חלוץ הנבחרת

 

אחרי הסערה החורפית שהכתה בשבוע שעבר, היינו צריכים להירגע, ומהר.

ניסיון לתכנן טיול נחמד לאזור הדרום נדחה להזדמנות קרובה בשל גשמים וסכנה לשיטפונות, כך שנאלצתי לשלוף תכנית מגירה, ולראות מה נצליח לארגן בצ'יק צ'אק.

בחניון היבואן מחכה לי אחד באדום סמוק נוצץ ומיוחד, היבואן קורא לצבע הזה אדום מטאלי, עם שם הקוד GIL, ואכן יש כאן גיל למראה. יפה לו הצבע הזה. בולט בכל חניון.

אצטרך לקחת אותו למקום בו יש הרבה אדום אני חושב בליבי, כדי להתאים לסביבה. מעניין היכן אמצא עוד מקומות כאלו שהם לא רק דרום אדום בדרום, או אדום אדום בפינת הבשר בסופרמרקט.

להפתעתי הגדולה אין באולם התצוגה אפילו לא אקזמפלר אחד שניתן להתרשם ממנו לפני קניה, ולשאלתי אמר לי הנציג שמסר לי את הרכב, כי בכל פעם שהם מציבים אחד באולם הוא לא מספיק לעמוד שם וכבר נמכר, וכל כמות שמיובאת נמכרת במהירות, כך שכרגע הטריילבלייזר הוא בהחלט הפתעת המכירות של המותג.

 

סמדר, שמצטרפת היום כחברה בכירה בוועדת התרבות לט"ג (לטיולי גמלאים), מתרווחת מאחור, מדווחת שנוח לה, ושיש לה מספיק מקום, (אני זקוק לנוסעים שיתנו פידבק משלהם), ומבחינתה שאתן גז לכל מקום. זה נכון אגב תמיד, לא רק היום.

 

מנוע שלושת הצילינדרים בעל נפח של 1.350 סמ"ק מוגדשי טורבו ניעור לחיים בלחיצת כפתור.

יש כאן כמה תכונות שניתן לכוון עוד בשלב העמידה, לנסיעה רגועה יותר בהמשך. כמו תכנות הגיר הרציף לשימוש ייעודי.

 

תא הנוסעים בולט בגווני השחור המקיפים את הריפוד והפלסטיקה הרכה למגע, מאידך גג השמש הפנורמי הגדול מכניס שפע אור אל חלל התא שמפחית את האווירה האפלה, וגם כאן נדרש שימוש באפליקציית אנדרואיד אוטו, על מנת להכניס חיים למערכת המולטימדיה, ואני ממשיך ומחכה למי שימצא פתרון חיבור לאפליקציה באופן אלחוטי. השימוש בכבל מיותר ומרגיז.

 

הרבה מאמצי תכנון הושקעו בעיצוב הטריילבלייזר המגיע אלינו מדרום קוריאה, הן מבחוץ והן מבפנים, והתוצאות נעימות לעין.

לא רק הצבע מהמם, אלא כל הפרופורציות עצמן.

כרכב מתקדם וחדיש הטריילבלייזר (שתרגומו פורץ דרך וחלוץ) מתהדר ברשימת אבזרי בטיחות מתקדמים כמו 10 כריות אויר, התראת רכב בשטח מת, התראת תנועה חוצה מאחור, התראת התנגשות קדמית (מופיע סימן בולט כתצוגה עילית), ובקרת סטייה מנתיב.

לצערי בולטת בהעדרה מערכת בקרת שיוט אדפטיבית, שלדעתי האישית הינה המערכת החשובה ביותר, מצילת חיים, חוסכת בצריכת הדלק ומונעת דו"חות משטרתיים מיותרים.

כאן ישנה רק בקרת שיוט פשוטה, ואחרי שמתרגלים לטובה יותר קשה לחזור אחורה.

גם שקע חשמל ביתי יש כאן.אמריקה

על לוח המכוונים מופיע נתון של כ-600 ק"מ בין תדלוקים (תלוי משתמש כמובן), ולנו זה יאפשר טיול של יום מלא ללא חשש.

 

בסיבוב ההיכרות שלי סביב הרכב אני גם מציץ לתא המנוע, להתרשם ממה שרואים וגלוי, אך כאן ההתרשמות שלי ממכסה התא עצמו. גדול, כבד ומסיבי במיוחד.

 

הטריילבלייזר נהנה ממרווח גחון מכובד של 19 ס"מ, מה שמבטיח שאקח אותו למבחר שבילי קק"ל, לבחון התמודדות אמתית.

 

בדרך לצפון כל הנוף שלפנינו צבוע בירוק מסנוור וטרי.

השדות והיערות פורחים ומזמנים לטיולי אביב. השבילים כבר התייבשו ממרבית הבוץ, וברכב נרשמת ציפיה דרוכה לבאות.

 

סביבות העיר צפת מבטיחה הרבה אפשרויות טיול אז היום נתמקד בתא השטח הזה.

שעתיים נסיעה ממרכז הארץ ואנחנו מגיעים למקום שמוניטין לו באוויר הצלול, בכל ימות השנה. היום השמש זורחת והאוויר צלול.

קצת לפני הכניסה לעיר אני רואה שלט חום מהמזן החביב עלי – תצפית עכברה.

הדרך מובילה לתוך יער לימונים הקסום כשקרני השמש חודרות מבעד הענפים, מאירות חלקות עשב ירוק בהן רועות פרות עצלות.

הטריילבלייזר מדלג בקלילות מעל החריצים והבורות הקטנים שבדרך הכבושה. יושבי תא הנוסעים אינם חשים דבר חריג. בדיקה ראשונה עוברת בציון חיובי וגבוה.

הדרך מתפתלת בין העצים, עולה ויורדת, והשבי האדום אפילו לא מזיע, הסתובבנו ביער אנה ואנה אך את המצפור עצמו לא מצאנו.

נגיע בפעם אחרת כשנהיה יותר נינוחים בזמן, כי לו"ז צפוף לפנינו, וכשהלא נודע מלא חורים רצוי להגיע דווקא אל מה שידוע.

 

כל זאת לא מנע מאתנו לרדת אל הכפר עכברה עצמו שמסגד גדול בתחתיתו, ומואזין קורא לתפילת צהריים ממגדל המסגד.

מכאן נשקף נוף מהפנט של כל הסביבה המיוערת ששולחת את הדמיון לארצות אחרות בעולם.

מאגר המים הגדול שמבצבץ בין ההרים מתגלה ככנרת הכחולה, ועם העצים והסביבה הירוקה והשמים הכחולים זרועי העננים הקטנים באפור, מייצרים קומפוזיציה יפהפייה של נוף.

 

נסענו משם מרחק כמה דקות נסיעה אל צפת, פארק  עמק התכלת, המקומי בעל המון פוטנציאל סגור עדיין למבקרים, משום מה, וגם אליו נאלץ לחזור בפעם אחרת.

המשכנו  לרדת בכביש 89 אשר לוקח אותנו אל דרך נוף עמוקה.

כביש אספלט צר נכנס אל השטח ואנחנו נוסעים בעקבותיו.

לא חולפות דקותיים ומשני עברי הכביש בין כל הירוק מסמא העיניים מתגלה עם מרבדים אדומים של כלניות רעננות.

לא צריך לנסוע לדרום כדי לרבוץ ליד כלניות עייפות מים המטיילים.

אלו שכאן כאילו וחיכו רק לנו.

כמה שכבר ראינו והתלהבנו, זה לא מפחית כהוא זה מהתלהבות מחודשת.

המשכו של הכביש מוביל אותנו את העצירה הבאה.

עין גבר, מעיין קטן שנובעים ממנו מים לברכה קטנה וירוקת סחופת. המים מתגלגלים מכאן במורד ההר דרך מערכת תעלות אבן העוברת בין השולחנות והשבילים שבמקום.

"... שמו של החניון ניתן לו בשל המעיין המתגבר שזורם במרכזו. "עין גבר" הוא מעיין שכבה איתן, שהיה אחד המעיינות השופעים באזור. כיום שפיעתו הגדולה היא בעיקר בחודשי החורף. נקודת הנביעה נמצאת על מדרון קטן. בימי השלטון הבריטי נאספו מי המעיין בצינור שהוביל את המים לתוך בריכה מלבנית פתוחה, וממנה הובלו בתעלות אבן מדופנות במורד ההר אל שקתות שנועדו להשקיית העדרים. בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת הוקמה במקום משתלת קק"ל שהתבססה על מי המעיין להשקיית השתילים הצעירים. בשטחי החניון ניטעו עצי בוסתן רבים ביניהם: תות, חרוב, שקד, תאנה וזית ובמעגל החיצוני הוא נושק לעצי יער ביריה, האורן והברוש. בחניון הוצבו כ-8 שולחנות פיקניק במקומות מוצלים וקרירים. בין העצים נפערים חלונות הצצה אל הנוף וניתן לראות את רכסי רמת הגולן ורמת דלתון. החניון נמצא על דרך נוף יער ביריה סמוך לכניסה מכיוון כביש 89..."

מעיין עין גבר

שבנו אל הטריילבלייזר, ובנסיעה נינוחה של מספר דקות המשכנו בדרכנו.

לפתע, שלט ולצידו שביל עפר שיורד אל עמק מלבלב.

מלמעלה כבר ראיתי את הפוטנציאל.

זהו עמק בוטנה.

בּוֹטְנָה הוא השם העברי של הפיסטוק, זהו עמק קטן ובו נטועים עצי אלת הבוטנה (פיסטוק) שהורכבו על עצי אלה ארץ-ישראלית. הבשלת הפירות הינה בחודשי הסתיו (ספטמבר-אוקטובר), ובעמק נשתלו גם עצי פרי נוספים - אגוז המלך ואורן הצנובר, ואכן בעמק ניטעו בשנת 1963 עצי אלת הבוטנה (פיסטוק חלבי) המגוונים את היער. שהות של מנוחה, לכמה דקות, בצל העלים האדמדמים שלו, היא חוויה נעימה.

עמק בוטנה הינו עמק ציורי ביותר, והטריילבלייזר הוסיף לו צבע ועניין כאשר העמדתי אותו בפוזות של פרזנטור שנענה לכל בקשה שלי.

רואים למה אני מתכוון??

 

חזרנו אל דרך הנוף והגענו חיש מהר אל חניון בו כבר חנו מספר רכבים ושרידי מבנים נושנים.

 

בית הכנסת העתיק של נְבוֹרָיָה (Nevoraya). זהו יישוב יהודי קדום הנזכר בתלמוד ובמסורות קברי צדיקים. המקום התגלה לחוקרים המודרניים החל מאמצע המאה ה- 19, ונחפר לראשונה כבר בשנת 1905. חפירה נוספת נערכה בשנים 1981-1980, ובה התגלה כי בית הכנסת הוקם לראשונה באמצע המאה השנייה לספירה, והמשיך להתקיים, תוך שינויים והפסקות, במשך כחמש מאות שנה, עד לכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה.

 

בבית הכנסת, שחזיתו שוחזרה, נמצא משקוף מרשים בו חקוקה כתובת בעברית ומנורת שבעת קנים, וכן גמלון ארון הקודש. הממצאים מוצגים כיום במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון רוקפלר. המסורת מזהה כאן את מקום קבורתם של שני צדיקים - רבי אליעזר המודעי ורבי יעקב איש כפר נבוריה (מערת הקבורה נמצאת במורד המדרון ממערב לבית הכנסת).

במקום הוסדרה חניית נכים ושביל גישה קצר המתאים גם למוגבלי תנועה, ולאורכו שילוט הסבר.

בית הכנסת נבוריה

שוב נסענו מספר דקות בכביש הצר והמתפתל על צלע ההר ממנו נשקפים נופים מרהיבים, עד לחניון נוסף.

עין נבוריה.

"... זה היה המעיין של היישוב הקדום נבוריה. המעיין נובע מתוך מערה קטנה, הנמצאת בלב משטח גדול ומבהיק של סלע קירטון לבן, בו נחצבו שקתות ששימשו להשקיית צאן ולכביסה. קק"ל בנתה כאן טרסות, נטעה עצי בוסתן והפכה את המקום לאתר טיולים. לפי ספי בן-יוסף, המעיין הוא אחד המקומות שבשלוליות שלו ניתן להבחין בסלמנדרות צעירות. הן מצויות בגממיות, גומות ושקעים, בסלעים מסביב למעיין, אשר בהם צמחו צמחי מים..."

עין נבוריה

 
הנקודה האחרונה בדרך הנוף (ויש עוד המון שלא התייחסנו אליהן) היא כנראה המפורסמת ביותר.

מצודת ביריה.

"... ביריה הוקמה על אדמת קק”ל בינואר 1945 על ידי המחלקה הדתית של הפלמ”ח – חניכי בני עקיבא שעבדו בשירות קק”ל ועסקו בהכשרת קרקע ובנטיעת יערות. אלא שבפברואר 1946 כשגילו הבריטים נשק שהחביאה יחידת הפלמ”ח, הם אסרו את 24 החברים והשתלטו על המצודה. היישוב בארץ ובעולם סער. שבועות אחדים לאחר מכן, בלילה גשום וסוער, עלו 3,000 אנשים עמוסי משא כבד והקימו את ביריה ב’ – נקודה עברית חדשה בשכנות למצודה. הבריטים המופתעים תקפו את ההיאחזות החדשה, הרסו את מבניה וניסו לכלוא את אלה שנותרו בה. מאות מאנשי האזור העפילו אליה שוב והחלו בפעם השלישית בבניית ביריה. לבסוף, לנוכח הזעקה שקמה בארץ ובעולם, התיר הצבא הבריטי למתיישבים להישאר במקום..."

מצודת ביריה

שעת דמדומים כבר עמדה בלב השמיים והנוסעות שלי החלו להשמיע קולות של רעב. (לא שבטיולים שלי סובלים מרעב מתמשך, כי מנשנשים כל הזמן, אבל אוכל של ממש מגיע מתישהו בהמשך).

גלידת בוזה בקיבוץ סאסא שווה עצירה, מה גם שהיא נמצאת בדרכנו ממש.

אני בחרתי בקאשיופיאה המדהימה ואורחותיי נפלו מהנאה מכדורי ליאלי ביירות. וזה גם המקום להודות לאפרת שהתעקשה שוב ושוב להכיר לי את המקום.

גלידה זה נחמד אבל לא ממש אוכל, נכון?

נתנו בגז של הטריילבלייזר ומשכנו את כביש 89 הלאה.

בכביש היפה והמתפתל הגיר הרציף מפגין את גמישותו, ואת 155 סוסיו הנמרצים הנענים לכל לחיצה על הדוושה ומספקים נשימה ארוכה של קלילות במאמץ.

אנחנו רעבים, וכסוס הרץ אל האורווה הטריילבלייזר מביא אותנו במהרה אל פאתי תרשיחא.

מה אתה ממליץ לאכול כאן? שאלנו מקומי.

אם אתם בעניין המבורגר לכו על ארט בורגר. ענה.

באינטרנט מצאנו עוד המלצות.

המבורגר תמיד יבוא טוב. ואם הוא טוב אז אפילו יותר.

הארט נמצא בקומה השנייה של אחד מהבניינים הסובבים את כיכר הכניסה לעיירה, צמוד לרחוב המוביל לשוק המקומי.

בשל הזמן נאלצנו לאכול באוטו.

גם במדד הצפיפות הבלייזר עובר בהצלחה. הסתדרנו עם הכול.

וזה ממש לא מובן מאליו ברכבים אחרים.

 

הטריילבלייזר הוא כוכב נבחרת הרכבים של שברולט, וככזה מובן מדוע לא תמצאו אחד כזה באולם התצוגה. אלא רק במגרש למטה.

האמריקאים נתנו לו שם של פורץ דרך, ובתור מי שסומן אפשר לומר שהיעד הושג במלואו.

 

ירון הולנדר (שירה וסמדר)

פברואר 2021

 

שברולט טריילבלייזר רמת גימור LTZ

מנוע 1,340 סמ"ק.

הספק 155 כ"ס.

מומנט 24.2 קג"מ.

גיר רציף.

מחיר 162,000 ש"ח.

 

יער לימונים

עכברה.

פארק עמק תכלת.

דרך נוף עמוקה.

עין גבר.

עמק בוטנה.

בית הכנסת העתיק נבוריה.

עין נבוריה.

מצודת ביריה.

גלידה בוזה, סאסא.

ארט בורגר. תרשיחא.