האח הגדול

 

בפעם השנייה החודש אני מקבל לידי מוביל גדול להסעת המונים.

אם המבחן הקודם פנה אל פלח אוכלוסייה שצריכה מוביל גדול, נוח ומפנק ברמת מחיר הגיונית ואפשרית למשפחה בורגנית מן המעמד הבינוני, הרי שהיאכטה המלכותית שקיבלתי לסוף השבוע הזה כבר פונה לפלח אחר לחלוטין.

אלו שראו עולם (מהצד המתוק של החיים), ורגילים לקלאסה אחרת לגמרי.

להם יצרני הרכב בונים יצירות מוטוריות הבנויות משילוב משובח של חומרים וטכנולוגיות.

הטובים ביותר מכל העולמות.

יש מקומות בישראל בהם בסכום הזה שהמכונית עולה אפשר לקנות דירה מרווחת, ובעודף כמה עציצים.

הבעיה הגדולה של מי שכותב על מכוניות יוקרה היא כאשר הוא מתלהב ממה שיש לדגם מסוים להציע, והוא כבר חושב לעצמו שיותר מזה כבר לא יכול להיות, מגיע דגם אחר של אותו יצרן (או של יצרן אחר, לא משנה) ומוכיח הלכה למעשה כי מה שחשבת שהוא רף עליון כבר מזמן לא כזה, ועכשיו אתה בבעיה גדולה כי אתה כבר יודע בתור מנוסה ומיומן כי גם השיא הזה שאתה אוחז במו ידיך הוא זמני בלבד, ויבואו אחריו אחרים שיעיפו לך את הבלורית (שאין), וידהימו אותך בחידושים, בפאר, ופטנטים הלקוחים מעולם הדמיון.

וזו עוד חצי צרה.

כי שבוע אחרי זה אתה עובר לבחון רכב ליסינג ממוצע שהכול בו בסדר, אבל כריש שטעם דם פעם אחת כבר לא יוכל להיות צמחוני.

ככה זה.

סתם "בסדר" זו כבר סקלה אחרת לקנה מידה, ולך תצא אובייקטיבי.

 

חשבתי לעצמי כי אחרי שבחנתי לפני מספר חודשים את GLE350D

(גברים בשחור ) מה כבר אפשר לשנות ולהוסיף ליוקרה והסטייל ?

אז מסתבר שיש...

 על מנת שלא אהיה היחיד שמביע דעתו הזמנתי מספר חברים להצטרף לשני טיולים שונים, מקומות שונים, תוואי שטח שונה, האם אשמע גם דברים אחרים?

סמדר שאך אתמול חגגה יום הולדת הביאה את יוסי בעלה, ואני צרפתי את זוגתי בהבטחה כי כל קפיצה לטובה, זאת אומרת – גם אם אבן כלשהי תסכן עצמה להידרס אני מבטיח כאן ועכשיו שלא תסבלי מזה.

כלת יום ההולדת שמחה לראות כי פרגנתי לה את הטוב והמשובח ביותר שיכולתי להביא. הם התיישבו ברווחה בשורה השנייה, כיווננו לעצמם את כל המיזוג האפשרי ואת המושבים החשמליים באופן הנוח ביותר, ולבסוף שאלו – נו, לאן נוסעים.

מכיוון שאני לא אוהב להשאיר חובות פתוחים ודברים לא ברורים מטיולים קודמים ניסע לכיוון שוליו של מדבר יהודה בדרך אל ים המלח.

החזאי הבטיח שיהיה קצת חם. חודש יולי. אי אפשר לצפות כאן לגשמים רוחות ושלגים. תמיד חם.

יותר או פחות. חם.

בתא הנוסעים שרר מזג אויר של אביב אירופאי, ואורחיי התרגלו חיש מהר לסטייל והנוחות.

מנוע הדיזל מפגין שקט בלתי מובן (זוכרים את מנועי הדיזל הרועשים ? ) ולוגם את העליות אל הבירה בקלילות של עז הרים.

מערכות הבטיחות המותקנות ברכב הן מהזן המתקדם והמשובח ביותר, אפשר לסמוך על כול החיישנים והמצלמות שיביאו אותנו בשלום אל מחוז חפצנו.

בירידה ממעלה אדומים אל ים המלח אני פונה שמאלה אל מצפה יריחו. זהו ישוב דתי, אשר ניתן להיכנס אליו עם רכב רק בימי חול, ואל מרפסת ים המלח הנמצאת במקום גבוה בקצה הישוב.

יש שילוט ברור כיצד להגיע לשם,

ביום בהיר (ובשל החום היום קצת פחות) אני בטוח כי נשקף מכאן נוף מדהים ועוצר נשימה למרחקים עצומים, אבל גם כך וגם כך הנוף מהפנט ומרשים במיוחד. מומלץ להגיע לכאן.

חורשה מוצלת סמוך לשם עם שולחנות וספסלים, שכנעה אותנו כי זהו המקום המושלם להוציא את יצירות הפאר של חומוס עלי קראוון האלוהי, שהבאנו כדי לסגור את סוגיית הרעב מחד ולהיות מלאים לבאות, מאידך.

יצאנו מהישוב והמשכנו על דרך האספלט הצרה לכיוון מנזר סנט ג'ורג', אך בשלב מסוים הדרך מתפצלת לשתיים.

הנתיב הימני מוביל למנזר, בעוד המשכו השמאלי והיותר משובש מוביל אל מסלולי המדבר לרכבי שטח.

נסענו כברת דרך עד שראינו שלט האומר כי זו שמורת טבע נחל פרת.

מצפור במעלה הגבעה משכנע אותנו לעלות.

לאלו שמקטרים אני אומר כי זוהי רק ההתחלה לה לה לה, ושיתכוננו לבאות.

(לו רק ידעו על המצפה להם בהמשך...)

גם במצפור זה נשקף נוף מדברי של נחל פרת ומצוקיו.

לקוראיי העוקבים אזכיר כי לא מזמן הגעתי בהמשכו של הכביש אל מנזר סנט ג'ורג'.

הטיול הקודם

בביקורי הקודם ירדתי עם שותפי למסע עד למרפסת שצופה אל המנזר, הפעם הודעתי לשותפיי כי נרד ממש עד למטה.

בניגוד לפעם הקודמת היום השמש קופחת מעל, ואנו מחפשים נקודות צל בדרך למטה דרך אמת המים הצוננים שעוברת כאן, אל הגשר החוצה את הערוץ ("בטח בשיטפונות החורף זה מראה מדהים", אני חושב בקול רם), ומעבר לו עד לגן קטן סמוך לשער הכניסה אל המנזר.

אחח הקורונה הזאת. המנזר סגור לביקורים. שנגיע שוב?

תלוי את מי שואלים.

העלייה בחזרה אל הרכב הממתין לנו מפרכת וסיזיפית. החומוס שאכלנו שעה קודם לכן לא ממש עוזר.

משפחת בדואים שעולה מהערוץ למטה על גבי שלושה חמורים מסרבת למכור את החמורים תמורת המרצדס.

נדמה לי ששמעתי צחוק מתגלגל תמורת ההצעה שלי.

אני מוצא כי יש יתרון למאמץ הגופני הרב- כתוצאה ממחסור בחמצן אם היה מי שהיו לו טענות, הרי שהן נשארו בבטנו עד לחזרת הדופק לחייו. (כלומר לא שמעתי תלונות).

המשכו של אותו כביש צר מוביל למספר כפרים בדואיים, אך גם אל מבצר קיפרוס הניצב על תל נישא בקצה דרך עפר.

זו שיודעת יותר מכולם מספרת את סיפורו של המקום:

"... קיפרוס הוא מבצר מימי הורדוס שנקרא על שם אימו. היה אחד משבעת מבצרי המדבר שבנו החשמונאים ושופצו על ידי הורדוס. המבצר חרב במרד הגדול של היהודים ברומאים (בין השנים 66 ל-70 לספירה), כנראה בידי הקנאים היהודים. שרידי המבנה נמצאו בתל אל-עקבה המתנשא מעל נחל פרת, כשלושה ק"מ דרום-מערבית ליריחו... קיפרוס נבנה על חורבות מבצר חשמונאי ששמו לא ידוע, אך משערים שמדובר באחד משני המבצרים החשמונאיים תרקס וטאורוס המתוארים על ידי סטראבו כמצויים במעברים המוליכים ליריחו ונהרסו בידי פומפיוס, בעת מסעו לירושלים בשנת 63 לפנה"ס... בימי הורדוס המבצר לא נצרך למלחמה, אך חזר לשמש כמבנה צבאי בימי המרד הגדול של היהודים ברומאים..."

מבצר קיפרוס-ויקיפדיה

הסתפקנו במורד, ולא טיפסנו עד מרום התל. בכל זאת מונח כאן סכום כסף גדול מידי שלא אעיז לסכן, אך נראה לי כי ניתן להגיע עד הפסגה עם רכב חזק מספיק.

גם באתר הטבילה קאסר אל יאהוד כבר הייתי בהזדמנות אחרת, וכך שניים משלושת אורחיי. בשביל זו שלא הייתה שם מעולם הזמנתי ביקור באתר של רשות שמורות הטבע.

היינו המבקרים היחידים באתר היפה והעזוב .

האתר הזה נראה אחרת ללא כל התיירים הצליינים הבאים בשעריו.

עצוב.

בחום הזה אי אפשר שלא לטבול במים הירקרקים של הירדן, אפילו אם זה רק עד הברך.

את הטיול קינחנו בביקור במנזר דיר חג'לה הסמוך.

למרות החום והמאמצים סיכמו אורחיי להיום כי נהנו מאד.

אפשר בכלל אחרת???

 

לטיול שבת הזמנתי את שלושת שותפיי הקלפנים, אנשים שמבינים דבר או שניים בהימורים ובניהול סיכונים מחושבים.

הראשון תפס את המושב שלצדי, לא הבין מדוע הוא זז כאשר הפעלתי בסתר את עיסוי השיאצ'ו, מהחיוך  הזחוח שלו הבנתי שזה נעים לו (כאילו שלא ידעתי).

חבריו התפרסו להם מאחור, והתלוננו למה להם לא מגיע עיסוי. אמרתי שאני אמסור את תלונתם הלאה.

הרדיו בחר לנו פלייליסט הולם אנשים צעירים בגילנו, ומערכת הסאונד המאוד משובחת הנעימה את דרכנו.

חבריי ההדיוטות אינם מבחינים בין קג"מ לפלאג אין, ואינם מודעים לנינוחות הנסיעה וממה היא נובעת.

על מנת להעיף שניים וחצי טון למהירות 100 קמ"ש (ומעבר לזה) בשבע שניות צריכים המון כוח.

ממש המון.

ה-GLS הזה מתהדר במנוע חזק שמייצר הספק מומנט אימתני של 60 קג"מ.

כאשר למכונית משפחתית ממוצעת יש בין 15 ל 30 קג"מ (במקרה הטוב) הרי שהספק עצום של 60 הוא משהו שמרגישים. בעיקר בגב.

המומנט הזה דוחף את ה-350 בעוצמה רבה ובשקט.

עד שלא מנסים לא מבינים את זה.

כמי שנוהג רק במהירות החוקים (בדרך כלל), אציין כי גם במעלה הדרך למעלה לא שומעים מאמץ, והמספרים של מד הקילומטרז' מתחלפים במהירות בדרכם אל האין סוף.

מצפור ארבל אשר ליד קיבוץ גזית הוא מקום שאני מביא אליו כל מי שלא היה שם לפני כן.

ותמיד התגובות זהות.

הייתי שם בקיץ ובחורף, כשמסביב ירוק וצהוב, עם ראות צלולה ועם שמים עכורים. תמיד מקסים כאן.

אחד הדברים שעושים לי טיול למוצלח במיוחד הם המקומות שאני מגלה על הדרך או כאלו שלא הייתי בהם שנים רבות.

בדרכנו אל רמת הגולן קצת אחרי צומת מחניים הבחנתי בשלט קטן וחום מהזן האהוב עלי.

חירבת ירדה.

דרך אספלט צרה בין מטעי פרי מובילה אל האתר.

"... בית אחוזה שנבנה בסוף המאה ה-19, ונחשפו בו ממצאים ארכאולוגיים בצורת חרסים ומטבעות שזמנם החל מהתקופה הרומית המאוחרת בארץ ישראל ועד התקופה הממלוכית והתקופה הערבית הקדומה. האחוזה ואדמותיה נרכשו על ידי קק"ל בשנת 1936.

המבנה הוא בצורת חאן רבוע, הסוגר על חצר פנימית ובה בור מים מכוסה. בצד המערבי והמזרחי נמצאים שערים. בשלושת אגפי המבנה נמצאים 4-3 חדרים בכל אגף. בקיר המזרחי נראים סימני פגיעות קליעים ממלחמת העצמאות.

מאתר חורבת ירדה יש תצפית רחבה לנוף עמק החולה וההרים המקיפים אותו ולמושב משמר הירדן... במלחמת העצמאות, סמוך לאחר קבלת החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947, הותקפה חורבת ירדה על ידי יחידות של "צבא ההצלה" של קאוקג'י. כוחות של חטיבות עודד וכרמלי הגנו על המקום כנגד יחידות אלה ובהמשך גם כנגד הצבא הסורי. האחרון, אשר פרץ לארץ ישראל ביוני 1948 דרך הכביש העולה מגשר בנות יעקב, כבש את משמר הירדן, ליד קיבוץ גדות של ימינו והתקדם מערבה, אך נעצר בשערי חורבת ירדה לפני תחילת ההפוגה הראשונה. לאחר תום ההפוגה התנהלו במקום קרבות קשים וב-16 ביולי 1948 אף הצליחו הסורים לכבשו, אולם בסופו של דבר, עוד באותו לילה שבין ה-16 ל-17 ביולי 1948 חטיבת כרמלי ופלוגה מגדוד 13 של חטיבת גולני כבשו את המקום חזרה ומנעו בכך את המשך התקדמותו של הצבא הסורי לעבר הגליל..."

חירבת ירדה- ויקפדיה                                                                     

אבא שלי שירת בגדוד 22 של חטיבת כרמלי, ומשום מה לא הגענו לכאן אף פעם כאשר היינו ילדים.

כעת, התרגשתי במקום בו הוא וחבריו נלחמו עבור עצמאות המדינה.

מכיוון שמחירבת ירדה ניתן להשקיף אל צידו השני של ההר מעבר לירדן, החלטנו כי העצירה הבאה שלנו תהיה במצפה גדות, אתר ההנצחה הזה צופה בחזרה אל המקום ממנו באנו.

כאשר הזמנתי את חבריי לטייל עימי אמרתי להם להביא בגדי ים ומגבות.

אי אפשר לטייל ברמת הגולן בקיץ בלי לעבור במפל, בריכה או מעיין.

יש לנו ענק מגודל שיכול להביא אותנו עד הדלת של כל אתר כזה, וזה הזמן גם לבחון (בעדינות) את היכולות הללו.

עין עלמין. בריכת קצינים סורים מפורסמת מספיק כדי שנסטה מדרכנו בשביל לטבול במימיה.

דרך עפר מלאת בורות מובילה לשם, זה לא מונע מרכבים משפחתיים שונים להעז ולרדת בה.

המתלים האדפטיביים המותקנים כאן משככים כל תנודה ומהמורה, וגם צמיגי הגומי עצומי המידות תורמים את חלקם לנוחות הנסיעה. זה משהו שאין לאחרים שירדו בדרך הזאת.

ל-350 מערכת הנעה קבועה לארבעת הגלגלים, וכל הטוב הזה מאפשר לצלוח מכשולי קרקע שרמת הגולן התברכה בהם.

בריכת עין עלמין מושכת קהל רב שאינו ירא את המים הקרים (מאד), וישנם כאלו יודעי ח"ן ומכירים את הסביבה המגיעים עם הרכב הכי קרוב שאפשר. אלו שנטו שם אוהל ללינת לילה אולי נהנים פחות כרגע.

אנחנו מוזמנים לסיור טעימות ביקב אסף, שנמצא בכפר קדם המקסים במעלה הכביש, כעשר דקות נסיעה מעין עלמין.

מחכים לנו.

באנו לדגום ולהתרשם ממספר דוגמאות שהיקב מייצר.

היקב  המשפחתי הזה מייצר 60,000 בקבוקים בשנה  מ-8 סוגי גפן  שונים, מכרמים שונים ברחבי רמת הגולן.

לטעימה אנו מקבלים 2 לבנים, רוזה אחד ושניים אדומים.

אני פריק של יינות קלילים, עם העדפה ללבנים דווקא.

לכן מובן למה התחברתי לראשון שהוצג לנו.

פינו גרי, יין בהיר בצבע מפתיע של אפור וורוד, זהו יין שמתחיל בענב אפור ולאחר יישון בחביות מקבל צבע מפתה וטעם מהסוג שיגרום לי לחסל לבד בקבוק שכזה בהזדמנות חגיגית אם אף אחד בשולחן לא ישים לב.

כמו כן טעמנו שנין בלאן. יין צרפתי עדין. 

                        

זינגפנדל ורוד. חמצמץ, יבש, קליל, עם טעמי פרי בסיומת.

רוג'ום 91 וקיסריה, (שיראז) האדומים שיהיו מלווים הולמים בארוחה  בשרית טובה.

55 שקלים לאדם עולה סיבוב כזה אשר בסופו של דבר מתחייב כי נצא מפה עם בקבוק או יותר.

כפר היין קדם היפהפה מכיל בתחומיו גם קפה לארוחות קלות וחדרי אירוח למי שמחפש משהו אחר.

תודה ללידור שאירגנה לנו את הסיור הזה.

 
שעת צהריים, חבריי הרעבים דרשו את ליטרת הבשר שלהם, או כפי שהגדיר מי מהם - מסעדה שיש מה ללעוס בה.

פנינו אל אזור התעשיה של קצרין.

בשל מגבלות הקורונה אנו מחכים שיתפנה עבורנו מקום במסעדה. עומר מנהל מסעדת ברוהאוס הגולן מפנק אותנו בזמן הזה בכוסות בירה קרה על מנת לצנן אותנו בזמן שאנו ממתינים להיכנס לסעוד כאן.

אחרי היין שטעמנו בירה משתלבת מצוין.

ככה אני אוהב.

בזמן הארוחה עומר גם דואג שהמוזיקה ברקע תהיה לפי טעמו של אחד מחבריי.

אכלנו נקניקיות משובחות והמבורגרים מצוינים שנלוו לבירה קרה ומרעננת, ועל כך נאמר כי מזון, חברה ומיקום מרחיבים דעתו של אדם ומביאים אותו אל סף העונג.

ביציאה מאזור התעשייה של קצרין פנינו ימינה כדי לשוב על עקבותנו, עוד שלט קטן וחום מהסוג המזמין הפנה אותנו בפעם השנייה היום אל מקום שאני לא מכיר בשם עין פחורה.

אחד מיתרונותיו של ה-350 המגודל היא ביכולות השטח שלו.

כפתור קטן מגביה את המרכב ב-6 ס"מ. ודרך החתחתים הזו כמו נועדה מראש לאתגר.

ה-350 עובר בין הבורות כאילו היו משטח ישר ואחיד כאילו כלום. המנוע החזק לא ממצמץ ואפילו אינו מתאמץ.

שביל העפר מוביל אל פינת חמד קסומה ומוצלת בה מפכה מעיין קטן      מים קרים וצלולים מאד.

זאת לא בריכה גדולה אבל ניתן בהחלט לרבוץ בה כמו ג'מוס בימים חמים במיוחד, ולערוך פיקניק בצל העצים.

למרצדס הגדול מיכל דלק עצום של 90 ליטרים המאפשר טווח נסיעה בין תדלוקים מעל 900 ק"מ.

ולסיום חידה פיזיקלית.

כאשר קיבלתי את ה-350 לידי טווח הנסיעה הרשום על לוח התצוגה הראה כי נותרו 570 ק"מ.

נסעתי במהלך הסופ"ש 673 ק"מ ועדיין נותרו 249 ק"מ.

מפתיע?

כנראה זה מה שמוכיח כי נהיגה מתונה גם אם הרכב גדול וכבד יכולה להיות חסכונית, לא שהעניין הכלכלי אמור להטריד את מי שהשאיר בסוכנות מעל 830 אלף שקלים.

 

 ירון הולנדר (שירה סמדר יוסי, אלון קובי ויוסי)

יולי 2020

 

מרצדס GLS350D

מנוע 3500 סמ"ק דיזל

286 כ"ס.  61 קג"מ, 9 הילוכים. מהירות מרבית 227 קמ"ש.

5.2 מ' אורך, 1.95 מ' רוחב.

הנעה כפולה קבועה.

829,631 ש"ח (לפני ביטוח)

 

נקודה למחשבה (נוספת).

כאשר אתה רוכש רכב בסכום צנוע שכזה עליך לזכור כי הביטוח לבדו יעלה לך כ-40,000  ש"ח בשנה, אבל אם יש לך את סכום ההשקעה הראשוני, זה מה שיפריע לך בחיים ??

 

 

מרפסת ים המלח.

מצפור נחל פרת.

מאר ג'אריס - מנזר סנט ג'ורג'.

מבצר קיפרוס.

אתר טבילה קאסר אל יאהוד.

דיר חג'לא.

 

 

מצפור ארבל.

חרבת ירדה.

מצפה גדות.

עין עלמין.

יקב אסף, כפר היין קדם.

מסעדת ברוהאוס הגולן, ומבשלת בירה בזלת.

עין פחורה.