עלו על המשאית, אנחנו רוצים לרדת

בסך הכל מה ביקשנו?

הילד הגיע לפירקו, וכמנהגנו באירועים שכאלה אנו בוחרים לחגוג בצורה משפחתית בדבר הכי קרוב אל הלב, דרך הקיבה.
מן מנהג שכזה.
בכל אירוע בוחר חתן השמחה את המקום לחגיגה.
העלם התכנס בתוך עצמו תוך שהוא מותיר לנו לבחירה שני מקומות.
האחד לערב שבת והשני לשבת בצהריים.
היות ואת סניף "שבת בצהריים" דגמנו דווקא בביקור בחיפה ולא נפלנו, כמאמר המבקר, החלטנו לזרום עם הנוער.
"טרק דה לוקס". שם שמככב  (כפי שנוכחתי לדעת) בביקורות השונות מזה כחודש וחצי ומנבא ,ככל הנראה את הטרנד הבא בתחום האוכל בתל אביב.

המיקום של המקום כבר ידע מהפכים קולינריים רבים, זוגתי ואנוכי הכרנו את המקום עוד בהיותו "סומבול בולבול" אי אז כשהכרנו , מאז חצו מים רבים את הגנגס ומקומות באו והלכו עם הזרם.
מול הרחבה של קולנוע הרב-חן בדיזינגוף, מיקום לא רע לכשלעצמו קמה מזללה\מזון מהיר איכותי  והתמקמה בחלל נעים.הגימיק, משאית, מהסוג שמוכר היום מאכלי רחוב ברחבי ארצות הברית ניצבת בחלל המסעדה ומשמשת כמטבח,
יאללה, בסדר. 
כבר ראינו גרועים מזה.

צוות מלצרים נמרץ ואדיב שירת אותנו .

ממול בניצב עומד בר ארוך שמציג כל סוג משקה אפשרי, ז"א בהחלט הושקעה מחשבה במבחר ובעיצוב הנעים,

היינו שישה, כמאמר השיר המוכר, אבל רק ארבעה מצאו בתפריט מזון שימצא קודם כל חן בעיניהם וידליק אותם.
מקומות רבים בתל אביב כבר למדו שיש פשרות כואבות, שניצל למקרה חירום חייב להיות במקום בו ממילא מגישים גם צ'יפס.
לא ככה?
אז זהו שלא.

שלושה מאיתנו הלכו על הבטוח ביותר והזמינו המבורגר.
במסעדות רבות בת"א כבר למדו להכין קציצה ראויה, ואכן כל מי שקיבל לא התלונן, אבל ...(תתכוננו יהיו עוד כמה)..בד"כ נוהגים לשאול את הסועדים למידת הצליה הדרושה.
כנראה המלצר התרגש לפגוש אישיות כה מפורסמת ושכח לשאול.
אני מבחינתי כבר לא מצלם המבוגרים שבלוניים אז חסכתי תמונה.
המבורגר וצ'יפס..
ראיתם אחד,ראיתם שניים 
זה אותו דבר.
הסועדים הזמינו את הקציצה עם תוספת בייקון ונהנו מהתוצאה הכללית.
רק אחד הזמין את הפסטה המוקרמת,(מק אנד צ'יז) וזה שהכלי נותר ריק העיד יותר מכל על הנאתו. (או שהיה רעב במיוחד,לא שאלתי)

אני בחרתי בספריבס שהוסבר לי שמדובר בזוג צלעות שמגיע כפי שהוא-אין גודל מנות אחידות.
סבבה.
המנה שקיבלתי קצת הדהימה אותי, וזו הייתה הפתעה ראשונה .

זוג צלעות זערורי שנגדעו כנראה מיונים, נחות בנון שאלנטיות על הצלחת.
האמת? הופתעתי.
דברים שקורים בעולם המסעדנות התל אביבי מצליחים להפתיע גם חובבן שכמותי.
הסובבים הביעו פליאה שקטה סביב השולחן, וחתן הערב המליץ שאזמין מנת בשר נוספת כדי לא לצאת רעב.
כשהתחלתי לנגוס בצלע הופיע שוב המלצר (מבלי שהתבקש ומבלי שהובעה תרעומת כלשהי באוזניו) עם מגש נוסף ועליו זוג צלעות גדולות ומכובדות הרבה יותר.
הרגשנו שהגזמנו בגודל, אמר המלצר וגרם לי להפתעה שניה תוך דקותיים.

אירועים מסוג זה נדירים בתל אביב . נדירים מאד יש לומר.רשמתי זאת לכף הזכות.

הצלעות עצמן היו עסיסיות יש לומר ובשרן רך ונמס,אבל (הזהרתי,לא?) הן נעטפו ביותר מידי מייפל או חומר אחר שהדביק אותן בעודף מתיקות. מצד שני זה סוגר לך עניין עם קינוחים.

יש מי שחייב קינוחים ושנים מהסוג הזה הוזמנו- עוגת גבינה עם עוגיות אוראו שנעלמה מיידית ועוד משולש עוגת תפוחים שנאמר שהייתה טעימה.

אז מה היה לנו?
שישה שבאו , ארבעה שאכלו, אחד ששתה בירה ושני קינוחים שעברו בין חמישה.(נשמע כמו התחלה של בדיחה חשבונאית).
אווירה צעירה, קצת קולנית ורועשת, הגשה בכלים חד פעמיים, צוות נמרץ חייכן וסבלן והפתעה חיובית.
מה לא היה לנו?
אוכל של "מסעדה", אווירה של מקום שבאים גם לשבוע וגם לראות.הגשת מזון מהירה..עם זה יש קצת בעיה..לוקח להם זמן. לא היה הרבה אוכל ומאידך לא היה גם חשבון מוגזם.מצד שני בסכום הזה יש מסעדות שאפשר לקבל בהן הרבה יותר תמורה.

330 ש"ח לפני טיפ.

האם נשוב? מסופקני !
מסביב ישבו אנשים רבים,כנראה יש כאלה שאוהבים יותר.
ימים יגידו ...

טראק דה לוקס

בן עמי 13 תל אביב

:

תפריט המסעדה