מתוק מתוק

לפני כחודשיים הוזמנתי, כעיתונאים מהמגזר, לאירוע השקה חגיגי.

לא בכל יום מושק בישראל דגם חדש, של נישה חדשה, שטרם היה כאן קודם.

יונדאיי תכננה את החשיפה בשלל קדימונים מסקרנים, על מנת להגביר את החשיפה באירוע מדובר.

אנשי מקצוע מהתחום כבר נחשפו לווניו מעבר לים, אבל ההתרגשות המקומית תמיד עושה את העניין למשהו אחר.

גם אנחנו (עכשיו) על המפה.

זיהו ביונדאיי את המגמה העולמית שמשנה את הרכבים המשפחתיים "הקלאסיים," לתצורת ג'פון תחת הערך SUV, ומכאן את הנישה הבאה בתור, אולי כתת-נישה מתחייבת SMALL SUV.

בנו רכב שמשדר בעיצובו חינניות צעירה (בעיקר בשילוב צבעים עליזים), שתלו בקרבו לב פועם בנפח 1.6 ליטר, דאגו לתאי אחסון, ותוספות שאין לאחרים שדומים לו (מצבי נהיגה-חול, שלג ובוץ)חסכוני וספורט, שנחשוב שלפנינו טורף סלעים או שורף אספלט בלבוש כבש, הוסיפו עוד מספר סנטימטרים לגובה (החיצוני והפנימי), שהרי אנו נמשכים תמיד אל הגובה, ובא לעולם הווניו.

יש פעמים בהם אני מנסה לרדת אל שורשי מוחם של מתכנני הרכב, אל מה שהכתיב להם את התוצר הסופי, ואני מתלבט בין כל מיני מאפיינים על מנת להגיע למסקנה כלשהי.

במקרה דנן הלכתי לחפש במילון את פירוש המילה ווניו, אולי מכאן תבוא הישועה.

להפתעתי בין שלל המילונים מצאתי כי המשותף לכולם בפירוש להגדרה הוא מקום בו מתרחש אירוע או מפגש.

ועד כמה ישקף הביטוי את מה שיקרה במהלך סוף השבוע כנראה רק היקום (או מי שמקביל לו בתפקיד) יקבע, אבל כנראה שווניו היא (או הוא) בסופו של דבר הזמנה לאירוע.

 בבוקר שישי אספתי את רמי, כלקוח עתידי שמתעניין בעולה החדשה, ככזה שמגיע מהאחות הקטנה וחושב על שדרוג, ולא יודע לאן אקח אותו.

כדי לגבש החלטה פניתי ליורם מ.ר. חבר ועיתונאי מבקר מסעדות בהוויתו, וסולן להקת רוק מיתולוגית חיפאית אשר ממליץ לי להגיע לדבר הכי חם (ומתוק) בחיפה.

שאסרב ?

גם שותפי לנסיעה מוכר לי כחובב דברי מתיקה שמידת קלוריותם דלילה, וישמח תמיד להכיר מקומות חדשים שאינו מכיר עדיין.

הווניו נהנה מאפקט ההגעה. יש לו מראה חיצוני שקשה להתעלם ממנו. אני קיבלתי את הבכיר בשלושת רמות הגימור. זה שיש לו בעיקר שילוב של שני צבעים המבליטים את יחודו, ולמרות שזה שניצב במרכז אולם התצוגה בירקרק זוהר עם אפור הוא לטעמי הנועז ביותר, הרי גם האדום-שחור שנמסר לי מושך מבטים.

המשפט הראשון שאנשים אומרים בפגישה ראשונה בדרך כלל הוא זה שמקבע דעה, וזה שרמי אמר מיד כאשר נפגשנו :"איזה אוטו יפה", כבר הופך את הבחירה העתידית שלו להחלטה מוצקה יותר.

על כביש החוף אני מראה לרמי מהי בקרת שיוט "רגילה", וכיצד רכב שומר על מרכז נתיב נסיעה עם היגוי אקטיבי, שכן בשבילו אלו הן המצאות חדשות שאינו מכיר.

הגיר הרציף של הווניו מדמה 8 הילוכים, אבל במעבר בניהם יש תחושה (של מי שמכיר) של "קלאצ' מחליק". (מושג הלקוח מימי ההילוכים הידניים כאשר הילוך לא השתלב היטב בגלל מצמד בלוי).

כך או כך הווניו מעביר תחושה של רכב שקט שייקח את גחמות הנהג ללא תרעומת ומחאה קולנית.

זה שיש מטרה לנסיעה לא אומר שאי אפשר לחרוג ממנה למען מטרות משנה.

צילומים למשל.

כחיפאי במקור אני לוקח את שותפי לנסיעה אל תגליות שאינו מכיר.

תחילה עברנו בשכונת בת גלים, עד טיילת שקמונה, וכאשר הנוסע שלי ציין כי לא מכיר את סטלה מאריס (לא הלהקה), לי זה הספיק בשביל לטפס במעלה הכביש התלול, בתירוץ ש"חייבים לבדוק איך האוטו בעלייה".

אין מי שנוף מפרץ חיפה הנשקף מהתחנה העליונה של הרכבל התיירותי הידוע בשם "הביצים של גוראל" (ע"ע) שנשאר אדיש, בעיקר ביום שמש.

ניצלנו את החנייה כדי להיכנס להתרשמות לכנסייה שמעבר לכביש.

אם אין לנו אופציה לנסוע אל מעבר לים נחפש את העולם בסביבתנו הקרובה, ואין כמו כנסיות, מסגדים, ומנזרים כדי לקחת את הדמיון שלנו רחוק מכאן.

נו, מה? שואל האורח.

בשביל זה הבאת אותי ? (אם אין קזינו, כנסיה זה לא חו"ל בשבילו), ואני גם רעב, אמר כדי לחזק ולבסס את טיעוניו.

אמרת שנאכל, נכון? אמרתי, אני מסכים.

ממרומי הכרמל הכוונתי את הוויז אל שדרות העצמאות 33. (סמוך לנמל).

אם קודם לכן הווניו התמודדה עם העליות התלולות הרי שעכשיו הגיעו הירידות והכבישים העקלתוניים.

אין כמו חיפה לבחינת הדינמיות של כלי רכב.

במגרש חנייה גדול הנושק לגדר הנמל אנחנו מוצאים חניה (כחול לבן) חוקית, ודרך פאסג' בין בניינים אנו מגיעים אל מחוז חפצנו.

שדרות העצמאות שפעם היו לב פועם של מסחר ודוכני דברי ימאים מוברחים, דומם בעקבות הנגיף ורק מספר עסקים בודדים פעילים.

כנאפה דה לוקס.

קיר זכוכית שלם המכסה את קדמת המקום שיש לו חן נאיבי, לא מתנשא ולא כזה שיתחייב במחיר המנות.

בהיותנו הלקוחות הבודדים את פנינו מקדם נז'ואן החביב. תפריט המקום צנוע להחריד וכולל מבחר קטן של מתוקים מהמטבח הערבי.

אני סומך על שיקול דעתו של מבקר המסעדות המנוסה, ואנחנו מזמינים שתי מנות כנאפה, אחת עם גלידה בצד, קפה ערבי (עם הל) המוגש בפינג'אן קטן, וכדי לחזק קצת את המתיקות אנו מקבלים גם ליאלי ביירות שזה מאפה סולת עם קצפת ושברי פיסטוקים.

כמי שכבר אכלו לא מעט כנאפה ברחבי ישראל, שנינו תמימי דעים כי זו שכאן פשוט אלוהית ומדהימה.

ראשית טריות ואיכות החומרים. שנית-אלו מנות אישיות, לא מגש שכבר עומד מזה זמן, ושלישית ללא כוונות לעגל פינות ולחפף.

עם כאלו נתוני פתיחה קשה לפספס.

הקפה המריר מאזן את המתיקות המעודנת של הכנאפה, ומשלימה את החוויה.

לא יכולתי לצאת מהמקום בלי לקנח בכוס תמרינדי קר.

מעטים הם המקומות בישראל בהם ניתן למצוא את המשקה הטעים הזה, ואני מתפלא איך אף חברה ליצור משקאות טרם לקחה על עצמה את המשימה.

 

החשבון לכל זה צנוע ביותר, ובליבי אני חושב שלו היינו במרכז תל אביב זה היה עולה לפחות פי שתיים.

ביציאה משם ציטטנו שורה מוכרת שאמר הגדול מכולם - ארנולד שוורצנגר.

אנחנו עוד נשוב.

 

כאשר כתבתי את זה ביום שישי לא ידעתי כמה מהר תתגשם הנבואה.

התקנאו חברנו יעל וערן על כי נטלתי בשבוע שעבר חברים (אחרים) לטייל על גבי יאכטה גרמנית מפוארת, וביקשו לעצמם חוויה דומה.

הווניו הוא הכי שונה מההוא המגודל, אבל טיול זה טיול ומה זה משנה במה אתה נוסע כל עוד החוויה טובה?

ואם הטיול שונה למה שלא נעשה משהו אחר? שאלו וקבעו הנשים.

שיהיה גם מנגל בדרך.

אמרו לי, ותמצא מקום בשביל זה.

ככה זה כשאתה המוביל, זה שיודע ומכיר.

ממרומי גילי אני יודע כי מכל אתגר לומדים משהו. אם עד היום לא התייחסתי כמעט אל מה שאנו לוקחים איתנו, הרי שזו הזדמנות לבחון גם את קיבולות תא המטען של הרכב הנבדק.

המהנדסים הקוריאניים רקחו תא מטען בעל נפח משתנה. זאת אומרת ניתן בקלות להגביה או להנמיך את רצפת תא המטען ובכך להוסיף יותר אפשרויות. (כמובן שתמיד גם ניתן במידת ההכרח לקפל את שורת המושבים השנייה), מנגל צידניות ותיקי מסע נבלעו בקלילות אל תוך המקום המיועד. גימיק חביב נוסף הוא אפשרות להחליק את כיסוי תא המטען במקביל לגב המושבים, כדי לקבל אפשרות למלא עד גובה גג את תא המטען.

ממשלת ישראל קבעה עבורנו כי מסוף השבוע הבא חופי הים יהיו סגורים לקהל, וההחלטה שלנו לנסוע אל שמורת טבע סמוכה לחוף מכמורת שינתה עבורנו את נתיב טיול היום, היות והחניון של חוף מכמורת היה גדוש עד סתום באלו שהחליטו לנצל את ההיתר הזמני.

גם כאן תנאי השטח המובילים אל החוף אפשרו לבחון את הווניו תחת הערך "חול", ולראות שהווניו צלח את המגבלות (הלא ממש קשות) בהצלחה מרבית.

אם אלו יהיו האתגרים שיעמדו בפני רוכשיו הרי שאין להם כל בעיה, פסקתי חד משמעית למי שרק רצה להקשיב.

המשכנו בדרכנו הלאה על כביש 4 לכיוון צפון.

בשמורת הטבע חוף הבונים השתרך תור רכבים ארוך. רק מי שביצעו רישום מוקדם באתר הרט"ג רשאי להיכנס פסק השומר, ומי שלא מחנה את רכבו בחניון חיצוני סמוך ויכול ללכת ברגל.

חום היום לא כל כך נורא, והצעידה אל החוף אורכת כעשר עד חמש עשרה דקות לכל היותר.

ברצועה הזאת מכאן צפונה או דרומה יש שרשרת של מפרצים קטנים ולגונות בהם ניתן לשמור על ריחוק חברתי מתחייב ועל שקט.

אני מוביל את עצמי ואת זוגתי אל המערה הכחולה לטבילה רטובה מאתגרת, בעוד חברנו מתפרקדים וטובלים באחד המפרצים.

עכשיו, אחרי שהלכנו (רבע שעה לכל צד), התחממנו בשמש ונרטבנו בים הגיע זמן האוכל.

מרחק נסיעה מהיר משם נמצאת חניון הזיתים בכניסה למושב עופר.

כאשר הילדים שלנו היו צעירים מאד הגענו לכאן לא פעם.

יש פה מספיק שולחנות בצל עצי זית עתיקים כדי שניתן לארגן ארוחת צהריים מכובדת.

בשרים משובחים שהבאנו מדבאח קצבים (ראשון לציון) הונחו אחר כבוד על הגחלים.

בשר טרי מהגריל עם בירה קרה יהפכו כל טייל רגוז לרכיכה חברתית נעימה.

גם זה שקצת חם, ותוכניות שהשתנו הופכות בעקבות הארוחה הזאת את הלימון ללימונדה.

עכשיו אפשר לטייל, אני מחזיר את הקבוצה שאיתי אל נתיב הטיול הספונטני.

אנו עולים במעלה הכביש אל דרך נוף יער חוף כרמל, המובילה למצפור עופר בדרך כורכר כבוש. גם כאן הווניו מפגין איכות יצור איכותית, ובולע את מהמרות הדרך האקראיות בקלילות.

על אף הנוף המדהים אורחיי השבעים והעצלים מסתפקים בסיור רכוב וממוזג.

לפתע מנסרת את חלל הרכב שאלה מפתיעה.

מי רוצה כנאפה?

זוגתי שחשה נבגדת כי לא הבאתי לה אתמול ממה שהתענגתי, מעמידה לבחירת הקהל את המשך המסע.

אנחנו, ענו הקהל.

וכמה שיותר מהר, אנחנו רעבים. (אמרו כאילו לא טרפו פרה לפני פחות משעה). הוסיפו כדי לתמרץ אותי.

חצי שעת נסיעה מהמקום בו עמדנו עד שעריו של כנאפה דה לוקס.

מעטים עד בלתי אפשריים הם המקומות אליהם אני חוזר בפעם השנייה תוך פחות מ-24 שעות.

כנראה החוויה הטובה שעברנו גורמת לי רצון לשתף כמה שיותר.

(וגם כאן עוד תבוא לי הפתעה בהמשך).

הפעם מקבלים אותנו ענאן, וגם נז'ואן שלא מופתע לפגוש אותי שוב, ואנו זוכים שוב לשירות אדיב חביב ומהיר.

בנוסף לכנאפה אנחנו טועמים גם מלבי שמוגש עם שערות חלבה.

לא מחובבי המלבי אנוכי, אבל זה שכאן קוצר תשבחות מכל פה.

כמו הכנאפה גם זה עדין אוורירי ונימוח, ולא דומה לשום דבר בשם הזה שטעמתי אי פעם.

הנוסעים שלי מסכימים עם דעתי כי זהו מקום ראוי וטעים.

על הכביש המהיר בדרך חזרה הם גם הוסיפו שהיה מותק של טיול.

גם בגלל האוטו.

כאשר הגעתי הביתה קיבלתי מסרון ממורי ורבי ממנו למדתי (ולומד) רבות רוני אקרמן (אתר החיים הטובים של רוני אקרמן) שהגיע לכנאפה דה לוקס בעקבות ההמלצה שלי מיום האתמול (שישי), והגיע לשם בדיוק מספר דקות אחרי שעזבנו.

בחיים אנחנו קוראים לזה חבר מביא חבר.

בתרגום רש"י אומרים-אם יש לך משהו טוב, אל תשמור את זה לעצמך, שתף גם את הסובבים לך.

ככה זה גם עם המכוניות בהם אנחנו נוסעים.

בעיקר אלו בהם המקום בו יש אירוע.

ווניו, כמשל.

 

ירון הולנדר (רמי, שירה, ערן ויעל)

יולי 2020

 

יודאיי ווניו supreme

מנוע 1.6 ל'.

123 כ"ס 15.7 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:14.5 ק"מ\ל'

מחיר: 111000-125000 (תלוי רמת גימור).

סטלה מאריס (מצפור וכנסיה).

כנאפה דה לוקס.

שמורת חוף הבונים.

המערה הכחולה.

חניון הזיתים.

דרך נוף יער חוף כרמל

מצפור עופר.

דבאח קצבים ראשון לציון.