הברק היכה פעמיים

 

סוף שבוע בפתח, וכרגיל אצלי ההתלבטויות בין מה שאיתו אני נוסע, ולאן אכוון אותו, מטרידות אותי.

חלפו ימים רבים מאז בחנתי את האופל גרנדלנד איקס לוגם הבנזין (נסיך האופל 11-2019) ולארץ הגיע לאחרונה אחיו התאום והמתקדם שיש לו מנוע היברידי פלאג אין. זאת אומרת גם היברידי וגם נטען חשמלית לטווחים קצרים.

מפי השמועות (יעני יו טיוב וכאלה) למדתי, כי על אף המנוע החזק הרבה יותר, נרשם שיפור דרמטי בצריכת הדלק ובפליטת מזהמים. וכאשר אני מעיף מבט באותה התרשמות מלפני שנה וחצי אני רואה כי הדברים הטובים נשמרו גם לדגם הנבחן, ומה שצריך שודרג ברוח התקופה ממשובח למצויין. (או להיפך !?).

גם כמו ברכב הקודם רכב ההדגמה מגיע עם כרית מגנטית לנייד, מה שמונע מהכבל להתנתק בזמן שימוש באנדרואיד אוטו. לשם שינוי זה נוח ויעיל, וממזער את אי הנוחות בשימוש באפליקציה.

ואם זה הדבר הראשון ששמתי אליו לב, סימן ששאר הדברים הטובים יותר והמשמעותיים יותר יצוצו בהמשך.

לדגם הפלאג אין יש שתי רמות גימור.

לרשותי הועמד הדגם ה"נחות". יותר.

זה שמנועו 1.6 ליטר טורבו מפיק "רק" 225 כ"ס ומומנט מרשים של 36.7 קג"מ, בעוד שאחיו "החזק" מתהדר עם אותו מנוע בהספק מכובד של 300 כ"ס, הנעה 4X4 ומומנט משולב של 53 קג"מ. (בעברית פשוטה-מטורף !!).

בשניהם טווח הנסיעה החשמלי (ע"פ היצרן) עומד סביב 60 ק"מ. נתון יפה מאד.

נתוני היצרן מדברים על צריכת דלק בלבד שעומדת על ליטר לכל 14 ק"מ, ולמרות שנסעתי בכבישים שונים, ובבחירת מצב נהיגה משתנה הגעתי קרוב לנתון המוצהר, וגם זה יפה לכשעצמו.

האופל מאובזרת במיטב מערכות הבטיחות, כולל זו שמתאימה באופן אוטומטי את מהירות הנסיעה בהתאם לחוק באותו מקטע כביש, בקרת שיוט אדפטיבית מעמידה ועד עצירה, שמירה על מרכז נתיב, התראת שטח מת, ועוד.

רמת בטיחות 7 (מתוך 8) מעמידה את האופל הזאת ברמה של רכבים יקרים ממנה פי כמה וכמה.

איכות החומרים והבנייה משובחת, כצפוי. הכל נמצא במקום הנכון, נגיש, נעים, יציב ונותן תחושה של יוקרה מכובדת.

לעצמי הייתי בוחר תוספת גג פנורמי שיוסיף ויכניס עוד קצת אור לחלל תא הנוסעים.

האופל רכה לנהיגה. זאת תחושה של נוחות מהרגע הראשון.

משהו בהגה הרך וההתגלגלות של הגרנדלנד על הכביש משדר סוג של נינוחות ממגע ראשוני.

הרכב דינמי במקומות בהם צריך ללחוץ על הדוושה. מאיץ בעוצמה בלי להתרגש, ומגיע בקלילות אל מעבר לסף החוקי בכל כביש שמצאתי.

גם כאשר המנועים משולבים וגם בשימוש המנוע החשמלי בלבד.

עליות ירידות סיבובים ועיקולים לא מנעו ממנו התנהגות כביש צפויה ומהנה.

במצב ספורט מחט הסיבובי המנוע מקפצת בתזזיות רעננה, המנוע משנה את קולו, החלפת ההילוכים מוחשית יותר, ונותנת הרגשה ספורטיבית יותר.

אבל, צריך לזכור כי זה לא רכב ספורט.

