לכבוש את האוולטיס

 

 פרולוג.

זה הולך להיות קרב שתוצאותיו ידועות מראש.

מראש תמיד נהיה בעד הגדולים החזקים והמרווחים, כפי שנעדיף בית גדול על פני חדר קטן.

השאלה הייתה האם תגיע גם האהבה ממבט ראשון, זו שתמסד את היחסים, או שנשאר עם התאווה בלבד.

ותאווה כידוע לא מחזיקה הרבה מעבר להישג של הכיבוש הזמני.

 

סובארו, זו ששלטה שנים רבות בשוק המקומי כמלכת המכונית המשפחתית 1600 אוטומטית, זנחה בשנים האחרונות את הנישה הזאת, והתרכזה בדגמים מוצלחים שיצרו מוניטין ותהילה ביכולות העבירות שלהם, למרות שהם נוחים מאד גם בהובלת משפחה, בעיקר בשעות הפנאי.

הפרסומאים של המותג הגדילו לאבחן את מה (שלדעתם), הוא SUV אמתי ומה לא.

וככה גם אומר, הקוסם ברקוביץ.

ואם הקוסם אומר ככה אז זה נכון. לא?

והנה אחרי מספר שנים של דשדוש במקום עם מכירות נאות של דגמי XV ופורסטר, עלה לאחרונה לישראל האוולטיס, הישר מאמריקה.

ההורים אומנם מיפן, אבל את הדגם הזה בונים בארצות הברית לפי הטעם שההם אוהבים ומעדיפים.

האוולטיס רק עלתה לארץ בחודש שעבר מאמריקה, וכבר הגיעה אלי כדי שאניח עליה רגל כבדה.

האוולטיס שנקראת אגב כך רק בשווקים שהם לא ארצות הברית, תוכננה ונבנתה לשוק האמריקאי על גחמותיו והרגליו, וכך זולגות אלינו מכוניות עם תפיסה שונה ואחרת מאלו שמגיעות מאירופה או מזרח אסיה.

הפעם בסובארו הולכים על גדול.

כמו באמריקה.

הכול יותר גדול.

מבחוץ מדובר בדגם גבוה ארוך ובולט בכל חניון.

חמישה מטרים שלמים מפגוש לפגוש מאפשרים לשנע 7 או 8 נוסעים (לפי קונפיגורציית הדגם) בנוחות, כשלכול הנוסעים יש מספיק מרחב מחיה.

האמריקאים אוהבים מקום לשתייה שלהם בנסיעות הארוכות? אז ניתן להם 19 מקומות שכאלה, אמרו המהנדסים של סובארו.

אוהבים לשבת בנוחות? שלא יהיה להם חם בחורף האמריקאי הקשה? נחמם להם את המושבים (גם של השורה השניה), נתקין להם פתחי מזגן מעל הראש, עם שליטה נפרדת לחלק האחורית, ניתן להם מספיק שקעים להטעין כל אביזר שהם יביאו איתם (כולל שקע חשמל ביתי).

נשים להם ריפודים מעור רך ומפנק, ונקיף את כל החלל בלא פחות מארבעה עשר (14 !!) רמקולים משובחים של "הרמן קרדון" כדי שגם ייהנו מחוויית שמיעה אקוסטית נפלאה.

אמרו ועשו.

ועל הנהג מה? לא חשבו?

ברור שחשבו.

מלפנים הניחו את מנוע הבוקסר המפורסם של סובארו שנפחו 2.4 ליטר עם מנוע טורבו, שמפיק 260 סוסים עקשניים ומומנט מכובד של 38.3 קג"מ, למען יאיצו את הגמל הכבד הזה מהר ורחוק.

ומנוע זה מחולק לשמונה הילוכים, עם אפשרות שליטה במנופי ההגה (לא שיש צורך להשתמש, וההסבר יגיע), ומערכת הינע קבועה של ארבעת הגלגלים, למען הצדקת הביטוי "זה 4 על 4 אמתי", וגם תוספת לשטח הנקראת X-MODE.

ועוד הוסיפו לרשימה הארוכה של התוספות החשובות, בראש ובראשונה את מערכת הבטיחות האקטיבית והייחודית של סובארו EYESIGHT שמנטרת כל הזמן את מה שקורה לפני הרכב ונותנת מענה מהיר בהתראה ובפעולה.

בקרת השיוט האדפטיבית בסיועה של מערכת EYESGHIT  לשמירה על מרחק, פועלת באופן מדויק ואמין, עד מצב זחילה בפקקים, ובאופן עקיף גם תורמת לחיסכון בצריכת הדלק.

גימיק חביב שמוצאים ברכבים המגיעים מהיבשת המוזהבת הוא המראה הפנימית שהופכת למסך מצלמה אחורית שמכסה טווח הרבה יותר נרחב.

גם התראות על תנועה בשטח מת מקבלת מענה עם הבהוב בולט בחלק החיצוני של מראות הצד החיצוניות, ומעניקות עוד שקט לנהג.

בנוסף נרשמות גם מערכת התראה לפני התנגשות, פנסים עוקבי פנייה, ובקרת ירידה במדרון,

בקיצור, חבילה בריאה של יתרונות וטכנולוגיה.

 

ביום שישי מחכה לי בחניון היבואן אוולטיס כסופה, בולטת משכמה ומעלה מכל אחרת בסביבה.

כפעולה ראשונה אני פותח את החלון הפנורמי העצום שיכניס אור לחלל הענק של הרכב, ככה העיצוב הפנימי מועשר באור יום המבליט את איכות הגימור של החומרים השונים המרכיבים את האוולטיס המרשימה.

ויש בהחלט ממה להתרשם.

אם זה מה שהאמריקאים אוהבים, קל לנו מאד להתחבר לאהבה שלהם, וזה עוד לפני שנגענו בכפתור ההתנעה שמעיר את המנוע הזה לחיים.

סאונד גרגור מסוג שונה ולא מוכר פורץ לאוויר. נגיעה בדוושת הגז מזיזה אותו, בהתחלה בסוג של חשש מהגודל והמשקל, אך עד מהרה מסתגלים לזה כמו למכונית קטנה בהרבה.

האוולטיס קליל בתנועה העירונית, נמרץ וזריז.

אפשר להשתמש בבקרת השיוט, עם שימוש באצבע ימין בלבד בין רמזור לרמזור. (נשבע, ניסיתי וזה עובד).

מחוץ לעיר האוולטיס ממריא ללא שום בעיה. מערכת ההינע על ארבעת הגלגלים אחראית בעיקרה לפן הבטיחותי בתנועה על כבישים חלקים ומושלגים, במהירויות גבוהות זה נוסך ביטחון. כאן במהירות הנושקת לסף החוקי המנוע שקט ואפשר ליהנות ממוזיקה בסאונד עוצמתי.

בעוד תדרי הרדיו נשמעים פחות טוב, קל להתחבר באמצעות בלוטוס'  או כבל למקור צלול יותר, או להפתעתי  (ולשמחתי)אפילו כונן סידי רום מסתתר במערכת המולטימדיה.

יצרנים רבים נוטים לסמוך על הנהג שיביא במכשיר הטלפון שלו אפליקציות ייעודיות לרכב כמו אפל קאר או אנדרואיד אוטו, ולא מתקינים תוכנות במכשירים שהם מספקים.

אני מעדיף את התוכנות המובנות שקל להשתמש בהן, הרבה יותר.

בימים האחרונים ניטש ויכוח רווי יצרים ברשת החברתית בין עיתונאים המסקרים את עולם הרכב, האם המונח "יכולות שטח" הולם את העולה החדש.

אנשים שבקיאים ומנוסים ממני טענו בלהט שעם כל הכבוד, למדבר יהודה רצוי לא להיכנס עם האוולטיס, כדי להימנע מראש מנזקים רציניים ופאדיחות. אי לכך החלטתי לבצע את ניסויי השטח באזור יער יתיר, ובמקסימום אסתפק בשבילי קק"ל כבושים.

שוב התכנסו אבירי השולחן העגול, הנותנים לילותיהם בקינג תלתן ואס יהלום, לטיול של שבת.

היכלו לסרב להצעה הקוסמת ?

אולי הושפע התת מודע שלהם מקריאתו של הקוסם ברקוביץ.

זה אס יו וי.

יצאנו לבדוק.

 

ביציאה מגבעתיים הגשומה מתנגן לו השיר "הנה בא עוד יום שמח", ואני בטוח שנזרום עם המילים -

 ..." הנה בא

עוד יום שמח

משוגע על כל הראש

הנה באת

הרגע שלנו ביחד

מתחיל בריקוד.."

מבחינתי כל יום כזה מתחיל בריקוד איטי שהופך בהמשך לסמבה ורוקנרול.

יער יתיר, הממוקם בדרום הר חברון ונושק לבאר שבע מצד אחד, ולחברון מצד שני, מציע נופים ייחודיים ומהפנטים. דרכי עפר לשימוש טרקטורונים, ג'יפים אופניים ואופנועים, ואף למטיילי שביל ישראל יש צירים משלהם.

בין לבין ישנן חורשות מוצלות עם שולחנות לפיקניק, והמון כבישים מפותלים המובילים מאטרקציה לעניין.

ולשם כיוונתי את האוולטיס.

בעוד חבריי מתרווחים מאחור על מושבי הקפטן רכי העור, ונותנים לי את תחושת הנהג הצמוד, זה שאחראי על הניווט והצד האמנותי, אני מקבע את מהירות השיוט החוקית ונותן לאוולטיס להוליך אותנו ליעד.

למרות הכבישים הדלילים מתנועה, פה ושם מתעורר הצורך של מערכות הבטיחות להפגין נוכחות מרשימה.

אל יער יתיר ניתן להגיע מכמה דרכים וכניסות.

בחרתי כנקודה ראשונה להגיע אל מרכז שדה חינוכי יתיר בית היערן הנמצא  באחת הפינות הראשונות של היער. אנחנו הבאים מצפון הופנינו על ידי המכשפה שעל הניווט מכביש 60 אל כביש 316 שהוא כביש אספלט צר ומתפתל, שנותן פרומו לבאות.

טרסות אבן יוצרות מדרגות על הגבעות, והנוף המדברי משובץ בעצים בודדים וביישובי בדוויים.

לפתע מתפרץ היער.

הצהוב הופך לירוק והכביש נכנס אל היער (הנטוע) הגדול בישראל. קק"ל נטעה ביער יתיר מינים רבים של עצים, שהפכו אותו לאחד היערות המגוונים בישראל. מלבד האורן והברוש למיניהם, ניתן למצוא בו מינים מיוחדים של איקליפטוס, הפורחים בפריחה אדומה ומרהיבה, ועוד.

בית היערן (מצודת היערנים) נחנך ב-19 באפריל 1967 ונועד לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם. באותם ימים עבר קו שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן בקרבת היער ועל כן המבנה נבנה כמבצר במקום גבוה השולט על סביבתו (687 מטר).

בית היערן ממשיך גם היום לשמש את עובדי יער יתיר, אם כי הם אינם מתגוררים בו. המקום משמש גם מרכז שדה ויער לפעולות חינוך והכרת הסביבה.

העלייה לבית היערן מתבצעת בתיאום מראש לקבוצות בלבד. את התיאום יש לערוך שבועיים לפני ההגעה לאתר.

יער יתיר- ובית היערן

אני, שלא עשיתי שיעורי בית לעומק, לא ידעתי על צורך התיאום וכך לא התאפשרה לנו כניסה אל האתר שפעם היה נגיש וללא גדרות.

לא נורא חשבתי לעצמי, סימנתי כאן מספיק נקודות אחרות. בחרתי להגיע אל חירבת יתיר הסמוכה. גם כאן אפשרתי לווייז להוביל אותנו בתוככי היער היפהפה הזה, אך היא בחרה להוביל אותנו אל גדר ההפרדה המאוישת (כביש 3178) במעבר חמוש של חיילים, שלא ידעו לכוון אותנו אל יעדנו.

זה הזמן בו החלטתי לבחון את התמודדות האוולטיס בדרכי הנוף של היער.

המתלים הרכים ספגו את הטלטלות ואף נוסע לא ציין כי כואב לו או קשה.

דרך כורכר כבוש מובילה מנקודה הסמוכה לבית היערן אל חורבת יתיר.

איך ידענו שהגענו לאתר? קבוצה גדולה של ג'יפאים עמדה על שפת הדרך ואנשיה טיפסו אל מרומי גבעה.

היכן שעומדות מכוניות יש עניין וסיבה, כך כבר אמרתי ממזמן, אז טיפסנו אחריהם אל הגבעה שיש בה סימנים רבים לישוב גדול שהיה כאן.

קירות בתי אבן, בורות ואפילו פסיפס על רצפה מעידים על כך. (מזל שהבאתי איתי שני אדריכלים שמפנים את תשומת הלב לפרטים שהדיוטות לא יודעים).

"...על פי הכתוב בספר יהושע יתיר הייתה עיר של לויים בתקופת המקרא. לאחר שדוד מנצח את העמלקים הוא שולח מהשלל לזקני יהודה. גם אנשי יתיר מקבלים מהשלל: "וישלח מהשלל לזקני יהודה רעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' לאשר בבית אל ולאשר ברמות נגב ולאשר ביתיר" (שמואל א', ל'). יתיר מוזכרת גם במפת מידבא (מאה 6 לספירה) אלא שאז היא כבר נוצרית. בחפירות במקום נמצאה כנסייה עם כתובות מגיות שונות. מראש התל הקדום תצפית היקפית על יער יתיר והרי חברון. ניתן להגיע למקום ברכב רגיל, בנסיעה על שביל עפר כבוש וטוב..."

חורבת יתיר

ירדנו משם והמשכנו על דרך הכורכר, לצערנו לא התאפשר לנו לסייע למשפחה שנקלעה לנקר בצמיג ולא היו מצוידים בציוד מתאים, ומה שהיה לנו, לא התאים להם, אבל הייתה זו הזדמנות נדירה לבחון מה מגיע עם רכב המבחן.

הקצה השני של דרך זו התגלה במפתיע סמוך לנקודה בה עמדו החיילים שלא ידעו לכוון אותנו שעה לפני כן.

חזרנו אל דרך נוף יער יתיר, פנינו שמאלה לכיוון שני ליבנה, ושוב הייתה זו קבוצת הג'יפאים שפגשנו קודם שסימנה לנו כי הגענו אל מקום חפצנו.

חורבת ענים.

..."האתר ממוקם בשיפולי גבעה, ובגובה 685 מטר מעל פני הים. באתר נמצאו כ-50 מרתפי מגורים חצובים בצורת מערות. רק אחדים מקירות המבנים בולטים על פני השטח. בפתחי אחדות מהמערות בנויים משקופים מפוארים יחסית לתקופה... בענים נחפר בית כנסת מתקופת התלמוד. כמו בבתי כנסת אחרים בדרומא השלב הראשון הוא מהמאה ה-3. בית הכנסת התקיים עד מאה ה-7. פתחו של בית הכנסת הוא למזרח, ומבנהו אורכי כמו במעון העתיקה. בחזית ניצבים עמודים על אדנים מרובעים ועליהם כותרות. בבית הכנסת נמצאו גם חלקים של אגן שיש לנטילת ידיים. הרצפה כוללת פסיפסים עם תיאורים גאומטריים.

האולם היה מקורה בגג רעפים והקירות היו מטויחים. נמצא גם, כי אימצו בבית הכנסת מנהג להשאיר בבית הכנסת חלק מהסלע המקורי... המקום היה פעיל עד המאה ה-8. מכאן גם ההשערה שיהודי המקום, בדומה ליהודי יוטה, חיו במקום עד התקופה הערבית הקדומה, ואז נאלצו לקבל עליהם את דת האסלאם..."

 חורבת ענים

המשכה של דרך הנוף מוביל אל מאגר יתיר. זהו מאגר מים עצום שנבנה כאן על מנת ללכוד מי גשמים היורדים באזור.

חבר מקומי המתגורר בסמוך סיפר כי בחורפים יורד כאן שלג, וכאשר המאגר מלא והסביבה מושלגת קל לדמיין שנמצאים במרכז אירופה ולא חצי שעה מבאר שבע.

סביב המאגר ישם מקבצי שולחנות פיקניק המאפשרות אתנחתא בטבע קסום.

אפשר להסתפק כמונו בקפה, או יותר מזה.

באחת מפינות הכביש הצופה אל המאגר הוקם אמפיתיאטרון קטן, ולמרות שיש שילוט המפנה אליו לא מצאתי שום מידע אודותיו, כנראה לא פעיל זמן רב.

דרך העפר מסתיימת בחיבור לכביש אספלט. שלט ימינה מפנה אל הר עמשא.

לא הייתי כאן אף פעם, אז זוהי סיבה לטפס.

על הר עמשא יש ישוב בשם זהה שהוא כיום מושב שיתופי תחום גדר ושער (כמובן) ואי אפשר להיכנס אליו. מצד שני שכונת ההרחבה הנבנית בימים אלו מחוץ לשער הישוב משקיפה על נופי הסביבה, וניתן לראות מכאן את כל הסביבה הרחוקה והקרובה.

מזג האוויר החל מתקדר, השמיים האפירו והשחירו, והאוויר התקרר משמעותית.

החלטתי לנצל את הזדמנות היותנו כאן ולטפס אל מצפה קריות הסמוך.

נוף קדומים מרהיב נישא מכאן, וזאת סיבה מספקת למי שמזדמן לכאן להגיע גם לכאן.

חבל מאד שמטיילים שבאו עד לכאן כדי ליהנות השאירו אחריהם טינופת זבל ושאריות סיגריות מעבר לגדר המצפור.

חבריי הפצירו בי כי שבעו להיום ותיכף יגיע גשם מקומי, אבל אם אני כאן לא אקפוץ לראות מהי סוסיא הקדומה הנמצאת כמטחווי דקות נסיעה (ומעבר במחסום המפריד בין ישראל להרי החושך?).

הכביש המרווח והנוח הופך בפניה לצר ומשובש הנטוע בלב נוף אחר, ושונה, ומסתיים בשער נעול של אתר הפתוח רק בימי חול.

ברגע בו ראינו כי האתר סגור למבקרים החל לרדת מבול חזק של גשם כדי להדגיש את עצם אי נחיצותנו להיות כאן.

חזרנו על עקבותינו בכביש 317 עד לחיבורו עם כביש 60 שמוביל בחזרה אל כביש 6 והמרכז.

 

 אומרים ששאלו את סר אדמונד הילרי המטפס הראשון להימלאייה  מדוע החליט לטפס על ההר הגבוה, ענה- כי הוא נמצא שם.

וכשחבריי שאלו אותי מדוע אני יורד מהכביש אל דרכי העפר המשובשים עניתי לפי אותו הגיון של סר הילרי- כי אני יכול.

לפעמים עצם הידיעה שאפשר, די בה לתחושת סיפוק וביטחון.

 

לאחר שנסעתי במהלך סוף השבוע כ- 450 ק"מ, צריכת הדלק (במבחן שכלל כל סוגי הדרכים) עמדה על ליטר לכל 12 ק"מ. סביר בהחלט בהתאם לגודל והמשקל.

בשבילי העפר האוולטיס מוכיח שנוחות זה עניין שלא מורגש רק בכביש, אלא אף בשביל קק"ל כבושים, ולא מוציא גניחות ותלונות מצד הנוסעים.

יש מי שזה מספיק לו די והותר לכל צרכיו.

ילדים ונוער בוודאי יצליחו לישון ללא כל הפרעה בכל טיול משפחתי.

גם מבוגרים שישבו בשורה השלישית לא יסבלו מאד.

  

  אפילוג (אולי בכלל זה יותר HAPPY LOG )

 

ישנם אנשים שהאוולטיס נתפר בדיוק למידתם.

ככה הם אוהבים, וככה הם רוצים וככה הם צריכים, ומי שלא מתאים לו, שיתפוצץ.

(בעיקר מקנאה).

האוולטיס  מאפשר הרבה שעות של הנאה בכבישים, הנאה מהנוחות, מהמרווח, מהשלווה והבטיחות.

גם האפשרות לרדת מהאספלט לטובת שטחים קלים מוסיפה ניקוד זכות.

בסיכום הכללי תירשם כאן אהבה.

חד משמעית.

ואהבה כידוע תמיד מנצחת.

קל מאד להתאהב באיוולטיס, בתנאי שיש לך 300,000 שקל ומעלה (תלוי רמת גימור), כדי לממש את האהבה.

רצוי שתהיה גם חניה מתאימה.

 

 

 

ירון הולנדר (אלון וקובי)

דצמבר 2020

סובארו איוולטיס 2.4 ליטר

260 כ"ס. 38.3 קג"מ

מחיר, החל מ- 300,000 ₪ גרסת הבסיס (8 מושבים)  עד 330,000  ₪ בגרסה המפוארת. (7 מושבים).

 

 

יער יתיר,

דרך נוף יער יתיר.

מרכז שדה חינוכי יתיר בית היערן.

חורבת יתיר

חורבת ענים.

מאגר יתיר.

התיאטרון.

הר עמשא.

מצפור קריות.

סוסיא הקדומה (מבחוץ).