלול פתוחים לקהל הרחב לרכיבה על אופניים, החלקה על רולרבליידס והליכה".
במתחם בשם לאסו מתקיים היום פסטיבל קאנטרי, ואלפי קנדים שמתגוררים כנראה כולם בחוות מגיעים בהמוניהם מדוגמים כמו אוהדי כדורגל המגיעים עם צעיפים וחולצות של המועדון החביב עליהם, כך מגיעים אלה.
הרציניים ביותר מגיעים עם כל החבילה - כובע בוקרים, ג'ינס וחגורת עור רחבה, מגפיים ושפם.
(כן, גם הנשים...חחח), המחפפים מסתפקים באחד מן הפריטים כדי להשתלב.
כל התהלוכה האנושית הזאת נראית כמו סוג של מסיבת פורים ענקית, אבל היות וקאנטרי זה ממש לא הקאפ אוף שוקו שלי, וגם אין לי ציוד מתאים, הדרתי את עצמי מהקרנבל החינני.
מאידך, 152 מדרגות שהוציאו לי את כל הקלוריות, מטפסות למגדל לואיס ממנו נשקף נוף מרהיב של הפארק, ושל מרחבי העיר משני גדות הירקון המקומי.
מכאן, באמצעות המטרו, בעלות זניחה של כשבעה שקלים, חזרתי למלון עייף ועם רגליים דואבות.
אין כמו כוס אספרסו מנחם במלון, להתאוששות לפני שאצא לחפש היכן לסעוד הערב, לפני שיסגרו את המסעדות.
בחרתי במסעדת ראמן צנועה שיש עליה המלצות מקומיות, ומרוחקת מספר דקות מהמלון.
שתי עובדות אלה מספיקות שאנסה, מה כבר יכול להיות?
המסעדה מתגלה כחלל כמוהו לא ראיתי מעולם, מעוצב כסוג של מחסן עצים עם נגיעות דקורציה יפנית.
מיוחד מאד ללא ספק.
הלכתי עם המלצת המלצר שאמר שזו המנה הפופולרית ביותר.
חוכמת ההמונים נדרשת לספק הוכחה.
בד"כ זה עובד טוב.
מה כבר יכול להיות (פעם שניה)?
לא אכלתי ראמן כזה אף פעם.
המרק היה קרמי וטעים מאד. הנודלס השתלבו עם פיסת פורק מתקתק.
יחד עם בירה צוננת היה מושלם.
העלות כוללת טיפ מאולץ (הקנדים כבר מציעים אותו כחלק מהחשבון), הסתכם סביב 70 שקלים.
17.8.2026
בוקר חמים, מעונן עם סימני גשם קל מקדם את פני, וככה הולך להיות היום, פחות או יותר.
ממוזיאון האומנות מתחיל לטפס כביש תלול בתוך שכונה יפה מאד, שפסלים ויצירות אומנות בצידי הדרך מלווים את העולה להר.
הטיפוס למאונט רויאל הוציא ממני כל קלוריה שהרווחתי בכבוד.
מדרגות לא אחידות בגובהן, חלקן שבורות, שביל תלול בתוך יער עבות ויפהפה, גרמו לי להזיע כאילו נכנסתי למפל המרכזי באיגוואסו.
נחילי זיעה הרטיבו כליל את החולצה שלי, וכמה שאומרים שנעים כאן, אני הזעתי למות.
אבל, כל טיפוס קשה סופו להסתיים בתצפית נוף מדהימה, ומכאן נפרשת העיר כולה.
" מאונט רויאל (בצרפתית: Mont-Royal, ולעיתים מכונה בפשטות "ההר" בפי המקומיים) הוא גבעה געשית קדומה ופארק רחב ידיים הממוקם בלב מונטריאול. מעבר להיותו הריאה הירוקה המרכזית של העיר, הוא מהווה את סמלה הבולט ומקור שמה של מונטריאול (על שם Mont Réal).
נקודות עניין מרכזיות
פארק מאונט רויאל (Mount Royal Park): נפתח ב-1876 ותוכנן על ידי אדריכל הנוף הנודע פרדריק לאו אולמסטד (מתכנן סנטרל פארק בניו יורק). הפארק כולל שבילי הליכה, רכיבה וריצה מוקפים בחורש טבעי עשיר.
תצפית קונדיארונק ובקתת ההר (Kondiaronk Belvedere & Chalet du Mont-Royal): מרפסת התצפית הפופולרית ביותר בהר, הצמודה למבנה ה-Chalet ההיסטורי. מנקודה זו נשקף מראה פנורמי מרהיב של קו הרקיע של מרכז העיר מונטריאול, נהר סנט לורנס והגבעות שמסביב.
אגם ביוור (Lac aux Castors / Beaver Lake): אגם מלאכותי המוקף במדשאות רחבות ונעימות לפיקניק ומנוחה.
הצלב של מאונט רויאל (Mount Royal Cross): צלב פלדה מואר בגובה כ-30 מטרים הניצב על הפסגה הצפון-מזרחית, לזכר הצלב המקורי שהוצב במקום בשנת 1643 על ידי מייסד העיר, פול דה שומדי דה מייזונב.
אורטוריית סנט ג'וזף (Saint Joseph's Oratory): בזיליקה מרשימה על המדרון המערבי של ההר, בעלת אחת מכיפות הכנסייה הגדולות בעולם, המציעה גם היא תצפית רחבה על מערב העיר...עובדה מעניינת
חוקי הבנייה העירוניים במונטריאול אוסרים על הקמת גורדי שחקים שגובהם עולה על גובה פסגת מאונט רויאל (כ-233 מטר מעל פני הים), במטרה לשמר את קו הרקיע הטבעי ואת נוכחות ההר ברחבי העיר ".
לאחר שסימנתי וי על כל נקודה בפארק הגדול הזה חזרתי אל המלצות הגוגל אשר שלחו אותי ליעד תיירותי בשם boom boom chuck steps.
הייתי בטוח שמדובר במדרגות שיורדות את ההר, ולתדהמתי מדובר ב(עוד) מדרגות שעולות למעלה.
מלמטה לא רואים את הסוף.
שאתחיל לספור??
אחרי 77 עשיתי חישוב מסלול מחדש דרך כביש שחצה את נתיב המדרגות וחוסך לי את ההמשך.
אחרי צעידה ארוכה מצאתי עצמי עומד למרגלות קתדרלה עצומת מימדים.
"האורטוריום של סנט ג'וזף (Saint Joseph's Oratory / בצרפתית: L'Oratoire Saint-Joseph du Mont-Royal), אחד האתרים המפורסמים והמרשימים ביותר במונטריאול, קוויבק, קנדה.
עובדות ופרטים מרכזיים:
הכנסייה הגדולה בקנדה: מדובר בבזיליקה הקתולית הגדולה ביותר בקנדה. הכיפה המרשימת שלה (המתנשאת לגובה של כ-97 מטרים) היא מהכיפות הגדולות בעולם בסגנון זה.
הקמה והיסטוריה: הכנסייה נוסדה ביוזמתו של האח אנדרה (Saint André Bessette), נזיר פשוט מהמסדר המקומי שיוחסו לו סגולות של ריפוי חולים ועשיית ניסים. המקום התחיל כקפלה קטנה וצנועה מעץ ב-1904, ובעקבות נהירת המאמינים החלה בניית המבנה העצום הנוכחי, שהושלם במלואו בשנת 1967.
אתר עלייה לרגל: האורטוריום מושך אליו מיליוני מבקרים ועולי רגל מדי שנה. חלק מעולי הרגל האדוקים עולים את מאות המדרגות המובילות לכניסה כשהם על ברכיהם כאות לתפילה והקרבה.
אדריכלות ותצפית: המבנה בנוי בסגנון רנסאנס-איטלקי וניאו-קלאסי. בשל מיקומו על מדרונות הר רויאל (Mount Royal), הרחבה העליונה מציעה תצפית פנורמית על העיר מונטריאול.
פנים המבנה: בתוך המתחם נמצאים קברו של האח אנדרה (שהוכרז כקדוש על ידי הוותיקן ב-2010), אלפי קביים ומקלות הליכה שהושארו לאורך השנים על ידי אנשים שטענו שנרפאו במקום, ומוזיאון המוקדש לאמנות דתית ".
זוהי קתדרלה מרשימה ביותר הממוקמת בשיפולי הגבעה, ואני תמיד מחפש את העניין ההנדסי בהקמת מבנה כל כך גדול דווקא על מדרון. הרי גם אם היו בונים אותה במפלס הרחוב היא הייתה מרשימה בגודלה ככנסיות מפורסמות לא פחות.
מכאן כבר אין לי חשק לצעוד, תפסתי אוטובוס שיביא אותי למקלחת דחופה במלון.
לאחר התאוששות והחלפת בגדים יצאתי לרחוב סנטה קטרינה עמוס המותגים.
הפעם משכתי ומשכתי וזה חתיכת רחוב ארוך עד שבאחת הפניות מצאתי קירות מצויירים ביצירות אומנות ענקיות.
בגן סמוך לתחנת המטרו התאספו דיירי השכונה לערב קריוקי משעשע.
