בוקרשט, רומניה, נובמבר 2016

כשהאופק החוויר במזרח התייצבתי טרוט עיניים (אגב, טרוט זה משהו טוב ?) בטרמינל.

עוד לא יבשה כף רגלי מהפעם הקודמת ושוב הדיסקו כאן.

בוקרשט און ליין.

סופשבוע ארוך בבירה הרומנית שבה טרם ביקרתי.

השמועות מדברות על שילוב קטלני של אוכל טוב ובירה זולה, עם כמה מונומנטים שכדאי לראות.

החזית הקרה שהייתה שם כל השבוע מפנה מקום זהיר ואופטימי לשמש קרירה ועננות קלה עם טמפרטורות בסביבות העשר מעלות צלזיוס.

לפחות לא מדברים על גשם.אמן.

ר' שותפי לטיול כבר ביקר כאן לאחרונה בקיץ ובא בעיקר כדי לבלות בבתי הקזינו עם אופציות לבילויים משותפים.

הטרמינל של שדה התעופה של בוקרשט מתגלה כבניין מודרני ורגוע.יכול להיות שזה בגלל יום שישי.

בחוץ שמים כחולים ושמש מפיצה קרני פז, זה כבר עושה לי טוב.

זאת לא הפעם הראשונה בתולדותיי שאני מביא איתי את השמש. רק לפני יומיים שלושה ירד כאן שלג שאין לו שום סימן כרגע.

בחוץ מחכה לנו הסעה שתיקח אותנו למלון.

יש כאן סוג של דינמיקה ידועה מראש.

באוטובוס עוברים לחשושים נרגשים של כל מי שבא להעביר את ממונו לבעלי בתי הקזינו, ונשותיהן הששות אלי קרב בקניונים השונים, ויש גם כאלה שאצלם התחלפו התפקידים.

אני פה בשביל ההנאה שאינה תלויה בדבר.

המרחק משדה התעופה לעיר הוא כמחצית השעה לערך ,(בעיקר בגלל פקקי התנועה). בוקרשט מתגלה כעיר משופעת שדרות רחבות וגנים רבים לא הכי מטופחים, עם עצים רבים בשלכת סתווית.

הנהג של האוטובוס עוצר באחת הכיכרות המרכזיות של העיר, כיכר אונירי או כמו שקוראים לזה ברומנית פיאטה אונירי ( Piața Unirii  ) כי שם יש ריכוז חלפנים שנותנים שער המרה טוב ומי שלא היה מספיק נבון והכין עצמו בארץ צריך מטבע מקומי, וכמו כן שולח אותנו לבחון את הבייגלה המקומי.

לפני הנסיעה שמעתי הרים ונפלאות על הבייגלה שהתגלה כמאכל סתמי מאד שמעלתו היחידה במחירו הזול להחריד.

אני לא מבזבז מקום קיבתי נדיר על מאכלים מיותרים שאין בהם כלום.

סתם בצק.

חבל על כל קלוריה שבמקומה אפשר לשים צלע כבש. למשל.

שפע זמן נותר לנו לסיבוב מהיר בסביבות הכיכר עד להתמקמות בסניף סטארבקס שמבטיח תמיד שירותים נקיים ורשת אינטרנטית אלחוטית טובה, אפשר לגמול להם על המאמץ עם כוס קפה, לפעמים.

            בשעת צהרים נחתנו בשערי הילטון אתנה.

מלון מרשים בהחלט.

בחניה הכינו לכבודי כנראה בנטלי קבריולט  ועוד אחת קופה ולצידה ב.מ.וו איי8 המרשימה מאד. אם אני צריך לבחור אני בהתלבטות קשה.

החדר שלנו, למרות כל מריחת הזמן וההתמזמזויות עוד לא היה זמין, מה ששולח אותנו החוצה לטייל בסביבות המלון.

אני מושך את ר' במעלה השדרה אל סניף של אורנג' להצטייד בכרטיס סים מקומי בעלות של 33 שקלים לכמות מספקת של דאטה לגלישה בכל זמן השהות שלי.

כל אחד והצרכים שלו בחיים.

חמצן וירטואלי זה צורך קיומי מסתבר.

כשחזרנו מהסיבוב החדר שלנו כבר היה מוכן.

המעלית לקחה אותנו אל הקומה החמישית סמוך לטרקלין העסקים לחדר יפה מרווח ומודרני.שתי מיטות רחבות נפרדות ברוחב מיטה וחצי כל אחת ,רכות עם מצעים צחורים ומזמנים לקפוץ בכל הזדמנות לצלילה חווייתית אבל לא לשם כך התכנסנו. הלוא כן ?

אנו מחליטים לצאת החוצה לתור את העיר ברגליים. אני לא מכיר שיטה טובה יותר ויעילה מזאת להיכרות עירונית עם כל עיר ואתר.

אני שם לב כי אני היחיד שהולך בעיר הזאת עם חולצה קצרה. המקומיים חושבים שהחורף פה ועטופים כדבעי.

אנו יוצאים מהמלון ופונים לרחוב Calea Victoriei  שמתגלה כרחוב של מותגי יוקרה.

הרחוב מביא אותנו אחרי הליכה של כ 2 ק"מ אל פיתחה של העיר העתיקה. אומנם צעדנו במרץ אבל הערב המתקרב מביא אתו קרירות מהזן המטריד, ולבסוף גם אני נשבר ומוסיף לעצמי ג'קט קל.

הרובע העתיקה של בוקרשט מאכלס כיום בעיקר פאבים ומסעדות למגוון הטעמים, ולמרות שעת הערב המוקדמת האזור מתחיל להביא את מבלי הליל לפתחו, זה עוד לא עמוס למדי אבל ניכרת תנועה בסמטאות.

כשחשנו שמיצינו חזרנו לכיכר ופנינו לקניון הגדול שמותגים בינלאומיים בחזיתו ופנימיותו מדכאת ומובילה גבר מצוי החוצה.

שבנו למלון במונית שזכתה בנו לאחר קרב התמקחות עם כמה מהם.

אני בחרתי לרדת אל הבריכה הסאונה והג'קוזי כדי להתרענן לבאות ולשחרר שרירים תפוסים ואילו ר' הכין עצמו נפשית לערב רווי אדרנלין למהמרים.

מאוחר יותר אני מקבל החלטה נועזת עם עצמי ולוקח מונית מהמלון אל הפאב-מסעדה-מועדון הגדול באירופה בשם Berana H  שנמצא צפונית למלון שלנו על גדתו של אגם גדול  בליבו של הפארק הגדול והמרכזי של העיר.

בכניסה לבניין הגדול משתרך תור ארוך, בעיקר של מעשנים ומעשנות, ולדאבוני מסתבר שיש הערב הופעה סגורה למוזמנים ובעלי כרטיס כניסה.

היות והחיים נותנים לנו לימונים מפעם לפעם החכמה להפוך אותם ללימונדה, והפירוש למשפט הזה במקרה דנן להפוך את הבאסה להפתעה חיובית.

למרות בטני המקרקרת אני מחליט לחזור רגלית למלון (מרחק של 6.5 ק"מ ) ולהכיר עוד את העיר.

היות והמסלול פשוט יחסית ועובר בשדרות הרחבות ובנוסף עובדת היות סים מקומי בגיבוי GPS מאפשר לי לקבל החלטות כאלה במלוא הביטחון שלא אלך לאיבוד, ומקסימום נמצא מסעדה טובה על הדרך.

נהג המונית שלקח אותי בדרך הלוך אמר כי בוקרשט נחשבת עיר בטוחה, ואכן אין בעיה לשוטט בשעות לילה מאוחרות ולהתרשם ממבנים המקבלים את הכבוד לעיצובם בשעות הליל עם תאורה מינימאלית שעושה להם חסד, מה גם שמדובר בשכונת הפאר של העיר בה בתים רבים הם בתי מידות נאים.

במרחק של כחצי קילומטר מהמלון אני מתוודע לפאב תוסס בשם  The embaasy, שמתגלה כפאב מלא חבר'ה צעירים ובו מספר חדרים וקומה שנייה המשקיפה על זו שתחתיה. המוזיקה טובה, ועיון בתפריט מזמן לי סטייק עסיסי עם טוגנים וכוס בירה במחיר שערורייתי של 77 ליי (כאמור ליי אחד שווה ערך לש"ח).

הסטייק הרך היה מהטובים שפגשתי בחיי.

נימוח ואוורירי.

הודיתי בסתר ליבי לבונה עולם, לחקלאי שפיטם וגידל ולטבח בעל היד אשר על המרחשת.

נרשם עונג לילי.

אכן לימונדה.

בטן מלאה היא מתכון בטוח לשינה ערבה, ומיטה כמו בהילטון הופכת את השינה למתוקה יותר.

בוקר ערפילי עם הבטחה לשמש מאוחרת מעיר אותנו ביקיצה כמעט טבעית.

אנו יורדים לארוחת בוקר שמוגדרת באתרים המדרגים מלונות כ"ארוחת בוקר טובה מאד",

 

וכצפוי וכמתואר אכן יש דברים בגו.

בשרים ונקניקים ממיטב התוצרת המקומית. גבינות דגים פירות וירקות. עוגות ולחמים מאפשרים לכל רעב שאינו בוחל לצאת רווי ושבע ליום טיול.

נרשמנו לסיור עירוני עם הדרכה תמורת 20 אירו ומה שקיבלנו היה למעשה סיור חוזר למה שעשינו ערב קודם רק עם הדרכה והסברים, ועוד כמה בונוסים.

התחלנו את הסיור העירוני בין בתי המלון הגדולים כדי לאסוף עוד אנשים לסיור כאשר המלון האחרון הוא מלון "מאריוט" המפואר ששוכן בסמיכות לארמון 1,100 החדרים שבנה הרודן צ'אוצ'סקו, וכל הפיתוח הסביבתי שהתלווה למגלומניה שלו.

אנו חולפים על פני שער הניצחון הבלתי מטופח וכיכר צרפת ונוסעים בשדרות הרחבות של העיר ובדרך נחשפים למבני ממשל שונים שחלקם מהתקופה הקומוניסטית וחלקם אף עתיק מזה.

שוב אנו חוזרים אל העיר העתיקה שנראית לגמרי אחרת באור יום, וכך אני פוגש כנסיה קטנטונת ועתיקה מאד באחת הסמטאות שהיא כולה עבודת יד של עיטורים ודיוקנאות של קדושים מקומיים.

כבונוס משלים נכנסנו אל בית הכנסת "קוראל" המפואר שמזכיר יותר כנסיה גותית מבית כנסת יהודי. זה אחד מבתי הכנסת היפים שראיתי מעודי, ומבינים אומרים כי המודל על פיו נעשה הבניין הזה שוכן בבודפשט ועולה עליו ביופיו.
מפאת השבת לא צילמנו בפנים. כנראה נצטרך להגיע  גם לשם ולהשוות מתישהו.

בחזרה אל האוטובוס שבנסיעה קצרה חוזר על המסלול שהלכתי ערב קודם לאותו פארק שבו שוכן המוזיאון הפתוח.

ממש כפי שראינו כמה חודשים קודם לכן ביער השחור גם כאן העתיקו מבנים ישנים מחבלי רומניה השונים כדי לשמר היסטוריה ומסורות למען הדורות הבאים. הבתים והחצרות מתארים הווי חיים של מאות שנים אפילו עד עצם היום הזה ממש.

זהו סיור לימודי מעניין ומלמד.

אנו שבים לאוטובוס ובנסיעה של כעשר דקות לכיוון צפון, מעבר לשדה התעופה הבינלאומי לוקחים אותנו ל-Băneasa Shopping City שנקרא בעברית –קניון בונאסה.

את  זה  ------->  לא מזמינים

זהו מרכז קניות עצום (גם בממדים אמריקאים) שמרכז בעיקר מותגים ידועים במחירים מותגיים, מסעדות של מזון מהיר (לא ללכת על השווארמה - ממש לא !!!), ואפילו סניף ענק של רשת "קארפור" הצרפתית הזולה.

מי שלא עומד בתנאי הזמנים שמכתיב מדריך הקבוצה מוזמן להשתמש בשירותי מוניות בחזרה למלון (סדר גודל של כ-30 ₪ לכל היותר).

אלה שבחרו לחזור לאוטובוס הספיקו לבצע כמה שיותר קניות בשעה.

נרשמו כמה שיאים עולמיים חדשים בתחום.

אני ור' חזרנו למלון והחלטנו לנצל את טוב ליבה של מנהלת הקבלה שהעניקה לנו הזמנה לקפה ומאפה (בנוסח הרומני של המושג) בקפטריית המלון שנמצאת בלובי.

בניגוד לאלה המוכרים במלונות ישראל (וסליחה מראש על ההכללה), הקפטריה של "הילטון אתנה" בוקרשט אלגנטית ומפתה. על הקירות יש אוסף צילומי מפורסמים שהתארחו במלון, ובזמן שעובר בין ההזמנה להגשה אנו מצלמים ומנסים לנחש מי הוא מי.

שתי העוגות היו מלאכת מחשבת של מתיקות מעודנת וטעמים מעלפים של עונג, יחד עם קפה משובח הביאו את החוויה הקטנה הזו לכלל שלמות של קפה אחר הצהריים.

לקינוח החוויות היומיות אני יורד שוב אל ספא המלון, בריכה-ג'קוזי- סאונה וחוזר, כדי להביא לנפש מרגוע לקראת יום המחר שמתחיל מוקדם יותר.

בוקרו של היום השלישי בבירה הרומנית מתחיל כאמור מוקדם בשל יום הטיול הארוך שמצפה לי.

בעוד ר' נאבק בהליכי השכמה אני כבר מתייצב בחדר האוכל מאביס את עצמי במתינות מהקל אל הכבד ומן המלוח אל המתוק בידיעה שזה אמור להחזיק מספר שעות.

בחוץ שוררת קרירות של בערך 12 מעלות ושמיים אפרוריים. מזג האוויר אמור להיות ככה מרבית היום – קר וללא גשם.

אי אפשר לרצות את כל העוגה, נכון?

זה שאין גשם זה כבר מספיק טוב.

נגד הקור אני מקווה שהצטיידתי היטב (היום הוספתי גם מעיל כובע וכפפות לציוד בבחינת "עדיף לסחוב מאשר לכאוב " (כל הזכויות שמורות על הרעיון העיצובי) )למרות המרחק של כ 125 ק"מ בלבד לפנינו נסיעה של כשעתיים בשל הכבישים הרעועים.

סופסוף רואים נהרות של ממש ושדות נרחבים, בהמשך הדרך מתחילה לטפס אל שולי הרי הקרפטים שמכוסים ברובם בעצים ערומי עלווה לאחר השלכת.

חברים שהיו כאן בקיץ סיפרו שההרים הם יערות ירוקים, כעת הם חומים ויבשים ברובם.

העיר הראשונה שאנו מכוונים אליה היא סינאיה .

"העיר סינאיה קרויה על שם הר סיני. מייסד העיר, הספטאר מיכאיל קנטאקוזינו, אחיו של השליט שרבאן קנטאקוזינו, שערך מסע לארץ הקודש וביקר בהר סיני, במנזר סנטה קתרינה, בנה מנזר לזכר מסעו וחזרתו בשלום בשנת 1690 ומסביב למנזר התפתחה העיר. סינאיה (Sinaia) היא עיר קיט ברומניה במחוז פראחובה והאטרקציות התיירותיות העיקריות הן: ארמון פלש Castelul Peleş ששימש למגורי הקיץ של המלך קרול הראשון מלך רומניה, מנזר סינאיה והקזינו המקומי." (קצת פרטי טריוויה שאני לוקט מהויקיפדיה).

העלייה לאזור הארמון עוברת בסמטאות צרות ועקלקלות עד שהאוטובוס עוצר ברחבה, ואנו יורדים ויוצאים לקור פתאומי (7 מעלות), ולשביל מרוצף אבנים קטנות שיורד אל ארמון פאלש (אומרים במבטא הונגרי במלעיל וזה מצליח).

בדרך למטה יש דוכנים ובהם מוצעים למכירה וילונות ומפות עבודת יד וכל מיני פרטים המעניינים תיירים לרגע.

למרות שלא נכנסים לארמון עצמו אלא מסתובבים בגנים ובינות לפסלים הרושם הוא כביר. בגנים יש פסלים רבים ומזרקות (ריקות בעונה זו) ואני בטוח כי בימים נעימים יותר החוויה טובה פי כמה.

במרחק של כמה דקות הליכה נמצא ארמון נוסף שבנה המלך עבור רעייתו.

מי שרוצה זוגיות טובה שיגור בנפרד, כך לפי הרומנים.

פסגות ההרים מוסתרות על ידי ערפל של עננות סמיכה, והדרך אל התחנה הבאה בטיול עוברת בעמקים שיש בהם שרידי שלגים שירדו כמה ימים קודם לכן, תנועת הרכבים בנתיב ממול עמוסה באלו שבילו סוף השבוע בהרים וחוזרים לעיר.

באחד המישורים האוטובוס עוצר ליד מבנה בודד השוכן לחוף אגם מלאכותי פסטורלי.- DORIPESCO  - זו המסעדה בה נאכל ארוחת צהרים.באולם המסעדה מחכים שולחנות ערוכים עם מנת סלט ירקות לכל סועד.לפתיחה הוגש מרק ירקות חמצמץ וטעים, אחריו הגיעו צלחות ועליהן דג פורל מטוגן (סביר) או שניצל, בליווי צ'יפס.

לקינוח הוגש פפאנש-הסופגנייה קרה מטוגנת ועליה ריבה – זה היה קינוח צמיגי, לא אכיל ולא טעים.

לא נורא - זה מה שיש.

האוטובוס ממשיך בדרכו אל 
טירת בראן (Castelul Bran) שידועה יותר בשמה- הטירה של דרקולה.

  דרקולה ע"ש הרוזן המשפד ולאד השלישי מוולאכיה – סיפור דמיוני שנתפר למידותיו של איש אכזרי שחי בערבות טרנסילבניה והתגורר בטירה נישאת.

    

הכביש עובר במישור בין כפרים דלים מחד ובתים נאים מאידך של אנשים המשכילים לרכוש בזול ולבנות בית נופש בהרים.

את העמק מקיפים הרים שפיסגתם מעוטרת בכתר לבן של שלג.

בכפר לפני הטירה יש כצפוי דוכני מזכרות רבים לצד מסעדות וחנויות כשבניהן מתרוצצים צוענים קבצנים.

אנו נכנסים בשביל העולה לטירה וככל שעולים יורדת הטמפרטורה וגוברת הרוח.

הטירה עצמה בנויה במבוך חדרים לא ברור עם מדרגות רבות ורוח קרה מנשבת בה בעוצמה.

החל משנת 2009 משמשת הטירה כמוזיאון לאחר ששימשה את משפחת המלוכה הרומנית בעבר.

כשהסיור הסתיים אנו חוזרים אל האוטובוס שעושה דרכו בזמן דמדומים אל העיר ברשוב, התחנה האחרונה להיום.

אנו יורדים בכניסה לעיר העתיקה, חולפים על פני בית הכנסת "בית ישראל" שנמצא מאחורי גדר ובריח, חולפים על פני קתדרלה חשוכה שנקראת "הכנסייה השחורה" ומגיעים אל ה-מדרחוב.

בקצהו האחד כיכר גדולה ובה מתגודדים רבים לאיזה שהו מיצג, המשך המדרחוב מרובה החנויות הוא בתאורת רחוב מאד מינימאלית ומרבית החנויות בו כבר סגרו שעריהן.

אני נכנס לבית קפה מזמין שוקו חם (מגיע כוס עם חלב חם ולצדו מקל עליו כדור שוקולד להתכה בחלב) ועוגה.

קר מאד בברשוב -2 מעלות צלסיוס ובזמן המיועד נאספת הקבוצה בצדו השני של המדרחוב לחכות לאוטובוס שיאסוף את כולם.

שעתיים נסיעה מחזירה אותנו אל בוקרשט הבירה.

כאן 16 מעלות מתקבלות בחום – תרתי משמע.

במרחק של כ-100 מטר ממלון הילטון שוכנת מסעדה צנועה בשם "לה מאמא".

 

עיון קל בתפריט המוצב בחוץ מבהיר שניתן לקבל כאן אוכל במחירים סבירים.

ר' ואני שחלפנו מספר פעמים על פניה מחליטים לצאת לארוחת ערב אחרונה.

בפנים האוויר חמים ונעים, אני מזמין מרק שעועית עם בשר מעושן בתוכו כדי להחזיר לעצמי קצת אנרגיה שאבדה היום, היה טעים מאד.

למנה עיקרית הזמין כ"א 2 קציצות קבב (רומניה או לא??) במחיר מגוחך של 4 ₪ ליחידה !!! מלווים עם ירקות על הגריל, וכוס בירה ליד.

עלות ארוחה משביעה וטעימה כ 45 שקלים לסועד.

יום גדוש שולח אותנו ללינה אחרונה.הבוקר שמגיע מותיר לנו מספר שעות עד הטיסה חזרה.

אני בוחר לנסוע במונית לקניון "אפי" המפורסם של חב' אפריקה – ישראל, ולאחר שוטטות של כחצי שעה מסכם את החוויה כבלתי נחוצה בעליל.

היות וזמני בידי וג'י פי אס בטלפוני, אני מחליט שוב לחזור בהליכה את כל הדרך למלון, אולי נראה דברים מעניינים בדרך.

המרחק אומנם רק 4.5 ק"מ  והטמפרטורה בחוץ 7 מעלות אבל זה לא מה שיפריע לי.

בדרך אני חולף על פני גן גדול שמתגלה לבסוף בכניסה לגן הבוטני של אוניברסיטת בוקרשט, חבל שלא הקדשתי לו זמן במקום הקניון המיותר.

ברחובות אין שום חנות אטרקטיבית דייה כדי למשוך אותי אל תוכה, אני חוצה את הנהר דמבוביצה ועובר דרך פארקים קטנים בדרכי חזרה.

בלובי המלון כבר התאספו ראשוני האנשים מהקבוצה שביצעו צ'ק אאוט מהיר וחיכו לאוטובוס שייקח אותנו לשדה התעופה חזרה לארץ.

שדה התעופה הרומני הרבה יותר פעיל והמוני כרגע והדיוטי פרי עמוס מוצרים למי שחייב את זה לפי החזרה לארץ.

תמה ונשלמה החופשה הזאת.

העובדה שלא בער לי להגיע לרומניה עד כה התבררה כתחושת בטן נכונה.

רומניה טובה לחובבי הימורים ו....(ואני לא כזה), קניות (לא שיש סיבה מיוחדת) או למי שמתגעגע  למשהו אחר.

היה נחמד, וזהו !

רומניה, נובמבר 2016

קובץ הצילומים המלא- הקלק כאן