נוח נעים וזריז, אבל גבוה יותר, ויש לזה השלכות. לכאן ולכאן.

ועכשיו, אחרי שכבר בחנתי את הנתונים היבשים זה זמן לצאת אל הדרכים.

סוף השבוע הזה שמתחיל ברכב נעים ונוח שיש לו יותר ממנוע אחד מדליק אותי לעשות משהו שיהיה בו יותר ממה שיש בסוף שבוע "רגיל" ושיגרתי.

 

בנעורי בחרתי לשרת כלוחם בשריון כי "אצלנו תמיד נוסעים", מכרו לי את הלוקש הזה בבקו"ם, והנה כיום אני שמח לשלב הליכות בחיי היום יום שלי ואפילו בין טיולים רכובים.

לקח לי קצת זמן לשכנע את עצמי ואת חבריי לשירות הצבאי להחליט ללכת את שביל ישראל, אבל בהתאם לגילנו ומצבנו, בניחותא.

בלי לחץ ובקלילות.

מה שאומר ללכת עם מינימום ציוד כי כל השאר יישאר ברכבים ואנחנו נדלג בין נקודות ההתחלה והסיום.

היות וכך, תא המטען הגדול הכיל ציוד רב שלקחתי איתי, בשביל הנוחות, אתם יודעים.

להבדיל מאלו שהולכים בשביל ונוסעים על גבם את מה שהם זקוקים לו, אני יכול להרשות לעצמי להביא גם אמגזית גדולה, אוכל רב, בקבוקי מים, אוהל ושק"ש שיישארו ברכב בזמן שאנחנו נצעד.

הייתי אופטימי שרבים מאלו שרוכבים ורצים מידי שבוע יצטרפו, אבל אל נקודת ההתחלה בה יחבור אלי עודי, אני נוסע בגפי.

 
בדרך צפונה בצדי הדרך יש שדות חיטה צהובים שעברו קציר.

קוביות חציר מפוזרות בשדות ומשנות את הנוף.

אני אוהב את התקופה הזאת.

אני בטוח שאמצא שדה כזה בשעת בין הערביים ובה אניח את הגרנדלנד לצילום של קטלוגים.

 

הצליח לי?

 
כחל.

תמיד בדרכי צפונה אני עובר כאן, רואה שלט הכוונה למצפור, מת מסקרנות אבל ממשיך הלאה, היום, זמני בידי, ואין איתי אף אחד שיתווכח, אז אני מרגיש כי זה המקום והזמן בו הסקרנות נוצחה.

השלט הזה (סמוך לתחנת הדלק ו"מקום יפה לקפה") המרמז על מצפור כלשהו שולח את ההולך בדרך לסטות אל הישוב הזה שכביש פתלתל מוביל אליו.

שער גדול בכניסה לישוב, חיכיתי שיפתח, ובעזרת מקומית הכוונתי אל בית העלמין של הישוב.

צמוד לגדר מתחיל שביל הליכה מסומן בסימון ירוק, שחלקו שביל מרוצף והמשכו מסומן באבנים רבועות שמסמנות את הנתיב, ומוביל אל מצפור הסיפון המשקיף על נחל עמוד, מלמעלה.

אני ממליץ לרדת ממש אל המצוק הסלעי ממנו נשקף נוף מרהיב של הנחל, הכנרת, ומקטע חשוף של המוביל הארצי.

היה שווה לעצור.

רצוי מאד לא להגיע הנה עם סנדלים, אלא עם נעליים סגורות מחשש לנחשים.

מצפור כחל

עודי, חברי פוגש אותי בצומת מחניים, ואנחנו בוחרים לנסוע אל אנדרטת המסוקים בשאר ישוב.

יופיו המכובד של האתר הדומם זועק את זכרם של הנספים באסון.

אני לוקח בהשאלה את דבריהם של הגלדיאטורים ברומא העתיקה, וכפראפרזה ממלמל לעצמי, אנו ההולכים אל השביל מצדיעים לכם, גיבורים.

ליד בית אוסישקין המשמש כמוזיאון לטבע בקיבוץ דן, יש חניה גדולה, שולחנות לפיקניק שירותים נקיים ומצוחצחים ומשטח דשא עליו אפשר לישון.

 

כאן נמצאת נקודת ההתחלה של שביל ישראל.

 

"השביל הזה מתחיל כאן"

אולי כהומאז' לימי הצבא הרחוקים שבילינו יחדיו, פרסנו אוהלים בין קרקורי הקרפדות, ולאחר שלגמנו בקבוק יין, אכלנו פיצה משובחת וצחקנו רבות, וראינו כי  הירח המלא הכסיף מעלינו, פרשנו לשנת לילה.

באוהל כבר לא ישנתי מזה דורות, ומלבד צינת הלילה שהקפיאה לי את העצמות, ציפורי השכונה החלו לפצוח בדיאלוגים רעשניים עם אשמורת אחרונה והחריבו לי את השינה לחלוטין.

קשה, קשה בטבע.

אם לא הייתי כל כך עצל וקפוא יכולתי להשטיח את שורת המושבים האחורית של האופל שאיתי, ובמקום שנוצר לפרוש את המזרון הגדול, ולישון בצורה הרבה יותר חמימה.

טוב לדעת שיש גם את האפשרות הזאת.

 

באופן סימבולי לחלוטין השיר הראשון שפתח לי את הבוקר הזה ברדיו הוא "התדע לאן אתה הולך" של דיאנה רוס המיתולוגי, וזה אכן מעלה בי הרהורים להמשך היום.

 

אחרי התארגנות, פיזור הרכבים, ארוחת בוקר קלה ופגישה עם אריה ואנה שהגיעו לצעוד אתנו, יצאנו מבית אוסישקין על נתיב שביל ישראל.

השימוש באפליקציה משאיר אותנו על הנתיב כל הזמן.

ההתחלה מוליכה בדרך חשופה לשמש, לצד שדות שעדיין בפריחתם האביבית, עד שמתחילים מעברים במים צוננים שמחייבים שימוש בסנדלים או בנעליים שמתאימות.

מטיילים נוספים ברגל או על אופניים משתלבים בשביל, ויש תחושה חגיגית כזאת.

לא נורא חם, והרוח מנשבת, והאווירה מאד כיפית.

בשמורת שניר מצטרפים אלינו גם עזרא ואיריס, ואנחנו עושים את הנתיב של המסלול שעובר בבריכות מים קרירות, מפלים קטנים, והמון צמחיה ירוקה שמסוככת מקרני השמש.

ביציאה מהשמורה עוברים להליכה מנהלתית על הכביש המטפס אל קיבוץ מעיין ברוך, וסמוך אליו שוב יורדים לשדות והמטעים ומתחילים לטפס בהר.

יתרונה הברור של ההליכה על פני הנסיעה היא תשומת הלב לדברים שתופסים את העין, ויש מספיק זמן להתייחס אליהם.

כך הם פסלי האבן הגדולים על שפת מאגר כפר יובל, והירידה לנחל עיון סמוך לישוב הזה.

נקודת הסיום של המקטע הראשון נמצאת בפסל האריה השואג בתל חי, כאן השארנו בבוקר רכב לאיסוף בחזרה.

"... האריה השואג הוא פסל בדמות אריה, מעשה ידי הפסל אברהם מלניקוב. הפסל הוצב בשנת 1934 בבית הקברות שבין תל חי לכפר גלעדי, כמצבת קבר ואנדרטה לזכר שמונת ההרוגים בקרב תל חי בי"א באדר תר"ף -1 במרץ 1920... אתר קבורתם של לוחמי תל חי היה למקום עלייה לרגל מאז שלהי 1920, אך המקום היה עלוב ומוזנח, עובדה שטרדה את מנוחתם של המבקרים הרבים בו ובכללם ראשי היישוב. הרעיון להצבת הפסל היה של אברהם מלניקוב, שהעלה אותו עוד בשנת 1925, כחמש שנים לאחר נפילת לוחמי תל חי... עם הקמתה נראתה האנדרטה למרחקים בכל האזור, שרובו היה מאוכלס בכפרים ערביים וביניהם שני יישובים יהודיים בלבד. היא הייתה מיד לסמל לאומי, נקודת ציון בנוף הגלילי, ואתר עלייה לרגל לאנשי היישוב ותנועות הנוער...

פסל האריה השואג- תל חי-ויקיפדיה

האתר צמוד לבית העלמין של כפר גלעדי שיזכה להתייחסות בהזדמנות אחרת.

לאור הנוחות של בית אוסישקין בדן, החלטנו ללון שם גם הלילה, בתקווה ללילה חמים יותר. גם כאן נמדדת הנוחות והשימושיות של רכב צמוד.

התחזית הצפויה ליום המחר שיהיה יותר חם, וגם עם מסלול הליכה קשה יותר גרם לנו לחשב מסלול מחדש.

 

בבוקר, לאחר קפה ומאפה, החלטנו לדלג בין אתרים שונים בסביבה, ובהתאם למזג האוויר המתחמם והולך, למצוא מקומות מהזן המצנן.

מספר דקות נסיעה מקיבוץ דן פונים ליד חורשת טל על כביש 918 לכיוון דרום מופיע הכוונה לגבעת האם.

שוב, הסקרנות שלי, שאינה יודעת שובע מושכת אותי להיכנס. דרך עפר חוצת חורשת אקליפטוסים, השארנו כאן את הרכבים, וברגל צעדנו בעליה אל הגבעה עם הטריג (נקודת גובה מדודה) הבולט עליה.

"... בתחילת מלחמת העצמאות נכבש הגבעה על ידי הסורים, אולם כוחות צה"ל הצליחו לכבוש את הגבעה מחדש במהלך קרבות עשרת הימים ביולי 1948. עם תום המלחמה הייתה הגבעה לאחת הנקודות הבודדות בצד הישראלי של גבול ישראל-סוריה שלא הייתה בנחיתות טופוגרפית מול המוצבים הסורים מן העבר השני של הגבול. בשנת 1956 הפך המקום למוצב של האו"ם אשר החזיק בו כנקודת תצפית קבועה על גבול ישראל-סוריה. מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים פינו כוחות האו"ם את המוצב.... זה המקום שבו התרכזו ב-9 ביוני 1967 כוחות צה"ל, גולני ושריון, כדי לפתוח במתקפה העיקרית על הסורים. התוכנית היתה לנוע מכאן צפונה על ציר הפטרולים הסורי, לעלות בנתיב שעולה מזרחה אל ציר הנפט שיושב על הרכס ומכאן לכבוש את מחנות קלעה וזעורה, להתנפל על מוצב תל פאחר מהעורף ולכבוש את תל עזזיאת..."

גבעת האם

מהגבעה נשקף נוף מהפנט של כל הבקעה הירוקה ורוויית המים, וכאשר ירדנו בחזרה נתקלנו בשתי שיירות ג'יפאים שהתעקשו לטפס אל מרומי הגבעה ברכב, למרות שאין שם מקום לחניית כלים רבים.

 

כמה דקות משם ואנחנו עוצרים בתל אנפה.

גם זו גבעה קטנה שבולטת בלב מישור.

היא מכוסה צמחייה עבותה וירוקה, ואנחנו מטפסים בשביל שבקושי נראה, רק בשביל לגלות שטיפסנו לשווא. מרוב עצים לא רואים את הנוף.

"... תל אנפה הוא גבעה בזלתית מבודדת במזרח עמק החולה, שנוצרה כתוצאה מ"העתק עזז" - שבר גיאולוגי שהרים מספר גבעות במורדות הגולן ובמזרח עמק החולה (גבעת עזז, גבעת האם, תל קליל ותל אנפה, ובצד המערבי - גבעת שחומית).

העתק זה קשור לבקע הסורי-אפריקאי שעובר בעמק החולה.

בתל יש שרידי יישוב קדום מהתקופה ההלניסטית, אך עיקר העניין בו הוא בצומח.

בנוסף לקבוצת עצי אלה אטלנטית עתיקים  נמצא בתל ריכוז גדול של חצבים בסתיו ונרקיסים בחורף, שריד אחרון מריכוזי הנרקיסים שהתקיימו באדמתו הבוצית של עמק החולה.

התל מהווה מוקד משיכה למטיילים בעונת פריחת הנרקיסים..."

תל אנפה

הלאה משם, עוד מספר דקות נסיעה נמצאת טיילת עמי שעוברת בין הקיבוצים עמיר ושדה נחמיה.

בדיוק בנקודת החיבור בין הקיבוצים עובר כביש 9779 ולצדי הגשר מעל הירדן יש מגרשי חנייה לרכב. סמוך לגשר יוסף, ניצב קרון קטן ובו עמדה לממכר ג'חנון טרי.

שנסרב ?

לקחנו ג'חנון חמים וירדנו לטיילת היפה למצוא פינה נחמדה.

המקום יפהפה ומקסים, והמוני מבלים מגיעים אליו בדיוק בשל כך, אבל חלקם משאיר אחריהם ערימות לכלוך שמכערות את היופי הזה. ואני שואל את עצמי, עד מתי?

אנשים,זבל.

 שעת צהרים החלה מתקרבת ומד המעלות החל מטפס. זהו אות וסימן להצטננות דחופה.

עוד כמה דקות נסיעה מביאות אותנו על כביש 918 היפה אל עין תינה.

לא פעם ולא פעמיים כבר הגענו הנה, כך שאנחנו יודעים בדיוק מה נקבל.

מחנים את הרכבים בחניה הגדולה שכבר די עמוסה, ורגלית צועדים כ-500 מטר אל הנחל עצמו.

תחילתו של המסלול בבריכת שכשוך בעומק כחצי מטר בה עוצרים הורים עם ילדים קטנים. האמיצים והבוגרים יותר הולכים במעלה הזרם. נעזרים במעקות המיוחדים שנבנו שם להקלה, עד לטיפוס לא פשוט במעלה ההר אל המפל הקר והשוצף בעוצמה.

זהו ריענון הכרחי שבא ביום חם במיוחד, ובדרך חזרה כבר מספיקים להתייבש.

לקינוח, עודי מציע לי מקום שטרם ביקרתי בו מעולם.

עין מוקש, ברמת הגולן.

כביש 959 הוא בדיוק הכביש שבו הגרנדלנד מוכיח חזקותיו. המנוע החזק והגמיש לא מתאמץ אפילו להראות לי כמה שזה קל לו. אני לוחץ והוא לוקח. בקלות ובנועם.

לא משמיע צפצוף מחאה. רק המוזיקה הבוקעת מהרמקולים המשובחים מפירה את השלווה הזאת.

ברשת מצאתי קצת מידע על המקום וככה כתוב :... בסמוך לשרידי הכפר הצ'רקסי הנטוש עין זיוואן, נמצא מעיין שמימיו נובעים אל תוך בריכה מלאכותית יפה ומרשימה בקוטר של כעשרה מטרים. הבריכה העגולה בנויה סביב אבני בזלת, וגרם מדרגות עקלתוני מאפשר לעלות ולרדת אליה. מי הבריכה עמוקים מאוד והם קרירים ונעימים לשחייה..."

עין מוקש

בכניסה לעין מוקש, חניה לרכבים, ונתיב צר ברוחב מכונית אחת מוביל לאתר.

בין שרידי הבתים ההרוסים ניצבת הבריכה. עגולה וחשופה מכל צל. הבריכה יפהפייה אבל המים בעין מוקש עוצרי נשימה.

חד משמעית.

הקור שלהם עוצר את הנשימה ולא משנה כמה חם בחוץ.

לא זכור לי ולא מוכר לי מקום עם מים קרים מאלו.

"קרירים ונעימים", עאלק.

 

בכביש המהיר בחזרה, הגרנדלנד פתח מבערים והשאיר מאחור סוף שבוע מיוחד וייחודי.

כזה שמשאיר אחריו טעם של עוד.

בדיוק כמוהו.

אהבתי.

 

ירון הולנדר (עודי, אריה, אנה, עזרא ואיריס)

אפריל 2021

אופל GRANDLAND X PHEV

מנוע 1.6 ליטר טורבו.

הספק (משולב) 225 כ"ס.

מומנט (משולב) 36.7 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 1:13.5 ק"מ\ליטר

מחיר:207,497 ש"ח

 

 

 

 

מצפור כחל

מצפור הסיפון.

אנדרטת המסוקים, שאר ישוב.

בית אוסישקין קיבוץ דן

שביל ישראל, מקטע 1:

תל דן

נחל שניר

פסל הארי השואג, תל חי.

 

גבעת האם

תל אנפה

טיילת עמי

עין תינה

עין מוקש