מכאן, במטרו חזרתי למלון, רק בשביל לצאת שוב לרחוב לאכול המבורגר, שהצ'אט אינעל אביו המליץ כאחד המיוחדים בעיר.
ומה אספר?
זו הייתה הקציצה הקטנה ביותר שקיבלתי כאדם בוגר אי פעם.
הציפס "המיוחדים", לא הצטיינו בכלום, אבל הבירה, שהמלצרית המליצה עליה, הגיעה בכוס ענקית, הייתה טובה מאד, וקרה מאד.
תשעים שקלים לזה פלוס סלט קטן בצד הם לא תמורה ששווה את המחיר הזה.
בישראל אני מכיר לפחות חמישה המבוגרים שישאירו אבק למפורסם הקנדי.
אני מקווה שהלילה יקח בחשבון את 11 הקילומטרים והמדרגות שהלכתי היום וימשך עמוק לבוקר.
18.8.2026
בוקר טוב.
לאחר שקיבלתי בונוס עוד יומיים בעיר בעקבות הצטיינות במשימה ועמידה ביעדים, ישבתי עם עצמי לתכנן את היום הזה.
אפתח בביקור במקום הנקרא Space for Life.
ומה דבר החכם בבינה על המקום הזה?
" Space for Life (בצרפתית: Espace pour la vie) הוא מתחם מוזיאוני מדעי הטבע הגדול ביותר בקנדה, ואחד המובילים בעולם בתחומו. המתחם ממוקם במונטריאול ומאגד חמישה מוסדות מרכזיים המוקדשים לטבע, למגוון ביולוגי, לסביבה ולאסטרונומיה.
המוסדות המרכיבים את המתחם
הביודום (Biodôme):
שוכן במבנה ששימש במקור כוולודרום (מסלול אופניים) באולימפיאדת מונטריאול 1976. הביודום מאפשר למבקרים לטייל בתוך שחזורים חיים ומדויקים של חמש מערכות אקולוגיות ברחבי יבשת אמריקה – החל מיער גשם טרופי שופע ועד לחופים הקפואים של הקוטב.
הגן הבוטני (Jardin botanique de Montréal):
אחד הגנים הבוטניים הגדולים והעשירים בעולם, המשתרע על פני כ-75 דונם וכולל עשרות אלפי מיני צמחים. הגן כולל חממות מרשימות וגנים תרבותיים ייחודיים, בהם הגן הסיני, הגן היפני וגן "האומות הראשונות" (הילידים המקומיים).
האינסקטריום (Insectarium):
מוזיאון חרקים ייחודי המוקדש כולו לעולמם של פרוקי הרגליים. המקום מציג תערוכות אינטראקטיביות, אוספי ענק ומרחבים שבהם ניתן לצפות בחרקים ובפרפרים מטווח קרוב.
הפלנטריום (Planétarium Rio Tinto Alcan):
מתחם אסטרונומיה מתקדם המשלב עיצוב אדריכלי אקולוגי חדשני עם שני אולמות כיפה (Domed Theatres) המציעים מופעים דיגיטליים על היקום, הכוכבים והחלל.
הביוספרה (Biosphère):
הצטרפה למתחם בשנת 2021. זהו מבנה הכיפה הגיאודזית האיקוני שנבנה עבור תערוכת Expo 67 בפארק ז'אן דראפו. המבנה משמש כמוזיאון אינטראקטיבי המוקדש לקיימות, שינויי אקלים ושימור הסביבה.
מטרת המתחם והחזון
חזון מרכזי: לחבר מחדש את האדם אל הטבע, לעודד מודעות סביבתית ולקדם מחקר, שימור וחינוך למען מגוון ביולוגי וקיימות כדור הארץ.
המוסדות מציעים תוכניות חינוכיות, מחקר מדעי פעיל ואירועים עונתיים לאורך כל השנה (כמו פסטיבל האורות המסורתי בגן הבוטני) ".
בחרתי להגיע לשם במטרו, וזו החלטה מדוייקת שחוסכת המון זמן.
היות ורכשתי כרטיס גימלאי (הנחה של שני דולר שלמים), ניצלתי את גודל המעמד ועליתי על רכבת פארק (כזאת שיש בגני חיות למשל), כדי להגיע לנקודה הרחוקה ביותר בפארק, ואז לצעוד במתינות כל הדרך בחזרה.
4 שעות התהלכתי בין השבילים, הגנים, הערוגות והחורשות של הגן המקסים והמטופח הזה.
דווקא מה שנמצא בבניין חממה גדול, היה רדוד יחסית לדברים שכבר ראינו בעולם, ואפילו בארץ.
מכאן אדלג לפי המלצת החבר צ'אט, ל"איטליה הקטנה".
אמור להיות שם גם שוק איכרים.
נראה.
שכונת איטליה הקטנה מתגלה כשכונה שבתיה נמוכים, אין להם את ההוד והסטייל של הבתים הנאים על מאונט רויאל, אבל זו שכונה שקטה וסולידית.
שוק האיכרים (שהמילה שוק עושה לו עוול), מתגלה כמתחם מוצלל, נקי, אסתטי, מסודר ונעים מאד.
הפירות והירקות יצאו כפי הנראה היישר מצילומי תדמית, ונראים הכי טריים ומפתים שאפשר.
אין צעקות רוכלים, והאווירה מאד רגועה.
הייתי מצפה משוק שכזה, שיהיו סביבו הרבה יותר בתי מאכל שימשכו את הקהל השבוי ממילא.
דוכן שווארמה ריחני היה עושה שם פלאות (רק אומר).
הרחקתי בשכונה עוד קצת עד ל-Notre-Dame-de-la-Défense Church, שהצ'אט אומר עליה שהיא "הלב ההיסטורי והרוחני של הקהילה האיטלקית המקומית (נבנתה ב-1919). הכנסייה מוכרת כאתר היסטורי לאומי של קנדה וידועה בציורי הקיר ופרסקאות מיוחדים של האמן גווידו נינצ'רי (Guido Nincheri) ", כאילו שאני יודע מי זה...
בעוד השכונה המפורסת בעלת אותו שם במנהטן ניו יורק היא מלכודת תיירים על סטרואידים, הרי שמקבילתה המקומית צנועה בהרבה, והמסעדות ובתי הקפה שבה פונים לקהל מקומי, כי יעד תיירותי זה לא ממש.
נראה לי שאשתמש שוב בשירותי התחב"צ לחזור למלון לקפה והתרעננות.
מקלחת, קפה וכוס בירה קרה שחיכתה במקרר, ואני כמו חדש, טעון full.
אף אחד לא סיפר לי על קיומה של צ'יינה טאון בעיר. (כאילו, מי היה אמור?), אך מרגע שגיליתי ושמדובר בקו ישר, וחמש תחנות אוטובוס, מהמלון שלי, לא היססתי לרגע.
החכם בבינה סיפר לי על המסעדה הכי מפורסמת בשכונה, וזה כבר פתח לי את בארות הרוק.
לתדהמתי, וכפי שאמרה הבינה, תור ארוך השתרך מחוץ למוסד, ואני שמאמין בחוכמת ההמונים, (חוץ מזאת של הזבובים), הצטרפתי בסבלנות להכנס למקדש הסיני האמור.
יאללה צ'ינג, תביא איזה נודלס שננגב בסיבוב, התאמנתי בליבי על משפט מנצח.
לפעמים, אומר המשפט הידוע, גרם מזל עדיף על קילומטר שכל.
ולמה הכוונה?
באתי לבד, התור הארוך שעמדו בו עשרות אנשים שבאו לפני בהרכבים שונים, חיכו.
מלצר שיצא החוצה לבדוק מהם ההרכבים, קלט שאני לבד, שלף אותי בחיסכון של חצי שעת המתנה לפחות והוביל אותי לכסא בודד שרק חיכה לי.
לפני הונח דלי ענק שענה לשם מדיום. (בשעה כזאת אני אפילו לא יכול לחשוב מה זה גדול), לאור קציצת ההמבורגר הזערורית של אתמול, הגיע היום התיקון.
אני מכיר את עצמי, ואין לי תחתית.
בדרך כלל.
הפעם, כשלא יכולתי גם לנשום, וגם לשאוב עוד פיסת נודל מדהימה לבטן, נכנעתי והרמתי ידיים.
זה לא קורה לי כמעט הפעם, אבל אלו הגזימו.
המנה הנמכרת ביותר היא טעימה לאללה.
איטריות בעובי בינוני, חלקלקות ונימוחות, יחד עם מרק בשר שצפות בו פיסות בקר שנחתכו בסכין גילוח, וירקות, עם חרפרפות מתונה יוצרים בפה הרמוניה של טעמים.
מסביבי אכלו גם מנות אחרות, ונראה שכולם נהנים.
צלחת ענק ופחית קולה שהתגלתה בעיקר כמיותרת, בגלל הגזים. עולה כחמישים שקלים כולל תשר.
תמורה מלאה תרתי משמע.
חזרתי מתנשם בכבדות לחדר לקראת שינה מתוקה.
19.8.2026
בוקר אפרורי, 22 מעלות, רסיסי מים באוויר עם אפשרות ליותר מזה בשעות אחר הצהריים.
אני יוצא לכיוון פחות מתוייר בשם פארק רנה-לבאק (Parc René-Levesque.
מה אני יודע עליו?
בערך כלום, אבל יש מי שיודע יותר.
" פארק חצי-אי מרהיב הממוקם ברובע לאשין (Lachine) במונטריאול, בנקודת המפגש של תעלת לאשין עם אגם סנט-לואי (Lac Saint-Louis).
מאפיינים מרכזיים
גן פסלים פתוח: הפארק משמש כמוזיאון פתוח ומציג כ-22 פסלים מונומנטליים של אמנים קוויבקיים ובינלאומיים בולטים.
נוף פנורמי למים: חצי-האי מוקף מים משלושה כיוונים, מה שמספק תצפית רחבה על אגם סנט-לואי, פעילות סירות מפרש ושקיעות יפהפיות.
שבילי הליכה ואופניים: שבילים סלולים ונוחים לכל אורך הפארק (כ-3 ק"מ הלוך-חזור), המתחברים ישירות לשביל האופניים המפורסם שלאורך תעלת לאשין.
צפייה בציפורים וטבע: נקודת עצירה מצוינת לצפייה בעופות מים וציפורים נודדות, עם מדשאות רחבות וספסלים רבים לאורך קו החוף.
מידע שימושי
מיקום: בקצה המערבי של תעלת לאשין (Lachine, Montreal).
כניסה: חינם ופתוחה לאורך כל השנה.
שילוב מומלץ: טיול לאורך הטיילת של נמל לאשין הישן (Vieux-Lachine), ביקור במוזיאון ההיסטורי של הסחר בפרוות (Fur Trade at Lachine NHS), או עצירה לגלידה/קפה ברחובות הסמוכים לפארק ".
ניסיון קודם בעיר אחרת שנגמר לא טוב, שכנע אותי לרדת מרעיון השכרת אופניים.
אגיע לשם בתחב"צ ואלך כמה שאלך.
קו אוטובוס 496 יוצא משכונות מרכז העיר לכביש מהיר, לחמש עשרה דקות נסיעה, אבל זה עדיין בתחומי העיר.
האוטובוס מוריד אותי בשכונה שהיא הרבה פחות מונטריאול היפה. מין פרוור שינה כזה, בתים נמוכים פחות מטופח, לא מלוכלך אבל שכונה אחרת לגמרי לגמרי.
מכאן יש לי צעידה של קילומטר לערך לתחילת הפארק.
קצה הרחוב מביא אותי לתעלת לושין.
מה ומיהי תעלה זו?
" תעלת לאשין (Lachine Canal / Canal de Lachine) היא נתיב מים היסטורי באורך של כ-14.5 ק"מ, החוצה את החלק הדרום-מערבי של האי מונטריאול – מנמל מונטריאול הישן (Vieux-Port) ועד לאגם סן-לואי (Lac Saint-Louis) ברובע לאשין.
רקע היסטורי וחשיבות
עקיפת המפלים: התעלה נפתחה בשנת 1825 במטרה לאפשר לספינות מסחר לעקוף בבטחה את מפלי לאשין (Lachine Rapids) הבלתי עבירים בנהר סנט לורנס, ולפתוח נתיב שיט מערבה לעומק היבשת והאגמים הגדולים.
ערש המהפכה התעשייתית: במאה ה-19 הפכה התעלה למוקד התעשייה הכבדה של קנדה, סביבה קמו מפעלים, טחנות קמח, בתי חרושת ומספנות.
סגירה ושימור: עם פתיחת "נתיב השיט סנט לורנס" (St. Lawrence Seaway) המודרני ב-1959, התעלה איבדה את ערכה המסחרי ונסגרה לתנועת ספינות משא ב-1970. בהמשך הוכרזה כאתר היסטורי לאומי של קנדה (Lachine Canal National Historic Site) בניהול רשות הפארקים הלאומית (Parks Canada).
פעילויות ומוקדי עניין כיום
האזור עבר התחדשות עירונית מסיבית והפך לאחד מפארקי הפנאי המרכזיים בעיר:
שבילי אופניים והליכה: לאורך שתי גדות התעלה נמתח שביל רציף, סלול ומישורי, הנחשב לאחד ממסלולי האופניים היפים והפופולריים בעיר.
שיט וספורט ימי: המים פתוחים לסירות פנאי קטנות, קיאקים, סירות פדלים וסאפ (SUP), אותם ניתן לשכור בנקודות שונות לאורך התעלה ".
לשון היבשה הארוכה היא פארק שליו מלא סנאים ועופות מים.
השקט כאן משכר ובמזג אוויר יפה יותר אפשר בקלות למצוא פינה על אחת המדשאות הנרחבות ולשקוע בסטלה של החיים.
אם רציתם לספוג אווירה של משהו אחר, זה בדיוק המקום המתאים.
38 יצירות ענק של אמנים קנדים מפוזרים ברחבי הפארק., ומוסיפים לו חן ייחודי.
החלטתי לדלג לפארק אחר שנמצא באחד משני האיים במרכז הנהר.
אם ביום ראשון התמקדתי באחד, היום אעבור לשני במטרה להגיע
אל " גני פלוראלי (Jardins des Floralies) בפארק ז'אן-דראפאו. מתחם גנים המציג פסלי ענק חיים ומרשימים (מוזאיקולטורה) הבנויים ממאות אלפי פרחים וצמחים ". זה נשמע מספיק מעניין בשביל לדלג לשם.
אומרים שהגשם ישטוף ת'דמעות, שר פעם מישהו, שלא ידע אם הכוונה שלו תתממש לי בדיוק כשיצאתי מתחנת המטרו אל היעד המתוכנן.
גשם שמתחיל שעה וחצי לפני המתוכנן בדוחות מז"א, וימשך כשלוש שעות לפחות.
היות ומדובר במכחיש משקעים ידוע, אין לי מה לחפש בשיטוט רגלי אלא לשוב למלון.
באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח, שר משורר אחר, בשיר אחר, ולי אין אוהל אלא חדר מדוגם קפה חם ובירה קרה במקרר.
מקסימום אתנחם בשנ"צ הכרחי.
מה אומר החוק הראשון של מרפי?
"אם משהו יכול להשתבש – הוא ישתבש."
(נולד במקור מניסוי הנדסי של חיל האוויר האמריקאי ב-1949 על ידי המהנדס אדוארד מרפי).
ואיך זה בא לידי בטוי אצלי, כאן ועכשיו?
כאמור לעיל הגשם שירד שיבש לי את התוכניות, ועל כן חזרתי למלון למצוא נחמה בדברים אחרים, אבל איך שהגעתי למלון נפסק הגשם.
כוססאמו המרפי הזה
עכשיו חסר לו שלא ירד כמתוכנן.
הצ'יפס שקניתי אגב בסופר (KETTLE BRAND) מצויין.
3 דולר ל- 200 גרם.
וגם הבירה ההולנדית נותנת עבודה.
תכל'ס, לא גשם ולא ריח של גשם.
יוטפיומט.
אחפש לאן לצאת.
השלמת פערים.
זו התוכנית.
להגיע אל מקומות שהיו אולי על הכוונת, ולא הגעתי אליהם מאלף ואחת עשרה סיבות.
כרטיס התחב"צ החופשי שולח אותי שוב אל אזור הנמל הישן שהבנתי כבר שיש בו אווירה מקומית בכל יום ושעה.
בקצה הטיילת ניצב מגדל השעון.
שאלתי את מי שצריך האם יש סיכוי לעלות לתצפית על העיר, וכך נעניתי.
" לגבי מגדל השעון ההיסטורי (Clock Tower / Tour de l'Horloge) בנמל הישן:
נכון לעכשיו, המגדל אינו פתוח לעלייה למבקרים. בעבר ניתן היה לטפס ב-192 המדרגות שלו בעונת הקיץ לתצפית, אך בשנים האחרונות הגישה לפנים המגדל נסגרה, וניתן להתרשם ממנו רק מבחוץ, מהרציף וממתחם החוף הצמוד אליו (Plage de l'Horloge).
אם אתם מחפשים מגדל תצפית פנורמי בנמל הישן, תוכלו לבקר ב-מגדל הנמל של מונטריאול (Port of Montreal Tower / Tour du Port de Montréal):
* מגדל תצפית חדיש ומודרני (נמצא ב-Grand Quai).
* מתנשא לגובה של כ-65 מטרים, נגיש במעלית, וכולל קוביית תצפית עם רצפת זכוכית ונוף של 360 מעלות על נהר סנט לורנס, קו הרקיע של העיר והנמל הישן ".
נו, לא משכנע?
השמים כחולים והשמש מרצדת, וכל איום לגשם זז למדינה אחרת.
פשוט יום מקסים בחוץ.
דילגתי בזריזות אל המגדל החדש והמודרני.
נפרדתי מ- 15 דולר ועליתי במעלית אל הקומה ה-13 (לא נראה שהם מאמינים באמונות טפלות).
התצפית הפנורמית סגורה בזכוכית עבה מכל הכיוונים, השמש בדיוק שלחה קרניים אחרונות שצבעו את קו הרקיע של העיר בכתום זהוב רך.
יפה כל כך במונטריאול על המים.
אוטובוס סמוך החזיר אותי אל לב הדאון טאון.
הייתי כבר בכיוון המלון כששמעתי מוזיקה קצבית, והמולת רבים ברקע, אז הלכתי בעקבות המוזיקה.
מסיבת רחוב לטינית עליזה ותוססת במיוחד נערכה ברחבה מתחת לטבעת הגדולה שבין שני בניינים.
קהל שמח ששיתף פעולה, רקד עם הרקדנים שעל הבמה, ושר את המילים של השירים.
אנרגיה חיובית ושמחה הורגשה באוויר, היה לי קשה לעזוב.
מול בית המלון פועל פאב קטן.
המלצר קלט אותי, ומיד זרק לי שיש היום מבצע על כל הבירות במחיר מפתה במיוחד
יותר מזה הוא לא היה צריך.
לקחתי סיכון, והזמנתי פיש אנד צ'יפס, יחד עם בירה בהמלצת המלצר, שהגיעה בכוס ענקית, הייתה קרה וטובה מאד.
כשבעים שקלים עולה ארוחה כזאת, שהיתה בדיוק בול במקום ובזמן.
מזל שאני לא צריך לנהוג, אלא רק לחצות את הכביש בדרך למיטה המיוחלת.
מחר, יום ארוך, ולא פשוט.
שיעבור בכיף.
20.8.2026
יום אחרון בקנדה שיש בו רק עניין אחד.
להעביר זמן עד ליציאה לשדה התעופה.
ארוחת הבוקר במלון מילאה אותי עד הפקק, בהתחשב בחוסר הידיעה הקולינרית המצפה לי ביממה הבאה.
בטיסה חזרה כבר אשב עם דלת העם מאחור, ואצטרך לחלוק מרחב מחיה עם שכנים.
מה שהיה הוא לא זה שיהיה.
בנתב"ג נרשמו היום עומסים חריגים, אקווה שעד נחיתתי מחר כבר יסודרו כל ההדורים שגרמו זאת.
התייצבתי בשדה עם מרווח זמן גדול, והפרט הכי מעניין שקרה היה לפני הבידוק הבטחוני, הבחור שמאשר גישה, אחרי הצצה בכרטיס הטיסה, ראה את הדרכון, ואמר לי :" אני אירני, תגיד להם בישראל לא להפסיק ולא להקשיב לטראמפ. "
כאילו, אני, יש לי דיבור עם שר הביטחון המוכשר כל כך ועם ראש הממשלה??
זאת הייתה ההתייחסות היחידה שנתקלתי בה בקנדה ששמה יצא למרחק באי אהדת ישראלים.
לא נתקלתי בשום מקום בשום עויינות.
יתכן ובערים אחרות זה נפוץ יותר, אבל מונטריאול השלווה, לא נראה לי שצריכה לנהל מאבקים של אחרים על חשבון איכות החיים של אזרחיה.
אומנם המושב שלי הוא לא פרמיום (או למעלה מזה), אבל המרווח לרגליים מספק.
כרגיל אצלי, לאחרונה. נרדמתי על המסלול והתעוררתי אחרי שהמטוס התיישר באוויר.
באסה.
גם תקלה במערכת הבידור במטוס השביתה את מרבית המסכים לזמן לא ידוע.
כנראה בסוף אחת הדיילות הוציאה את התקע מהשקע בתרגיל המוכר של "הוט", שפותר את מרבית תקלות המערכות המורכבות.
שעה באוויר התקלה תוקנה, ולאחר תחילת צפייה בסרט good luck, have fun, don't die מגיעות הדיילות ומציעות פסטה או עוף.
פסטה אני כבר מכיר, לכן בחרתי בלא נודע, ונהניתי נורא.
כבר מזמן לא נתקלתי במנת מזון מטוסים טעימה כל כך.
פיסות עוף רכות טובלות ברוטב המשלב מתיקות עדינה וחריפות עוקצת עם אורז גזר ואפונה, היה טעים להפליל.
בצד, סלט ברוקלי, כרוב אדום, חמוציות, תפוח ומיונז, שהיה, בסדר.
גבינה צהובה 37% שומן ומעין לחמניה קטנה. וחמאה.
לקינוח, שקית קטנה ובה עוגיות מייפל פריכות וטעימות.
את כל הטוב שטפתי עם כוס שרדונה ובירה לאגר creemore טובה, וכוס קפה חם.
המבקר הקפדן נתן ציון 8.5 כנפונים לארוחה שאין עליה תלונות (רק זוכר שבפרמיום החוויה הכוללת טובה יותר).
מה שנקרא מאוחר יותר "ארוחת בוקר" היה עולב אמיתי.
גביע יוגורט ופרוסת עוגה.
בלתי מספיק בעליל. תביאו את ההורים של "השף", לשיחה דחופה.
לא ברור מדוע הארוחות העיקריות באיר קנדה כל כך טובות וארוחות משלימות, כמו ארוחת בוקר הן בתת רמה.
נחיתה בפרנקפורט גרמניה שש בבוקר, התייצבות בגייט הריק, שיש לפניו בידוק, אבל בשעה זו לא נוכח שם אף אחד.
לאט לאט החלו מתרכזים נוסעים כולל כאלו שמטוסם הוחזר אתמול בשל השביתה בנתב"ג, ולאחר עוד כמעט שלוש שעות המתנה עליתי סופסוף למטוס, בתפילה חרישית שינחת, עם המזוודות ללא כל בעיה.
ביטה קפיטן אלכס, לחשתי בתפילה אילמת, שנל שנל, סיימתי בגרמנית שלא רכשתי מהאמבטיה.
שעה באוויר והצוות עובר ומחלק מגש קטן ועליו שתי קערות.
באחת שלושה כדורים לא מזוהים ולא טעימים, ועלה גפן עם אורז שהיה לא רע.
בקערה השנייה פלחי פירות קטנים, ועם אננס טרי קשה להפסיד קרב.
בשקית ניר נחו שתי פיסות בצק דקיק דמוי פיתה.
מאד לא טעים עד לא אכיל בכלל.
מזל שהיה לי שכל לרכוש כריך שפוי בשדה התעופה.
חילקתי את זמן הטיסה בין נמנום מבורך, בהייה בנוף המתחלף, ומשחקים בטלפון עד להופעת קו החוף של ישראל.
בכל יציאה מהארץ, ולא משנה לאן, המראה הזה מרגש וממלא את ליבי.
באוזניות שלי יש שיר מוזר שהגיע בדרך לא דרך על ארץ חלב ודבש.
בדיוק בול במקום.
מהאוויר לא רואים את הבלגן בנתב"ג ואת עולב השלטון הנוכחי, אלא רק חבל ארץ שלא הייתי מחליף בשום מקום.
התקשורת, אם תתייחס, תציין ביבושת כי "כל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם", וככה זה יהיה עד שאקרא שוב אל הדגל.
שבת שלום ישראל.
תובנות מונטריאול.
מונטריאול עיר יפה.
היופי שלה הוא בסגנון אירופאי מתון מאופק מאוד, מאוד נקי, מאוד שקט מאוד לא אמריקאי.
אין גרפיטי אין לכלוך ברחובות. אנשים נוסעים באדיבות, עוצרים איפה שצריך, לא נוסעים מהר מדי לא צופרים.
מכוניות שעומדות ברחוב היכן שמותר, שומרים מספיק מרחק בין מכונית למכונית, לא נצמדים לא נדבקים.
רוכבי אופניים עוצרים ברמזור אדום.
שירותים שירותים ציבוריים נקיים. מזג אוויר טוב בעונה זו של השנה.
דיר באלק בחורף.
מונטריאול לא זולה, גם לא ביחס לישראל. הפער עומד להערכתי על אזור 30 אחוז פחות כשמדובר במזון, בסופר או מסעדות.
כוס בירה למשל של חצי ליטר עלתה כ 21 שקלים כאשר בת"א המחיר יהיה 30-35 שקלים.
הקנדים לא מתביישים לבקש תוספת טיפ לכל תשלום, גם אם לא עשו כלום, כאשר המינימום הקבוע עומד על 15%, וניתן כמובן להחליט על סכום או לא לתת כלום.
לא בכל תחנות המטרו ראיתי הנגשה לנכים.
התחבורה הציבורית יעילה, מהירה, נקייה ובזמן.
מאד נפוץ לראות חזיתות בניינים מצויירות ביצירות ענק צבעוניות.
זה מוסיף חן ויופי.
ראיתי חבר'ה צעירים מפנים מקום לקשישים בתחב"צ. חינוך מתחיל בבית, ולא משנה היכן הבית.
כרטיס לתחב"צ רוכשים בתחנות מטרו. כרטיס למספר ימי שהות שימושי מאד ומכסה עלות אם משתמשים בו כמה שיותר במקום ללכת.
בקנדה (עדיין) מעשנים, והרבה.
מלון נובוטל מרכז העיר. מלון טוב. חדר מרווח, המון שקעים, מנקים בכל יום. מיטה רחבה, מכונת אספרסו. ארוחת בוקר טובה.
ציון 8.5
ירון הולנדר
אוגוסט 2026
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל