בבואך למסיבה אל תשכח את הבלייזר

בעידן בו כל ג'יפון קורא תיגר על חוקי הפיזיקה צריך פה מישהו שיעשה סדר בדברים.

אולי בדיוק כמו שאומרים באחת הפרסומות.

זה SUV אמיתי, וזה לא.

לא כל מי שמתהדר בגחון מוגבה ובפלסטיקים שחורים הופך באחת לכזה שגורס את סלעי מדרכות רמת השרון רק בזכות קוסמטיקה חיצונית. מאידך, גם לזה שרוצה להתהדר בתואר צריך שיהיו לו מספר פריטי חובה.

כוח שרירים וארבעה צמיגים שיודעים לחלק בניהם את המשימות.

גובה כמובן חשוב, ומבנה קשיח יתרום את חלקו.

אלו הן דרישות המינימום. 

בכביש, הדרישות הרבה יותר צנועות, אבל, אם כבר באת עם שרירים בוא ונראה מה אתה שווה בכביש, ובשטח.

לשברולט, כחברה וותיקה בעולם המוטורי יש ניסיון רב בכל סגמנט של רכבים.

החל מרכבי משפחה סולידיים, עבור במכוניות עתירות כוח עד טנדרים לעבודה מאומצת בשטחים קשים.

אי לכך, כחוקר ביצועים מדופלם, וכמי ששש לכל הרפתקה, ביקשתי וקיבלתי לסוף שבוע ארוך את הבלייזר החדש של שברולט.

יש לדעת כי למותג יש שני אחים תאומים, וכמו בכל משפחה לכל אחד מהם יש את החזקות שלו, והבדלים שעושים את ההבדל.

אני לא אערוך השוואות אלא אתמקד רק במה שיש תחת ידי.                                                           

                          

גרסת הפרמייר (היקרה יותר) מתהדרת במנוע אטמוספרי בעל נפח של 3.6 ליטר שמייצר 305 כוחות סוס ומומנט בשרני של 37 קג"מ.

המפרט מכיל כל כך הרבה סוכריות של נוחות ובטיחות שהם לבדם יכולים למלא את כל מכסת המילים לכתבה.

במילה אחת אמריקה.

בשתי מילים, אמריקה, ובגדול.

ומכאן אנו מתחילים.

בשישי בבוקר זוגתי שואלת אם אני מוכן להביא לה חבילה שהיא הזמינה מאתר כלשהו אבל צריך להביא אותו משם.

כמי שחשוב לו לשמור על שלום בית עניתי קודם בחיוב, אחר כך שאלתי מנין.

בית השיטה, הפטירה בנונשלאלנט.

כאילו כאן בשכונה.

קטן עלי, עניתי.

ומיד קימבנתי לעצמי גם טבילה הגונה בעמק המעיינות שצמוד לגן הלאומי הסחנה. אם אני כבר כאן.

42 מעלות בחוץ, טובלים במים הצוננים ומתייבשים בדרך לאוטו.

מבחינת הנסיעה, כמו קפיצה קטנה בשכונה.

 

אין כמו הבלייזר לנסיעות ארוכות.

כמי שבא מארץ עצומה בהם המרחבים פתוחים לכל כיוון והכבישים ארוכים, נדרש כל רכב להתאים עצמו למציאות ולשמש מוביל נוח.

כמו רץ למרחקים ארוכים.

ולכן, עם הבלייזר ניתן בקלות לדמיין שאנחנו חיים בעולם אחר. כמו שם.

אפשר להתנייד בנינוחות של עם עצל באוטוסטרדות אינסופיות, אבל כשרוצים להתעורר לחיים מנוע ה-V6 מקבל חיים בסל"ד גבוה. בלחיצה על דוושת הגז מתעורר עדר באפלו שלם, וצליל הלקוח ממסלול המרוצים של ליגת הנסקאר נפתח כמנגינה ערבה לאוזן, והבלייזר ממריא.

וכאן מתחילה דילמה אמתית.

למה להאזין ?

מצד אחד קונצרטו לשישה צילינדרים תוצרת שברולט, אך מהצד שני יש פה את הרמקולים  המצויינים של BOSE עם כל מוזיקה שלא תהיה.

אכן דילמה קשה.

יש בעולם אנשים רבים שישלמו כסף טוב עבור שעון השכמה שהצלצול שלו הוא צליל ההתנעה של מנוע V6.

יש רק בעיה אחת קטנה. זהו מנוע צמא. על הקונצרט משלמים בתחנת הדלק.

 

כבישים מהירים ודלילים מתנועה הם המקום והזמן לבדוק את כל המערכות.

בקרת שיוט שיש לה שני מצבים-אדפטיבית ו"ורגילה" (ללא שמירת מרחק מהרכב שלפנים).

בקרת שמירה על נתיב.

מצלמות. (ויש כאן מבחר שלם לכל זווית).

עם גג פנורמי פתוח, או עם גג פנורמי סגור.

עוצמת מיזוג (חשוב מאד בישראל). ועוד ועוד.

ומדוע דווקא בכביש המהיר צריכים לבדוק את כול אלו ישאל הקורא הנבון?

כי מרגע שנקבעה מהירות, המנוע לוחש בשקט, והתחושה היא כמו בישיבה בסלון ביתי נוח, עם נוף שמתחלף כל הזמן.

הנהיגה הופכת למשהו משני.

ללא דרמה, מאמץ או ריכוז.

אז מה כבר נשאר? לשחק עם הכפתורים ולראות מה קורה.

אמריקה, כבר אמרנו...

 

הבלייזר בנוי מחומרים משובחים. יש כאן הקפדה על כל תפר וחלק.

ניכר כי הושקע בעיצוב הפנים הרבה מחשבה, והתוצאה נעימה לעין ולמגע.

איכות ללא פשרות.

כתוצאה ממחשבה ועיצוב, נפח הפנים של הבלייזר פשוט מדהים.

מבחוץ הבלייזר לא נראה עצום. גדול מהמקובל זה כן, אבל לא רכב שתחשוב שניתן להעביר אתו דירות שלמות (כמעט).

כאשר משטיחים את שורת המושבים השנייה מתקבל חלל עצום, שרק הדמיון יכול לחשוב איך לנצל אותו.

ומי שצריך מידי פעם נפח גדול ידע כי כאן יישאר לו עוד הרבה פנוי גם אחרי שיתמלא.

גימיקים נוספים מיוחדים לציון:

התנעה מרחוק כדי להיכנס לרכב מקורר.

מצלמה במקום מראה לאחור.

שקע חשמל ביתי v230.

כפתורים המשמשים תחליף לשלט לפתיחת חניון.

אפשרות שימוש בלוטוס' של שני מכשירים בו זמנית.                                      

 כפי שכתבתי באחד הפוסטים האחרונים שלי לא מזמן, אני שונא להשאיר חובות פתוחים.

אפרת שחלתה בנגיף ושהתה בבידוד, החלימה, והחלטתי לפצות אותה בטיול שתכננו, ודחינו מפאת הנגיף.

טיול שכותרתו סיור מעיינות בהרי ירושלים.

הבאנו בגדי ים ומגבות וציפינו ליום שיהיו בו גם אתנחתות מצננות.

לפני מספר חודשים הסתובבתי באזור הזה סביב מספר יקבים ואת העלייה להר כרמילה דחיתי כי לא הגעתי עם רכב בעל יכולות טיפוס.

לבלייזר יש חוגה איתה ניתן לקבע מספר סגנונות נהיגה.

4X4 היא אחת מהן.

אני נזכר עכשיו במילותיו של שלום חנוך  -
"מתחילה עלייה מול ההר היורד וצריך להתחשב בכללים", ונדמה לי כי אני מאמץ את קו המחשבה הזה.

העלייה להר מתחילה בדרך כורכר כבוש שהופכת בהמשך לדרך עפר המתאימה לרכבי שטח גבוהים בלבד.

שילבתי להילוך נמוך L  (LOW), ואפשרתי לבלייזר לטייל כעז הרים במעלה ההר, עד למצפור סלעי המשקיף מעל על הערוצים סביב.

כבר כאן בדרך החתחתים הזאת מתחילים לקבל מושג על יכולת הoff road  של הבלייזר.

אפשרות צליחת תוואי קרקע בעייתי בשיכוך הגון של כל המפגעים, וכל זאת ללא מאמץ מורגש.

לא בטוח שהייתי לוקח אותו לכמה מהמקומות היותר קשים למעבר במדבר יהודה, למשל, אבל שבילים בעלי עבירות בינונית הוא ייקח בקלילות.

בירידה מההר פנינו אל הכביש שעולה לכיוון צובה 395 שיש בו מקטע מהיפים בישראל בהם הכביש הופך לנתיב אחד חצוב בסלע, ועצים לו משני צדדיו. חו"ל זה לגמרי כאן. (כאשר האזור מושלג זה בכלל יפהפה).

לאחרונה הוצאתי מאחד האתרים את מיקומם של מעיינות בהרי ירושלים והחלטנו לצאת "ולמדוד" אותם.

ואם יתמזל מזלנו אף לרחוץ בהם.

כדי לעמוד בעומס ולהחליט מה יהיו שורות הסיכום לגבי כל מעיין ובריכה שנמצא, התכנסה הוועדה לקביעת קריטריונים לקביעת ציון משוקלל.

נקבעו מספר פרמטרים מהם יבנה הציון. זה שבתוך הסוגריים.

מרחק מהחניה/ נוחות גישה.

איכות המים.

גודל  הבריכה.

צל/ שמש.

יכולת הכלה באתר.

קליטת אינטרנט.

 

המקום הראשון אליו הגענו היה עינות בוקר סמוך לישוב רמת רזיאל.

 

עינות בוקר (6)

שתי בריכות. המעיין בו יכולים שניים לטבול רגליים, ובריכה קצת יותר גדולה.

חסרונות: אין קליטה, מקום קטן, גודל בריכה.

יתרונות: יש צל, קרוב לחניה (הליכה של כ-5-7 דקות) , מקום נעים.

 

נסענו לחפש את עין כסלון. (ליד מושב כסלון).

הסתבר כי אין גישה לרכב, ומה שלא מגיעים עם רכב לא יילקח בחשבון מפאת חום היום.

 

בדרכנו לאתר הבא חלפנו ליד גבעת יערים שם מתגורר חברי המוכשר להדהים עמיחי עוזרי, שאפרת שמעה ממני רבות עליו, ולמרות שאני לא נוהג לשלב ביקורי בית בטיוליי, כאן הכלל השתנה כדי לנסות ולפתות את עמיחי שיצטרף ספונטנית.

          

      

על אף ניסיונות השכנוע לא הצלחתי במשימה, מה שיגרום מאוחר יותר לקבל הודעה "חבל שלא הצטרפתי".

ככה זה בחיים, צריך לדעת לקבל החלטות חשובות בזמן אמת ולא להצטער עליהן מאוחר יותר.

 

תחנתנו הבאה עין טייסים הנמצאת סמוך לקיבוץ צובה.

דרך עפר (עבירה לכל כלי רכב) מובילה מכביש 395 אל סיבוב רחב בדופן ההר.

כאן כבר חונים טרקטורונים  ורכבים מכל הסוגים.

מדרגות אבן קטנות לטיפוס, ושביל של כ-200 מטר הליכה מהחניה עד המים.

עין טייסים (7)

גודל הבריכה (משוער- 10-12 מ"ר)

יתרונות: גישה נוחה. בריכה עמוקה. יש קליטה, יש צל, מקום חביב.

חסרונות: כשיש הרבה אנשים המים עכורים, לא מזמינים טבילה.

 

אל התחנה הבאה החלטנו להמשיך בדרך העפר. זוהי דרך נוף (השביל הירוק) המובילה (לפי השילוט) למפגש נחלים. זהו תוואי נסיעה יפהפה שמשקיף מלמעלה על הערוץ  שבין הגבעות המיוערות.

דרך זאת ראויה למעבר כלי רכב גבוהים בלבד, היות ופני הקרקע משתנים ולא תמיד אחידים באיכות הדרך.

לא שזה שינה משהו לבלייזר שריחף כאן כאילו מדובר בכביש אספלט משובח.

דרך העפר מסתיימת במעבר רטוב במימיו של נחל קטלב. המעבר עשוי בטון יציב וזרם המים לא חזק ומגיע בשיאו לגובה מוערך של 20-25 ס"מ לערך.

אלו מי שפכים מטוהרים המוזרמים לנחל שורק.

החלטנו לשנות קצת ולחפש את מנזר יוחנן במדבר. הווייז הכווינה אותנו לעבור דרך מושב אבן ספיר, התברברנו אנה ואנה ולא מצאנו.

מטיילת אקראית אמרה לנו כי שמעה שעקב הקורונה המקום סגור, אז החלטנו לחפש את המעיין הבא.

ממש כאן בשולי הישוב.

עין ספיר (במערה). (7)

בריכת מים גדולה ועמוקה הנובעת בתוך מערה,

יתרונות: גישה (הכי) נוחה, צל, חניה עד המים. מיוחד (מערה)

חסרונות: מים עכורים, המוני, להגיע כשאין אנשים. אינטרנט חלש.

בנקודה זו החלטנו כי הבנו את הרעיון.

מעיינות האזור שראינו אינם צלולים כנראה בשל תנועת מטיילים רבה, ולא זהה לכאלו שנמצאים ברמת הגולן, להבדיל.

אי לכך לא התפתינו.

 

אטרקציה נוספת שתפסה לי את העין היא אנדרטת רובינשטיין.

כל כך קרוב לשם הייתי בהזדמנות אחרת ביד קנדי שלא שמתי לב כמה קרובים שני האתרים האלה.

"... מצפה ארתור רובינשטיין או מצפור ארתור רובינשטיין הוא מצפור נוף הנמצא סמוך ליד קנדי שבהרי ירושלים, מערבית למושב עמינדב.

המצפור נבנה בשנת 1983, על פי תכנון של הפסל ישראל הדני לזכרו של הפסנתרן ארתור רובינשטיין. המצפור נבנה מאבן ירושלמית ומשיש שיובא מיוון. צורתו של המצפה מזכירה קלידים של פסנתר בעת שלוחצים עליהם, ובכך מנציח המצפור את יכולתו המוזיקלית של הפסנתרן.

ליד אנדרטה נמצאת מצבה צנועה עם שמו של ארתור רובינשטיין בעברית ואנגלית ושנות חייו. מתחת למצבה נמצא כד ובו אפרו של רובינשטיין..."

כך במילים בודדות מסכמת הויקיפדיה את מה שיש לה לומר על האתר הזה. אנדרטת רובינשטיין

האתר מונגש וקל להגעה. חבל שמבקרים במקום אינם דואגים לשמור על נקיונו.

 

שעת צהריים הגיעה, הבטן המקרקרת יותר מרומזת כי צריך למלא גם אותה.

אפשרויות הסעודה בסביבה מגוונות וניתן להגיע בקלות.

החלטנו לוותר על אבו גוש התיירותי ולחצות את כביש 1 לצדו השני.

עין רפאה שצמוד לגן הלאומי עין חמד מציע מספר אלטרנטיבות.

בחרנו בזו הנקראת מאג'דה.

הדרך למסעדה עוברת בסמטאות מהן מציצות גפנים ועצי פרי, במרכז הכפר ניצב מסגד עם מגדל גבוה במיוחד.

מגרש חניה שמכיל 5-6 מכוניות, וקיוסק קטן בו מוצעת שתיה קלה ליד סככה כדי לרצות את הממתינים.

לא הזמנו מקום מראש, אבל לא הייתה בעיה להתיישב בגן החיצוני השלו והמקסים. שומרים כאן על ריחוק מתחייב בין השולחנות.

        לשולחן מוגש תפריט כתוב על דף ניר, עם מבחר לא גדול של מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים.

האוכל כאן אחר ושונה מכל מה שאנחנו מכירים, אך לאור המקום היפה והמיוחד אנחנו מחליטים להמר.

אני בוחר בסינייה עם בורגול וטחינה ושותפתי הולכת על שוק אווז על מצע פיתה.

המנות שמגיעות נוגעות בצבע ובמראה מפתה. הטעמים אחרים ומיוחדים, ולא דומים לשום דבר.

כיף לגלות מקומות וטעמים.

כאן החלטנו כי מה שראינו ראינו, ומה שמצאנו מצאנו.

היה יום טוב.

בעיקר בגלל המוביל

גדול חזק, בטוח ונוח.

כמה קל להתרגל אליו.

 

בירידה משער הגיא שמנו בספוטיפיי את הפינק פלויד, הגברנו עוצמה למקסימום, וזה כל מה שאני זוכר דוקטור.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

יולי 2020

 

שברולט בלייזר פרמייר

מנוע v6, 3.6 ל'

305 כ"ס.

37 קג"מ.

 צריכת דלק (במבחן) 1:8 ק"מ\ליטר.

מחיר: 280,000 ש"ח.

 

עמק המעיינות.

הר כרמילה,

עינות בוקר.

עמיחי עוזרי.

עין טייסים.

נחל קטלב.

עין ספיר (במערה).

אנדרטת רובינשטיין.

מסעדת מג'דא, עין רפאה.