לא
בכל יום (או ליתר דיוק, כמעט אף פעם) זוכה אדם מן הישוב לקבל לידיו באותו היום
ממש, שתי מכוניות חדשות, משני יבואנים שונים, כשהמרחק הפיזי בין שניהם הוא כמה
מאות מטרים בלבד.
לא
בכל יום מקבל לידיו זה שכותב על כלי רכב, אחת קטנה שהיא כבר הרביעית למניינה
במשפחתו, וקצת לאחר מכן עוד אחת, מעדה אחרת לגמרי לסוף שבוע שלם שכולו גילויים
והתחדשות.
לא
בכל יום זה קורה. בצהרי היום, השלישי לספטמבר זה קורה, ואני כאן בשביל לספר על
האחרת.
חם
כיום לא רק באוויר אלא גם בליגת הקרוסאוברים הקטנים, וההבדלים ביניהם עשויים לבלבל
ולהקשות על הצרכן המתעניין.
היום
אני מקבל לידי את הפיג'ו 2008 החדשה והנאה.
יש
לה קווים מושכי מבט, ומבחר צבעים (8 במספר) שיגרמו להתלבטויות משפחתיות רבות.
גם
רמות הגימור וסוגי המנועים (בנזין ודיזל, ובקרוב גם חשמל) עשויות לדייק יותר את
הבחירה.
אני
קיבלתי את גרסת הפרמיום המרכזית שבין שלוש אפשרויות בחירה של מנוע הבנזין 1.2 ליטר
טורבו, שמפיק 130 כוחות סוס.
בחניון
היבואן חיכתה לי אדומה לוהטת שהצבע הזה רק עושה לה טוב.
מבליט
את מה שצריך ומושך מבטים מכל עבר.
אי
אפשר להתעלם.
יש לה נוכחות חזקה
ובולטת.
הגה
העור הקטן הקטום בחלקו העליון ובחלקו התחתון ומשווים לו צורת אליפסה, מאפשר נהיגה
מדויקת ותחושתית.
מערכת
בקרת שמירה על נתיב גורמת להגה הזה לרטוט כל הזמן, מי שלא מכיר את התחושה יכול
לחשוב שזו תקלה, אבל בכבישים המהירים ההגה הזה מציב את הרכב כל הזמן במרכז הנתיב,
יש כמובן גם את מי שבוחר לנטרל את המערכת, אבל למה ??
החיסרון היחיד שמצאתי קשור לעובדה כי כל הגבהה
של ההגה מרמתו הנמוכה ביותר מסתירה חלק מלוח התצוגה.
מוזר
ומפתיע לאור כל הנדסת האנוש המוצלחת .
מצד
שני גם כאשר ההגה נמוך קל לתפעל אותו.
במחצית
הראשונה של היום הכי חם בשנה נסעתי לעיר הצפונית עקב אילוצים משפחתיים.
בקרת
השיוט האדפטיבית ובקרת שמירה על מרכז הנתיב המצוינות נתנו לי את ההגשה החצי
אוטונומית לנהיגה זהירה ורציפה.
בכביש הישר ה-2008
מפגינה איפוק ושליטה, מאיצה כנדרש כשצריך ומאפשרת לנהג להיות נינוח לגמרי.
שבת בבוקר.
תקלה
בלתי צפויה ולא הגיונית משכה את את השינה שלי שעה וחצי מאוחר יותר, ובשל כך ימתח
היום שלי אחרת מהמתוכנן.
כבר
מזמן לא נסעתי לטייל בגפי, כך שהשינוי הכפוי עשוי להשפיע רק עלי בלבד, ומאידך יהיה
לי זמן התייחדות עם הנסיכה באדום שהתאמתי את פרטי לבושי אליה, בשביל תחושת הנוחות,
you know.
אני
לא יודע אם היו אלה ההתראות על יום חם במיוחד ששחררו את כביש החוף מתנועה רבה, מה
שמפתיע גם לאור ההתחלה המאוחרת.
מסלול
היום נקבע לנסיעה קרובה, אל ארץ הכרמים ומטעי הרימונים באזור סובב פרדס חנה.
זה
לא מקום אליו אני מגיע תדיר לכן חיפשתי מקומות מעניינים, ורצוי שיהיה בהם קורטוב
של רטיבות מצננת.
(אופס,
ספוילר).
הכבישים
כאן צרים ומזכירים ימים מהעבר. כזה הוא
כביש 6533, שהוא המשכו של כביש 654.
תגידי
שחם שרים לי ברדיו כנסיית השכל כשהגעתי לחניון עפר מול הכניסה למושב אביאל.
הרבה
מכוניות חונות כאן, ולפי חוק היקום האומר כי היכן שחונים יש בשביל מה לרדת, אפילו
כשחם.
ירדתי.
עין
אביאל.
בכניסה,
לפני הירידה למים שלט האומר כי הרחצה בעירום אסורה.
פה
נרגעתי.
למרות
עשרות הרכבים בחניה, הפלג הקריר הזה ארוך ויכול להכיל בנוחות הרבה מבלים שוחרי
מים.
גובה
המים נע ממספר סנטימטרים לכמה עשרות.
המים
קרירים ונעימים, ויש כאלו שמכירים כנראה, שהביאו כסאות ושולחנות ויושבים להנאתם במקומות
בהם הערוץ רחב דיו, במים, ומנשנשים ארוחת בוקר בטבע.
אחרים הביאו את הכלב
או הילדים או גם וגם.
אפשר
לבלות כאן יום שלם ממש, בלי הפרעה ובלי בלגאן.
מקום
קסום ללא ספק.
מי
קדם בפארק אלונה.
הייתי
פה פעם כשילדיי היו קטנטנים, ולמען האמת אני לא זוכר הרבה.
מאז
זרמו המון מים בנקבה הזאת, וזה שהגעתי לכאן שולח אותי לראות מה השתנה, אם בכלל.
ראשית
יש חניה גדולה ומסודרת.
שנית,
עקב הנגיף הכניסה מדודה לקבוצות של מספר אנשים קבוע, וכל מחצית שעה נכנסת קבוצה.
למעוניינים
יש סרט המספר את ההיסטוריה המעניינת של המקום, לאחרים יש אפשרות להיכנס באופן
עצמאי.
גם
פנס הטלפון יעיל במידה ניכרת.
גם
כאן גובה מפלס המים נע ממספר סנטימטרים של זרזיף למעבר רחב ועמוק עד מעל גובה ברך
(כ 70 ס"מ).
המים
קרים ומאד נעים כאן לעומת מה שבחוץ.
הצליח
לי.
כדי להעשיר את השכלתי
פניתי (שוב) אל זו שיודעת הכי טוב, וכך היא אומרת
..." סמוך לכניסה למושב עמיקם, נמצאת נקבת
המים "מי קדם" שהיא מפעל מים מהתקופה הרומית-ביזנטית, המשתרע על פני
למעלה מעשרים ושלושה קילומטרים. נקבת המים שימשה חלק ממערכת המים הקדומה המובילה
לקיסריה. מערכת תת-קרקעית זו שימשה לצורך אספקת מי שתייה ומים להשקיה, והצורך
במפעל מים כזה עלה כתוצאה מגידול משמעותי באוכלוסיית העיר קיסריה.
במקום
נערכו עבודות שחזור, בהן שוחזרה נקבה באורך של כ-280 מטר מתוך שישה ק"מ. אל
הנקבה ניתן להיכנס בליווי הדרכה מטעם המקום. הנקבה חשוכה לגמרי וכדאי ורצוי
להצטייד בפנסים, בבגדים נוחים ונעליים המתאימות להליכה במים. עומק המים משתנה
ויכול להגיע עד לכ-70 ס"מ. לנקבה שתי נקודות יציאה, האחת באמצע הדרך, והשנייה
לאחר 200 מטרים..."
תמיד
שאלתי את עצמי בזמן נסיעה בכביש 6 בחלקו הצפוני מהם המקומות היפים האלה שרואים
מהכביש וכיצד ניתן להגיע אליהם.
היום
אני כבר יודע.
כאן
אף פעם לא הייתי וזאת הזדמנות חגיגית.
עמיקם,
מושב מנומנם שנח בעמק ירוק.
חלק
מבתיו ישנים, וחלקם חדישים יותר. את אחוזתו המפורסמת של השר לא חיפשתי כך שגם לא
מצאתי.
ביציאה
מהמושב ישנה פניה ימינה לדרך עפר (עבירה לכל רכב) שנושקת לגדת נחל התנינים.
תצורת ה-SUV המוגבהת, והמתלים הקשיחים מאפשרים ירידה לשבילי עפר, ונסיעה נוחה
בהם.
בשביל
האמור, נוסעים כ-500 מטר, עד אשר במקום בו הצוענייה פוקדת לעצור, עוצרים ליד עץ
גדול שמטיל צל בהתאם.
יורדים
מהרכב (יש כאן מספיק מקום לחניה של רכבים רבים) פונים שמאלה בערוץ (שיבש כרגע),
אבל חיש מהר כבר מדשדשים במים קרירים ונקיים מאד.
המים
זורמים בין שיחים ירוקים עבותים, ממש מיני ג'ונגל, "זולות" שאנשים יצרו
בגדות בין השיחים, מאפשרות לכל החפץ להשאיר שם את מטלטליו ולרבוץ במים הנעימים.
שקט
כאן מאד ואין כמעט אנשים, ואם יש
אפשר תמיד להמשיך הלאה במעלה הנחל ולמצוא פינה אישית פרטית.
אני
מתחיל להעריץ את החזאים שהתריעו על חום כבד (שאין, סתם חום ישראלי ממוצע). ככה
נשאר הרבה יותר טבע שקט לאמיצים שלא מפחדים.
בחורף
מן הסתם הערוץ גועש יותר וכדאי להגיע.
(רשמתי
לעצמי).
על
מנת להגיע אל התחנה האחרונה שקבעתי לעצמי, אני חוזר לכביש 6533 היפה והמיוחד, שמתפתל
ומאפשר ל-2008 להפגין גמישות מנוע ואחיזת כביש מופתית. הכביש חולף על פני
בא"ח גולני ונכנס אל כפר קרע.
 |
| בחורף בטח שוצפים כאן המפלים |
אני
מאד רעב ולא יכול לסרב כרגע לשווארמה, ובמיוחד לא כזו שאני רואה שיש בה פעילות רבה
מאד.
(זוכרים את חוקי
היקום???)
שווארמה
אל שיח
התגלתה כהימור מוצלח.
שני עמודי בשר גדולים
מעלים עשן ומגירים ריחות למרחוק.
סלטים טריים ושירות
מהיר.
אני
מקבל מנה נדיבה, טרייה וטעימה.
מרבית
הלקוחות והעובדים עוטי מסכות.
41 שקלים כולל שתיה
ותוספות זה מחיר הגון לתמורה טובה מאד.
על
בטן מלאה החלטתי על שינוי תכניות וחישוב מסלול מחדש, כדי שאספיק להגיע בזמן הביתה
וקצת לנוח לפני הגרנד פינאלה של הסופ"ש.
חברים
יש לנו שמתפקדים במהלך החיים כוועדת תרבות, ואם הוועדה החליטה, כי יש תצוגה מיוחדת
של אמן מפורסם (איוו ביזיניאנו) שמשלב את הטבע באמנות, אנחנו חייבים להתייצב,
ולהגיע במוצאי שבת בלילה אל הגן הלאומי מערות בית גוברין, כי רשות שמורות
הטבע והגנים מכניסה אנשים בקבוצות מדודות, ולהתפעל בקול רם, (כי כך הצטווינו).
הייתה
לנו ברירה ? בנטות החמה ובצאת הלבנה ספרנו שלושה כוכבים, התלבשנו יפה ועם היפה באדום
עלינו בדהרה על כביש 6.
כאשר
יצאנו במחלף קריית גת ופנינו מזרחה על כביש 35 המפותל והגמלוני, ידעה ה-2008
להעביר מסרים של רוגע וביטחון.
באור
יום הכביש הזה כיפי, בלילה, כשהכול חשוך וכל פניה מסתירה את מה שקורה בהמשך חייבים
להיות מרוכזים כדי למנוע תאונות.
אפשר
לומר כי הודות לטכנולוגיות גם הנסיעה הזאת עוברת בקלילות כעניין של מה בכך.
התערוכה הזאת משלבת
וידאו המוצג על קירות מערות הפעמון, תאורה מיוחדת ופסלים מחומרים שונים מייצרת כאן
משהו אחר.
גם המערות עצמן נראות
שונות ומרשימות לא פחות, מכפי שהן נראות באור יום.
נרשמה חוויה.
פרטים נוספים אפשר
למצוא באתר של הרט"ג.
נסעתי
במהלך הסופ"ש למעלה מ-600 ק"מ בצריכה ממוצעת של ליטר נוזל של החברים
החדשים שלנו מהמפרץ עבור כל 13.5 ק"מ.
זהו
תשלום סביר על מדד ההנאה והנוחות.
אני
חייב לציין במיוחד את התרשמותי מהדש בורד המעוצב, ושיש בו משטחי חומרים שונים, ואת
העיצוב הכללי והנעים של חלל ה-2008.
את
לוח המכוונים תלת המימד, שניתן לבחור בו שלל תצוגות לפי העדפה אישית.
את
חיישני החניה האחוריים והקדמיים. (לא עניין של מה בכך ברמת מחיר שכזו)
ואת
תא הכפפות עצום העומק, שאפילו בקבוק ליטר וחצי נבלע אל קרבו כלא היה.
אני
יכול לכתוב 2008 פעמים את הסיבה היחידה מדוע לרכוש את המכונית הזאת.
אבל
גם פעם אחת תספיק.
ה-2008
היא מכונית משובחת.
ירון הולנדר
ספטמבר 2020
פיג'ו
2008 פרימיום
מנוע
בנזין 1.2 ל'. 130 כ"ס, 23.4
קג"מ.
מחירי
הדגמים נעים החל מ 128,000 עד 135,000 ₪
כביש 6533 (וכל
הסביבה)
עין אביאל
מי קדם-פארק אלונה
עין עמיקם
שווארמה אל שיח, כפר
קרע.
גן לאומי מערות בית
גוברין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל