LOVE ME TENDER

 

עשרים וחמש שנים אני מתנייד בעבודתי בגרסאות שונות (ומתקדמות) של הטנדר המופלא הזה.

השמועות הלא מבוססות, ידעו לספר, כי המהנדסים של טויוטה בכלל רצו ליצר טרקטור מסוג אחר, ויצא להם רכב שעובר בכל מקום.

המעסיק שלי סידר לנו באותם ימים סדנה להכרת גבולות המעטפת של יכולות הרכב, שהיה עליו הרבה יותר ברזל והרבה פחות פלסטיק, מאלו שיש היום.

והסדנה הזאת פתחה לי את הצ'אקרות בכל הנוגע לנסיעה בטוחה בשטח.

ולמה חשוב להכיר את גבולות המעטפת ברכב שטח ?

כדי לדעת מה מותר ומה אפשר לעשות, ומה אפשר לעבור, ואיך, כדי למזער נזקים ותקלות בשטח.

כי בשטח אין גרר.

נתקעת בגלל שיקול דעת שגוי ? אתה בבעיה.

ולפעמים בבעיה גדולה.

 
בצבא, לפני כל אימון שיש בו סכנה, עוברים על כול הכללים, לפי הסיסמה – הוראות אלו נכתבו בדם,

ולפיכך גם לשטח כללי בטיחות מעל הכול.

 

כלל ברזל ראשון במעלה יאמר כי אתה חייב לדעת לאן אתה יורד, ועם מה תתמודד.

סעיף קטן לכלל זה יאמר כי אם ירדת לשטח קשה - לעולם, אבל לעולם, אל תעשה את זה לבד!

כלל יסוד נוסף קובע - חכם לא יכנס למקום בו פיקח יודע איך לצאת.

וברגע שאתה יודע איך להיכנס וגם איך לצאת אתה יכול להיות פיקח חכם.

והכלל המקיף את כל אלו אומר - כשיש ספק אז אין ספק, ואתו אנחנו מתמודדים בכל פעם כאשר אנחנו יורדים מהכביש הסלול אל עומק השטח, ושלל הרפתקאותיו.

אנשי השטח לא התברכו תמיד בחוכמה רבה (ויעידו אלפי סרטונים ברשת שמתעדים מקרים קשים של חוסר בינה והתנהלות לקויה), אך מאידך יש את המומחים שיודעים עם הרבה תושייה, ידע ואלתורים, לצאת ממצבים בטוחים של חוסר שליטה, וניהול סיכונים לא יציב.

ככל שיש יותר אתגרים ויותר ידע בחילוץ, ככה גדלה כמות האדרנלין שעושה טיול, להרבה יותר מרק טיול.

על בסיס משפט ידוע של הפילוסוף ניטשה אני אומר – בבואך אל השטח אל תשכח להביא ציוד מתאים.

 

ההיילקס יצר לעצמו מאז מוניטין של אמינות ויכולות, ולא פלא שארגונים רבים בישראל שזקוקים להגיע לשטחים קשים לגישה (כמו רשות שמורת הטבע, קצא"א, צה"ל, חח"י, ועוד)אימצו את ההיילקס כמוביל האולטימטיבי.

מאידך, גם צבא דעא"ש יצר לרכב הילה של שימוש מאסיבי, ורב שימושי.

ההיילקס שומר על צורתו שנים רבות, למעט שינויים קוסמטיים ועדכוני הזמן, ורבים היצרנים שהלכו בעקבותיו ויצרו דגמים דומים וכמעט זהים.

והנה קיבלתי הודעה כי להיילקס יש גרסה חדשה שעשתה עלייה, ובליבה מנוע 2.8 ליטר חזק, שיעבור לשרת גם את הלנד קרוזר המחודש שיגיע בקרוב.

מנוע חדש וגרסה מדוגמת מהסוג שהארגונים אינם רוכשים, הם לבדם סיבה מספקת כדי לארגן לי אחד כזה לסוף שבוע של שעשועים מהסוג האחר.

ברור מאליו כי מי שרוכש את הרכב הזה, עושה זאת מתוקף עיסוקו, שמחייב שטח העמסה למטען גדול (בין עם ארגז פתוח ובין שסגור), יכולות גרירה, ויכולות טובות לעבירות על כל משטח שהוא לא אספלט.

מובן לא פחות מכך שיכולות השטח הן פקטור חשוב ומשמעותי, בבחירת הדגם המאוד לא זול הזה, שאנו אוחזים בהגה שלו, אך מי שיבחר בו יודע כי הוא מקבל תמורה הולמת עבור כספו.

נכון כי בימים אלו ניתן להשיג יותר עבור פחות, אבל על מוניטין ושם משלמים, ולהיילקס יש שם טוב ומוניטין משובחים.

כבר בנסיעה הראשונה שלי, מחניון היבואן לגבעתיים ההיילקס צולח בהצלחה את הטיפוס לגבעת רמב"ם, כולל מעברים הכרחיים על כל באמפר בדרך, שמוכיחים כי מרווח הגחון נכון לכל אתגר.

 

כדי להתחיל את היום, ולקבל גם חוות דעת של מוביל דעה בפני עצמו, והוא לי מורה ורב, הזמנתי את חברי הטוב רוני אקרמן, שגם בוחן וכותב על רכבים שנים רבות, ויודע היטב להצליב סרנים (ע"ע), ולמצוא אתגרים ואתרי צילום שיפארו כל רכב בכלל, ואת ההיילקס בפרט.

בחרנו לנסוע אל הטבע הפראי של יער בן שמן, שם ניתן למצוא ללא כל קושי מדרונות חלקלקים של בוץ טרי וסלעים, נתיבים שרק טרקטורונים קשיחים וכלי רכב המיועדים לזה יכולים להם, מדרונות קלים ועליות טכניות, כדי להתחיל להכיר את יכולותיו של ההיילקס.

יער בן שמן ביום שישי בבוקר הוא לונה פארק של מבוגרים המנסים כל כלי רכב קיים, אופניים ואופנועים, טרקטורונים וג'יפים, וסתם כאלה שבאים לנצל יום מקסים של שמש סתווית לבילוי בחיק הטבע.

אנשים שקוראים על ההרפתקאות שלנו בפייסבוק באון ליין, (יעני ברגעים בו קורים הדברים) יכלו לקרוא את סיכום היום בשני משפטים מתומצתים להפליא.

" שני בלוגרים חובבי הרפתקאות יצאו לחפש סלעים בלתי עבירים, בוץ ומעברים קשים.

או שלא מצאנו, או שההיילקס יכל לכל קושי."

 

הכותב והמנטור, ומה שמחבר בניהם

וזה בערך מה שאפשר לכתוב על טעימה ראשונה, כי את כול הארוחה שמרתי ליום המחר, בו אקח לראשונה את אפרת, חברתי הקבועה לטיולים מפתיעים, עם רכב שטח (אמתי) בו, ובכמותו טרם נסעה, שנלעס כמה סלעים נוקשים, דרכים עבירות למחצה, אתרים מיוחדים אליהם ניתן להגיע רק עם רכב שכזה, ועוד ככול אשר נמצא.

מזג האוויר החמים והמפתיע מזמן לנו יום נפלא ומתאים מאין כמותו.

זה בדיוק מה שחשבו כל מיליון וחצי בני ישראל שיצאו לתור את אותם חבלי ארץ אליהם נסענו.

אבל למה להתחיל מהסוף, אם אפשר לעשות זאת מסודר יותר וללא קדימונים?

כאשר שעות האור מצטמצמות והולכות, צריך לקום מוקדם כדי ליהנות, וכך מצאתי עצמי בתחילתה של האשמורת השביעית נותן בגז לכיוון ראשל"צ, לאסוף את הנוסעת שלי.

למרות הגרסה היוקרתית, המולטימדיה ברכב הנבחן לא מזהירה (בלשון המעטה). החיבור האינטרנטי מתבצע באמצעות כבל דרך אפליקציות ייעודיות (כמו אפל קאר או אנדרואיד אוטו), ובלעדיהן מסתפקים בתחנות רדיו מקומיות בלבד שרמת הקליטה שלהן משתנה בהתאם לדרך.

בכביש הצר המוביל לנבי מוסא גלי האתר מתערבבים, ויחד עם ליאונרד כהן ושיר אהבה בדואי (שהשתחל לגמרי במקרה), נכנס מידי פעם קריין מקומי עם פרקי קוראן (או משהו כזה).

זה יצר דיאלוג מוזיקלי מוזר ומשונה, ואני בטוח שיש רוקחי מוזיקה שהיו עושים מעדנים מהשילובים הללו.

לי זאת לא פעם ראשונה במקום, אך האורחת שלי מתלהבת ומנהלת שיחה ערה עם קבוצת תלמידות מחברון שיצאו ליום טיול.

נבי מוסא מוקף בבית קברות גדול ולא מאורגן. זה שבאנו היום עם גמל גדול שיכול לחסוך לנו הליכה מאפשר לנו לטפס אל מרום גבעה המשקיפה אל העמק, ובראשו מבנה מוזר.

זהו קבר אחת מנשותיו של מוחמד הנביא.

נבי מוסא הוא אתר קדוש למוסלמים המצוי סמוך לכביש 1 היורד מירושלים לכיוון יריחו. המסורת המוסלמית מראה את מקום קברו של משה רבינו במקום זה. באתר נבי מוסא תמצאו חאן ממלוכי גדול, בו 260 חדרים עתיקים ריקים ויפים. לחדרים פתחים וחלונות מקומרים וציוריים. מהחדרים נשקף נוף אל רחבי מדבר יהודה. במרכז האתר חצר גדולה, בורות מים ומסגד. מבנה החאן מקורה על ידי כיפות לבנות ויפות שנראות מכל עבר בסביבת האתר.

יצאנו מנבי מוסא, פנינו שמאלה אל דרך אספלט ארוכה ומתפתלת בנופי מדבר מרהיבים לכיוון דרום.

למדבר חוקים משלו.

חשוב לזכור.

היות ואנחנו כאמור לא לבדנו היום במדבר, אזרתי אומץ מחושב ונסעתי בעקבות אחרים (שכנראה יודעים יותר), בשלב מסויים על הכביש ישנה פניה ימינה אל ציר המסומן כחול במפות הטיולים.

זו דרך עפר כבוש שמאפשרת תנועה לכל רכב כמעט.

בשלב מסוים ליד בור מחצבה ענק, מתחילה דרך לרכבי ארבע על ארבע בלבד. (או למטיילים רגליים).

ההיילקס מוכיח עד כמה הוא נוח לדרכים שכאלו, שאינן משפיעות כהוא זה על הנוסעים.

המתלים משככים כול קפיצה ובור בתוואי. קטן עליו.

גם מעבר דרך השטח עצמו שזרוע בסלעים ואבנים גדולות לא מהווה מכשול.

בחלק מהדרך אל היעד מופיעות מדרגות בסלע המחייבות הכוונה חיצונית ונסיעה איטית ומחושבת.

בנקודות בהן נזקקתי לסיוע מכני העברתי את ידית ההילוכים למצב ידני (טיפטרוניק) ובחרתי בהילוך הנמוך באופציה של 4 LOW.

מצב זה בירידה חדה או בעליה תלולה מאפשר נסיעה רציפה ללא שימוש בדוושות הדלק או הבלימה.

לראשונה בחיי הגעתי אל מנזר מרסבא הבנוי כולו על מצוק, ויש לו חן מהפנט.

ישנם אנשים המגיעים לכאן, פותחים שולחן ויושבים מול הנוף כמביטים במופע ארוך.

קצת יותר מידע על מנזר מרסבא מצאתי (איך לא?) אצל חברתי ויקי.

