קנטטה לסונטה

 

בחודש ספטמבר הושקה בישראל הסונטה החדשה שאך זה עשתה עלייה. הייתי אז בבית, קודח מחום הקורונה, רואה בזום את ההשקה, ולאור מה שאני רואה אני מתחיל לפנטז על היום בו תגיע אליי.

אחר כך בא בידוד מתחייב עד לקבלת תוצאות שליליות, וכשהכול כבר החל מסתדר, פרץ הסגר השני ששיבש את החיים, בכללי, ושל אותם אלו שמסקרים רכבים חדשים בפרט.

יש מי שסבור כי הציפיה תמיד משתלמת, וכגודל הציפיה כך גודל התגמול.

עד שתגיע אלי אני קורא ושומע מה אחרים אמרו וכתבו.

למדתי, כי הסונטה משובצת תחת הערך "מכונית מנהלים". ערך שהולך ונמוג, ובודדות בו השורדות.

על מנת לדעת מהם האלמנטים המרכיבים נישה ייחודית זו אצטרך לבדוק במו ידיי.

ביום שישי בבוקר אני אוסף אותה מחניון היבואן לא לפני שאני עושה סיבוב באולם התצוגה. הרבה כבוד עושים לה שם.

הסונטה, כיאה לשמה מעוררת התפעלות. היא אלגנטית ומחוטבת כהלכה, ונעים להסתכל עליה שוב ושוב. אנשים בעלי כישרון פיוטי עשויים למצוא עצמם כותבים עליה בערגה.

מכונית משובחת היא הסונטה. גם חללה הפנימי נעים לנסיעה ולישיבה. מרווח ובנוי היטב. 

גם הדגם היוצא קצר שבחים, וממנו אפשר רק לשפר ולעלות, ומה שהיה רק טוב, עכשיו הוא מצוין.

ומה שלא היה קיים אז, קם לתחייה כאן.

המהנדסים הקוריאניים השקיעו עבודה ומחשבה כדי להוציא תחת ידם מכונית מפנקת, מרובת אבזור וטכנולוגיות.

 

לדוגמה שלל המצלמות הסובבות את הסונטה מכל צד ונותנות תמונת מצב לנהג בכל עת שיחפוץ.

גימיק חביב הדורש הסתגלות, הוא בזמן איתות לפניה ימינה או שמאלה משתנה מד השעונים בהתאם, ונפתח במקום השעון הרלוונטי חלון המציג צילום בזמן אמת שמראה את מה שנמצא בשטח שבצד הרכב, וכך בנוסך להתראת שטח מת שמצפצפת כשנדרש יש גם מראה ויזואלי של כל מה שנמצא סמוך לרכב.

במילה אחת מגניב.

בכמה מילים - גם לזה עוד נצטרך להתרגל.

למצלמות יש שימוש נוסף בחזית, בנסיעה לפנים, (כמו גם בנסיעה לאחור). כאשר בכל פעם שנפתח מסך המצלמות נפתח בתחתיתו תפריט לבחירת מצב זווית הצילום, כולל מבט על וירטואלי. זוהי אופציה חשובה כאשר לא רואים מה קורה בחזית הרכב הרחוקה או בפינותיה.

 

תצוגה עילית

נסיעה מנהלתית לחיפה, ואין הרבה דרמות בדרך. מייצבים את הסונטה על המהירות החוקית. נותנים לכל מערכות הבטיחות לתת מופע יעילות וניצולת ונהנים מנינוחות הדרך.

הסונטה מצוידת ברמקולים של BOSE, אשר מבחינתי הם קלף מנצח ומשכנע, וזה עוד לפני שבכלל מניעים את המנוע.

 

על מנת ליהנות מהם יש צורך להעביר את מכשיר הטלפון לשימוש באפליקציה אנדרואיד אוטו (שארחיב עליה את הדיבור בסוף הכתבה), ולתת למוזיקה לזרום.

כצפוי, כל המערכות עובדות באופן חלק שמעניק ביטחון בכל זמן. הנסיעה שקטה וזורמת, כפי שאוהבים במקום בו מייצרים את הסונטה האמריקאית.

תענוג לנסוע איתה למרחקים ארוכים.

המנוע שלה חזק ומספק כל גחמה של מנהל ממהר, אבל גם משפחה נינוחה תמצא שלווה בכל נסיעה.

כשהמוביל נוח כל נסיעה הופכת לחוויה חיובית.

בלילה הסונטה מרשימה אף יותר.

המתכננים והמעצבים משכו את גופי התאורה שלה על מנת שידגישו את שונותה ויחודה.

בחזית,  פס נורות לד לבנים ממשיכים מהפנסים הראשיים אל מכסה המנוע, ומאחור מקיף פס תאורה אדום, ותוחם את הישבן המעוצב.

אפרופו ישבן ועיצוב, קשה לדעת כיצד פותחים את תא המטען (המרווח מאד, אגב) שכן אין כפתור או מתג שמושכים, ורק מי שיודע נוגע קלות בחלק העליון של סמל יונדאיי.

לשיטה יש גם חיסרון. ברחוב חלף מישהו שהעביר יד מלטפת באופן לא מודע על דופן הסונטה, ולא שם לב אפילו שהתא נפתח מעצמו. כמובן שזה קרה בגלל שהייתי סמוך לרכב והמפתח בכיסי.

 

החורף הזה מזמן לנו ימים נפלאים שבנויים לטיולים ארוכים ומעניינים, ובהתאם למפת הרמזור של התפשטות הקורונה אני בוחר לאן נצא לטייל.

היום בחרתי תא שטח תחום בין כבישים 77 ל - 79 .

הזמנתי את השותפה הנאמנה שלי אפרת, לעוד יום שכולו הפתעות, וברור לי מראש כי לא אצליח למלא את מכסת היעדים, אבל מה שנצליח יהיה בכיף.

 

בדרכנו, פספסתי את אחת הפניות מכביש 6, והיות וכך שאלתי את האורחת שלי האם הייתה איי פעם בתחנת רכבת העמק החיג'אזית שבכפר יהושע.

לתשובתה השלילית סובבתי את הגה הסונטה, ופנינו אל האתר בו ביקרתי בעבר.

אתר התחנה סגור לביקורים עקב המצב וניתן להתרשם מבחוץ.

בכניסה לכפר יהושע עומד שלט המפנה את הבאים לחנות של פירות וירקות אורגניים.

למדתי כי אם מזמינים אותנו, אז אנחנו נכנסים.

דרך הגישה לחנות עוברת סמוך לשורות צמחים כמו קייל, כוסברה, ושאר ירוקים.

ברחבה סמוך לחנות הסגורה (רק בשבת) ניצבת עגלה ועליה דלעות עצומות מהסוג שרואים רק בסרטים.

חבל שסגור.

 

במרכז הכפר ניצב מגדל מים ישן שנבנה בשנת 1929 על מנת לספק מים לחקלאי הכפר.

בהמשך חייו תפקד המגדל  כנקודת תצפית וקשר עד כי הפך לסמל הכפר.

כאשר אני מציב את הסונטה בצילו של המגדל נדמה לי כי ככה מתחדדים ההבדלים בין הישן והפשוט לזה העדכני והמשוכלל, וכמה שהעולם השתנה בתשעים השנים שחלפו.

 

כאשר חיפשתי אתרים ליום טיול, צדה עיני פארק קטן בשולי טבעון המוכר כפי הנראה רק למקומיים.

אם אני כבר כאן שלא אבדוק ?

מכביש 75 העולה לטבעון יש פניה שמאלה אל דרך עפר מפותלת אך עבירה לכל כלי הרכב  אשר מובילה אל פארק העמקים.

לא תמצאו עליו הרבה פרטים במנועי החיפוש אבל הווייז יוביל אתכם לשם.

מספר רכבים חונים בשולי דרך העפר שמסתיימת כאן, ודרך חורש קטן אנחנו יורדים בעקבות השביל הבנוי.

מישהו חשב פה על הנגשה, אבל במצבו הנוכחי לא הייתי בונה על נוחות גישה למוגבלים להגיע לכאן.

    

אקליפטוס עצום מידות ניצב במרכזה של פינת חמד של ממש על גדת נחל קישון העכור. מי הנחל חומים (כנראה מבוץ הגשמים האחרונים), ובמקומות מסויימים לאורך נתיבו יש הפרש גבהים שגורם למים לפכפך בשאון מים נעים ומרגיע.

יש כאן שולחנות שמפוזרים באי סדר, ומאפשרים לכל החפץ ליצר לעצמו מקום של מנוחה פעילה עם או בלי ילדים וכלבים.

ניתן לטייל על גדת הנחל, כאשר חלקו הדרומי חשוף יותר אך נעים לטיול נוח לגישה, ויש בו מדשאה וספסלים. לא בדקנו לאן אפשר להגיע לאורך הצד הצפוני של השביל, אבל מי שמחפש רגוע ימצא כאן את מבוקשו.

