טבעת אליפות

 

בוקר יום שישי, עמיחי ידידי היקר מודיע לי שהוא יורד מהרי החושך והקור אל השפלה הזוהרת, מה שמביא אותי להחלטה לפגוש אותו על צלחת חומוס מהבילה על שפת הים ביפו.

מצד שני באותה שעה בדיוק בבני ברק, מחכה לי כלה נאה ושרירית.

מה הבעיה לאחד שמחות ?

לקח קצת זמן, אבל עוד מותג גרמני מצטרף לנבחרת הנבחנים שלי ואני מתחיל עם אחד הצנועים שבקאדר הדגמים של היצרן מאינגולשטאט.

ה-A3 SPORTBACK (להבדיל מאחותה התאומה עם טוסיק הסדאן) לא נמנית על המכונית מסובבות הראשים. עיצובה החיצוני נאה אך לא ממגנט.

כניסה אל חללה הנמוך (התרגלתי לקרוס אוברים מוגבהים כנראה) חושף את הנכנס לליגת העל. כבר בכניסה לאודי האלגנטית ברור למבקר מיד מהם חומרים איכותיים, וכיצד נראה גימור מוקפד.

סביבת נהג אלגנטית וטכנולוגית, אבל גם כאן נדרשת התערבות חיצונית של אפליקציות טלפוניות לשימוש ברכב.

ברגע שמניחים את הישבן על מושב העור ההדוק והמתוח מבינים איך מושב נהג צריך להיות.

המושב חובק ותומך מכל צד, ומעניק ביטחון מוחלט גם אם הנהג נוסע 50 קמ"ש בלבד (לא בדקתי מעל 200...).

אני לא  בדיוק יודע מה עובר על יצרני הרכב, אבל נראה לי שקמה איזו קנוניה נגד נהגי השודים למינם, כשהיצרנים החליטו לבטל את ידית ההילוכים הקלאסית (על גרסאותיה השונות) ולעבור לחוגה, כפתורים ומתגים.

איך אפשר להעביר ככה מרייס מהיר במאתיים קמ"ש, לרברס מהיר עם סיבוב פרסה בדרך ? איך יעשו סרטי פעולה  ומרדפי מכוניות כשהנהג צריך לחפש בלחץ זמן על מה ללחוץ?

מה זה??

איך עושים מהפיכה כזאת בלי להתייעץ אתנו קודם?

מצד שני ידיות השיפטרים שמאחורי ההגה מחזירות את האמונה שיש כאן סוג של הילוכים שניתן לשלוט בהם.

מצד שלישי, פתאום התפנה המון מקום ברווח הזה שבין המושבים, אז מה נתקין כאן במקום? שאלו את עצמם לבטח המתכננים.

ומצאו פתרונות, (ורק להם התשובות) נכפיל דברים שכבר קיימים.

יש בהגה בורר ווליום למוזיקה?

נשים עוד אחד, אלגנטי יותר.

יש כפתור חניה? יופי נשים לידו עוד כפתור הנדברקס.

שיהיה.

בקרוב אני צופה שניתן יהיה להזמין תוספות כמו מכונת קפה (בעצם למה לא?), מכונת פופקורן (לשוק האמריקאי), מתקן לשליפה מהירה של נקניקיות(רכב גרמני או לא?) מקרר לבירות ועוד.

גרסת הבסיס צנועה באבזור, ואם רוצים יותר צריך להכניס את היד לכיס, ולשלם.

גם אם מדובר בפריט שהתרגלנו לקבל כסטנדרט בכל רכב אחר, כמו בקרת שיוט אדפטיבית ועוד.

אני בדעה כי כל מערכת בטיחות מצילת חיים חייבת להיות ברכב, ואם ה-A3 זה מה שאנחנו רוצים, אז שנשלם על מה שישמור על חיינו.

אפשר להתלונן על חסרונה של מצלמה אחורית, למשל, אך מאידך מערכות הבטיחות הן מהמשוכללות והטובות שפגשתי. יעילות ושקטות, ועובדות מצוין.

 

כפי שציינתי לא פעם, אני משתייך לזן הנחות של האנושות שנוסע בכביש (כמעט) רק במהירויות החוקיות, ובשבילי לתת לי רכב שיש לו פוטנציאל למהירויות תלת ספרתיות שלא מתחילות רק בספרה אחת, כמוהו לתת לאדם חסר שיניים סטייק אנטריקוט משובח.

כאילו, לא חראם ??

מאידך אופציית קביעת מהירות לפי בקרת השיוט האדפטיבית כבר במצב עמידה נועדה מן הסתם לאנשים כמוני בדיוק.

שיא הנוחות. מקבעים מהירות, ומאותו רגע משייטים עם אצבע שמעלה או מורידה את המהירות. זה אפשרי כמובן גם בתוך העיר כל עוד נוסע מישהו לפניך.

לאודי הזאת, מספר המפרט הטכני יש שבעה הילוכים, חיפשתי, ניסיתי, לחצתי. נאדה. יש אחד והוא גמיש בכל מצב. לא יכול להיות שיהיו שבעה ולא נרגיש אפילו פעם אחת שהיה חילוף.

דפי המידע היבש מספרים כי מותקנת כאן מערכת מיקרו היברידית של 48 וולט שמסייעת להפחתה בפליטת מזהמים וצריכת דלק נמוכה יותר. הסוללה החשמלית מותקנת כאן מתחת למושב הנוסע הקדמי.

ל A3  יש תא מטען גדול ומרווח, ונוח להטענה.

פנסי לד לבנים ועוצמתיים מאירים היטב בלילה, ובחלל תא הנוסעים ניתן לבחור בתאורת אוירה צבעונית שמוסיפה מימד של יוקרתיות ושיק.

 

בוקר של שבת, לא יכולתי לבקש לעצמי יום מושלם מזה.

אחרי ימי גשם וסערה פורצת שמש קייצית במלוא עוזה, שמים זכים מענן וכחולים כמו אמצע קיץ.

פרפקטו מון אמור.

יאללה, זה יום בו הגרמנייה הולכת להראות לי מה היא יודעת.

לשם שינוי, האנדרואיד אוטו עובד חלק כבר במגע ראשון ומאפשר לי ליהנות מכל העולמות (עד כמה שאפשר ).

היום החלטתי עם עצמי ראשית לטייל לבד, ושנית לטייל באופן ספונטני, לאן שייקחו אותי הרגליים והסבלנות.

החלטתי כי ארד דרומה על כביש 4 וכבר אמצא לי מקומות מעניינים על הדרך.

עבודתי הקבועה מספקת לי הזדמנויות להכיר מקומות כאלה, וכאשר זה קורה במהלך יום עבודה אני מסמן לעצמי את המקום, ומבטיח לחזור יום אחד.

היום זה היום האחד הזה.

בדרך לתחנה הראשונה בית ספר שדה שיקמים, אני חולף על פני בט"ר ניצנים.

כיום זהו בסיס טירונים של חיל כלשהו מוקף גדר גדולה ומאסיבית. בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת תלוליות חול הקיפו מקבץ אוהלים צבאיים שדמו יותר להפקת הסרט "גבעת חלפון" המיתולוגי מאשר למחנה צבאי. הרבה ימים לוהטים של חול ואבק עברתי כאן אי אז, ומאז שמורה בליבי נקודת רגש  חמה למקום.

כביש  3631 ממשיך לעבר אחת הכניסות לישוב ניצן, וליד השער הסגור (שבת, ישוב דתי), פונה הדרך שמאלה והופכת לדרך עפר כבוש.

במגרש החניה הצמוד לבית הספר חונות מכוניות של מטיילי שבת שיוצאים מכאן בשבילים חוצי השדות אל אתרים עלומים, שרק הם יודעים מה הם.

אני נכנס בשערי בית הספר אל המבנה המרשים הניצב בראש הגבעה.

"הארמון".

"...בית הספר הוקם ב-1983 ויושב בבית שזכה לכינוי "הארמון". זהו בית באר שהוקם ב-1917 על ידי ערבי אפנדי אמיד מביירות. בית הבאר הכיל באר בקומתו הראשונה, חלל לאיסוף ואריזת תפוזים, אותם גידל בפרדסים סביב ביתו, וחדרי מגורים ומרפסות למגוריו ומגורי ארבע נשותיו וילדיו.

בשנת 1942 רכשה קק"ל את הבית והאדמות שסביבו. בחנוכה 1943 התיישבה במקום קבוצת ניצנים - קבוצת עולים יוצאי רומניה, ופולין. חברי הקבוצה שמנו כ-70 חברים בחרו בניצנים כיוון שהייתה זמינה להתיישבות מיידית, והייתה קרובה לים, ממנו קיוו להתפרנס מדיג ולהביא מעפילים. ואכן, בשנת 1947, סייעו חברי הקיבוץ בהעלאת ספינת המעפילים שבתאי לוז'ינסקי לחוף הצמוד לקיבוץ... במלחמת השחרור, נכבש הקיבוץ על ידי הצבא המצרי... סמוך לסוף מלחמת העצמאות, בנובמבר-דצמבר 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש ולאחר המלחמה הוקם הקיבוץ מחדש 3 ק"מ דרומה משם..."

בית ספר שדה שיקמים

בית ספר שדה שקמים ממוקם באתר ניצנים הישנה בתוך מבנה היסטורי מוכר לשימור- בית ערבי עתיק ה"ארמון".

במתחם ניתן למצוא עמדות משוחזרות מימי תש"ח, אנדרטאות ללוחמים ואף את אנדרטת הברונזה "יד לאשה הלוחמת", המוקדשת לנופלות בקרב ניצנים ולנשים הלוחמות במערכות הביטחון בישראל.

הדמיון לא מצליח לקחת את המבקר לימים שכאן במקום הזה ממש התחוללו קרבות שקבעו את דמותה של המדינה.

קרבות פנים אל פנים אכזריים שכל כך לא מתחברים לשקט והשלווה השורה כאן בבוקר נפלא שכזה, ורק עמדה ותעלות קשר נשארו כעדות אילמת.

אני יוצא משם, ועל כביש הגישה פונה ימינה לכיוון חוף ניצנים.

סמוך למחסום הכניסה לחוף ישנה פניה ימינה לחניון גדול בו כבר חונות מכוניות ספורות.

במפה אני מבחין במילים אגם ניצנים.

האמת, טרם הכרתי את המקום, וזאת מבחינתי סיבה מצוינת לעצור לביקור.

גדר בטיחות של מע"צ מקיפה את החניון, ושביל פרוץ בין השיחים מעידה כי היו פה לפניי, ואני זורם עם חוכמת ההמונים.

 

קרקורי צפרדעים ושריקות ציפורים מכל מיני סוגים מפרים את השקט והשלווה הפסטורלית, עד שנתקלים בתופעה הדוחה.

 

אני לא מצליח להבין את הדיסוננס הבלתי הגיוני של אנשים שיוצאים אל הטבע, ובאים ליהנות ממנו מן הסתם, כי הם אוהבים את המרחבים היופי והשקט, ומשאירים אחריהם ערימות לכלוך וטינופת.

מי אתם אנשים איומים שכמותכם ??

באתם עם ציוד, מה הבעיה לקחת את הלכלוך באותו ציוד איתו הגעתם ? קשה ??

 

בצמחיה המקיפה את האגם ישנן פרצות שנכבשו למען גישה אל המים, המראות של הטבע הבתולי מהפנטים.

נערים ניצבים על גדת האגם ליד מנגל רוחש גחלים ושולפים בזה אחר זה דגים ראויים למאכל.

אני הולך בשביל (מרחק של כמה מאות מטרים) עד שהגעתי למקום בו הוא מסתיים וצריך לחזור בחזרה.

מקום יפהפה ומומלץ לביקור אל אף ולמרות ערימות הלכלוך הרבות. עם קצת חינוך והטפה חוזרת בתקשורת אני מאמין שיהיו פה הרבה פחות בביקורים הבאים.

 

בחזרה אל החניון אני שומע מהצד שני של הגדר קולות אנשים.

בצל חורש של עצי שקמה גדולים לצדו של קיוסק ישן, משפחות באות לפקנק על גדת האגם השלו והציורי, אל המקום הסגור בשער ניתן להגיע  דרך שביל חוצה גדר שנמצא ליד צפרדע זבל ענק ומלא עד גדותיו.

כאן גדת האגם שטוחה ורדודה וילדים קטנים וכלבים מוצאים במקום מגרש משחקים ענק. המבוגרים פורסים מחצלות וסדינים ונהנים מהמקום המקסים הזה.

בגוגל ניתן לראות צילומים של ימים אחרים שמחים יותר, כשהאתר היה פעיל והיו כאן אפילו סירות פדלים לסיור בין צמחי המים,. כולי תקווה שיחזרו הימים האלה והמקום יהיה פחות מוזנח ויותר מזמין.

כשיצאתי משם החניון כבר התמלא בעשרות רכבים של יודעי דבר

אני חוזר אל הכביש ועובר במחסום אל החוף.

חוף ניצנים ידוע ומוכר כחוף כיפי במיוחד. בקיץ הוא מתמלא במבקרים, ובחורף החמים הזה אוהביו חוזרים למקום.

חול לבן ונקי, סככות, קיוסק על רחבה גדולה משמיע מוזיקה יוונית שמחה בעוצמה שאינה מתגברת על רחש הגלים.

אפשר להתמכר. בשניות.

 

אמרתי לעצמי שאם אני כבר כאן וראיתי אגם, אולי זאת סיבה לקפוץ אל אגם נוסף שיש כאן והוא מפורסם קצת יותר.

בדרך לאגם זיקים על  כביש 3411 אני נתקל בשלט "חניון נופש פעיל נביה מרעי".

אני פונה ימינה אל דרך השיזף העוברת סמוך לחממות גדולות ומובילה ליער יד מרדכי ובו כרים ירוקים של עשביה טריה ומקומות לפיקניקים. המונים גודשים את היער ונהנים מהיום הנהדר שנפל בחלקנו.

"...לאחר כחצי קילומטר נגלה משמאל לדרך את חניון השיזף. ארבעת השולחנות שלצד גדר המתחם החקלאי חוסים בצל עצי זית דווקא, אך בכל זאת סמוך מאוד אליהם צומח עץ גדול של שיזף מצוי. למחפשי הפיקניקים אנחנו ממליצים להמשיך לחניונים הבאים... חניון נביה מרעי.

לאחר נסיעה של כ-1.2 ק"מ הדרך מתעקלת ימינה. מיד לאחר העיקול נמצא חניון המנציח את אל"מ נביה מרעי.

דרך השיזף נמשכת מחניון נביה מרעי צפונה ולאחר כ-400 מ' מתעקלת ימינה (מזרחה) ומטפסת במדרון גבעת הכורכר. ממדרון הכורכר מובילה דרך קצרה ימינה לעמק קטן ויפה ברכס הכורכר שצומחים בו עצי שקמה, איקליפטוס ושיזף, ושמדרונותיו מיוערים בעצי אורן. בין עצי האורן פזורים שולחנות פיקניק זהו חניון יורם וענונו. המקום שבו נמצא שלט ההכוונה לחניון מעניק תצפית יפה על חולות מישור החוף, ובמדרון שמעבר לדרך תמצאו צמחיית בר אופיינית לרכס הכורכר. עם קצת מזל תוכלו לצפות גם בצבאים שחיים בסביבה. דרך היער נמשכת עוד כ-600 מ' מזרחה, וכשהיא כמעט נוגעת בכביש 4, היא מתעקלת ימינה ומגיעה מיד לחניון הזיתים..."

חניון נופש פעיל נביה מרעי

בימים של עומס מטיילים אני בטוח כי כל אחד יכול למצוא לעצמו פינה נעימה ביער הגדול הזה, על שפע מתקניו ואפשרויותיו. באביב הפריחה כאן לבטח משגעת.

אני ממשיך בדרכי אל חוף זיקים.

שלא כאחיו הצפוני והרגוע, כאן החניון גדוש יותר ומוזיקת מועדונים רעשנית במיוחד הבאה מקבוצת קראוונים שיצרו שכונה קטנה בקרבת הים.

יש מי שלחש הגלים עושה לו שלווה ויש מי שבא לכסות על זה עם רעשים משלו, שלווה כבר לא הייתי קורא לזה.

גם חוף זיקים נהנה מחול לבן ורך, גבול עזה נראה למרחוק בצד הדרומי של המשך קו החוף, וצפונה משם המזח הארוך של חברת החשמל הנמתח אל הים וארובות תחנות הכוח.

אגם זיקים המפורסם הוקף גדר נמוכה אחרי אסון הטביעה בקיץ האחרון.

הגדר הזאת פרוצה במספר מוקדים ואפשר להגיע אל קו המים.

אגם זיקים.

השלט טבע בחול

"...בשנת 1958 הקימה מקורות את מאגר שקמה, שהיה חלוצי בתפיסתו, שהביאה לתפיסת מי השטפונות של נחל שקמה, והחדרתם לאקוויפר החוף. כדי לאסוף את המים הקימו סכר שאורכו כקילומטר, שמביא ליצירת אגם שמכיל בשיאו שישה מליון מ"ק. במרכז הסכר יש מגלש בטון שבו יכולים לעבור עודפי מים כאשר המאגר מלא. עודפי המים יצרו נתיב חדש (יחסית לאפיק נחל שקמה המקורי) והם זורמים לים התיכון הסמוך. בחורף גשום, למרות השאיבה, נותרות במאגר כמויות מים נכבדות. עופות מים, כגון ברכיה, אגמית, מיני אנפות ומיני שלדגים, ציפורי שיר ועופות דורסים נמצאים כאן במספרים נכבדים..."

אגם זיקים

כבר שעת צהריים, והשמש עומדת במרכז השמים, אני מרגיש כי חסר לי עוד ממתק לקינוח היום הזה. אני חוזר אל כביש הגישה ומיד אחרי הפניה לבסיס זיקים יש פניה ימינה אל דרך נוף נחל שקמה.

לפני מספר חורפים עברתי את דרך הנוף מכביש 232 לכיוון מזרח עד לשמורת פורה, היום החלטתי להתחיל מנקודת ההתחלה של דרך הנוף, ולזרום.

דרך אספלט שהופכת לכורכר כבוש עביר לכל רכב  עוברת על גדת נחל שקמה, זוהי דרך נוף מקסימה ומיוחדת (תבואו באביב יהיה מרהיב) ומסתיימת במפתיע עם שלט האוסר מעבר להמשך בשל נזקי מזג האוויר.

אומרים לישראלים שאסור לעבור אז מה הם עושים ?

הולכים לבדוק על מה ולמה, ולך תדע מאיזה חורף השלט הזה כבר עומד כאן.

300 מטר מהשלט מתחילה שלולית עצומה שעומקה לא ברור.

זוג אופנועים שמגיע מהצד השני שוקעים עד גובה המושב במים העמוקים.

רכב מטיילים ייחודי (ע"ע פינצגאואר ) שניסה לעקוף נתקע בבוץ העמוק ולא יכל להמשיך עד שהגיע חילוץ ששלף אותו כמו פקק של בקבוק יין.

אומרים אין כניסה, אל תכנסו !!

חוויות של יום טיול ספונטני שהכיל הרבה הנאות צפויות וכאלה שלא.

 

דווקא בנסיעה חזרה  לחניון של צ'מפיון חשפה הקטנה הזאת את סוד קיסמה העירוני.

זריזה קלילה ומהנה לניהוג. במילה אחת, כיפית.

אודי A3 מעניקה הרבה.

תענוג לשבת בה, להאיץ ולהאט. יש לה אחיזת כביש מופתית ודביקה. היא נוסכת בנהג המון בטחון ונינוחות. היא מפנקת ואיכותית.

אבל בחיאת ראבאק, כמה כבר עולה מצלמה אחורית???

אם נגזר עלי להיות פיינשמקר לפחות שתהיה לי סיבה מנצחת.

 

 ירון הולנדר

דצמבר 2020

אודי A3 SPORTBACK חבילת אבזור SLINE SHARP

מנוע 1.5 ל' טורבו, 150 כ"ס, 25.4 קג"מ.

צריכת דלק ממוצעת (250 ק"מ נסיעה) 1:14 ק"מ\ליטר.

מחיר החל מ 198,000 ש"ח

רכב מבחן 243,666 ש"ח

 

בית ספר שדה שיקמים ניצנים

יד ללוחמת העברייה

אגם ניצנים

חוף ניצנים

חניון נופש פעיל נביה מרעי

יער יד מרדכי

חוף זיקים

אגם זיקים

דרך נוף נחל שקמה