סע סלטוס, סע.

 

שבעה שבועות תמימים ספרתי מהפעם האחרונה בה יצאתי לאסוף חוויית מוטוריות בכבישים.

שבעה שבועות שלמים שהחלו עם הידבקות הכרחית בקורונה, והמשיך בזמן התאוששות, חגים וסגר.

אם נשווה את הזמן שאנו סופרים בין פסח לשבועות בהם עוצרים שמחות, הרי שכאן אלו שבעה שבועות בהם לא היה סוג של ל"ג בעומר באמצע שמסמן את סוף המגיפה, והסגר הזה עצר את תנופת ואפשרויות הטיול, וגם יבואני הרכב שבתו מאונס.

והנה, קבע המחוקק, אפשר להתאוורר קלות עד שיתחילו הגשמים וישביתו לי ימי כף והנאות.

קיה היו הראשונים להרים את הכפפה, ושידכו לי את הסלטוס המסקרנת שעשתה עלייה בין הסגרים ומאז חיכתה לתשומת לי.

הסלטוס, קרוסאובר חינני, הינו החמישי בז'אנר המתפתח במשפחת קיה.

הוא מתהדר בעיצוב חיצוני מושך עין. בולט, אך מאופק. לא צעקני אבל נוכח. לשמחתי גיליתי כי היבואן מוותר על התקנת קודן מקומי.

הכניסה לרכב מתבצעת ללא מפתח, כאשר ישנה בשלט אופציה חביבה להתנעה מרחוק. (יעיל בימי קיץ חמים מאד או להבדיל בקור ישראלי קיצוני).

כאשר נכנסים להיכלו של הסלטוס מתגלה חלל נעים עדכני ומרווח.

סביבת הנהג משדרת פונקציונליות תכליתית, כאשר כל מתג ומנוף נמצאים במקומות "הנכונים". הנדסת האנוש של רכבי קיה מתאפיינת בכך. תמיד.

הכול נגיש וברור.

התנעת המנוע מעירה 149 סוסים נכונים למרוץ, ומנוע שני הליטרים מגרגר חרישית.

הגיר הרציף מחולק לשמונה מהלכי מהירות, ויתרונה של השיטה הוא בחוסר תחושה מתי מתבצע חילוף.

הנסיעה חלקה ונעימה.

היות והקורונה כפתה עלינו שינויים בהרגלי החיים החלטנו, חברי הוועדה המטיילת, להמשיך מהנקודה בה נקטע הטיול האחרון, ולהמשיך כאילו לא עברו חודשיים, כמעט.

מזג האוויר מתחשב בנו, ולמעט שעות האור שהצטמצמו נשארנו באווירה קיצית נעימה.

האורחת הקבועה שלי מתייצבת בשעה המוקדמת, כהרגלה.

מסתכלת אנה ואנה, אומדת את מה שמוכר לה, מתעניינת אם יש משהו שלא ראתה קודם לכן, ברכבים קודמים, ומקבלת את אישורי להשתלט על הפלייליסט שילווה אותנו היום.

מכיוון שהפגישה הראשונה שקבענו הייתה רחוקה משעת היציאה שלנו היינו צריכים למלא קצת תוכן לפניה.

את חוף הסוסים בעכו הכרנו כאשר באנו לעשות סיבוב על רחפת מדהימה בדיוק לפני שנתיים. (הרחפת המטורפת). מכיוון שקל למצוא שם חניה פנויה, גם בשל השעה המוקדמת, החנינו שם והלכנו להקשיב לגלים הקטנים שליחכו את קו המים.

משם העיר העתיקה של עכו ושלל האתרים האטרקטיביים נמצאים במרחק הליכה.

השקט והריקנות שאינה אופיינית למקום נותנים תחושה של ביקור בארץ אחרת. (סוג של נחמה למי שנשאר בארץ).

 לעכו וסימטאותיה הציוריות יש קסם שאינו פג אף פעם, חבל  שכל המקומות התיירותיים סגורים, ומה שנותר לנו אחרי שלב ההליכה סביב זה למצוא משהו ראוי ללעוס.

"פלאפל ערפי" בכניסה לשוק שבימים כתיקונם נמתח ממנו תור ארוך שמעיד על המוניטין שצבר, דיי ריק כרגע, ואין כמו מנת פלאפל חם וטרי על הבוקר לסגור פינה של רעב שיגיע מתישהו בהמשך.

בהחלט מומלץ בחום.

דקות נסיעה משם מצוי היישוב שבי ציון.

לא זכור לי שהגעתי לכאן אי פעם, חוף הים שלחופו בנוי הישוב מציע חניון גדול על משטח כורכר, וחניה מסודרת בכביש הגישה.

במרחק של כ-200 דרומה מחוף הרחצה ניצבת אנדרטת סלעים גדולה, לזכרם של לוחמי השייטת שנפלו בפעולת אנצריה.

יצאנו משם להמשיך בדרכנו הלאה, ועצרנו בהזדמנות הראשונה.

השירותים בביג רגבה ראויים לשבח בשל ניקיונם המבהיק והריחני.

מסתבר שאפשר, גם בציבורי.

ביקב אכזיב כבר מחכה לנו מארק היינן. הכרנו כאמור בפעם הקודמת שהיינו שם, אהבנו מאד את היין שהוא מייצר, לכן אך טבעי הוא לעצור אצלו ולהצטייד במלאי נוסף.

עלינו על כביש 899, כיוונתי את הסלטוס להגיע אל מצפור המונפור שנמצא בפארק גורן.

הפארק הגדול הומה מבקרים, יש מקום לכולם, גם לעצירה רגעית וגם לשהות ארוכה יותר.

מבצר המונפורט שיהיה יעד לטיול בזמן אחר, ניצב על קצה האוכף ברכס ממול, ומכאן ניתן להתרשם ממנו.

הלאה משם הכביש ממשיך לכיוון מזרח, ואת העצירה הבאה אפשר לפספס בקלות.

אילולא הוויז אולי לא היינו מצליחים למצוא את המקום שאין לו שלט הכוונה, וכאשר המכשפה אומרת פנה ימינה  לצד הכביש ישנה פניה ימינה בין השיחים הנמצאים לצדי הכביש. שביל בטון צר עולה אל כנסית איקרית.

העלייה התלולה מפצה על אי הנוחות בפסגה הנישאת ממנה נשקף נוף של כל הסביבה.

כשנשאלתי אודות המקום העדפתי ללכת אל מקור הידע שידייק את מה שאני יודע (במקצת).

..." איקרית היה כפר ערבי נוצרי בגליל המערבי, שתושביו פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה... תושבי הכפר היו נוצרים קתולים, ועסקו בעיקר בחקלאות. לפי סקר הכפרים משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-490 נפשות... במהלך מלחמת העצמאות, נכנס צה"ל לאיקרית במסגרת מבצע חירם ללא קרב. לאחר שבוע דרש צה"ל מהתושבים להתפנות מבתיהם; נציגי הצבא וגורמים פוליטיים ישראלים התחייבו בפני תושבי איקרית כי יוכלו לחזור לכפרם תוך פרק זמן של שבועיים. רוב תושבי איקרית הועברו בנובמבר 1948 לכפר ראמה המרוחק מכפרם. לאחר תקופה קצרה, ביקשו התושבים מהצבא לממש את הבטחתו, אבל הצבא סירב והתחילה סחבת משפטית. ב-1951 החלו העקורים במאבק משפטי שמטרתו מימוש ההבטחה להתיר להם לשוב לכפרם, בג"ץ פסק לטובתם ודרש מהממשלה להחזיר אותם לבתיהם, אך בסוף אותה שנה הרס צה"ל את מבני הכפר... לאורך כל השנים חלק מהעקורים דואגים לתחזק את בית העלמין של הכפר ואת כנסייתו, שנותרה על תלה למרות הרס בתי הכפר, וממשיכים בשימור הקשר עם אדמות משפחותיהם ובמאבק המשפטי למען השיבה..."

 איקרית-מתוך ויקיפדיה

 מערכת סיוע בקרה במדרון

כדי לרדת בבטחה את דרך הבטון הצרה הזאת אני מפעיל את כפתור הקסם שמפעיל מערכת לסיוע בלימה בירידה.

הסלטוס בולם עצמו ומתקדם עקב בצד אגודל עד לחיבור עם הכביש.

טוב שיש כזאת מערכת ברכב שלנו.

לאן עכשיו שואלת אותי האורחת שלי, שלעיתים אני מסתיר ממנה את התכניות כדי להגביר את המתח וההנאה.

שמעת על קירות מדברים? אני שואל.

בטח, היא עונה, זו גלריה לאמנות בראשון לציון. אבל אנחנו בכלל בגליל המערבי. למה, יש להם כאן שלוחה?

הווייז מפנה אותנו לכיוון מושב שתולה.

באביב 1979 הייתי תקופה במושב הזה במסגרת השירות הצבאי הסדיר, ואני מקווה שהמקום השתנה מאז.

כביש 8993 שמוביל לקירות המדברים בשתולה עובר בתוך יער ירוק וסבוך, ומעניק ערך מוסף לכביש המפותל והצר. חו"ל זה לגמרי כאן.

הסלטוס מרגיש בעננים, פותח מבער ומתפתל עם כל קימור ופניה ללא שום תלונה על מיחוש כזה או אחר. הריאות שלו מלאות חמצן הרים טהור מה שמשפיע (כנראה) על נועם הנסיעה.

בכניסה לשער המזרחי של המושב ניצבת גדר בטון ארוכה וגבוהה שהוקמה בשל הסמיכות המאד מאד קרובה לגבול עם לבנון.

אמני גראפיטי  מקומיים ובינלאומיים הטביעו חותם אמנותי על החומה המשמשת כאנדרטה ומעבירה מסר של שלום ופיוס.

קירות מדברים-הסבר ופירוט

חזרנו לכביש 899 רק על מנת להגיע אל גן לאומי ברעם, בו ניצבים חורבות שני בתי כנסת עתיקים בלב פארק קטן.

אורחת לי היום שיש לה חשקומצינים של אשה בהריון.

בבקשה תעבור ליד קיבוץ סאסא, יש להם שם גלידה מדהימה. ביקשה ממני.

לסרב לאשה עם חשקים כמוהו כהתגרות בטיגריס מורעב.

כלומר, הייתה לי בכלל ברירה?

גם שם, למרות המיקום המרוחק והשעה השתרך תור.

חוק יקום אומר כי אם יש תור במקום בו מוכרים אוכל כלשהו, זה כנראה בגלל סיבה טובה.

וגלידה בוזה היא בהחלט סיבה לעצור שם.

הר מירון מתנשא ממול וענן ערפל מכסה את פיסגתו, משל היינו באלפים השוויצריים.

כאן חשנו כי יומנו נוצל במלואו, וזאת נקודת הסיום בטרם ניכנס אל הפקקים המובילים אל מרכז הארץ.

אחרי התחנה האחרונה במסענו, סובבתי את הגה הסלטוס, הקלדתי במסך את הכיוון ונתתי למנוע הגמיש להפגין יכולות בכבישים השוממים.

 

בימים אלו, שיתף אותי אחד מאנשי המכירות בסוד גלוי, הקורונה שינתה דפוסי חיים.

הסגרים לא מאפשרים לאנשים לצאת לטיולים בעולם, ואלו שהתמזל מזלם וממשיכים לעבוד כרגיל מחפשים איך לפנק את עצמם.

מכונית חדשה תמיד הוצגה כפינוק, והקהל מצביע ברגליים.

 

ניתן לבחור בסלטוס מתוך חמש עשרה אפשרויות צבע.

שמונה של צבע אחיד, או שבעה של שילוב שני צבעים.

צפוף מאד בגזרת הרכבים הנמכרים סביב 150 אלף שקלים. צפופה יותר קבוצת הקרוסאוברים הנמכרים בסכום הזה שמה שמבדיל אותם בין אחד לשני מעבר לסמל היצרן הם ניואנסים דקים. לעיתים אותם הניואנסים הם אלו שיקבעו מה יהפוך רכב אחד לרב מכר ואת האחר זנב לאריות.

הקהל שרוכש מכוניות חדשות מהיצרן (וזה לא אותו קהל שהולך אל חברות הליסינג) מבקש חיסכון ובטיחות.

אחר כך כל השאר.

בעידן בו מערכות בטיחות הופכות לסטנדרט מחייב, והחיסכון נע בין מנועים זעירים מוגדשי טורבו לאלו החשמליים לחלוטין מתייצבים כל אלו באמצע שיש להם קצת מזה וקצת מזה, ואת ההבדל עושים אותם ניואנסים חשובים ומשמעותיים.

ומדוע אני אומר את כל זה?

כי אנחנו חיים בעידן בו המידע זמין לכל מה שקורה בעולם, ואם יש מקומות בהם נמכרים דגמים מסוימים עם רמות גימור המאפשרות ללקוח לבחור את הטוב ביותר עבורו, מדוע כאן היבואנים מכתיבים לשוק מה הלקוח יקבל, ומקבל פחות ?

בעידן בו מרובות המכוניות על הכבישים ותאונות הן דבר שכיח, מפתיע אותי בכל פעם מחדש מדוע מוותרים מראש על מערכות בטיחות חשובות  ומציינים כי הרכב מגיע עם שני צבעים, חישוקים גדולים ושמשות אחוריות כהות.

הפריטים הללו, יפים ככל שיהיו ויוסיפו, אינם מצילים חיים.

נקודה.

ולכן, יבואן שלרכבים שלו יש כמה שיותר מערכות שכאלה זוכה מראש בנקודות יתרון.

צפוף שם בנישה, זוכרים?

כל יתרון יחסי בסוף מתבטא במכירות.

בבקשה, אל תחסכו עלינו.

על בטיחות אנחנו מוכנים לשלם.

 

נסעתי בסוף השבוע כ-400 ק"מ, מתוך 650 ק"מ פוטנציאליים למיכל, כאשר הצריכה הממוצעת עומדת על ליטר זהב שחור עבור כל תריסר ק"מ. (למתקשים 1:12).

מצאתי בסלטוס רכב נוח, קל לניהוג ולמחייה היומיומית. מרווח למשפחה ממוצעת, ומהנה במידה סבירה. הסלטוס שנמצא ברווח שבין הסטוניק הצנוע והנירו ההיברידי לבין הספורטאג' הגדול, מרחיב את קשת הקרוסאוברים של היצרן, ובהחלט יתן פייט למתחרים מבית, ומחוץ.

היה שווה לחכות.

 

 

 

ירון הולנדר (ואפרת)

אוקטובר 2020

קיה סלטוס EX

מנוע 2 ל', 149 כ"ס, 18 קג"מ

       

מחיר:142,711 ₪.

 

 

 

חוף הסוסים. עכו.

עכו העתיקה.

פלאפל ערפי.

אנדרטת השייטת שבי ציון.

ביג רגבה.

יקב אכזיב

מצפור מונפור

כנסית איקרית

קירות מדברים, שתולה

גן לאומי ברעם.

גלידה בוזה, סאסא