המנון לגאולה

 

 

מאז פרידתי לגמלאות אני לא זוכר השכמה כה מוקדמת, אבל כאשר היום קצר ממילא צריך להתחיל אותו מהצד השני, ובעוד המוני העם עוד מתהפכים במיטותיהם, אני כבר יצאתי לשעוט בדרכים.

לפחות ככה חשבתי.

שההמון במיטותיהם.

 
נכנסתי אל ה -GLA ויצאתי לקטוף הרפתקאות, וכיאה לצאצא של יקה המתנייד במוביל גרמני הגעתי בדיוק של דקה אל ביתה של השותפה שלי, לאסוף אותה בדרכי.

הכנתי רשימת אתרים, נראה מה וכמה נספיק.

המרצדס המצודדת הזאת כבר מסתובבת בכבישים מספר חודשים, וכל ענייני הסגרים והקורונה דחו פעם אחר פעם את ההיכרות בנינו, אבל היום הזה הגיע, וזה הזמן.

אז מה יש לנו כאן? האות G בדגמי היצרן מייצגת תמיד את היותו שייך לאלו המוגבהים יותר על הכביש.

מגרסאות קרוסאובר עד רכב השטח האולטימטיבי שיש לו רק אות אחת בשם.

מאידך ה- A מסמלת את הקטגוריה או כפי שהיצרן קורא לזה קלאס.

משנפתחת הדלת מתגלה חלל מעוצב בשפה המרצדסית, מחומרים משובחים ועיצוב נעים לעין.

מושבי עור בצבע קרם, ומסך מלבני גדול שמתחלק בין שעונים ומכוונים לעיני הנהג, ובין מחצית אחרת המוקדשת למידע והנאות הדרך.

תאורת אוירה צבעונית אופפת את חלל תא הנוסעים, בצבעוניות משתנה ומקנה לו תחושה עתידנית, משהו.

כמה שכבר ראינו את זה בדגמים שונים של היצרן (ואצל המתחרים שהעתיקו), זה עדיין נתפס אצלי כפרט מגניב.

לא מהותי, אבל מוסיף.

ה-GLA החדשה עברה שינויי עיצוב קלים שהוסיפו לה קימורים שמדגישים פרופורציות נאות מבחוץ, ומרחב פנים נדיב.

לדגם יש שני סוגי מנועים, הקטן של 1,332 סמ"ק, 163 כ"ס, ואילו הגדול יותר מתהדר במנוע 2 ליטר, המייצר 224 סוסים נמרצים.

לזה וגם לזה 3 רמות גימור שונות.

אני קיבלתי למבחן דרכים את גרסת המנוע 1.3 אבל ברמת הגימור האמצעית.

ההבדלים ברמות הגימור נעים בדרך כלל בסעיפי הקוסמטיקה והנוחות.

(סוגי ריפוד, מושבים חשמליים, וכיוצ"ב).

מי שכבר מכיר את חלל הנוסעים של מרצדס התוודע לשליטה על מערכת המולטימדיה המרהיבה באמצעות דיבור או פדי טאצ' הנמצאים על ההגה ובין המושבים.

פעם חשבתי כי רצוי להיות בוגר קורס טיס על מנת להשתלט על מידע היתר, אבל כגודל הניסיון כך גודל הביטחון, שיודעים מה להפעיל, ואיך.

ה-GLA הזאת (שזוכה אצלי לעיברות השם הכי קרוב ל-גאולה החינני), אומנם זזה עם מנוע קטן יחסית, אבל שהמספר הזה לא יטעה אתכם חלילה.

היצרן אומנם מתחייב כי מאפס למאה קמ"ש נזדקק לפחות מתשע שניות, אבל התחושה שיש לו כאן מישהי שאם רק תבקש היא תמריא.

מהר וחזק.

ויש לה את זה.

בוקר יום שלישי, כאמור התחיל מוקדם.

אני לא יודע מה התוכניות של רוב העם, והיכן יתמקדו הפקקים, אבל אנחנו מכוונים עצמנו דרומה, למקומות הפחות מטוילים.

 

בני, חבר ואח לנשק למעלה מארבעה עשורים מחכה לנו בחוות מו"פ דרום.

פעם החווה הזאת שעוסקת במחקר ופיתוח, וחידושים חקלאיים הייתה (כפי שמופיע במפות גוגל) אטרקציה תיירותית, וקבוצות הגיעו לבקר במקום, אבל מאז שהקורונה שינתה את העולם גם כאן הדברים השתנו.

איך מגיעים?

מהמרכז נוסעים הרבה...

דרומה על כביש 4 עד צומת יד מרדכי, פונים שמאלה על כביש 34 עד צומת סעד ליד שדרות. ימינה על כביש 232 ישר ישר לכיוון צומת צוחר.

ושם לחפש.

כאמור, קשרים אישיים בהחלט עוזרים לפעמים.

מו"פ דרום הוא המו"פ האזורי הראשון שהוקם בישראל. מוקד פעילותו בתחנת הניסיונות שבחוות הבשור, והוא משרת את המועצות האזוריות אשכול, שדות נגב ומרחבים, בשיתוף קק"ל, משרד החקלאות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, חוקרים ממינהל המחקר החקלאי, מיטב מכוני המחקר והאוניברסיטאות, ומו"פים אזוריים נוספים בארץ.

 
כמו מו"פים אזוריים אחרים בישראל, עוסק מו"פ דרום במציאת פתרונות הן לבעיות העכשוויות המאפיינות את החקלאות באזור, והן בפיתוח ארוך טווח בתחומים של טכנולוגיות ייצור והחדרת מוצרים חדשים, תוך ניצול היתרונות היחסיים של האזור.

בני מסייר איתנו בין החממות. תחילה באלו שגדלים בהם אירוסים ופרחים אחרים, אנחנו עוברים אל חממות עגבניות עגולות ועסיסיות ואל השרי הצבעוניות והשונות בטעמים, ונותנות פריין באשכולות מעוררים תאבון.

ממשיכים להביט בעיניים עצובות על שתילי אננס שכבר הניבו פריים, ומגיעים אל שורות תותים אדומים וגדולים, הגדלים באוויר בשיטה הידרופונית.

נפרדנו בחום ובתודות, לא לפני שבני מחליט כי העובדים התאילנדים שלו יכולים להמשיך להסתובב בחווה על אופניים, המרצדס הזאת קצת גדולה לצרכיהם.

אנחנו יוצאים מהחווה ובהמלצת המקומי ממשיכים אל אנדרטת דנגור, (נירים הישנה).

זו שיודעת הכול מספרת לנו כך:

"...אנדרטת נירים (דנגור) לזכר הקרב נמצאת ליד קיבוץ סופה, במקום שבו הוקם לראשונה קיבוץ נירים.

קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין כוחות חיל המשלוח המצרי שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה לבין חברי קיבוץ נירים, שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית.

ביום ההתקפה היו בנירים 42 איש (30 חברים ו־12 חברות), שאחזו ב-14 רובים, 4 סטנים, מקלע ומרגמת M1 אחת.

מתקפת המצרים החלה בהפגזה קשה שהעלתה באש את כל הצריפים. ב־05:30 התקרב למקום טור ממונע שכלל ארבע שריוניות, 20 נושאי ברן ומשאיות נושאות חיילים. החיילים המצרים הגיעו כמעט לגדרות הקיבוץ ורק אז פתחו חברי נירים באש מדויקת. ההתקפה המצרית נהדפה והמצרים נסוגו כשהם משאירים בשטח 35 הרוגים.

שמונה מחברי נירים נהרגו ונקברו במקום.

האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל יחיאל ערד בשיתוף האמן אריה סרטני שהתמחה בתבליטי בטון. והיא נחנכה בשנת 1985. היא בנויה בצורת בית הביטחון עם מרפסת בולטת על הגג. על הקיר יש כתובת גדולה שהייתה לסמל לעמידת היישובים בכלל ונירים בפרט - לא הטנק ינצח כי אם האדם, כתובת שנשארה על קיר צריף האוכל ההרוס.

במקום גם דגם של נירים במלחמה ואתר זיכרון לשמונת הנופלים שהועברו לאחר המלחמה לקבורה בקיבוץ נירים..."

אנדרטת דנגור-ויקיפדיה

                                   מבט מהאנדרטה אל רצועת עזה

המשכנו על כביש 232 דרומה עד שנגמר במעבר כרם שלום, מול חומת בטון גבוהה ודגל מצרים שמתנוסס מעבר לה.

חזרנו לכיוון מושב דקל שם נמצא מוזיאון הגדת חבל ימית.

היות ובחג פרס אחד הבנקים הגדולים את חסותו, לאירועי תרבות שונים והכניסה ללא תשלום, אנו מצטרפים אל קבוצה קטנה שתיאמה ביקור.

את פנינו מקבלת במאור פנים זהבה שקד שהקימה את המוזיאון המיוחד הזה שמתאר את ימי קיומו של חבל ימית בכלל, וסיפורה של העיר ימית בפרט בשנות השבעים של המאה הקודמת.

זהבה, שהתגוררה בימית ועברה את כול שלבי גדילת העיר, וסופה, והקימה את ביתה במושב דקל, מתוך ראיית השיקום והיצירה במקום חדש, במקום לבכות את מה שחרב, מעבירה בהתרגשות את חוויות המתיישבים הראשונים, את יופי המקום הבתולי והמיוחד ואת החיים המשותפים עם השכנים הבדואים, בנתה כאן מקום ראוי לביקור, ושימור פרק חיים חשוב בתולדות האומה.

מרכז המבקרים "הגדת חבל ימית" פותח צוהר אל עולם של ערכים, תרבות ומורשת ומעביר את המחשבות והלבטים של תושבי חבל ימית באמצעות סיפורים, זיכרונות ועדות אישית.

אגדת חבל ימית

לא הייתי כאן מעולם ומאוד שמחנו על ההזדמנות.

הזדמנות נוספת לביקור במקום קשורה לאדם חביב בשם איציק שפגשנו, אבל את עיסוקו ומה שיש לו נשאיר (בסוד ובסקרנות) לביקור נוסף במקום,

בטרם נחזור אל המרכז, וכדי לסגור את היום הזה שכלל זיכרונות של מקומות וקרבות, המשכנו אל אנדרטת אוגדת הפלדה ששכנה במקור בעיר ימית והועתקה לכאן אחרי פינוי סיני ב -1982.

"... האנדרטה תוכננה על ידי ישראל גודוביץ. היא נחנכה במרכז העיר ימית שבפתחת רפיח ב-5 ביוני 1977, במלאת עשר שנים בדיוק למלחמה. במרכז האנדרטה ניצב מגדל בגובה של 25 מטרים ובתוכו מדרגות עליהן ניתן לטפס עד למרפסת שממנה תצפית יפה על הסביבה. מסביב למגדל נמצאים 400 עמודי בטון (בימית היו רק 295) שעל חלקם חלקי רכב שריון או נשק אחר, כמעין עדות אילמת לפיצוצים ולתוצאות הלחימה כאשר חלקי הכלים הצבאיים מתפזרים סביב. לפני האנדרטה מוצגים לוחות עם סמלי היחידות שלחמו באוגדה ורשימת הנופלים...

אנדרטת אוגדת הפלדה

ה-GLA שליוותה אותנו היום בין חקלאות מודרנית ובין התרפקות על זיכרונות עבר ומורשת קרבות, עשתה זאת בשקט ובבטחה. בנועם ובנוחות.

ומה כבר מבקש לו האדם בחייו?

קצת מכל אלו.

לא?

וזאת (כנראה) הגאולה.

 

ירון הולנדר (ואפרת)

מרס 2021

מרצדס GLA200, רמת גימור פרמיום.

צריכת דלק (ממוצעת) 1:13 ק"מ\ליטר

מחיר (לדגם הנבחן) 323,631 ש"ח

חוות מו"פ

אנדרטת דנגור-נירים הישנה

מעבר כרם שלום

מוזיאון הגדת חבל ימית

אנדרטת הפלדה