המשכו הדרומי מבטיח מקומות ואטרקציות שנצטרך לחזור ולבדוק בהזדמנות אחרת.

 

חזרנו אל הכביש המהיר מכוונים עצמנו אל גן לאומי ציפורי.

כביש  7926 שפונים ממנו, הוא ציר אספלט שחולף ועולה בתוך נוף ציורי של גבעות ירוקות וטרסות מעובדות, ומוביל אל הגן הלאומי ציפורי, שמפתיע אותי בכמות מבקריו הרבה.

אם יש כאן הרבה אנשים חזר ואמר האיש החכם, כנראה שיש לזה סיבה טובה.

 

"... ציפורי היא מקום שלו גלגולים רבים והיסטוריה ארוכת שנים. העיר מוזכרת לראשונה בימי אלכסנדר ינאי, בשנת 103 לפנה"ס. בשנת 47 לפנה"ס כבש הורדוס את ציפורי בשל מיקומה האסטרטגי, על ראש הגבעה. לאחר המרד הגדול ברומאים הגיע לציפורי רבי יהודה הנשיא וחתם כאן את המשנה. כאן גם מת ונקבר.

 

בגן הלאומי של ציפורי נתגלו וממשיכים גם להתגלות, בימים אלו ממש, שרידים של עיר מפוארת ומרתקת מהתקופה הרומית ביזנטית, הכוללת מבני ציבור כמו: בית הנילוס, שמשערים שהוא מעין בית מליאה ובו תצוגת פסיפסים מרהיבה – למשל פסיפסים המתארים יצורים ודמויות מהמיתולוגיה היוונית כמו פסיפס האמזונות, לוחמות מיתולוגיות אמיצות (כנראה שבתקופות קדומות אלו הפסיפס היה השטיח) ; בית הכנסת, שבו פסיפס וגלגל מזלות עם כיתובים בעברית ואת הוילה הרומית במקום הכי טוב על גבעת ציפורי. בוילה פסיפס מרהיב של המונה ליזה של הגליל – אישה יפהפה שפניה מורכבות מלא פחות מ-900 אבני פסיפס, מה שמקנה לה עומק מיוחד ואת העובדה שעיניה זזות אחרי המתבונן בה לכל כיוון אשר ילך. בוילה גם שירותים עם מערכת מים משוכללת וכיתוב פסיפס של המילה "היגיינה". ...

 ללא ספק, יהיה לכם קשה מאוד לעזוב את המקום, מדובר במקום מרהיב ומרתק כאחד..."

גן לאומי ציפורי

 

הרחוב הראשי של העיר מרוצף באבנים גדולות וחלקלקות מחורצות בסימני העגלות שנסעו בהן, ואנחנו עוברים מפסיפס אחד למשנהו.

הציורים מפעימים ומרהיבים, וקשה שלא להעריך את העבודה המפרכת הכרוכה ביצירתו.

שעה ארוכה הסתובבנו כאן, וכפי שכתוב לעיל, היה קשה לעזוב, ובדיעבד הסתבר שפספסנו מבלי דעת את אחת האטרקציות המרכזיות של האתר – מנהרת הפירים.

כנראה, נשוב לכאן שוב, ולו בשביל השלמת הפספוסים.

 

שמנו לב לעניין מוזר ומפתיע, בכל שלט שכתוב בעברית, כתוב גם השם באנגלית, אבל בצורות שונות בכל פעם, פשוט אין אחידות בהחלטה איך מבטאים באנגלית את ה-צי של הציפורי.

שעת צהריים הגיעה, והבטן המקרקרת אמרה כי כדאי שנמצא מקום לאכול בו. זה עניין מאד לא פשוט בימינו, אך כפי שציינתי מקודם הרמזור מאפשר לנו לבחור לאן לנסוע, ומה לחפש.

נצרת הגדולה אמנם סמוכה ורבת פוטנציאל אבל היא אדומה כדם, גם כפרים אחרים שצבועים כתום נדחו על הסף עד כי ראיתי כי ריינה צהובה.

ריינה המרוחקת רק 4 ק"מ מציפורי (בקו אווירי כנראה), ומכביש 79 פנינו ימינה לכביש 700 החוצה את הכפר. תנועה ערה חוצה את הציר המרכזי הזה שלאורכו ניצבים בתי אוכל שונים.

חיפשנו ומצאנו ברחוב הראשי את שווארמה שיפודי סנד. חנייה שבדיוק התפנתה, מקום מבריק ובוהק מניקיון, עם הקפדה על ריחוק מתחייב ושירות מהיר הן סיבות ראויות לעצור פה.

כאן נתקלנו בתופעה שמעודנו לא ראינו, לאחר ההזמנה לקח אחד העובדים את הלאפה, עטף איתה את עמוד הבשר המסתובב כדי לקלוט לתוכה נוזלים וריחות וגם כדי לחמם אותה, ולבסוף העמיס לתוכה את הבשר והתוספות.

באין מקום ישיבה, יצאנו החוצה והתיישבנו בתחנת האוטובוס הסמוכה ששימשה לנו שולחן מאולתר. 

כשהבטן מלאה הסתובבנו קצת בסביבה, ועד מהרה מצאנו עצמנו בחצרה של כנסייה מקומית, ששני עובדים החלו לקשט אותה לקראת החגים הנוצריים בסוף החודש.

בדרכנו חזרה עברנו דרך בית לחם הגלילית הציורית, לצילומים אחרונים בדמדומי היום.

 

צילמה: אפרת פינקלר

לסיום החוויה הנעימה שהעברתי עם הסונטה המאובזרת הבטיחותית והיפה אני חש צורך חשוב להביע את דעתי בנקודה חשובה.

 

מדהים אותי איך אפשר להציע מכונית מצוינת מהנה ומושקעת עם פגם כל כך משמעותי (ובר חלופי).

יסלחו לי יצרני (ויבואני) הרכב, אבל עד כמה אפשר לקבל חיבור מערכת המולטימדיה לטלפון באמצעות כבל משל היינו ב - 2015?

חווינו השהייה ארוכה בתגובת המערכת בין החיבור לבין תחילת הפעולה. הווייז נתקע מספר פעמים וקפא, וגם המוזיקה לא זרמה ברצף.

בכל פעם שדברים כגון אלו קרו, נאלצנו לנתק את הטלפון ולחזור לחבר אותו כדי שהרכב ישוב ויזהה אותו.

זה מאד לא ידידותי ולא נוח בזמן נהיגה שאמורה להיות ללא הפרעה וללא הסחות דעת.

האנדרואיד אוטו יכולה להוציא הנהג מדעתו. האפליקציה הזאת פשוט קטסטרופה.

ההצמדות של יצרני הרכב שמעדיפים (ככל הנראה) להוזיל עלויות, ומפילים על הלקוח שרוכש את המכונית את יכולת ההנאה שלו ממערכת המולטימדיה פשוט לא ברורה לי.

אני לא אוהב את האפליקציה ואת הצורך לחיבור שלה לרכב באמצעות כבל. פשוט לא אוהב.

העולם התקדם ויש פתרונות טובים יותר מאפליקציות בטלפון לתפעול מערכת המולטימדיה של הרכב.

 

יונדאיי סונטה. באתי לספר שירה בארבע עשרה שורות, ויצאה לי בכלל שירה למופת התוצר.

נסעתי במהלך סוף השבוע 500 ק"מ, בצריכת דלק ממוצעת של ליטר זהב מחברינו החדשים מהמפרץ עבור כל 21 קילומטרים.

נתון לא רע בכלל.

 

 

נסעו וצילמו

ירון הולנדר ואפרת

דצמבר 2020

 

יונדאיי סונטה לימטד

מנוע 2 ליטר

192 כ"ס. 37.5 קג"מ

מחיר (גרסת המבחן) 198,317 ש"ח

 

 

 

כפר יהושע, מגדל מים, חנות ירקות אורגנית.

תחנת רכבת חיג'זית.

פארק העמקים.

גן לאומי ציפורי.

רנייה, שווארמה וכנסייה.

בית לחם הגלילית.

*סונאטה (סוֹנָטָה) (מ"סונארה" הלטינית והאיטלקית, שפירושה "להצליל"), הוא מונח מוזיקלי, המגדיר יצירה לנגינה בכלי, בראשית המאה ה-19 התקבל השימוש במונח סונאטה כעיקרון לחיבור יצירות בקנה מידה גדול.

*קנטטה (באיטלקית: cantata - הוּשְׁרָה, צורת העבר הנקבית לפועל "לשיר") היא יצירה קולית בליווי כלי נגינה, הכוללת בדרך כלל יותר מחלק אחד.