"... מר סבא (דַיְר מַאר סַאבַּא בערבית) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי הבנוי על צוק במדרון נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה בתחומי שטח C, אולם דרך הגישה אליו ברכב עוברת בשטח A, בכפר הפלסטיני עבידיה. ניתן לגשת למנזר באמצעות הליכה/רכיבה על אופניים/נסיעה ברכב שטח מהכביש שבבקעת הורקניה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה מבין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית... הקמת המנזר ושנות פעילותו הראשונות קשורות בקשר אמיץ לתולדותיו של מייסדו, הנזיר סבאס. סבאס נולד בשנת 439 בקפדוקיה שבמרכז טורקיה, בצעירותו למד במנזר, ובשנת 456 הגיע לירושלים... עם השנים התפתח המנזר, ומספר נזיריו הגיע למאות. בעזרת תרומות נדיבות וקשריו הטובים של סבאס נבנו מבנים נוספים עבור המנזר על מצוקו של נחל קדרון, מול המערות ששמשו את סבאס ומלוויו. בשנות חייו האחרונות של סבאס אכלס המנזר מאות נזירים. לפני מותו של סבאס בשנת 532 פקדו את המנזר אלפי נזירים... אחד מחוקיו הנוקשים של המנזר, בדומה למנזרים אחרים מאותה תקופה, אוסר איסור מוחלט על כניסת נשים לתוכו, ואפילו אמו של סבאס לא הוכנסה כשבאה לבקרו. איסור זה קיים מאז היווסדו של המנזר, והוא תקף גם בימינו.

נשים יכולות להיכנס למגדל הנשים שליד הכניסה הראשית ומשם לצפות במנזר..."

מנזר מרסבא - ויקיפדיה

אנחנו, בכל מקרה הסתפקנו כמו מרבית המבקרים כאן בתצפית בלבד. יותר מידי מאמץ נדרש כדי לעבור לצד השני, ולא בטוח בכלל כי ניתן לבקר במקום.

כדי לא להתברבר במדבר ללא צורך ותכלית, סבבנו על עקבותינו וחזרנו את הדרך בה הגענו. הירידות החדות הפכו לעליות תלולות, והמדרגות הן אותן מדרגות אם כי תכנון טיפוס שונה מתכנון ירידה.

גם כך וגם כך ההיילקס משרה ביטחון רב לנוסעיו, ומרווח הגחון הנדיב, והמתלים שיש להם מהלך ארוך יחסית (ניתן לשדרג לארוכים יותר), אפשרו להיילקס לעבור את כל הדרך רבת החתחתים ללא גירוד של גחונו.

לא מובן מאליו בכלל.

גם בוורד יריחו  הסמוכה מעולם לא ביקרתי, אבל שלט המציין מצפור משך אותי להפנות אליו את חרטום ההיילקס.

ערימת פסולת שאינה מחמיאה כלל למקום עצרה לנו את ההתלהבות.

ראבאק, אנשים. אתם חיים פה!

על מנת להרגיע את העצבים לקחתי את האורחת שלי אל קבוצת המבנים הנטושים בכניסה לחוף קלי"ה.

מבנים אלו זכו לנגיעותיהם האמנותיות של ציירים שהשתמשו במבנים להעברת מסרים ותחושות.

תמיד אפשר למצוא כאן מבנה שייתן רקע הולם לכל אירוע.

בצדו של אחד הגדולים ששימש כנראה כמלון העמדתי את ההיילוקס, כפרזנטור.

למרות לוח השנה חם כאן היום כאילו מדובר באמצע הקיץ.

כל פיסת חוף נכבשה על ידי מאות ואלפי מבקרים, כך שהיה זה רק הגיוני למצוא את המקום המסודר והנוח ביותר, גם אם זה מצריך נסיעה מנהלתית על הכביש בסביבות 40 דקות.

חוף עין בוקק למרות שפע המבקרים ש(כמעט) לא השאירו מקום חניה פנוי, תמיד נעים וכיפי, ועונה זו שלא בוערת כמו חודשי הקיץ, היא המענגת ביותר.

האורחת שלי שלא הגיעה לכאן שנים רבות נשארה פעורת פה, ומתלהבת.

קל להבין.

היה לנו היום יום טיול מענג שהיו בו הרבה רגעים של הנאה וגילויים, וההיילקס, למרות שאינו מכוון לנוחות ופינוקים כמו רכבים משפחתיים, נותן בדרכו ערך מוסף למכלול שבו.

האם אפשר לומר שיש כאן קפיצת מדרגה של ממש לרכב שמדרגות לא מדגדגות אותו בכלל ?

בהחלט כן.

ואפרופו מדרגות. ההיילקס גבוה ממרבית הרכבים שעל הכביש. כדי לטפס אל מושב הנהג יש צורך בגמישות מסויימת, ומפתח רגליים של אקרובט מנוסה, לאלו שאין כאלו מותקנות מדרגות צד לנוחות כניסה וירידה.

ההיילקס, כרכב עבודה ממשיך להצדיק את המוניטין הרב שצבר, וכבונוס אפשר גם ליהנות אתו הרבה ורחוק משעות העבודה.

עכשיו, משהכרנו את המנוע המופלא והמשודרג נשאר רק לחכות ללאנד קרוזר שלוקח את כל הטוב הזה לאופי אחר לגמריי.

 

והפעם, (לשם שינוי) יש לי מספר הערות לסיום.

בקרת השיוט האדפטיבי עובדת טוב, אבל תפעולה באמצעות ידית קטנה המסתתרת מתחת להגה מאד לא נוח לשימוש רציף.

יש פתרונות אחרים ועדיפים.

אה, כן. יש גם שקע חשמל 220. חשוב ובעל שימושיות, אבל, נמצא במקום נסתר ולא בטוח עד כמה זה נוח לתפעול.

ועוד מילה על הפנסים הקדמיים עם הבליטה המוזרה.

האלו, מה נסגר אתכם? מה זה ? זה כל כך צפוי להיפגע מענף או אבן או סתם משהו בולט. למה ומי אחראי ?

 

מי האחראי לזה???

 ולסיום, אני רוצה להתייחס (ולהצטרף) לנושא חשוב מאד שאוזכר ע"י החברים בועז קורפל וכפיר קשריאן בוחני רכבים בערוץ הספורט, והוא ההבדלים המשמעותיים בין ההיילקס הנבחן שמוצג באולמות התצוגה, לבין אלו שמשמשים גופים גדולים כמו משטרת ישראל, צה"ל, רט"ג, קצא"א חח"י ואחרים.

גופים אלו רוכשים לעובדיהם את הרכבים באבזור מינימלי, ומילא אם ההבדלים היו בסוג הריפוד או מערכת המולטימדיה.

מי שקובע את תנאי המכרזים מוותר מראש על מערכות בטיחות חשובות ומצילות חיים, ומסתפק במקסימום במערכות פאסביות שרק מתריעות, במקרה הטוב, כמו מובילאיי.

רכבים אלו בסוף שירותם בארגונים זולגים לשוק החופשי, ובמקום שעל הכביש יהיו כמה שיותר רכבים בטוחים וממוגנים הרי שלא כך הוא הדבר.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בארגונים אלו יחשבו גם על בטיחותם של עובדיהם, שיחזרו הביתה בשלום מעיסוקם בכל יום ויום.

  

ירון הולנדר (רוני ואפרת (שגם צילמו)).

נובמבר 2020.

טויוטה היילקס, אדוונצ'ר 4X4 אוט'.

מנוע טורבו דיזל (חדש) 2.8 ל'.

204 כ"ס.

מומנט 51 קג"מ.

צריכת דלק (משולבת) במבחן 1:8.5 ל'/ק"מ.

מחיר: 278,266 ש"ח.

 

יער בן שמן,

נבי מוסא,

מר סבא,

ורד יריחו,

קליה,

עין בוקק.