אנחנו נותנים לכם
כסף, תתניעו את הכלכלה.
אמר ראש הממשלה.
שמעת? שאלה הזוגית.
אנחנו חייבים לתת
כתף. והיא, בתור אחת שיודעת לשקם כלכלות גם יודעת לדרבן.
(פתאום גם מתייחסת
לדובר, מלמלתי לעצמי בשקט, שומר על שלום בית).
בדיוק יש לי את הפאסאט
החדשה, עניתי לה, והתלבטתי איך וכיצד אמלא את יומי איתה.
מה הבעיה? ענתה. ניסע
ונמצא מבצע, או שניים.
למחרת פרסמתי ברשת
החברתית כי אני הולך לפגוש גרמנייה גדולה וחזקה, והצעתי לחבריי להמר במה מדובר.
אין ספק שהדימיון לקח כמה מהם למקומות מעניינים, אבל בצהרי היום חיכתה לי בסוכנות
צ'מפיון מוטורוס בבני ברק אחת, לבושה כחול מלכותי שהולם בצורה מופתית את האלגנטיות
המעוצבת שלה.
פולקסווגן פאסאט.
נדמה שהיא איתנו כבר עידנים, ורק משתנה בנגיעות מעודכנות פה ושם. מעולם לא נהגתי
באלו שקדמו לה, ובכל זאת יש בה משהו.
מכובדות.
שיק.
אפילו אזהר בלשוני
ואומר סטייל.
וזאת שכאן כולה סטייל
מאופק שמשדר לעולם יוקרתיות תכליתית של מישהי שהיתה פה מזמן ועדיין שומרת על מקומה
הגבוה בהיררכיה.
לפאסאט המעודכנת יש
שלוש גרסאות עם שני מנועים.
האחד ליטר וחצי טורבו
עם 150 כ"ס, והשני שני ליטרים ומאה ותשעים סוסים.
הגרסה הבכירה חולקת
שתי רמות גימור, ואני זכיתי להתמודד עם המפוארת והמאובזרת ביותר.
כאשר אתה מתיישב
בתוכה אתה מבין בקלות את השם שיצא לה ככזו המלווה מנכ"לים ובכירים.
כרכב גדול יש בה המון
מקום מרווח.
גם ליושבי השורה ראשונה וגם לאלו שמאחור.
ובעיקר למי שנוסע לעודד
צריכה וצריך המון באגז'. יש שם המון המון מקום.
איכות החומרים
(כצפויי וכיאה) משובחת, וכל נסיון לחפש בורג רופף או אי התאמה בין חלקים צפוי
לכשלון.
 |
| ככה זה כשזה ריק (יחסי) |
אחרי שנהגתי לא מזמן
בטי קרוס, הג'יפון הקטן של היצרן, החלקתי בטבעיות ובקלילות אל מושב הנהג של הפאסאט
כמי שפוגש מכר ישן.
אותו סידור נוח של
מתגים ומכוונים, אותו הגיון מוביל את הנהג לשלוט בכל מה שצריך תוך דקותיים.
למרות שמדובר ברמות
שונות של מחיר וסגנון, בכול מה שכרוך בהנדסת האנוש מורגשת יד משייכת.
הפאסאט, כרכב פרמיום
עתיר מערכות בטיחות חשובות מתקדמות ומשובחות שעושות עבודתן נאמנה.
ליאור שמוסר לי את
הרכב עובר איתי על כל פרט, שלא נשכח חלילה משהו. מוודא איתי שאנחנו סגורים על הכול
ושולח אותי לדרכי.
קשה
לי להאמין אבל יום החופש האחרון שלקחתי ככה סתם בלי בחירות מחלות ומועדים היה
בנובמבר 2019, כל מיני חופשות שתוכננו והיו אמורות להתקיים במקומות שונים בעולם
התבטלו, (או נקווה יותר – שנדחו), כך שהאופציות שנותרו הן מקומיות בלבד.
בקיץ,
כאשר שעות האור ארוכות יותר ומזג האוויר מאפשר יותר פעילויות קל לי למתוח את
יכולותיי בהתאם לרכב העומד לרשותי.
אם
כך, הודעתי לחוקית, מדוע שלא נדרים יחד עם כל עם ישראל אל עיר השמש הנצחית ופטורת
המע"מ?
באמת
מזמן לא היינו שם...(פעם אחרונה ביוני, אבל מי זוכר?)
אמרנו לילדים להכין
רשימות (כמו פעם כשהיינו עוברים דרך דיוטי פרי בנתב"ג), ועוד לפני שהשחר
החוויר במזרח כבר היינו בדרכנו דרומה.
מערכת השמע המשובחת
של הפאסאט לא צריכה להתחרות ברעשים חיצוניים, כי אין כאלו. לא אוושת צמיגים ולא
רחש מנוע. כאשר נוסעים עם בקרת שיוט (אדפטיבית) ללא ניסיונות מיאוץ פתאומיים,
נוכחים לשמוע את השקט.
ובשעות האלה של הבוקר
כאשר הנוסעת שלצידי מנסה להשלים שעות שינה, כל שנותר הוא לשמוע את ריקוד המכונה.
בארץ לידתה של
הפאסאט, הכבישים מאפשרים לחפש את הבלתי אפשרי, כאן בישראל גם בכביש המהיר ביותר
הפאסאט מעבירה מסר של רוגע ונינוחות.
היא מכוונת לנסיעות
ארוכות ונעימות, וככלי שכזה אין שום בעיה להגיע מהמרכז לאילת ללא עצירה בדרך אפילו
לא לקפה. (אלא אם רק ממש חייבים).
גם בכביש הישר וגם
במקומות בהם יש פיתולים ועליות, ירידות וסיבובים אתה חש שאין שום איום על קיומך.
המכונית הזאת תיקח אותך בדיוק למקום אליו אתה מכוון.
חד וחלק.
זאת לנו כבר פעם
שלישית בחודשים האחרונים להגיע לאילת, ואנו רואים גרף אחד של צפיפות שהולך ועולה שם
עם הזמן. באפריל, העיר הייתה ריקה לחלוטין, מקומות חנייה רבים עמדו שוממים
ובחנויות המוכרים בעיקר גרשו זבובים.
חודש אוגוסט שגם
בשגרה מכפיל את אוכלוסיית העיר הפך את אילת לדרום תל אביב.
פקקי תנועה ואין מקום
אפילו לעצור. סתם ככה, ליד מדרכה. העיר שוקקת מבלים. החנויות עמוסות קונים. יש תור
לקופה ותור להיכנס לחנות. מה שפעם לקח דקות נמדד היום בשעות.
מסתבר שהרוגע שלי,
אתו באתי משליך גם על תא המטען שסופג עוד ועוד ולא מתקומם.
 |
| ולא נודע כי בא אל קירבו |
בתחילת הבוקר היה כאן
נעים, אבל עם התרוממות השמש אל מרכז השמים גם מד המעלות התרומם איתה, והמזגן
האירופאי בקושי עומד בעומס הכבד.
מזל שיש כאן גם אוורור
מצנן בנוי בתוך מושבי הנהג והנוסע.
בשעת צהריים, החלטנו
כי התנענו מספיק את הכלכלה המקומית, וכי הגיע הזמן להתחיל לחזור צפונה.
הכנתי לנו רשימה
גדולה של מקומות לעצירה מתוך ידיעה ברורה כי לא נצליח לעמוד בכולם, אבל לפחות
ננסה, ומה שלא נספיק יישאר לפעם הבאה שתגיע מן הסתם לא פחות מהר.
בניגוד להגעה שלנו
(הקבועה) דרך כביש 12, הפעם ניסע את כל כביש הערבה ונעצור היכן שנמצא לנכון.
זוגתי מעולם לא שמעה
על האגם הנעלם בתמנע, כך שהיה לי לכבוד להוביל אותה לשם.
דרך עפר קצרה מובילה
מכביש האספלט הישן אל האתר המיוחד הזה באמצע המדבר.
"... האגם הנעלם בתמנע - בין מחצבות נחושת
נטושות, סמוך לפארק תמנע ולקיבוץ אליפז, מתחבא אגם ענק. בזמן שנערכו במקום חציבות,
עלו מי התהום על גדותיהם, הציפו את אחת המחצבות, ויצרו אגם מרהיב ביופיו. האגם
מוקף מצוקים אדמדמים, והשילוב ביניהם לבין מי האגם הכחולים, יוצרים מראה קסום. זהו
מקום נפלא לרחצה ובילוי, בדרך לאילת או ממנה. לתשומת לבכם: הכניסה למים אפשרית
ומותרת, אך מכיוון שהמים מרים ומליחים, צריך להיזהר שלא ייכנסו אל הפה.."
הפעם, מפאת השעה
והיעדים שבדרך לא ניסינו לרדת עד למטה, אלא הסתפקנו בתצפית מעל ושוב לדרך, אל
התחנה הבאה.
תחנתנו הבאה היא
בישוב בשם צוקים.
כאשר חיפשתי אטרקציות
לאורך הדרך עלה שמו של הישוב הזה כמקום ראוי לביקור.
לא שידעתי עליו יותר
מידי, אז אחרי שיחה עם בת המקום שפגשנו במקרה, הרחבתי ידיעותיי בעזרתה של זו
שיודעת הכי טוב.
 |
| קיר פקקים |
"... היישוב הוא כפר אמנים, והוא הוקם בשנת
2004 על ידי תושבים ממרכז הארץ, במקום בו שכנה היאחזות הנח"ל צופר החל משנת
1968 ועד לאמצע שנות השבעים... רעיון הקמת יישוב קהילתי ראשון בערבה
ניזום על ידי גרעין של אנשים ממרכז הארץ, אנשים שחפצו לעשות שינוי מהותי באורח
חייהם תוך שילוב בשינויים בתחום עיסוקיהם. בסיס הרעיון היה הקמת יישוב קהילתי
בסמוך למיזמי תיירות מדבריים, אותם חלק מתושבי צוקים הראשוניים הקימו באופן עצמאי
ותוך שמירה על האופי המדברי הייחודי של האזור..."
כמטייל שמחפש סיבות
לסטות מן הדרך אני חושב שהמעדנייה "כביש 90" שנמצאת בכניסה
ליישוב מספקת סיבות טובות.
אומנם לא דגמתי ממנה
דבר, אבל מבשלת בירה שיכולה להציע בירה קרה וטרייה בלב מדבר כבר כובשת את לבי.
אני מבטיח שעוד אחזור
לכאן, ולו בשביל הבירה.
תחנה נוספת שמחייבת
בדיקה מעמיקה בהזדמנות אחרת היא חוות האנטילופות.
המקום אומנם מוקף גדר
ושער, אבל ניתן לפתוח ולהיכנס (רצוי אחרי תיאום).
יש כאן יחידות נופש
בעלות ייחוד בתוך מתחם שנראה כאילו הועבר בשלמותו מאיזו שמורה באפריקה, או כך
לפחות הדמיון שלי עובד.
לפי הכתוב על השלט יש
כנראה גם סיבה מדוע יש לשלם על סיור במקום, גם את זה אצטרך לבדוק באופן עמוק יותר
בהזדמנות אחרת לגמרי.
בכניסה לספיר יש שלט
שמפנה לפארק ספיר, ולפי הפירוט מעבר לשולחנות ומדשאות מוזכר גם אגם.
עוד אגם? שאלתי את
חלל הפאסאט.
כאילו ערבה ושממה,
ופתאום מסתבר מלא אגמים, כשוויץ.
אז זהו שלא.
מישהו טרח ובנה פארק
לתפארת ומישהו אחר סגר אותו למבקרים.
אשמח מאד אם אחד
מקוראיי ידע להסביר על מה ולמה.
גם את פארק פסלים
מדברי לא מצאנו למרות השילוט (שלא מוביל לשום מקום), ובאמת שחיפשנו.
אבל.
כשם ששאול הלך לחפש
אתונות ומצא מלוכה, לא מצאנו פסלים אבל מצאנו אוצר.
מנחת נטוש ששערו פתוח
לרווחה.
וכבר למדתי ששער פתוח
כמוהו כהזמנה.
אומנם בכביש אני מעיד
על עצמי כחנון של ממש שלא עולה בקמ"ש מעבר למה שהחוק מתיר, (אלא אם החוק לא
רואה).
אבל אם נופל לי מנחת
כלשהו לידיים, ואפשר לפתוח מנוע על המסלול, מי יעצור אותי מביצוע זממי?
העמדתי את הפאסאט על
קו הזינוק.
ספרתי -
אחת,
שתיים,
שלוש, ופסססססט
הבנתי מהי הפאסאט..
טיל מונחה שעף
להמראה.
 |
| שתי ידיים על ההגה. צולם עם מצלמה על הראש! |
השמש שכבר נטתה על
צידה הטילה קרניים ארוכות על המסלול ואני לוקח שורות ממאיר אריאל להמחשת הרגע, (עם
התאמות מתבקשות):
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה,
פאסאט של פולקסווגן מחליק עוצר מחכה,
פאסאט כחול מתחיל לרוץ ומתרומם ,
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם.
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות ,
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות,
בשדה למטה מתחילה התרוצצות ,
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות...
איך שרגל כבדה על
דוושת הגז משחררת לנו את כל הצ'אקרות.
לחץ ותעוף.
למזלה של הפאסאט
האומץ שלי מסתיים הרבה לפני המסלול, אבל גם כך מד המהירות הראה מספר בלתי חוקי
בעליל.
דבר
אחד ברור – למשחקים האלה הרבה יותר בטוח כאן מאשר על הכביש.
וויתרתי בהמשך על עוד
נקודות ראויות לעצירה רק כדי להספיק עוד דבר אחד.
נוף שקיעה מרהיב אל
מרחבי הערבה.
ליד עיר אובות סטיתי אל
כביש 227.
כביש זה היה בעבר
הדרך היחידה מבאר שבע לאילת.
הרומאים כבשו את הדרך
הזאת 2000 שנה קודם לכן, ומעלה העקרבים לטעמי הוא מקום אחרון לפני שקיעה בו
נוכל לסכם את היום.
15 ק"מ לערך על
כביש נידח שעובר בתוך ערוצי נחלים מדבריים המגיעים לבסוף אל תלולית על הכביש
שחוסמת את המעבר הלאה.
לפני מספר חודשים
היינו בצד השני שנחסם אף הוא, כך שהמקטע הכי יפה של הכביש, זה עם הפיתולים
והעיקולים והמצפור הרם בסופו חסום לתנועה משום מה.
רכב גבוה יכול לעבור
את התלולית שחוסמת את הכביש, ולפי סימני הצמיגים, יש רבים שלא התחשבו בה.
בכל מקרה, קרניים
אחרונות של שמש צובעות את המדבר בצבעי פסטל קסומים של כתום וורוד ועם צבעי הסלעים
וההרים זוהי פסיכידליה צבעונית.
עברנו היום עם הפאסאט
814 ק"מ. לא פשוט בכלל. אבל מתי אתה יודע שיש לך רכב משובח תחת הידיים?
כאשר אתה יוצא ממסע
כזה וכל עצמותיך במקום, כלום לא כואב, שום דבר לא חורק, לא אצלך ולא ברכב - סימן
שזכית.
הפאסאט היא זכייה
בטוחה.
ואם ראש הממשלה רוצה
שנמשיך לעודד את הצריכה שישחרר קצת יותר.
כמה יותר?
מספיק כדי שנוכל
לרכוש לעצמנו כזאת פאסאט.
 |
| הכותב ואהבה בכחול |
ירון הולנדר (ושירה)
אוגוסט 2020
פולקסווגן
פאסאט 2.0 TSI אלגנס
190
כ"ס.
32.6
קג"מ
צריכת
דלק (במבחן) 1:14.5 ק"מ\ל'
מחיר:
229,900 ₪
אילת.
האגם הנעלם (תמנע).
צוקים.
חוות האנטילופות.
פארק ספיר.
פארק פסלים מדברי, ספיר.
מנחת ספיר.
מעלה העקרבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל