יום שבת, 25 במאי 2019

על הדבש ועל העוקץ


ירון הולנדר קם נרגש. 
אפשר לומר אפילו נרגש מאד.
לכבוד חגיגות ה-30 שנות עבודתו, ולפני שהתאגיד יחליט כי דרכיהם נפרדות, החליט לשקול אופציות של גמלאי נמהר, כזה שהמעות מצויות בכיסו והאדרנלין עדיין זורם אצלו במינון גבוה (גם אם זה רק במאה קמ"ש), ולקחת לסוף שבוע גועש את זו שעושה היום הכי הרבה גלים באגם הספורטיביות הלוהטות.

אומנם במבט ראשוני אין לה את המראה המהמם מסובב הראשים, לא את הסקסיות של אחיותיה מארץ המגף, ולא את הייחוס המרומם של הבאווריות הנודעות, ברם, כך לפי השמועה שפשטה, כי מגע מרפרף על דוושת התאוצה מעלה מן השאול את גניחתו של לוציפר, וצליפת השוט המכה בגבו של הנהג ומצמידה אותו אל מסעד המושב כשהסטינגר פותחת מבער, תעשה לו רק טוב.

30 שנות וותק ואני פתוח להרפתקה חדשה. כך חשב לעצמו האיש, בבוקרו של אותו יום.

למזלו הטוב השמש זרחה בשמיים צלולים מכל ענן,
וכפי שכבר זמרר בעבר צבי פיק "שמים בלי ענן, סימן", וכך החליט גם ירון הולנדר כי כל סוף השבוע הזה יהיה בחזקת סימן לבאות.

וכפי שיודע כל חזאי, כי אות לעתיד הוא קודם כל הסתמכות על העבר, מכיוון שבחודשים האחרונים בחן ירון מכוניות חזקות ויוקרתיות כמו ה- DS7 המדהימה עם 180 כוחות סוס, אחריה הסופרב המאוד מרשימה על 280 הסוסים שבאורוותה, ועכשיו מונחת כאן העוקצנית הזאת עם 370 סוסים עצבניים במיוחד, והוא לא יודע אם זו מגמה מדאיגה, או ניסיון של הבורא להעמיד אותו במבחן. מה שבטוח שהנחיתה אל קרקע המכוניות היותר שפויות תהיה כואבת, מאד כואבת.
כאדם נרגש שלא ישן ממש טוב בלילה האחרון, התייצב ירון הולנדר עם אור ראשון בסוכנות "קיה" ברחוב המסגר, כדי לקבל לידיו את המושכות של הפראית האצילה.

האדומה הזאת חיכתה לו בחניה הרבה זמן. כבר הרבה זמן לטש אליה עיניים, כשהזדמן לשם, חיכה בסבלנות עד לרגע הזה, ועכשיו הוא כאן ליד הישבן הכי לוהט שיסתובב כאן בסופ"ש הזה, והוא כבר מתפוצץ מהתשוקה לפרוץ את דלתות החניון, ולשעוט לדרכים מסחררות.
פתחי מיזוג וחשמל ליושבי הספסל האחורי

בורר מצבי נהיגה-כפתור עגול מתחת ידית ההילוכים
 בעוד נציג היבואן מספר ומבאר כל כפתור ומתג, מחשבה כואבת פילחה את גופו. ,"אני לא יודע אם אי פעם ארכוש את הסטינגר הזאת, אבל מה שבטוח שאם כן, אז אצטרך למצוא דרך לשים אותה באמצע הסלון שלי, ולו בשביל לשמוע את כל 15 הרמקולים המשובחים של "הרמן קרדון" שמייצרים צליל מדהים של אולם קונצרטים משובח, ואם כבר השקעתי קרוב ל- 400 אלף שקל במערכת קול ראויה לסלון שלי. כדאי מאד שהמערכת הזאת על הגלגלים תדע גם להתנועע ולנענע."
ישנם אנשים שזו דרך המחשבה שלהם, כאלה הם.

עכשיו אפשר להתחיל.
הסטינגר הזאת היא מכונית שכל יעודה הוא להיות מכונת נהיגה מושלמת לכבישים משתנים ומהנים, יהיה זה סוג של בזבוז לנסוע בכביש החוף לחיפה הלוך חזור רק כדי "לדעת איך האוטו", ומצד שני כל בר דעת שירון הולנדר שאל  לדעתו זרק רעיון איזה כביש ראוי לעוקץ הקטלני הזה, אם כך חשב ירון  לעצמו, ראוי לשלב את כל הרעיונות הללו לאחד, ולנצל  את השבת הזאת לפרויקט מיוחד, וכפי שערוצי הטלוויזיה נוהגים לעשות מעת לעת כאשר אין להם משהו מקורי הם יוצרים "לקט של המיטב".
התיישב ירון הולנדר, קרא את כל מבחני הדרכים שעשה בשנים האחרונות, והחליט לחזור אל הכבישים שעשו לו את זה, ולא משנה היכן הם נמצאים, גם אם זה אומר  לחצות את המדינה לאורכה ורוחבה מקצה לקצה, ולהביא את יכולותיו אל הסף העליון של הקצה, ולראות מי פה ישבר ראשון, כשהכוונה כמובן לא לשבור שום דבר בחתיכה הזו שעולה כמו דירת שיכון בבית שאן. נניח.

יהיה מעניין לראות כיצד חנון מהירויות כמותו יתנהג עם חורכת האספלט האדומה. או כפי שיטיב להתנסח מאוחר יותר ויאמר -
לתת למישהו כמוני מכונית כל כך חזקה, זה כמו לומר ליוסיין בולט לתת את הספרינט הכי מהיר שלו בסלון  של הבית.
זאת אומרת השרירים נמצאים על המגרש הלא נכון,
אולי הבעיה היא בכלל לא אצלו, הרי גם הוא יכול להוכיח שמהירות גבוהה לא מפחידה אותו, אלא משטרת ישראל שעושה את זה הרבה יותר בקלות.

כיוון הגה חשמלי
ירון נזכר בשורה שכתב מאיר אריאל "הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן", כאשר עם הכניסה לסטינגר ההגה והמושב החשמליים מתאימים עצמם לנהג.
זוגתו החוקית הסכימה היום להתלוות אליו בתנאי שלא יעצור בכל רגע כדי לצלם עוד זווית ועוד תמונה, הוא מצידו מבטיח שישתדל להתאפק (מה לא עושים בשביל האהבה ?), היא התיישבה במושב הימני, כיווננה את עצמה חשמלית למצב הנוח ביותר, ושאלה – לאן בעצם אנחנו נוסעים היום?

היות וזוגתו אינה מרבה להשתתף עימו במבחני הדרכים, ייקח אותה לראות את המקומות אשר אהב עם אחרות. הצרה במדינת ישראל הקטנה כי צריך לנסוע הרבה כדי להגיע אל האושר נטול הפקקים והעומסים.

על כביש החוף צפונה ירון הפעיל את בקרת המהירות על הסף החוקי העליון, מאפשר לכל מערכות הבטיחות הקיימות להפתיע אותו, (ויש הפתעות !!) ולהתפעל בקול רם מכל גילוי. השקט של המנוע (מצב קומפורט רגוע) נבלע בסאונד המוזיקה המעולה שנבחרה באפליקציית ספוטיפיי.
תצוגה עילית על שמשת הנהג
וכשכל המידע החשוב זמין על שמשת החלון בתצוגה עילית פשוט לא מורידים את העיניים מהכביש.

על הכביש המהיר כבר הבחין במבטים. חלקם סקרניים ומקצתם עוינים – 370 סוסים ואתה נוסע בימין על מאה ? יש פעמים שאתה יודע לקרוא מה אדם מולך חושב ולו רק מהבעת פניו.
חכו חכו, עונה מנגד הבעת פניו של ירון הרגוע. אצלי, כל הכיף עוד לפניי, בינתיים מי שממהר שייתן גז. זה שאני נותן לעקוף לא אומר שאני לא יכול לתת לך להריח לי את האחוריים.
את כביש 8933 המענג פגש ירון לראשונה עם יונדאי משפחתית   סטנדרטית (מבחן דרכים של יונדאיי i20) וכך גם הביקור במערת קשת בפארק אידמית. כאן בעליות הפתלתלות והחדות הסטינגר נותנת את מה שהיא יודעת. היא נדבקת לכביש כמו שר בממשלה, לכיסאו. ההגה הקטום והחד שלה מאפשר להיצמד אל קו השוליים גם אם זה עיקול חד עם זוית פנימית בעליה חדה.
זה המקום שמייצר פאן טהור וחיוכים אוויליים.
במכונית כזאת מיותר לציין כי מושבי העור היוקרתיים נותנים תמיכה מעולה, ומונעים כל תזוזה גם בפניות חדות ופתאומיות.

זוגתו, שזו לה פעם ראשונה באתר הזה, שמחה לשמוע שנדרשת צעידה של עשר דקות גג (תכל'ס גם 9 הספיקו ) מהחניה לאתר. וכדי לשמח אותם נתקלו השניים במי שהחליטה לעשות סנפלינג לתהום אבל לא הבינה במה שזה כרוך. גם זה היה fun.

התחנה הבאה שנבחרה במסלול היא תצפית הר אדיר (מבחן דרכים קיה פורטה דיזל) . במזג האוויר החם הראות היום לא הכי חדה, אבל השקט הזה ממש לא נותן למוח לקלוט את שאירע כאן בדיוק לפני 13 שנה.

אל יקב דנז הזכור לטוב הגיע ירון עם אפרת באוקטובר האחרון, (מבחן דרכים DS7),   יש להם כאן יין רימונים מופלא, חבל שמשום מה היקב סגור. 

בחזרה אל כביש 899 שעולה ומתפתל בהר, בנופים קסומים של חורש ושדות חקלאיים, הסטינגר לא ממצמצת באף סיבוב, בוחנת את הסבלנות של ירון ועד כמה הוא מוכן לבדוק את גבולות המעטפת שלה שרחוקים הרבה יותר משלו.
בקיבוץ מלכיה פונים מהכניסה ימינה אל אנדרטה המספרת את סיפורי הקרבות בתש"ח, וממנה מוביל שביל את תצפית המשקיפה על עמק החולה עד מרומי הגולן.

יום טיול לצפון, כבישים מרגשים, כ-400 ק"מ
כביש 899 מתחבר עם כביש 90 וכאן נכנסים לבקר בשמורת אגמון החולה הפתוחה לקהל. הפקח במקום מספיק הגון כדי לספר כי אין הרבה מה לראות בעונה הזאת. מאות זוגות האופניים שעומדים כאן דומם וחוסר המבקרים מאמתים את מה שנאמר.

בכביש 6 דרומה הסטינגר מפגינה קצת יותר שרירים כשבאמתחתה 8 הילוכים המביאים אותה מאפס למאה בפחות מ-5 שניות, העקיפות המהירות משאירות לנעקפים שובל אדום ולסת פעורה.
בכל זאת צריך לשמור על פאסון מתחייב.



שבת בבוקר. יום חדש. משימות חדשות.

כאילו לא די ב-400 הקילומטרים שחוו אתמול השכימו הבוקר ירון הולנדר וזוגתו כדי להפליג דרומה, אל המרחבים הצהובים והכבישים השוממים.

בדרכם אספו את ריקי שמטיילת בחברתם לא מעט, ומבירת הנגב המשיכו דרומה אל היעד הראשון ביום ארוך.
החורף האחרון הביא איתו הרבה משקעים ושיטפונות אל המדבר, בעין יורקעם יש מספיק עדויות לכך. בפעם הקודמת שביקר כאן היו פחות.
גם כאן המרחק מהחניה אל האתר לא נמשכת זמן רב מידי, וכשהשמש כבר מכה ממעל, רצוי לעבור את המרחק הזה כמה שיותר מהר, כדי להגיע אל הצל והמים. חבר'ה צעירים, משפחות עם ילדיהם ובודדים באים לכאן להצטנן במי הבריכה הקרירים,
כשיצאו משם היה כבר החניון המאולתר מלא עד אפס מקום.

אל החולות הצבעוניים הנמצאים דקות נסיעה משם על כביש 225 לכיוון ירוחם הגיעה החבורה המשוטטת כשחיפשו מקום נוסף לעצירה, כאן יש פחות מבקרים, כרגע.
 בחניון עמדות מוצלות עם שולחנות למי שרוצה לפתוח שולחן ארוחת בוקר או צהריים מול הטבע הצבעוני. גווני הסלעים רווי המינרלים נעים מצהוב עד וורוד, ומי שמתאמץ יכול להפיק מהסלע המתפורר חול צבעוני.

הכביש הריק והמתפתל כנחש מושך את ירון להביא את הסטינגר לידי ריגושים, זה לא ממש משנה כמה סיבובים ועליות כבר עבר, תמיד תהיה זו הבאה שתדליק לו את פתיל השובבות. לזוגתו אפשר לציין זה הדליק משהו אחר לגמריי.

למרות שיעדם הבא היה ממש במרחק נגיעה משם, העדיף הנהג להמשיך עם הכביש הזה כי מתי יוצא לו להגיע עד לשם כשהכביש ריק מתנועה עם מכונית מאתגרת ומרגשת כמו הסטינגר שכביש זה נבנה למידותיה?
העיירה ירוחם הייתה ריקה ומנומנמת דייה כדי לא להתעורר מאיוושתם של הצמיגים נמוכי החתך והרחבים שחלפו במהירות ברחובותיה. לא בכל יום מגיעה לשם יצירה מוטורית שכזו.

הקפה של כל האזור רק בשביל לשוב אל כביש 206 כדי לפנות שמאלה אל כביש 227, כאן ישנם שני שלטים שיש לשים לב אליהם -
האחד מודיע שאין מכאן מעבר לכביש 90.
(נו, יאמר זה שיודע, רק נגיע למקום ה"הוא" ונחזור.)
השני אומר שזה כביש מסוכן.
(ושוב יאמר אותו אחד, היינו, אנחנו יודעים)
ובכל זאת פונים.
כביש 227 זכור לטוב כי הוא היה פעם הכביש (היחיד) לאילת, ודרכו עברה דרך מעלה העקרבים המפותל. גם לכאן הגיעו ירון ואפרת 
( מבחן דרכים קיה סורנטו),  כיום שוליו צרים ומתפוררים, וכשמגיעים אל קצה העלייה הקצרה נפתח הכביש אל מעבר לאופק בירידה ארוכה וישרה.
לאחר כ-3 ק"מ ישנו חניון גדול, ואנשים יוצאים ממנו לכיוון לא ברור לצעידה, ולאחר כ-10 ק"מ מהפנייה הפתעה ! ערימת עפר חוסמת את האספלט ושלט גדול צהוב מבשר למי שבכל זאת הגיע עד כאן כי כביש 227 סגור !!

צריכה מדינת ישראל לשמור על מורשתה ויחוד אתריה, וכביש זה בו התרחש בשנות החמישים טבח מחריד ונופיו המדהימים ראוי שישמר ויתוחזק בהתאם.
 
מכיוון שהשתבשה חלק מתוכנית היום (הירידה במעלה העקרבים הפתלתל עד כביש הערבה), לא נותר אלא לשוב על עקבותיהם, ולנסוע אל ים המלח מכביש 25 מזרחה אל צומת הערבה, ומשם צפונה לאורך כביש 90 צפונה, עד חופו המחודש והיפהפה של עין בוקק.


 42 המעלות הורה הלוח שעל סוכת המציל לא השפיעו כהוא זה על כמות הנופשים הרבים במקום, גלידה להתרעננות, ושוב חזרה הסטינגר למלא את יעודה.

כביש ערד ים המלח הידוע במספרו 31 היה גדוש מכוניות. זהו הכביש הכי הכי הכי מתאים  בישראל לסטינגר להפגין יכולות, אבל ב-60 קמ"ש של שיירה ארוכה אין מה לנסות בכלל עקיפות מסוכנות ומיותרות.
את הנחמה מצא ירון הולנדר במנחת ערד הנטוש.
"אחי, כמה היא סוגרת?"

כאן על מסלול האספלט הרחב והארוך אפשר לבחון איך נראית התאוצה, (רמז, הנוסעות שאיתו שאלו אם תיכף האדומה הזאת מוציאה כנפיים וממריאים), הבלמים המשובחים הפגינו את יכולתם לעצור את ההתלהבות, וסימני גומי אחר על המסלול סיפרו שהיו כאן גם אחרים שהלכו על האקסטרים. שיירת גמלים שחוצה את המסלול באדישות, ורכבי הבדואים שנוסעים מידי פעם על המסלול מחייבים את הנהג להיות זהיר שבעתיים.

היות ואנו בתחילתה של מהפיכה ברורה והיעדים כבר מסומנים בתעשיית הרכב שהולכת ונוטה לעבר מכוניות היברידיות, חשמליות ולבסוף אוטונומיות הרי שאלו כאן עלולות להיות מאחרונות דור שותות הבנזין, והסטינגר ודומותיה יהיו כדינוזאורים לפני הכחדה,  ותמצא עצמה כפריט לאספנים בעוד חמש או עשר שנים מהיום.
לא נעים אבל זאת המציאות, ולנו רק נותר לנצל את הימים שלפני המבול.
כאשר ב.מ.וו, או מרצדס. כדוגמא מוציאים לשוק מכונית ספורטיבית מרגשת וחזקה אין אחד שירים גבה, אבל כשקיה מצטרפת למגרש של הגדולים ועושה זאת כשווה בין שווים בלי להתבייש זה מראה על כוונה ויכולת, וכפי שנכתב למעלה כי ראייה עתידית מתבססת על לקחי העבר.
הלקוחות הפוטנציאליים שירכשו את הסטינגר לא יתעניינו בנתון זניח כמו צריכת הדלק, למשל, למרות שאם יש משהו שהפתיע לטובה במבחן ארוך הטווח הזה (970 ק"מ), זו צריכת הדלק, שגם בנהיגה ממש לא חסכונית הצליחה הסטינגר להוציא נתון טוב יותר ממה שמוציאה הפיקנטו הקטנה של משפחת הולנדר.

כאשר כל כוח סוס במכונית הזאת עולה קצת יותר מאלף שקל אתה מבין להלכה מהו כוח הכסף.
בשבילם זה חסר חשיבות והיות וכך זו גם לא המכונית לקחת את הילד לחוג (למרות שאפשר), או לקפוץ עם הבעל לקניון, לשופינג.
לא.
לא מכונית שיעודה העיקרי הוא פאן פאן פאן בכביש.
לנסוע הרבה, ומהר (ככל שמתיר החוק כמובן) וליהנות בעיקר מהכלי, ואם מצאת כביש מעניין על הדרך אז למה לא.
אבל, אם לדוגמא ההורים גרים בפתח תקווה ואתם בצפון תל אביב, זה לא אומר שצריך לנסוע אליהם לארוחת שישי דרך כביש ערד - ים המלח דווקא.
יום טיול לדרום, כ-500 ק"מ

קיה, למי שלא יודע פירושו בקוריאנית מורכב משתי מילים שמשמעותן "עולה מן המזרח", וזהו חזון החברה, בעוד  שהסלוגן המלווה את קיה ברחבי העולם הוא "הכוח להפתיע", ואכן היצרן הזה עושה את שני הדברים גם יחד בשנים האחרונות.
מי שיתקל בדרכו בישבנה הלוהט אל העוקצנית הזאת כבר לא יוכל להתעלם, ומי שיזכה להיכנס ולהניח עצמו מאחורי ההגה הזה ידבר מן הסתם בנימת יראה ומכובדות על קיה.

בוקר יום ראשון.
ירון הולנדר קם כואב, השמש שזרחה גם היום בחוץ לא עיממה את הכאב שתפס אותו בצד.
זוגתו האוהבת מצאה אותו בסלון, דואב וגונח.
מה לך אהובי? היא שאלה. דואגת.
אתה רוצה שאזמין רופא ? המשיכה לשאול.
עזבי, הוא ענה לה.
זה רק התקף קטן, וזה יעבור.
איך אתה בטוח בזה? אתה לא נראה טוב, אתה חיוור, ומזיע, ורואים שכואב.
אכלת משהו מקולקל, אולי ?
לא מתוקה שלי, אלו רק כאבי הפרידה... כל כך קשה לי...להיפרד.. אולי רק עוד נשיקה קטנה, ליטוף...אקח לי עוד קצת ריח של האדומה הזאת...מתוקה שלי, זאת לא את.
זאת היא.
התאהבתי, אני רק בנאדם.

ירון הולנדר (שירה וריקי)
מאי 2019
קיה סטינגר טווין טורבו 3.3 ליטר, 370 כ"ס, מומנט 52 קג"מ.
385,000 שקל


כביש 8933
מערת קשת
הר אדיר
ג'יש
כביש 899
מלכיה
אגמון החולה
כביש 225
עין יורקעם
כביש 227
מעלה העקרבים (החסום)
עין בוקק
כביש 31 – (ערד- ים המלח)
מנחת ערד 

2 תגובות:

  1. אוטו סבבה.. אבל מעדיף פורשה

    השבמחק
  2. גם פורש סבבה, אבל בתכל'ס גם אני מעדיף בואינג דרימליינר בחנייה בחצר ויאכטה של 300 מליון דולר במארינה.
    סטינגר בחנייה שלל ואתה קם עם חיוך כל בוקר, והולך לישון כל לילה עם גאווה גדולה.

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל