בדיוק לפני שנה לקחתי את אחותה לוגמת הבנזין, לטיול שהקיף ארץ ויקבים
(http://dvashlife.blogspot.co.il/2015/10/blog-post.html),
ובכל זאת לאור
שינויים קטנים בעיצוב, ושינוי גדול במנוע, ביקשתי וקיבלתי את הפורטה דיזל לסופשבוע
ארוך.
יום שבת בבוקר מוקדם
מוצא אותי מנוטרל מכאלה שהזמנתי להצטרף
אליי וביטלו ממש בדקה ה-90, אבל לא אחד כמוני יתבאס ויבטל תכניות רק כי לא בא לו
להיות לבד.
אחד המשפטים ששמעתי
לאחרונה אומר-לא טוב היות האדם לבדו, אבל איזה שקט...וכך החלטתי עם עצמי
לאן אקח את עצמי וממה אני עתיד ליהנות (וברור שחייבת להיות הנאה).
מחוץ לחניון כבר
חייכה שמש חמימה, מד המעלות הורה על 17 מעלות חיוביות, מה שאומר קריר עכשיו ויותר
נעים אחר כך. אבל זה באזור המרכז (פרט שולי שאזכר בו מאוחר יותר, ומאוחר מידי).
מכונית המבחן החדישה
(רק 7500 ק"מ עברו עליה לפניי) צויידה במסך גדול וברור תחת מערכת הפעלה
אנדרואידית, כשמכשיר הטלפון שלי משמש כנקודת אינטרנט חמה. אפליקציית WAZE כיוונה את דרכי בהתאם,
וברקע שמתי את תחנת הרדיו האינטרנטית החביבה עלי מאפליקציית TUNEIN.
כביש 6 בשבע וחצי
בבוקר ביום שבת מתגלה בריקנותו הנוחה. מנוע הדיזל שומר על דממה מופתית וגיר שבעת
ההילוכים והמומנט החזק (נגיע לזה בהמשך) של המנוע מבטיחים שיהיה היום כיף.
מי שמכיר אותי יודע
שלא הגשתי מועמדות להתחרות במייקל שומאכר שאפילו במצבו הנוכחי יכול להביס אותי
במרוצי מכוניות , אבל לפעמים בא לי "להתפרע" לרגע ולבדוק את גבולות
המעטפת, ובדרך כלל שלי נגמרים לפני אלו המכניים.
היבואן
צייד את המכונית במערכת בטיחות של מוביליי הנחותה לטעמי האישי, מאלה שהיצרן מתקין ברכבים
אחרים באותה רמת מחיר, שמצידה לא זעקה יותר מידי בהתראות לנהיגה פזיזה.
בפעם האחרונה שקיבלתי
רכב התכוונתי להגיע לתצפית בהר אדיר. תצפית ששמעתי עליה כבר מזמן וסימנתי לעצמי
לבדוק, אבל יום שהשתבש בעיקר בגלל אטרקציות אחרות שנתקלתי בדרכי השאירו לי את
המטרה לא ממומשת.
היום, אמרתי לעצמי,
אני עוצם עיניים ומתעלם, עד שאגיע.
אז אמרתי...
אחרי כביש 6 המשכתי
צפונה דרך צומת גולני על כביש 65 עד אחרי צומת קדרים. בצומת פניתי ימינה ומערבה על
כביש 85 לכיוון כרמיאל עד פנייה ימינה בכביש 866.
כאן כבר החל להיות
מעניין.
הנוף הגלילי של יערות
הנחצים בכבישים מפותלים ועקלתוניים מאפשרים לפורטה להראות את חזקותיה.
פעם, כשהייתי חיל
בשירות סדיר (וזה היה לא כל כך מזמן...40 שנה פלוס מינוס) נסעתי לא מעט בכביש
הרוחב הזה שבין עכו לצפת. זה היה כביש של נתיב אחד לכל כיוון והנסיעה בו היה איטית
וזהירה, וגם הישובים היו ספורים וצנומים.
היום רבים מהם הפכו
לישובים כפריים מרובי צימרים ואטרקציות תיירותיות, והכבישים רחבים ונוחים, אבל גם
להיסטוריה כאן יש חלק, והמסעות שלי כזכור משלבים גם וגם.
כמה דקות נסיעה במעלה
הכביש תביא את הנוסע אל פתחם של שני מושבים - האחד מול השני. אמירים – מושבם הידוע
של הצמחונים והטבעונים, מימין, ושפר משמאל.
ומה מיוחד בשפר למשל?
סמוך לשכונת ההרחבה
במרומי המושב ניצב בגאון מבנה בטון גדול מרשים ונטוש המזוהה עם מבצרי טיגארט
שהוקמו על ידי הבריטים בשנות ה-40 של המאה הקודמת.
אני מחליט להיכנס
בשעריו, ולמרות הגדר (הפרוצה), אפשר בנקל להיכנס פנימה ולהתרשם.
מידע מקיף על האתר
מצאתי ב: תחנת משטרת שפר (לחץ
כאן). משאך פתחתי את דלת הפורטה הבנתי כי מה שנעים במרכז הארץ שונה לחלוטין בחלקו
הגלילי. טמפרטורה של כ- 13 מעלות הלמה בי. אבל באנו ליהנות אז מה עם השרוולים
קצרים ?
עליתי וסובבתי בחדרים
של המבנה בעל הפוטנציאל התיירותי, שחדריו רבים ועזובים, אך איכות הבניה ניכרת עד
היום.
לצערי לא ניתן לטפס
למרומי המגדל הצופה על האזור אבל גם מהיכן שאפשר ניבט נוף מרשים.
היות ומבנים רבים
המזוהים עם מצודות טיגארט תפוסים בשימושים של ממשל או מוזיאונים, הרי שניצבת פה
הזדמנות של ממש להבין את המודל, כיצד נבנה ומה היו השיקולים המבצעיים לבנות דווקא
כך ולא אחרת.
אני חוזר אל הפורטה
ואל הכביש שמוסיף להתפתל בואכה ישובים המעידים על אוריינטציה דתית (כפר שמאי,
מירון, אור הגנוז) ושלטים רבים של יקבים קטנים הנחבאים בהם, על מלונות בוטיק
גליליים, קברי צדיקים ועל אתרי טבע ידועים
כמו נחל עמוד ושמורת הר מירון, למשל.
כל שם כזה צופן בחובו
פוטנציאל מסקרן לטיול נפרד, ואולי בהזדמנות אחרת.
בצומת "גאלו –ביסטרו"
הכביש נחצה לשניים – ימינה ושמאלה, ומספרו הופך ל- 89. הג'יפסי שולחת אותי שמאלה
לכיוון ספסופה, וגוש חלב (להפתעתי זה שם של ישוב ולא רק של גבינה...סתאם, ידעתי את
זה J ) יורד בבקעה אל צבעון ואז בפניה השנייה ימינה אל כביש 899 שעולה צפון - מערבה במעלה ההר.
ולמה אני מדגיש את
הפניה השנייה דווקא?
כביש 899 נקרא גם
"כביש הצפון". הוא מתחיל במזרח על כביש 90 שמוביל לקריית שמונה ליד
מצודת כ"ח ומסתיים במערב על יד בצת בכביש 4 הסמוך המוביל לראש הנקרה וכאן יש
לו נקודת ממשק.
אורכו של הכביש כ –
65 ק"מ ולטעמי האישי זהו כביש נופי
מקסים,
מהיותר יפים שיש בישראל, ועובד בקרבת הגבול הלבנוני. ישנם ישובי צמודי גדר
מעברו הצפוני של הכביש, ויש כאלה שצמודים אליו ממש.
מיד אחרי הפניה
עוברים סמוך לקיבוץ סאסא ולמחנה הצבאי הצמוד, ממשיכים עיקול וחצי בכביש וחמש דקות
נסיעה ומגיעים לשלט מהזן החומי האהוב
שמפנה שמאלה אל מרומי הר אדיר.
זהו מקטע כביש של 2-3
ק"מ שמסתיים בכיכר בה מחנים את הרכב. מעבר לנקודה זו הכניסה מורשית אך ורק
לרכבים צבאיים וכנראה שיש סיבה טובה לכך.
מדרגות ושביל גישה כבוש (לא יותר מ-200 מטר לערך) יביאו את המתייר אל חורשה קטנה ובה מרפסת הפונה צפונה-ומערבה.
מרפסת התצפית המיוחדת
הזו הוקמה כאנדרטה לחללי מלחמת לבנון השנייה 2006, וצופה אל כל בקעת הלבנון ואל אזור
הקרבות. סיפור השתלשלות המאורעות ושמות הנופלים מונחים לצד מפות מפורטות עם שמות
המקומות בהם הוקז דם רב.
זהו ישוב שכנראה
פרנסת יושביו הוא על יצוא שקט. אפשר לשמוע כאן זבובים משוחחים ממרחק קילומטר.
אווירה כל כך שונה. כמובן שגם כאן יש צימרים למי שמחפש, ובעלי מלאכת יד שפתחו
בביתם ובחצרם סדנאות וגלריות. כל מה שמביא מרגוע בנפש ולבטן אפשר למצוא כאן.
יצאתי ממתת והמשכתי
בדרכי עד לפנייה נוספת שמאלה
כביש 8944.
בצומת עצרתי לרגע,
ווואשששש שמעתי קול
חזק בקרבת אוזניי והספקתי לראות אופנוען לוקח בהשכבה צידית את הסיבוב ונמוג אל
העיקול הבא.
מטורף, חשבתי בליבי
והתחלתי לרדת שיורד בחזרה לכביש 89.
לא חלפו דקותיים ואני
רואה בצד הכביש חבורה של 20-30 רוכבי אופנועי ספורט שהתאספו ומפעם לפעם (עניין של
שניות ) יוצא אחד או שניים למקצה ספרינטים מהירים בכביש משופע הסיבובים החדים
העליות והירידות.
אין לי כלום נגד
ספורט מוטורי, להיפך, אני מאד בעדו, אבל כביש בו נוסעים רכבים במהירויות רגועות
ואנשים עוצרים לצלם או סתם להתבשם מאוויר טהור וצח אינו מקום להפגנת הורמונים
ואדרנלין.
תאונות לא קורות – הן
נגרמות וזו לא סיסמה נבובה. בכל פעם ששומעים על טרגדיה שקורית בגלל שמישהו חשב
שצריך להפוך כביש ציבורי למגרש משחקים, ונוהג בחוסר אחריות ובחוסר בטיחות נצבט הלב
מתחושת הפספוס והאובדן המיותר.
כביש 89 שחזרתי אליו
עובר למרגלות נחל כזיב (מומלץ לבוא בימי הקיץ החמים דווקא) עד שבצומת חוסן בצבצו
לקראתי מימיו של אגם מונפורט. זהו רקע הולם לכמה תמונות יפות, חשבתי לי, פניתי
ימינה וירדתי אל האגם.
הייתי כאן לפני הרבה
שנים כשילדי היו צעירים יותר, ואז זה היה מאגר פתוח. היום כבר מוקם סביבו מרכז
שוקק חיים של מסעדות ומרכז ספורט. במים יש סירות פדלים צבעוניות להנאת ילדי המקום
והתיירים.
עבודות עפר ניכרות
בצדו הצפון-מערבי עם שלט גדול מספרות על
מיזם תיירותי גדול שנבנה כאן ובעוד כשנה יסתיים. יהיה שווה לבוא במיוחד לראות את
רחוב המפלים האקולוגי לכשיושלם.
בינתיים אפשר לפנטז
שאנו על גדתו של אגם בשוויץ, למשל.
קרירות היום רק עשתה
את הפנטזיה לדומה יותר.
סיבה נוספת לטיול
היומי שלי היא שוק תרשיחא. שמעתי פה ושם כי כדאי להגיע לכאן בשבתות, ואכן ההמולה
שבכיכר המרכזית מבטיחה רבות.
מצאתי חנייה קרובה
וחינמית (פה זה עניין של מה בכך ) ונכנסתי להסתובב בין הדוכנים.
אחרי שהייתי לאחרונה ברומניה דומה כי לפעמים יש דמיון בין מדינות שונות שאין ממש קשר בניהן.
בובות של סנטה קלאוס ודוכנים של כל מיני
מציאות בשקל וחצי מקדמים את פניך, בגדים זולים במיוחד כנראה מפתים רבים לבוא
ולברור בין הקולבים, בהמשך דוכני פירות וירקות שמשפריצים טריות ומעידים שלא עברו
בין מתווכים בדרך אל הדוכן. לפי מראה העוברים ושבים ניתן להבין שיש כאלה שאימצו את
המקום לקניות של שבת בבוקר למילוי המקרר בזול יותר.
ריח של פלאפל טרי
היכה בי בין הדוכנים וחיפוש מהיר בגוגל סיפר לי שיש כאן כמה אפשרויות והמלצות.
הפלאפל הזה הוא אחד מהם, אבל שאני אגיע עד לכאן בשביל פלאפל ??? שאלתי את עצמי.
מצד שני האתר הבטיח
נצורות מחומוס חם במסעדה סמוכה, והריר שלי עשה לי גולולולו כזה, רק מעצם המחשבה.
אני לא נוהג להשמיץ,
אבל כמי שמחשיב עצמו כמבדיל בין צנון למלפפון אומר כי החומוס המקומי אינו מהווה
בדל תחרות לזה החביב עלי ונמצא ביפו. עצם העובדה שהשארתי כמחצית המנה מעידה על
הכול.
ביציאה מהשוק מצד ימין שוכנת גלידרית "בוזה" שמאפשרת לצאת מכאן עם טעם טוב.
ביציאה מהשוק מצד ימין שוכנת גלידרית "בוזה" שמאפשרת לצאת מכאן עם טעם טוב.
השמש כבר עמדה במרום
השמים כשגמלה בי ההחלטה להתחיל לחזור, אבל לחפש דברים מעניינים על הדרך.
חזרתי אל כביש 89
ופניתי ימינה בצומת חוסן אל כביש 864.
האמת, לא ממש ידעתי
לאן אני רוצה להגיע אבל כשראיתי במפה כי פקיעין קרובה לכאן חשבתי למה לא?
הפעם האחרונה שהייתי
בכפר הזה הייתה כשהכסף בישראל היה לירה ובגרוש היו שני חורים. לא שאני כזה קשיש
כמו שזה היה נורא מזמן. זכרתי במעומעם את הכיכר הקטנה והעץ הגדול הסמוכים לבית הכנסת הישן.
נו, אז שיהיה פקיעין.
הכביש הצר החל מושך
במעלה ההר חולף על פני הישובים חוסן, בוקיעה אל ג'רביה, פקיעין החדשה (וזה עוד לא)
עד הכניסה לפקיעין עצמה.
זרמתי עם התנועה
פנימה. גם הכפר הזה מושך בשבתות מטיילים רבים שבאים לחפש מסעדות וחנויות, כך שצריך
להתנהל בזהירות ובסבלנות.
כתבתי לווייזית לקחת
אותי אל בית הכנסת הישן, והכביש החל להיות צר יותר ויותר והפניות החדות בין הבתים
מחייבות כשרון נהיגה של ממש. בחלק מן המעברים בין הבתים יש מקום מעבר למכונית פלוס
סיגריה מקיר לקיר. ממש צפוף ולחוץ.
אבל..פתאום כיכר קטנה, ובה עץ גדול, ולידה מקלט ועליו פינג'אן ענק (סוג של פסל מקומי) וכמה מסעדות סביב.
בפינת הכיכר ניצבת אנדרטת זיכרון לחיילים יוצאי העדה הדרוזית בני הכפר שנפלו
במערכות ישראל.
הזיכרון שלי מפעם
קיבל חיזוק מעורר. ירדתי מהרכב ובעזרת מקומי הגעתי תוך דקותיים אל מבנה בית הכנסת
הישן.
מי שמעוניין לשמוע על
תולדות משפחת זינאתי לדורותיה, יכול לבוא בימות חול כאשר המרכז לשימור מורשת
המשפחה במקום פתוח, אבל היום יום שבת ורק ניתן להציץ בבית הכנסת שעובר שיפוצים
מאסיביים בימים אלה.
אפשר להסתובב בסמטאות
הכפר, להריח תנורי עץ שפולטים ריח עז לאוויר, וגם את ריחות המאפים והמאכלים,
הפרחים והפירות שיש סביב.
בשמים חלפו צמד מטוסי כיבוי רוסיים מחפשי שריפות, ואני יצאתי מהכפר, בחזרה אל כביש 864, והתחלתי מושך לכיוון דרום.
הכביש הנפלא הזה
היווה עבורי את שיאו של היום.
ראשית הנופים הקסומים
הניבטים מכל עבר, שנית- זהו כביש מענג לנהיגה גם אם לא מהירה וספורטיבית. הכביש
מתפתל, עולה ויורד ואין בו מטר אחד של שעמום, ושלישית, הרי באנו לבחון כאילו
יכולות של מכונית, שותפה נאמנה לדרך.
הגיר הרובוטי עושה
כאן עבודת פלאים- מעלה ומוריד הילוכים בשקט וברוגע. כשצריך להאיץ הפורטה ממריאה
וכשנדרש לבלום ולהאט יש על מי לסמוך.(זוכרים
את המומנט ? נתון של 30 קג"מ ב-1750 סל"ד מבטיח וגם מקיים), מה שהיה
נכון בדגם הבנזין נכון אף פה מבחינת הנוחות והחלל הפנימי.
עיצוב הפנים השתדרג בזוטות קטנות, ומטוב לטוב יותר.(למשל, פתחי מיזוג ליושבי הספסל האחורי)
עיצוב הפנים השתדרג בזוטות קטנות, ומטוב לטוב יותר.(למשל, פתחי מיזוג ליושבי הספסל האחורי)
הקלף המנצח של הגרסה
הזאת מתגלה בתחנת הדלק.
19.2 ק"מ לליטר
לאורך 750 ק"מ שנסעתי בה בסוף השבוע מוכחים כי זו מכונית למרחקים ארוכים.מיכל דלק שלם ייקח אותך קרוב ל-800 ק"מ מתחנת דלק אחת לתחנה אחרת. מספיק לנסיעה הלוך חזור תל אביב - אילת ללא תדלוק.
לדעתי מכובד ביותר.
הפורטה מכונית נוחה,
נינוחה מרווחת ונותנת תמורה טובה.
לא צריך להיות גנרל
בשביל להרגיש כזה.
באתי, ראיתי ניצחתי
(בלטינית זה נשמע הרבה יותר משכנע).
רציתי לחפש תשובות
ומצאתי כבישים נפלאים עם נופים מדהימים והמון סיבות טובות לצאת מהבית.
ירון הולנדר
נובמבר 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל