(נכתב תוך כדי תנועה בטיול משפחתי לגרמניה יולי 2016)
מזה חודש ימים אני
ממלמל כמנטרה "זינגלפינגן, זינגלפינגן".
גם אנשים שפגשו אותי
ברחוב או התעניינו בשלומי קיבלו את המילה החשאית "זינגלפינגן" ולא ידעו
מאום.
אי אפשר לתכנן טיול
בגרמניה מבלי להתייחס לפן המוטורי של המדינה הזאת.
מעבר לנושא הכבישים
והחינוך לנהיגה נכונה ובטוחה, מה יותר מזוהה עם שני הנתונים האלה כמדדים למצוינות
דייקנות ואיכות אם לא המילה – מרצדס??
מפעל ההרכבה של מרצדס
נודע בחשיבותו הטכנולוגית (נגיע לזה בהמשך) וכאחד משיאי הטיול. (לפחות שלי)
כבר בשלב התכנון
נזכרתי בעובדה, והזמנתי סיור לי ולע' הסנדוויץ,
נקבע לנו סיור בשעה 10:30 בבוקר מה
שחייב אותנו לקום מאד מוקדם כדי להספיק.
160 ק"מ הפרידו בין המלון שלנו לזינגלפינגן.
אוטוסטרדות בהן המהירות אינה מוגבלת איפשרו לי להביא את הקקטוס הקוצני למהירות
בלתי אפשרית של 172 קמ"ש., ככה זה כשממש ממהרים.
מבחינת הגעה בזמן הגענו למקום על חודו של קשקש.
הסנדוויץ אמר שראו
עלי את הזוהר הצפוני. ממש!
המפעל של מרצדס שוכן
בקריה גדולה על שטח הקרוב ל-3 קמ"ר, גדול יותר מנסיכות מונאקו אמר לנו מאוחר יותר המדריך של הסיור.
תחילתו של הסיור בבנין מרכז המבקרים הגדול.
מפוזרים בו כצפוי לא מעט דגמים חדשים וישנים של היצרן המפורסם. סימולטורים הלקוחים מאולמות משחקי המחשב, חנויות מוצרי לוואי ומזכרות.
כשנכנסנו לאולם התקבלנו על ידי נציגת המפעל שנתנה לנו תגית מבקר לשעה הנקובה, והפנתה אותנו לאולם קולנוע סמוך.
למרות שמדובר בעם דייקן דווקא לעניין תחילת הסיור גילתה החברה גמישות מסוימת וגם המאחרים זכו להצטרף.
הסיור מתחיל בסרטון תדמית המספר על ההיסטוריה של החברה.
עם גמר הסרטון מחכה לנו בחוץ אוטובוס מפואר, כל מבקר מקבל משקפי מגן שקופות, אזניות ומגבר שמאפשר למדריך לדבר בנינוחות כך שכל הנוכחים שומעים את ההסברים, וזה המקום בו אנו מתבקשים לכבות כל מצלמה ואמצעי הקלטה, עניין של סודיות מקצועית.
האוטובוס סובב בין אולמות הייצור העצומים ובכל תחנה אנו יורדים מקבלים הסבר וחוזרים לאוטובוס. הסיור לא כולל את כל שלבי היצור .
בצד אחד של המפעל עומדת מסילת ברזל ארוכה עליה רכבת ארוכה-ארוכה ועליה כ-900 מכוניות שמיועדות ליצוא.
במפעל הזה מיוצרים 1200 מכוניות ליום מה שאומר שכל 40 שניות יוצאת מפס היצור מכונית חדשה.
פס היצור מייצר בו זמנית
כ-16 דגמים שונים של מרצדס לפי מפרט מדויק שמגיע ממזמין המכונית.
על פס היצור עובדים קבוצות פועלים ומבצעים את פעולות היצור כשהפס נע כל הזמן.
כל פעולה מתוזמנת בזמן אך לא נראה לעין שעובדים שם תחת לחץ אלא בסוג של נינוחות שהרי העבודה לא נגמרת אף פעם.
המשמרות עובדות מסביב לשעון 24 שעות ביממה מידי יום ביומו.
שיא הביקור בקו הייצור מתמקד בעבודתם של הרובוטים המשוכללים שעושים את כל עבודת הריתוך וההדבקה, בעוד פועלים אנושיים עושים את העבודות הדורשות
פחות מאמץ.בסוף קו היצור ישנו פתח ממנו יוצאות המכוניות החדשות לנסיעת המבחן הראשונה שלהן על מסלול מיוחד בפאתי הקריה. נהגי המכוניות הללו מבלים את כל זמנם בנסיעה במרצדסים חדשים מהניילון, כל אחד והמזל שלו בחיים.
זהו מפעל מרשים ביותר
והסיור בו נמתח על פני כמעט שעתיים, מה שמדהים ביותר הוא הסינרגיה המקיפה בין כל הגורמים, מעבר למה שקורה במפעל עצמו הרי שלעצמו הוא לא יכול להתקיים לבדו, כל מה שדרוש לבניית מכוניות מגיע גם מספקים חיצוניים, ותזמון משאיות ורכבות המביאים חלקים למפעל מעוררת השתאות והערצה.
בסוף הסיור חוזרים למרכז המבקרים בו יש בנוסף גם אולם לאלה שהזמינו מכונית חדשה ובאים לקבל אותה הישר מפס
הייצור (בערך 250 מכוניות כאלה ביום). זהו תהליך מעורר קנאה למביט מהצד. גם בצורת התהליך וגם במוצר המוגמר.
יש להרבה יבואני רכב
בישראל מה ללמוד!
אף אני לא יצאתי מכאן
בידיים ריקות, מרצדס חדשה אומנם הייתה
יכולה להיות מתנה נחמדה אבל החברים מזינגלפינגן לפחות נתנו לי למזכרת מגנט מתכתי
בצורת אחת ממכוניות הדגל של היצרן.
ככה זה כשאתה איש תקשורת רציני שרוצים ביקרו,
קצת חנופה עוד לא הרגה אף אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל