בשבוע שעבר נחשפה לעולם הגרסה החדשה של S class.
זו שמגדירה מלמעלה את הטופ של הלאקצ'רי. החכם והמתוחכם של הטוב ביותר, בינתיים אנחנו כאן עם הגירסה הנוכחית (והלא פראיירית בכלל) של מרצדס.
S560e
כמעט
מליון שקל על גלגלים.
יש
מי שיאמר שזה מחיר מוגזם, ויש מי שיאמר (כמו בן דודי מיכה) שסוף סוף הוא נוהג
במכונית.
לכן,
לסיומה של שנה שהיה בה הרבה תהפוכות ושינויים, אבל עם רצון לאופק אופטימי ומתוק,
לקחתי את זו שמביטה מלמעלה על כולן, המלכה האם, בטרם תבוא יורשת העצר, שתגדיר שוב
מהו רף עליון למצויינות וחדשנות, ואולי תרמוז כי מה שהיה חלף, ועולם חדש עומד
לפתחנו.
עולם
שיביט על ה- s
class
בתדהמה ובהערצה, כמו על הדברים הטובים והחדשים שיקרו בעולם כשהנגיף הזה ימוגר
ויחוסל.
שבוע אחרי שנהגתי בצרפתייה מסוגננת עם הגה אליפסי קטן מגיעה האניה הזאת שהדבר הבולט ביותר בחללה הפנימי הוא הגה של ספינה.
עגול
וגדול.
כנראה
הכול צריך להיות בפרופורציה מתאימה.
מה
כבר יש לומר כשאתה נכנס לסלון של מכונית שעולה כמו דירה? כל החומרים הם מהמשובחים
ביותר, העיצוב המאופק שיש בו הרבה חדשנות (לזמנו), ואילולא נחשפתי לדגם החדש שינחת
כאן בשנה הבאה, יתכן שהייתי עף לגמריי, לא שיש תלונות חלילה, אבל ככה זה בעולם
הטכנולגי. המלך מת יחי המלך החדש.
בכל
מקרה 5.25 מטרים של מכונית זהו רף יוצא דופן בכל קנה מידה, אשר כנראה שבא לומר,
אני הכי גדולה.
חד
וחלק.
לראשונה
במכוניות שאני בוחן, אני לא ממש סגור היכן ההנאה גדולה יותר.
בהמשך
הסופ"ש אתמודד עם השאלה - מקדימה או מאחור.
אכן
דילמה.
יתכן
כי פתחתי כאן נישה למבקר מן השורה האחורית.
הישר
מהסוכנות בהרצליה אני קופץ אל חברי מישאל בן אהרון, חבר ובעלים של "חוות
הכוונות הטובות", ברשפון, לשיחות על סוסים וכוחות סוס, והרי מכונית שכזו
מסתדרת גם עם בעלות על סוס או שניים.
לא
ככה ?
את הדרך לרישפון
ובחזרה האני מבצע בנסיעה חשמלית בלבד.
טווח הנסיעה עומד על
כ-40 ק"מ, והמכונית משייטת בנינוחות כל הדרך, לא משנה באיזו מהירות.
ברישפון בכפר שמריהו
הסמוך ובהרצליה פיתוח ה-560 אולי לא תסובב ראשים, ברחובות אחרים בהחלט כן.
לקראת
קבלת ה S560e ניסיתי לדמיין ולהיכנס
אל נעליו של מי שיש לו כזאת מכונית.
כיצד
נראה היום יום שלו?
לאן הוא נוסע איתה, ומה הוא יחפש?
אי
לכך, אך טבעי הוא שביום שישי בבוקר יצאנו אל המארינה בהרצליה, לראות אם יש
איזו יאכטה פנויה שתתאים לצבע של ה- 560.
לפי
צפיפות הספינות במעגן, נראה לי כי מי שהממון מצוי בידו לא יתקשה למצוא כזו, המבחר
גדול, ויש כמה עם שלט למכירה.
שבת בבוקר, אפרת כבר
מחכה לי נרגשת.
כבר מזמן הבטחתי לה
שיום אחד יבוא, ו...
הנה היום הגיע,
וכאורחת קבועה היא מגיעה, ומתחילה להתלהב.
חכי חכי אני אומר לה,
עוד לא ראית כלום.
אחד הפטנטים שמרגישים
בהם באופן מיידי הוא תמיכה צידית במושב, כאשר הרכב מבצע פניה בעיקול הכביש.
יא, זה זז, אומרת
האורחת, והיא לא הראשונה שמרגישה בזה.
אני מחייך מתחת לשפם
ואומר.
מותק, עוד לא ראית
כלום.
יש אנשים שנכנסים
למכוניות מהסוג הזה ופוחדים לגעת, לבדוק.
אולי הטכנולוגיות
המרובות מפריעות להם, אולי זה יותר בבחינת מה שעובד, עובד טוב אז למה לגעת?
אני לא כזה, ואני שמח לצרף לנסיעות שלי אנשים דומים שמתלהבים יחד איתי מחדוות הגילויים.
למרות שבגרסה זו אין
את מערכת השליטה המופלאה של מרצדס שכבר מוטמעת בלא מספר דגמים(MBUX), וניתן לשוחח עם המכונית, (כמעט), גם המסך העצום שכאן שמכיל כל
כך הרבה אפשרויות של פעולות ומידע, שסוף שבוע אחד, גם אם הוא ארוך לא יספיק.
בסופו של דבר הבעלים
של ספינת הפאר הזאת יקבע את מה שנוח לו, וזהו.
ואם מישהו ירצה לשנות
תמיד ישנה אפשרות בחירה של שמירה אישית.
ככה זה נהוג ברמה
הזאת.
אז לאן אנחנו נוסעים?
שואלת זו שכבר הפסיקה להתלהב, והתרווחה במושב העמוק והמפנק, תוך הפעלת עיסוי עדין,
שיקל על המעבר מהמכונית הקטנה שלה, לזו.
נתחיל
ביקב אכזיב.
אני אומר לה.
לפני שאנחנו מגיעים
ליעד, וכדי לא לשתות יין על בטן ריקה ולצפות לתוצאות לא נעימות, אנו עוצרים בתחנת
דלק סמוכה ליעד שלנו בשביל קפה ומאפה.
חבורת גברים מקשישים בעלי אופנועי הארלי דווידסון כבדים מקבלת את פנינו בתחנה.
יש משהו עוצמתי בכלים
הללו, שבעליהם נוהגים איתם במתינות.
יש משהו עוצמתי במפגן
של כמה אופנועים ביחד שמרעימים ביחד כמו שדה תעופה צבאי.
גם לי יש עוצמה מתחת
לידיים, ואף אני נוהג במתינות מתוך ידיעה שמתי שאבקש אוכל להמריא גבוה ורחוק יותר.
בכניסה לקיבוץ גשר הזיו,
הוויז מפנה אותנו מהכניסה ישר ישר עד פניה ימינה, ולאחר כ-200 מטר ישנו מתחם של
אומנויות שונות
יקב אכזיב מצוי בקצה
המתחם, בסוכה מסוגננת שיש בה צל כבד וזמורות גפנים מקיפות אותה.
את פנינו מקבל מארק.
היינן ובעל היקב.
אנחנו נכנסים אל חללו
של היקב הקטן שלא דומה לשום יקב שכבר פגשתי, ופגשתי לא מעט.
מארק הוא גם צייר
מחונן ומעביר קורסים בציור, וחלל החדר מלא בציוריו היפים, ובאוסף של כלים נושנים
"של פעם".
מארק מספר לנו את
דרכו ליצור יינות שהחלה לפני 16 שנים.
הוא מייצר יינות אדומים משלושה זנים בלבד שמקורם בכרמי
בן זמרא וספסופה.והוא מייצר כאן כ-1500 בקבוקים בשנה.
ואם זה לא יקב בוטיק ,אני
לא יודע מהו בוטיק. (ספויילר, יהיה עוד בהמשך).
מארק (איש מעידן אחר), משתף אותנו בידע השופע שלו ומזמין אותנו
לדגום את שלושת היינות שלו.
(ביני לבין עצמי אני
כבר יודע שאצא מכאן מבסוט ועם מספר בקבוקים).
אנו
פותחים עם סוביניון יין קליל, אשר בניגוד
לקברנה אחרים שמאופיינים בטעם כבד
ודומיננטי הרי שזה שכאן בהחלט מפתיע ברכותו העדינה.
לאחר
ניקוי טעמים אנו עוברים לדגום שיראז בעל צבע סמוק ואפל שגם לו יש טעמים שלוקחים את
השותה אל מחוזות אחרים.
היין
השלישי הוא מארלו מתקתק עם ריח פטל חזק וצבע מדהים.
טעים מאד !!!
כמובן שקנינו.
בנינו לבין עצמנו
סיכמנו את הביקור כחוויה חושית ואנושית.
מכיוון
שאי אפשר בלי קצת היסטוריה וציונות אנחנו ממשיכים אל אתר חומה ומגדל בקרבת
קיבוץ חניתה שנטוע בלב חורש קק"ל. במודל העץ שבנוי כאן ניתן לטפס במעלה הסולם
לתצפת על הנוף.
על מנת להעשיר את ידיעותיי אני פונה אל החברה ויקי שמספרת לי כך:
"... המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 סיכן
את היישובים החדשים והבלתי מוגנים. לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות : מודל
"חומה ומגדל" הקמת יישוב מוגן המוקף חומה ובו מגדל שמירה, ביום עבודה
אחד. רכישת אדמות חניתה - 5,000 דונם של אדמת טרשים הררית, עוררה מחלוקת בקרב
ההנהגה הציונית, (נטען כי "יהודים אינם יכולים לחיות מההר" וכן הובע
חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי, יפול השטח במדינה
הערבית, אם תקום) אולם בסופו של דבר החליט דוד בן-גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את
הרכישה. קבוצת המתנדבים שתכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק
קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלי עבודה, כהכנה לעלייה
לנקודת ההתיישבות הנמצאת בלב אזור של יישובים ערבים.
בבוקרו
של ה־21 במרץ 1938 הגיעו 400 איש, וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק
שדה ואחרים, הם ניהלו את מבצע העלייה על הקרקע, שבו השתתפו כ־50 משאיות אל האתר
מזרחית לכפר הערבי אל-באסה. הם פצחו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל חמורים
וגמלים ל"חניתה תחתית" את כל הציוד הדרוש. לעת ערב עזבו רוב האנשים את
המחנה, ורק "פלוגת הכובשים" כ־100 איש בפיקודו של צבי בן יעקב נשארה.
העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל, להתיישבות באזור חדש,
הררי, עוין וקשה להגנה..."
ויתרנו על כניסה למוזיאון שנמצא בתוך הקיבוץ, והמשכנו הלאה לכיוון כביש 89.
בדרכנו,
לפי בקשת הנוסעת שלי עוברים עם עצירת חובה בגלידה בוזה בכניסה לשוק תרשיחא.
משם
חמש דקות נסיעה מגיעים למושב חוסן.
זהו
משכנה של מבשלת בירה בוטיק.
כאשר מגיעים לשער
המושב יש להתקשר למספר המופיע כדי להיכנס פנימה.
קבעתי
עם משה הבעלים שאגיע.
כביש
אספלט צר מביא אותך אל חצר שראשיתה גרוטאות שונות, ומובילה אל חצר שיש בה סוכות צל
ושולחנות הניבטים אל ערוץ נוף גלילי. הלאה משם מטפסים במדרגות אל מבנה עץ שנבנה
בעבודת יד של מישהו שרצה ליצור מקום עם אופי מיוחד מחומרים ממוחזרים.
משה,
הבעלים הפך את ביתו למבשלה, ולפאב שמארח מבקרים.
פלייליסט מוזיקלי כיפי מקדם את פנינו, כבר נכנסנו למוד.
לאנדרו
שעובד במבשלת בירה בוטיק מביא לנו בירות קרות בטעמים שונים.
התחלנו
בבירה בלאק כהה, הנמכרת ביותר כדברי לאנרדו, עברנו לבירה בוטיק חיטה ודבש, שבמקור
היתה עם 8% אלכוהול, ולכבודנו (כנראה) ירדה ל-5.2% בלבד.
גם מספיק.
הבירה
השלישית היתה בוטיק תפוח ודבש מרעננת.
המקום קיים כבר חמש שנים ומזין את אוכלוסית הסביבה, לפני עידן הקורונה התארחו כאן מופעי מוזיקה שונים על הבמה שניצבת בחוץ.
קל
מאד להתחבר לאווירה שלוקחת אותך למחוזות אחרים.
קל
וחומר עם כל מה שקורה כיום סביבנו.
משה
משתף אותנו בסיפור חיים מרתק וכיצד התגלגל לכאן ולבירה, הביקור הזה הופך אותנו
לחברים.
אני
בטוח שנשוב ונפגש בעתיד.
לא יכולתי לעבור
בחוסן ולהתעלם מביקור אצל חברי דודו, ששירת איתי ימים סוערים (ולילות לא פחות)
בסדיר ובמילואים.
אני לא נוהג לעשות
זאת בטיולי המבחן שלי, אבל היות ודודו הוא נהג מונית בעל מרצדס, וגם זוגתו אוחזת
בכוכב משלה, הרי שהביקור מתחייב מעבר לרמת החברות.
ברור שהשיחה גם עברה
לפסי ההשוואות בין הדגמים.
מי שיש לו כבר מרצדס חש
שזה מובן מאליו, כל שיכלול ופטנט.
היום הזה שתוכנן בכלל
למסלול קרוב אבל אחר, מקבל תפניות לא צפויות, וכשזה קורה אני זורם עם המציאות ולא
נלחם בה.
כאן בכבישי הגליל
המפותלים והנידחים מתנועה ה-560 מפגינה את חוזקותיה.
כאשר אנחנו מגיעים
במקרה אל מצפה מתת בכביש 899 אני מבשר לאפרת כי נעצור במקום שווה.
מצפור הר אדיר.
"... מצפור הר אדיר הוקם לאחר בקשת המשפחות
השכולות שביקשו להקים במקום זה מצפור לזכר כל חללי מלחמת לבנון השנייה. רשות הטבע
והגנים ובסיוע של הקרן הקיימת לישראל ומהשפחות השכולות המצפור נחנך בטקס ממלכתי ב
3/7/12. יש כאן מרפסת עץ גדולה ולאורך כל המעקה של המצפור יש הסברים על מהלך
המלחמה. בנוסף יש כאן את שמות 121 הלוחמים שנפלו ומפת איזור. מהמצפור ניתן לראות
את כל איזור דרום לבנון..."
אני מציע לנוסעת שלי לעבור אחורה.
המבט
שלה מלא תמיהה שמתחלפת במהירות לכזה שזהה למי שגילה את האור.
אמרתי
שה-560 מציבה דילמות.
דילמה
נוספת היא זו שמנסה למשוך אותך ללחוץ על הדוושה בידיעה כי כמה שתלחץ ככה תקבל.
כמויות
הכוח המתפרץ מעיפות את המכונית הכבדה הזאת כאילו הייתה מיני מיינור קלילה.
קל
מאד לשכוח את מגבלות החוק, אבל מצד שני יש כל כך הרבה יכולות שלוקחות את חוקי
הפיזיקה לכיוונים חדשים ומפתיעים.
אחיזת
כביש מופתית, כוחות המנועים והשקט שבה הכל קורה.
למרות
מנוע ה-3000 סמ"ק, יש כאן צריכת דלק מפתיעה.
בבוקר
אפרת ביקשה ממני שנעבור בכנאפה המומלצת בחיפה, זה ממש לא היה בכיוון שלנו היום,
אולם מרגע שהשתנו התוכניות שתכננתי, אחרות נפתחו במקום.
בתחילת
הכתבה כתבתי שביקשתי מכונית שתתן סיומת מתוקה לשנה הזאת, ולמה שלא נסיים יום מענג
בשיא המתיקות ?
אז כנאפה
דה לאקס.
פעם
שלישית כנאפה, כמו שאומרים בחיפה.
ענאן ונז'ואל החביבים כבר מזהים אותי כלקוח קבוע, שמגיע בכל
פעם בהרכב אחר.
כאן בחיפה, המתיקות
שמתפשטת בכל האיברים שולחת אותנו להביא את היום הזה אל סופו.
נכון
להיום ה-S560e היא מכונית הנוסעים
הטובה ביותר, עד שתגיע המחליפה שלה שתהיה טובה ממנה.
ל- S560e שלוש
רמות גימור, ותוספות שיכולות להקפיץ את המחיר אל עבר המליון.
מי שרכש כזו יודע
למה. עכשיו אני יכול רק להסכים איתו.
S560e
מליון סיבות לאושר.
שתהיה לנו שנה ברוכה
ומתוקה, שנה של התחלות חדשות והפתעות. שנה טובה.
ירון הולנדר (ואפרת)
ספטמבר 2020
מרצדס S560e, היבריד פלאג אין.
מנוע בנזין 3,000
סמ"ק .
367 כ"ס, מומנט
50 קג"מ
מנוע חשמלי 122
כ"ס, מומנט 44 קג"מ.
צריכת דלק (מבחן
ל-500 ק"מ) 1:9.5 ק"מ/ליטר
מחיר : 912,000 ש"ח לרכב המבחן.
חוות
הכוונות הטובות, רישפון.(052-327-7618)
מארינה
הרצליה.
יקב
אכזיב.(0507713687)
חומה
ומגדל חניתה.
גלידה בוזה, תרשיחא.
מבשלת
בירה בוטיק.(0559956040)
תצפית
הר אדיר
כנאפה
דה לאקס, חיפה.
ירון.אני נהגתי פעם אחת בחיים על רכב חדש. סובארו DL מודל 1990 שקניתי אחרי השחרור מקבע.התרגשתי מאד מהמעמד.פחדתי שאני לא "אדפוק"את הרכב.כי בצבא נהגתי על כלי רכב מאסיביים. כמו ג'יפ .גלדיאטור(למי שמכיר) D-200 וכו' אין בעיה של פגיעה ברכב. איך אתה שתהיה בריא נוהג בכלי רכב שאם אתה פוגע בהם קצת. אתה צריך לתת משכורת חודשית לתיקון? ועוד להיכנס ולתאר אתרים. משקאות.אוכל משובח. כל הכבוד
השבמחקשלא נדע אבל לכל הרכבים יש ביטוח שמכסה נזקים. לא מנסה לבדוק את זה
השבמחק