הקטר הצ'כי

 

באחד בימי השבוע, התקשרה אשת יחסי הציבור.

"אפשר לתאם לך את האוקטביה החדשה"? שאלה.

אני לא אחד שמסרב להצעות שיש בהן עניין, ובטח לא לזו שיש בה מקור להשוואה.

את האוקטביה הקודמת בחנתי לפני כשנתיים וחצי, ( מבחן דרכים סקודה אוקטביה 5-2018) ומעניין לראות מה השתנה במכונית שהייתה מושלמת והולמת לקהל שלה.

בשישי בבוקר מוסר לי מתן, שאחראי על נסיעות המבחן, חפץ שחור חלק ומבריק שאין לו צורה מוגדרת.

מבחינתי זהו רמז לכניסה אל שפת העיצוב החדש המעוצב והאלגנטי. למרות שהכניסה לרכב היא במגע והתנעה בכפתור, עדיין נדרשים למשהו המוגדר כמפתח. והמשהו הזה יפהפה, ואני חושב לעצמי כי אם זה השלט, ברור מן הסתם כי החלל הפנימי יראה בהתאם.

לפני שאני פותח דלת אני עובר סביב האוקטביה לראות מה מוצא חן בעיני כבר במבט ראשון.

 

האוקטביה משווקת עם שני סוגי מנועי בנזין -ליטר, וליטר וחצי, כשלכל אחד מהם יש שלוש רמות גימור.

ניכרים הבדלים חיצוניים בין הדגם שבחנתי לפני מספר שנים, לבין זאת הנוכחית שעברה עידון ועדכון, וקרבתה המשפחתית לסופרב המצליחה נראה לעין.

ושיהיה ברור, האוקטביה אומנם עברה שינויי עיצוב קלים, אך התוצאה מרשימה ביותר.

מבחוץ, ומבפנים.

קו קימור עדין באזור המותניים מקיף את האוקטביה מפנס לפנס, ויוצר אלמנט עיצובי שאי אפשר להתעלם ממנו.

פנסי המאותתים העתיקו את הטכנולוגיה מאודי, והאיתות הדינמי של פסי הלד נע לכל אורכו.

צ'כיה מפורסמת בעולם ברמת הקריסטלים שהיא מייצרת, ומשלבת אותם במכוניות הסקודה, ואלו שכאן יוצרים אלומת אור לבנה וחזקה מחד, ומראה אלגנטי של המכונית מבחוץ, מאידך.

חללה הפנימי של האוקטביה מעוצב בצורה נעימה.

ניכרת יד שהטיבה לאזן צרכים מול שימושיות, ושילבה חומרים משובחים ועבודת בנייה מוקפדת ואיכותית.

מרבית פעולות תפעול הרכב עברו מידיות וכפתורים, אל מסך המגע ותפריטיו העבריים.

צריך קצת פעולות אימון מעבר לרכב ל-48 שעות, כדי להתרגל לכל פעולה נדרשת, עם הרוב הסתדרנו מיד, אבל לצערי בכל הסופ"ש לא הצלחנו לאחד בין האפליקציות הטלפוניות (אנדרואיד אוטו ואפל קאר) לבין הרכב. לא יודע מדוע, אבל הסקודה סירבה להתקשר רגשית לאף מכשיר חיצוני.

אני אחזור ואומר כי עדיף תפריט מובנה במערכת המולטימדיה, שמכיל כבר את האפליקציות שמפעילות את כל הצרכים לנסיעה נעימה, ואם הצורך היחיד הוא חיבור אינטרנטי יש גם לזה פתרונות הרבה יותר קלים ופשוטים מחיבור כבל.

 

כמו באחותה לבית אודי שבחנתי בשבוע שעבר, וכמו הסיאט לאון (שאבחן בקרוב) ובאה מאותו קונצרן, ניכר חסרונה של ידית הילוכים, ובמקומה נמצא את אותו מתג שמחליף בין נסיעה קדימה לאחור.

צריך להתרגל לפטנט הזה שתופס תאוצה עולמית.

את נקודות הטעינה המסורתיות מחליף כעת רק נקודות חיבור   )חמש במספר) מסוג C-TYPE. אין יותר שקע 12 וולט באזור הנהג. רק בתא המטען מיקמו מהנדסי סקודה נקודה שמיקומה מוזר.

כשסקודה מתפארים בסלוגן SIMPLY CLEVER הם מביאים את הביצועים שלהם לשאלה איך לא עשו את זה קודם ?

ולדוגמה, שקע (C-TYPE) צמוד מראה לטובת חיבור מצלמת דרך.

במקום להתעסק עם כל הגשפט הזה של חוטים ומעקפים, פשוט מתחברים לנקודת חשמל הכי קרובה.

שאפו, ובגדול על רעיונות קטנים להבדל עצום.

 

כמו באודי גם כאן המנוע מחוזק בכוח חשמלי של מנוע חשמלי 48 וולט, אשר נועד לצמצם צריכת דלק ופליטת מזהמים.

האוקטביה הנוכחית שופעת התראות וצפצופים שונים שמחייבים להבדיל בניואנסים של כל אחד מהם. כמו זה של התראת מהירות לפני מצלמה משטרתית, ולהבדיל זו שמתריעה על הורדת ידיים מההגה, ועוד מכל צבעי הקשת המוזיקלית.

לרשותי הועמדה אוקטביה עם מנוע ליטר טורבו צנוע ברמת הגימור הבסיסית אמבישן, ומעליה יש כאמור עוד שתיים שההפרש הכספי בניהן עומד על כ-6000 ₪ (לכל מדרגה), והבדלים מינוריים בעיקר.

 

סיבות משפחתיות משכו אותנו לנסיעה לבאר שבע, העמסתי את זוגתי, ואת הסנדוויץ' הארוך שהצליח למצוא למטר שמונים וחמש שלו מספיק מרחב בשביל להתרווח מאחור, על הספסל האחורי, ולחלום כל הדרך עד בירת הנגב.

אפרופו מרחב, סקודה ממשיכה להוביל בתכנון תפיסת המרחב ומייצרת מכוניות שיש להן חלל אכסון בנפחים גדולים במיוחד. גם זה של האוקטביה שומר על המוניטין שגרמו להרבה נהגי מונית לבחור בדגם הזה כמוביל נוסעים, ולו בעיקר נפח תא המטען.

 

חשבתי לעצמי, אם אנחנו כבר פה, לא נבקר בכמה אתרי חובה ?(חוץ מחמותי שתחי').

כזה הוא הקטר המיתולוגי 70414 שעדיין עומד בתחנה (היפה) ומחכה לנוסעים, שכנראה נתקעו בחנות הדליקטסים במתחם ומסרבים לעזוב, מנשנשים מאפה משובח, וכשהשמש מטילה קרניים נעימות ונורא נחמד כאן.

מתחם התחנה בבאר שבע (כמו אחיו בתל אביב ובירושלים) הינו מתחם סגור לבילוי כיפי. אני בטוח שכאשר ימי המגיפה יחלפו מן העולם ניתן יהיה לחזור ולמצות את מלוא הפוטנציאל של המקום הזה, שיש בו קסם של ימי עבר עם הוויה עכשווית.

"... קטר 70414 הוא חלק מסדרה של כ-850 קטרים שיוצרו בבריטניה למטרות אזרחיות וצבאיות בשנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40. מדובר בקטר בריטי מסוג StanierF8 הזהה לקטר מספר 70414 שפעל בדרום הארץ בשנות ה-50.

מבין הקטרים שנשלחו לטורקיה דרך תעלת סואץ ומול חופי ישראל נותרו בעולם כיום שלושה עשר קטרי קיטור בלבד מסוג זה, אחד מהם מוצב אצלנו במתחם הקטר 70414 בעיר העתיקה. סביב השבתו של הקטר הנה עומד מבצע בינלאומי חשאי, מעורר השראה ומרתק המוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון. הקטר עבר שימור ושיחזור ובסופו של דבר נראה כמו קטר 70414 המקורי משנות ה-50..."

מתחם הקטר-באר שבע

כאשר הבטן קרקרה יותר מידי קפצנו ל"בורקס אומי, הפיקוד".

נסיעה של מספר דקות ומגיעים לעוד תחנת חובה עם כבוד מקומי רב.

למזלנו נשאר כמה בורקסים חמימים עם קשקבל, תרד וגבינה.

בורקס חם תמיד יתקבל בברכה.

בורקס יבש נועד לגמלים של הבדווים.

בטרם נצא חזרה אל ביתנו נסענו לחפש את בית הכנסת הפירמידה שהתפעלנו ממנו באיזו תערוכה שראינו, ונשבענו כי נבוא לחזות בפלא האדריכלי הזה במו עיננו.

לצערנו, בית הכנסת מוקף גדר וסגור למבקרים (כרגע). הסתפקנו בצילומי חוץ ובהבטחה לחזור לכאן בימים בטוחים יותר.

 

שבת בבוקר, לפני שהטפטוף יהפוך למבול, ולפני שהסגר יהפוך לעוצר, יצאנו אל הדרכים

מיכל דלק מלא ומדווח כי טווח 760 ק"מ יאפשר הרבה יותר מיום טיול.

שנים רבות וחרדות קיומיות מנעו ממני עד היום לנסוע אל היעד שבחרנו להגיע אליו. המלצות שקיבלנו מבר סמכא, וטלפון מרגיע מהאתר עצמו, שכנעו אותי לנצל את היום היפהפה הזה באמצע עונת החורף ולנסוע לראות שרידי ארמון קדום.

מירושלים יורד כביש 398 שמשני צדדיו ישנם שלטי אזהרה אדומים וגדולים שמזהירים את אזרחי ישראל שלא לסטות מהדרך אל הכפרים והעיירות הפלסטיניות, על הכביש עצמו נוסעות מכוניות שיש להן מספרי רישוי בשלל צבעים.

לרגע לא חשתי בסכנה כלשהי.

בפעם האחרונה (שהייתה למעשה גם הראשונה) שהייתי כאן הייתי בן 12, ואל פסגת ההרודיון טיפסנו בעזרת חמור (אפילו יש תיעוד), אבל העולם התקדם מאז, ובמקום חמור באנו עד הלום עם רכב צ'כי נוח, שאמנם לא יעלה אותנו עד הפסגה אבל בחנייה הגדולה ימצא בשבילו מקום.

רשות הטבע והגנים ממשיכה לפתח את האתר, ולחשוף את יופיו וייחודו ההיסטורי, ויעידו המוני המבקרים המגיעים לכאן.

ברוח הימים צריך לשריין ביקור.

"... בהרודיון קרא המלך הורדוס תיגר על איתני הטבע. במאה הראשונה לפסה"נ יצר הבנאי הגדול את אחד המבנים הנועזים ביותר בעולם הקדום. כאן, בפסגת ההר בגבול מדבר יהודה, באתר שבו ביקש לימים להיקבר, הוא בנה ארמון קיץ, ולמרגלותיו – פלא אדריכלי המעורר השתאות גם בימינו..."

גן לאומי-הרודיון

המלך הורדוס, ששלט על ממלכת יהודה היה מעבר להיותו אדם אכזר, גם בעל חזון ושאפתנות, ותקופת מלכותו נודעה גם בפרץ הבנייה האיכותית, המתקדמת והנרחבת ביותר לאותה עת. בישראל ישנם מקומות רבים שהתפרסמו הודות ליוזמותיו של הורדוס, וההרודיון הוא אחד משיאי הבנייה שלו.

כאשר נכנסים לאתר עומדות בפני המבקר שתי אפשרויות.

האחת לעלות אל פסגת האתר דרך שביל עקלתוני.

השנייה, לרדת אל התיאטרון, והאולם המלכותי.

אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, והנכונה יותר, לדעתי.

כאן, באולם המלכותי שנבנה מעל התיאטרון, מוצגת המחשה ויזואלית מרשימה כיצד נראה הארמון בימי תפארתו, ומקבלים מושג על הלך המחשבה של הורדוס, בהקימו את הארמון (והעיר הצמודה) במיקום הזה.

מחוץ לתיאטרון ישנו גרם מדרגות ארוך שמכניס את המבקר את תוך הארמון, ומצד שמאל של אותו גרם (בתחתיתו), ניצב העתק ציון קבר הורדוס, שהורה להרוס את האתר עם מותו.

ספרנו 160 מדרגות שמהן נשקף נוף מפעים של הסביבה כולה, בטרם באנו אל חצר המבצר.

בתוך החצר אפשר למצוא מקווה, ובית מרחץ ושרידי מבנים, ומהחומה הסובבת אפשר לראות למרחקים.

ההרודיון נבנה כארמון מבוצר, ומתוכנן כראוי לתקופתו. גם לוחמי מרד בר כוכבא השתמשו באתר הזה והרחיבו את מחילותיו התת קרקעיות ואת בורות המים.

את הדרך בחזרה למטה אנחנו עוברים באותן מחילות מרשימות, ומתפעלים בקול מעבודתם (הקשה) של אותם אנשים שניצלו בחוכמה את תוואי הסביבה להגנתם.

היועץ שלנו מפנה אותנו אל קיבוץ רמת רחל הסמוך.

סעו לשם, יש שם כמה דברים מעניינים, אמר.

אז נכנסנו אל האוקטביה, וחזרנו על כביש 398 (שכבר לא מפחיד כל כך), וכעבור מספר דקות כבר ניצבנו בכביש הגישה לקיבוץ. משהו בקו הרקיע משך את תשומת ליבי, ובמקום להיכנס לקיבוץ המשכנו עם הכביש אל פארק הזיתים.

חניון העפר הגדול של הפארק מיועד לאוטובוסים ומכוניות פרטיות, ומלא כמעט כולו.

בשוליו המזרחיים של הפארק ניצב מוצב הפעמון,

"... "מוצב הפעמון" הממוקם בפאותיו המערביים של הכפר צור באהר, כ-800 מטרים מקיבוץ רמת רחל, היה מוצב ירדני בשטח של כ-300 מ"ר שאויש בפלוגת חי"ר ירדנית וחלש על רמת רחל, ותלפיות ועל כביש ירושלים בית -לחם. שמו של המוצב על שום צורתו דמוית הפעמון על קו הרקיע. המוצב היה מבוצר היקפית וכלל כשלושים בונקרים, תעלות קשר, מערות מסתור, גדרות תיל סבוכות ושדות מוקשים. הוא היה הדרומי במוצבים הירדנים שלאורך "הקו העירוני" שחצה את מרחב ירושלים במשך 19 שנים שבין מלחמת העצמאות ב-1948 למלחמת ששת הימים ביוני 1967.

בערב יום שני, ה-5 ביוני 1967, נכבש "מוצב הפעמון" על-ידי צוות קרב משולב שכלל חיילים מהסיירת הירושלמית וטנקים של "פלוגת הטנקים הירושלמית" בפיקודו של מפקד גדוד חי"ר 161, אשר דר (דרייזין) לימים אל"ם, מפקד הנח"ל וראש המועצה המקומית קריית אונו. צוות הקרב הגיע למוצב בשעה 18:45 לערך. לאחר ריכוך היעד על-ידי נשק מסייע של גדוד 161 הסתער הכוח וניהל עם חילי הצבא הירדני קרב פנים אל פנים, בתעלות ובבונקרים. כיבוש מוצב הפעמון הסתיים למעשה בשעה 20:00 לערך...").

מוצב הפעמון

בפארק הזיתים ניצב מונומנט עצום ומרשים ביותר ובראשו שתולים עצי זית.

חזרנו אל הכניסה לקיבוץ רמת רחל וחיכינו עד שהשער נפתח.

החנינו את האוקטביה בחניה הסמוכה לבית המזכירות הישן, וחיפשנו ישועה.

קשישה חביבה  שטיילה עם כלביה מכוונת אותנו אל פארק הארכיאולוגיה הנמצא בקיבוץ, מגלה לנו בסוד כמוס את הכפתור שפותח את השער, ומשביעה אותנו באמ'שלנו שלא נגלה את קוד היציאה בחזרה. ניתן להגיע אל הפארק גם מתוך המלון שצמוד לקיבוץ, אל החניה הגדולה שבפאתו.

אודה ואתוודה כי מעולם לא שמעתי על המקום הזה, אבל משמצאנו אותו אני יכול להמליץ עליו בפה מלא, כנקודת עניין (כניסה חופשית), וניתן אפילו לערוך פיקניק בחורשת אורנים הקרובה לחניון הגדול.

ממרפסת מצפה יאיר בפארק המיוחדת, נשקף נופה של ירושלים.

אם בנוף ירושלים חשקה נפשך, לחש לי קול פנימי, מדוע לא תיסע אל טיילת האז הסמוכה לארמון הנציב?

באמת למה לא?

שוב, נסיעה של מספר דקות העוברת בשכונת ארנונה המקסימה, חלפנו על פני שעריה של שגרירות ארצות הברית, והגענו אל מגרש חניה.

יש כאן טיילת ומצפה המשקיף אל העיר העתיקה של ירושלים. הנוף, כצפוי לתייר המזדמן מקסים ומיוחד.

את הנאתנו מהמקום מעיבה חבורה של מבלים חסרי חינוך משתמשים בפסנתר הניצב במקום להנאת העוברים, כשולחן באירוע שהם עורכים במקום. מה כבר אפשר לומר ?

כדי להירגע, ועל מנת לחזור אל עצמנו, אנו חוצים את הכביש אל גן הסובלנות, גן קטן ומטופח שנמצא על ציר כבישים סואנים, ומביא אתו סוג של נירוונה נדרש. מרחבי דשא, וצמחייה נאה מאפשרים ניתוק ושקט.

שעת צהריים ועכשיו מתחילה דילמה קשה-איך למצוא מקום שאפשר לאכול בו, למרות המגיפה ולמרות השבת.

חיפוש בגוגל מצא לנו את המבורגר זוני, שנמצא במרכז העיר (סמוך למדרחוב בן יהודה).

אני לא שולט בירושלמית ובניווט בעיר, אבל הצוענייה הובילה אותנו לקרבת המקום, ואולי זה הקור הירושלמי (בערך 10 מעלות), או התקופה הזאת, שאפשרה לנו למצוא חניה סמוכה די בקלות, ולצעוד אל המסעדה שנמצאת ברחוב יואל משה סולומון בסמטה צדדית וציורית.

הוא בחר בהמבורגר קלאסי פשוט, והיא לקחה את גרסת הטלה. למרות המלצת המלצרית הצ'יפס העייף ששחה בשמן ראה ימים טובים יותר.

כשרעבים וקר, המבורגר חם בלחמניית בריוש רכה הופך להיות סוג של נחמה גדולה.

כשאין הרבה ברירות מסתפקים במה שיש, ומה שהיה היה לא רע, אם כי יכול להיות הרבה יותר טוב.

 

הרבה יותר טוב היא האוקטביה שעשתה עליית מדרגה, ומטובה הפכה לטובה יותר, וזה לדעתי בהחלט מספק את קהל הלקוחות של המותג והדגם. 

430 ק"מ של נסיעה בכבישים שונים הניבו צריכת דלק ממוצעת של ליטר לכל 18 ק"מ.

קשה להאמין איך מנוע צנום כל כך מספיק לרכב גדול גם לתאוצות מהירות, גם למהירויות גבוהות, וכל זאת בצריכה כל כך חסכונית.

מערכות הבטיחות עובדות ביעילות ובדייקנות וביחד יוצרים כאן מוצר משובח.

סילוק מצת סיגריות כאידאולוגיה חברתית מבחינתי הוא צעד מבורך נגד תופעת העישון, אבל חבר'ה, אנחנו עדיין צריכים עוד אופציה לטעינת הטלפונים או מוצרים אלקטרונים אחרים, אז למה בשם האלוהים לתקוע את השקע הנדרש דווקא בתא המטען ?

ככה זה לא סימפל ובטח לא קלאוור.

כל השאר מעולה.

 

ירון הולנדר (ואפרת).

סקודה אוקטביה, רמת גימור אמבישן.

מנוע 1 ל'.  3 צלינדרים טורבו,

הספק 110 כ"ס, מומנט 20.4 קג"מ.

צריכת דלק ממוצעת (במבחן) 1:18 ל'\ק"מ

מחיר : 136,801 ₪.

 

באר שבע -

מתחם התחנה.

בורקס אומי, הפיקוד.

בית כנסת הפירמידה.

 

הרודיון.

פארק הזיתים.

מוצב הפעמון.

פארק ארכיאולוגי רמת רחל.

טיילת האז.

גן הסובלנות.

המבורגר זוני. מרכז העיר.

 

 

·    *   ותודה לאילן כהן על הייעוץ וההכוונה